הצגת המקור של הדף "אקדמות"

{{פירוש נוסף|נוכחי=פיוט לחג השבועות|אחר=כתב העת "אקדמות"|ראו=[[אקדמות (כתב עת)]]}}

{{חלונית
| כותרת = אקדמות
| תוכן = '''אַ'''קְדָּמוּת מִלִּין וְשָׁרָיוּת שׁוּתָא
{{ש}}'''אַ'''וְלָא שָׁקִילְנָא הַרְמָן וּרְשׁוּתָא
{{ש}}'''בְּ'''בָבֵי תְּרֵי וּתְלַת דְּאֶפְתַּח בְּנַקְשׁוּתָא
{{ש}}'''בְּ'''בָרֵי דְבָרֵי וְטָרֵי עֲדֵי לְקַשִּׁישׁוּתָא
{{ש}}'''גְּ'''בוּרָן עָלְמִין לֵהּ וְלָא סִפֵּק פְּרִישׁוּתָא
{{ש}}'''גְּ'''וִיל אִלּוּ רְקִיעֵי קְנֵי כָּל חֻרְשָׁתָא:
{{ש}}'''דְּ'''יוֹ אִלּוּ יַמֵּי וְכָל מֵי כְּנִישׁוּתָא:
{{ש}}'''דַּ'''יְרֵי אַרְעָא סַפְרֵי וְרַשְׁמֵי רַשְׁוָתָא
{{ש}}'''הֲ'''דַר מָרֵי שְׁמַיָּא וְשַׁלִיט בְּיַבֶּשְׁתָּא
{{ש}}'''הָ'''קֵם עָלְמָא יְחִידָאֵי וְכַבְּשֵׁהּ בְּכַבְּשׁוּתָא
{{ש}}'''וּ'''בְלָא לֵאוּ שַׁכְלְלֵהּ וּבְלָא תְשָׁשׁוּתָא
{{ש}}'''וּ'''בְאָתָא קַלִּילָא דְּלֵית בָּהּ מְשָׁשׁוּתָא
{{ש}}'''זַ'''מִּין כָּל עֲבִידְתֵּהּ בְּהַךְ יוֹמֵי שִׁתָּא
{{ש}}'''זֵ'''הוֹר יְקָרֵיה עֲלִי עֲלֵי כּוּרְסֵהּ דֶּאֱשָׁתָא

{{ש}}{{גודל|1|תיאור המלאכים המשרתים את הקב"ה:}}
{{ש}}'''חֲ'''יָל אֶלֶף אַלְפִין וְרִבּוֹא לְשַׁמְשׁוּתָא
{{ש}}'''חַ'''דְתִּין נְבוֹט לְצַפְרִין סַגִּיאָה טְרָשׁוּתָא
{{ש}}'''טְ'''פֵי יְקִידִין שְׂרָפִין כְּלוּל גַּפֵּי שִׁתָּא
{{ש}}'''טְ'''עֵם עַד יִתְיְהֵב לְהוֹן שְׁתִּיקִין בְּאַדִּשְׁתָּא
{{ש}}'''יְ'''קַבְּלוּן דֵּין מִן דֵּין שָׁוֵי דְלָא בְּשַׁשְׁתָּא
{{ש}}'''יְ'''קַר מְלֵי כָל אַרְעָא לִתְלוֹתֵי קְדֻשְׁתָּא
{{ש}}'''כְּ'''קָל מִן קֳדָם שַׁדַּי כְּקָל מֵי נְפִישׁוּתָא
{{ש}}'''כְּ'''רוּבִין קֳבֵל גַּלְגַּלִּין מְרוֹמְמִין בְּאַוְשָׁתָא
{{ש}}'''לְ'''מֶחֱזֵי בְּאַנְפָּא עֵין כְּוַת גִּירֵי קַשְׁתָּא
{{ש}}'''לְ'''כָל אֲתַר דְמִשְׁתַּלְּחִין זְרִיזִין בְּאַשְׁוָתָא
{{ש}}'''מְ'''בָרְכִין בְּרִיךְ יְקָרֵהּ בְּכָל לְשָׁן לְחִישׁוּתָא
{{ש}}'''מֵ'''אֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ דְלָא צָרִיךְ בְּחִישׁוּתָא
{{ש}}'''נְ'''הִים כָּל חֵיל מְרוֹמָא מְקַלְּסִין בַּחֲשַׁשְׁתָּא
{{ש}}'''נְ'''הִירָא מַלְכוּתֵהּ לְדָר וְדָר לְאַפְרַשְׁתָּא
{{ש}}'''סְ'''דִירָא בְּהוֹן קְדוּשְׁתָּא וְכַד חַלְפָא שַׁעְתָּא
{{ש}}'''סִ'''יוּמָא דִלְעָלַם וְאוּף לָא לִשְׁבוּעֲתָא

