הצגת המקור של הדף "יפן"

{{מדינה
| שם = יפן
| מדינה = יפן
| שם בשפת המקור = 日本国
| דגל = [[קובץ:Flag of Japan.svg|100px|גבול]]
| סמל = Imperial Seal of Japan.svg
| המנון = [[המנון יפן|שלטונך]]
| קובץ המנון = Kimi ga Yo instrumental.ogg
| תמונה = Skyscrapers of Shinjuku 2009 January.jpg
| כיתוב = גורדי שחקים ברובע [[שינג'וקו]] של הבירה [[טוקיו]], וברקע [[הר פוג'י]]
| יבשת = [[אסיה]]
| שפה רשמית = [[יפנית]]
| עיר בירה = [[טוקיו]]
| קואורדינטות של הבירה = {{coord|35|41|N|139|46|E|display=inline|type:city}}
| העיר הגדולה ביותר = [[טוקיו]]
| משטר = [[מונרכיה חוקתית]]
| ראש מדינה = [[קיסר יפן|קיסר]]
| שם ראש מדינה = [[נארוהיטו, קיסר יפן|נארוהיטו]]
| ראש הרשות המושלת = [[ראש ממשלת יפן|ראש ממשלה]]
| שם ראש הרשות המושלת = [[פומיו קישידה]]
| אירועי הקמה = הקמת [[האימפריה היפנית]]
| תאריכי הקמה = [[המאה ה-7 לפנה"ס]]
| ישות קודמת = {{דגל|יפן}} [[יפן בתקופת הכיבוש האמריקאי]]
| אחוז מים = 0.8%
| דת = 51.82% [[שינטו]]{{ש}}34.9% [[בודהיזם]]{{ש}}4.0% [[כתות שינטו]]{{ש}}2.3% [[נצרות]]{{ש}}7.0% לא ענו{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20230530195918/https://honkawa2.sakura.ne.jp/9460.html|כותרת=מידע|תאריך_וידוא=2020-04-04|אתר=www2.ttcn.ne.jp}}}}
| מטבע = [[ין יפני]]
| סימון מטבע = JPY
| אזור זמן = +9
| סיומת אינטרנט = jp
| קידומת טלפון = 81
| מפה = {{מפת איתור/אסיה|מדינה=יפן}}
| מפה נוספת = {{מפת מיקום|מדינה=יפן|שם=יפן|אורך=149.27|רוחב=23.71|מפורט=כן|כותרת=לא|סוג=ריק}}
}}
'''יפן''' (ב[[קאנג'י]]: '''日本'''; ב[[קאטאקאנה|קטאקנה]]: '''ニホン／ニッポン'''; ב[[היראגאנה]]: '''にほん／にっぽん'''; ב[[רומאג'י]]: ''Nippon'' או ''Nihon'', תלוי בהקשר) היא [[מדינת אי]]ים בצפון-מערב [[האוקיינוס השקט]], השייכת ל[[יבשת]] [[אסיה]].

למרות היותה מדינה בינונית מבחינת שטחה, יפן היא מעצמה כלכלית: היא המדינה השישית בעולם מבחינת עוצמתה הכלכלית,{{הערה|[https://www.usnews.com/news/best-countries/japan Japan #6 in Overall Rankings], ''[[US News and World Report]]'',|כיוון=שמאל}} בחישוב לפי [[תמ"ג]] וחברה ב[[ארגון המדינות המתועשות]] (G7). יפן מכונה גם בשם: "ארץ השמש העולה" או "ארץ שמונת האיים הגדולים".

יפן היא [[ארכיפלג]] של 6,852 [[איים]].{{הערה|{{הארץ|איתן לשם|פן גילתה יותר מ-7,000 איים חדשים בשטחה|00000186-b67d-db16-af96-be7dbbed0000|8 במרץ 2023}}}} הקצה הצפוני שלה מרוחק כ-50 ק"מ מן האי הרוסי סחאלין, והקצה הדרומי שלה נמצא במרחק כ-150 ק"מ מדרום קוריאה. האיים הראשיים [[הוקאידו]], [[הונשו]], [[שיקוקו]] ו[[קיושו]] סמוכים זה לזה ומהווים 97% משטחה היבשתי של יפן. נכון לשנת 2022, מונה אוכלוסייתה של יפן למעלה מ-125 מיליון איש,<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://data.worldbank.org/|כותרת=World Bank Open Data|אתר=World Bank Open Data|תאריך_וידוא=2024-01-13}}</ref> והיא המדינה ה-12 בגודלה מבחינת אוכלוסייה. מרבית האוכלוסייה מתרכזת במישורים ובשפילות החוף של המזרח והדרום, ואילו הצפון דליל יותר באוכלוסין.

יפן היא המדינה ש[[תוחלת חיים|תוחלת החיים]] בה היא הגבוהה בעולם. [[מטרופולין טוקיו]] רבתי, [[עיר בירה|בירת]] יפן, הוא ה[[מטרופולין]] הגדול בעולם ובה למעלה מ-30 מיליון תושבים.

==אטימולוגיה==
בהקשרים רשמיים מדינת יפן נקראת ניפּוֹן ובהקשרים לא רשמיים המדינה נקראת ניהוֹן.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.japantimes.co.jp/life/2019/11/26/language/nihon-nippon-japan/|הכותב=Mark Schreiber|כותרת=You say 'Nihon,' I say 'Nippon,' or let's call the whole thing 'Japan'?|אתר=The Japan Times|תאריך=2019-11-26|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2022-02-02}}</ref> המקור להבדל בצורות ההגיה הוא שתי שיטות הקריאה השונות הנהוגות ביפנית, כאשר צורת הקריאה ניפון שייכת לקריאת [[קאנג'י#און־יומי|און־יומי]] הדומה לסינית וצורת הקריאה ניהון שייכת לקריאת [[קאנג'י#קון־יומי|קון־יומי]]. בשני המצבים המילה תכתב באותם הסימנים, 日本, שמשמעותם "השמש העולה", זהו גם מקורו של הכינוי של המדינה במערב, "ארץ השמש העולה". מקור השם הוא העובדה שהמדינה נמצאת מזרחית ל[[סין (אזור)|סין]], שבתקופת [[שושלת סווי]] הסינית עמדה בקשרים דיפלומטיים עם הקיסרות היפנית.

