הצגת המקור של הדף "גיור"

{{פירוש נוסף|נוכחי=הליך המרת דתו של גוי ליהדות}}
{{מפנה|גר}}
'''גיוּר''' או '''גירות''' הוא הליך של [[המרת דת]]ו של [[גוי]] ל[[יהדות]]. על פי הגדרת ה[[הלכה]] היהודית, יהודי הוא מי שנולד לאֵם יהודייה או שהוא בעצמו התגייר כהלכה. בלשון ה[[מקרא]]ית היה גם שימוש במונח "התייהדות"{{הערה|וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים {{תנ"ך|אסתר|ח|יז}}}} כדי לציין מושג זה. גבר שהתגייר מכונה '''גֵּר''' ואישה שהתגיירה מכונה '''גִּיוֹרֶת'''. הגיור מתבצע על ידי מעמד [[קבלת מצוות בגיור|קבלת המצוות]] ו[[טבילה (יהדות)|טבילה]], ואצל זכרים גם [[ברית מילה]]. בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים, הגר הקריב גם [[קורבן גר|קורבן עולה מיוחד]] להשלמת הליך גיורו.

==גר צדק וגר תושב==
ההלכה מבחינה בין '''גר צדק''', שהוא אדם שהפך ליהודי לכל דבר ועניין, לבין '''[[גר תושב]]''', שהוא מי שקיבל על עצמו את [[שבע מצוות בני נח]] ולכן יכול לשבת בארץ ישראל. במקרא נעשה שימוש לא מובחן באותו מונח ("גר"), וההבחנה נעשית לפי תוכן הפסוק. ההסבר לכך הוא שבמקרא המושג גר הוא שם כולל לכל מי שאינו חלק אינטגרלי מהחברה אלא נספח ואורח. למעשה, כיום מוסד "גר תושב" אינו מתקיים למעשה, וקוראים בשם "גר" רק לגר צדק.

===גר צדק===
גר צדק הוא אדם שבחר להצטרף לברית שכרת ה' עם אברהם ב[[ברית המילה (אירוע מקראי)|ברית המילה]], ולברית שנכרתה בין ה' לישראל ב[[מעמד הר סיני]], ולקבל עליו לקיים את המצוות שה' ציווה את עם ישראל, ועל ידי כך הוא הופך ליהודי גמור.

היהדות, בניגוד לחלק מהדתות האחרות, אינה נוטה ל[[מיסיון|מיסיונריות]] ודואגת להערים קשיים על המבקשים להתגייר. גם בתקופתנו רבנים רבים אינם מעודדים גיור. על פי ההלכה, אדם מכל [[גזע (אדם)|מוצא]] ו[[זוויג|מין]] יכול להתגייר בכפוף לשיקולים הלכתיים.

===גר תושב===
{{ערך מורחב|גר תושב}}
גר תושב הוא גוי שמעוניין להיות שותף לחזון הגדול של ישראל ובא לשבת בארץ ישראל בחברת היהודים, ומוכן גם לקבל על עצמו את [[שבע מצוות בני נח]] אף שאינו חלק מהעם והברית אלא רק מקבל את המוסכמות הדתיות הבסיסיות{{הערה|{{ערוץ7|[[אליעזר מלמד]]|רעיון גר תושב – המניעות והשאיפה|363096|4 בינואר 2018}}}}.

ההבחנה בין יהודים לגויים חשובה ביהדות לשם הגדרת חיובו של כל אדם במצוות. על פי היהדות, יהודים מחויבים בקיום [[תרי"ג מצוות]], בעוד שאר בני-האדם מחויבים ב[[שבע מצוות בני נח]] בלבד.

==בפרשנות המקרא==
ב[[מקרא]] לא מתואר במפורש טקס גיור. הגר במשמעותו המקראית הוא 'מי שגָר'. הגרים במקרא לעיתים הם ישראלים הגרים בין לא-ישראלים, ולעיתים זרים החיים בישראל. [[תרגום השבעים]] תרגם אותם במונחים נפרדים.<ref>[[ישי רוזן-צבי|ישי רוזן צבי]], [https://thetorah.co.il/article/in-the-torah-is-the-ger-ever-a-convert? בתורה, האם הגר הוא אי פעם מי שהתגייר ליהדות?] באתר [https://thetorah.co.il/ התורה]</ref>

עם זאת, בפרשנות [[חז"ל]] לכמה אירועים מקראיים מופיע גיור. [[מעמד הר סיני]] מפורש כהליך גיור לעם כולו, המהווה מודל לאופן בו ניתן מאז לגייר יחידים ולצרפם לעם. בנוסף, מסופר שב[[יציאת מצרים]] הצטרפו לעם [[ערב רב]], נכרים שדבקו בעם ישראל. [[יתרו]] כהן [[מדין]] וחותן [[משה]], שנתייחדה לו פרשה חשובה בתורה, נתפס אצל חז"ל כאב טיפוס למתגייר האידיאלי{{הערה|מדרש תנחומא (בובר) פרשת יתרו, סימן ה.}}. [[רחב]], גיורת תנ"כית מפורסמת נוספת{{הערה|{{תנ"ך|יהושע|ו|כה}}}}, נישאה על פי [[חז"ל]] ל[[יהושע בן נון|יהושע]]{{הערה|{{בבלי|מגילה|יד|ב}}}}.
[[שושלת]] ה[[מלכות]] החשובה ביותר בישראל המכונה "מלכי [[בית דוד]]" שמהם יצאו בין היתר [[דוד]], [[שלמה]] ו[[חזקיהו]], הם צאצאים של גיורת, הלא היא [[רות המואביה]], כמסופר ב[[מגילת רות]]{{הערה|רות התקבלה ליהדות, אף שהייתה מעם עוין (מואב) שבתורה נאסר לקבל ממנו גרים בציווי "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'", בשל הכלל "מואבי ולא מואבית".}}.

===מי ראוי לבוא בקהל===
[[קובץ:1795-William-Blake-Naomi-entreating-Ruth-Orpah.jpg|שמאל|ממוזער|240px|"נעמי מפצירה ברות ו[[ערפה]] לשוב לארץ [[מואב]]", מאת [[ויליאם בלייק]], שנת [[1795]]. [[רות]] דובקת ב[[נעמי]] ואומרת: "אַל-תִּפְגְּעִי-בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ, כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי."]]
אף על פי שכל גוי יכול להתגייר ולהפוך ליהודי, התורה אסרה שגרים מעמים מסוימים יבואו בקהל, כלומר אסור להם להתחתן עם יהודים רגילים. כפי שמתואר בתורה:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ. וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם. לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ. בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'.|מקור={{תנ"ך|דברים|כג|ד|ט}}}}

האיסור לעמוני ומואבי לבוא בקהל הוא אפילו אחרי עשרה דורות, ו"עד עולם". [[חז"ל]] למדו מהפסוק שהאיסור הוא דווקא על גברים ולא על נשים, {{ציטוטון|עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית}}{{הערה|{{תלמוד בבלי|יבמות|עו|ב}}.}}.

למצרים האיסור הוא רק בשני הדורות הראשונים, ואילו לדור השלישי כבר מותר לבוא בקהל. וכפי שהדגים זאת [[מנימין]] הגר המצרי {{ציטוטון|אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה, אשיא לבני מצרית שניה, כדי שיהא בן בני מותר לבא בקהל}}{{הערה|{{תלמוד בבלי|סוטה|ט|א}}.}}. [[רש"י]] מסביר, כי סיבת ההרחקה מעמים מיוחדים אלו הם העוולות שעשו לישראל, ובעוד שעמון ומואב עשו עוולות רוחניות שנחשבות לחמורות, האדומים והמצרים עשו עוולות פיזיות שנחשבות לקלות יותר, ולכן מותרים בדור השלישי.

עם נוסף שנאסר לבוא בקהל, היו ה[[גבעון|גבעונים]], שנאסרו בשל העזות וה[[אכזריות]] שהייתה בהם{{הערה|{{רמב"ם|איסורי ביאה|יב|כב|כד|ספר=קדושה}}}}.

===מדיני החיתון של גרי צדק===
גר צדק מותר ב[[ממזר]]ת וכן גיורת מותרת בממזר, אך הצאצאים מחתונה זו יהיו פסולים כמו הצד הפסול{{הערה|ראו {{בבלי|קידושין|עד|ב}}, ו{{רמב"ם|איסורי ביאה|טו|ז|ספר=קדושה}}.}}.

לגיורת אסור להתחתן עם [[כהן]], אבל בת כהן יכולה להתחתן עם גר{{הערה|ראו {{רמב"ם|איסורי ביאה|יח|ג|ספר=קדושה}}, {{רמב"ם|איסורי ביאה|יט|ט|ללא=שם|ספר=קדושה}}}}.

גר יכול לשאת את בתו הגיורת אם נולדה לפני שהתגייר, וכן את אחותו הגיורת מאביו<ref>שו"ע יו"ד רסט' ג' : "ואחותו מאביו, ובתו, שנתגיירו, מותרות לו.". https://www.daat.ac.il/he-il/toshba/shulchan_aruch/yoreh-deah/gerim/siman269.htm</ref>.

===יחס המקרא לגרים ומצוות אהבת הגר===
התורה מתייחסת פעמים רבות אל הגר בגישה אוהדת, ומדגישה פעמים רבות את הניסיון ההיסטורי של עם ישראל במצרים, כדי לגייס יחס חיובי לגר. המעמד של הגר הוא שוויון בפני החוק, ואיסור מיוחד לפגוע בו ולהפלות אותו לרעה.

מצינו בתורה שאלוהי ישראל אוהב גרים:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה '''וְאֹהֵב גֵּר''' לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה|מקור={{תנ"ך|דברים|י|יח}}}}

ובעקבותיו עם ישראל מצווה לפחות פעמיים על [[אהבת הגר]].
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן='''וַאֲהַבְתֶּם''' אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם|מקור={{תנ"ך|דברים|י|יט}}}}
וכן גם:
{{ציטוט|תוכן=כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם '''וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ''' כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם|מקור={{תנ"ך|ויקרא|יט|לד}}}}

ישנו חיוב לשמור על מעמדו השווה של הגר:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַ-ה' כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה. הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה'. תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם|מקור={{תנ"ך|במדבר|טו|יד|טז}}}}

קיים גם איסור [[אונאת הגר|להונות את הגר]] או להתעמר בו:
:{{ציטוטון|וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם|{{תנ"ך|שמות|כב|כ|קצר=כן}}}}.
:{{ציטוטון|וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם|{{תנ"ך|שמות|כג|ט|קצר=כן}}}}.

כשעם ישראל מבוקר על מעשים רעים הוא מבוקר על כך שהוא פגע בגר ביחד עם החוליות החלשות האחרות בחברה כמו היתום, האלמנה והאביון. למשל {{ציטוטון|וְאֶת הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט|{{תנ"ך|יחזקאל|כב|כט|קצר=כן}}}}, {{ציטוטון|לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ|{{תנ"ך|יחזקאל|כב|ז|קצר=כן}}}}.

==יחס חז"ל לגרים==
[[קובץ:Hebrew Pentateuch (The S.S. Teacher's Edition-The Holy Bible - Plate IX).jpg|שמאל|ממוזער|200px|תרגום [[אונקלוס]] (גר מתקופת התנאים) התקבל ביהדות כתרגום ראשי וכפירוש ל[[תורה]], עד כדי כך שמופיע עליו מנהג בתלמוד, ללמוד את [[פרשת השבוע]] "שניים מקרא ואחד תרגום".]]
התורה שבעל פה מחלקת בין [[גר תושב]], [[גוי]] המתגורר עם ישראל ומקבל על עצמו רק את שבע [[מצוות בני נח]], לגר צדק שהצטרף לעם ישראל והתחייב בכל מצוותיו. בדברי חז"ל, הטון הרווח הוא יחס חיובי לגר. בתקופת בית שני ההגבלה על קבלה מעמים מסוימים כבר בטלה, מהטעם ש[[סנחריב]] מלך אשור [[סנחריב בלבל את האומות|בלבל את האומות]], ושינה לחלוטין את הרכב האוכלוסייה ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], ולכן גוי שבא להתגייר, אפילו ממצרים וממואב, חזקתו שאינו מהעמים הבעייתיים{{הערה|"מיד התירוהו לבא בקהל" -{{בבלי|ברכות|כח|א}}, וכן {{רמב"ם|איסורי ביאה|יב|כה|ספר=קדושה}}}} בנוסף היו גם דעות של [[חז"ל]] ששללו קבלת גרים מ[[עמלק]]{{הערה|אם כי ב[[ספר שמואל]] יש עדויות לגרים מעמלק, "וַיֹּאמֶר: בֶּן אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי."({{תנ"ך|שמואל ב|א|יג}})}}.
מאידך ישנה מימרה של חז"ל ב[[תלמוד הבבלי]] שממנה עולה שאפילו מהאויבים הקשים ביותר של [[העם היהודי]] יכולים לצאת גרים ואף להגיע לתפקידי מפתח בהנהגה הרוחנית של [[עם ישראל]]: {{ציטוטון|מבני בניו של [[המן]] למדו תורה ב[[בני ברק]], מבני בניו של [[סיסרא]] למדו תינוקות ב[[ירושלים]], מבני בניו של [[סנחריב]] למדו תורה ברבים מאן אינון? שמעיה ואבטליון.}}{{הערה|{{בבלי|גיטין|נז|ב}}}}.