{{ש}}{{גודל|1|תיאור של עם ישראל על הקב"ה:}}
{{ש}}'''עֲ'''דַב יְקַר אַחֲסַנְתֵּהּ חֲבִיבִין דְּבִקְבַעְתָּא
{{ש}}'''עֲ'''בִידִין לֵיהּ חֲטִיבָא בִּדְנַח וּשְׁקַעְתָּא
{{ש}}'''פְּ'''רִישָׁן לְמָנָתֵהּ לְמֶעְבַּד לֵיהּ רְעוּתָא
{{ש}}'''פְּ'''רִישׁוּתֵהּ שְׁבָחֵהּ יְחַוּוּן בְּשָׁעוּתָא
{{ש}}'''צְ'''בִי וְחָמִיד וְרָגִיג דְּיִלְאוּן בְּלָעוּתָא
{{ש}}'''צְ'''לוֹתְהוֹן בְּכֵן מְקַבֵּל וְהַנְיָא בָּעוּתָא
{{ש}}'''קְ'''טִירָא לְחֵי עָלְמָא בְּתָגָא בִּשְׁבוּעֲתָא
{{ש}}'''קֳ'''בֵל יְקַר טוֹטֶפְתָּא יְתִיבָא בִקְבִיעוּתָא
{{ש}}'''רְ'''שִׁימָא הִיא גוּפָא בְּחָכְמְתָא וּבְדַעְתָּא
{{ש}}'''רְ'''בוּתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל קְרָאֵי בִשְׁמַעְתָּא
{{ש}}'''שְׁ'''בַח רִבּוֹן עַלְמָא אֲמִירָא דַכְוָתָא
{{ש}}'''שְׁ'''פַר עֲלֵיהּ לְחַווּיֵהּ בְּאַפֵּי מַלְכְּוָתָא

{{ש}}{{גודל|1|מכאן תיאור הדו־שיח בין ישראל לאומות:}}
{{ש}}'''תָּ'''אִין וּמִתְכַּנְשִׁין כְּחֵיזוּ אַדְוָתָא
{{ש}}'''תְּ'''מֵהִין וְשַׁיְילִין לֵיהּ בְּעֵסֶק אַתְוָתָא
{{ש}}'''מְ'''נָן וּמָאן הוּא רְחִימָךְ שַׁפִּירָא בְּרֵיוָתָא
{{ש}}'''אֲ'''רוּם בְּגִינֵהּ סָפִית מְדוֹר אַרְיְוָתָא
{{ש}}'''יְ'''קָרָא וְיָאָה אַתְּ אִין תַּעַרְבִי לְמַרְוָתָא
{{ש}}'''רְ'''עוּתֵךְ נַעֲבֵיד לִיךְ בְּכָל אַתְרְוָתָא
{{ש}}'''בְּ'''חָכְמְתָא מְתִיבָתָא לְהוֹן קְצַת לְהוֹדָעוּתָא
{{ש}}'''יְ'''דַעְתּוּן חַכְּמִין לֵיהּ בְּאִשְׁתְּמוֹדָעוּתָא
{{ש}}'''רְ'''בוּתְכוֹן מָה חֲשִׁיבָא, קֳבֵל הַהִיא שְׁבַחְתָּא:
{{ש}}'''רְ'''בוּתָא דְיַעֲבֵּד לִי, כַּד מַטְיָא שַׁעְתָּא:
{{ש}}'''בְּ'''מֵיתֵי לִי נְהוֹרָא, וְתַחֲפֵי לְכוֹן בַּהֲתָא:
{{ש}}'''יְ'''קָרֵהּ כַּד אִתְגְלֵי, בְּתוּקְפָא וּבִגְבוּרְתָּא:
{{ש}}'''יְ'''שַׁלֵם גְמוּלַיָּא, לְסַנְאֵי וְנַגְוָתָא:
{{ש}}'''צִ'''דְקָתָא לְעַם חָבִיב, וְסַגְיָא זַכְוָתָא:
{{ש}}'''חֲ'''דוּ שְׁלֵמָא בְּמֵיתֵי, וּמָנָא דַכְוָתָא:
{{ש}}'''קִ'''רְיְתָא דִירוּשְׁלֵם, כַּד יְכַנֵּשׁ גַלְוָתָא:
{{ש}}'''יְ'''קָרֵהּ מָטִיל עֲלֵהּ, בְּיוֹמֵי וְלֵילְוָתָא:
{{ש}}'''גְ'''נוּנֵהּ לְמֶעְבַּד בָּהּ, בְּתֻשְׁבְּחָן כְּלִילָתָא:
{{ש}}'''דְּ'''זֵהוֹר עֲנָנַיָּא, לְמִשְׁפַּר כִּילָתָא:
{{ש}}'''לְ'''פוּמֵיהּ דַּעֲבִידְתָּא, עֲבִידָן מְטַלַּלְתָּא:
{{ש}}'''בְּ'''תַכְתַּקֵּי דְהַב פִּיזָא, וּשְׁבַע מַעֲלָתָא:
{{ש}}'''תְּ'''חִימִין צַדִּיקֵי, קָדָם רַב פָּעֳלָתָא:
{{ש}}'''וְ'''רֵיוֵיהוֹן דָּמֵי, לְשָׂבְעָא חֶדְוָתָא:
{{ש}}'''רְ'''קִיעָא בְּזֵיהוֹרֵהּ, וְכוֹכְבֵי זִיוָתָא:
{{ש}}'''הֲ'''דָרָא דְּלָא אֶפְשַׁר, לְמִפְרַט בִּשִׂפְוָתָא:
{{ש}}'''וְ'''לָא אִשְׁתְּמַע וְחָמֵי, נְבִיאָן חֶזְוָתָא:
{{ש}}'''בְּ'''לָא שָׁלְטָא בֵהּ עֵין, בְּגוֹ עֵדֶן גִּנְּתָא:
{{ש}}'''מְ'''טַיְּלֵי בֵהּ חִנְגָּא, לְבַהֲדֵי דִשְׁכִינְתָּא:
{{ש}}'''עֲ'''לֵהּ רַמְזֵי דֵין הוּא, בְּרַם בְּאֶמְתָנוּתָא:
{{ש}}'''שַׂ'''בַּרְנָא לֵיהּ בְּשִׁבְיָן, תְּקוֹף הֵמָנוּתָא:
{{ש}}'''יַ'''דְבֵּר לָן עָלְמִין, עֲלֵמִין מְדַמּוּתָא:
{{ש}}'''מְ'''נָת דִּילָן דְּמִלְּקַדְמִין, פָּרֵשׁ בַּאֲרָמוּתָא:
{{ש}}'''טְ'''לוּלָא דְלִוְיָתָן, וְתוֹר טוּר רָמוּתָא:
{{ש}}'''וְ'''חַד בְּחַד כִּי סָבִיךְ, וְעָבִיד קְרָבוּתָא:
{{ש}}'''בְּ'''קַרְנוֹהִי מְנַגַּח בְּהֵמוֹת, בְּרַבְרְבוּתָא:
{{ש}}'''יְ'''קַרְטַע נוּן לְקִבְלֵהּ, בְּצִיצוֹי בִּגְבוּרְתָּא:
{{ש}}'''מְ'''קָרֵב לֵיה בָּרְיֵהּ, בְּחַרְבֵּהּ בְּרַבְרְבוּתָא:
{{ש}}'''אֲ'''רִיסְטוֹן לְצַדִּיקֵי יְתַקֵן, וְשֵׁרוּתָא:
{{ש}}'''מְ'''סַחֲרִין עֲלֵי תַכֵּי, דְכַדְכֹּד וְגוּמַרְתָּא:
{{ש}}'''נְ'''גִידִין קָמֵיהוֹן, אֲפַרְסְמוֹן נַהֲרָתָא:
{{ש}}'''וּ'''מִתְפַּנְּקִין וְרַוֵּי, בְּכַסֵּי רְוָיָתָא:
{{ש}}'''חֲ'''מַר מְרַת דְּמִבְּרֵאשִׁית, נְטִיר בֵּי נַעֲוָתָא:

{{ש}}{{גודל|1|מכאן פנייה לשומעים ללמוד תורה:}}
{{ש}}'''זַ'''כָּאִין כַּד שְׁמַעְתּוּן, שְׁבַח דָּא שִׁירָתָא:
{{ש}}'''קְ'''בִיעִין כֵּן תֶּהֱווּן, בְּהַנְהוּ חֲבוּרָתָא:
{{ש}}'''וְ'''תִזְכּוּן דִּי תֵיתְבוּן, בְּעֵלָּא דָרָתָא:
{{ש}}'''אֲ'''רֵי תְצִיתוּן לְמִלַּי, דְּנָפְקִין בְּהַדְרָתָא:
{{ש}}'''מְ'''רוֹמָם הוּא אֱלָהִין, בְּקַדְמָא וּבַתְרַיְתָא:
{{ש}}'''צְ'''בִי וְאִתְרְעִי בָן, וּמְסַר לָן אוֹרַיְתָא:
| ניקוד = כן
| מאת = מאיר בן רבי יצחק ש"ץ נהוראי
}}

[[קובץ:Parochet Akdamot.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[פרוכת (בית כנסת)|פרוכת]] עם השורה האחרונה של אקדמות רקומה עליה]]
'''אַקְדָמוּת מִלִּין''' הוא [[פיוט]] בשפה ה[[ארמית]], הנאמר בקהילות [[אשכנזים|אשכנז]] בחג ה[[שבועות]] ב[[קריאת התורה]]. הפיוט נקרא אקדמות על שם פתיחתו, "אַקְדָמוּת מילין ושָרָיוּת שוּתָא" (הקדמת הדברים ופתיחת השיחה). בפיוט, 45 [[בית (שירה)|בתים]] שבכל אחד מהם שתי שורות.

הפיוט חובר על ידי רבי [[מאיר ש"ץ|מאיר ברבי יצחק ש"ץ נהוראי]], פייטן [[יהדות אשכנז|אשכנזי]] שחי ב[[וורמס]] (וורמייזא) במחצית השנייה של [[המאה ה-11]].

== תוכן הפיוט ==
בפיוט יש 45 [[בית (שירה)|בתים]] שבכל אחד שתי שורות. תחילה עוסק הפיוט בתיאור גדולתו של [[אלוהים (יהדות)|הקב"ה]], שאי אפשר לתארה גם אילו היו כל עצי היער לקני כתיבה וכל בני האדם לכותבים. אחר כך מתוארים ה[[מלאך|מלאכים]] המשרתים את האל, ולבסוף מתואר דו-שיח בין עם ישראל לבין אומות העולם: האומות שואלות מדוע עם ישראל דבק בקב"ה, ועם ישראל משיב בתיאור השכר המובטח לעובדי ה' לעתיד לבוא.
[[קובץ:בעל ההקדמות.JPG|שמאל|ממוזער|250px|קבר רבי מאיר בן יצחק בעל האקדמות בגוש חלב, לפי אחת המסורות]]
נהוג שהחזן והציבור קוראים את הפיוט לסירוגין, שתי שורות קורא החזן בקול ושתי שורות עונה לו הציבור. יש נוהגים שה[[רב]] הוא שקורא את הפיוט.