מקור השם העברי (כמו גם בשפות רבות אחרות) "יפן" ("''Japan''") מגיע מצורת הביטוי "ניפון". הפעם הראשונה ששם המדינה נכתב ב[[אלפבית לטיני|אלפבית הלטיני]] הייתה בשנת 1565, ונכתב ''Giapan''.

==היסטוריה==
[[קובץ:三内丸山遺跡大型竪穴住居.JPG|שמאל|ממוזער|250px|שחזור של בית מ[[תקופת ג'ומון]] הקדומה]]
{{הפניה לערך מורחב|היסטוריה של יפן}}

===פרה-היסטוריה והיסטוריה מוקדמת===
{{הפניה לערך מורחב|תקופת ג'ומון}}
מהמחקר ה[[ארכאולוגיה|ארכאולוגי]] עולה כי המתיישבים הראשונים ביפן הגיעו מ[[קוריאה]] ומ[[סיביר]] לפני לפחות 30,000 שנה, כאשר עדיין לא היה [[ים]] שהפריד בין יפן ל[[אסיה|יבשת אסיה]]. ייתכן כי אחרים הגיעו בדרך הים מאוחר יותר מ[[הפיליפינים]] ומ[[פולינזיה]].
הסימנים הראשונים ל[[תרבות]] מופיעים בערך ב-10,000 לפנה"ס עם [[תקופת ג'ומון|תרבות ג'ומון]], המאופיינת בתחילתה באורח חיים של [[ציידים-לקטים]] [[נווד]]ים למחצה, הגרים בחפירות בקרקע ושעסקו ב[[חקלאות]] פרימיטיבית. ה[[אריגה]] עדיין לא הייתה ידועה, והממצאים הארכאולוגיים מעידים שהבגדים עשויים היו מקליפות [[עץ|עצים]]. לקראת [[האלף השלישי לפנה"ס]] אנשי הג'ומון כבר [[פיסול|פיסלו]] דמויות מ[[חרס|חימר]] וייצרו כלים המעוטרים בדוגמאות שונות על ידי [[חבל (חפץ)|חבלים]] ומקלות שנלחצו אל החימר הלח. יפן היא מקום ייצור ה[[קדרות|קרמיקה]] העתיק ביותר בעולם. בהדרגה החל תהליך של התיישבות.

מקורותיה ההיסטוריים של התרבות היפנית לוטים בערפל, ומשתרגים היטב ב[[סיפור עם|אגדות]] הרבות שצמחו במרוצת השנים ב"ממלכת האלים". לפי המסורת, ה-[[11 בפברואר]] [[המאה ה-7 לפנה"ס|660 לפנה"ס]], הוא התאריך הרשמי (לפי ספירת ה[[נוצרים]]) שבו נוסדה יפן על ידי ה[[קיסר יפן|קיסר]] [[ג'ימו|גִ'ימוּ טֶנוֹ]]. מסורת זו מופיעה בגרסאות הקדומות ביותר של תיעוד היסטורי כלשהו ביפן, בתעודות שנכתבו בין [[המאה ה-6]] ל[[המאה ה-8|מאה ה-8]], לאחר אימוץ מערכת [[כתב סיני|הכתב הסיני]] על ידי היפנים. זהו תיעוד ממקור ראשון, אולם הוא נעשה יותר מ-1,000 שנה לאחר התרחשותם, כביכול, של המעשים המתוארים בו.

התקופה שבה נכתבו התעודות הללו הייתה תקופה של מלחמות בין כמה שליטים מקומיים ששלטו בחלקיה השונים של המדינה ותבעו לעצמם את תפקיד קיסר הארץ כולה, שהוחזק בידי משפחה קיסרית אחת ששלטה על חלק נכבד מן הארץ. במטרה ליצור לגיטימציה לשלטונה של המשפחה הקיסרית השלטת, יצרו וליקטו תומכי הקיסר אסופת שירים וסיפורי אגדה, אשר מתארים את התגלגלות האלוהות מ[[אל השמש|אלת השמש]], [[אמטראסו]], הנחשבת גם כיום לבכירה באלי ה[[פנתאון]] של [[דת]] ה[[שינטו]], הדת המקורית של יפן, דרך נכדהּ ניניג'י ועד לקיסר המייסד, ג'ימו טנו, שהיה לטענת המיתוסים הללו מייסדה של השושלת הקיסרית השלטת. שושלת זו, אשר כתבה את ההיסטוריה הקדומה של יפן, היא אותה שושלת שעמה נמנים קיסרי יפן של ימינו.

====תקופת יאיואי====
{{הפניה לערך מורחב|תקופת יאיואי}}
בתחילת תקופת יאיואי (ביפנית 弥生時代), סביב [[המאה ה-3 לפנה"ס]], הייתה פריחה של [[טכנולוגיה|טכנולוגיות]] חדשות כגון חקלאות [[אורז]], והפקת [[ברזל]] ו[[ברונזה]], שהובאו בידי מהגרים מ[[קוריאה]]. טכנולוגיות אלה היוו את היסודות ל[[תרבות יפנית|תרבות היפנית]] המסורתית שעדיין קיימת היום. אוכלוסייה זו גדלה וה[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]] נעשתה למורכבת יותר: האנשים החלו לארוג [[בד]]ים, לגור בכפרי-איכרים קבועים, לבנות מבנים [[עץ (חומר גלם)|מעץ]] ומ[[אבן בניין|אבן]], לצבור את הונם על ידי בעלות על קרקעות ולאחסן [[דגן]]. בתקופה זו התפתחו [[מעמד]]ות חברתיים ברורים.

