הצגת המקור של הדף "יפו"

{{פירוש נוסף}}
[[קובץ:PikiWiki Israel 69652 port of jaffa.jpg|270px|ממוזער|[[נמל יפו]] ו[[יפו העתיקה]]]]
[[קובץ:Israel-2013-Jaffa 01.jpg|ממוזער|270px|מבט על [[יפו העתיקה]]]]
[[קובץ:Yafo.jpg|שמאל|ממוזער|270px|מראה כללי של העיר ו[[נמל יפו]]]]
[[קובץ:Jaffa_StPeter_church.jpg|שמאל|ממוזער|270px|[[כנסיית פטרוס הקדוש (יפו)|כנסיית פטרוס הקדוש]], בראש "גבעת יפו"]]
[[קובץ:Jaffa Port, 2009.JPG|ממוזער|270 פיקסלים|סירות ב[[נמל יפו]]]]
'''יפו''' ({{שמע|קובץ=He-Yafo.ogg}}, ב[[ערבית]]: '''يَافَا''', "יאפא") היא [[עיר נמל]] עתיקה ב[[ארץ ישראל]], לחוף [[הים התיכון]]. יפו התקיימה כעיר עצמאית במשך אלפי שנים עד ש[[איחוד רשויות מקומיות|אוחדה]] ב-[[1949]] עם [[תל אביב]], ומאז היא מהווה את אחד מ[[רובעי תל אביב-יפו]].

בזמן [[מסעי הצלב]] הייתה יפו [[מחוז]] ב[[ממלכת ירושלים הצלבנית]]. מאז ועד [[המאה העשרים]] שימשה העיר כ[[נמל]] חשוב בארץ ישראל. הקמת [[נמל תל אביב]] בסמוך, והשימוש בנמלים אחרים, הביאו לכך שהנמל ירד מגדולתו. בימי [[המנדט הבריטי|המנדט]] הייתה העיר מרכז חשוב לאוכלוסייה ה[[ערביי ארץ ישראל|ערבית בארץ ישראל]]. ב[[מלחמת העצמאות]] של מדינת ישראל, כבשו את העיר כוחות ה[[אצ"ל]] ו[[ההגנה]]: מעל 90% מתושבי יפו ה[[ערבי]]ם נמלטו, ומאוחר יותר [[עולה חדש|עולים חדשים]] ו[[יהודים]] ותיקים התיישבו לצד המיעוט הערבי שנשאר במקום.

==אטימולוגיה ומקורות==
[[קובץ:Adzjami 098.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מראה כללי של שכונת [[עג'מי]]]]
יפו היא מ[[עיר נמל|ערי הנמל]] העתיקות בעולם. בתעודות [[מצרים העתיקה|מצריות]] מ[[המאה ה-15 לפנה"ס]] נאמר כי המילה "יאפו" מציינת יופי. החל בכיבוש הערבי של ארץ ישראל מוזכר המקום בשם יאפה, שם המקום בפי דוברי ה[[ערבית]] עד היום. [[התרבות ההלניסטית|המסורת ההלניסטית]] מייחסת את השם "יפו" ל"יופיאה", היא [[קסיופאה]], אמה של [[אנדרומדה]].

על פי אגדה המצויה בכתבי [[תיירות צליינית|עולי רגל]] נוצריים ב[[ימי הביניים]], שמה של העיר ניתן לה מכיוון שנבנתה על ידי [[יפת בן נח]]{{הערה|[[זאב וילנאי]], '''אגדות ארץ ישראל'''}} (על שמו קרוי גם [[רחוב יפת]] בעיר).
האגדה הקדומה מציינת כי יפת בנה את העיר עוד לפני המבול, ושקברו של [[נח]] מצוי תחת הסלע שבתוך הים של יפו. וכך כותב פרופ' [[נחום סלושץ]]: {{ציטוטון|אגדה... שעל פיה נבנתה העיר יפו על ידי שלושת בני-נוח שישבו בה. ועל אחד הסלעים שנמצא במרחק פרסא אחת בתוך הים קבור נח אביהם מתחת לאבן סלע שאליה רתק הענק אנדרומדס של המיתוס היווני}}{{הערה|1={{דבר|נחום סלושץ|ימה של יפו|19380223|13}}. ראו גם בספרו של צ'ארלס דיקנס, All the Year Round, לונדון 1860, עמ' 534, הכותב: "Jaffa is supposed to derive its name from Japhet...according to tradition it was founded before the flood; the ark was built there; and Noah lies buried in a tomb in the rock"}}.

על פי [[תלמוד ירושלמי|התלמוד הירושלמי]], בזמן הבריאה עלה האוקיינוס להציף את היבשה. גלי הנחשול הימי נעצרו בסלעי יפו. בדור [[אנוש]] וב[[דור הפלגה]] נעצרו הגלים בסלע אנדרומדה, על ידי מאמרו של אלוהים המוזכר ב[[ספר איוב]]: "עד פה תבוא" - עד יפו{{הערה|{{ירושלמי|שקלים|ו}}, [[S:ירושלמי שקלים ו#הלכה ב גמרא|הלכה ב גמרא]].}}.

יפו מוזכרת בארבעה מספרי ה[[תנ"ך]]. ב[[ספר יהושע]] מוצבת העיר בתחום נחלת [[שבט דן]], "וּמֵי הַיַּרְקוֹן וְהָרַקּוֹן עִם הַגְּבוּל מוּל יָפוֹ." אך נראה כי השבט לא הצליח לכבוש את כל נחלתו. בספר [[דברי הימים ב]], בתיאור בניית המקדש על ידי [[שלמה המלך]] נאמר כי דרכה הגיעו ה[[ארז]]ים ששימשו לבניין [[בית המקדש]]: "וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן הַלְּבָנוֹן כְּכָל צָרְכֶּךָ וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת עַל יָם יָפוֹ וְאַתָּה תַּעֲלֶה אֹתָם יְרוּשָׁלָ‍ִם"{{הערה|{{תנך|דברי הימים ב|ב|טו}}.}}. בתיאור המקביל ב[[ספר מלכים]], יפו אינה מוזכרת, אך בתיאור בניית המקדש ב[[ספר עזרא]] מובאת יפו בהקשר דומה: "לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן־הַלְּבָנוֹן אֶל־יָם יָפוֹא כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ־פָּרַס עֲלֵיהֶם:{{הערה|{{תנ"ך|עזרא|ג|ז}}}} ב[[ספר יונה]] בתיאור בריחתו משליחותו אל [[נינוה]] של [[יונה בן אמיתי|יונה הנביא]], נאמר כי הוא החל בה את מסעו: "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה'"{{הערה|{{תנך|יונה|א|ג}}.}}.

ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]] מוזכר סיפורו של [[פטרוס]] שהתגורר ב[[בית שמעון הבורסקאי]] ביפו, והעלה מן המתים את האלמנה טביתא{{הערה|{{ברית חדשה|מעשי השליחים|ט|36|43}}.}}. ביפו הופיע מלאך בפני פטרוס, וציווה לאכול מ"כל בהמת הארץ וחיה ורמש ועוף השמים"{{הערה|{{ברית חדשה|מעשי השליחים|י|5|32}}.}}. ביתו של שמעון הבורסקאי ואתרים נוספים הקשורים בסיפור זה נמצאים ביפו, ומקודשים כיום ל[[נצרות]]. עם זאת, בתחילת ימי הנצרות לא קנתה הדת אחיזה ביפו. רק ב[[המאה ה-5|מאה החמישית]] הייתה ביפו לראשונה קהילה בהנהגת [[בישוף]].

==גאוגרפיה==
[[קובץ:Old yaffo 3.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הנוף מגבעת יפו]]
[[קובץ:Jaffa Slope Park.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[מדרון יפו]] (2009)]]
[[יפו העתיקה]] נבנתה על [[צוק]] רם, מעין [[לשון יבשה|חצי אי]] שחודר אל הים המורכב מגבעת [[כורכר]]. הגבעה מהווה חלק מרכס הכורכר המערבי, אחד משלושת רכסי הכורכר החוצים לאורך את [[שפלת החוף]] של ארץ ישראל. [[סלע אנדרומדה]] והסלעים סביבו אף הם חלק מרכס זה, שכורסם על ידי גלי הים. רכס הכורכר בחוף הים חשוף לפעולות גלי הים ולכן הוא עובר תהליך של [[בליה|גידוד]] ונחשפות בסלע [[טבלת גידוד|טבלאות גידוד]], בצורת לוחות גדולים שגלי הים שחקו אותם. בחוף הים צפונה מיפו ניתן להבחין בלוחות אלה לאחר שהוצאו מהחוף כאשר הוכשר לרחצה.

מזרחית לרכס הכורכר ביבשה נוצרה "[[מרזבה]]" - שטח נמוך הכולל אדמות [[סחף]]. בשקע זה היה מצוי אצטדיון באסה שנהפך לימים ל[[אצטדיון בלומפילד]]. לפני הקמת המגרש היו במקום [[ביצה (סביבה טבעית)|ביצות]] (ב[[ערבית]]: "אל-באסה"). בדיקות [[גאולוגיה|גאולוגיות]] שנערכו במקום העלו כי ייתכן שמוצא [[נחל איילון]] היה באזור זה. מכך ניתן להניח כי לאחר שהתגבש רכס הכורכר השני (כיום שכונת [[אבו כביר]]) נחסם מוצא הנחל לים, והאיילון המשיך לזרום צפונה והיה ליובל של [[נחל הירקון]]. היותו של באסה אזור טופוגרפי נמוך, העלתה את הרעיון להקים בו מעגנה פנימית{{הערה|1=מקור: עדינה בנבנישתי [http://www.elirozner.com/israel_tour/tlv_01.htm טיול ביפו ובנווה צדק]{{קישור שבור|7.4.2020}}}}. הבִּקעה בין רכסי הכורכר במזרח יפו, בעורף העיר, משכה אליה [[חקלאות|חקלאים]]. באזור זה נמצאת אדמת סחף פורייה מאפיק נחל האיילון. הקרקע ניתנת לעיבוד רב שנתי בתנאי [[חקלאות בעל|חקלאות הבעל]] המסורתית ומאופיינת במקורות מים זמינים קבועים כגון [[באר מים|בארות]].

שרידים לעידן החקלאי של האזור נמצאים ב[[בית באר|בתי הבאר]] החרבים שנמצאו באזור יפו. בתי הבאר היו מבנים חקלאיים ששימשו את ענף ההדרים של יפו, והפכו לארמונות מפוארים של עשירי העיר. בית באר (בערבית: ביארה) היה מבנה חקלאי שתחילתו בבאר, בריכת אגירה ומערכת התעלות ששימשו להשקיית הגידולים. עם התפתחות ענף הפרדסנות, גדל המתחם ונבנו בו מבנים לאחסנה ואריזת תוצרת חקלאית ומגורי פועלים. החל מאמצע המאה ה-19 החלו עשירי יפו הערבים, פקידי שלטון ובעלי נכסים זרים, לבנות על-גבי המבנים החקלאיים או בקרבתם בתי מגורים מפוארים שנקראו "קאסרים" (ב[[תעתיק]] מדויק מ[[ערבית]]: קאצר), ששימשו בתחילה כבתי קיט ובהמשך הפכו למגורי קבע מפוארים, "ארמונות" בתוך הפרדסים. בסקר אותרו מעל ל-30 מבנים כאלה.

[[נמל יפו]] מצוי ב[[מפרץ]] טבעי קטן שנוצר על ידי [[חצי אי]]. הסלעים המזדקרים במפרץ שימשו כעין [[שובר גלים|שוברי גלים]] ואפשרו לאוניות לעגון במפרץ ולפרוק את נוסעיהן ומטענן לסירות שבהן הגיעו ל[[מזח]] החוף. עם זאת, הייתה טמונה בכך סכנה: בעת סערה עלולות האוניות להתנפץ אל הסלעים. בעורף הנמל צוק בגובה שלושים וארבעה מטרים מכונה "גבעת יפו". עליו בנויה יפו העתיקה. הגבעה המשקיפה אל הים ונוחה לביצור ולהגנה, שימשה בסיס להתיישבות ביפו. השטח בין נמל יפו לחוף גבעת עלייה שהיה מלא ב[[פסולת בניין]] הפך ל[[פארק]] [[מדרון יפו]] ששטחו 200 [[דונם]] ולאורכו טיילת.

שכונות יפו<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.tel-aviv.gov.il/Transparency/DocLib4/מפת%20שכונות.pdf|הכותב=עיריית תל אביב-יפו|כותרת=מפת שכונות תל אביב-יפו|אתר=עיריית תל אביב-יפו|תאריך=08.12.2020}}</ref> הן: [[יפו העתיקה]], צפון יפו-[[שוק הפשפשים (יפו)|שכונת שוק הפשפשים]], [[יפו א' (דקר)]], [[יפו ג']], [[יפו ד']], [[גבעת עלייה]], [[עג'מי]], [[מנשייה (יפו)|מנשייה]], [[המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו]], [[צהלון]], [[גבעת הרצל]], [[גבעת אנדרומדה]].

==היסטוריה==
{{ערך מורחב|היסטוריה של יפו}}

===העת העתיקה===
[[קובץ:Old yaffo 4.JPG|ממוזער|250px|שחזור שער מימי [[רעמסס השני]]. על השער נמצאו 5 תאריו של רעמסס, שם הלידה, שם ההכתרה וכדומה.]]
באזור [[מוזיאון יפו לעתיקות]] נמצאו השרידים הקדומים ביותר שהתגלו ביפו: שרידי [[חלקלקה]] שהקיפה את [[גבעת יפו]] מתקופת ה[[חיקסוס]], ב[[המאה ה-18 לפנה"ס|מאה ה-18 לפנה"ס]]. בשטח הנמצא כיום בתוך "[[גן שער רעמסס]]" התגלו שרידי יישוב משלהי [[המאה ה-17 לפנה"ס]] והמחצית הראשונה של [[המאה ה-16 לפנה"ס]]. מ[[תקופת הברונזה]] המאוחרת (המחצית שנייה של המאה ה-16 לפנה"ס ו[[המאה ה-15 לפנה"ס]] התגלו שרידי בניינים מ[[לבנה (בנייה)|לבנים]] על יסודות [[אבן גיר|אבן]].

האזכור הראשון של יפו בכתובים הוא באגרות [[מצרים העתיקה|מצריות]] משנת [[1470 לפנה"ס]], המתפארות בכיבושה על ידי ה[[פרעה]] [[תחותמס השלישי]], שהשתמש בתחבולת "[[סוס טרויאני]]" - הסתרת אנשי מלחמה חמושים בתוך סלים, ומתן הסלים למושל העיר כמתנה{{הערה|1=זאב וילנאי, '''אגדות ארץ ישראל''', כרך ב' עמ' 315}}. תיאור מפורט של [[כיבוש יפו על ידי צחותי|מלחמה זו]] מובא ב[[פפירוס האריס 500]] המוצג כיום ב[[המוזיאון הבריטי|מוזיאון הבריטי]] ב[[לונדון]].

גם ב[[מכתבי אל עמרנה]] נזכרת יפו, בשמה הפרעוני יא-פּוּ. המצרים שלטו על יפו ועל [[דרך הים]] עד [[המאה ה-12 לפנה"ס]]{{הערה|1=טוביה כהנא, [http://www.daat.ac.il/daat/history/kahana2-2.htm ארץ ישראל בתקופת האבות], באתר "דעת"}}. הנוכחות המצרית בארץ ישראל נמשכה גם בימי [[רחבעם]] ב[[המאה ה-10 לפנה"ס|מאה ה-10 לפנה"ס]] ולפי השרידים שנמצאו ב[[מצד חשביהו]] נמשכה הנוכחות המצרית עד [[המאה ה-8 לפנה"ס]].

כאשר פלשו ה[[פלשתים]] לארץ ישראל, כנראה ב[[המאה ה-12 לפנה"ס|מאה ה-12 לפנה"ס]], הם השתלטו על [[שפלת החוף]] ובכללה על יפו.

ב[[מנסרת סנחריב]], המתארת את [[מסע סנחריב בלבנט]], מוזכרת העיר יפו יחד עם [[בני ברק (יישוב עתיק)|בני ברק]], [[בית דגן|בית־דגן]] ו[[אזור]] כאחת מערי [[צדקא]] מלך [[אשקלון (עיר עתיקה)|אשקלון]] שכבש סנחריב<ref>{{צ-ספר|שם=The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 1|קישור=https://archive.org/details/the-royal-inscriptions-of-sennacherib-king-of-assyria-704-681-bc-part-1|מו"ל=Eisenbrauns|שנת הוצאה=2012|מקום הוצאה=|oclc=815474258|מחבר=A. Kirk Grayson, Jamie Novotny|עמ=64 (הקטע חוזר גם בעמ' 95, 114, 131, 175, 192, 210 ו־222)}} וכן ב־{{צ-ספר|שם=The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 2|קישור=https://archive.org/details/the-royal-inscriptions-of-sennacherib-king-of-assyria-704-681-bc-part-2-a.-kirk-|שנת הוצאה=2014|מקום הוצאה=|oclc=884594007|מחבר=A. Kirk Grayson, Jamie Novotny|מו"ל=Eisenbrauns|עמ=48}}</ref>{{הערה|{{ציטוטון|בהמשך מסעי, צרתי על [[בית דגן|בית דגון]], יפו, '''בני ברק''', [[אזור]], ערי [[צדקא]], שלא מיהר לכרוע לרגלי, כבשתיהם ונשאתי את שללן.|"[http://www.bible-history.com/empires/prism.html מנסרת שיקגו]", [http://www.kchanson.com/ANCDOCS/meso/sennprism2.html טור ב'], שורות 68ב–72}}.}}.