:{{ציטוטון|אמר ר' [[אלעזר בן פדת]]: לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות, אלא כדי שיתוספו עליהם גרים.}}{{הערה|{{בבלי|פסחים|פז|ב}}}}.
:{{ציטוטון|אמר ר' [[שמעון בן לקיש]]: חביב הגר לפני הקב"ה מן אותן אוכלוסין שעמדו על הר סיני. למה? שכל אותן אוכלוסין שאלולא שראו את הקולות והלפידים והברקים וההרים רועשים וקול שופרות לא קבלו עליהם עול מלכות שמים. וזה לא ראה אחד מכולם ובא ומשלים עצמו להקב"ה וקבל עליו עול מלכות שמים, יש חביב מזה?}}{{הערה|תנחומא לך לך ו'}}.
ב[[תפילת שמונה עשרה]] מוזכרים גרי הצדק יחד עם ה[[צדיק]]ים, החסידים והסופרים בעם ישראל, שהמתפלל מבקש עליהם רחמים.

בתקופת ה[[משנה]] וה[[תלמוד]] בין [[תלמיד חכם|תלמידי החכמים]] היו גרים רבים. אחד מפרשני המקרא הראשיים, [[אונקלוס]] הגר, שעל [[תרגום אונקלוס|תרגומו]] מתבססים הפרשנים השונים היה גר רומאי ולגרסת התלמוד אחיינו של הקיסר [[טיטוס]]{{הערה|{{בבלי|גיטין|נו|ב}}}}, גם התנאים, [[רבי עקיבא]], שנחשב לעמוד התווך של המשנה וה[[תוספתא]], ו[[רבי מאיר]] תלמידו{{הערה|על פי {{בבלי|גיטין|נו|א}}, רבי מאיר היה צאצאו של נרון קיסר}}, שנחשב לדמות מרכזית במשנה ("סתם משנה רבי מאיר"), הם לפי המסורת מצאצאי גרים. גיורת מפורסמת נוספת היא [[הלני המלכה]] מלכת [[חדייב]], שהתגיירה עם אצולת מדינתה.

עם זאת ניתן למצוא גם טון קשה כלפי גרים: כמו "אמר [[רבי חלבו]]: קשים גרים לישראל כספחת."{{הערה|{{בבלי|יבמות|מז|ב}}}} וכמו "אמר [[רבי יצחק]]: רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים."{{הערה|{{בבלי|יבמות|קט|ב}}}}. את הטון הזה ניתן להסביר על רקע סיבות תקופתיות – גרים חזרו לגויותם ונטשו את עם ישראל בעת משבר{{הערה|{{בבלי|גיטין |מה|ב}} {{ירושלמי|עבודה זרה|ב|ב}}}}, ועל בעיות מקומיות שהיו קשורים בהם גרים, בעמים שצררו את ישראל. הרב [[שלמה גורן]] עמד על העובדה שמאמריהם הקשים של אמוראי ארץ ישראל, רבי חלבו ורבי יצחק, נגד הגרים לא נשנו בתלמוד הירושלמי, שבו אין כלל טונים צורמים כלפי גרים. ויש שהסבירו שמימרא זו נאמרה כמוסר לישראל שישפרו מעשיהם, ולא כהנחיה לגבי ביצוע גיורים<ref>{{צ-ספר|מחבר=הרב אברהם פרנקל מק"ק בודפשט|שם=וילקט יוסף כרך י"א, סימן קיז|מקום הוצאה=מונקץ'|שנת הוצאה=תרס"ט|קישור=https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=23055&st=&pgnum=96}}</ref>. הרב [[משפחת גלזנר|עקיבא גלזנר]] הסביר שמימרא זו נאמרה לגבי תקופת הגלות, שבה יש סכנה להיות יהודי, וישנו חשש כבד שהמתגייר יחזור למולדתו ויעבוד עבודה זרה. אבל בארץ ישראל תחת שלטון יהודי חשש זה נמוך בהרבה, ולכן גרים אינם קשים לישראל.<ref>{{צ-ספר|שם=דור דורים|עמ=תנו}}</ref>

קיימת [[מחלוקת]] בשאלה האם הגר יכול לומר בפרשת [[מקרא ביכורים]] את הציטוט "אלוהינו ואלהי אבותינו", או שאין אבות ה[[אומה]] [[אברהם]] [[יצחק]] ו[[יעקב]] נחשבים אבותיו ({{משנה|בכורים|א|ד}}). דעת המשנה היא שהגר מביא [[ביכורים]] אך אינו קורא. לעומת זאת, ב[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]] מובאת דעתו של ר' יהודה, שגם על פיה גר מביא ביכורים, אך גם קורא את הציטוט הנ"ל - ואבות האומה נחשבים אבותיו.

בתקופת הזוגות מתבלט הבדל בין [[שמאי הזקן|שמאי]] ל[[הלל הזקן|הלל]] ביחס לגרים. בעוד ששמאי הקפדן נקט גישה מחמירה, ולא הסכים לגייר גר שרצה ללמוד רק תורה שבכתב, וגר שביקש ללמוד את כל התורה כולה על רגל אחת, וגר שרצה להתגייר על מנת להיות [[כהן גדול]], הלל נקט בגישה מקילה, והסכים לגייר את אותם גרים, אף שלא נהגו כהלכה. בתלמוד מובא ששלושת הגרים ששמאי לא קיבלם והלל קיבלם נפגשו, ולאחר שסיפרו אחד לשני את סיפורם הם חתמו: "קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה." בסיפור זה נשמעת נימה של ביקורת כלפי שמאי{{הערה|{{בבלי|שבת|לא|א}}}}.

ייתכן כי בעקבות סיפור זה נוצרה בחז"ל הכְוונה לבתי דין לא להקשות את הגרות:{{דרוש מקור}}
:"רבי אליעזר אומר: נאמר למשה 'אני', אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני הוא המקרב ולא המרחק... אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו. אף אתה כשיבוא אדם אצלך להתגייר ואינו בא אלא לשום שמים, אף אתה קרבהו ולא תרחיקהו. מכאן אתה למד שיהא אדם דוחה בשמאל וימין מקרב..."{{הערה|[[מכילתא דרבי ישמעאל]], [[s:מכילתא מנוקדת ומעוצבת מסכתא דעמלק בשלח-יתרו#מַסֶּכְתָּא דַעֲמָלֵק יִתְרוֹ פָּרָשָׁה א|יתרו, מסכתא דעמלק, פרשה א]]. על הכוונה זו הסתמכו לעיתים פוסקים להקל בגיורים שונים.}}.

בהתאם למגמה של עדיפות לתלמיד חכם ממזר על פני כהן גדול [[עם הארץ]], חז"ל מספרים סיפור שבו הם נותנים עדיפות לתלמידי חכמים על פני כהן גדול שלא נהג כהוגן. על פי התלמוד כהן גדול ששמו לא הוזכר (כנראה בכוונה), יצא ב[[יום כיפור]] מ[[בית המקדש]] לאחר עבודתו. הוא נעלב לאחר שהקהל הגדול שליווה אותו, עזב והלך אחרי [[שמעיה]] ו[[אבטליון (זוגות)|אבטליון]] ראשי ה[[סנהדרין]] תלמידי החכמים בדור הרביעי של [[תקופת הזוגות]] שהגיעו למקום. ולכן הטיח בהם עלבון "יבואו בני העמים לשלום", לומר שהיו ממשפחות גרים והם נחותים ממנו, והם ענו לו, "יבואו בני העמים לשלום - שעושים מעשה אהרון, ולא יבוא בן אהרון לשלום - שלא עושה מעשה אהרון"{{הערה|{{בבלי|יומא|עא|ב}}}}.

חז"ל המשיכו ופירשו את הקו המקראי של נתינת יחס מיוחד לגר, במיוחד לאחר שהתגייר. בתוספתא ביארו "וְגֵר לֹא-תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ" "ראה גר שבא ללמוד תורה, לא יאמר, ראו מי שבא ללמוד, פה שאכל נבלות וטרפות שקצין ורמשין."{{הערה|תוספתא, מסכת בבא מציעא ג, יד}}. במדרש ציינו לשבח את [[רבי יהושע]] שריצה את [[עקילס הגר]] בדברים, וטענו שגישתו הנוקשה והמחמירה של [[רבי אליעזר]] לעקילס הייתה גורמת לכך, שגר חשוב זה היה נוטש את ישראל{{הערה|בראשית רבא פרשה ע' פסקה ה'}}.

ה[[שומרונים]] מכונים אצל חז"ל "גרי אריות" מפני שעל פי המסופר בספר מלכים (ב', י"ז), לאחר שהובאו לארץ בידי מלך אשור, הם המשיכו לעבוד את אלוהיהם, ובתגובה ה' הביא עליהם [[אריה|אריות]] שהרגו בהם ולכן הם התגיירו בשל ה[[פחד]], אבל המשיכו ב[[עבודה זרה|עבודת אלילים]]. חז"ל חלוקים בדעותיהם לגבי מעמדם, האם הם גרי צדק או שמא נחשבים כ[[גוי]]ים.
== הגר בהלכה ==
ל[[הלכה]] אין כמעט הבדלים בחיוב במצוות או במעמד בין הגר ליהודי מלידה. הבדלים שישנם הם: א. הגר אינו נחשב כבן ליוצאי מצרים ובחלק מהטקסטים שמוזכר 'אבותינו' עליו להשמיט (מקרא ביכורים){{הערה|ראו {{משנה|בכורים|א|ד}}}}. ב. ע"פ הכלל "גר שנתגייר כקטן שנולד" אין לגר קרבת משפחה הלכתית עם שאריו אפילו אם הם התגיירו חוץ ממקרים מסוימים שחכמים החמירו מחשש לטעות{{הערה|ראו {{שולחן ערוך|יורה דעה|רסט}}}}. ג. ישנן הגבלות מסוימות במינוי גר ל[[דיין (הלכה)|דיין]].

===חיתון ויוחסין===
====גר בממזרת====
נחלקו תנאים האם גר מותר לשאת [[ממזר]]ת (וגיורת ממזר). לדעת [[רבי יהודה]] אסור לגר לשאת ממזרת כי "קהל גרים נקרא קהל", וכאשר התורה אסרה על ממזר לבא בקהל ה’, האיסור כולל גם לבא בקהל גרים. לעומת זאת לדעת חכמים גר מותר בממזרת, כיון שקהל גרים אינו נקרא קהל{{הערה|ראו {{בבלי|קידושין|עב|ב}}}}. ההלכה היא כדעת חכמים, שגר רשאי לשאת ממזרת. הילד שנולד מנישואין אלה נחשב ממזר (כי אחד מהוריו ממזר){{הערה|ראו {{שולחן ערוך|אבן העזר|ד|כב}}}}.

כאשר גר נשא גיורת, בנם מותר בממזרת. כאשר ישראל שאינו גר נשא גיורת בנם אסור בממזרת. כאשר גר נשא ישראלית, לדעת [[הר"ן]] בנם מותר בממזרת, כי הוא נחשב בן למשפחת גרים, על פי אביו, ואילו לדעת הרמב"ם והשולחן ערוך הוא אסור בממזרת כי הוא נחשב חלק מקהל ה’{{הערה|ראו {{שולחן ערוך|אבן העזר|ד|כג}} וב[[חלקת מחוקק]] שם.}}.