לאחר תקופת היאיואי הגיעה בערך ב-[[250|250 לספירה]] [[תקופת קופון]], שהייתה מאופיינת במדינות מיליטריסטיות חזקות שמרוכזות סביב שבטים בעלי עוצמה. חצר הימטו, באזור אסוקה, השתלטה על השבטים האחרים וצברה הון על ידי השתלטות על קרקעות רבות. בהתבסס על המודל ה[[סין (אזור)|סיני]], הם פיתחו מנהל מרכזי וחצר אימפריאלית והחברה אורגנה על פי עיסוק. רוב האנשים היו [[איכר]]ים; אחרים היו [[דייג]]ים, אורגים, [[קדרות|קדר]]ים, [[אומן|אומנים]], ומומחים [[פולחן|פולחניים]].

===התקופה הקלאסית===
[[קובץ:Kongobuji Koyasan07n3200.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כניסה למקדש בודהיסטי ביפן]]
היפנים החלו [[כתב|לכתוב]] את ה[[היסטוריה]] שלהם רק ב[[המאה ה-5|מאה ה-5]] ו[[המאה ה-6|ה-6 לספירה]], כשמערכת הכתיבה ה[[כתב סיני|סינית]], [[בודהיזם]], קדרות מתקדמת, [[קבורה]] טקסית והיבטים תרבותיים אחרים הובאו ליפן על ידי [[אריסטוקרטיה|אריסטוקרטים]], אומנים, ו[[נזיר (דתות)|נזירים]] מבאקג'ה, ממלכה בקוריאה.

השלב הראשון של הכתיבה ההיסטורית היפנית הגיעה לשיא בראשית [[המאה ה-8]] עם הכרוניקות המאסיביות, קוג'יקי (תיעוד העניינים העתיקים, 712 לספירה) וניהון שוקי (כרוניקות יפן, 720 לספירה). אף על פי שיפן לא הופיעה כלל בהיסטוריה הכתובה עד לשנת 57 לספירה, אז היא מוזכרת בתעודות סיניות כאומה של "ווה", או "[[עבד]]ים [[גמדות|גמדים]]", הכרוניקות האלה מספרות סיפור [[סיפור עם|אגדי]] הרבה יותר – הן מייחסות את מוצאם של אנשי יפן ל[[קאמי (שינטו)|אלים]] עצמם.

לפי [[מיתולוגיה יפנית|המיתולוגיה היפנית]], יפן נוסדה במאה ה-7 לפנה"ס בידי הקיסר ג'ימו, שהיה צאצא ישיר של האלה אמטראסו. ברוב שנות ההיסטוריה של יפן, הכוח האמיתי היה בידי ה[[אצולה]], ה[[שוגון|שוגונים]], או ה[[צבא]], ולאחרונה – [[ראש ממשלת יפן|ראשי הממשלות]].

דרך [[רפורמת טאיקה]] משנת 645 הגבירו היפנים את אימוץ התרבות הסינית וארגנו מחדש את הממשל על פי מבנה הממשל הסיני. אולם, הכוח הפוליטי נשאר בידי משפחות האצולה, שניהלו את המדינה בפועל.<ref name=":0">{{צ-ספר|שם=יפן המודרנית: תרבות והיסטוריה|עמ=42-43}}</ref> הקמת המדינה הריכוזית ביפן על פי הדגם הסיני, סללה את הדרך לדומיננטיות של ה[[קונפוציאניזם|פילוסופיה הקונפוציאנית]] ביפן עד ל[[המאה ה-19|מאה ה-19]].

בתקופת נארה שבמאה ה-8 הופיעה לראשונה מדינה יפנית חזקה שרוכזה סביב חצר אימפריאלית בעיר הייג'ו-קיו (כיום [[נארה]]). החצר האימפריאלית לאחר מכן עברה לנגואקה ואחר כך להיאן-קיו (כיום [[קיוטו]]), מעבר המסמן את תחילת "תור הזהב" של התרבות היפנית הקלאסית הקרוי [[תקופת הייאן]].

===ימי הביניים ביפן===
[[קובץ:Japanese Red Seal Ship Shuinsen 1634.png|ממוזער|שמאל|250px|ספינת חותם אדום בציור יפני משנת 1634, במהלך [[תקופת אדו]]]]
תקופת [[ימי הביניים]] ביפן אופיינה בהתרופפות השלטון המרכזי ובעלייתו של מעמד שליט של [[לוחם|לוחמים]] הקרויים "[[סמוראי]]". בשנת 1185 היה הגנרל מינאמוטו יוריטומו הראשון לשבור את המסורת של שלטון לצד הקיסר בקיוטו ועבר לקמאקורה הרחוקה, דרומית ל[[יוקוהאמה]] של היום. לאחר מותו של יוריטומו, שבט לוחמים אחר, ההוג'ו, שלטו כנציגים של השוגון. מלחמות שפרצו בין הסמוראים לבין עצמם הביאו להתפוררות מדינית, אך איש לא העז להדיח את השושלת הקיסרית.<ref name=":0" /> ממשל השוגון הצליח לחסום פלישה [[מונגוליה|מונגולית]] מקוריאה ב-1274 ו-1281. לאחר תקופה זו הייתה תקופה של מחנות יריבים שלחמו זה בזה וגרמו לסבל רב, תקופה הקרויה "המדינות הלוחמות" או סנגוקו.