ב[[התקופה הפרסית בארץ ישראל|תקופה הפרסית]] הייתה יפו, ככל ערי יהודה, תחת שלטון [[ממלכת פרס]], שמסרה אותה ל[[פיניקים]], במסגרת חזרת הפיניקים הכנענים לאזורי החוף הדרומיים שנלקחו מהם בתום תקופת הברונזה ("דרום פיניקיה")<ref>{{צ-מאמר|מחבר=יפתח שלו|שם=בין דור הצורית לאשקלון הצידונית: דפוסי יישוב בפיניקיה הדרומית בתקופה הפרסית|כתב עת=ארץ־ישראל|כרך=לג|שנת הוצאה=2018|עמ=238–251|קישור=https://www.jstor.org/stable/26751871}}</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=Josette Elayi|שם=Studies in Phoenician Geography during the Persian Period|כתב עת=Journal of Near Eastern Studies|כרך=41|שנת הוצאה=1982|עמ=83–110|קישור=https://www.jstor.org/stable/544660}}</ref>. על פי [[כתובת אשמונעזר]], אשמונעזר השני מלך צידון קיבל אותה לשליטתו מידי הפרסים, והפך את חבל יפו ל"אסם התבואה" של ממלכתו{{הערה|גדעון פוקס, '''עיר רבת ימים: אשקלון בתקופה ההלניסטית והרומית''', הוצאת [[יד בן-צבי]], 2001, עמ' 16-15}}. ב[[ספר עזרא]] מוזכר כי דרך נמל יפו הביאו הפיניקים גם הארזים לבניין [[בית המקדש השני]]: "ויתנו-כסף לחצבים ולחרשים ומאכל ומשתה ושמן לצדנים ולצרים להביא עצי ארזים מן-הלבנון אל-ים '''יפוא''' כרשיון כורש מלך-פרס עליהם"{{הערה|{{תנך|עזרא|ג|ז}}.}}.

בשנת [[המאה ה-4 לפנה"ס|301 לפנה"ס]] נכבשה יפו בידי שליט [[מצרים התלמיית|מצרים]] [[תלמי הראשון]], שהפך את העיר לנמל חשוב בממלכתו. [[בית סלאוקוס]] סיפח את העיר אל [[הממלכה הסלאוקית]] אולם איפשר לתושביה עצמאות בענייני פנים.

בימי [[מרד החשמונאים]] התנכלו תושבי העיר ה[[הלניזם|הלניסטים]] ליהודים והטביעו כמה מאות מהם בים. כתגובה פשט [[יהודה המכבי]] על יפו והשמיד את הנמל והספינות בו{{הערה|[[ספר מקבים ב]], י"ב, ג'-ו'.}}. אחיו [[יהונתן החשמונאי|יהונתן]] כבש שוב את העיר מידי [[אפולוניוס הסלאוקי|אפולוניוס]], שר הצבא של סוריה{{הערה|[[ספר מקבים א]], פרק י, פסוקים עד–עו.}}.
השלטון בעיר התחלף מספר פעמים{{הערה|ספר חשמונאים א, פרק יב, פסוקים לג–לד: "ושמעון יצא... נטה אל יפו וילכדה, כי שמע אשר רוצים תושביה למסור את המבצר לאנשי דמטריוס ויצב שם מצב למען ישמרוהו" (תרגום [[א. ש. הרטום]]).}},
ב-[[143 לפנה"ס]] כבש [[שמעון התרסי]] את העיר{{הערה|ספר מקבים א, פרק יג, פסוק יא.}}. היא הייתה לנמל חשוב ל[[ממלכת החשמונאים]], ושימשה את [[אלכסנדר ינאי]] ואשתו [[שלומציון המלכה]].

בשנת 63 לפנה"ס עברה ארץ ישראל ל[[התקופה הרומית בארץ ישראל|שלטונה של רומא]], והמצביא [[פומפיוס]] החליט להוציא את יפו מהשלטון היהודי של [[הורקנוס השני]]{{הערה|[[אוריאל רפפורט]], "על היחסים בין יהודה לרומא בימי אלכסנדר ינאי", בתוך: '''מדינת החשמונאים''', [[האוניברסיטה הפתוחה]], עמ' 404.}}. בשנת 47 לפנה"ס הוחזרה יפו לידי היהודים, בתוקף החלטת [[יוליוס קיסר]] בנוגע להורקנוס השני{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''[[קדמוניות היהודים]]''', ספר 14, סעיף 205: "רצוננו הוא, שיפו העיר, שהיהודים החזיקו בה מקדם כשכרתו את ברית הידידות עם הרומאים, להם תהיה כבראשונה".}}{{הערה|אוריאל רפפורט, "על היחסים בין יהודה לרומא בימי אלכסנדר ינאי", בתוך: '''מדינת החשמונאים''', האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 395.}}.

[[יוסף בן מתתיהו]] מספר כי יפו יושבה בימי [[המרד הגדול]] על ידי יהודים שגורשו מערים אחרות. [[אספסיאנוס]], שר הצבא הרומאי בארץ ישראל, החליט להילחם ביהודי יפו, שנהגו לפשוט על יישובים ולשדוד אוניות. כששמעו על בואו, ברחו היהודים אל אוניותיהם, אך אלו טבעו בסערה, ומי ששרדו אותה הומתו על ידי הרומאים. לפי בן מתתיהו נפלטו מהים 4,200 גופות{{הערה|יוסף בן מתתיהו, [[מלחמת היהודים]] [http://www.daat.ac.il/daat/vl/milhamot/milhamot10.pdf ספר ג' פרק ט] ב–ג.}}. הרומאים בנו מחדש את העיר שנחרבה בקרב, וקראו את שמה "פלאביה יופיי", על שם משפחת פלאביוס, שושלת הקיסרים מבית אספסיאנוס{{הערה|1=איזק בנימין, 'מושבות רומיות ביהודה - ייסודה של איליה קאפיטולינה', פרקים בתולדות ירושלים בימי בית שני, תשמ"א-1981, עמ' 349.}}. בעיר הייתה אז אוכלוסייה יהודית, והיא מוזכרת במספר מקומות ב[[משנה]] וב[[תלמוד]].

ב-1871 ביקר ב[[אבו כביר]] ה[[ארכאולוג]] וה[[מדינאי]] ה[[צרפת]]י [[שארל קלרמון-גנו]]. הוא חפר באזור ה[[מנזר]] ה[[רוסיה|רוסי]] שהוקם אז וחשף בגבעה ממזרח ליפו [[נקרופוליס]] - עיר קבורה יהודית, ובה 34 מצבות [[שיש]] ועוד עשרות מצבות אחרות, שעליהן חרותים אותיות ב[[עברית]] וב[[יוונית]] וסמלים יהודיים כגון: [[לולב]], [[המנורה|מנורה]] והמילה "שלום". קלרמון-גנו קבע כי הן מ[[המאה ה-1]] עד [[המאה ה-3]] וכי היו חלק מ[[בית קברות]] של קהילת יהודי יפו. בין השאר נמצאו בבית הקברות מצבות מחדיאב, מקפדוקיה, מאלכסנדריה, מיוון ומלוב. לפי [[מקצוע]]ות הנפטרים שנרשמו על המצבות ניתן להסיק כי הקהילה היהודית ביפו הייתה מבוססת ועשירה. מצבות רבות נמצאות במוזיאון ב[[אוסלו]] אשר העביר שבע מהמצבות הללו לתצוגה ב[[מוזיאון יפו העתיקה]]{{הערה|חנה רם - היישוב היהודי ביפו בעת החדשה: מקהילה ספרדית למרכז ציוני, הוצאת כרמל, ירושלים, 1996. עמ' 348}}.

בחפירות שנערכו על ידי [[יעקב קפלן]] נמצאה אבן להכנת משקולות מדידה מתקופת [[טראיאנוס]], וכן מטמון שהמטבע המאוחר בו הוא מזמנו של טראיאנוס, הממצאים נמצאו בחדרים שחרבו בשריפה עזה{{הערה|1= י' קפלן, 'ממצאים מימי טראיאנוס בחפירות יפו', [[ארץ ישראל (כתב עת)|ארץ ישראל]], ט"ו, תשמ"א-1981, עמ' 412-416.}}. בחפירות נמצאה [[טביעות חותם של הלגיון העשירי פרטנסיס| טביעה אחת של הלגיון העשירי פרטנסיס]] על גבי רעף. טביעה זו היא מהמאה השלישית ויכול להיות שהיא ממצא אקראי{{הערה|1=; Kaplan, J.', The Fifth Season of Excavation at Jaffa", JQR 54, 1963-4, pp. 113-114 ; וגם: יעקב קפלן, 'יפו - עונת החפירות החמישית', [[חדשות ארכאולוגיות (כתב עת)|חדשות ארכאולוגיות]], ב', 1962, עמ' 8–10.}}.

===התקופה הביזנטית, המוסלמית המוקדמת והצלבנית===
[[קובץ:בסיס שיש של סביל ליד מסגד מחמודיה ביפו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בסיס [[שיש]] של [[סביל]] ליד [[מסגד מחמודיה]]]]
מעט ידוע על יפו בימי ה[[ביזנטים]]. הכיבוש המוסלמי של הארץ בשנת [[638]] הביא לירידת חשיבותה של יפו, ואוכלוסייתה התמעטה מאוד, בד בבד עם התחזקות שכנתה [[רמלה]], שהפכה לבירת [[ג'ונד פלסטין]].
עם זאת, [[אליעקובי]] ציין שיפו היא הנמל של ג'ונד פלסטין{{הערה|'''ההיסטוריה של ארץ ישראל''', כרך 6, חלק א, פרק 3 (כתב: [[משה גיל]]), עמ' 74.}}.

לפני הגעת [[מסע הצלב הראשון]] ליפו הרסו המוסלמים את העיר ואת הנמל והתושבים נטשו את העיר. הצלבנים, בראשות [[גוטפריד מבויון]], שיקמו אותה. הם הכירו בחשיבות הנמל, שדרכו נשמר הקשר עם [[אירופה]] והגיעה אספקה ותגבורת צבאית. כמו כן היה נמל יפו לשער לעולי הרגל. שימוש מיידי היה לנמל כאשר הגיעו אליו אוניות עם הציוד הדרוש להקמת מגדלי המצור שהיו דרושים לכיבוש [[ירושלים]]. חשיבותו של נמל יפו נשמרה עד לכיבוש נמלי [[עכו]] ו[[צור (לבנון)|צור]].

בשנת [[1101]] הגיע לנמל יפו צי של 32 אוניות מהנמל האיטלקי ב[[ג'נובה]] שסייע לצלבנים בכיבוש. הוא הביא עמו סוחרים ותושבים מהעיר והוענק להם רובע עצמאי.

בשנת [[1191]] הגיע ליפו [[מסע הצלב השלישי]] בראשות [[ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה]], וניצח את צבאו של [[צלאח א-דין]]. העיר נשארה בשלטון הצלבנים עד שפשטו עליה ה[[ממלוכים]] ב-[[1268]].

בשנת [[1227]] ב[[מסע הצלב השישי]], הגיע לעיר [[פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], והחל בביצור חומותיה. הוא הפסיק את הבנייה כאשר הוברר לו כי יהיה זה מכשול לכריתת ברית שלום עם המוסלמים. ב-1252 הגיע ליפו [[לואי התשיעי, מלך צרפת]] ב[[מסע הצלב השביעי]] והורה לשקם את החומות, לבנות 24 מגדלים ולהקים את המנזר וה[[כנסייה]] ה[[פרנציסקנים]] הצרפתיים ביפו, ואז חזר לצרפת.

במחצית השנייה של [[המאה ה-12]] שגשגה יפו הודות לסוחרי [[פיזה]]. ב-[[1173]] ביקר ביפו [[בנימין מטודלה]] ומצא בה יהודי אחד, המתפרנס מצביעה. היישוב היהודי גדל, בעלי המלאכה נזכרים כבעלי מונופול בייצור כלי [[זכוכית]] ו[[חרס]] מצופה, שתפסו מקום חשוב בייצוא לאירופה.

ב-[[1268]] כבש את העיר [[ביברס]], ה[[סולטאן]] הממלוכי של מצרים וסוריה. הוא הגלה את התושבים והרס את העיר.

===התקופה העות'מאנית===
[[קובץ:ISR-2015-Jaffa-Clock tower.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[מגדל השעון (יפו)|מגדל השעון]] נבנה על ידי [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|השלטון העות'מאני]] לרגל מלאת 25 שנים לשלטון ה[[סולטאן]] [[עבדול חמיד השני]]. בנייתו הושלמה ב-[[1906]].]]
[[קובץ:יפו העתיקה - שער ירושלים עם המצדית.jpg|ממוזער|שמאל|350px|[[שער ירושלים (יפו)|שער ירושלים]] ב[[חומות יפו]] העתיקה ומאחוריו "המצודה" באזור של [[רחוב יפת]], לימים פינת רחוב מפרץ שלמה]]

העיר עמדה חרבה עד [[המאה ה-17]], אז התיישבו בה נזירים [[פרנציסקנים]] נוספים והקימו בה אכסניה, במקום שבו נמצאת כיום [[כנסיית פטרוס הקדוש (יפו)|כנסיית פטרוס הקדוש]]. העיר איבדה מחשיבותה במהלך [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל]]. מלחמות ה[[פחה|פחות]] הביאו לחורבנה ולהרג תושבים רבים.

בשנת [[1776]] כבשו את העיר צבאות "מוחמד בֶּךּ אבו דהב" ה[[ממלוכים|ממלוכי]], וטבחו בתושביה. לאחר מכן השתקמה העיר, עד שצר עליה [[נפוליאון]] ב-[[1799]], במהלך [[מסע נפוליאון בארץ ישראל|מסעו בארץ ישראל]]. לאחר [[כיבוש יפו (1799)|כיבוש העיר]] הורה נפוליאון לטבוח בחיילים הטורקים, שנכנעו ורוכזו על חוף יפו. 2,440 שבויים, בהם מושל העיר, [[אגא עבדאללה]], הוצאו להורג. [[מגפה|מגפות]] שפרצו בשל אי-קבורת הגופות הפילו חללים רבים בקרב תושבי העיר הנותרים ובקרב חיילי נפוליאון, ונפוליאון הורה להמית כל חייל שנדבק במגפה כדי למנוע את התפשטותה.

ב-[[1806]] כבש את העיר [[סולימאן פאשה]] בעזרת [[מוחמד אבו נבוט]], ובתמורה לכך מינה אותו סולימאן פאשה ב-[[1807]] למושל יפו. אבו נבוט פעל רבות לפיתוח העיר. ב-15 שנות שלטונו שוקמה העיר, נבנתה והורחבה. נבנתה חומה לכיוון הים, שופצה חומת היבשה, נבנה שער ראשי במזרח העיר בשם: "[[שער ירושלים (יפו)|שער ירושלים]]" ממנו יצאה הדרך הראשית אל ירושלים (כיום [[רחוב עולי ציון]] ואחריו [[דרך בן-צבי]]). מאחורי השער הוקמה: "[[מצודה]]". לצדו של השער הוצבו מספר תותחים. המצודה נבנתה מחדש ושתי מצודות נוספות הוקמו ליד הנמל, בגבעת יפו של היום. [[מסגד מחמודיה]] נבנה מחדש ברחבה המכונה היום כיכר השעון. מעמד העיר שוקם, וה[[צרפתים]] והאנגלים שיכנו בה [[קונסוליה|קונסוליות]]. ב-1818 הודח אבו נבוט, ובמקומו מונה בן אחיו של סולימאן פחה, צאלח מוצטפה בק, כשליט מחוז יפו. מסביב לחומה המערבית הוקם: "[[חפיר]]" (כיום [[כיכר השעון]] ו[[רחוב יפת]]).