====גיורת לכהן====
כחלק מ[[איסורי נישואים לכהן|איסורי הנישואין לכהן]], כהן אסור לשאת גיורת. בעניין זה ישנן ארבע דעות בין התנאים{{הערה|ראו {{בבלי|קידושין|עח}}}}. לדעת [[רבי שמעון]], אם הבת התגיירה מתחת לגיל 3, היא כשרה לכהונה. לדעת [[רבי אליעזר בן יעקב]], כאשר אחד ההורים מישראל, הבת כשרה לכהונה, לדעת [[רבי יוסי]] גם כששני ההורים גרים, אם הבת הורתה ולידתה בקדושה, היא מותרת לכהן, ולדעת [[רבי יהודה]] רק כשאביה אינו גר הבת מותרת לכהן. ההלכה היא כדעת רבי יוסי, אך לכתחילה כהן לא יישא גיורת אלא אם אחד מהוריה מישראל, כדעת רבי אליעזר בן יעקב{{הערה|ראו {{שולחן ערוך|אבן העזר|ז|כא}}}}.

==איסור על גיור==
{{להשלים|נושא=יהדות|נושא2=ישראל}}
במהלך ההיסטוריה היו שליטים שאסרו על גיור והתגיירות. כך לדוגמה בצו{{הערה|[[קודקס יוסטיניאנוס]] 1:9:3}} ששלח [[קונסטנטינוס]] ל[[פרייפקטוס פרייטוריו]] {{אנ|Praetorian prefect}} אבאגריוס (evagriom) נאמר "אם יתחבר מישהו מהאוכלוסייה אל הכת היהודית מחללת הקודש ויצטרף להתוועדויותיהם, ישא עמם בעונשים הראויים".

ישנם מקורות רבים בהלכה שמעידים על איסורים שכאלה: ה[[שלמה לוריא|מהרש"ל]] בן [[המאה ה-16]] כתב: "ועל כן אני מזהיר ואומר כל מי שמשותף לקבלה זו האידנא, במקום שהמלכות מקפדת שדמו בראשו בין המתעסק עמו בגרות שלו, בין היודע ממנו... וראוי לחוש מאוד מאוד"<ref>{{צ-ספר|שם=ים של שלמה, פרק ד אות מט}}</ref>. ובאופן דומה כתב רבי [[עקיבא איגר]]<ref>{{צ-ספר|שם=שו"ת רע"א קמא סימן מא}}</ref>. גם ב[[פולין]] במאה ה-19, כתב [[מלכיאל צבי טננבוים|הרב מלכיאל צבי טננבוים]]: "וכל אחד יבין כי כל הדברים אלו לא נאמרו לדין והלכה כי בזמן הזה ובמדינותינו אינם מקבלים גרים"<ref>{{צ-ספר|מחבר=הרב מלכיאל צבי טננבוים|שם=דברי מלכיאל ב,עז}}</ref>. כמו כן ידועה דמותה של ה[[אברהם בן אברהם|גרף פוטוצקי]], שהיה לפי המסופר גר צדק שנרצח על קידוש השם בעת שנודע שהתגייר.
גם בהונגריה עד שנת 1896, אף לאחר שהוענק ליהודים שוויון זכויות, לא הוענק שוויון לדת ישראל, ולכן עדיין אסור היה לנוצרי להתגייר. כך עולה מדבריו של [[חיים סופר|רבי חיים סופר]] שכותב בתחילת תשובה בעניין גיור: "שאלה בנכרי שבא לישראל אשר הוא ממדינה שמותר מחק המלכות שיתגייר נכרי לדת ישראל ומבקש שישראל ילמוד עמו תורת משה וכו'"{{הערה|1=חכמי הונגריה והספרות התורנית בה, עמ' 108, כהן יצחק יוסף}}.

היו מקרים בעת החדשה בהם רבנים גזרו גזרה כללית שאין לגייר, זאת כדי למנוע מבני הקהילה להתחתן עם גוים, מתוך הנחה שבדיעבד נישואיהם יוכשרו על ידי גיור. כך נעשה לדוגמה ב[[איסור הגיור בארגנטינה|ארגנטינה]]<ref>{{צ-ספר|מחבר=הרב צבי פסח פרנק|שם=הר צבי יו"ד רטז}}</ref>.

==היחס לגרים בימי הביניים==
ב[[ימי הביניים]] מתבלטות שתי גישות שונות בקשר לגרים, שייתכן וכבר היו קיימות בעבר. את הגישה הראשונה הלאומית והסגורה מייצג ריה"ל, ואילו את הגישה השנייה האוניברסלית והפתוחה מייצג הרמב"ם.

ר' [[יהודה הלוי]] מציג בצורה ברורה בספר [[הכוזרי]], בו הוא מעמת את היהדות עם העולם החיצוני תוך ניסיון לחשוף את חיבוטי נפשו של הגוי הבא להתגייר, את הגישה הרואה בחברות בעם היהודי עניין 'משפחתי' פנימי הקשור, לדבריו, לסגולה העוברת בעם ישראל מדור לדור, מאז האדם הראשון דרך [[נח]] ו[[שלושת האבות]], [[אברהם]], [[יצחק]] ו[[יעקב]]:

:"וכל הנלווה אלינו מן האומות בפרט יגיעהו מן הטובה אשר ייטיב הבורא אלינו, אך לא יהיה שווה עמנו" (ספר [[הכוזרי]] מאמר א, כו-כז).
:"ומי שדבק בדרך הזה יהיה לו ולזרעו חלק גדול מן הקורבה אל האל יתברך. '''ועם כל זה לא ישתוה הגר הנכנס בתורתנו עם האזרח''', כי האזרחים לבדם הם ראויים לנבואה, וזולתם, תכלית ענינם שיקבלו מהם ושיהיו חכמים וחסידים אך לא נביאים". (ספר הכוזרי מאמר א, קטו).

לעומתו ה[[רמב"ם]], באיגרתו ל[[עובדיה הגר|עובדיה גר צדק]] אומר:

:"'''אין שום הפרש כלל בינינו ובינך לכל דבר'''... לפיכך כל מי שיתגייר עד סוף כל הדורות וכל המייחד שמו של הקב"ה כמו שכתוב בתורה – תלמידיו של אברהם אבינו ובני ביתו הן ... נמצא אברהם אבינו אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו ואב לתלמידיו והם כל גר שיתגייר...ואל יהא יחוסך קל בעיניך; אם אנו מתייחסים לאברהם, יצחק ויעקב, אתה מתייחס למי שאמר והיה העולם." (איגרת הרמב"ם לר' עובדיה הגר, מהדורת הרב שילת, עמ' רלג-רלה).

==יחס הקבלה לגרים==
עד להתפשטותה של [[קבלת האר"י]], רווחה בתורת ה[[קבלה]] גישתו של ר' [[יהודה הלוי]] שהובאה לעיל. תורת האר"י, עם הדגש ששמה על העלאת הניצוצות מן הגויים, ראתה ב[[נשמה|נשמות]] הגרים נשמות שביסודן הן נשמות ישראל שהתגלגלו לבין האומות. לדידה, במהלך הגיור שבות נשמות הנושאות איתן את [[עם סגולה|סגולת ישראל]] אל [[העם היהודי]]. באופן זה, של תהליך העלאת [[ניצוצות (קבלה)|ניצוצות]], הסביר ר' [[חיים בן עטר]] בפירושו [[אור החיים (ספר)|אור החיים]] על ה[[תורה]] את מצות [[אשת יפת תואר]].

==הליכי הגיור בהלכה==
===בתלמוד===
בתלמוד בבלי במספר מקומות{{הערה|{{בבלי|ברכות|מז|ב}}, {{בבלי|יבמות|מו|ב}}, {{בבלי|עבודה זרה|נט|א}}}} מוזכר כי תנאי הסף של הגיור הם מילה וטבילה (ובזמן [[בית המקדש]] [[קורבן גר|הקרבת קורבן]]): "אמר ר' יוחנן: לעולם אין גר עד שימול ויטבול".
במקור אחר, מפורט סדר הגיור ובו מיד לאחר קבלתו ובמשך טבילתו מודיעים לו פרטים לגבי מצוות{{הערה|{{בבלי|יבמות|מז|א}}}}:
{{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם?
'''אם אומר: יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו מיד''', ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני, ומודיעין אותו ענשן של מצות.
אומרים לו: הוי יודע שעד שלא באת למדה זו, אכלת חֵלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו אכלת חלב ענוש כרת, חללת שבת ענוש סקילה, וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן, אומרים לו: הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות. '''ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו'''.
קיבל מלין אותו מיד...נתרפא מטבילין אותו מיד ושני ת"ח עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. טבל ועלה, הרי הוא כישראל לכל דבריו}}
במקור נוסף{{הערה|שם=בכורות|{{בבלי|בכורות|ל|ב}}}} נאמר בפירוש:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=גוי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים". אמרה נוספת שם המתייחסת למעשה המצוות ולגר היא: "כי הגר שקיבל עליו דברי תורה, אפילו נחשד לדבר אחד, הוי חשוד לכל התורה כולה, והרי הוא כישראל מומר. נפקא מינה דאי קדיש, קידושיו קידושין}}
יש המפרשים כי האמור שלא מקבלים אותו, הוא כאשר יש לו התנגדות עקרונית למצווה מסוימת, אבל כאשר עובר על מצווה בשל יצרו, מקבלים אותו, שאם לא כן, אין משמעות לכל מוסד הגיור, שהרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.

על פי המבואר בתלמוד, כאשר בני זוג נוכרים מתגיירים יחד, [[דין הבחנה|עליהם לפרוש זה מזה]] שלושה חודשים בטרם [[נישואים בהלכה|יינשאו כדת משה וישראל]], על מנת לדעת אם הגיורת הרתה טרם הגיור או לא.

===ברמב"ם===
על פי הרמב"ם, בהתאם לדברי התלמוד{{הערה|{{בבלי|יבמות|כד|ב}}}}, תחילה יש לבדוק בו אם מתגייר לא לשם שמים, כמו לשם נישואין, אם לא מצאו עילה מיד מקבלים אותו לתהליך הגיור{{הערה|עם זאת הרמב"ם בתשובותיו (תשובות הרמב"ם, מהד' [[יהושע בלאו|בלאו]], סימן רי"א) פוסק במקרה כזה שיש לגייר. רבנו ירוחם (חלק חוה, נתיב כ"ג, חלק ד', דף ר' ע"א) פסק כן לכתחילה. וכן הלכו בעקבות תשובת הרמב"ם הרמ"א (דרכי משה על טור
אבן העזר קע"ז, ס"ק ה'). רבי יצחק יהודה שמעלקעס (שו"ת בית יצחק, חלק ב', סימן ק') ר' שלמה קלוגר, (שו"ת טוב טעם ודעת, סימן ר"ל). הרב חיים עוזר גרודזנסקי (שו"ת אחיעזר,
חלק ג', סימן כ"ו). הרב יחיאל ויינברג (שו"ת שרידי אש, חלק ג', סימן נ'). ועוד רבים אחרים.}},
{{ציטוטון|אמר אני יודע, ואיני כדאי - מקבלין אותו מיד}}{{הערה|{{רמב"ם|איסורי ביאה|יד|א|ספר=קדושה}}}}.
ולאחר מכן יש להודיע לו בענייני אמונה, ייחוד ה' ואיסורי עבודת אלילים ועונשי המצוות כהרתעה, אך לא מאריכים בפירוט נושאי המצוות:
{{ציטוטון|ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא '''ייחוד השם ואיסור עכו"ם''', ומאריכין בדבר הזה ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ואין מאריכין בדבר זה}}
עוד קובע הרמב"ם שלא להרבות ולא לדקדק עם הגר:
{{ציטוטון|ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו''' שמא יגרום לטרדו ולהטותו מדרך טובה לדרך רעה, שבתחלה אין מושכין את האדם אלא בדברי רצון ורכים וכן הוא אומר בחבלי אדם אמשכם ואחר כך בעבותות אהבה'''}}{{הערה|שם=ביאהידב|{{רמב"ם|איסורי ביאה|יד|ב|ספר=קדושה}}. וכן בטור ובשולחן ערוך יורה דעה סימן רס"ח}}.