שלטונם הארוך של הסמוראים ביסס את ערכיהם כ״ערכי ההתנהגות הנעלים״. בראש ערכי הסמוראים עמדו הנאמנות לאדון, אומץ-לב, כבוד, [[הקרבה עצמית]], אורח חיים ספרטני ושליטה עצמית. ה"[[בושידו|בּוּשִידוֹ]]" ("דרך הלוחם") התבסס על יסודות קונפוציאניים, כגון ציות, מילוי חובה ואחריות, אך היה זה קונפוציאניזם בעל אופי צבאי. הוא הושפע גם מן הבודהיזם, בייחוד של אסכולת הזן, שהטיפה לריכוז נפשי, שלווה פנימית, ביצוע מושלם ונכונות למות. הסמוראים הצטיינו כלוחמים, אך גם נודעו לשמצה באכזריותם כלפי אויביהם וכלפי עצמם, ובנכונותם להתאבד ב[[ספוקו|הראקירי]] ("חיתוך הבטן") כדי להציל את כבודם.<ref name=":0" />

במאה ה-16, [[סוחר]]ים ו[[מיסיון|מיסיונרים]] [[פורטוגל]]ים הגיעו ליפן לראשונה והתחילו בכך את תקופת "[[סחר הנאנבאן]]" ("ברברי דרומי") של חליפין מסחרי ותרבותי ער בין יפן והמערב (ואף עם סין). הזרים הצליחו להקים תחנות [[מסחר]] ביפן, אליהן נספחו גם מיסיונרים נוצרים, אשר הביאו להתנצרותה ההדרגתית של כעשירית מן האוכלוסייה, בעיקר בדרום יפן.<ref name=":0" />

היעדר כיבושים זרים וקיומו הרצוף של מוסד הקיסרות סייעו למנהיגים יפנים חזקים לאחד את המדינה היפנית מחדש בכוח הזרוע, במחצית השנייה של [[המאה ה-16]]: תחילה [[אודה נובונאגה]], [[טויוטומי הידיושי]] ו[[טוקוגאווה איאיאסו]] חיזקו את שלטונם במדינות הלוחמות ביפן. בהמשך, טוקוגאווה הצליח לאחד את הארץ כולה בכך שניצח את יריביו ב[[קרב סקיגהארה]] בשנת 1600. לאחר מכן הוא העביר את הבירה לאדו (כיום [[טוקיו]]), קיבל מן הקיסר את התואר "[[שוגון]]" (מפקד צבאי עליון) והחל את [[שוגונות טוקוגאווה]].<ref name=":0" />

שוגונות טוקוגאווה, שהייתה חשדנית כלפי המיסיונרים ה[[נצרות קתולית|קתולים]], [[סאקוקו|חסמה כל יחסים]] עם [[אירופה]], למעט מגעים מוגבלים מאוד עם סוחרים [[הולנדים]] באי המלאכותי [[דג'ימה]]. עד אמצע [[המאה ה-17]] גורשו כמעט כל האירופאים מיפן, והדת הנוצרית נאסרה. במקביל, היפנים נעשו מודעים יותר למסחר עם סין, במיוחד לאחר שהמנצ'ו כבשו את סין וייסדו את [[שושלת צ'ינג]]. המנצ'ו כבשו את קוריאה ב-1637 והיפנים חששו מפני פלישה אליהם גם כן. לפיכך, המדינה נעשתה מבודדת יותר מאי-פעם. עם גירוש הזרים נאסר על היפנים עצמם לצאת מגבולות ארצם ולבנות אוניות גדולות, היכולות להפליג למקומות רחוקים. באופן זה ניתקה יפן את עצמה מן המערב, לתקופה שנמשכה קרוב ל-250 שנה.<ref name=":0" /> בתקופת בידוד זו, בּירתה של שוגונות טוקוגאווה הייתה העיר אדו, היא העיר [[טוקיו]] של ימינו, ומכאן נגזר גם שמה של התקופה: [[תקופת אדו]]. במחקר המודרני, נחשבת תקופה זו לשיאה של התרבות הימי-ביניימית היפנית.

===התקופה המודרנית===
[[קובץ:HiroshimaGembakuDome6747.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אחד המבנים הבודדים ששרדו את פצצת האטום במרכז העיר הירושימה בשנת [[1945]]. מאז [[1952]] מוקדש המבנה לזכר ההרוגים ונקרא [[אנדרטת השלום בהירושימה]]]]
במחצית הראשונה של [[המאה ה-19]] פקדו את יפן כמה משברים. בשנות השלושים נפגעו היבולים משיטפונות וקור: הדבר גרם למחסור חמור במזון, ומאות אלפי איכרים מתו מרעב. במקומות שונים פרצו מרידות איכרים כנגד תשלום המס על היבולים, אך הן דוכאו באכזריות על ידי השלטונות. איכרים רבים נהרו אל הערים במטרה למצוא [[פרנסה]], אך המחסור הכללי במוצרי מזון הביא לעלייה במחיריהם ולמהומות של העירוניים. מצוקת האיכרים ועניי הערים השתלבה במצוקת הסמוראים מן הדרגות הנמוכות, שהכנסותיהם מקצבות האורז לא הספיקו לצורכיהם. סמוראים אלה התרוששו, שעה שהסוחרים ובעלי המלאכה - אשר נחשבו נחותים חברתית מהסמוראים - התעשרו וצברו כוח.

בשנות הארבעים נקטה ממשלת השוגון ברפורמות כדי לתקן את נזקי המשבר הכלכלי. אולם, בגלל המבנה השמרני של הממסד, בוצעו הרפורמות חלקית בלבד, ונחלת השוגון לא שיקמה את המשק שלה. המשבר הכלכלי החליש את מעמד השוגון, אולם אמצעי הדיכוי של השלטונות והנאמנויות הפיאודליות שהמשיכו להתקיים, שמרו על המשטר מפני התמוטטות. בידודה הבינלאומי של יפן באותה עת אמנם סייע ליציבותה הפוליטית, אך חולשתה הכלכלית והצבאית הקשתה על המשך הבידוד לאורך זמן. באמצע המאה ה-19 עמדה יפן ללא צי ועם מערך צבאי מיושן, מול המעצמות הימיות של המערב, אשר התעניינותן במזרח אסיה הלכה וגברה.<ref name=":0" />