ב-[[1824]] ביקר ביפו הנוסע היהודי [[דוד דבית הלל]] ותיאר את העיר ואת יושביה: "יפו היא עיר על שפת הים התיכון ובה קונסול אנגלי וקונסול צרפתי. היא עיר גדולה ויפה מאוד ומוקפת חומה, ובה [[מים]] טובים מאד ופירות משובחים. אני בעצמי לא הייתי בה, אבל ראיתי את פירותיה, והם תפוחי זהב ולימונים שכל אחד מהם גדול מאגרופו של אדם. הם בזיל הזול. והאבטיחים גדולים מאוד וביניהם [[אבטיח]]ים שאין איש אחד יכול לשאתם. הם אדומים ומתוקים כמיני מתיקה. אין יהודים יושבים ביפו. כמעט מחצית התושבים [[נצרות|נוצרים]] הם. כל יהודי או נוצרי הבא לשם בפעם הראשונה בדרכו ירושלימה חייב לשלם חמישים גרוש לסוכן עדתו שבירושלים, מלבד אירופי או שיש בידו פקודה מהשלטון או הפחה… מושל יפו הוא בדרגת מתסלם הכפוף לפקודת הפחה מעכו".{{מקור|נושא=היסטוריה|נושא2=ישראל}}

ב-[[1831]] השתלט השליט ה[[מצרים|מצרי]] [[אברהים פחה]] על העיר ללא קרב. יפו שימשה לקשר עם מצרים, מרכז לחילותיו, ובה נגבו מיסים. פחה ביקש להפוך את ארץ ישראל לאזור התיישבות מצרי ובבוסתנים שסביב יפו קמו שכונות ערביות מוסלמיות של [[הגירה|מהגרים]] ממצרים<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nli.org.il/he/maps/NNL_MAPS_JER990039114590205171/NLI#$FL36012338|כותרת=מפת יפו שחוברה על ידי הצבא הצרפתי, 1865, כוללת סימון 'כפר מצרי' בצפון העיר|אתר=הספרייה הלאומית, אוסף אמיר כהנוביץ}}</ref>. כך התיישבו באזור המרזבה כ-12,000 [[מהגר]]ים [[מצרים]] שהגיעו עם הצבא המצרי. המהגרים התפזרו גם למחוזות [[עזה]] ו[[חיפה]]. הם הקימו שכונות או כפרים קטנים בשם "סכנאת" וכך נבנו בסביבת יפו סכנת דנייטה (בין רחוב הרצל וסלמה), סכנת אל דרוויש (גבעת התמרים), סכנת אבו כביר, סכנת אל מוצרייה (מנשייה), סכנת שיח' אברהים (עג'מי) וסכנת חמד (דרום רחוב הרצל){{הערה|1=[http://www.bateibeer.com/yafo.html#y2 בתי הבאר של תל אביב]{{קישור שבור|7.4.2020}}.
[https://www.academia.edu/17844213/The_Development_of_the_Egyptian_Sakinat_in_the_Jaffa_Region_in_the_Nineteenth_Century רות קרק ואביב אופנהיים, "התפתחות הסכנאת המצריות באזור יפו במאה התשע-עשרה", אריאל, 210 - 211, אוגוסט 2015, עמ' 159 - 176].}}. יחסו של פחה ל[[נוצרים]] היה סובלני, כדי להשיג את תמיכת מעצמות אירופה בשלטונו. הוא התיר למעצמות זרות להקים בעיר מוסדות דת וחינוך. האוכלוסייה המוסלמית התנגדה לגישתו ומרדה בשלטון המצרי, והשלטון חזר לממשל העות'מאני.

משנת [[1840]], לאחר עזיבת המצרים, שלט בעיר "קאימקאם" (ממלא מקום), מושל מטעם ה[[פחה]] של ירושלים. ב-1854 ירד בה שלג{{הערה|[[ג'יימס פין]], '''עתות סופה''', עמ' 273.}}.

לדברי [[ויליאם פרנסיס לינץ']], בשנת 1848 אוכלוסיית יפו מנתה כ-13,000 נפש: 8,000 מוסלמים, 2,000 יוונים, 2,000 ארמנים, 700 מרונים וכ-300 יהודים{{הערה|שם=לינץ' 314|ויליאם פראנסיס לינטש, '''מסע מחקר אל הירדן וים המלח''', עמ' 314.}}. אולם אוכלוסיית העיר בשנת 1860 נאמדת בכ-6,250 נפש: 4,475 מוסלמים, 1,375 נוצרים ו-400 יהודים{{הערה|שם=גילבר 20|[[גד גילבר]], מגמות בהתפתחות הדמוגרפית של הפלסטינים – 1948-1870, בתוך: '''התנועה הלאומית הפלסטינית: מעימות להשלמה?''', עמ' 20.}}.

באמצע [[המאה ה-19]] עדיין היה ליפו שער אחד בלבד{{הערה|ויליאם פראנסיס לינטש, '''מסע מחקר אל הירדן וים המלח''', עמ' 311.}}. בשנת [[1869]] נפרץ פתח חדש בחומה והושלם לאחר שנתיים בחומה המזרחית, הפתח החדש נקרא בשם:"[[השער החדש (יפו)|השער החדש]]". ב-1868, ובשנים שאחריה, פורקו, וגם נהרסו, חומות העיר. בתוואי החומה, והחפיר, הוקמו בתים רבים וחנויות, תוך [[שימוש משני]] באבני החומה. המצודה הצפונית נהרסה חלקית ועל ההריסות נבנה בית החולים הצרפתי של האחיות סנט ג'וזף. העיר התפשטה דרומה וצפונה (ממזרח לה היו בוסתנים). בדרום החלו להיבנות שכונת [[עג'מי]] וג'באליה (כיום גבעת עלייה) ובצפון הוקמה שכונת [[מנשייה (יפו)|מנשייה]].

ב־1871 הוקמה ביפו [[עירייה]]. בתחילה מונו למועצת העירייה ארבעה מוסלמים וארבעה נוצרים, אולם לאחר פניית הקונסולים, מונו גם שני נתינים זרים, ובעקבות פנייתו של ראש [[כל ישראל חברים]] ביפו צורף אליה גם נציג יהודי{{הערה|{{פרויקט בן-יהודה|זיהוי=52391|שם=שמואל גילר|שם היצירה=עיריית יפו בשלהי התקופה העות'ומנית}}|שם=גילר}}.

אוכלוסיית העיר בשנת 1880 נאמדת בכ-10,000 נפש: 6,730 מוסלמים, 2,070 נוצרים ו-1,200 יהודים{{הערה|שם=גילבר 20}}. בשנת 1886 דווח שמספר תושבי יפו היה 17,000 נפש{{הערה|שם=מסעי נוצרים 788|[[מיכאל איש-שלום]], '''מסעי נוצרים לארץ־ישראל''', עמ' 788, הערה 1.}}. אוכלוסיית העיר בשנת 1900 נאמדת בכ-30,000 נפש: 18,000 מוסלמים, 7,200 נוצרים ו-4,800 יהודים{{הערה|שם=גילבר 20}}.

הבחירות הראשונות בעיר נערכו ב־1913.{{הערה|שם=גילר}}

====ההתיישבות האמריקאית והגרמנית====
[[קובץ:Mainehouse22.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית עץ מ[[המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו|המושבה האמריקאית]], שעבר שחזור]]
[[ספינת קיטור|ספינות קיטור]] שהגיעו לנמל הביאו מתיישבים חדשים, [[טמפלרים (תנועה)|טמפלרים]] מ[[ארצות הברית]] ומ[[גרמניה]].

הקבוצה הראשונה הגיעה ב-[[1852]], ובראשה קלורינדה מינור מ[[פילדלפיה]]. אנשיה קראו ליישובם "[[הר התקווה]]" (Mount Hope). היישוב התקיים חמש שנים ונעזב. ניסיון התיישבות נוסף היה בהקמת "חוות מודל פרם", על ידי נוצרי שביקש להקים משק חקלאי לדוגמה. מבנה החווה שוחזר ומצוי היום בחצר משרדי [[חברת החשמל]] בתל אביב.

בשנת [[1865]] ניסו חברי "כנסיית המשיח" (אנגלית: Church of Messiah), בראשות א. אדמס וי. ג'ייקובס, להתיישב ביפו כדי "לעזור לבנות את בית המקדש".{{מקור|נושא=היסטוריה|נושא2=ישראל}} הקבוצה כללה 158 נוצרים ממדינת [[מיין]] בארצות הברית, שהביאו עמם לוחות עץ לבניית בתים. חלק מהבתים שוקמו ומשמשים לאכסון עד היום. התיישבות האמריקאים עודדה את היהודים, שקיוו כי תשפיע לטובה על היישוב היהודי, אך המושבה נעזבה ב-1868.

אחריהם הגיעו גרמנים. תחילה הקימו שכונה זעירה בשם "[[המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו|ולהאלה]]", ב[[דרך יפו-תל אביב]] של היום. אבל את מרכזם הם בנו במקום שבו הייתה המושבה האמריקאית.

בשנת [[1878]] הצטרף אליהם ציר [[רוסיה]] ביפו, הברון פלאטון פון אוסטינוב, שהתגורר ביפו עד 1913. ב-1895 הוא פתח את "מלון פארק", שמבנהו עומד על תלו עד היום. בנובמבר 1898 התארח בבית המלון [[וילהלם השני, קיסר גרמניה]] בביקורו בארץ ישראל. הברון היה חובב עתיקות ובחצרו נאספו מצבות בית העלמין היהודי שהתגלו באבו כביר. הוא נטע גן עצי פרי, שנתן השראה לטמפלרים, שהחלו לגדל [[פרי הדר]] בפרדסים במושבות [[שרונה (מושבה)|שרונה]] ו[[וילהלמה]] ושיווקו את תפוזיהם דרך נמל יפו ב[[מותג]] "[[תפוזי Jaffa|Jaffa Oranges]]" הקיים עד היום.

====חידוש הקהילה היהודית====
{{ערך מורחב|היישוב היהודי ביפו בעת החדשה}}
[[קובץ:Lubosinagoga.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלט מחוץ ל[[בית הכנסת לעולי לוב|בית הכנסת היפואי לעולי לוב]]]]
[[קובץ:חותמת הקהילה היהודית ביפו.jpg|שמאל|ממוזער|230px|חותמת [[הקהילה היהודית]] ב[[המנדט הבריטי|פלסטין]] ([[א"י]])]]
[[קובץ:RabiYehudaHaleviFromRagusa.jpg|230px|ממוזער|הרב [[יהודה מרגוזה]] יליד [[סרייבו]] [[עלה לארץ ישראל]] ב-[[1801]] ולימים שימש כ[[רב]]ה של יפו]]
[[קובץ:בית הכנסת המרכזי ביפו.jpg|ממוזער|250px|[[בית כנסת|בית הכנסת]] המרכזי ביפו]]
[[קובץ:בית הקברות היהודי יפו.jpg|ממוזער|250px|שער [[בית קברות יהודי|בית הקברות היהודי]] הראשון ביפו]]
בשנת [[1740]] הקים [[ועד פקידי קושטא]] בסמוך ל[[נמל יפו]] אכסניה ליהודים העולים לרגל לירושלים, ואשר היה החאן היהודי היחיד שפעל בעיר עבור [[עלייה לארץ ישראל|עולים יהודים]]. המבנה נודע גם בשם "בית זונאנה" על שמו של רבי יעקב בן דוד זונאנה, הגביר היהודי שרכשו{{הערה|1=[http://shezaf.net/zope/home/he/2/1182096099/1182102852/ צור שיזף, מדריך לאתרי יפו]}}, וכלל גם [[מקווה]] טהרה. בין המזכירים את המקום נמצא [[החיד"א]], שביקר במבנה ב-[[1757]], עם זאת, כעבור מספר שנים השתלטו ערביי יפו על המבנה, והתירו ליהודים להתפלל בו רק בשלושה ימים בשנה. מאוחר יותר נאסר על היהודים לעשות בו שימוש כלל ועיקר. במשך השנים שימש המבנה לצרכים שונים, כולל בית חרושת ל[[סבון]], אך האוכלוסייה הערבית המשיכה לכנותו "הבית היהודי". המקום חזר לבעלות יהודית רק לאחר [[מלחמת העצמאות]] לכשהוקם בו [[בית הכנסת לעולי לוב]]. בשלהי [[המאה ה-18]] פקדו את העיר מלחמות תכופות ומגפות מה שהביא לדלדול הקהילה היהודית.

[[קובץ:Jaffa engraving.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[רצועת חוף תל אביב-יפו|חוף יפו]], 1837]]
[[קובץ:Jaffa (before 1899).jpg|שמאל|ממוזער|250px|יפו, בסביבות שנת 1899]]
[[קובץ:Houghton MS Typ 192 (6) - Harry Fenn, Jaffa.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יפו בציור של האמן האמריקאי [[הארי פן]], 1908]]

בשנת [[1825]] נתמנה הרב רפאל יהודה מנחם לוי המכונה [[יהודה מרגוזה]] מטעם רבני ירושלים כנציגם ביפו<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/13258551|הכותב=יפעת ארליך|כותרת=יפו השנייה: המזרחים שקלטו את העליות הראשונות {{!}} ישראל היום|אתר=|תאריך=3.11.2022|תאריך_וידוא=2022-12-06}}</ref> לקבל את פני עולים יהודים. בימים ההם לא היה ישוב יהודי ביפו והיהודים שעלו דרך נמל יפו לא פעם סבלו בגלל חוסר עזרה יהודית. ישיבתו של הרב בבדידות, בעיר שאין בה יהודי אחר לא הייתה נוחה ונעימה כל עיקר, ואפילו אם עלה מפעם לפעם לשבת קצת בירושלים. בשנת [[1829]] השפיע הרב על 12 הניצולים של אוניית עולים יהודים ממרוקו שטבעה ליד עכו להיות היהודים הראשונים להצטרף אליו ולהתיישב ביפו{{הערה|[http://www.tidhar.tourolib.org מתוך הערך יהודה הלוי באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו.]}}. במשך הזמן התלקטו עוד יהודים ליפו והקהילה כללה הן [[אשכנזים]] והן ספרדים{{הערה|[https://www.montefioreendowment.org.uk/census מתוך סקר מונטיפיורי של תושביה היהודים של ארץ הקודש של 1955]}}.

בשנת [[1832]] תחת שלטון [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]], שהגביר את הביטחון הפנימי בארץ, החל היישוב היהודי ביפו לגדול. ב-[[1834]] רכשה הקהילה חלקת שדה בעיר בכדי להקים בו [[בית העלמין היהודי ביפו|בית עלמין יהודי]]{{הערה|בית העלמין נפתח ב-1840 עם ייסוד חברה קדישא של יפו, עד אז נהגו היהודים להוביל את מתיהם לקבורה ב[[בית הקברות היהודי בהר הזיתים|הר הזיתים]] ב[[ירושלים]] ממספר סיבות שונות ולעיתים יהודים אף נקברו בבית הקברות המוסלמי.}}.

לפי מפקד שערך [[משה מונטיפיורי]] ב-1839, היו ביפו 122 יהודים{{הערה|[[מיכאל איש-שלום]], '''מסעי נוצרים לארץ־ישראל''', עמ' 196.}}. אליהם הצטרפה ב-1840, גם חלק מקבוצת העולים ממרוקו ואלג'יר שעלתה בראשות [[אברהם שלוש (יפו)|אברהם שלוש]].<ref name=":0" /> ב-[[1848]] דיווח [[ויליאם פרנסיס לינץ']] כי ביפו 300 יהודים{{הערה|שם=לינץ' 314}}.

בשנת [[1842]] רכש הרב [[יהודה מרגוזה]], יחד עם חכם אברהם פנסו וחכם [[יחיאל בכר]], חלקת אדמה בגודל של 103 [[דונם]] על גדות [[נחל איילון]], צפונית-מזרחית ליפו, כיום [[שכונת מונטיפיורי]] ו[[מגדלי עזריאלי]]. הרב נטע על השטח פרדס ובו 5,310 עצים. בשנת 1853, שלח הרב [[יהודה מרגוזה]] מכתב ל[[משה מונטיפיורי]], השריף של לונדון, וכתב: "בחסד האל, הירני מצהיר בזה, שאני הישראלי הראשון שבא הנה ליפו אחד משבט דן... אני התחלתי יחידי לעבד את האדמה על-ידי נטיעת גן, כפי שאני עומד לספר לכבודו, ואילו יכולתי לבצע את תוכניתי, הייתי גורם לכך שיהודים אחרים היו עושים כמוני, לפי הדוגמה שלי. אלא שידוע לכל אחד, שההתחלות של כל דבר חדש קשות מאוד הן, ואף הישמעאלים כאן השתוממו לראות יהודי מעבד את האדמה... אעשה ככל שביכולתי לעודד עבודת אדמה בין אנשי קהילתי מונה שבעים משפחות. כל זה נכתב על ידי הרב הנמצא כאן, והוא הפקיד הממונה על היהודים המתפללים לאל לשלומך. רפאל יהודה מנחם לוי, יפו 28 ביולי 1853". [[יהודה מרגוזה]] המשיך להנהיג את הקהילה עד מותו בשנת [[1879]]{{הערה|[https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_2.5.pdf מתוך מכתב מאת רבי יהודה מרגוזה למשה מנטיפיורי המצוטט במאמר "פרדס מוטיפיורי" מאת שושנה הלוי, מתוך העיתון "קתדרה" מס' 2]}}.