אקדמות הוא אחד הפיוטים הידועים ביותר, בפרט בקהילות אשכנז, והוא נאמר אף בקהילות שביטלו את אמירת כל שאר הפיוטים. הוא אף הפך מעין סמל של חג השבועות. [[עזרא פליישר]] כתב עליו "שגבו ועוצמת לשונו, צורתו המשוכללת ותכניו המרגשים, מצדיקים בהחלט את פרסומו".{{הערה|[[עזרא פליישר]], "[https://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/treasures/shapell_manuscripts/mikra/worm/Documents/2heb.pdf תפילה ופיוט במחזור וורמיישא]", בתוך [[מלאכי בית-אריה]] (עורך), '''מחזור וורמס: כרך המבואות''', ואדוז 1985, עמ' לט.}}

== היסטוריה ==
פיוט האקדמות מהווה שריד למנהג קדום:{{הערה|{{היברובוקס|ר' [[וולף היידנהיים]]|מודע לבינה חלק הבנת המקרא, סוף שמות|33682|תקע"ה|ללא|עמוד דיגיטלי=66}}; הובא גם אצל {{היברובוקס|דב דוד ריפמן|שלחן הקריאה סימן י"ז|39529||ללא|עמוד דיגיטלי=68}}; וראה גם דברי {{היברובוקס|ר' [[ראובן מרגליות]]|נפש חיה סימן תצ"ד|7953||ללא|עמוד דיגיטלי=108}}}} בתקופת [[חז"ל]] נהגו לתרגם במהלך [[קריאת התורה]] כל פסוק ל[[ארמית]] עבור פשוטי העם שלא שלטו ב[[לשון הקודש]].{{הערה|בימינו נשמר המנהג רק ב[[נוסח תימן|מנהג התימני]].}} לאחר שקראו פסוק מן התורה, תרגם אותו המתרגם, ורק אחרי התרגום המשיך הקורא לקרוא את הפסוק הבא. בבבל נעשה שימוש ב[[תרגום אונקלוס]] שהוא תרגום מילולי כמעט, אך ב[[נוסח ארץ ישראל|ארץ ישראל]] השתמשו ב[[תרגום ירושלמי]] או תרגום קרוב לו, שמוסיף הרחבות [[מדרש]]יות ואגדתיות לתרגום. בקריאות חגיגיות, הוסיפו המתורגמנים בארץ ישראל [[פיוט]]ים שאותם שילבו בתוך התרגום, ומשכך הם נכתבו אף הם בארמית.{{הערה|פיוטים מסוג זה נדפסו בידי [[יוסף יהלום]] ו[[מיכאל סוקולוף]], '''שירת בני מערבא: שירים ארמיים של יהודי ארץ ישראל בתקופה הביזנטית''', [[האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים]], ירושלים תשנ"ט.}}{{הערה|{{אוצר החכמה|[[יונה פרנקל]]|מחזור לשבועות כמנהג בני אשכנז לכל ענפיהם|602835|ירושלים תש"ס, מבוא, עמ' י–יא||עמוד דיגיטלי=8}}.}}

בתקופה מאוחרת פסקו במרבית הקהילות מלתרגם בשעת קריאת התורה, כיוון שארמית כבר לא הייתה שפת הדיבור ותועלתו של התרגום התבטלה. אולם, בחלק מהמנהגים השתמר המנהג לתרגם את קריאת התורה (ואת ה[[הפטרה]]) בקריאות חגיגיות ב[[פסח]] וב[[שבועות]]. למשל, ב[[נוסח איטליה]] נהגו לתרגם את כל ההפטרות שבמועדים אלה, אך לא את קריאת התורה. ב[[נוסח אשכנז]] נהגו לתרגם את קריאת התורה וההפטרה ב[[שביעי של פסח]] ([[קריעת ים סוף]], ו[[שירת דוד]]), את קריאת התורה ביום הראשון של שבועות ([[מעמד הר סיני]] ו[[עשרת הדיברות]]), ואת ההפטרה ב[[יום טוב שני של גלויות|יום השני]] של שבועות ([[תפילת חבקוק]]).{{הערה|{{אוצר החכמה|[[יונה פרנקל]]|[[מחזור לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם|מחזור לפסח כמנהג בני אשכנז לכל ענפיהם]]|602836|ירושלים תשנ"ג, מבוא, עמ' כ–כא||עמוד דיגיטלי=18}}.|שם=פסחכ}} כמו בארץ ישראל, גם באשכנז ובצרפת הוסיפו המתרגמים פיוטים לתרגום במקומות שונים במהלך הקריאה, למשל לפני תרגומו של כל אחד מעשרת הדיברות. 