ואם לא חזר בו מקבלים אותו מיד. "ואם קיבל - אין משהין אותו, אלא מלין אותו מיד"{{הערה|שם=ביאהידב}}.

גם לדעת הרמב"ם, חובה על הגר לקבל על עצמו את כל המצוות, כתנאי לגיור, וכפי שכתב{{הערה|{{רמב"ם|איסורי ביאה|יב|יז|ספר=קדושה}}}}:

"כל הגויים כולם, כשיתגיירו '''ויקבלו עליהן כל המצוות שבתורה'''... - הרי הן כישראל לכל דבר"{{הערה|וראה שם גם {{רמב"ם|איסורי ביאה|יב|יא|ללא=שם|ספר=קדושה}} והלכה יד, ו{{רמב"ם|איסורי ביאה|יג|ד|ללא=שם|ספר=קדושה}} והלכה יד.}}.

אך לשם כך אין צורך ללמדו מראש את כל המצוות, אלא רק את העיקריות שבהן, כדבריו המובאים לעיל, ומכל מקום, על דעת כך הוא מתגייר, שיקיים את כל המצוות לכשידע אותן.

בזמן שבית המקדש היה קים היה על הגר להביא [[קורבן (יהדות)|קורבן]]. עד להבאתו הגר אינו גר גמור לעניין היותו אסור באכילת בשר קורבנות{{הערה|{{רמב"ם|מחוסרי כפרה|א|ב|ספר=קרבנות}}}}. מאז חורבן [[בית המקדש]] לא ניתן להקריב קורבנות, ובכללם קורבן הגר. אולם הבאתו אינה תנאי בגיור{{הערה|ראו דברי הרמב"ם לעיל וכן ספר [[צפנת פענח (על הרמב"ם)|צפנת פענח]] על ה[[רמב"ם]].}}.

==== גיור לחומרא ====
'''גיור לחומרא''' הוא גיור שנעשה למישהו שיש ספק או מחלוקת בקשר ליהדותו, על מנת שיהיה יהודי באופן ודאי ומוסכם. בגיור זה ברית המילה והטבילה הם ללא [[ברכת המצוות]]. בעבר, בדרך כלל הגיור לחומרא היה במשפחות [[התבוללות|מתבוללות]] או למי שעבר גיור שנוי במחלוקת. לפי פסק [[הרבנות הראשית לישראל]], מימי הרב [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]] ואילך{{הערה|[http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=15697 תשובת הרב עובדיה]}}, על יוצאי [[ביתא ישראל|העדה האתיופית]] לעבור גיור לחומרא, וכך גם [[בני מנשה (הודו)|בני המנשה]].

===בעת המודרנית===
ב[[שולחן ערוך]], בעקבות הרמב"ם וראשונים נוספים{{הערה|תוספות על {{בבלי|שבת|סח|א}}}}, נפסק כי הגר חייב בקבלת מצוות{{הערה|{{שולחן ערוך|יורה דעה|רסח|ג}}}}.

הכניסה ליהדות מותנית בגיור בפני [[בית דין (הלכה)|בית דין]]. הצד הפורמלי של הגיור כולל קבלת האמונה באל אחד, לימוד הלכות ו[[מנהג (יהדות)|מנהגים]] יהודיים, טבילה במים ([[מקווה]] או [[מעיין]]) ולגברים גם [[ברית מילה]] או [[הטפת דם ברית]].

בצד המהותי, חייב המתגייר בלימוד של עיקרי [[האמונה היהודית]] ומצוותיה ובהסכמה לקיימם הלכה למעשה לאחר מכן. מקובל לתת לגר שם עברי, שמסמל את קבלתו והיטמעותו בעם ישראל. גרים רבים מקבלים כשם המשפחה את השם "בן אברהם", בשל התפיסה ש[[אברהם אבינו|אברהם]] היה הגר הראשון, וכל המתגיירים הם צאצאיו הרוחניים. נקודות מחלוקת עיקריות בין המקילים למחמירים בגירות הם בעיקר בנושאים של ההתייחסות לעילת הגירות, ומה משמעותו וגדריו בפועל ומעשית של עול המצוות שהגר מחויב לקבל על עצמו. גם אורך תקופת הגיור והיקף החומר של היהדות שיש ללמוד, הם נושאים שיש לגביהם דעות שונות. יש רבנים כמו הרב [[שאר ישוב כהן]], הטוענים שיש הבדל בין גיור בחו"ל, שלגביו צריך לנקוט בגישה המחמירה והמרחיקה, בשל החשש להתבוללות, לבין גיור בארץ ישראל, שבה יש לנקוט בגישה המקילה.

הרב [[שלמה גורן]] הדגיש שלמרות שהגוי צריך גם לקבל עול מצוות, עיקר הגיור מתבסס על רצון להצטרף לעם ישראל{{הערה|"האמת היא שכל גיור מיסודו הוא הצטרפותו של המתגייר לעם היהודי (וקבלת עול תורה ומצוות לפני הגיור הוא תנאי לגיור ולא הגיור עצמו) כי לפי ההלכה רק מי שמשתייך לעם היהודי, חייב בשמירת המצוות" (שנה בשנה תשמ"ז)}}, כנאמר במגילת רות "עמך עמי ואלוהיך אלהי" (רות א' ט"ז). גם הרב [[שאול ישראלי]] סבר שהדגש צריך להיות על רצונו של הגר להיות חלק מכלל ישראל: "כל תוכן הגירות היא הסתפחות לעם ישראל". גישה מקלה ביחס לגיור הציג גם הרב הראשי הספרדי הראשון, הרב [[בן-ציון מאיר חי עוזיאל]]{{הערה|"מותר לקבל גרים וגיורות אף על פי שידוע לנו שלא יקיימו את כל המצוות... ומצוּוים אנו לפתוח להם פתח כזה. ואם לא יקיימו את המצוות, הם יישאו את עוונם, ואנו נקיים" (שו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן, סימן ס"ה)}} ובמיוחד לגבי ילדים ממשפחות מעורבות סבר שיש להקל במיוחד<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://yhb.org.il/shiurim/דעת-הרב-עוזיאל-בעניין-קבלת-מצוות-בגיור/|כותרת=דעת הרב עוזיאל בעניין קבלת מצוות בגיור|אתר=ישיבת הר ברכה|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2022-03-13}}</ref>. גם הרב [[שאר ישוב כהן]] סבר שיש לאמץ את הגישה המקילה ולדעתו דגל בה גם הרב [[חיים עוזר גרודזנסקי]]{{הערה|שו"ת "אחיעזר" ח"ג, ס' כ"ו}}. עם זאת, [[פוסק]]ים מרכזיים, ובהם [[אברהם יצחק הכהן קוק|הרב קוק]], הרב [[עובדיה יוסף]], הרב [[מרדכי אליהו]], [[מנחם מנדל שניאורסון|הרבי מלובביץ']], הרב [[משה פיינשטיין]] והרב [[שלמה זלמן אוירבך]] סברו שאין להקל בקבלת המצוות של הבא להתגייר.

=== גיור לשום דבר אחר ===
במסגרת בדיקת כוונתו של הבא להתגייר, חובה לבדוק, שאין הוא חפץ בגיור מסיבה חיצונית, כמו שררה, פחד או אישות. שכן אם בדקו ונוכחו לדעת, שרצונו להצטרף לעם ישראל נובע מאחת הסיבות הללו, לכתחילה אין מגיירים אותו. משום כך לא קיבלו בית דין גרים כל ימי דוד המלך, מחשש שמא נתגיירו מחמת פחד. ובימי שלמה המלך, חששו שבאו להתגייר כדי לזכות בגדולה של עם ישראל. מסיבה זו נאמר גם שאין מקבלים גרים ל[[ימות המשיח]], שכן באותם ימים שיעלה עם ישראל לגדולה, קיים חשש שיבואו להתגייר בשביל ליהנות מאותה הגדולה. למרות הנאמר לעיל, שהרוצה להתגייר שלא לשם שמים, אלא מסיבה חיצונית, אין מקבלים אותו לכתחילה, מכל מקום, אם לפי ראות עיני בית הדין, סופו להתגייר לשם שמים, מותר לגיירו.<ref>רמב"ם, איסורי ביאה פרק יג, יד-טז</ref>

דין זה עומד בסתירה לדברי הגמרא במסכת שבת, מן האמור שם לומדים שמותר לגייר גוי, שחפץ להתגייר מנימוקים שאינם לשם שמים. וכן מותר לגייר גוי שמקבל עליו את מצוות התורה באופן חלקי, אם ברור לבית הדין, שבסופו של דבר ישמור תורה ומצוות וגיורו יהיה לשם שמים<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.zomet.org.il/?CategoryID=397&ArticleID=1025|כותרת=גיור - הלכה למעשה|אתר=www.zomet.org.il|תאריך_וידוא=2022-03-10}}</ref>.

=== קבלת מצוות בגיור ===
{{הפניה לערך מורחב|קבלת מצוות בגיור}}
קבלת המצוות על ידי הגר נחשבת לדעת רבים יסוד מרכזי בגיור. דרישה זו נזכרת [[תלמוד בבלי|בגמרא]] בבריתא במסכת יבמות (מז ע"ב),

{{ציטוט|תוכן=" ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני,[1] ומודיעין אותו עונשן של מצוות, אומרים לו: הוי יודע שעד שלא באת למידה זו, אכלת חֵלב - אי אתה ענוש כרת, חיללת שבת - אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו אכלת חלב - ענוש כרת, חיללת שבת - ענוש סקילה. וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצוות, כך מודיעין אותו מתן שכרן... ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו. קיבל - מלין אותו מיד...הרי הוא כישראל לכל דבריו"|מקור={{בבלי|יבמות|מז|א|ללא=שם}} -{{בבלי|יבמות|מז|ב|ללא=מסכת}}}}

מהגמרא עולה שמזכירים לגר את קבלת המצוות פעמיים: פעם אחת כשבא להתגייר, כדי לבדוק את נכונותו ואת מודעותו למשמעות ההתקשרות לעם היהודי; פעם שנייה בשעת הטבילה, כחלק מתהליך הגירות. ואילו בגמרא בבכורות נאמר שאם הבא להתגייר מסרב לקבל עליו חלק מהמצוות, אינו יכול להתגייר:

{{ציטוט|תוכן="עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים"|מקור={{בבלי|בכורות|ל|ב|ללא=שם}}}}

לפי אחת הגישות, הגירות מתחילה "לצאת לפועל" עם קבלת המצוות, והיא מושלמת על ידי אקטים פורמליים כמו [[ברית מילה|מילה]] (לגברים) [[טבילה (יהדות)|וטבילה]] (לגברים ונשים), ובזמן [[בית המקדש|שבית-המקדש]] קיים – גם על ידי הבאת קרבן{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=|שם=מסכת גרים, פרק ב' הלכה ד; רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יג הלכה ה.|מקום הוצאה=|מו"ל=}}}}. יש להבחין בין קבלת המצוות בפה ("קיבל- מלין אותו מיד"), לבין קבלת המצוות בלב, שהיא התחייבותו של המתגייר וגמירת דעתו לקבלת הגיור. האחרונה היא שמהווה, לדעת חלק [[פוסק|מהפוסקים]], את עיקרו של הגיור{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=מנחם פינקלשטיין|שם=הגיור - הלכה ומעשה|מקום הוצאה=|מו"ל=|עמ=20, 35-36}}}}. על פי גישה אחרת, הגיור תקף במילה וטבילה בלבד, גם ללא אקט פורמלי של קבלת מצוות. למסקנת ה[[שולחן ערוך]]:

{{ציטוט|תוכן="כל ענייני הגר, בין להודיעו המצוות לקבלם, בין המילה, בין הטבילה, צריך שיהיו בג' הכשרים לדון וביום... הוי גר ומותר בישראלית; חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה"|מקור=שו"ע, יו"ד רס"ח, ג}}

למעשה, אחרוני דורנו נוטים לפסוק שקבלת מצוות מעכבת בדיעבד<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.etzion.org.il/he/halakha/studies-halakha/laws-state-and-society/קבלת-מצוות-בגיור|כותרת=קבלת מצוות בגיור {{!}} תורת הר עציון|אתר=www.etzion.org.il|תאריך_וידוא=2022-03-10}}</ref>. יש להזכיר את הרב [[בן-ציון מאיר חי עוזיאל]], [[הראשון לציון]] והרב הראשי הספרדי הראשון, הוביל גישה מקילה בעניין וטען שקבלת מצוות אינה נחוצה אף לכתחילה (ולכתחילה צריך להודיע לו מהן המצוות, אך לא שיסכים לקיימן):