בשנת [[1856]] אחרי [[מלחמת קרים]] וקביעת ההסדרים לגבי השליטה על [[כנסיית הקבר]] בירושלים, נחתמו הסכמים בין מעצמות אירופה לבין [[האימפריה העות'מאנית]] על הנהגת משטר ה[[קפיטולציות]], שסיפקו ביטחון פיזי לאזרחים הזרים שבאו לתחום האימפריה. כך גדל מספר עולי הרגל ה[[נצרות|נוצרים]] לארץ הקודש, שרובם הגיעו דרך נמל יפו. העיר זכתה להתפתחות כלכלית ופיזית מהירה. היא הייתה זירה של התערבות אירופית מתעצמת, דבר שבא לידי ביטוי בהקמת נציגויות קונסולריות, כנסיות, בתי-ספר, שירותי-רווחה ומוסדות-מסחר. בעקבות ריבוי עולי הרגל והגידול במסחר החליטו מספר ירושלמים, ובראשם [[חיים אמזלאג]], להשתקע ביפו. בעקבותיהם ירדו לעיר אשכנזים נוספים וכך נוסדה העדה האשכנזית ביפו.

ב-[[1863]] החלה הקהילה היהודית ביפו להתמסד. הרב יהודה מרגוזה יזם את הקמת "[[ועד העיר יפו]]". פעולתו הראשונה הייתה הקמת סניף של "[[כל ישראל חברים]]", שנשיאו היה אמזלאג. ב-12 במרץ [[1868]] ייסדה החברה בעיר בית-ספר לבנים. בשנת [[1866]] הקים ר' [[חיים שמואל שמרלינג]], מן האשכנזים, יליד חברון, את עמילות המכס שמרלינג. בשנת [[1869]] החלו לנסוע ל[[ירושלים]] בעגלות רתומות לסוסים במקום על חמורים. בעגלה הראשונה שעלתה לירושלים נסע [[פרנץ יוזף הראשון]] [[קיסר]] [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]]. במסע הקיסר חנכו את הדרך החדשה לעיר ואת הקמת [[פונדק]] הדרכים ב[[שער הגיא]]. כך החלה תנועה ערנית של נוסעים ותיירים במסלול יפו-ירושלים: תוך שש שנים נסעו בדרך לירושלים חמישים עגלות. בין השנים 1868 - [[1879]] גדלה אוכלוסיית העיר ונהרסו החומות שהקיפו אותה.

עיתון [[המגיד]] מפרסם בי"ד טבת [[תרמ"ח]] (1887) על ידי לייב ישעיהו ראובן'ס את הכתבה הבאה: "עובדות ומספרים על יפו", ובהמשך הידיעה: "זאת העיר יפו העומדת על חוף הים התיכון, אשר לפני ארבע או חמש שנים עוד לא נמצאו בה אך כעשרה יהודים אשכנזים כדי לצרפם למניין, בה תשב עתה קהילה לא קטנה מאחינו האשכנזים, והא לך מספרים אשר אספתי על מכסת בעלי המלאכה והסוחרים אשר בתוכה: חרשי עץ - 24, חרשי ברזל ומסגרים - 6, חייטים - 10 (בתוכם שלושה שיש להם חנויות גדולות), מנגנים על הכנור - 3, סנדלרים - 5, בעלי ריחים של קיטור - 2, שוחטים ובודקים - 2, בעלי עגלות ועגלונים - 20, רוקחים - 5, דרעקסלער - 2, כורכי ספרים - 2, מעבדי עורות - 2, מפתח אבנים ומתכות - 1, מסתתי אבנים - 3, סופר סת"ם - 1, מתקני מורי שעון - 7, מחזיקי בתי אכסניא - 5, חנויות שונות - 20, והעוסקים בהן - 45, אופים - 2, בית חרושת לעשית בורית - 1, בתי משרפי יין - 2, בית עשית מאקאראגאן - 7, עושי כובעים, ונוסף על כל אלה בית-המסחר הגדול אשר להאדון הנכבד הערצענשטיין כי בביתו בית-חרושת המעשה לעשית נרות סטערין, ימצאו רבים מאחינו את לחמם לנפשם"{{הערה| ליב ישעיהו ראובן'ס, המגיד, "עובדות ומספרים על יפו". י"ד טבת תרמ"ח, (1887), מתוך: "ארץ ציון ירושלים", [[שלמה שבא]], [[דן בן אמוץ]], הוצאת זמורה, ביתן, מודן, תל אביב, 1973, שער שני: "שחקי, שחקי על החלומות (1883-1904)", פרק: כלכלה ופרנסות, עמוד 92}}.
[[קובץ:National Library of Israel, Wahrman Collection, Palestine in 1911 865134 m2682084 001r.jpg|ממוזער|מבט על יפו מכיוון [[הים התיכון|הים]], 1911]]
העיתון [[החבצלת]] מדווח בז' כסליו [[תרמ"ט]] ([[1888]]), "מועדון אכסקלוסיבי ביפו", ובהמשך הכתבה: "לפני איזו שבועות נפתחו ביפו שתי בתי מרזח ! האחת יהודית, מבעל בית-המלון "אשל ירושלים", הוא האדון הנכבד ר' ליפא קאמעניץ, הנודע בכישרונו הנפלא בהערכת בתים כאלה, כחוק בתים כאלה באייראפא, והשנית כונן האדון באסט הצרפתי עבור "צרפתים. האדון באסט לקח נער עברי אחד ושמו אברהם לנדא לשרת שם{{הערה| חבצלת, "מועדון אכסקלוסיבי ביפו", ז' כסליו תרמ"ט, (1888)}}.

בשנת [[1887]] הוקמה השכונה היהודית הראשונה בפרברי יפו, [[נווה צדק]] ובשנת [[1890]] - השנייה, [[נווה שלום (שכונה)|נווה שלום]]. בהמשך הוקמו שכונות נוספות, בהן [[שכונת שבזי]], שעתידות היו להיכלל בתל אביב כשזו הוקמה ב-[[1909]].

יהדות יפו הייתה לקהילה מגובשת בשנות השמונים של המאה ה-19. בתחילה נבחר יהודה ליב חפץ, מהקנאים שבחוג הרב [[יהושע לייב דיסקין]], כרב העיר, אך לאחר שישה חודשים שב לירושלים. אחריו נבחר הרב [[נפתלי הרץ הלוי]], גם הוא ירושלמי מחוגו של דיסקין, ונשאר בתפקידו עד מותו ב[[י"ב בסיוון]] תרס"ב. עוד קודם לכן פרשו מן הקהילה חלק מה[[חסידות|חסידים]] אשר הביאו לעצמם רב נפרד בשנת תר"ס-1900, הרב הוא רבי [[שניאור זלמן סלונים]]. [[אברהם יצחק הכהן קוק]] היה רב העיר מ[[תרס"ד]] עד [[תרע"ט]], על אף שבפועל לא נכח בעיר החל משנת [[תרע"ד]], עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/root/data/pdfs/as/ohrhamiz1966.pdf אור המזרח, ניסן תשכ"ו], עמודים 140 - 141{{קישור שבור|7.4.2020}}}}.

[[קובץ:Jaffa Lighthouse.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[מגדלור יפו]]]]
[[קובץ:תחנת הרכבת ביפו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[תחנת הרכבת יפו]]]]
ב-1889 דווח [[מרדכי בן הלל הכהן]] שביפו כ-2,000 יהודים{{הערה|שם=מסעי נוצרים 788}}.
ב-1890 חיו בעיר 16,000 איש, מהם 2,700 יהודים: 1,100 ספרדים ו-1,600 אשכנזים. בעיר היו אז שלושה בתי מלון, ו[[קונסוליה|קונסוליות]] של עשר מדינות. בקרבת העיר היו 300 פרדסים, שמהם נשלח פרי הדר רב לחו"ל. באותה שנה עברו בנמל יפו 399 אוניות קיטור ו-554 אוניות מפרש{{הערה|1=[[אברהם משה לונץ]], '''[[מורה דרך בארץ ישראל וסוריה]]''', 1890.}}. דרך עתיקה הובילה מן הנמל אל ירושלים, שבחומתה היה קבוע [[שער יפו]]. דרך זו הייתה במאה התשע עשרה לרחוב משגשג, שבו הוקמו בתי הארחה ובתי תפילה. בשנים אלו היה נמל יפו מרכז לבואם של עולי ה[[עלייה לארץ ישראל|עליות הראשונות לארץ ישראל]]. היזם הירושלמי [[יוסף נבון]] האמין כי קו רכבת בין [[ירושלים]] ל[[השפלה|שפלת החוף]] יניב רווח גדול. ב-[[28 באוקטובר]] [[1888]] קיבל נבון [[זיכיון (ממשל)|זיכיון]] להנחת מסילת רכבת מיפו לירושלים ולהפעילה במשך 71 שנים. המסילה נמתחה מ[[תחנת הרכבת יפו]] עד [[תחנת הרכבת ההיסטורית של ירושלים|תחנת הרכבת ירושלים]]. [[מסילת הרכבת יפו–ירושלים]] הושלמה באוגוסט [[1892]]. ב-26 בספטמבר 1892 יצאה הרכבת הראשונה מיפו לירושלים כשהיא עטורה בדגלי [[האימפריה העות'מאנית]]. משך הנסיעה בקו החדש היה כארבע שעות.

באוקטובר [[1898]] ביקר בעיר [[בנימין זאב הרצל]]. בתקופה זו ישבו ביפו 32,000 תושבים, מהם 3,000 יהודים{{הערה|[[עמוס אילון]], '''הרצל''', עמ' 318.}}. ב-26 ביולי [[1903]] נפתח ביפו סניפו הראשון של "[[בנק אנגלו-פלשתינה]]", לימים "בנק לאומי" (הבנק העתיק את עסקיו לתל אביב ב-[[1921]]) בקרן הרחובות [[שדרות ירושלים]] מספר 1 פינת רחוב אילת 2 ורחוב אפ"ק (אנגלו פלסתינה קומפני) מספר 1. ב-[[1905]] ייסדו ד"ר [[יהודה לייב מטמון-כהן]] ואשתו, פניה לבית ברומר, את "הגימנסיה העברית" ביפו. תחילה למדו בגימנסיה 17 תלמידים. לאחר שעלה מספר התלמידים עבר בית הספר ל[[נווה שלום (שכונה)|נווה שלום]]. בשנת [[1909]] הועברה הגימנסיה ל[[רחוב הרצל (תל אביב)|רחוב הרצל]] בתל אביב ואז נקראה [[הגימנסיה העברית "הרצליה"]], על שם בנימין זאב הרצל. השפעתה של הגימנסיה העברית על הקהילה היפואית ומחוצה לה דרבנה את חרדי יפו, בעידוד הרב [[יהודה לייב פישמן מימון]], ליזום הקמת מוסד דתי מקביל. מימון ביקר בארץ ישראל בקיץ תרס"ח 1908 והמליץ לאנשי "[[המזרחי]]" להעניק חסות ל[[בית הספר תחכמוני (תל אביב-יפו)|בית ספר "תחכמוני"]], כיוון שראה בבית הספר בלם פוטנציאלי להתפתחות הגימנסיה. עם הקמת תל אביב עבר בית הספר ל[[רחוב לילינבלום]].

ב-[[1907]] התגוררו ביפו כ-8,000 יהודים מתוך 40,000 תושבים. יפו הייתה מרכז המושבות היהודיות בארץ ישראל. אליה הגיעו היהודים מהגולה וממנה פנו למושבות הראשונות. ביפו קיבלו את המידע על קרקעות שעמדו למכירה ועל מקומות עבודה פנויים. פעילות זו התרכזה סביב [[חאן מנולי]], אכסניה לעוברי אורח בבעלות [[ארמנים|ארמני]] בשם מנוּלי. הייתה זו תחנה מרכזית של העגלות שנסעו למושבות הראשונות. אליה הגיעו בני המושבות ליפו לשם קניית מוצרים ושיווק תוצרתם. אל החאן הגיעו גם העולים החדשים ובו פגשו סוחרי קרקעות. [[משה סמילנסקי]] כינה את החאן "מרכז המושבות ביפו". בסביבתו היו גם מוסדות שסייעו לקליטת העולים: ועד [[חובבי ציון]] ו[[המשרד הארצישראלי]].

בשנת [[1908]] פרץ גל מעשי איבה נגד יהודים. ביפו, בניגוד ליתר הערים, לא חיו היהודים ברובע נפרד, אלא בקרב האוכלוסייה הערבית והנוצרית{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=[[מנחם קליין (מדעי המדינה)|מנחם קליין]]|שם=קשורים הסיפור של בני הארץ|מו"ל=הקיבוץ המאוחד|שנת הוצאה=2015|עמ=224|פרק=שישי|ISBN=978-965-02-0783-0}}}}. בעקבות מהפכת [[הטורקים הצעירים]] השתנו היחסים בין הקהילות. באותה תקופה החלו גם להתפרסם עיתונים אנטי-ציוניים. היה זה אות שבישר את הידרדרות היחסים בין שתי האוכלוסיות ב-1921.

עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] היו בעיר כארבעים וחמישה אלף תושבים, ובהם כ-15,000 יהודים. העיר שימשה מרכז לבאים לארץ. היו בה אכסניות רבות לעולים, ותעסוקה רבה שסיפקו הפרדסים, הנמל, ותנועת ה[[תיירות|תיירים]] המתמדת. ב-[[30 במרץ]] [[1917]] ([[ז' בניסן]] - שבוע לפני חג ה[[פסח]]) גירשו הטורקים את תושבי יפו, יהודים כערבים (ראו: [[גירוש תל אביב]]), בשל החשש כי הבריטים יכבשו את העיר. תושבי יפו הערבים יצאו לכפרים שבסביבת העיר וחזרו לבתיהם במהרה.

===תקופת המנדט הבריטי===
[[קובץ:Jaffa Municipal Buildings.jpg|ממוזער|250px|[[בית הסראייה (יפו)|הסראיה]] ב-1918]]
[[קובץ:1947 Partition plan for Palestine HE.svg|ממוזער|464x464 פיקסלים|יפו ב[[תוכנית החלוקה]] - [[מובלעת]] בשטח [[המדינה היהודית]]]]
[[קובץ:ירושלים - פגישת ראש עירית ירושלים מוצטפה אלח'לדי ראש עירית חיפה שבתי לוי, ראש עירית תל אביב ישראל רו-JNF022235.jpg|ממוזער|250px|מימין לשמאל: [[שבתי לוי]] (ראש [[עיריית חיפה]]), [[עומר אל-ביטאר]] ([[ראש עיריית יפו]]), [[הנציב העליון]] [[הרולד מקמייקל]], [[מוסטפא אל-ח'אלידי]] ([[ראש עיריית ירושלים]]) ו[[ישראל רוקח]] ([[ראש עיריית תל אביב]]), 1942]]
[[קובץ:PikiWiki Israel 11736 jaffa mandatory transformer building.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תחנת טרנספורמציה שהוקמה ב[[רחוב יפת]] בשנת [[1923]] בתכנונו של האדריכל [[אלכסנדר ברוולד]] - כיום ב"גן השניים"]]
ב-[[16 בנובמבר]] [[1917]] כבשו ה[[בריטניה|בריטים]] את העיר{{הערה|1=[http://query.nytimes.com/gst/abstract.html?res=9F04E7DA113AE433A25754C1A9679D946696D6CF BRITISH IN PALESTINE NOW BEFORE JAFFA; New Zealand Mounted Troops Rout Turkish Regiment by Bayonet Charge. Germans Concerned Over Jerusalem.]{{D}}, באתר עיתון [[הניו יורק טיימס]]}}. לאחר ששבו אליה רבים מתושביה היהודים שהתפזרו לשאר חלקי הארץ ול[[מצרים]], נמנו 8,740 יהודים ביפו ועוד 1,248 בתל אביב.

פרעות ביהודים בשנים 1920–1921 הביאו לבריחת התושבים היהודים שהתרכזו עתה בתל אביב שהפכה למרכז העירוני היהודי החשוב ביותר. תחילתן של [[פרעות תרפ"א]] במצעד שנערך ביפו ב-[[1 במאי]] 1921 והפך להתפרעות-דמים: בין היתר התנפלו הפורעים על "[[בית העולים]]" בעיר, והרגו ביושביו. בהרוגים בפרעות היה גם הסופר [[יוסף חיים ברנר]] אשר [[רצח יוסף חיים ברנר וחבריו|נרצח עם חמישה מחבריו]] סמוך לבית הקברות המוסלמי [[בית קברות שייח' מוראד|"שייח מוראד"]], כיום [[דרך קיבוץ גלויות]] בתל אביב.

