הצגת המקור של הדף "דעת תורה"

{{לשכתוב|נושא=יהדות}}
'''דעת תורה''' היא דעה הבאה לבטא את עמדת [[תורה|תורת ישראל]] בהתייחס לשאלה אשר אין לה מענה [[הלכה|הלכתי]] מובהק. מתוך [[אמונת חכמים]], יש המייחסים לאדם הנחשב [[גדול הדור|גדול בתורה]] את היכולת לשמש לפה עבור התורה ולהביע את דעתה (שאינה מובעת בה בגלוי) בשאלה הנדונה. מתוך כך מייחסים לאדם כזה את הכושר לפסוק לא רק בנושאים תורניים ו[[הלכה|הלכתיים]] צרופים אלא גם בנושאי [[פוליטיקה]], [[מדינה]] והלכות חיים בכלל. הסוגיות הדתיות שבהן עסק, על פי גישה זו לאמונת חכמים, מזככות את מוחו ומכשירות אותו לפסוק בכלל תחומי החיים. דעת תורה היא מוטיב מרכזי בחיי החברה ה[[חרדים|חרדית]] וברמה פחותה אף בחיי החברה ה[[חרדים לאומיים|חרדית-לאומית]].

==התפתחות המושג==
הביטוי "דעת תורה" או "דעת התורה" מבטא ב[[ארון הספרים היהודי|ספרות היהודית]] ב[[ימי הביניים]] ובראשית [[העת החדשה]] את מה שהיום מקובל לבטא כ"עמדת ההלכה" או "השקפת היהדות". אמנם בספרות [[חז"ל]] ואף במכלול ספרות ה[[אחרונים]] משמעותו של הביטוי שימשה להגדיר או את השיתוף הקיים בין [[דעת]] ל[[תורה]] (לדוגמה במשנתו של [[הרמב"ם]], שראה את ה[[פיזיקה]] וה[[מטפיזיקה]] כמשלימות את התורה) או כביטוי ל'''[[ידיעה]] ברורה של דין התורה''' ([[מסכת חולין]] צ', ב'), אולם בהמשך מושג זה קיבל אופי אחר.

במידה מסוימת, גמישותה של הסמכות הרבנית לקבוע בענייני "דעת תורה" עולה על יכולתה לפסוק הלכות, שכן פסיקת "דעת תורה" היא למעשה אינטואיטיבית ואינה מחייבת כתיבה הלכתית מסודרת ומנומקת. לפיכך גם היכולת לחלוק עליה מוגבלת ביותר, אלא אם כן החולק נחשב לבעל שיעור קומה המאפשר לו להביע "דעת תורה" כהבנתו. חוקרים אחדים ([[גרשון בקון]], לורנס קפלן, יעקב כ"ץ) סברו כי דעת תורה כוללת בתוכה ממד של [[אלטעות]] (Infallibility, חסינות מפני טעות) כעין זו שיוחסה ל[[אפיפיור]] החל מ[[ועידת הוותיקן הראשונה|וועידת הוותיקן הראשונה]] ([[1870]]). ואולם, נראה כי התפיסה החרדית פחות קיצונית בעניין זה. רק לעיתים נדירות ניתן למצוא בה ניסוחים מפורשים של אלטעות, ובדרך כלל הדגש הוא על כך שהאדם הפשוט איננו יכול לשפוט או לבקר את שיקול דעתם של ה"גדולים".

"דעת תורה" הוא מונח שהופיע במקורו בספרות ה[[הלכה]], אך שם הוא משמש כ[[מטבע לשון]], שאין עומדת מאחוריו תפיסה מגובשת. הוא הפך ל[[דוקטרינה]] בעיקר עם עלייתה של [[אגודת ישראל]]. 