{{ציטוט|תוכן=מכאן מפורש יוצא שאין דורשין ממנו לקיים המצוות, ואף לא צריך שבית דין ידעו שיקיים אותן, דאם לא כן לא יתקבלו גרים בישראל, דמי יערוב שגוי זה יהיה נאמן לכל מצוות התורה. אלא מה שמודיעין לו מקצת מצוות הוא כדי שאם ירצה יפרוש, וכדי שלא יוכל לומר אחר כך אילו ידעתי לא הייתי מתגייר. וזהו לכתחילה, אבל בדיעבד אם לא הודיעוהו אינו מעכב. מכל האמור למדנו: שאין תנאי קיום המצוות מעכב את הגרות, אפילו לכתחילה|מקור=פסקי עוזיאל, סעיף ס"ה}}

יש חוקרים שכתבו כי "קבלת מצוות" קיבלה הדגשה בעת החדשה עקב גורמים פנימיים וחיצוניים שהשפיעו על העם היהודי – חילון, מודרניזציה, [[אמנציפציה]] ו[[לאומיות]]{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=צבי זהר ואברהם שגיא|שם=גיור וזהות יהודית - עיון ביסודות ההלכה|מקום הוצאה=|מו"ל=|עמ=173-174}}}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=[[אריה אדרעי]]|שם=פולמוס הגור בישראל בהקשרו האידיאולוגי וההיסטורי|כתב עת=שנתון המשפט העברי כז|עמ=13-16}}}}. הגיור נתפס בעקבות כך כהצטרפות לדת ישראל, ולפיכך, קבלת המצוות היא עיקר הגיור, ובלעדיה אין למילה ולטבילה משמעות כלשהי. לעומת זאת, הגישה האחרת רואה את הגיור כהצטרפות לאתנוס היהודי וכתהליך של "לידה מחדש"{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=צבי זהר ואברהם שגיא|שם=גיור וזהות יהודית - עיון ביסודות ההלכה|מקום הוצאה=|מו"ל=|עמ=13}}}}.

==ביטול גרות==
בשאלה אם בית דין יכול לקבוע בדיעבד שהגיור לא התקיים משנגלה שהגר לא התכוון לשמור מצוות מלכתחילה, יש מספר דעות. על פי פסק ה[[רמב"ם]] אין כל אפשרות לבטל את גרותו של גר שהתגייר - "אפילו חזר ועבד [[עבודה זרה]] - הרי הוא כישראל [[משומד]], שקידושיו [[קידושין]], ומצוה ל[[השבת אבידה|החזיר אבידתו]], מאחר שטבל נעשה כישראל"{{הערה|{{רמב"ם|איסורי ביאה|יג|יז|ספר=קדושה}}}}, וכך פסקו רבי [[יוסף קארו]] בשולחן ערוך וה[[רמ"א]]{{הערה|{{שולחן ערוך|יורה דעה|רסח|יב}}}}. הרמב"ם מביא ראיה מה[[תנ"ך]] שנשותיהם של [[שמשון]] ו[[שלמה]] לא בוטל גיורן אף על פי "שנגלה סודן" דהיינו שנודע שעבדו לאלילים.

הרב [[יואל בן נון]] טען שאם עבירה הייתה מבטלת את הגיור, הרי ש[[חטא העגל]] במדבר היה צריך להביא לידי ביטול של [[מתן תורה]]{{הערה|שם=ביטול|{{ynet|הרב יואל בן-נון|אין בהלכה ביטול גיור|3538615|2 במאי 2008}}}}. הרב [[חיים דרוקמן]] העיר על הפרדוקס שיכול להתרחש אם תהיה אפשרות של ביטול גיור, שאז עלול להיות מצב, שעדותו של גר שהעיד על מתן גט תתבטל, וילדיה של האישה שנישאה בשנית, יהפכו לממזרים{{הערה|ערוץ 1, הבית היהודי, 7.6.2008}}. אף על פי שלא קיימת אפשרות לבטל גירות בדיעבד, עשוי להתברר שהיא הייתה פסולה מלכתחילה.

הרמב"ם עצמו הסביר כך את הרחקת ה[[כותים]] מהיהדות: {{ציטוטון|שארכו להם הימים עד שלמדו את התורה ופירשוה כפשוטה, ומצוה שהחזיקו בה היו מדקדקים בה ומחזיקים בה מאד, והיו מוחזקים שהם מאמיני הדת, מיחדים, ואינם עובדים עבודה זרה, עד שחקרו חכמים אחריהם ומצאום מקדשים את הר גריזים, וכשחקרו על סבת הדבר מצאו להם באותו הר דמות יונה ונודע שהם עובדי עבודה זרה, ואז הורידום במעלת גוים גמורים לכל דבריהם.}}{{הערה|אומנם, יש שפירשו את הרחקת הכותים מהיהדות באופנים אחרים.}} דוגמה לפסילת גיור למפרע המופיעה ב[[שולחן ערוך]] היא של גוי קטן שבית דין גיירוהו עם אביו בהנחה ש-"זכות היא לו", שאז רשאי הוא להתנגד לגיור בשעה שהגדיל{{הערה|{{שולחן ערוך|יורה דעה|רסח|ז}}-ח}}. דוגמה המעוררת פולמוס נרחב ב[[ישראל|מדינת ישראל]] היא של מקרים שבהם נטען כי גר לא קיים מצוות אפילו בסמוך לאחר גיורו, ומכאן שלא התכוון לקבל עליו מצוות בשעת הגיור{{הערה|ראו לדוגמה בפסק הרב [[עובדיה יוסף]] בשו"ת [[יביע אומר]], חלק י' סימן כ"ז}}.

בשנת [[1972]], ב[[פסק דין האח והאחות]], פסק הרב [[שלמה גורן]] שהליך גיור שהתבצע שנים רבות לפני כן היה פסול, בנימוק שאין ראיות מספיקות לגביו ושאורח החיים של הגר אינו יוצר חזקת יהדות. בכך טיהר פסק הדין מ[[ממזרות]] בן ובת שילדה לאיש אחר, אישה שנפרדה מאותו גר ללא [[גט]]. פסק הדין, שניתן על ידי הרכב אנונימי בעניין שכבר הכריע בו בית הדין הרבני בכמה ערכאות, עורר עליו את קצפם של הרבנים החרדים, שטענו שהפסק שגוי ומגמתי, ובעקבות המעשה הרב [[יוסף שלום אלישיב]] התפטר מבית הדין הגדול. גם בציונות הדתית היו שיצאו נגד הפסק הזה, כמו הדיין הרב [[שאול ישראלי]]. בפסק הדין שכתב בעניין [[הרב אלישיב]] כדיין בבית הדין הרבני הגדול נכתב: {{ציטוט|תוכן=בזמנינו יש לדון שהתנהגות בדרכי היהדות שעל ידה נקבעת הגירות, לובשת קצת צורה אחרת, ואם ראינוהו מתנהג כדרך שיהודים אשר הוא שוכן בתוכם מתנהגים, כגון שהוא מבקר בביהכנ"ס בשבתות ויו"ט, לוקח באיטליז כשר, לא עובד בשבת וכיוצא בזה, י"ל דעי"ז מחזיקים אותו לגר גם כשעובר על דבר מדברי סופרים. ע"כ. אך אם אינו שומר מצוות כלל, רק שנרשם בפנקסי הקהל כיהודי וגר, אין זו חזקת יהדות|מקור=פסקי דין-ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין כרך יא|אנגלית=}}. גם הרב [[משה פיינשטיין]] צידד, במקרים אחרים, להכיר בקבלת מצוות שהיא לפי מנהג 'שומרי התורה' המוכרים לגר{{הערה|{{ציטוטון|דמאחר שנפרץ תלבושת הפריצות בעוה"ר גם בבנות ישראל ואף באלו שהן שומרות תורה, שלכן הנכריה שבאה להתגייר הרי חושבת שהוא רק חומרא בעלמא שרוצים הרבנים להטיל עליה יותר מהדין [...] ומסתבר זה אף שלע"ע [שלעת עתה] אין לי ראיה ע"ז [על זה]}}. [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14677&hilite=06953b2f-cf8c-4283-8ced-a8a86f222560&st=אינה+מאמינה+להם&pgnum=352 אגרות משה חלק ו' יו"ד סימן א'].}} ואף כתב "טעם שיש בה ממש" להכיר בקבלת מצוות לפי מנהג סתם יהודים המוכרים לגר גם כשהם מחללי שבת{{הערה|{{ציטוטון|דמה שבעלה שנתגיירה בשבילו הוא [[מחלל שבת]] ומופקר בכמה איסורין עושה שהיא סבורה שאין חיוב כ"כ [כל כך] לשמור המצות [...] ולכן אף שהב"ד [שהבית-דין] אמרו לה שצריך לשמור שבת חושבת שהוא רק הדור בעלמא אבל גם מי שאינו שומר השבת וכדומה טועה לומר שהוא יהודי כשר נמצא שלטעותה קבלה כל המצות שיהודי מחוייב שהוא גרות אף שמחמת זה לא תקיים עכ"פ המצות. וזהו טעם שיש בה ממש להחשיבה לגיורת}}, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14674&hilite=38755ae3-73e6-4e8c-b86d-4fbfd207af6f&st=שנתגיירה&pgnum=317 אגרות משה חלק ב'-ג' יו"ד סימן קס'].}}.

בשנת [[1984]] פורסמה אזהרה בחתימת גדולי התורה הליטאיים הרב [[יעקב קנייבסקי]], הרב [[שלמה זלמן אוירבך]], הרב [[אלעזר מנחם מן שך|שך]] והרב [[יוסף שלום אלישיב]] בה נכתב{{הערה|צוטט בפסק הרב שרמן שיוזכר לקמן}}:
{{ציטוט|תוכן=היות ולצערינו הגדול נתרבו לאחרונה מקרים של קבלת גרים, מתברר שאחוז גדול מהם לא חשב לקבל על עצמו שמירת תורה ומצות בעת מעשה הגירות, הננו מזהירים בזה שהוא אסור חמור מאוד לקבל גרים מבלי להיות משוכנעים שאכן דעתם באמת לקבל עליהם עול תורה ומצוות, הדבר פשוט וברור שגיור ללא קבלת תורה ומצוות אינו גיור אפילו בדיעבד. גם הננו מזהירים את כל רושמי הנישואין שההלכה מחייבת אותם לבדוק את המציג תעודת גיור הן בארץ והן בחוץ לארץ האם באמת היתה הגירות כהלכה כאמור לעיל, רק לאחר מכן אפשר לרושמם.}}

הראשון לציון הרב [[מרדכי אליהו]] כתב שאם הגר לא קיבל עליו אפילו מצוות [[מדרבנן]], כגון איסור [[מוקצה]], גירותו אינה גירות{{הערה|שו"ת מאמר מרדכי חלק א', יורה דעה סימן י"ג}}.

בשנת [[2008]] פסק הרכב של [[בית הדין הרבני הגדול]], בראשותו של הרב [[אברהם שרמן]], כי גיורים של הרכב מסוים בראשות הרב [[חיים דרוקמן]] שנעשו ב[[מערך הגיור]] בראשותו משנת 1999 פסולים, עקב היות חברי ההרכב פסולים, לדבריהם, לדון, על רקע של אי סדרים בסדר הדין ובכללם [[זיוף (פעולה)|זיוף]] מסמכים{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/psk/psk.asp?id=244 פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול]}}{{הערה|{{ynet||בית הדין הרבני: יהדותם של אלפי גרים - מבוטלת|3537893|2 במאי 2008}}}}. פסק הדין, שבוטל בידי [[בג"ץ]], עורר פולמוס גדול בציבור הישראלי{{הערה|{{ynet|נטע סלע|דיון דחוף בכנסת בפסילת הגיורים|3538644|2 במאי 2008}}}} והותקף גם על ידי רבנים ואישים מ[[הציונות הדתית]]{{הערה|שם=ביטול}}{{הערה|{{ynet|רבקה לוביץ|ביטול גט? אין חיה כזו|3405206|28 במאי 2007}}; {{ynet|קובי נחשוני|הרב דרוקמן עולה להתקפה|3405465|28 במאי 2007}}; {{ynet|הרב [[יובל שרלו]]|להקים בית דין אלטרנטיבי|3539053|4 במאי 2008}}}} בפסק גם נטען שרוב הגרים אינם שומרים מצוות לאחר גיורם, באופן המוכיח שקבלת המצוות שלהם הייתה משפה ולחוץ. אל מול טענה זו טען דיין בית הדין הרבני הגדול הרב [[שלמה דיכובסקי]] שלא ניתן להסיק מהתנהגותו של הגר לאחר זמן, שבשעת הגיור קבלת המצוות שלו לא הייתה אמיתית{{הערה|לדוגמה ב-[http://www.daat.ac.il/daat/psk/psk.asp?id=188 פסק דינו בתיק אחר]}}.