בנסיבות אלו חיבר רבי מאיר ש"ץ פיוט ארמי זה כהקדמה לתרגום הקריאה, שבו הוא מבקש רשות מהקהל לפתוח בדברים וממשיך בתשבחות לאלוהים ולעם ישראל. הפיוט אמור לפתוח את תרגומו של המתרגם, ולכן הוא נאמר בידי המתרגם, לאחר קריאת הפסוק הראשון מקריאת התורה, ולפני תחילת תרגום הפסוק הזה.{{הערה|{{אוצר החכמה|פרנקל|מחזור לשבועות|602835|מבוא, עמ' כח||עמוד דיגיטלי=26}}.|שם=שבועות כח}}

בסוף ימי הביניים נעלם מנהג התרגום בקריאות החגיגיות באשכנז. אף על פי כן, הפיוט אקדמות נותר על כנו, כנראה בשל החיבה היתרה שרחשו לו המתפללים. וכך, גם לאחר שהתרגומים כבר לא נאמרו, ואתם מרבית פיוטי התרגום, ואף לא נדפסו במחזורים, המשיכו לומר את הפיוט "אקדמות" במקומו המקורי, לאחר קריאת הפסוק הראשון בקריאת התורה, אף שכבר לא היה התרגום שהוא נועד לשמש לו הקדמה.{{הערה|למעשה, עוד שני פיוטי תרגום זכו אף הם להגיע למחזורים המודפסים: [[ארכין]] ו[[יציב פתגם]], אך הם ידועים פחות. ארכין לא נאמר במרבית הקהילות, ויציב פתגם נועד להפטרה של יום שני של שבועות, ומשכך אינו מוכר בארץ ישראל (וגם נתבטל במנהג אשכנז המערבי המאוחר).}} 

=== הפולמוס על זמן אמירת הפיוט ===
לאחר שמנהג התרגום בשבועות השתכח, נראתה אמירת הפיוט באמצע קריאת התורה כדבר חריג, וה[[פוסק]]ים ה[[אחרונים]] עוררו דיון בשאלה האם מותר לומר את הפיוט אקדמות במקומו המקורי באמצע קריאת התורה, או שיש בכך משום [[הפסק (הלכה)|הפסק]]. 

הראשון שפרסם שאלה זו היה רבי [[דוד הלוי סגל]], הט"ז, שטען שיש בכך הפסק אסור בקריאת התורה, והציע להעביר את אמירת הפיוט אל קודם תחילת הקריאה (ישנם פוסקים מוקדמים יותר שהעלו הצעה זו, אך דבריהם לא התפרסמו).{{הערה|ט"ז, {{ויקיטקסט|ט"ז על אורח חיים תצד|אורח חיים תצ"ד}}, ס"ק א.}} בתחילה דעת הט"ז לא התקבלה, והמנהג הוותיק נותר על כנו,{{הערה|ראו למשל דברי ה[[מגן אברהם]], {{ויקיטקסט|מגן אברהם על אורח חיים קמו|אורח חיים קמ"ו}}, ס"ק א, המתעלם מדברי הט"ז ומציין את המנהג הישן.}} אך עם השנים נפוצה דעת הט"ז ורבים בקשו לנהוג לפיה, מה שהביא פוסקים אחרים לדחות את דבריו ולהגן על המנהג הישן.{{הערה|למשל שו"ת שער אפרים, [https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=101700&width=-17&scroll=0&udid=15897823875315302&pagenum=21 אורח חיים סימן י']; רבי [[יעקב ריישר]], חק יעקב [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40377&st=&pgnum=140 סימן תצ"ד ס"ק ג]; שו"ת קריית חנה [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=219&st=&pgnum=16&hilite= סי' ז]; רבי [[מאיר איזנשטט]], שו"ת פנים מאירות חלק ג' [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=1302#p=355&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr= סימן לא].}} מאידך, פוסקים אחרים הצטרפו דווקא לעמדת הט"ז.{{הערה|כך כתב רבי [[יעקב עמדין]] בסידורו; [[חת"ם סופר]] בהערותיו לשו"ע שם, ועוד.}} 

המחלוקת סבבה הן את דיני קריאת התורה והאיסור להפסיק בה, והן את שאלת מעמדו של [[מנהג (יהדות)|מנהג]] ותיק והאם ניתן לשנותו כשהוא נראה כנוגד את ההלכה. בסופו של דבר, מרבית האחרונים צטטו את דברי הט"ז,{{הערה|למשל {{משנה ברורה|תצד|ב}}.}} וברוב הקהילות הועברה אמירת הפיוט אל קודם קריאת התורה.{{הערה|{{אקדמיה|אליעזר יהודה בראדט|"אמירת פיוטי 'אקדמות' ו'יציב פתגם' בחג השבועות"|39360294|[[ירושתנו]]|י (תשע"ט), עמ' תקיד–תקלד}}.}} אמנם, בקהילות [[יהדות גרמניה|גרמניה]] גברה דווקא השפעת רבי [[יעקב ריישר]], והן המשיכו וממשיכות במנהג הישן לומר את אקדמות אחר הפסוק הראשון של קריאת התורה.{{הערה|שם=שבועות כח}}{{הערה|מחזור לחג השבועות, רעדלהיים תקצ"ב, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43202&st=&pgnum=143 דף לט ע"ב-מ ע"א]; מנהגי בית הכנסת לבני אשכנז לשנת תשע"ט, בתוך '''[[ירושתנו]]''' י (תשע"ט), עמ' 61.}}