דוקטרינת דעת תורה החלה כנראה אצל ה[[רב]] [[ישראל מאיר הכהן]], [[החפץ חיים]]. היא פותחה בעיקר בדור שלאחריו על ידי תלמידו ר' [[אלחנן וסרמן]], וכן על ידי ר' [[חיים עוזר גרודז'נסקי]] ו[[החזון איש]]. כל אחד מהם תפס את סמכותם של גדולי התורה בגוון שונה במקצת. הרב [[אברהם ישעיהו קרליץ]] (ה"חזון איש"), שמיעט להשתמש במונח דעת תורה, אמר כי לגדולי התורה יש "חלק חמישי ב[[שולחן ערוך]]" (שבו ארבעה חלקים), המורה גם בעניינים שאינם בארבעת החלקים הקיימים.
הרב אלחנן וסרמן ציטט מרבי חיים מוולוז'ין ש"בשעה שסוחר עצים בא להימלך אם לקנות יער, ישנה עבורו תשובה בתורה, צריכים רק למוצאה...".
כיום יש הרואים את "דעת תורה" כצורה של [[תאולוגיה פוליטית]] יהודית, היוצרת תשתית עיונית ל[[תיאוקרטיה]] בזעיר אנפין.{{הערה|[https://www.academia.edu/7770562/Jewish_Political_Theology_-_The_Doctrine_of_Daat_Torah_as_a_Case_Study Jewish Political Theology - The Doctrine of Da'at Torah as a Case Study] {{אנגלית}}, באתר [[Academia.edu]].}}

== הפולמוס והיישום ==
אופן היישום של גישת דעת תורה אינו ברור. למשל, דווקא הרב [[חיים עוזר גרודז'נסקי]], שנחשב למנהיג הרוחני של [[אגודת ישראל]] ב[[ליטא]], כתב ל[[יצחק אייזיק הלוי הרצוג|רב הרצוג]] בשנת [[1938]] שבמדינה העומדת לקום ניתן לקיים [[משפט פלילי]] אזרחי על פי שיטת ה[[ר"ן]] (דרשות הר"ן, י"א), כלומר, הוא לא ראה צורך בהכפפת כל מרכיבי הממשל להוראות חכמי התורה. הרב הרצוג חלק עליו ורצה שכל מערכת המשפט תהיה דתית.<ref>[[אביעזר רביצקי]], [https://www.idi.org.il/media/5107/%D7%93%D7%AA%D7%95%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94%D7%91%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%AA%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A4%D7%A8%D7%A7%D7%A0%D7%91%D7%97%D7%A8-%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%94.pdf דת ומדינה במחשבת ישראל], [[המכון הישראלי לדמוקרטיה]]. עמ' 12.</ref>

עימות מפורסם הנוגע לגישת דעת תורה התקיים כאשר ראשי [[תנועת המזרחי]], ד"ר [[יצחק רפאל]] והרב [[יהודה לייב פישמן מימון]], פנו לחזון אי"ש בהקשר לחוק ה[[שירות לאומי|שירות הלאומי]] לבנות. התנגדותו של [[החזון אי"ש]] לוותה בטיעון שאיסור ביחס לחוק זה מופיע ב-"שולחן ערוך החמישי".

הפולמוס כלל פעמים גם ויכוח באשר לשאלה מיהם האישים שניתן לקובעם כגדולי הדור ולהתייחס לדעתם כאל דעת תורה (כך התנגד הרב [[צבי יהודה קוק]] לקביעת החזון אי"ש כגדול הדור), וכן ויכוח עקרוני: אישים רבים התנגדו לעצם המושג בצורתו המודרנית, וטענו שידיעות בתורה אינם מוסיפות ידע בעניינים חוץ־הלכתיים. כך לדוגמה מייסד חסידות [[חב"ד]] הרב [[שניאור זלמן מלאדי]]{{הערה|1=[https://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/tanya/4/22 איגרת הקודש לבעל התניא, פרק כ"ב]}} והרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]]{{הערה|אגרות הראיה חלק ב' איגרת תשכו}}. 

באופן מעשי, היישום של דעת תורה פירושו כפיפות של המנהיגות הפוליטית לחכמי התורה. הדבר בא לידי ביטוי ב[[אגודת ישראל]] הכפופה ל[[מועצת גדולי התורה]], במפלגת [[דגל התורה]] הכפופה למועצת גדולי התורה שלה, ובמפלגת [[מפלגת ש"ס|ש"ס]] הכפופה ל[[מועצת חכמי התורה]]. בפועל, חכמי התורה מתערבים בדרך כלל רק בשאלות דתיות או בשאלות הנוגעות למגזר החרדי ולא בשאלות ציבוריות אחרות בתחומי הביטחון וכלכלה.