המדינה שפרצה את שערי יפן למערב הייתה ארצות הברית. ב-1854 הכריח הקומודור ה[[ארצות הברית|אמריקני]] [[מת'יו פרי (קצין צי)|מת'יו פרי]] את יפן להיפתח למערב באמצעות [[הסכם קנגאווה]]. חולשת השוגון הובילה סמוראים רבים למרד, שהביא ל[[מלחמת בושין]] בשנים 1867–1868. בעקבות מלחמה זו התחוללה מהפכה פוליטית שנקראה "אוסי פוקו" ("החזרת השלטון הקיסרי"), ובשפות המערביות קראו לה "רסטורציה". משמעותה הייתה הפלת המשטר הישן בראשות השוגון וכינונו של משטר חדש בראשותו של הקיסר מוצוהיטו. משטר הקיסר התייחס בסלחנות כלפי אנשי המשטר הישן, ובכך מנע מהפכת-נגד. השוגון התפטר, ויתר על מעמדו, ולא נענש. כך החזירה [[רסטורציית מייג'י]] את עטרת השלטון הקיסרי ליושנה, כ-700 שנה לאחר שהשלטון "נגזל" מהקיסר על ידי השוגונים ואנשי הצבא.<ref name=":0" /> במסגרת הרסטורציה, בשנת 1868 החליט הקיסר מוצוהיטו לפתוח את יפן לסחר חוץ עם מדינות מערביות נוספות - החלטה המסמלת את ראשיתו של תהליך מודרניזציה מהיר שעברה המדינה. יפן אימצה מוסדות מערביים רבים ב[[תקופת מייג'י]], כולל ממשל מודרני, מערכת [[משפטים|משפט]] ו[[צבא]]. רפורמות אלו הפכו את [[האימפריה היפנית]] למעצמה עולמית שניצחה את סין ב[[מלחמת סין–יפן הראשונה]] ואת [[האימפריה הרוסית]] ב[[המלחמה הרוסית-יפנית|מלחמה הרוסית-יפנית]]. עד שנת 1910 כבר שלטה יפן על [[טאיוואן (אי)|טאיוואן]], [[קוריאה]], וחצי מ[[סחלין]].

בתחילת [[המאה ה-20]] הייתה תקופה קצרה של "דמוקרטיית טיישו". [[מלחמת העולם הראשונה]] אפשרה ליפן, שלחמה בצד [[מדינות ההסכמה]] המנצחות, להגדיל את השפעתה ב[[אסיה]] ואת החזקותיה הטריטוריאליות ב[[האוקיינוס השקט|אוקיינוס השקט]]. בשנת 1931 פלשה יפן ל[[מנצ'וריה]], וכבשה אותה. המחאות נגד השתלטות זו הביאו את יפן לעזוב שנתיים אחר כך את [[חבר הלאומים]]. ב-1936 חתמה יפן על [[הסכם אנטי-קומינטרן]] עם [[גרמניה הנאצית]] ושנה אחר כך יצאה להרחיב את תחומי השליטה שלה בסין, מה שהביא לפרוץ [[מלחמת סין–יפן השנייה]] (1937–1945). ב-1940 חתמה יפן על הסכם משולש עם גרמניה ואיטליה, שאחריו כונו שלושתן [[מעצמות הציר]]. ב-7 בדצמבר 1941 תקפו היפנים את בסיס [[הצי האמריקאי]] ב[[פרל הארבור]], וכך נכנסה גם ארצות הברית באופן פעיל ל[[מלחמת העולם השנייה]]. ב-19 בפברואר 1942 תקפה יפן את העיר [[דרווין (הטריטוריה הצפונית)|דרווין]] וגרמה למותם של 243 איש.

לאחר קרבות רבים באוקיינוס השקט, איבדה יפן את הרווחים הטריטוריאליים הראשוניים שלה, וארצות הברית הגיעה לטווח הפצצת [[מטוס]]ים מ[[טוקיו]], מ[[אוסקה]] ומערים אחרות, וכן [[הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי|הטילה פצצות אטום על הירושימה ועל נגסאקי]], שלפי ההערכות הביאו למותם של כ-135,000 בני אדם. יפן חתמה על [[כניעת האימפריה היפנית|כניעה ללא תנאי לבעלות הברית]] ב-[[15 באוגוסט]] 1945.

ה[[יפן בתקופת הכיבוש האמריקאי|כיבוש האמריקאי ביפן]] הסתיים באופן רשמי ב-1952, אם כי עדיין נותרו כוחות אמריקאיים ביפן, במיוחד ב[[אוקינאווה (אי)|אוקינאווה]]. יפן אימצה [[חוקת יפן|חוקה]] חדשה ב-1947 תחת רשויות הכיבוש שכוננה מחדש את יפן כמדינה בעלת ערכים דמוקרטים. לאחר הכיבוש, במסגרת תוכנית של התפתחות [[תעשייה|תעשייתית]] אגרסיבית, מדיניות הגנה כלכלית והטלת משימת ההגנה הצבאית על ארצות הברית, זינק ה[[תל"ג]] של יפן והיא נעשתה לאחת מהכלכלות הגדולות בעולם. ב-[[19 בדצמבר]] [[1956]] הפכה יפן ל[[מדינות החברות באומות המאוחדות|חברה ה-80]] ב[[האומות המאוחדות|אומות המאוחדות]]. למרות קריסת מדדי המניות ב-1990, שממנה המדינה עדיין לא התאוששה לגמרי, נותרה יפן מעצמה כלכלית עולמית, ומאז סוף המאה ה-20 החלה גם להפעיל את כוחה האסטרטגי, תוך סיוע (בתפקידים לא קרביים) ל[[מלחמת המפרץ]], לניסיונות האו"ם לשקם את [[קמבודיה]] ולפלישה ל[[עיראק]] ב-2003.

==ממשל ופוליטיקה==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[פוליטיקה של יפן]], [[קיסר יפן]]}}
[[קובץ:Tokyo Diet Building 2.jpg|שמאל|ממוזער|260px|בניין ה[[דיאט]] ב[[טוקיו]]]]
[[קובץ:The Diet.jpg|שמאל|ממוזער|260px|אספת ה[[דיאט]] היפנית]]

הרשות המייצגת את הריבון ונבחרת בבחירות חופשיות ודמוקרטיות היא ה[[הדיאט של יפן|דיאט]], [[פרלמנט|בית המחוקקים היפני]]. בראש [[הרשות המבצעת]] עומד [[ראש ממשלת יפן|ראש הממשלה]], אשר נבחר מבין חברי הדיאט וממשלתו זקוקה לאמון הדיאט.