ב[[מפקד 1922]] מנתה אוכלוסיית העיר 32,523 נפש: 20,621 מוסלמים, 6,808 נוצרים ו-5,087 יהודים{{הערה|שם=גילבר 20}}. בסוף אותה שנה חיו בתל אביב כ-15,000. ב-1927 חיו בתל אביב כ-38,000 איש. בתחומי העיר יפו נותרו כמה אלפי יהודים, שרובם התרכזו בשכונות על הגבול עם תל אביב. יפו הערבית הייתה כמעט ריקה מיהודים. בתחילת [[שנות ה-30 של המאה ה-20]] היו בשתי הערים יחדיו כ-80,000 איש. ב[[מפקד 1931]] מנתה אוכלוסיית העיר 51,866 נפש: 35,506 מוסלמים, 9,132 נוצרים ו-7,209 יהודים{{הערה|שם=גילבר 20}}. בשנת [[1936]] היו ביפו 50,000 תושבים, מתוכם 10,000 יהודים, לעומת 130,000 תושבים בתל אביב{{הערה|[[יהושע פורת]], '''[[צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר)|ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929]]''', עמ' 208.}}.

[[המרד הערבי הגדול]] ("מאורעות תרצ"ו") הפתיע את היישוב. ארבעה ימים לפני פריצתו הותקף רכב יהודי ובהלוויית אחד ההרוגים הותקפו הולכי רגל ערבים. ביפו הופצה שמועת שווא, כאילו היהודים רצחו ארבעה ערבים. ב-[[19 באפריל]] 1936 הוכרזה שביתה כללית בנמל יפו, ואחריה החלו אירועי הדמים בארץ. לאחר זמן מה נאסף המון ערבי נזעם ליד [[בית הסראייה (יפו)|בית הסראייה]] ותקף יהודים. גם תושבי השכונות שבגבול תל אביב ויפו, נווה שלום, [[שכונת שפירא]] ו[[שכונת התקווה]], הותקפו בבתיהם ומן המארב. במסגרת השביתה הכללית הושבת גם נמל יפו לשישה חודשים, דבר שנתן [[תמריץ]] לפתיחת [[נמל תל אביב]].

כדי לדכא את המאורעות ביפו, העיר הראשונה שבה פרצו מהומות, הכינו הבריטים את "[[מבצע עוגן]]", במטרה להשתלט על מרכז העיר תוך פיצוץ מאות בתים, חלקם מהאוויר, כדי לפלס דרכים בשטח העירוני הצפוף. נתיבים אלו הם דרכי המעבר המודרניות של העיר העתיקה.

ב-1946 מנתה אוכלוסיית העיר 101,580 נפש: 43,930 מוסלמים, 30,820 יהודים ו-16,800 נוצרים{{הערה|שם=גילבר 20}}.

ב[[מאי]] [[1947]] מינה [[האו"ם]] את [[ועדת אונסקו"פ]], "הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל", לדון בשאלת ארץ ישראל. [[הנציב העליון]] הבריטי שאל את [[אמין אל-חוסייני]], מנהיג [[ערביי ארץ ישראל]], האם יתמכו הערבים ב[[תוכנית החלוקה]] אם תשונה ההצעה כך שיפו תישאר בידי הערבים, אך זה סירב נחרצות. עם פרסום המלצות הוועדה החלה המערכה על יפו.

סירובו של ה[[מופתי]] התבסס על כך שיפו הייתה אחד המרכזים החשובים ביותר של האוכלוסייה הערבית בארץ. ישבו בה חלק גדול ממערכות העיתונים והמוסדות המפלגתיים הערביים וגם הריכוז המתקדם ביותר של האוכלוסייה. בינתיים עקבה "[[ההגנה]]" אחר הלך הרוחות בעיר. בסתיו [[1947]] [[ביצור|ביצרה]] "ההגנה" עמדות בשכונות הדרומיות של תל אביב, שגבלו ביפו, ואיישה אותן במגויסים.

ב[[ספטמבר]] [[1947]] התבקשה משלחת ארצות הברית לאו"ם "לעשות הכל כדי שתמצא פתרון לבעיית ארץ ישראל". כך הוצע כי יפו, שאמורה הייתה להיכלל במדינה היהודית, תהיה מובלעת השייכת למדינה הערבית. ואכן, כך נקבע בסופו של דבר בתוכנית החלוקה, על אף שהתנאי לא התקיים: הערבים לא ראו במחווה "פתרון לבעיית ארץ ישראל". לקראת ה[[כ"ט בנובמבר|הצבעה באו"ם על החלטת החלוקה]] הקים [[הוועד הערבי העליון]], המוסד העליון של ערביי פלשתינה, "ועד לאומי" למען ניהול המאבק.

===המערכה על יפו===
יום לאחר החלטת האו"ם [[רצח|נרצח]] [[יהודים|יהודי]] בגבול תל אביב יפו. אחריו נפגעו יהודים רבים נוספים מ[[צליפה|צליפות]], בעיקר ממבנים גבוהים מסביב לתל אביב, דוגמת [[מסגד חסן בק]], לעבר חלקים של רחובות [[רחוב הרצל (תל אביב)|הרצל]], העלייה ו[[רחוב אלנבי|אלנבי]] שהיו חשופים לאש הצלפים. פעילות המסחר בתל אביב עברה למרכז העיר. בהמשך הצטרפו מתנדבים מ[[עיראק]] לצלפים מה[[מינרט]]ים ([[צריח (מבנה)|צריחי]] ה[[מסגד]]ים) וגם כבשו בתים נטושים באזורי ספר. "[[ההגנה]]" העריכה כי הצלפים הם אנשי צבא לשעבר ואנשים שאומנו במיוחד. בין דצמבר 1947 לאפריל 1948 נפגעו למעלה מ-1000 מתושביה ה[[יהודים]] של [[תל אביב]], מהם כ-170 הרוגים. כ-17,000 מתושבי [[רובעי תל אביב-יפו|השכונות שגבלו ביפו]], נאלצו לברוח למרכז תל אביב וצפונה{{הערה|[[אלון קדיש]] (עורך), '''מלחמת העצמאות תש"ח תש"ט - דיון מחודש - חלק א''', [[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], עמ' 393.}}. הצליפות מיפו הובילו לפעולות נגד, ואלה בוצעו בחלקן על ידי ה[[אצ"ל]] וה[[לח"י]].

תושבי יפו היו מפולגים: חלקם תמך במופתי וחלקם היו נגדו. הזרים שהיו בעיר, ופגעו באוכלוסייה האזרחית, תרמו להורדת המורל ברחוב הערבי{{הבהרה}}. הם הבחינו היטב בסכנה הצפויה. וכך כתב העיתון היפואי "א-דיפע" במאמר ראשי: "ל[[משה שרת|שרתוק]] ניתן הכל מה שביקש...הוא קיבל את יפו, המוקפת חומה של אדמות יהודיות ומוצפת נחשול של איבה יהודית".{{מקור|נושא=היסטוריה|נושא2=ישראל}} יפו הייתה נחותה צבאית: הדרכים לעיר היו בשליטה יהודית, ותושביה הערבים ללא פיקוד צבאי מסודר או מטרת לחימה מוגדרת. אם כי הם קיבלו סיוע עקיף מערביי [[רמלה]] ו[[לוד]] שחסמו את הדרך לירושלים בפני היהודים, ומערביי [[סלמה (שפלה)|סלמה]] ו[[יאזור]], שתקפו את השכונות המזרחיות של תל אביב.

בסוף שנת [[1947]] היו ב[[אבו כביר]] ובשכונות הערביות הסמוכות לה כחמשת אלפים איש. מיד לאחר [[29 בנובמבר]] 1947 החלו ערביי אבו כביר לפגוע בתחבורה לירושלים ולמושבות הדרום עד שנאלצו לסלול כביש עוקף. הערבים המשיכו לירות ולצלוף מאבו כביר על רחוב הרצל, [[שכונת שפירא]] ו[[שכונת פלורנטין]]. עם תחילת מעשי האיבה בין אנשי מיליציה מיפו לבין חברי ארגוני המחתרת מתל אביב, החלה יציאתם של ערבים מיפו. כבר ב-2 בדצמבר דווח על יציאתם משכונות הספר מנשיה ואבו כביר, בעיקר אל מרכז העיר אך גם ליישובים ערביים אחרים. היציאה ההמונית של תושבי שכונות הספר השפיעה גם על התושבים האחרים בעיר{{הערה|בני מוריס, '''לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים''', עמ' 71.}}. ב-[[8 בדצמבר]] הותקפה לראשונה שכונה בתל אביב באופן מאורגן ובכוחות גדולים. 300 ערבים מיפו ומסלמה תקפו את [[שכונת התקווה]]: 32 צריפים עלו באש, 300 אנשים נשארו ללא קורת גג ו-2,500 תושבים ברחו מהשכונה. אולם הערבים לא ניצלו את הצלחתם בשל עיסוקם ב[[ביזה]]. רבים מתושבי יפו, שכלכלתם התבססה על גידול וייצוא [[פרי הדר]], ביקשו להפסיק את הפעולות הצבאיות לפחות בתקופה זו של השנה. ב-[[9 בדצמבר]], יום אחרי הקרב ב"שכונת התקווה", נחתם הסכם בין ראשי הערים להחזיר את השקט למשך עונת ההדרים.

ב-[[13 בדצמבר]] פשט ה[[אצ"ל]] לראשונה על יפו. רוב הכוח היה מ[[שכונת התקווה]] ומ[[כרם התימנים]]. היו חדירות יבשתיות ליפו ונחיתה מהים בחוף מנשייה ובנמל יפו. אירועי החודש הראשון ללחימה הוכיחו שתושבי תל אביב אינם ערוכים להגנה ותושבי יפו לא היו מוכנים כלל לבאות: הנמל הושבת והפרדסים לא טופלו. הבריטים העריכו כי אנשי "ההגנה" ינסו לגרום לבריחת הערבים מיפו ומ[[חיפה]] כדי לאכלס את בתיהם ביהודים. ה[[ש"י]] קבע כי יוקרת "ההגנה" בעיר מעטה, בהיעדר תגובה מספקת על הפרעות.

[[בית הסראייה (יפו)|בית הממשלה הטורקית ביפו]] (בית הסראייה) היה מסמלי הממשל, בין השאר הודות למיקומו במרכז המנהלי של העיר - [[כיכר השעון]]. בבניין שכנו משרדי "הוועדה הלאומית של החוסיינים", ששימשה מרכז פיקוד לכל הכנופיות שפעלו באזור תל אביב וקיבלה הוראות ישירות מחאג' [[אמין אל-חוסייני]] - מנהיג ערביי ארץ ישראל. ב-4 בינואר 1948 הביאו אנשי [[לח"י]] לקרבת המבנה [[מכונית תופת]] ופוצץ אותה. בפיצוץ נהרגו עשרה ונפצעו למעלה ממאה, בהם חברי ה"ועדה הלאומית", ובתושבים אחזה בהלה{{הערה|שם=גלבר|[[יואב גלבר]], '''קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', [[אור יהודה]]:[[הוצאת דביר]], תשס"ד 2004, עמ' 137.}}{{הערה|{{דבר||הרוגים רבים בפיצוץ בית "הועדה הלאומית" ביפו|19480105|14}}}}. מושל המחוז הבריטי דיווח על כך לנציב העליון, הצבא סגר את מבואות העיר והשאיר רק מוצא אחד פתוח לשאר חלקי הארץ.
לפיצוץ בניין העירייה הייתה השפעה עצומה בערעור המורל של התושבים. השירותים העירוניים התמוטטו והיה מחסור חמור במזון. בריחתם של בני מעמדות הביניים והמעמד העליון הביאה לסגירת בתי עסק ובעיר פשטה אבטלה, שהחמירה עוד יותר משום שבהשפעת מעשי האיבה חדלו מעסיקים יהודים להעסיק עובדים ערבים{{הערה|בני מוריס, '''לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים''', עמ' 72.}}.

בסוף ינואר הגיעו לעיר קבוצות לוחמים מ[[צבא ההצלה|צבא ההצלה הערבי]] שכללו מתנדבים [[עיראק]]ים ו[[בוסניה (אזור)|בוסנים]] שלקחו עליהם את האחריות להגנת העיר{{הערה|שם=גלבר}}.

[[קובץ:הנפת הדגל על המגדלור ביפו לאחר כיבושה.jpg|שמאל|ממוזער|220px|הנפת [[דגל ישראל]] על [[מגדלור יפו]] מיד לאחר כיבושה]]
כיתורה של יפו החל בכיבוש שכונת אבו כביר, ששלטה על הכניסה היחידה לעיר. הכיתור הושלם בשלבים: ב-[[12 בפברואר]] [[1948]] נפרצה הדרך אל מפקדת הערבים במרכז השכונה. "ההגנה" נסוגה עם שני הרוגים. ב-[[12 במרץ]] 1948 הופעלו לראשונה מרגמות "[[דוידקה]]" והפגיזו את אבו כביר. השפעתם הפסיכולוגית של העשן וקולות הנפץ גרמה לערבים לנטוש את העמדות, וביפו נפוצו אגדות ומעשיות על "הפצצות המעופפות" ועל "פצצות האטום" שהם הנשק הסודי של היהודים. ב-[[31 במרץ]] 1948 חודשה ההתקפה על אבו כביר. בשלהי אפריל 1948 נטשו כל התושבים והלוחמים את אבו כביר. המעבר ליפו היה תלוי בנוכחות כוחות שיטור בריטיים.

ההגנה המתינה לשעת כושר להשלים את כיבוש יפו. ניתוק יפו משאר חלקי הארץ קבע את גורל העיר ונותרה רק שאלת העיתוי. האצ"ל החליט לא להמתין ופתח ב[[התקפת האצ"ל על יפו|מתקפה על יפו]] ב-[[25 באפריל]] [[1948]], בניסיון לנתק אותה מהשכונה הצפונית שלה [[מנשייה (יפו)|מנשייה]] שחצצה בין יפו לבין תל אביב. במהלך ההתקפה הומטרה אש מרגמות על יפו במשך שלושה ימים רצופים. ביום השני להפגזות נחתו על מרכז יפו תשע טונות של חומר נפץ. מטרות ההפגזה, לפי תדרוכו של [[עמיחי פאגלין]], היו "למנוע תנועה צבאית סדירה בעיר, לשבור את רוחם של חיילי האויב ולגרום אנדרלמוסיה באוכלוסייה האזרחית, כדי שתקום בה תנועת בריחה המונית"{{הערה|[[בני מוריס]], '''[[לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949]]''' תל אביב: עם עובד, תשנ"א 1991. עמוד 136}}. הפגזת המרגמות יצרה בהלה בקרב הצוות הרפואי של יפו, וחלקו נטש את בית החולים ונמלט מהעיר{{הערה|בני מוריס, '''לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949''', עמוד 137.}}. כוחות האצ"ל נתקלו בהתנגדות ערבית שגובתה בעזרה צבאית מסיבית של כוחות בריטיים שהוזרמו לעיר. הבריטים דרשו מהאצ"ל לפנות את השכונה, ובמשא ומתן עם "ההגנה" והבריטים סוכם, כי "ההגנה" תיכנס לשכונה והבריטים יקבלו את יפו תחת חסותם ויפרידו בין היהודים לערבים.

[[מבצע חמץ]] הביא לסיום המערכה על יפו. הוא החל בעקבות התקפות של ה[[אצ"ל]] על שכונת מנשייה. כך החלה הנטישה של תושבי יפו אשר נמשכה עד ל-[[13 במאי]] [[1948]] עם כניעת האוכלוסייה הערבית.

כוח "ההגנה" מ[[חטיבת אלכסנדרוני]] החל לכתר את יפו ב-[[28 באפריל]] [[1948]], כדי להשתלט על מבואותיה המזרחיים והדרומיים של תל אביב. ההנחה הייתה שכיתור יפו יביא לכניעת תושביה מבלי שיגרור התנגשות עם הכוחות הבריטיים. ב-[[30 באפריל]] הוכרע הקרב ומפקד "צבא ההצלה" בעיר נמלט ממנה בדרך הים{{הערה|שם=גלבר 104}}. כדי למנוע את עזיבת התושבים, הטילה "הועדה הלאומית הערבית" ביפו מס מיוחד על היוצאים. לאחר שהעזיבה לא קטנה, איימה המליציה העירונית בהחרמת רכוש העוזבים ואף בעונש [[מוות]]{{הערה| יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', אור יהודה: דביר, 2004, עמ' 146}}. למרות זאת, רוב תושבי העיר נמלטו דרך הנמל והפליגו בעיקר ל[[ביירות]] ול[[עזה]]{{הערה|שם=גלבר 404}}. בתחילת מאי כבר נמלטו מיפו 65,000 מתוך 70,000 תושביה{{הערה|דומיניק לאפייר, לארי קולינס, '''[[ירושלים, ירושלים]]''', עמ' 279.}}.

ב-[[13 במאי]] חתמה ועדת החירום הערבית של יפו על הסכם כניעה עם "ההגנה"{{הערה|בני מוריס, '''לידתה של בעיית הפליטים''', עמ' 142–143.}}, וב-14 במאי עזבו את העיר המשטרה והצבא הבריטיים{{הערה|שם=גלבר 104|יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''' הוצאת דביר, עמ' 104, 2004.}}. מאוכלוסייה של כ-70,000 ערבים לפני המלחמה נשארו בעיר כ-4,000 ערבים בלבד, 1400 מהם גברים, מכל שכבות החברה{{הערה|שם=גלבר 404|יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', אור יהודה: דביר, תשס"ד 2004, עמ' 404}}. כיבוש יפו מתואר במספר יצירות של סופרים פלסטינים, בהם [[ע'סאן כנפאני]] ("ארץ התפוזים העצובים"), [[סמירה עזאם]] ("תרועות"), ומוחמד סעיד אל דין אל איראני ("כיכר לחם").