==הגיור בישראל==
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - Bible Study at Nahalat Yitzhak.jpg|200px|ממוזער|שמאל|עולה מברית המועצות שהמיר את דתו ליהדות, קורא בתנ"ך בנחלת יצחק בתל אביב, ספטמבר 1934]]
סעיף 1 ל[[חוק השבות]], תש"י-1950 קובע כי "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". קביעה זו העלתה את השאלה [[מיהו יהודי]], שסביבה היו מחלוקות [[פוליטיקה|פוליטיות]] רבות. [[דוד בן-גוריון]] תמך בהגירתם לישראל של בני-זוג וצאצאים שאינם יהודים על פי ההלכה, בעיקר ממדינות [[מזרח אירופה]], ושלל גיור כלשהו עבורם, בנימוק שההזדהות הלאומית והמגורים במדינה הם שהופכים אדם ליהודי, ואל לה למדינה להתערב בענייני דת. הוא הצדיק רבנים שסירבו לגייר חלק מהעולים שפנו אליהם, באמרו שהללו אינם מתעתדים לקיים אורח חיים דתי{{הערה|{{יוטיוב|bAm0GVlRvZA|ד"ר נתנאל פישר|זמן=795|שם="מדיניות הגיור של מדינת ישראל"}}}}<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.idi.org.il/media/10530/conversion-in-israel-vision-achievements-and-challenges.pdf|הכותב=נתנאל פישר|כותרת=הגיור בישראל מהקמת המדינה ועד לשנות האלפיים|אתר=המכון הישראלי לדמוקרטיה|עמודים=128-132|תאריך=2018}}</ref>. בשנת [[1958]] פרץ משבר קואליציוני סביב השאלה הזאת, ובן-גוריון ערך משאל בנושא אצל מי שהגדיר 'חכמי ישראל', חמישים אנשי רוח במגוון תחומים. ארבעים ושישה מהם השיבו על הפנייה{{הערה|התשובות יצאו לאור בספר '''זהויות יהודיות''', מאת [[אליעזר בן רפאל]], בהוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2001.}}. שלושים ושבעה מן המשיבים תמכו בהשארתה על כנה של ההגדרה ההלכתית למושג יהודי. בן-גוריון החליט לאמץ עמדה זו, והנחה כי לרישום האוכלוסין ייחשב יהודי "מי שנולד לאם יהודייה ואינו בן דת אחרת, או מי שנתגייר כהלכה." ההנחיות נשמרו בסודיות ולא הובאו לאישור הממשלה או הכנסת.

בשנת [[1970]], בעקבות [[בג"ץ שליט]], תוקן החוק ונקבע בו (סעיף 4ב): "לעניין חוק זה, 'יהודי' - מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". התיקון לא ציין במכוון איזה גיור קביל, ונקבע רק ש"הרישום או התעודה האמורים לנחת דעתו של פקיד הרישום הראשי או כל עוד לא נקבע אחרת בפסק-הדין הצהרתי של בית משפט או בית דין מוסמך" (סעיף 3א).

במהלך השנים [[עלו לישראל]], על פי חוק השבות, אנשים שאינם יהודים על-פי ה[[הלכה]] מתוקף סעיף 4א (סעיף הנכד) שנוסף לחוק בשנת [[1970]] שקובע כי הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי [[חוק האזרחות (ישראל)|חוק האזרחות]] - תשי"ב-1952, וכן הזכויות של עולה לפי כל חיקוק אחר, מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי. חלקם לא היו מעוניינים בגיור [[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסי]], הדורש התחייבות לשמירת מצוות, והיו שפנו לגיור של [[יהדות קונסרבטיבית|היהדות הקונסרבטיבית]] או [[יהדות רפורמית|הרפורמית]]. שאלת ההכרה בגיורים אלו הייתה לנקודת מחלוקת בין התנועות האלה לבין ה[[מפלגה|מפלגות]] הדתיות בישראל. המפלגות הדתיות ביקשו לשנות את החוק כך שיציין במפורש שהגיור חייב להיות "כהלכה", בעוד התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית ביקשו ש[[משרד הפנים]] ירשום גרים שגיירו כיהודים. משרד הפנים, שבראשו עמדו שרים דתיים, פירש את החוק כמתייחס רק לגיורים כהלכה וסירב לעשות זאת. [[שושנה מילר]], גיורת רפורמית, עתרה בשנת [[1986]] ל[[בג"ץ]] בדרישה להירשם כיהודיה{{הערה|שם=בג"ץ שושנה מילר|בג"ץ 230/86 שושנה (סוזן) מילר נ' שר הפנים, פ"ד מ(4) 436}}. בג"ץ קיבל את העתירה וחייב את [[שר הפנים]] [[יצחק חיים פרץ]] לרשום אותה כבקשתה. פרץ סירב והתפטר מתפקידו. במהלך השנים עבר התיקון לחוק בקריאה טרומית, אך חקיקתו לא הושלמה.

בשנת [[1989]] פסק בג"ץ כי די במסמך המעיד על גיור בקהילה יהודית מחוץ לישראל על מנת שפקיד הרישום ירשום את המבקש כיהודי במרשם האוכלוסין{{הערה|שם=פסקי דין בג"ץ בנושא הכרה בגיור רפורמי שנעשה בחו"ל|בג"ץ 264/87, 723/88 התאחדות הספרדים שומרי תורה – תנועת ש"ס נ' מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים; בן רפאל נ' שר הפנים, פ"ד מג (2) 723 (1989)}}. בעקבות זאת החליט שר הפנים [[אריה דרעי]] לשנות (תחילה באמצעות מדבקה ואחר כך בהערה בגוף התעודה) את חוק מרשם התושבים כך שהסעיפים של לאום, מצב אישי ושם לא יהיו ראייה לכאורה לנכונותם - מתוך כוונה שלא יוכרו מבחינת דיני אישות בבתי דין רבניים.

בחודש יוני [[1997]] מינה ראש הממשלה ועדה לגיבוש רעיונות והצעות לעניין סוגיית הגיור בישראל בראשותו של פרופ' [[יעקב נאמן]] במטרה לגבש הסדר פשרה. הוועדה המליצה להקים הליך גיור ממלכתי אחד. במסגרת זו הומלץ על הקמתו של [[המכון המשותף ללימודי יהדות]], שיהיה משותף לכל שלושת הזרמים ביהדות. כמו כן המליצה הוועדה כי הליכי הגיור עצמם ייערכו בבתי דין מיוחדים, אשר יוכרו על ידי כל הזרמים ביהדות. מטרתה של ההצעה הייתה למנוע קרע בעם היהודי{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/docs/heb/neeman.htm דוח ועדת נאמן]}}. ביום 7.4.98 אימצה הממשלה את דו"ח ועדת נאמן. הממשלה קבעה כי ראש מערך הגיור ימונה על ידי [[הרב הראשי לישראל]] ויופקד על מערך הגיור ועל המדיניות הכוללת בנושא הגיור בישראל. ראש מערך הגיור הוסמך לחתום על תעודות הגיור מטעם השר לענייני דתות.

ב-[[20 בפברואר]] [[2002]] פסק בג"ץ כי לצורך רישום במרשם האוכלוסין כיהודים יוכרו גם גיורים של היהדות הרפורמית ושל היהדות הקונסרבטיבית. ב-[[31 במרץ]] [[2005]] פסק בג"ץ ברוב מתוך הרכב של תשעה שופטים כי יש להכיר בגיורי קפיצה, גיור שמרביתו נעשה בישראל, בעוד הטקס עצמו נעשה בחו"ל (גיורים אלו מכונים "גיורי קפיצה", שכן המתגייר לא הצטרף לקהילה יהודית בתפוצות ונסע רק לצורך הטקס){{הערה|{{וואלה||בג"ץ קיבל העתירה: משרד הפנים יכיר בגיור רפורמי וקונסרבטיבי|185827|20 בפברואר 2002}}{{ש}}
[http://www.humanrights.org.il/articles/4pd_1.doc בג"ץ 5070/95 נעמת – תנועת נשים עובדות ומתנדבות נ' שר הפנים, פ"ד נו(2) 721]}}. גם לצורך חוק השבות{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=99025970.a16|סוג=בג"ץ|עותר=טושביים|משיב=שר הפנים|ניתן ב=31 במאי 2004}}}}. עם זאת, נפסק כי המדינה מחויבת רק בגיורים של "קהילה יהודית מוכרת" וכאלו שבהם אין חשש לחוסר כנות של הגיור{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=12021540.o14|סוג=בג"ץ|עותר=עמנואל ברוקס|משיב=שר הפנים|ניתן ב=4 בפברואר 2015}}{{ש}}{{פס"ד עליון|קישור=12039940.z22|סוג=בג"ץ|עותר=ראול אלקון אספחו|משיב=משרד הפנים|ניתן ב=15 ביוני 2015}}}}. שר הפנים [[אלי ישי]] הורה על מחיקת סעיף הדת מתעודת הזהות. [[הרבנות הראשית]] ממשיכה לא להכיר בגיורים שאינם אורתודוקסים.

ב-[[1 במרץ]] [[2021]] פסק בג"ץ, בעתירות שהוגשות כ-15 שנים קודם לכן, כי מי שעבר גיור בקהילה רפורמית או קונסרבטיבית בישראל מוכר כיהודי לענייני חוק השבות{{הערה|{{ישראל היום|יאיר אלטמן|בג"ץ בפסיקה דרמטית: מי שעבר גיור רפורמי או קונסרבטיבי בארץ יוכר כיהודי|856715|1 במרץ 2021}}{{ש}}{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=05110130.V95|סוג=בג"ץ|עותר=נטליה דהן ואחרים|משיב=שר הפנים – משרד הפנים|ניתן ב=1 במרץ 2021}}}}.}}

כיום ישנם מכוני גיור רבים במקומות שונים ב[[ישראל]]. בעקבות [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים]] והמשפחות המעורבות הרבות שהיו בהם, נדרשו הרבנים לסוגיה הזו, והיו אף בינם שתבעו יותר גמישות בתהליכי הגיור של המשפחות שרואות עצמן כחלק מעם ישראל ומבקשות להשתלב בו. היו שטענו שהרבנים בבתי הדין לגיור נוקטים בגישה מחמירה שלא במקומה, מטילים הגבלות ביורוקרטיות, ומאמצים הלכה למעשה את גישת שמאי ולא הלל בנושא זה. במערכת [[הבחירות לכנסת ה-19]] הביעה [[מפלגת ש"ס]] התנגדות לגיור מהיר, בתשדיר "[[כוכבית גיור]]", שעורר מחאות רבות נגדו. פרופ' [[אשר כהן (מדע המדינה)|אשר כהן]] החוקר את נושא ההיטמעות של המהגרים הלא-יהודים טבע את המושג 'גיור סוציולוגי' כדי לתאר את השתלבותם בחברה הישראלית, וקרא להשתמש בכל האמצעים כדי לעודד גיור על מנת למנוע חיכוכים בתחום בעתיד.

ב-[[12 בדצמבר]] [[2023]] בעקבות עתירה של המרכז הרפורמי לדת ומדינה בג"ץ הכריע כי על המדינה לממן הליכי ברית מילה למתגיירים רפורמיים וקונסרבטיביים.{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=09070920.A37|סוג=בג"ץ|עותר=התנועה ליהדות מתקדמת בישראל ואחרים|משיב=המשרד לשירותי דת ואחרים|ניתן ב=12 בדצמבר 2023}}}}.