ה[[דיאט]] היפני, הנקרא "קוקאי", בנוי משני בתים: בית נבחרים ([[בית תחתון]]) ובית היועצים ([[בית עליון]]). בית הנבחרים כולל 480 צירים הנבחרים ב[[בחירות]], כאשר 300 מתוכם נבחרים באזורים חד-נציגיים ו-180 מתוכם נבחרים באופן יחסי מתוך 11 אזורי בחירה, לפי בחירה במפלגות ולא בנציג ספציפי. חברי בית הנבחרים מכהנים כ-4 שנים. בית היועצים כולל 252 צירים, כאשר 96 נבחרים בבחירות יחסיות ארציות – 50 כל שלוש שנים – ו-146 נוספים נבחרים בשיטה אזורית מתוך 47 מחוזות מנהליים. כל מפלגה במחוז מציגה מועמדים לפי גודל המחוז.

[[ממשלת יפן]] מורכבת מ[[ראש ממשלת יפן|ראש הממשלה]] ומשריו ואחראית כלפי הדיאט. על ראש הממשלה להיות חבר של הדיאט והוא נבחר על ידי חברי הפרלמנט. לראש הממשלה יש את הסמכות למנות ולפטר שרים, שרובם חייבים להיות חברי דיאט. בשנים [[1955]] עד [[2009]] שלטה ביפן [[המפלגה הליברלית-דמוקרטית (יפן)|המפלגה הליברלית דמוקרטית]] (LDP), למעט תקופה קצרה ב-[[1993]] בה כיהנה מממשלת [[קואליציה]] של המפלגות המתנגדות לה; ב-2009 עלתה לשלטון [[המפלגה הדמוקרטית של יפן|המפלגה הדמוקרטית]] לאחר שזכתה לראשונה ברוב בבחירות. ראש ממשלת יפן מאז אוקטובר [[2021]] הוא [[פומיו קישידה]].

יפן היא [[מונרכיה חוקתית]] שבראשה עומד קיסר, והיא הקיסרות האחרונה בעולם. הקיסר הוא סמל של המדינה ואחדות העם, אולם הוא אינו מחזיק בסמכויות שלטוניות. שושלת הקיסרים היפנית היא הארוכה ביותר בעולם, ונמשכת מעל 2600 שנה, אך תפקידו של [[קיסר יפן]] כיום הוא סמלי בעיקרו. ה[[ריבונות]], שפעם הייתה מגולמת בקיסר, נובעת כיום מהעם היפני על פי החוקה. הקיסר אחראי רק לחובות [[טקס]]יות ואין לו סמכות ביצועית. באירועים [[דיפלומטיה|דיפלומטיים]] הקיסר בדרך כלל משמש בתפקיד ראש המדינה.

[[נארוהיטו, קיסר יפן|נארוּהיטוֹ]]{{הערה|למשפחת הקיסרים היפניים אין [[שם משפחה]], והם בעלי [[שם פרטי]] בלבד.}} הוא כיום הקיסר ה-126 של יפן. הוא עלה ל[[כס החרצית|כס הקיסרות]] ב-[[1 במאי]] [[2019]] לאחר פרישתו של [[אקיהיטו]] אביו. תקופת מלכותו נקראת "[[תקופת ראיווה]]" (令和, "הרמוניה נפלאה").{{הערה|{{וואלה||יופי והרמוניה: יפן הכריזה על עידן קיסרי חדש|3227968|1 באפריל 2019}}}} נארוהיטו הוא הקיסר הראשון שנולד ב[[יפן בתקופה שלאחר הכיבוש האמריקאי|יפן שלאחר מלחמת העולם השנייה]].

===יחסי חוץ===
{{הפניה לערך מורחב|יחסי החוץ של יפן}}
[[קובץ:Tokyo Oka2.JPG|שמאל|ממוזער|250px| העיר [[טוקיו]] בירת יפן]]
יפן חברה בארגון [[האומות המאוחדות]] מאז 1956 וב[[ארגון המדינות המתועשות]] ובפורום שרי האוצר הבינלאומי של ה-[[G-20]]. יפן נוטלת חלק בפסגת מזרח אסיה והיא תורמת בצורה משמעותית למדינות מתפתחות.

ליפן יש קשרים כלכליים וצבאיים הדוקים עם [[ארצות הברית]]. הברית הביטחונית בין ארצות הברית ליפן פועלת כאבן הפינה של מדיניות החוץ של המדינה. בגלל קרבתה למערב, יחסיה של יפן עם [[קוריאה הצפונית]] מתוחים.

ליפן [[מחלוקת טריטוריאלית]] על איים שונים שהיו נתונים לשליטתה בתקופה שלפני [[מלחמת העולם השנייה]]. אלה הם ארבעת [[האיים הקוריליים|האיים הקוריליים הדרומיים]], שמוחזקים בידי [[רוסיה]], וכן [[סלעי ליאנקור]] ("דוקדו" ב[[קוריאנית]], "טקשימה" ב[[יפנית]]), המוחזקים בידי [[קוריאה הדרומית]]. [[איי סנקאקו]] (בסינית "דיאיוטיי"), שאותם תובעת [[הרפובליקה העממית של סין|סין]], נמצאים בשליטה יפנית. באיים קטנטנים אלה ישנם מאגרים אפשריים של [[נפט]] ו[[גז טבעי]]. המחלוקת על האיים מעיבה על היחסים בין סין ויפן אף כי הן מנהלות קשרי מסחר קרובים זו עם זו. שתי הכלכלות הן בין הגדולות בעולם, והיקפי המסחר בין שתי המדינות השכנות הם עצומים.