==תוכן הפיוט==
לאחר בקשת רשות, פותח הפייטן בתיאור גדולתו של [[אלוהים (יהדות)|הקב"ה]], שאי אפשר לתארה גם אילו היו כל עצי היער לקני כתיבה, כל הימים דיו, כל הרקיעים [[קלף (יהדות)|קלף]], וכל בני האדם לכותבים. אחר כך מתוארים ה[[מלאך|מלאכים]] המשרתים את האל. הפייטן עובר לשבח את [[עם ישראל]] העובד את הקב"ה. הוא מתאר דו-שיח בין כנסת ישראל לבין אומות העולם: האומות שואלות מדוע עם ישראל דבק בקב"ה, וכנסת ישראל משיבה בתיאור השכר המובטח לעובדי ה' לעתיד לבוא.

הפיוט כתוב כולו בשפה ה[[ארמית]] עם [[חריזה|חרוז]] אחיד - "תָא" בסופי השורות. הבתים של הפיוט ערוכים ב[[אקרוסטיכון]] בחלקו הראשון של הפיוט לפי סדר ה[[אלפבית]] ולאחר מכן לפי שמו של הפייטן, "מאיר ביר רבי יצחק יגדל בתורה ובמעשים טובים אמן וחזק ואמץ", אות לכל שורה.

==לחן==
הפיוט מושר בנעימה מיוחדת על ידי שליח הציבור והקהל לסירוגין.{{הערה|{{הזמנה לפיוט|717}}.}} המנגינה המקובלת נחשבת למנגינה שמקורה עוד ב[[ימי הביניים]],{{הערה|{{אנצ יהודית|שם=אקדמות|קישור=1025}}}} אך מקורה אינו ידוע, והיא נכללת לעיתים כחלק מסדרת נעימות מסורתיות עממיות שזכו לכינוי "ניגונים מ[[סיני]]". בקהילות של יוצאי [[יהדות רוסיה]] מושרת המנגינה גם בברכת ה[[קידוש]] ב[[שלוש רגלים]], וב[[שמחת תורה]] בעת [[עלייה לתורה|עלייתו לתורה]] של "[[חתן תורה|חתן התורה]]". וכן בשירי הייחוד ששרים ביום כיפור, ויש כאלו שאף שרים את שיר הייחוד של שבת כל שבת בניגון זה.

חוקר [[מוזיקה יהודית|המוזיקה היהודית]] [[מאיר שמעון גשורי]] תיאר את חשיבות הנעימה בשירת בתי הכנסת:
{{ציטוט|תוכן=שלוש נעימות הן בסידור התפילות והפיוטים המרעישות את הנפש והמתסיסות את הרגש: "[[כל נדרי]]", "[[תפילת טל|טל]]-[[תפילת גשם|גשם]]-[[תפילת נעילה|נעילה]]", וזו של "אקדמות"... לפי מנהג שנתקבל בעם היו קורין "אקדמות" בלחן מתוק המשתפך בכל האיברים ומשרה חגיגיות גדולה והניגון מרומם את הנשמה ומחייה נפשות.|מקור=מאיר שמעון גשורי, [[סיני (כתב עת)|סיני]] מא (תשי"ז). {{הערה|"[http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/akdamot-4.htm על ניגון 'אקדמות']"}}.}}

מנגינה נוספת משמשת בבתי כנסת של [[יהדות גרמניה]], ומושרת בשבועות גם בחלקים של [[תפילת ערבית]], [[קריאת ההלל]] ו[[ברכת כהנים]]. ישנה השערה כי מקור מנגינה זו בשיר עם גרמני.{{הערה|1=Beer Bernard, "[http://www.scribd.com/doc/31159472/Untitled Liturgical and Musical Aspects of Shavuot]", Shavuot-to-Go 5769 (2009, NY, Yeshiva Univ. Center for the Jewish Future) page 5.}} בחצרות [[חסידות גור]] ו[[חסידות אלכסנדר]] נהגו לשיר את הפיוט בניגון מיוחד שהחסידים מלחינים מדי שנה.{{הערה|[[אברהם מאיר הברמן]], '''הפיוט: מהותו והתפתחותו''', 1969.{{הבהרה|באיזה עמוד?}}}}

==אגדות==
נסיבות חיבור הפיוט נכרכו באגדה עממית במסורת היהודית. האגדה מספרת על כומר בארצות [[אשכנז]] "בימי הקיסר אנדיס מרטין די לאנצי", בשנת [[ד'תע"א]] - [[711]], שהיה הורג בכישופיו יהודים רבים, ונתגלה לחכמים בחלום כי קיים יהודי מ[[עשרת שבטי ישראל]] ששוהה מעבר לנהר ה[[סמבטיון]] שביכולתו להילחם בכומר. רבי מאיר בר רבי יצחק נבחר להישלח, יחד עם קבוצת מלווים, אל מעבר לסמבטיון כדי לקרוא ליהודי זה. המאבק התקיים בנוכחות המלך, ובסיומו ניצח היהודי את הכומר וניצלו היהודים: "הקיסר ושריו הודו כי ה' האלוקים הוא מלך ישראל וגואלו וחזרו היהודים בשמחה לבתיהם". היה זה ערב חג השבועות, והזקן מעשרת השבטים כתב את פיוט האקדמות כשב[[אקרוסטיכון|ראשי בתיו]] רמז לשליח שנטל עליו את המשימה: "רבי מאיר בר רבי יצחק יגדל בתורה ובמעשים טובים אמן חזק ואמץ". לפי האגדה ניתן לחצות את הנהר רק ב[[שבת]] שבמהלכה הוא נח מזעפו, אך הוא נמצא מחוץ ל[[תחום שבת]], ולכן לרבי מאיר אסור היה, מבחינה הלכתית, לחזור לאשכנז דרך הנהר. בדרכו הראשונה ניתנה לו היתר מיוחד משום ש[[פיקוח נפש]] דוחה שבת.