אחרים טענו כי בפועל [[פוליטיקאי]]ם מצליחים לתמרן [[רב]]נים להבעת העמדות בהם חפצים הפוליטיקאים{{הערה|{{כיפה|חנן גרינווד|הראיון האחרון עם אורי אורבך בכיפה|now/60203|26 בדצמבר 2014}}}}.

בקרב [[חרדים מודרניים]] ניתן משקל נמוך יותר ל"דעת תורה", לעומת המשקל הרב שניתן לו בקרב ה'מיינסטרים' החרדי. בעקבות התנהלות הציבור החרדי בתקופת [[מגפת הקורונה]] נמתחה ביקורת על התנהלות הציבור החרדי בהקשר של הישמעות לדעת תורה, מתוכו<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://iyun.org.il/article/haredi-rabbis-stance-on-corona/dealing-with-the-corona-crisis/|כותרת=לעמוד על נפשנו|אתר=צריך עיון|שפה=עברית|תאריך_וידוא=2020-04-27}}</ref>.

==דעת תורה בחסידות==
דוקטרינת דעת תורה פותחה על ידי אישים מן המחנה ה[[ליטאים (זרם)|ליטאי]], ולדעת חוקרים אחדים היא מהווה כעין גרסה ליטאית לתפיסת הצדיק החסידית.
גם בחסידות עצמה, קמו מערערים על הרחבת סמכותו של הרב או הצדיק לעניינים ארציים. כך למשל באיגרתו של הרב [[שניאור זלמן מליאדי]], מייסד חסידות [[חב"ד]] אל חסידיו הבאים לשאול בעצתו בנושאים גשמיים:

{{ציטוט|תוכן=אהוביי אחיי ורעיי מאהבה מסותרת תוכחת מגולה: לכו נא ונוכחה, זכרו ימות עולם בינו שנות דור ודור, ההייתה כזאת מימות עולם? ואיה איפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים, להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות כדת מה לעשות בענייני העולם הגשמי? אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס להו ונהירין להון שבילין דרקיע, כי אם לנביאים ממש אשר היו לפנים בישראל, כשמואל הרואה אשר הלך אליו שאול לדרוש ה' על דבר האתונות שנאבדו לאביו, כי באמת כל ענייני אדם לבד מדברי תורה ויראת שמים אינם מושגים רק בנבואה, ולא לחכמים לחם|מקור=ספר [[התניא]], חלק אגרות הקודש, איגרת כ"ב.|מירכאות=כן}}

למרות הגישה המקובלת שב[[חסידות|חברה החסידית]] ה"רבי", מהווה את התחליף לדעת תורה, אין הדברים נכונים בהכרח. בחסידות אמנם ה"רבי" וה"צדיק" נחשב לצינור המקשר אל השפע האלוהי; אולם דבר זה נובע מהקשר שלו לקב"ה ולאו דווקא מידיעת התורה שלמד ([[אדמו"ר]]ים מתמנים לתפקידם בירושה, וכך היו שהתמנו בגילאי 13–16 שנים). תפקידו של ה"רבי" כצינור, התבטא בחסידויות מסוימות כביטוי ליכולתו ולצורך בהכוונתו אף בנושאים חומריים, אולם היו חסידויות (כדוגמת [[חסידות קוצק]]) שהתנגדו לגישה זו. גם היום בציבור החסידי, המושג דעת תורה מתקשר יותר לפוסקי ההלכה, לעומת הציווי "לא יסור" או החיפוש אחר "סם החיים" המתקשר עם האדמו"ר.

==הסברים לתופעה==
התופעה של דעת תורה, המתבטאת אף בהתייחסות למושג "[[גדול הדור]]", נתנה מקום רחב לפרשנויות שונות, ששאפו להסביר את הצורך בהופעתה מבחינה היסטוריוסופית, דתית, ואף סוציולוגית.