==כלכלה==
{{הפניה לערך מורחב|כלכלת יפן}}

[[קובץ:Tokyo Character Street (5282387073).jpg|שמאל|ממוזער|250px|הכלכלה היפנית ידעה עליות ומורדות במהלך ההיסטוריה והיא כיום בין החזקות בעולם]]
[[קובץ:Channel 2 - Japan.webm|שמאל|ממוזער|250px|קטעי וידאו על יפן]]
כלכלת יפן היא ה[[כלכלה]] הרביעית בגודלה בעולם (אחרי [[ארצות הברית]], [[הרפובליקה העממית של סין|סין]] ו[[גרמניה]]),<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.worlddata.info/asia/japan/economy.php|כותרת=Economy in Japan compared to the EU|אתר=Worlddata.info|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-01-13}}</ref> עם [[תמ"ג]] של כמעט 5 [[טריליון]] (אלף מילארדים) דולר, וכן בהתחשב ב[[שווי כוח הקנייה]]. המטבע המקומי הוא [[ין יפני]], המטבע השלישי הנסחר ביותר בעולם אחרי [[דולר אמריקני|הדולר האמריקני]] וה[[אירו]].

שיתוף פעולה ממשלתי-תעשייתי, מוסר עבודה גבוה, שליטה ב[[טכנולוגיה עילית]], דגש חזק על [[חינוך]] ותקציב הגנה קטן יחסית עזרו לקדם את יפן באורח מהיר ביותר לאחר תום [[מלחמת העולם השנייה]] ועד [[שנות ה-80 של המאה ה-20]], והפכו אותה לאחת מהמעצמות הכלכליות הגדולות בעולם, לצד [[ארצות הברית]] ו[[האיחוד האירופי]]. עם זאת, ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] ו[[שנות ה-2000|ה-2000]] חלה נסיגה משמעותית בקצב הצמיחה של יפן בשל סיבות כלכליות ו[[דמוגרפיה|דמוגרפיות]], והיא נאלצה להתמודד עם שנות [[מיתון]] ארוכות. ניסיונות ממשלתיים לחדש את הצמיחה הכלכלית, בין היתר על ידי יצירת [[גירעון תקציבי|גירעונות]] ענק והורדות [[ריבית]] דרסטיות, לא זכו להצלחה רבה וכן הופרעו על ידי ההאטה הכללית בכלכלות האמריקאיות והאסייתיות בשנים [[2001]]–[[2002]] ו[[המשבר הכלכלי העולמי (2008)|המשבר הכלכלי העולמי]] בשנת [[2008]] שהביא למיתון נוסף, לקצב צמיחה שלילי ולשיעור ה[[אבטלה]] הגבוה ביותר מאז תום מלחמת העולם השנייה (5.7%).

ה[[תעשייה]], המפיקה רבע מהתוצרת הלאומית היפנית הכללית, תלויה מאוד בייבוא של [[חומר גלם|חומרי גלם]] ו[[דלק]]ים. בשוק הבינלאומי, יפן מפורסמת בתעשיות ה[[רכב]] וה[[אלקטרוניקה]] שלה, בהיותה בסיסן של חברות גדולות כמו [[טויוטה]], [[הונדה]], [[סובארו]], [[ניסאן]], [[מאזדה]], [[סוני]], [[פנסוניק]], [[טושיבה]] ו[[היטאצ'י]]. ליפן יש גם [[פלח שוק]] גדול בשוק הטכנולוגיה העילית – [[מוליך למחצה|מוליכים למחצה]], [[כימיקלים]] תעשייתיים, [[רובוטיקה]], מכונות ייצור ו[[תעשייה אווירית|תעשיות אוויריות]].

[[מגזר השירותים]] של יפן מהווה כשלושה רבעים מהתוצרת הכללית, ואילו מגזר ה[[חקלאות]] אך ורק 1.6% מהתמ"ג, אף שליפן אחד מציי ה[[דיג]] הגדולים בעולם, וכ-15% מה[[דג]]ים בעולם מגיעים מ[[ספינה|ספינותיה]].

בעקבות [[צפיפות אוכלוסייה]] גדולה מאוד, בעיקר בערים הגדולות, בערי יפן הגדולות הולכים ותופסים תאוצה מיזמי ענק של בנייה לגובה, [[גורד שחקים|גורדי שחקים]] אשר יהוו בית לאלפי בני אדם. דוגמאות למיזמים אלו הם תוכניות [[סקיי סיטי 1000]] ו[[אקס-סיד 4000]] אשר הוצעו לבנייה בטוקיו.

== מדע וטכנולוגיה ==
{{הפניה לערך מורחב|מדע וטכנולוגיה ביפן}}

ביפן, עיקר המיקוד במדע וטכנולוגיה מופנה לכיוון [[מוצרי צריכה]] [[אלקטרוניקה|אלקטרונים]], [[רובוטיקה]], ו[[תעשיית הרכב]]. הגורם האחראי על מדע וטכנולוגיה בממשלת יפן הוא [[משרד החינוך, התרבות, הספורט, המדע והטכנולוגיה (יפן)|משרד החינוך, התרבות, הספורט, המדע והטכנולוגיה]]. ביבשת [[אסיה]], יפן היא המובילה ב[[פרס נובל|פרסי נובל]] בתחום המדע. בתחומי התקשורת וטכנולוגיית המידע, ה-[[ITU]] דירג את יפן במקום ה-3 באסיה, ובמקום ה-11 בעולם כולו.

==גאוגרפיה==
{{הפניה לערך מורחב|גאוגרפיה של יפן}}

[[קובץ:FujiSunriseKawaguchiko2025WP.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הר פוג'י]] הוא [[הר געש]] מפורסם ביפן, הממוקם במרכז האי [[הונשו]]. להר מעמד דתי, ומדי קיץ עולים יפנים רבים אל פסגתו.]]
יפן שוכנת ב[[מזרח אסיה]] במערב [[האוקיינוס השקט]]. האיים הראשיים, המכונים לפעמים איי הבית, הם: [[הוקאידו]], [[הונשו]] (נקרא גם היבשת), [[שיקוקו]], ו[[קיושו]]. קבוצת איים גדולה נוספת היא [[איי ריוקיו]] הנמצאת במרחק של יותר מ-600 ק"מ דרום-מערבית לקיושו. בנוסף, קיימים עוד כ-3,000 איים קטנים יותר ב[[ארכיפלג]] היפני כולו.