לפי גרסה אחרת, הסיפור התרחש בשנת [[ד'קכ"א]] (360–361), והפיוט חובר על ידי רבי מאיר עצמו בעת שליווה את היהודי מעשרת השבטים לקראת יציאתו, כיוון שידע שלא יוכל לשוב יחד עמו לאשכנז. בגרסה זו מכונה האיש "[[היהודים האדומים|היהודי האדמוני]]", ורבי מאיר נשא לאישה את בתו, ואילו היהודי נשא באשכנז לאישה את בתו של רבי מאיר.

חוקר המסורה הגרמני רבי [[וולף היידנהיים]], ב[[מחזור תפילה|מחזור]] שלו לשבועות, פקפק בתוקף ההיסטורי של הסיפור, אך הוסיף "אם קבלה היא - נקבל". הסיפור גם נוגד מסורות שונות המציינות את מקום קבורתו של רבי מאיר באירופה או בארץ ישראל, בעוד שלפי הסיפור הוא נותר עם עשרת השבטים ונפטר שם. העותק הקדום ביותר של סיפור זה ששרד והתגלה רק לאחרונה{{דרושה הבהרה|מתי הוא התגלה?}} הודפס בעברית בשנת [[ה'ש"ץ]] (1629–1630), ונכתב בעצמו על בסיס כתב יד קדום יותר ב[[יידיש]].{{הערה|נחום זאב רוזנשטיין, [http://tvunah.org/2013/05/07/אמירת-אקדמות-בחג-השבועות/ אמירת אקדמות בחג השבועות והמעשה המופלא שנקשר בו]}} בשנת [[ה'תנ"ד]] (1693) הופיע ב[[פירט (עיר)|פיורדא]] ב[[גרמניה]] הסיפור המלא בספר ביידיש בשם "מגילת רבי מאיר". בספר "[[מעשה נסים]]" ([[אמסטרדם]], [[ה'תנ"ו]]-[[1696]]), המתעד ביידיש אגדות יהודיות ב[[וורמס]] שבה חי רבי מאיר, מוזכר הסיפור רק בדרך אגב, במסגרת תיאור של הגלגל שהפך את הכומר לבעל כוחות כישוף.{{הערה|מעשה נסים, סיפור כ"ב}} הסיפור לא הוזכר בספרות התורנית המרכזית, למעט אזכורים קצרים כגון בספר [[אליה רבה]] בתחילת המאה ה-18,{{הערה|סימן תצד}} וכן אצל רבי [[אברהם בן חנניה יגל|אברהם יגל]], מחכמי איטליה (1553–1624).{{הערה|אברהם יגל, '''בית יער הלבנון''', פורסם בקובץ על יד, 37–44}} תרגום נוסף לעברית של האגדה הופיע בפולין בשנת 1916 בספר "מעשה גבורות", ומוצגת בו גרסה שונה על בסיס כתב יד שהיה לפניו.{{הערה|שואל מאנדער, '''מעשה גבורות ד'''', לבוב. "בו יבואר מה שקרה להיהודים בארץ אשכנז לפני תשע מאות שנה על ידי גוי אחד רשע, ובעזרת השם ניצולו על ידי ר' מאיר שץ בעל אקדמות, והוא יקר המציאות"}}

בקהילת וורמייזא עצמה, עיר מגוריו של מחבר הפיוט, לא נהגו לקרוא אקדמות, בשל סיפור על [[שליח ציבור]] שפעם אחת השתפך בקול נעים בעת הקריאה עד שיצאה נשמתו.{{הערה|ר' יהודה ליווא קיכהיים, '''מנהגות וורמייזא''', מפעל תורת חכמי אשכנז, [[מכון ירושלים]], תשמ"ז. לעומת זאת, הפיוט כן מופיע ב[[מחזור וורמייזא]] שנכתב בימי הביניים (ראו תמונה).}}

אגדה נוספת מספרת שהפיוט נכתב בכוונה בלשון ארמית מאוחרת, שהיא לשון שהמלאכים אינם מבינים, כיוון שהיצירה הוחשבה מושלמת, והיה חשש מפגיעתם הנקמנית של המלאכים המקנאים. בלשון זו הם לא שלטו וכך נשמר המחבר מפגיעתם הרעה.