האסכולה הליטאית מבארת את המושג דעת תורה בכך שכל אדם מן היישוב באשר הוא, הריהו מושפע בהכרח מן הדברים שהוא שומע וקורא, ואלו מעצבים את תפיסת עולמו בדרכים גלויות וסמויות לרוב. לעומת זאת, תלמיד חכם שזכה ל"דעת תורה" מתאפיין בכך שמעודו לא קרא חומר לא תורני כגון עיתון או ספר מכל סוג שהוא ומעולם לא שמע הרצאות לא תורניות ולא שוחח עם אנשים מחוץ למעגל התורני - הלכתי. כתוצאה מכך הלך מחשבתו מושתת אך ורק על השכלה במסלול התורני הלכתי. לפיכך, בכל שאלה אקטואלית שעל הפרק, גם אם אינה מפורשת במקורות (כגון מפני שהיא קשורה בהתפתחויות טכנולוגיות חדישות, או בסיטואציה פוליטית חדשה), הרב בעל דעת התורה יכול בכל זאת להביע את דעת התורה. ברוח זו מסביר הרב וסרמן את מקור כוחו של רבו החפץ חיים{{הערה|[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12084&st=&pgnum=10 נאום הרב אלחנן וסרמן] ב[[הכנסייה הגדולה|כנסייה הגדולה]] במרינבאד. קובץ [[הפרדס]], אתר [[היברובוקס]].}}. כך גם מסביר הרב [[משה פיינשטיין]] את העניין בהקדמתו לספר השו"ת שלו "[[אגרות משה]]".

כתוצאה מאבחנה זו, גדול הדור אינו בהכרח הפוסק ההלכתי הגדול ביותר, או בעל המוח השנון ביותר. הוא יכול ברמה העקרונית להיות איש תמים במקצת ללא רקע של פוסק, ובלבד שהוא מאופיין בכך שכל ימיו עברו עליו אך ורק בין כותלי בית המדרש, והוא מוערך כאדם שאינו מניח לאינטרסים אישיים שלו להתערב בשיקוליו. החזון איש כותב בכמה מאגרותיו, שאין כללים מדויקים לזיהויו של אדם כבעל דעת תורה, אלא כלל ישראל יש לו "חוש ריח" מיוחד לדעת מי זכה ל"דעת תורה" ואליו הם פונים בהמוניהם לקבל הדרכה וייעוץ.

עד להתפתחותה של תפיסה זו היה מקובל שרק הציבור החסידי שואל כל דבר את רבותיו, שזכו להילה של בעלי ידע רוחני עליון, "רוח הקודש", בעוד הציבור הליטאי, מתוך חוסר קבלה של תפיסות מיסטיות אודות המנהיג, "מחליט לבד". בעשרות השנים האחרונות, תפיסה מחודשת זו על ההגיון הפנימי שבה מסייעת גם לליטאי השכלתן לקבל את הרעיון של "הרבי", עד שכמעט לא ניכר הבדל בין המגזרים בעניין היחס לסמכות הרבנית. כמעט כל אדם חרדי נוהג להתייעץ באופן קבוע עם אחד מהרבנים, וכך גם עסקני הציבור והפוליטיקאים החרדיים אינם מהינים לזוז ימין או שמאל ללא החלטת גדולי הדור. 

===דעת תורה כנבואה===
הסבר אחד, שהתבטא בעיקר בפרשנויות בציבור ה[[דתי לאומי]], ופעמים רבות התבטא באופי ההתייחסויות בציבור [[החרדי לאומי]], שילב מושג זה ביחס להשקפותיהם הרואות בהקמת [[ישראל|מדינת ישראל]] את הגאולה. יש שראו במושג "דעת תורה" את חזרתה של ה[[נבואה]] ל[[עם ישראל|ישראל]] בימינו, שכן בחוגים החרדיים מתייחסים אל חוות הדעת של הרבנים הבכירים באותה חרדת קודש שנשמרה בעבר לדברי נבואה, אף שכאמור אין הן עוסקות בנושאים תורניים צרופים{{הערה|ראו [[אברהם אלקנה כהנא שפירא]], "דעת תורה", תחומין ח, עמ' 363-364}}. פעמים שגישה זו ייחסה אמירות כלליות של אישים מסוימים כאקסיומות שאינם יכולות להשתנות. כך לדוגמה ל[[מאמר הדור]] של ה[[אברהם יצחק הכהן קוק|ראי"ה קוק]] יוחסו בקבוצות מסוימות סגולות נבואיות{{מקור}}, ואף נאומו של הרב [[צבי יהודה קוק]] בהקשר לחברון שכם וירושלים לפני שחרורן ב[[מלחמת ששת הימים]] התאפיין בפרשנויות שראו בדבריו נבואה.