===לאחר הקמת מדינת ישראל===
[[קובץ:Yaffo Sarahiya house.JPG|שמאל|ממוזער|250px|בניין [[האימפריה העות'מאנית|ארמון הממשלה העות'מאנית -]] [[בית הסראייה הישן (יפו)|בית הסראייה]] ו[[כיכר השעון]] לאחר שיפוצם]]
ב-[[13 במאי]] [[1948]] נותרו ביפו 3,665 מוסלמים בלבד. בקרבות ביפו ערב קום המדינה, נפגעו בתים רבים וחלק נהרסו כליל. רוב התושבים הערבים נמלטו ויפו העתיקה הייתה לעיי חורבות. הבתים הריקים שנותרו על כנם יושבו ביהודים. קצינים ואנשי צבא אחרים נכנסו ביולי/אוגוסט 1948 ליפו שהוגדרה כ[[שטח צבאי סגור|שטח צבאי]] ותפסו לעצמם בתים. בימי [[העלייה ההמונית]] שלאחר הקמת מדינת ישראל יושבו עולים רבים ביפו. חלקם השתכנו בבתים שנטשו התושבים הערבים, ואחרים התיישבו בשיכונים שהוקמו לקליטתם. במהלך השנים נהרסו בהדרגה חלק מהבתים הנטושים ובמקומם נבנו שיכונים חדשים. משפחות עולים רבות, רובן מ[[בולגריה]], התיישבו ביפו החדשה, ב[[שדרות ירושלים]]. רבה של העיר היה הרב [[משה זאב פרידמן]].
[[קובץ:View_on_the_Coast_of_Tel_Aviv_from_Jaffa.jpg|ממוזער|333x333 פיקסלים|מבט על [[רצועת חוף תל אביב-יפו|חוף תל אביב מיפו]], ב־[[1949]] [[איחוד רשויות מקומיות|אוחדו הערים]], בהחלטת ממשלת ישראל]]

ב[[מאי]] [[1949]] הוסר [[הממשל הצבאי על ערביי ישראל|הממשל הצבאי]] מן העיר. עוד במרץ 1949 החליטו גורמים בממשלה לספח את יפו לתל אביב{{הערה|{{מעריב||הממשלה נגד הקמת עיריה ביפו|19490309|28}}}} ויפו הפכה ל"מִינהל יפו" במסגרת [[עיריית תל אביב-יפו|עיריית תל אביב]]. ב-[[24 באפריל]] [[1950]] הוכרז רשמית על ביטול עיריית יפו למפרע מ-1 בינואר 1950, העברת חלק משטחיה לתחומי [[חולון]] ו[[בת ים]], והעברת שאר השטח וכלל הנכסים וההתחייבויות של עיריית יפו לעיריית תל אביב{{הערה|[http://www.nevo.co.il/Law_word/law06/TAK-0095.pdf פקודת העיריות 1934 - אכרזה על ביטול עיריית יפו], 24 באפריל 1950, קובץ התקנות 95, 18 ביוני 1950, עמ' 1037-1040}}, בשם [[תל אביב-יפו]]. מספר התושבים בעיר המאוחדת עמד אז על 335 אלף. ראש עיריית יפו הערבית האחרון היה ד"ר [[יוסוף הייכל]], שעבר עם משפחתו ל[[ירדן]] לאחר הסיפוח לתל אביב.

במהלך [[שנות ה-50 של המאה ה-20]] ניתנו לרבים מרחובות העיר [[שמות רחובות בישראל|שמות]] עבריים{{הערה|{{הבוקר||שמות עבריים לרחובות ביפו|19500803|71}}}}, במקום המספרים שהיו נהוגים שם עד אז{{הערה|{{מעריב|י. שדמי|מהפכה ביפו: רחובות מקבלים שמות|19540903|43}}}}. בחלק העתיק של העיר, סביב כיכר קדומים של היום, היו רוב התושבים החדשים משכבות עניות. בשל תנאי המחיה הירודים והמרקם החברתי הבעייתי הפכה יפו העתיקה לאזור נחשל. כדי לשפר את [[איכות חיים|איכות החיים]] בעיר הוקמה בשנת [[1960]] החברה לפיתוח יפו העתיקה. לצורך עבודת השיקום והפיתוח הוקמו צוותי אדריכלים ובהם [[יעקב יער]], [[יונה פייטלסון]], [[סעדיה מנדל]] ו[[אליעזר פרנקל]]. הישג בולט שלה הוא שיקומו של מתחם [[יפו העתיקה]] ושל האזור הסמוך ל[[כיכר השעון]] והפיכתו למרכז תיירות תוסס. ב-[[1966]], עם פתיחת [[נמל אשדוד]], חדלו נמלי יפו ותל אביב לשמש כנמלי מסחר, והפכו לנמלי דייגים ולאזורי בילוי. בשנת [[1999]] הקימה עיריית תל אביב את "המישלמה ליפו", מסגרת ארגונית המובילה את שיקומה ופיתוחה של יפו.
==== תרבות ====
בשנות ה-50 וה-60 תססו חיי התרבות והחברה ביפו, ומרכזם היה בשדרות ירושלים, רחובה הראשי. בתי הקולנוע של יפו: יפאור, נגה, צליל ואילת, שקקו חיים וסרטים, המיטב של [[הוליווד]] הוקרן בבתי קולנוע אלה, [https://g.co/gemini/share/3544eac6838d למשל, רשימה חלקית:] '''שנות החמישים:'''
* '''1950:''' שמשון ודלילה, כרמל התימני, גשר על הנהר קוואי
* '''1951:''' אוליבר טוויסט, בן-חור, שיר אשיר בגשם
* '''1952:''' סינדרלה, שובי, שובי, סוזנה, ימים של תהילה
* '''1953:''' חופשה ברומא, יהלום ירוק, קאן-קאן
* '''1954:''' שבע כלות לשבעה אחים, על המים, חלון אחורי
* '''1955:''' לא רק בלונדינית, מר וגברת סמית', מרד הספינה קיין
* '''1956:''' ענק, סביב העולם בשמונים יום, גשר על הנהר קוואי
* '''1957:''' 12 המושבעים, עד תום כל הנשימה, היפהפייה הנרדמת
* '''1958:''' מה קרה לבייבי ג'יין?, סיפור הפרברים, אני שר

[[קובץ:Yaffo, Hamazreka 2.JPG|ממוזער|המזרקה ביפו]]
קולנוע יפאור הפך להיות [[קולנוע אלהמברה|תיאטרון אלהמברה]], בשנת [[1963]] החכיר [[גיורא גודיק]] את מבנה הקולנוע, שיפץ אותו לאולם תיאטרון של 1200 מושבים ופתח בו את [[תיאטרון ג"ג]] (ראשי תיבות של שמו).

היסטוריה דומה יש לקולנוע צליל, במקור "סינמה ראשיד" שנפתח ביפו בשנת 1947. לאחר קום המדינה שונה שמו לצליל. בשנות ה-60 שופץ והוסתרה חזיתו המקורית. החל משנת 1997 פעל כאולם אירועים ומופעים בשם "[https://www.mako.co.il/blend-blend_news/blend_news_israel/Article-3d4bdd1145f8671026.htm מועדון התיאטרון]".

[[תיאטרון גשר]] פועל כיום באולם שהיה בית קולנוע נביל לפני 1948, והוסב לקולנוע נגה לאחר 1948, עד שהוסב לתיאטרון עם ירידת הפופולריות של בתי הקולנוע.

בית הספר התיכון [[תיכון עירוני ז|העירוני ז]] שהוקם בשנות החמישים ברחוב אדם מיצקביץ 14 שקק חיים ורבים מבוגריו התפרסמו לימים בתחומים שונים, במשפט, בתיאטרון, בעסקים וברפואה. בשנת 1964 עבר בית הספר לכתובתו החדשה ברחוב חידושי הרי"ם.

סמי בורקס וגלידה קוזו היו מזללות ידועות שמשכו בליינים מרחבי תל אביב ולא רק מיפו. המזרקה ביפו, במרכז שדרות ירושלים מול קולנוע יפאור, הייתה מוקד מפגש בערבי שבת ובמוצ"ש לצעירי העיר, ה[[לונה פארק תל אביב|לונה פארק]] ביפו פעל מ-[[1950 בישראל|1952]] ב[[דרך בן צבי]], פינת רחוב עזה, בסמוך לבניין [[משכנות רות דניאל]] משנת [[2007]]. האתר הוקם כשנתיים אחרי מלחמת העצמאות, על ידי נכי המלחמה בשיתוף משקיעים, ובשנים הראשונות הגיעו אליו כ-300 אלף איש מדי שנה. בין המתקנים עם פתיחת הפארק היו קרוסלת סוסים, שיט בסירות ומכוניות מתנגשות. בהמשך הצטרפה רכבת הרים חשמלית, שכינוייה היה "רכבת השדים".
[[קובץ:לונה_פארק_יפו_אוסף_המפות_עש_ערן_לאור.jpg|ממוזער|מפה המציגה את הלונה פארק ביפו שפעל מ-1952 עד שנות הששים, מסומן במרקר צהוב]]
במשחקי קבוצת הכדורגל [[מכבי יפו]], מגרש הפחים והאצטדיון שהוקם על חורבותיו היו מלאים עד אפס מקום, ותרועות הקהל נשמעו ברחבי העיר.
[[קובץ:100376 jaffa - the fountain on jerusalem boulevard PikiWiki Israel.jpg|ממוזער|המזרקה בשדרות ירושלים, בטרם הוזזה ממרכז השדרה אל צידה]]
כיום ביפו חיי [[תרבות]] ו[[אמנות]] עשירים: פועלים בה שלושה [[תיאטרון|תיאטראות]] - "[[תיאטרון הסימטה]]", "[[התיאטרון הערבי-עברי ביפו]]" ותיאטרון גשר, ומתקיימים [[פסטיבל]]ים כ"פסטיבל דואט" המוקדש לדו-קיום בעיר, ו"אירועי לילות יפו". בעיר צולמו הסרטים "לא בלי בתי" (1991), "סודות המסדר" (2001) ו[[עג'מי (סרט)|עג'מי]] (2010), המגולל סיפור המתרחש ביפו.

===יפו במאה ה-21 ===
[[קובץ:Tel Aviv Mosque.jpg|שמאל|ממוזער|270px|[[מסגד חסן בק]] ב[[מנשייה (יפו)|מנשייה]] לאחר שיפוץ (2001) שהכפיל את גובה ה[[צריח (מבנה)|צריח]] (ה[[מינרט]])]]
נכון ל-2022, מנתה האוכלוסייה הערבית בכלל תל אביב-יפו כ-22,200 תושבים<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.tel-aviv.gov.il/Transparency/Documents/עיקרי%20הנתונים%20והמגמות%202022.pdf|הכותב=עיריית תל אביב-יפו|כותרת=שנתון סטטיסטי 2022 לתל אביב-יפו}}</ref>, המרוכזים ברובם ביפו. בתוך כך, אחוזם באוכלוסיית תל אביב-יפו עלה מ-1% ל-5% מתחילת שנות ה-60 ועד 2021<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.tel-aviv.gov.il/Transparency/Documents/מצגת%20-שנתון%20סטטיסטי%202022.pdf|הכותב=עיריית תל אביב-יפו|כותרת=מצגת השנתון הסטטיסטי לתל אביב-יפו 2022}}</ref>. הנתון הזה גם מהווה עלייה מ-2008, אז מספר הערבים בתל אביב-יפו עמד על 16,800 והם היוו 4% מאוכלוסיית העיר<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.tel-aviv.gov.il/Transparency/DocLib/תקציר%20מגמות%20ונתונים%20לשנת%202008.pdf|הכותב=עיריית תל אביב-יפו|כותרת=שנתון סטטיסטי לתל אביב-יפו 2008}}</ref>.

בדומה לאזורים נוספים בדרום תל אביב-יפו, החלה גם יפו לעבור תהליכי [[ג'נטריפיקציה]] - מעבר של אוכלוסיות חדשות, צעירות או מבוססות יותר, לאזור, ועליית מחירי הנדל"ן. בקרב הקהילה הערבית ביפו קיימות טענות כי מנסים לדחוק את רגליהם מהמקום באמצעות הקמת פרויקטים יוקרתיים (כגון [[גבעת אנדרומדה]]) אשר מאוכלסים בעיקרם על ידי יהודים. במרץ [[2008]], במסגרת אירועי [[יום האדמה]], התקיימו עצרות והפגנות של ערביי יפו נגד מגמות אלו.

על פי הערכות במחקר מ-2009 רק כ-30% מהתושבים הערבים גרים בדירה בבעלותם. כמעט 40% גרים בבתים שהם [[חוק נכסי נפקדים|רכוש נפקדים]] שנמצא בבעלות [[רשות הפיתוח]], וכנגד כשליש מהם יש צווי פינוי. כ-20% גרים בשכירות פרטית, וכ-10% בדיור ציבורי. המגורים בנכסי רשות הפיתוח הן במעמד [[דייר מוגן]] שניתן במקרים מסוימים להעברה לדור השני, אך לא לדור השלישי. ב-1996 הוחלט על מכירת בתים אלה לדיירים עליהם בהנחות של עשרות אחוזים. אולם במקרים רבים הדיירים לא יכולים לעמוד גם במחירים אלה, ובמקרים כאלה הבתים יכולים לעמוד למכירה במכרז פומבי, והדיירים עלולים לעמוד בפני פינוי.{{הערה|שם=במקום|
[https://bimkom.org/מצוקת-הדיור-בקרב-הקהילה-הפלסטינית-ביפ/ מצוקת הדיור בקרב הקהילה הפלסטינית ביפו: סוף עידן הדיירות המוגנת בנכסי רשות הפיתוח], [[במקום]] – מתכננים למען זכויות תכנון; המרכז לחקר העיר והאזור, [[הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים (הטכניון)|הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון]], 2009}}

מאמצע שנות התשעים חלה עלייה ברמת המתיחות בין היהודים והערבים במקום. ב-1994, לאחר [[טבח מערת המכפלה]], החלו מהומות של ערבים כנגד יהודים בעיר שכללו זריקות אבנים על מכוניות ו[[אוטובוס]]ים ב[[רחוב יפת]]. ב[[אירועי אוקטובר 2000]], התרחשו אירועי אלימות דומים נגד יהודים. מנגד, התרחשו מקרים של התפרעויות וזריקת אבנים של יהודים על [[מסגד חסן בק]]{{הערה|1={{ynet||התפרעויות קשות סביב מסגד חסן בק ו"אבולעפיה"|783369|3 ביוני 2001}}}}. הפגנות נערכו גם בתקופת [[מבצע עופרת יצוקה]] בסוף 2008. בשנת 2007 הוקם בעיר גרעין חברתי תורני על ידי הרב יובל אלפרט ושנה לאחר מכן את [[ישיבת שירת משה]] שנועדו על פי מארגניהם לחזק את הקהילתיות והזהות היהודית ציונית ביפו, ולמנוע התבוללות ולימודים משותפים של ילדים יהודים וערבים{{הערה|{{המקום|יואל הרצברג|העמותה לייהוד יפו|article/yoel-herzberg-tagger-street|30 בספטמבר 2016}}}}. גורמים פוליטיים באוכלוסייה הערבית טוענים לעומת זאת כי מדובר בהתנחלויות קיצוניות שגורמת לערעור ה[[סטטוס קוו]].

בספטמבר 2018 פרסם מגזין התיירות הידוע [[Time Out]] רשימה של 50 השכונות "המגניבות ביותר בעולם". המגזין דירג את [[שוק הפשפשים (יפו)|שוק הפשפשים]] במקום ה-16 בנימוק: "יפו מתפוצצת משילוב מרהיב בין ישן לחדש"{{הערה|[https://www.20il.co.il/שוק-הפשפשים-ביפו-ברשימת-השכונות-המגני/ שוק הפשפשים ביפו – ברשימת השכונות המגניבות בעולם], [[ערוץ 20]]}}.