[[הרבנות הצבאית]] הראשית מפעילה גם היא מכון לגיור במסגרת הצבא. התוכנית מאפשרת לחיילים לעבור את תהליך הגיור במסגרת שרותם הצבאי. הליך הגיור במסגרת זו הוא קצר יחסית, והרכב בית הדין מורכב מדיינים שלרוב נוקטים בגישה מקלה ביחס לגיור.

גיור אורתודוקסי נעשה בישראל בעיקר על ידי בתי דין מיוחדים לגיור, שהוקמו על ידי הרבנות הראשית ופועלים בהתאם לכללי הדיון בבקשות לגיור, התשס"ו-2006{{כ}}{{הערה|[http://www.rbc.gov.il/laws/index.asp כללי הדיון בבקשות לגיור], באתר של בתי הדין הרבניים {{DOC}}}}.

===גיור בצה"ל===
בשנת 2001 יזם קצין חינוך ראשי, [[אלעזר שטרן]], הקמת תהליך גיור לחיילי [[צה"ל]]. לצורך הפעלת המסלול הוא שיתף פעולה עם פרופ' [[בנימין איש-שלום]], יו"ר [[המכון המשותף ללימודי יהדות|המכון ללימודי היהדות]] שהוקם בהחלטת ממשלה{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/docs/heb/neeman.htm ועדת נאמן] באתר הכנסת}}. מסלול הגיור בצה"ל נקרא "קורס נתיב". הקורס בנוי משלושה שלבים: נתיב בסיסי במשך 6–7 שבועות; סמינר א', במשך 3–4 שבועות; וסמינר ב' במשך 3–4 שבועות. בין סמינר א' לסמינר ב' יש כחודש הפסקה לפחות. לאחר סיום הלימודים מתקיים דיון ב[[בית דין צבאי (ישראל)|בית דין צבאי]] לגיור. מי שעובר את בית הדין מופנה ל[[ברית מילה]] (בנים) ול[[מקווה]] לצורך הגיור בפועל. [[חיל החינוך והנוער]] שותף בביצוע הקורס ו[[הרבנות הצבאית הראשית]] אחראית על בתי הדין הצבאיים לגיור.

קורס נתיב מתקיים עוד לפני ה[[טירונות (צה"ל)|טירונות]] או באמצע השירות הצבאי. הקורס עוסק בהיסטוריה של עם ישראל (מימי עזרא ונחמיה ועד העת החדשה), מחשבת ישראל,
תנ"ך, מעגל השנה היהודי, מעגל החיים היהודי (מלידה ועד אבלות), מצוות, ציונות ועוד. הקורס מלווה בסיורים. בכל שנה מתגיירים מאות חיילים{{הערה|{{הארץ|עמירם ברקת|צה"ל הנהיג "גיור ידידותי", ומאות עולים מתגיירים מדי שנה|1.1060236|22 בנובמבר 2005}}}} ובסך הכל התגיירו בצה"ל אלפי חיילים{{הערה|[http://www.idf.il/1133-16254-he/Dover.aspx אתר דובר צה"ל]}}.

בשנת 2018 עתרה [[האגודה לזכויות האזרח]] לבג"ץ בדרישה לאסור על [[שידול]] חיילים להתגייר ועל כפיית השתתפות בכנסי הסברה של מערך הגיור הצה"לי{{הערה|עו"ד טל חסין, [https://law.acri.org.il/he/40408 שידול חיילים לא יהודים להתגייר], באתר [[האגודה לזכויות האזרח]], 11 ביוני 2018}}. בדיון מתחו שופטי בית-המשפט העליון ביקורת על צה"ל ועל החדירה לפרטיות של חיילים שאינם יהודים על-פי ההלכה. בתגובה לביקורת הודיע צה"ל שתבוטל חובת ההתייצבות בכנסים וייבחן מחדש אופן הצגת האפשרות להשתתף בהם{{הערה|שם=בגצהל הערה|[https://law.acri.org.il/he/wp-content/uploads/2018/10/bagatz-4496-17-conversion-in-the-army-meshivim-1018.pdf הודעה מעדכנת מטעם המשיב בבג"ץ 4496/17]}}{{הערה|{{הארץ|אור קשתי|צה"ל יפסיק לכפות על חיילים לא יהודים להתייצב בכנסי הסברה על גיור|1.6167240|11 ביוני 2018}}}}. בעקבות הודעה זו נמחקה העתירה בהסכמת העותרים{{הערה|{{פס"ד עליון|17044960.K15|סוג=בג"ץ|עותר=סגן סטניסלב יורובסקי|משיב=ראש אגף כוח האדם בצה"ל|ניתן ב=4 באוקטובר 2018}}}}. בהתאם להודעה זו צה"ל מוסיף לפנות למגויסים חסרי דת באמצעות מפקדיהם כדי להציע להם גיור{{הערה|{{הארץ|יניב קובוביץ|חרף הביקורת של בג"ץ, בצה"ל ממשיכים ללחוץ על חיילים לא יהודים להתגייר|1.8946185|24 ביוני 2020}}}}.

==גיור המוני בהיסטוריה==
לאורך ההיסטוריה היהודית, היו כמה תקופות של התגיירות המונית:
* על פי הגמרא במסכת [[יבמות]] התגיירו מאה וחמישים אלף לאחר שמסר דוד המלך את בני שאול ליד ה[[גבעונים]]{{הערה|אמר [[רבי יוחנן]] משום [[רבי שמעון בן יהוצדק]] מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא שהיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של אלו הללו בני מלכים הם ומה עשו פשטו ידיהם בגרים גרורים אמרו אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו ומה בני מלכים כך בני [[הדיוט]]ות על אחת כמה וכמה ומה גרים גרורים כך ישראל על אחת כמה וכמה מיד נתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף שנאמר {{תנ"ך|מלכים א|ה|כט}} ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל ושמנים אלף חוצב בהר}}.
* [[מגילת אסתר]] מספרת על התגיירות המונית של רבים מתושבי [[האימפריה הפרסית האחמנית|פרס ומדי]]{{הערה|וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם {{תנ"ך|אסתר|ח|יז}}. עם זאת, [[משה דוד קאסוטו]] ו[[אליה שמואל הרטום]] מפרשים פסוק זה כי הנוכרים תושבי הממלכה הפרסית כנראה לא התגיירו אלא התחזו ליהודים כי רצו שיחשיבו אותם ליהודים (היות שהיה ידוע כי [[אסתר המלכה|המלכה]] ואף [[מרדכי היהודי|השר הגדול]] הם יהודים) היות שהמלך הטה חסדו ליהודים בזמנו, וכי השתייכות ליהודים באותה תקופה הוסיפה כבוד ונוכרים רבים השתדלו שיחשיבו אותם כיהודים (עוד נטען בפירושם של קאסוטו והרטום כי לאחר כתבו האחרון של המלך [[אחשוורוש]] הטילו היהודים פחד על הנוכרים). בנוסף, על-פי [[מסכת גרים]] אותם שהתגיירו בימי מרדכי ואסתר אינם גרים משום שהתגיירו מיראה.{{קישור כללי|כתובת=https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37970&st=&pgnum=697|כותרת=ש”ס נהרדעא - חט”ז - עבודה זרה הוריות - הוצאת ספרים ח. וגשל (page 697 of 769)|תאריך_וידוא=2020-07-14|אתר=www.hebrewbooks.org}} {{PDF}}.}}.
* לדברי [[יוסף בן-מתתיהו]], בימי שלטון [[חשמונאים|בית חשמונאי]], העמים הזרים (ה[[אדום (עם)|אדומים]] וה[[יטורים]]) שנכבשו, [[גיור האדומים|אולצו להתגייר]] כתנאי להישארותם בארץ.{{הערה|{{ציטוטון|הורקנוס לכד את אדורה (אדוריים) ומרישה, ערי אידומאיה (אדום), ולאחר הכניעו את כל האדומים התיר להם להישאר בארץ אם יימולו את מבושיהם ויאבו להשתמש בחוקי היהודים. בשל דבקותם בארץ אבותיהם האדומים נכנעו למילה ולהפיכת אורח חייהם האחר, זהה לזה של היהודים. מאותו זמן ואילך היו הם ליהודים|(קדמוניות יג, 258-257)}}
{{ציטוטון|הוא [יהודה אריסטובולוס] נלחם ביטורים וסיפח חלק גדול של ארצם ליהודה והכריח את התושבים, אם רצונם להישאר בארץ, להימול ולחיות לפי חוקי היהודים|(קדמוניות יג 318)}}{{ש}}
ממקורות היסטוריוגרפיים אחרים עולה, לחלופין, שהיטורים והאדומים הכפריים התגיירו מרצון.{{ש}}
ראו: {{קתדרה|[[אריה כשר]]|יחסי יהודים ויטורים בתקופה החשמונאית|33.3|33, אוקטובר 1984 (תשרי תשמ"ה), עמ' 32-26}}{{ש}}
אך ראו גם: [[ישראל שצמן]], "על גיורם של האדומים", מתוך "לאוריאל: מחקרים בתולדות ישראל בעת העתיקה", בהוצאת [[מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל]], ירושלים תשס"ו.{{ש}}
ללא תלות באופן הגיור, בן-מתתיהו עצמו ראה באדומים קבוצה אתנית נפרדת גם בימיו, כמאה ושמונים שנה לאחר גיורם.}}
* תנועת גיור או התקרבות ליהדות ("יראי שמים", שלא נימולו אך היו חברים במידת-מה בקהילות) נרחבת ב[[אגן הים התיכון]] וסביבותיו ב[[תקופת בית שני]]. לפי אומדנים של מרבית ההיסטוריונים, אף כי אין אפשרות לבסס זאת אובייקטיבית, אולי 5%-10% מאוכלוסיית העולם הרומי המוכר היו יהודים וכפליים מכך באגן [[הים התיכון]] המזרחי{{הערה|לסקירה עדכנית על האומדנים הדמוגרפיים, ראו: Thomas A. Robinson, Who Were the First Christians?: Dismantling the Urban Thesis, [[הוצאת אוניברסיטת אוקספורד]], 2017. עמ' 42-45.}}. מחבר [[הבשורה על-פי מתי]] מביא בשם [[ישו]] את הדברים: {{ציטוטון|אוֹי לָכֶם הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים הַחֲנֵפִים כִּי־סוֹבֲבִים אַתֶּם בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה לְמַעַן גַּיֵּר אִישׁ אֶחָד}}.
*התגיירותם של בני מעמד האצולה של ממלכת [[חדייב]] (שכללו אישים כמו: [[מונבז השני|מונבז המלך]] ואמו [[הלני המלכה]]) בשנת [[30]] של [[המאה הראשונה לספירה]], בהשפעת הקהילה היהודית הגדולה שחיה בשטחי הממלכה הזו.
*משנת [[300]] לספירה ועד לעליית האסלאם ב[[חצי האי ערב]], התגיירו בני המלוכה של ממלכת [[חמיר]] כתוצאה מקשר חיובי עם יהודי האזור (שני יהודים טיפלו במלך חמיר שנפצע במלחמה ורפאו אותו אף על פי שפיקד על צבא העוין לארצם ושכנעו אותו לוותר על המלחמה ולקשור קשרי שלום עם ארצם), ואיתם התגיירו רבים מתושביהם בהוראתו של המלך הראשון שהתגייר, מספרם של התושבים היהודים שחיו בממלכה זו הוערך כזהה למספרם של התושבים ה[[פגאנים]] שחיו בה בזמן ההוא.
* התגיירות [[ממלכת הכוזרים]]. יש הטוענים כי לאחר חורבנה של ממלכה זו נטמעו שרידיה היהודיים בקהילות היהודיות מ[[שבטי ישראל|מוצא ישראלי]] שהתקיימו ב[[יהדות הונגריה|הונגריה]], [[יהדות פולין|בפולין]], ב[[יהדות רוסיה|רוסיה]] וייתכן שאף ב[[טורקיה]] ובתפוצות ישראל אחרות. חלק מהחוקרים, ביניהם פרופ' [[משה גיל]] ופרופ' [[שאול שטמפפר]]<ref>משה גיל, הח'זרים לא התגיירו, '''ציון''', 2010
Shaul Stampfer, Did the Khazars Convert to Judaism?, '''Jewish Social Studies''', Indiana University Press, 2013</ref> סבורים כי התגיירות ממלכה זו היא אגדה.
*התגיירותם של מספר שבטים [[ברברים (עם)|ברברים]] שהתנגדו לכיבוש הערבי של אזור [[המגרב]], שהתגיירו לפני עליית האסלאם בארצות [[צפון אפריקה]] בעקבות התגיירות מלכתם [[קהינה]] והצטרפו לקהילת יהודי ארצות אלה.
*התגיירותם של ה[[סובוטניקים]] ב[[רוסיה]].
*ה[[מיסיון|מיסיונרים]] האירופאים ה[[נוצרים]] (בהם גם יהודים [[מומר]]ים) שפעלו ב[[אתיופיה]] במטרה לנצר את קהילת [[ביתא ישראל|יהודי אתיופיה]] בשנת [[1840]], טענו כי ניסיונם להמיר את דתם של יהודי אתיופיה לנצרות נעשה כתגובה לגיורם של קבוצת אנשים [[גרמניה|גרמנים]].
*התגיירות של 170 אנשים [[שמירת שבת בנצרות|מכת שומרי שבת]] שחיו בכפר [[הקהילה היהודית בבזדאויפלו|בזדאויפולו]] בטרנסילבניה בשנת 1837. לאחר שהתגיירו פעלו למען הכרה רשמית מטעם השלטונות ההונגרים בתור קהילה יהודית ממוסדת.