==בספרות ובתרבות==
[[קובץ:Akdamut (Mahzor Worms).png|טקסט=אקדמות מחזור וורמייזא|ממוזער|הפיוט אקדמות כפי שנכתב ב[[מחזור וורמייזא]]]]
אמירת אקדמות בחג השבועות עומדת כמרכיב חשוב בסיפור "פירוש קצר" של [[יהודה שטיינברג]] ובמרכזו שלמה, חסיד הנסער מן האנטישמיות, עד שמשהו מתוכנו ואווירתו של הפיוט הזה מיישב את דעתו:

"ובחג השבועות, כשעמד בקלויז קודם קבלת התורה להתפלל שמונה עשרה בלחש, והגיע ל“אתה בחרתנו,” הגיעה התרסתו לאותה מדרגה, שהיא יכולה להגיע בלב חסיד אמיתי העובד את בוראו מאהבה.
“אתה בחרתנו ללעג ולקלס.” 
“רוממתנו מכל הלשונות כדי שיסקלונו באבנים, ברוק שבפיהם.”
והשתקע שלמה חסיד בעצבות נוראה, ולא יכול לכבוש בעד דמעותיו, דמעות עלבון, דמעות צדיק עלוב.
ומתוך עצבות עמד לקרא “אקדמות” בצבור. והוא קורא מתוך אונס. אינו מגביה את קולו כשיעור. מתכוון הוא להכעיס את המלאכים באמירה זו. לאותו הניגון המזרז, המזכיר שיר ניצחון של חיילים, הוא מערב בכוונה שבר-יבבה ויוצא לו שיר של פגעים.
וכשהגיע הקהל לפסוק: “יקרא ויאה את אין תערבין למרוותא,” (*“את היקרה והנאה! אם תתערבי [בנו לקבל] מרותנו”) שאגו הציבור בקול יוצא מתוך לב רחב, קול מכיר את ערכו. הקול חדר אל לבו של שלמה.
כעין ניצוץ של אור הנעלם נתלקח בתוך חשכת לבבו.
הוא מבין עכשיו את כל אותן הטענות, שהללו טוענים על ישראל. לכל אלו יש פירוש אחד קצר, שבעל האקדמות הבינו במלואו. “יקרא ויאה את אין תערבין.”
ולא קשה עליו הדבר לסלוח לכל אלו הגסים, שאינם יודעים לבחור לעצמם מבטאים הולמים את מחשבותם.
ומתפלא הוא על עצמו, שלא הבין את העניין על בוריו עד עכשיו."
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007290451705171|מאיר בן יצחק ש"ץ. אקדמות}}

* {{אוצר החכמה|ברגר, נפתלי נתן|תולדותיה ומקורותיה של שירת אקדמות|154342|||עמוד דיגיטלי=1}}

* חיים נחמיה שובין, מבוא לספר '''[https://hebrewbooks.org/46778 סדר אקדמות עם פירוש שני המאורות]''', וילנא תרס"ב, באתר [[היברובוקס]].
* {{אקדמיה|אליעזר יהודה בראדט|"אמירת פיוטי 'אקדמות' ו'יציב פתגם' בחג השבועות"|39360294|[[ירושתנו]]|י (תשע"ט), עמ' תקיד–תקלד}}.
* {{אנצ דעת|2145|אקדמות}} - כולל טקסט מלא ותרגום לעברית
* {{הארץ|[[יוסף יהלום]], [[מיכאל סוקולוף]]|מנהגן של ישראל תורה היא... לשורר שיר הקדוש הזה|1.968865|24 במאי 2004}}
* [https://www.breslev.org/breslev-mp3/ברסלב-חגים-נוסח-האקדמות/?p_id=246 ניגון אקדמות], באתר שערי ברסלב (קובץ שמע)
* {{הזמנה לפיוט|717}}
* {{היברובוקס|הרב [[יהודה לייב פישמן מימון]]|ה"אקדמות" ומחברו|33579|'''חגים ומועדים''',  הוצאת [[מוסד הרב קוק]], תש"י|עמוד דיגיטלי=257}}
* {{היברובוקס|[[יום-טוב לוינסקי]] (עורך)|אקדמות|41741|'''ספר המועדים - שבועות''', הוצאת אגודת עונג שבת (אהל שם) בתל אביב ע״י דביר|עמוד דיגיטלי=146}}
* {{HebrewBooks|יונה אייזיק ניימאן|הנוי הצלחה|5958}}
* {{מרחב|אקדמות מלין}}
* {{אוצר החכמה|הרב [[בן ציון קואינקה]] (עורך), הרב [[נתנאל חיים פאפע]] (מחבר)|מאמר על אקדמות|21507|[[המאסף]] יא סימן כג|עמוד דיגיטלי=249}}
* מהדורה אקדמית של הפיוט הכולל פירוש, חילופי נוסחאות ותרגום לעברית בתוך יונה פרנקל, מחזור לשבועות [https://tablet.otzar.org/#/b/602835/p/444/t/1669561798753/fs/0/start/0/end/0/c/1669562354421 עמוד 385] (הקישור לאוצר החכמה, הזמין למנויים בלבד).

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}
{{שבועות}}
{{פיוטים ופייטנים|פיוטים}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:יצירות עם אקרוסטיכון]]
[[קטגוריה:פיוטים לשבועות]]
[[קטגוריה:שירי המאה ה-11]]
[[קטגוריה:שירים בארמית]]