== תוכניות המתאר של יפו ==
במהלך שנות ה-30 הוכנה [[תוכנית בניין עיר|תוכנית מתאר]] ראשונה לעיר יפו על ידי השלטון הבריטי. מתכנן התוכנית היה אדריכל בריטי בשם [[הנרי קנדל (אדריכל בריטי)|הנרי קנדל]]. תוכניתו של קנדל נפסלה לאחר זמן קצר, ולאחר מכן בשנת [[1946]] הוכנה תוכנית מתאר שנייה ב[[קהיר]] על ידי השלטון הבריטי בארץ בחסות עיריית יפו הערבית. מתכננה של תוכנית מתאר החדשה היה אדריכל מצרי בשם עלי אלמאליגי מסעוד. לפי תוכניתו של אלמאליגי הייתה אמורה העיר להתרחב מזרחה ודרומה על שטח הפרדסים הקיימים, ולהתחבר אל השכונות הערביות שהיו בתוך הפרדסים. לפי תוכניתו של אלמאליגי "העיר העתיקה" הייתה מתוכננת לשכון במרכזה של העיר החדשה ביחד עם שכונת [[נווה צדק]] (שהייתה בשטח השיפוט של תל אביב החל ב-1923{{הערה|{{מטח|[[גדעון ביגר]]|התפתחות השטח הבנוי של תל אביב בשנים 1909–1934|12795}}}}) ועם תכנון מחודש של שכונת "[[מנשייה (יפו)|מנשייה]]" ששכנה על חוף הים שהן שכנו מצפון אל העיר העתיקה.

הבריטים בקשו להקים עיר גנים אירופית עם שדרות רחבות וכיכרות מרובעות או עגולות. בסופו של דבר, הרעיון מומש רק ב[[שדרות ירושלים (יפו)|שדרות ירושלים]] ששכנה על גבול הפרדסים. לאחר קום המדינה נהרסו הכיכרות לאורך שדרות ירושלים, וכיכר עיריית יפו ובה מזרקה, הועברה לצידה המזרחי של השדרה. בשנת [[1954]] נגנזו התוכניות הבריטיות לתכנון יפו על ידי [[עיריית תל אביב-יפו|עיריית תל אביב]], והעיר תוכננה מחדש לצורך הקמתם של שיכוני עולים, בעיקר מ[[בולגריה]].

==אתרים==
[[קובץ:Antik Saray1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[בית הסראייה הישן (יפו)|בניין הסראיה הישנה]] שבו שוכנים [[מוזיאון יפו לעתיקות|מוזיאון יפו]] ו[[התיאטרון הערבי-עברי ביפו]]]]
[[קובץ:Passila Ja 034.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מראה בשוק עמיעד, בסמוך ל[[שוק הפשפשים (יפו)|שוק הפשפשים]]]]
[[קובץ:Sursuk 111.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[בית סורסוק]] ב[[רחוב רזיאל]] מספר 6 בו שכנה הנהלת ה[[שק"ם]] לפני שעברה אל [[שדרות ירושלים (יפו)|שדרות ירושלים]] מספר 10]]
[[קובץ:Mahmudija125.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[סביל]] סולימאן בחזית [[מסגד מחמודיה]]]]
[[קובץ:Grecka 152.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[כנסיית מאר מיכאל]] מהרציף ב[[נמל יפו]] - [[דגל יוון|הדגל היווני]] מתנוסס מעל הכנסייה הערבית]]
[[קובץ:Maronita 195.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[מנזר אנטוניוס הקדוש (מרוני)|מנזר אנטוניוס הקדוש המרוני]]]]
[[קובץ:Alhambra Cinema Jaffa1.JPG|ממוזער|250px|[[קולנוע אלהמברה]] ב[[שדרות ירושלים (יפו)|שדרות ירושלים]], לפני ששופץ והפך למכרז ל[[סיינטולוגיה]]]]
[[קובץ:"Sea Mosque" in Jaffa.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[מסגד הים (יפו)|מסגד הים ביפו]] על רקע ה[[הים התיכון|ים התיכון]]]]

===אתרי יפו העתיקה===
{{ערך מורחב|יפו העתיקה}}
מתחם יפו העתיקה הוא האזור שבו העיר יפו הייתה ממוקמת לאורך ההיסטוריה. כיום מתייחסים ליפו העתיקה כאל השטח שהיה מוקף בחומות במהלך המאה ה-19. המתחם ממוקם בראש גבעת הכורכר של יפו ובמדרונותיה, והוא נתחם במזרח ברחוב יפת ובדרום ברחוב לואי פסטר, הממוקמים בתוואי החפיר של חומות העיר.

המתחם כולל את בתי המגורים וסמטאות יפו העתיקה במדרונות המערבי והדרומי, את גן המדרון במדרון הצפוני, ואת גן הפסגה ("גן אברשה") וכיכר קדומים בראשו. יש הכוללים גם את נמל יפו ואת [[טיילת יפו]] במתחם, אולם מכיוון שמתחם יפו העתיקה מנוהל על ידי [[החברה לפיתוח יפו העתיקה]], בעוד שנמל יפו מנוהל על ידי [[מינהל מקרקעי ישראל]] ואילו הטיילת מנוהלת על ידי "חברת אתרים", אין הם נחשבים פורמלית לחלק מהמתחם.

===מצפון וממזרח לעיר העתיקה===
*[[כיכר השעון]] - סימן ההיכר הכי מפורסם של יפו המסמל את היציאה מן החומות והקמתה של העיר החדשה.
*[[רחוב רזיאל]] - היה הרחוב הראשי והחשוב של יפו עד לפתיחת שדרות ירושלים. חלקו המזרחי נקרא רחוב בוסטרוס, על שם נג'יבּ בוסטרוס, ערבי נוצרי, שבנה פה שורת חנויות, וחלקו המערבי נשא את שמו של ערבי [[מרונים|מרוני]] אמיד בשם אלכסנדר הווארד (ב[[ערבית]] איסכנדר עוואד).
*[[רחוב יפת]] - הרחוב הראשי שהוקם על תוואי החומות בחלקו הצפוני והרחבתה של העיר מזרחה ודרומה.
*[[שדרות ירושלים]] - אחד הרחוב הראשיים של העיר שהוקם לאחר הקמתו של רחוב יפת המקביל אליו. את השדרות בנה מושל יפו, חסן בק. הוא קרא אותן על שם [[אחמד ג'מאל פאשה]], מפקד הצבא הטורקי בארץ. תלמידי [[מקוה ישראל]] נטעו את ה[[דקליים|דקלים]] שהיוו את השדרה בראשיתה. כשכבשו הבריטים את הארץ, שינו את שם השדרות ל"שדרות [[ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת|המלך ג'ורג']]". הרחוב הוא עורק מסחרי וגם היסטורי בחלקו הצפוני.
*אלהמברה היה אולם קולנוע והופעות שנבנה בשנות השלושים של המאה העשרים, בסגנון אר דקו מפואר. עם כיבוש יפו הפך אלהמברה להיות קולנוע [https://youtu.be/Qi-qCnTEd9U?si=6-mwQstHx5uK9Vl5 יפאור] שהוצגו בו מיטב סרטי הוליווד של שנות החמישים והשישים. באמצע שנות השישים שכר המפיק גיורא גודיק את האולם והפך אותו לתיאטרון והחזיר לו את שמו המקורי אלהמברה. המקום פעל כתיאטרון כמה שנים עד שגודיק פשט רגל והמקום נסגר, ננטש והיה עזוב. המכון לסיינטולוגיה חידש את המקום והפך אותו למשכנו.
*[[בית הקברות הפרוטסטנטי ביפו]] - בית קברות קטן ובלתי פעיל ששימש את הקהילה הפרוטסטנטית הקטנה ביפו במאה ה-19.
*[[שוק הפשפשים (יפו)|שוק הפשפשים]] - שוק עתיקות וחפצים משומשים.
*סוק א-דיר ([[השוק היווני|שוק המנזר]]) - שוק חנויות ב[[רחוב בית אשל]], סמוך לכיכר השעון. השטח שייך ל[[הכנסייה היוונית-אורתודוקסית|כנסייה היוונית-אורתודוקסית]] ובכניסות אליו חקוק סמל כנסייה זו המורכב מתשלובת של האותיות היווניות Τ ו-Φ שהן האותיות הראשונות במילה "טאפוס" שפירושה קבר, לציין את העובדה שהם אמונים על שמירת הקבר הקדוש ב[[ירושלים]]. במקום ניצב גם [[חאן מנולי]] ששכן בלב האזור המסחרי בכניסה לעיר, ושימש כחאן חשוב לסוחרים שהגיעו לסחור בעיר וכתחנת מעבר לרבים מראשוני העולים לארץ ישראל.
*[[טיילת יפו]] - טיילת המוליכה מנמל יפו אל [[פארק צ'ארלס קלור]] בתל אביב.
*[[מוזיאון האצ"ל בתש"ח]] ("בית גידי") מנציח את קורות ה[[אצ"ל]] החל בהחלטת עצרת [[האומות המאוחדות]] על [[תוכנית החלוקה|חלוקת ארץ ישראל]] ב-[[29 בנובמבר]] [[1947]] ועד השתלבות הארגון בצה"ל לאחר קום המדינה. דגש מיוחד מושם על [[תל אביב במלחמת העצמאות#כיבוש יפו ומבצע חמץ|כיבוש יפו]].
*[[תחנת הרכבת יפו]] - הייתה תחנת הרכבת הראשונה ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] ושימשה כתחנת הקצה המערבית של [[מסילת הרכבת יפו–ירושלים]] מאז נחנכה המסילה ב-26 בספטמבר 1892 עד ערב [[מלחמת העצמאות]]. התחנה פעלה עד [[1948]] ואחרי עשרות שנים שופצה ושוקמה, ובשנת [[2010]] נפתח בה '''מתחם התחנה''', אתר של בילוי, מסחר ומסעדות. ליד התחנה שוכן [[מוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל]] העוסק בהיסטוריה הצבאית של מדינת ישראל.
*[[מסגד חסן בק]] מסגד [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|עות'מאני]] שנבנה בשכונת [[מנשייה (יפו)]] בשנת [[1916]] ונקרא על שם מושלה הצבאי של יפו, חסן בק. הוא הוקם במטרה לבלום את התפשטותה של תל אביב, והפך ברבות השנים למוקד חיכוך בין האוכלוסייה היהודית למוסלמית באזור.
*[[המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו]], שוכנת בין שכונת [[פלורנטין]] לבין יפו, וכוללת שני רחובות בלבד. היא הוקמה באמצע המאה ה-19 על [[נצרות פרוטסטנטית|נוצרים פרוטסטנטים]] מ[[ארצות הברית]], ולאחר כמה שנים עברה לידי הגרמנים ה[[טמפלרים (תנועה)|טמפלרים]]. אלה שיפצו את רוב הבתים והפכו את המקום למושבה גרמנית. בנוסף הם הקימו במקום את [[כנסיית עמנואל]].

===מדרום לעיר העתיקה===
*שכונת [[עג'מי]] מדרום לעיר העתיקה קמה במחצית השנייה של המאה ה-19 על ידי [[ערבים]] [[מרונים]] אמידים, שהקימו את רחובותיה במקביל לחוף הים, ובנו בה [[כנסייה]] ואת [[מנזר אנטוניוס הקדוש (מרוני)|מנזר אנטוניוס הקדוש]].
*[[מדרון יפו]] הוא פארק חופי לאורך חופי הים של שכונת עג'מי, שטחו 200 דונם, אורכו מצפון לדרום הוא כקילומטר, ורוחבו ממזרח למערב מגיע ל-300 מטרים לכל היותר. ביצוע המיזם החל בחודש דצמבר 2005 והוא נחנך רשמית ב[[אפריל]] [[2010]].
*[[גבעת עלייה]].
*[[בית קברות טאסו]] - אתר בית הקברות הממוקם ברחוב תל גיבורים בצמוד ל[[נתיבי איילון]], הוא בית הקברות המוסלמי הפעיל היחיד בעיר והנתון כיום בסכנת הריסה, כולל גם מערכת מים קדומה אשר שרדה כמעט בשלמותה בלב האתר. במקום ניתן להתרשם וללמוד כיצד פעלו מערכות המים שנועדו להשקות את פרדסי הסביבה, שהודות להם זכו העיר ותפוזיה לפרסום בינלאומי במאה ה-19.
*[[גבעת אנדרומדה]] - גבעת אנדרומדה היא שכונת מגורים סגורה ויוקרתית השוכנת בין [[כנסיית גאורגיוס הקדוש]] ויפו העתיקה מצפון ובין שכונת [[עג'מי]] ו[[בית העלמין היהודי ביפו]] מדרום. השם ניתן לפרויקט על שם [[סלע אנדרומדה]] ואנדרומדה המיתולוגית.
*בית העלמין היהודי ביפו היה בית העלמין הראשון של יהודי יפו, ותחילתו ב-[[1840]]. הוא נסגר ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]], ורבה של יפו, [[יהודה מרגוזה]], אשר יזם את הקמתו, נקבר גם הוא במקום.

===מזרח יפו===
באזור שנודע באופן היסטורי כ[[אבו כביר]] וכיום הוא תל כביר וגבעת הרצל מספר מוקדי עניין:
*[[סביל אבו נבוט]] הוא [[סביל]] [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|עות'מאני]] הניצב על הדרך ל[[ירושלים]]. הסביל הוקם ב-[[1815]] על ידי מושל יפו [[מחמוד אגא א-שאמי]]. הסביל ניצב במרכזו של [[גן אבו נבוט]] בו מספר [[פסל (יצירה)|פסל]]ים מעשה ידיו של ה[[פסל (מקצוע)|פסל]] [[יגאל תומרקין]].
*[[גני הטבע (תל אביב)|גני הטבע]] הם [[גן בוטני]] ו[[גן זואולוגי]], המתמקדים בחי ובצומח בארץ ישראל. אף ששני הגנים נחשבו בעבר מוסדות אוניברסיטאיים, ומהם התפתחו החוגים ל[[זואולוגיה]] ול[[בוטניקה]] של [[אוניברסיטת תל אביב]], כשהוקם קמפוס האוניברסיטה ב[[רמת אביב]], הוקמו לידו גנים חדשים, ומהגנים באבו כביר הוסרה החסות האוניברסיטאית.

===מסגדים===
*[[מסגד מחמודיה]] – אל ג'אמע יאפא אל-כביר – נבנה על ידי אבו נבוט, כיום המסגד המרכזי לתושבי יפו. במסגד אולם מרכזי ומסגדים קטנים נוספים בחצרות המבנה. שלושה מקירותיו החיצוניים היו חלק מחומת העיר. בחזית הדרומית של המסגד נבנה [[סביל]] סולימאן, גם הוא בידי אבו נבוט.
*[[מסגד עג'מי]] - הוקם במאה ה-19, נקרא על שם הקבר הסמוך אליו, המיוחס לאיברהים אל עג'מי. במהלך השנים הוזנח המסגד, ובשנות השבעים שוקם.
*[[מסגד חסן בק]] - בשכונת [[מנשייה (יפו)|מנשייה]], בקצהו הדרומי של [[רחוב הירקון]], ליד [[כרם התימנים]] בתל אביב, על קו החזית שבין יפו לתל אביב. את המסגד בנה מושל יפו, [[חסן בק]] בצרי אלע'אבי, בשנת [[1916]]. בשנת 1983 קרס הצריח, ובשנת 2000 החל שיקום המסגד, שבסופו חזר לפעילות מלאה.
*[[מסגד הים (יפו)|מסגד הים]] - סמוך לים בצמוד לנמל. שוקם ב-[[1997]] וחזר לפעילות מלאה.
*[[מסגד סיקסיק]] - ב[[רחוב בית אשל]] שנקרא קודם רחוב סיקסיק. מהמסגד נותר ה[[צריח (מבנה)|צריח]] (ה[[מינרט]]) וה[[סביל]] הצמוד אליו.
*[[מסגד ג'באליה]] - שוכן בגן קידרון בשכונת [[גבעת עלייה]].
*[[מסגד אל-נוזהא]] - שוכן ברחוב [[שדרות ירושלים]] 82 במרכז שכונת נוזהה (אל נוזהא). נבנה ב-[[1933]] אודות לתרומתו של חאג' עלי חמיס. המבנה שימש גם את הספרייה המוסלמית הגדולה בארץ ואת [[בית דין שרעי (ישראל)|בית הדין השרעי]] של יפו. המסגד פעיל גם כיום.
*[[מסגד הגבול]] ([[מסג'יד אל אביאד]]) - על גבול יפו-בת-ים, לא הושלם מעולם. על שלד הבניין הוקם בית הכנסת "זיכרון קדושים" בשנת [[1948]].

===כנסיות ומנזרים===
*[[כנסיית פטרוס הקדוש (יפו)|כנסיית פטרוס הקדוש]] - [[נצרות קתולית|קתולית]]-[[פרנציסקנים|פרנציסקנית]].
*[[כנסיית אנטוניוס הקדוש]] - קתולית-פרנציסקנית.
*[[כנסיית גאורגיוס הקדוש]] - [[נצרות יוונית-אורתודוקסית|יוונית-אורתודוקסית]].
*[[כנסיית מאר מיכאל]] - יוונית-אורתודוקסית.
*[[מנזר אנטוניוס הקדוש (מרוני)|מנזר אנטוניוס הקדוש]] - [[מרונים|מרוני]].
*[[כנסיית עמנואל]] - [[לותרניזם|לותרנית]].
*[[הכנסייה האנגליקנית (יפו)|הכנסייה האנגליקנית]] - [[הכנסייה האנגליקנית|אנגליקנית]] (סגורה).
*[[מנזר אנטוניוס הקדוש (קופטי)|מנזר אנטוניוס הקדוש]] - [[נצרות קופטית|קופטי]] (סגור).
*[[מנזר ניקולאס הקדוש]] - [[הכנסייה האפוסטולית הארמנית|ארמני]] (סגור).