==ממצאים גנטיים==
אף על פי שידוע על מקרים של גיור המוני של עמים וקבוצות אתניות שונות כמתועד בהיסטוריה, כגון התגיירותם של תושבי [[ממלכת הכוזרים]], מחקרים גנטיים הראו כי רובו המכריע של העם היהודי מן התפוצות השונות, למעט [[יהדות הודו]] ו[[יהדות אתיופיה]], הוא צאצא של קבוצה או [[יהודים|עם]] ממוצא [[המזרח התיכון|מזרח תיכוני]] מה[[לבנט]]. הייחוד הגנטי נשמר בשל נישואין בתוך הקהילה וכן משום שהיהדות היא אחת הדתות היחידות המתנגדות להפצה [[מיסיון|מיסיונרית]]{{הערה|M.F. Hammer, Proc. Nat'l Academy of Science, 9 June 2000|כיוון=שמאל}}.

לפי רוב החוקרים למיעוט של 5–13 אחוזים מקרב [[יהדות אשכנז]] יש דנ"א של עמים ממוצא אירופי, והיתר הם צאצאי העם המזרח תיכוני שהוזכר לעיל{{הערה|[http://www.pnas.org/cgi/pmidlookup?view=long&pmid=10801975 "Jewish and Middle Eastern non-Jewish populations share a common pool of Y-chromosome biallelic haplotypes."]|כיוון=שמאל}}. לפי פרופ' [[ארז לבנון]] לפני כ-800 שנה נוצר [[צוואר בקבוק]] [[תורשה|גנטי]], לאחר ששושלות תורשתיות רבות נכחדו עם מותם של יהודים רבים, ולעומתם, קבוצה גנטית קטנה שאפיינה עד אז רק כ-350 יהודים, "השתלטה" מבחינה גנטית על ההתפתחות של האוכלוסייה היהודית באירופה כולה. לגישתו, כיום, מקורם הגנטי של הרוב המוחלט של היהודים האשכנזים הוא באותה קבוצה שמוצאה מעורב – חציו אירופאי וחציו מזרח-תיכוני{{הערה|{{הארץ|עידו אפרתי|האשכנזים של ימינו: צאצאים של 350 איש - ולא בדיוק אשכנזים|1.2430716|12 בספטמבר 2014|מנויים=לא}}|שם=עידו אפרתי}}. מחקר משנת [[2014]] מצא כי בקרב יהודים [[אשכנזים]], קיימת שכיחות גבוהה של [[גנום מיטוכונדריאלי|גנים מיטוכונדריאלים]] (המועברים מאם לבתה) מקבוצת הפלוגרופ K, המעידים למעשה על מוצא קדום מהמזרח התיכון{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Eva Fernández, Alejandro Pérez-Pérez, Cristina Gamba, Eva Prats|שם=Ancient DNA Analysis of 8000 B.C. Near Eastern Farmers Supports an Early Neolithic Pioneer Maritime Colonization of Mainland Europe through Cyprus and the Aegean Islands|כתב עת=PLOS Genetics|כרך=10|עמ=e1004401|שנת הוצאה=2014-06-05|doi=10.1371/journal.pgen.1004401|קישור=http://journals.plos.org/plosgenetics/article?id=10.1371/journal.pgen.1004401}}|כיוון=שמאל}}{{הערה|ראו [[:en:Genetic studies on Jews#Mt-DNA of Ashkenazi Jews|Genetic Studies on Jews]]|כיוון=שמאל}}.

עם זאת, עלו במחקר גם מסקנות אחרות. על פי הגנטיקאי ערן אלחייק קיים מרכיב [[קווקז]]י דומיננטי בדנ"א של היהודים האשכנזים, ממצא אשר [[עולה בקנה אחד]] עם התאוריה על פיה האשכנזים הם צאצאי הכוזרים{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|מחקר: יהודי אירופה הם צאצאי הכוזרים|0000017f-ed94-d4a6-af7f-ffd611270000|22 בדצמבר 2012}}}}. לפי הגנטיקאי מרטין ריצ'רדס רוב הגנום של היהודים האשכנזים מקורו במערב וב[[מרכז אירופה]]{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|מחקר גנטי חדש: האשכנזים הם הצאצאים של נשים אירופיות שהתגיירו|0000017f-dc8c-df62-a9ff-dcdfe7a60000|10 באוקטובר 2013}}}}.

אף על פי שידוע על התגיירותם של בית המלוכה ב[[חמיר]] שב[[חצי האי ערב]] (משנת 300 לספירה ועד לעליית האסלאם בחצי האי ערב), בעקבות יצירת קשר חיובי בין היהודים לבין בני מעמד המלוכה, והתגיירותם של רבים מתושבי חמיר בהוראת מלכם, מחקרים גנטיים הראו כי מוצא [[יהדות תימן]] זהה לזה של שאר קהילות [[יהדות התפוצות]]{{הערה|[http://www.cohen-levi.org/jewish_genes_and_genealogy/jewish_genes_-_dna_evidence.htm ''DNA Evidence for Common Jewish Origin and Maintenance of the Ancestral Genetic Profile'', By Rabbi Yaakov Kleiman]|כיוון=שמאל}}, ובנוסף לכך נמצא כי [[כרומוזום Y|כרומוזום ה-Y]] של יהודי תימן זהה לזה של קהילות [[המזרח התיכון|מזרח תיכוניות]] אחרות.

ידוע גם על התגיירותם של מספר שבטים [[ברברים (עם)|ברברים]] ב[[צפון אפריקה]] לפני עליית האסלאם, אך עם זאת מחקרים גנטיים שבדקו את [[גנום מיטוכונדריאלי|הדנ"א המיטוכונדריאלי]] (שעובר מהאם לצאצאיה) הראו כי ליהודי צפון אפריקה אין חומרים תורשתיים בשם: Hg M1 ו-U6, שנפוצים אצל תושבי צפון אפריקה המקומיים, דבר שמאשר כי נישואי תערובת בין יהודים לערבים מצפון אפריקה או בין יהודים וברברים הם בגדר בלתי-סבירים, ושולל את תאוריית "ההתייהדות ההמונית" שנהוג היה לחשוב שחלה בצפון אפריקה{{הערה|[http://www.plosone.org/article/info:doi/10.1371/journal.pone.0002062"Counting the Founders: The Matrilineal Genetic Ancestry of the Jewish Diaspora."]|כיוון=שמאל}}.

== ראו גם ==
* [[:קטגוריה:גרים]]
* [[:קטגוריה:קבוצות שהתגיירו]]
* [[איסור הגיור בארגנטינה]]

== לקריאה נוספת ==
* [[מנחם פינקלשטיין]], '''הגיור - הלכה ומעשה''', הוצאת [[אוניברסיטת בר-אילן]], 2003
* הרב אורי רדמן, '''[https://asif.co.il/ספריית-יומא/ספרים/זרע-אמוניך/ זרע אמוניך]''', בהוצאת כולל [[רצון יהודה]], פתח תקווה תש"ף
* [[דוד אלינסון]], דניאל גורדיס, '''ברית אמונים: גיור, הלכה ומדיניות קהילתית בספרות השו"ת במאה ה-19 ובמאה ה-20''', הוצאת שלם, 2014.
* [[אליעזר דון יחיא (חוקר מדע המדינה)|אליעזר דון-יחיא]], "'מיהו יהודי' ומיהו גר? הניסיונות לתיקון החקיקה בנושא וכישלונם", בתוך [[יחיעם ויץ]] ו[[צבי צמרת]] (עורכים), '''העשור הרביעי: תשל"ח-תשמ"ח''', הוצאת [[יד יצחק בן-צבי]]: ירושלים, 2016. עמ' 90-69.

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Conversion to Judaism|ויקימילון=גיור|ויקימילון 2=גר}}
* {{היברובוקס|[[יואל שוורץ]]|מדריך לגר - הגיור והגר באספקלריה תורנית ודיני גיור וגרים|47304|הוצאת דבר ירושלים, התש"ן}}
* {{דעת|ד"ר יהושע הורביץ|daat/kitveyet/mahanaim/giyur-2.htm|גיור וגרים בתקופת וספרות הגאונים (כולל סקירה היסטורית)}}
* {{המכון הישראלי לדמוקרטיה ממוקד|תגית|7974}}
* {{המכון הישראלי לדמוקרטיה|[[ידידיה שטרן]], שאול פרבר ואלעד קפלן|הצעה לחוק גיור ממלכתי|books/6033|2014}}
* [[דוד פלוסר]], [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/hagiyur-2.htm הגיור בימינו], באתר דעת
* [[ישראל מ' תא-שמע|ישראל תא-שמע]], [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/gerim1-2.htm גרים וגיור בהלכה], באתר [[דעת (אתר אינטרנט)|דעת]]
* מנחם פינקלשטיין, [http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/194-2.htm יתרו והלכות גרים], אתר דעת
* {{ynet|הרב יובל שרלו|להקים בית דין אלטרנטיבי|3539053|4 במאי 2008}} - בעקבות פסק דין שפסל רטרואקטיבית אלפי גיורים
* יוסף אביאור, [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/taleley/kashim-2.htm קשים גרים לישראל כספחת], אתר דעת
* {{המכון הישראלי לדמוקרטיה|ידידיה שטרן|גיור ישראלי: מצע לדיון לקראת כנס "ריבונות ורבנות"|4743|2 בספטמבר 2009}}
* [[אברהם (רמי) ריינר]], [https://www.academia.edu/30099724/קבלת_עול_מצוות_בתהליך_הגיור_עיון_מחודש_במקורות_ההלכה קבלת עול מצוות בתהליך הגיור: עיון מחודש במקורות ההלכה]
* {{ערוץ 7|הרב אליעזר שמחה וייס|רפורמת הגיור: פירוק חזון קיבוץ גלויות|533742}}
* הרב קלמן פסח דוידסון, [https://toravoda.org.il/גיור_עמדות-הלכתיות/ לקט עמדות הלכתיות בסוגיית הגיור], באתר [[נאמני תורה ועבודה]], 2016.
* {{מעריב אונליין|אריק בנדר|עימות חריף במליאה סביב מתווה הגיור: "אתם חושבים שיש לכם מונופול על יהדות - תם הטקס"|news/israel/Article-887124|29 בדצמבר 2021}}
* נתנאל פישר, [https://www.idi.org.il/media/3933/the_challenge_of_conversion_to_judaism.pdf אתגר הגיור הגיור בישראל: ניתוח מדיניות והמלצות], באתר [[המכון הישראלי לדמוקרטיה]], 2015.
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007537221005171|המרת דת - יהדות}}
* [https://www.youtube.com/watch?v=lhG8muubHPM "ברחתי מדארפור והתגיירתי"- מתגיירים], מערוץ רגע של חכמה

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{בקרת זהויות}}

{{הבהרה הלכתית}}

[[קטגוריה:גיור|*]]
[[קטגוריה:מעמדות ויוחסין ביהדות]]
[[קטגוריה:המרת דת]]
{{ללא בוט|114}}