===דעת תורה כתחליף לאדמו"ר החסידי===
החוקרים רואים בעלייתה של "דעת תורה" חלק מתהליך של ריאקציה חרדית שהתרחשה אחרי תום [[מלחמת העולם השנייה]] ועם התבססותה של "חברת הלומדים" ב[[ארץ ישראל]]. התבססותו של המושג דעת תורה בחברות ליטאיות, החסרות את האדמו"רים החסידיים, הובילה להשערות הרואות את הרקע להתפתחות בשאיפות לקביעת היררכיה ברורה, ונתינת תחליפים לשלטון האזרחי ולאדמו"ר החסידי בחברות אלו.

==קישורים חיצוניים==
* [[יוסף דן]], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=414302&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0 חידוש הנבואה בישראל?], מאמר על דעת תורה, באתר הארץ
* הרב ח' שלמה שאנן, [http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/demokratia/nispah4.htm דעת תורה - בעניין שאינו הלכה], באתר דעת
* [http://tomerpersico.com/2011/05/19/haredi_democratization/ ה"גדולים" מאבדים את הקטנים – לקראת דמוקרטיזציה חרדית?] - [[תומר פרסיקו]], חוקר דת, על ספרו של בנימין בראון, ב[[בלוג]] "לולאת האל"
* [[בנימין בראון]], [https://www.academia.edu/19526161/The_Daat_Torah_Doctrine_Three_Stages דוקטרינת דעת תורה: שלושה שלבים], [[יהוידע עמיר]] (עורך), דרך הרוח - ספר היובל ל[[אליעזר שבייד]], [[מחקרי ירושלים במחשבת ישראל]] יט (תשס"ה), עמ' 537–600.
*בנימין בראון, [https://www.academia.edu/34100825/מדריך_לחברה_החרדית_אמונות_וזרמים_-_שער_ותוכן_עניינים '''מדריך לחברה החרדית: אמונות וזרמים'''], [[הוצאת עם עובד]] ו[[המכון הישראלי לדמוקרטיה]], 2017.
* בנימין בראון, [https://www.academia.edu/5157569/Toward_Democratization_in_Haredi_Leadership_The_Doctrine_of_Daat_Torah_in_Turn_of_the_Twentieth_Century_Hebrew_ לקראת דמוקרטיזציה במנהיגות החרדית?] המכון הישראלי לדמוקרטיה, תשע"א
* בנימין בראון, "[https://www.academia.edu/37062421/The_Debate_over_Rabbinical_Authority_in_the_Zionist-Religious_Community_in_Israel_Background_Positions_and_Implications_Hebrew_2004_ פולמוס דעת תורה בציונות הדתית: הרקע, העמדות והמשמעויות]", הציונות הדתית: עידן התמורות, תשס"ד
*הרב [[יהודה עמיטל]], [https://www.etzion.org.il/he/10-דעת-תורה-–-מן-התורה-מניין דעת תורה מניין? - ישיבת הר עציון], "עלון שבות לבוגרים", תשנ"ח.
*{{JSTOR|בקון גרשון|"דעת תורה וחבלי משיח - לשאלת האידאולוגיה של 'אגודת ישראל' בפולין"|23596011|תרביץ|נב (תשמ"ג), עמ' 497–508.}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{יהדות אורתודוקסית}}

[[קטגוריה:יהדות חרדית]]
[[קטגוריה:ישראל: יחסי דת ומדינה]]