===תיאטרון===
*[[תיאטרון גשר]] ב[[אולם נגה]]
*[[תיאטרון הסימטה]]
*[[מיומנה]]
*[[התיאטרון הערבי-עברי ביפו]]
*תיאטרון "[[מרכז נא לגעת|נא לגעת]]" - במה לחירשים-עיוורים

===אתרים ומוסדות ציבור בעבר===
*[[קולנוע אלהמברה]] בשדרות ירושלים - כיום מרכז [[סיינטולוגיה]].
*[[אולם נגה|קולנוע נגה]] - (לשעבר "קולנוע נביל") - פעל בשדרות ירושלים במקום שבו נמצא כיום "אולם נגה", אולם הבית של [[תיאטרון גשר]].
*קולנוע צליל (לשעבר "קולנוע ראשיד") - פעל בשדרות ירושלים, מול קולנוע נגה, כיום זהו "מועדון התיאטרון".
*קולנוע פארוק (נהרס בחלקו) בשדרות ירושלים בצמוד אל קולנוע אלהמברה - כיום על חצי מן השטח עומד בניין מגורים
*מועדון אריאנה - מועדון לילה שהיה אבן דרך ב[[מוזיקה מזרחית|מוזיקה המזרחית]] בארץ, בו הופיע לראשונה הזמר היווני [[אריס סאן]].

===ספורט===
*[[אצטדיון בלומפילד]] - אצטדיון הכדורגל המרכזי והגדול של [[תל אביב]].
*אצטדיון באסה - שהיה מגרשה הביתי של [[הפועל תל אביב (כדורגל)|הפועל תל אביב]] מאז שנת [[1950]], בשטחו נחנך ב-[[1962]] אצטדיון בלומפילד.
*[[אצטדיון גאון]] - שהיה מגרשה הביתי של [[מכבי יפו]] מאז שנת [[1977]], נהרס בשנת [[2009]].
*[[המרכז לטניס בישראל - יפו]].

== ראשי העיר ==
ראש עיריית יפו מונה לראשונה לאחר הקמת העירייה בסוף 1871. לאחר [[כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים]] ב-[[1918]] ועד סוף שנת [[1926]] מונה ראש העיר בידי רשויות המנדט.
* [[והבה אל-דבאג]]
* [[חוסני בק אל-ארנאוט]]
* שייח' [[סאווי אבו ג'בן]]
* שייח' [[סלים עלי ביבי]]
* [[מוחמד עלי אל-דג'אני]]
* [[1908]]–[[1915]]: [[עומר אל-ביטאר]]
* 1915–[[1917]]: [[חסן בק]] ([[מושל צבאי]]) ו[[בהאא אל-דין]] ([[קאימקאם]])
* [[1918]]–[[1938]]: [[עאסם בק אל-סעיד]]. נבחר בשנת [[1927]] ב[[הבחירות לעיריות במנדט הבריטי (1927)|בחירות הראשונות לראשות העיר]]
* [[1939]]–[[1941]]: [[עבד אל ראוף אל-ביטאר]]
* 1941–[[1945]]: [[עומר אל-ביטאר]]
* [[1948]]–[[1945]]: [[יוסוף הייכל]]. נבחר בשנת [[1947]] בבחירות חופשיות ברוב גדול.

== גלריית תמונות ==
<gallery widths="140px" heights="140px" perrow="6">
תמונה:Alley in Jaffa.jpg|סמטה משוחזרת ביפו העתיקה
תמונה:Yaffo sea wall boardwalk.JPG|הטיילת מקבילה לקו החומה שהגנה על יפו מהים - ברקע "ג'מע אלבחר" - מסגד הים
תמונה:Rehov yefet.JPG|רחוב יפת, במהלך [[שיפוץ]]
תמונה:Yonayafo.jpg|מזרקה בצורת לווייתן, יצירת הפסלת [[אילנה גור]]. ניצבת בסמוך לנמל יפו
קובץ:Statue of Louis ix of France in St. Peters Church, Jaffa, Israel.jpg|פסל של לואי התשיעי "הקדוש" ב[[כנסיית פטרוס הקדוש (יפו)|כנסיית פטרוס הקדוש]]
תמונה:TASA01.jpg|[[בית קברות טאסו]], 5/08
קובץ:JaffaFW080.jpg|תחנת יפו והפסוק: "כי תלך במו אש לא תכוה, ולהבה לא תבער בך" ([[ישעיהו]] מ"ג)
קובץ:Tel Aviv Jaffa Academy073.jpg|מראה ב[[המכללה האקדמית תל אביב-יפו|מכללה האקדמית תל אביב-יפו]]
קובץ:Ali Bibi 057a.jpg|[[בית עלי ביבי]] ב[[רחוב עזה (תל אביב-יפו)|רחוב עזה]]
קובץ:GroningenGarden091.jpg|מרכז המוזיקה ע"ש גניס ופיליפ לווין ב[[גן כרונינגן]] ליד [[אצטדיון בלומפילד]]
קובץ:Jefet 167.jpg|השער העתיק של יפו העתיקה בתחילת רחוב יפת - כיום רחוב אבולעפיה
קובץ:Jefet 181.jpg|מנזר יוסף הקדוש ליד יפו העתיקה
קובץ:Green House.jpg|[[הבית הירוק (יפו)|הבית הירוק]] - כיום בית הדין הצבאי
קובץ:PikiWiki Israel 690 Economy of Israel תחנת טרנספורמציה ביפו 1924.jpg|[[מבנה השנאה]] (תחנת טרנספורמציה) בתחילת שדרות ירושלים שהוקמה בשנת [[1924]] בתכנונו של האדריכל [[ריכארד קאופמן]] ונהרסה בשנת [[2010]]
קובץ:Jaffa 1668.jpg| [https://archive.org/details/gri_33125010857817/page/n585 יפו בציור] מתוך ספרו של ה[[גאוגרף]] ההולנדי [[אולפרט דאפר]] על סוריה וארץ ישראל (1677)
File:Halfanim.jpg|רחוב החלפנים
File:YOEZER 1.jpg|רחוב על שם [[יועזר איש הבירה]]
File:Apak.jpg| רחוב [[אפ"ק]] - [[ראשי התיבות]] לשם לשעבר של [[בנק אנגלו-פלשתינה|בנק Anglo Palestine Co]]
קובץ:PikiWiki Israel 53181 immanuel hostel.jpg|[[בית עמנואל]], מבנה היסטורי במושבה האמריקאית-גרמנית
</gallery>
{{-}}

==ראו גם==
* [[חומות יפו]]
* [[יפו העתיקה]]
* [[בניין עיריית יפו]]
* [[היסטוריה של תל אביב]]
*[[היישוב היהודי ביפו בעת החדשה]]

==לקריאה נוספת==
{{פורטל|'''לשער לנושאים, אישים ומאמרים בנושא תל אביב-יפו, ראו [[פורטל:תל אביב-יפו|פורטל תל אביב-יפו]].'''}}

===מקורות===
*[[אברהם יערי]], [[זכרונות ארץ ישראל]], כרך א' וכרך ב':
**פרק י"א, ראשית ההתחדשות היישוב היהודי ביפו, ר' י. ש. אלישר, במחצית הראשונה של המאה ה-19
**פרק י"ב, עולי [[מרוקו]] מחדשים את היישוב היהודי ביפו, זכרונות זקני יפו מפי ש. בן ציון, 1838
**פרק כ"ג - יפו וירושלים והתחבורה ביניהן, פ. כהנוב, 1877 - 1885 - הנסיעה בין יפו וירושלים, יפו בשנת תרל"ז, ישראל דב פרומקין, חברת "עזרת אחים".
**פרק ס"ב, [[חאן מנולי]] מרכז המושבות ביפו, [[משה סמילנסקי]] 1890 - כרך ב'

===הדרכה===
*[[זאב וילנאי]], '''[[מדריך ארץ ישראל]] - תל אביב, השרון, השפלה והנגב''', הוצאת "תור" ירושלים, 1941, מהדורה שלישית - 1950
*יעקב ינון: '''סביב כיכר השעון - לסייר ביפו עם יד בן צבי''', ירושלים: הוצאת [[יד יצחק בן-צבי]], 2001.

===מחקרים===
*יעקב קפלן, "יפו - עונת החפירות החמישית", '''חדשות ארכאולוגיות''', ב', 1962, עמ' 8–10.
*[[שמואל אביצור]], '''נמל יפו בגאותו ובשקיעתו 1865 - 1965''', הוצאת מלוא, 1972
*[[ישראל ברטל]], לראשית הקהילה האשכנזית ביפו במאה התשע-עשרה, '''שלם''', ג', 1981, עמ' 351–361
*[[אלי שילר]], '''יפו ואתריה''', '''קרדום''', מרץ - אפריל 1981
*[[מירון בנבנשתי]], '''ערי ארץ ישראל ואתריה בתקופה הצלבנית''', ירושלים, [[הוצאת אריאל]], 1984 - יפו, עמ' 63 - 66
*מרדכי אלקיים, '''יפו-נוה צדק, ראשיתה של תל אביב.''' [[הוצאת משרד הביטחון]], 1990.
*[[מנחם בגין]], "כיבוש יפו", בתוך: '''המרד''', תל אביב: הוצאת אחיאסף, 1992.
*[[רות קרק]], '''יפו, צמיחתה של עיר 1799 - 1917''', הוצאת [[יד יצחק בן-צבי]], ירושלים, תשמ"ה - 1995
*[[שרון רוטברד]], '''עיר לבנה, עיר שחורה''', תל אביב: [[הוצאת בבל]], 2005
*שמואל יבין, '''באוהאוס ביפו: אדריכלות מודרנית בעיר יפת ימים''', תל אביב: הוצאת [[מרכז באוהאוס]], 2006
*איתמר רדאי, '''בין שתי ערים: הערבים הפלסטינים בירושלים וביפו 1947–1948''', [[הוצאת אוניברסיטת תל אביב]], 2015
*[[דניאל מונטרסקו]], '''עיר שסועה לה יחדיו: דו-לאומיות בחיי היומיום ביפו''', [[הוצאת בבל]] ומשכל - הוצאה לאור, 2020
*רחל הרט, קרובים - רחוקים, יחסי יהודים וערבים ביפו ובתל אביב, 1930-1881, הוצאת רסלינג, 2014.
 <div style="direction: ltr;">
רחל
*Kaplan, J.', ''The Fifth Season of Excavation at Jaffa'', '''JQR''' 54, 1963-4, pp. 113-114
</div>

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימסע=יפו}}
* [http://www.oldjaffa.co.il/ אתר החברה לפיתוח יפו העתיקה]
* [http://www.midyafo.co.il/ אתר מדרשת יפו לתיירות]
* {{רשות העתיקות||7}}
* [https://shezaf.net/category/travel-guides-he/jaffa-tour-guides/ מדריך יפו] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20080221003455/http://shezaf.net/zope/home/he/2/1182096099/ |date=2008-02-21 }}, באתרו של [[צור שיזף]]
* [http://lib.cet.ac.il/pages/SUB.ASP?item=0&str1=יפו&str3=&find=1&ex=0&docs=1&pic=1&sites=1&title=&all=1&x=0&y=0 על יפו], באתר מט"ח
* [http://www.gyafo.co.il/ אתר גרעין חברתי יפו]
* [http://www.antiquities.org.il/article_Item_ido.asp?sec_id=17&sub_subj_id=290&id=407 יפו לדורותיה], מאמרים באתר [[רשות העתיקות]]
* [http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/digitallibrary/pages/viewer.aspx?docid=NNL03_EDU700353839&presentorid=NLI_EDU&searchurl=http%3A%2F%2Fweb.nli.org.il%2Fsites%2Fnlis%2Fhe%2Feducation%2Fpages%2Fresults.aspx%23%3Fquery%3Dlsr16%2Cexact%2C%D7%A4%D7%A8%D7% מפת נמלי ארץ ישראל, 1918], משאב הוראה מ[http://web.nli.org.il/sites/nlis/he/education/Pages/default.aspx אתר החינוך] של [[הספרייה הלאומית]]
* [http://www.batei-beer.com/beer.html בתי הבאר - הארמונות הנעלמים של יפו] - [[אוניברסיטת תל אביב]] - [[משרד המדע, התרבות והספורט]]
* {{קתדרה|חנה רם|התחלות של עבודת אדמה בידי יהודים באזור יפו|6.3|6, דצמבר 1977}}
* {{קתדרה|חנה רם|מחלוקת בקרב הנהגת העדה היהודית ביפו|64.2|64, תמוז תשנ"ב, יולי 1992}}
* {{ynet|נדב מן|יש משהו נפלא בעיר הזאת: יפו של פעם בתמונות|3983029|12 בנובמבר 2010}}
* {{nrg|יערה רובינזון|סיפור יפואי: סיור בעיר יפו|320/775|28 בדצמבר 2011|55|2}}
* {{הארץ|אסתר זנדברג|איך נגוז החלום להפוך את יפו למטרופולין מזרח תיכונית|1.2352592|18 ביוני 2014}}
* {{הארץ|אברהם בלבן|שער האבן הצמוד למתחם אנדרומדה, הוא שריד לבית חולים טורקי|1.5598697|4 בינואר 2018}}
* {{הארץ|שני ליטמן|איך הפכה יפו לפאבלה ברזילאית|1.6196173|20 ביוני 2018}}
* {{מעריב אונליין|אייל לוי|מבט עגום על הרחובות הלוהטים של יפו שנכנעו ללא תנאי לארגוני הפשיעה|news/law/Article-667629|27 באוקטובר 2018}}
* {{הארץ|מורן שריר|הרחובות שוממים, השקט עוכר שלווה. יפו התפוצצה ברגע, והפכה לעיר רפאים|1.9824773|20 במאי 2021}}
* [http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/digitallibrary/pages/viewer.aspx?docid=NNL03_EDU700276098&presentorid=NLI_EDU&searchurl=http%3A%2F%2Fweb.nli.org.il%2Fsites%2Fnlis%2Fhe%2Feducation%2Fpages%2Fresults.aspx%23%3Fquery%3Dlsr16%2Cexact%2Cפריט+מקור%26query%3Dany%2Ccontains%2Cחינוך%26query%3Dlsr11%2Cexact%2Cגאוגרפיה%26indx%3D11%26institution%3DNNL%26vid%3DNLI_EDU%26loc%3Dlocal%2Cscope%3A(NNL_EDU1)%26sortField%3Dpopularity%26bulkSize%3D10 מפה של אזור יפו, 1918], אתר [http://web.nli.org.il/sites/nlis/he/education/Pages/default.aspx חינוך] של [[הספרייה הלאומית]]
* [http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_MAPS_JER002653857 תוכנית העיר יפו, 1:6,000], 1918. אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית.
* {{הקלטה}} [https://web.archive.org/web/20190127205832/https://ilanabc.co.il/?page_id=443 פרק 52 – דבר היום: זוהי יפו ילדה, זוהי יפו – על כיבוש יפו בידי המצרים] ב[[פודקאסט]] דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
* [https://youtu.be/Kvy3iD1wcuo יפו לחוף ימים - כנס יפו 2020] - בערוץ ה[[יוטיוב]] של [[רשות העתיקות]].
* [https://eureka.org.il/item/46082/כמה-עתיקה-העיר-יפו כמה עתיקה העיר יפו?], באתר [[אנציקלופדיה אאוריקה|אנציקלופדית אאוריקה]]
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007559768305171|יפו (תל אביב-יפו, ישראל)}}
{{פרופילי קולנוענים-מוזיקאים}}
{{-}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{תל אביב-יפו}}
{{מושבות פיניקיות}}{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:יפו|*]]
[[קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה]]
[[קטגוריה:תל אביב-יפו]]
[[קטגוריה:מקומות במכתבי אל-עמארנה]]
[[קטגוריה:ארץ ישראל: היסטוריה]]
[[קטגוריה:יישובי המקרא]]
[[קטגוריה:נחלת שבט דן]]
[[קטגוריה:ערי פלשתים]]
[[קטגוריה:פיניקים: מושבות]]
[[קטגוריה:אתרים הלניסטיים בארץ ישראל]]
[[קטגוריה:מסע נפוליאון בארץ ישראל]]
[[קטגוריה:יישובים יהודיים-ערביים בישראל]]
[[קטגוריה:ישראל: ערי נמל]]
[[קטגוריה:יפו: היסטוריה]]
[[קטגוריה:ארץ ישראל: ערים עתיקות]]
[[קטגוריה:קהילות ויישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופה החשמונאית]]
[[קטגוריה:ישראל: ערים לשעבר]]
[[קטגוריה:קהילות ויישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית]]
[[קטגוריה:יישובים שהוקמו באלף ה-2 לפנה"ס]]
{{ללא בוט|188}}