יפן היא הארץ בעלת [[צפיפות אוכלוסין|צפיפות האוכלוסין]] ה-41 בעולם. אולם, כ-73% מהמדינה היא [[הר]]רית ומיוערת ואינה ראויה ל[[חקלאות]], ל[[תעשייה]] או למגורים בשל תלילות המורדות, ה[[אקלים]] והחשש ממפולות אדמה בשל [[רעידת אדמה|רעידות אדמה]] ו[[גשם]] חזק. לפיכך, צפיפות אוכלוסין באזורים הראויים למגורים היא גבוהה מאוד, בעיקר באזורי החוף.

יפן נמצאת באזור של [[געשיות]] פעילה בתחומי "[[טבעת האש]]" שסביב האוקיינוס השקט, במפגש בין [[לוח הפיליפינים]], [[הלוח הפסיפי]], [[הלוח האירואסייתי]] ו[[הלוח הצפון-אמריקאי]]. מתקיימת גם פעילות געשית תת-ימית, למשל ב[[מיוג'ין-שו]]. ישנן רעידות אדמה תכופות ברמות נמוכות וכן פעילות געשית מפעם לפעם. רעידות אדמה הרסניות, שלעיתים קרובות מביאות אחריהן [[צונאמי]], קורות כמה פעמים במאה. הרעידות הגדולות האחרונות היו ב[[רעידת האדמה והצונאמי בסנדאי (2011)|סנדאי ב-2011]], בצ'ואטסו ב-2004 והאנשין ב-1995.

ביפן ישנם תשעה אזורים [[אקולוגיה|אקולוגיים]] [[יער|מיוערים]], שמשקפים את האקלים והגאוגרפיה של האיים. מ[[יער טרופי|יערות טרופיים]] ותת-טרופיים באיי ריוקיו ו[[איי בונין|בונין]], ליערות מעורבים וממוזגים באיים הראשיים וליערות מחטניים ממוזגים באזורים הקרים של האיים הצפוניים.

===אקלים===
[[קובץ:Satellite image of Japan in May 2003.jpg|שמאל|ממוזער|150px|צילום [[לוויין]] של יפן]]
יפן היא באזור [[אקלים ממוזג]], עם בערך ארבע [[עונות השנה|עונות]] מובחנות, אך בגלל אורכה מצפון לדרום ובשל הטופוגרפיה שלה, ישנם הבדלים גדולים בין ששת אזורי האקלים העיקריים, אשר מתבטאים למשל בכך שהצפון הרחוק קר מאוד בחורף, ואילו הדרום הרחוק הוא [[סובטרופי]]. האקלים מושפע גם על ידי [[רוח]]ות עונתיות שמגיעות מהיבשת לאוקיינוס בחורפים ולהפך בקיץ. מימי [[זרם קורושיו]] מחממים את הצד הפונה לאוקיינוס השקט, ומקיימים את [[שונית אלמוגים|שוניות האלמוגים]] שלה, השוניות הצפוניות ביותר בעולם. בשל זיהום, רוב השוניות האלה גוססות כיום. בסוף יוני ותחילת יולי יש עונת [[מונסון]], למעט בהוקאידו, כאשר [[חזית מזג אוויר|חזית]] גשם עונתית נמצאת מעל יפן. בסוף הקיץ ותחילת הסתיו, [[סופה טרופית|טייפונים]] מתפתחים מהאזורים הטרופיים שליד [[קו המשווה]] ומתקדמים מדרום-מערב לצפון-מזרח, ומביאים איתם גשם כבד.

==דמוגרפיה==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[דמוגרפיה של יפן]], [[יפנים]]}}
[[קובץ:Bdrates of Japan since 1950.svg|ממוזער|250px|שיעורי הלידות והמיתות ביפן מאז 1950 (לידות בכחול)]]
יפן מונה כ-122 מיליון נפשות. החברה היפנית היא הומוגנית מבחינה אתנית ו[[שפה|לשונית]], עם אוכלוסיות קטנות של [[קוריאנים (עם)|קוריאנים]] (מיליון), [[אוקינאווה (מחוז)|אוקינאווים]], אשר שפתם ותרבותם שונות מאלה של כלל היפנים (1.5 מיליון), [[הרפובליקה העממית של סין|סינים]] ו[[טאיוואן|טאיוואנים]] (0.5 מיליון), [[פיליפינים (עם)|פיליפינים]] (0.5 מיליון), ו[[ברזיל]]אים, רובם '''[[ברזילאים יפניים|אנשים ממוצא יפני אשר היגרו לברזיל]]''' (כרבע מיליון); וכן המיעוט המקומי – ה[[איינו]] ב[[הוקאידו]]. כ-99% מהאוכלוסייה דוברת [[יפנית]] כשפתם הראשונה.

האזרחות היפנית מוענקת ל[[תינוק]] כאשר בני משפחתו רושמים אותו – [[לידה]] ביפן לבדה אינה מקנה אזרחות. [[מיעוטים]] דוברי יפנית חיים לעיתים ביפן למשך שנים רבות מבלי שהם נעשים לאזרחים בארץ לידתם. אנשים ממוצא יפני שחוזרים ליפן מחוץ לארץ מקבלים אזרחות אם לידתם בארץ האחרת נרשמה ביפן על ידי בן משפחה. לפעמים החוזרים האלה אינם נחשבים ליפנים ממש, ויש שחושדים בהם כי הגיעו מה[[קאסטה]] ה"טמאה" "[[בורקומין]]", קבוצה של אנשים שידוע כי היגרו לארצות [[דרום אמריקה|דרום אמריקאיות]], ויש לעיתים אפליה כנגדם.

האוכלוסייה היפנית [[הזדקנות האוכלוסייה|מזדקנת]] במהירות,{{הערה|שרה לבמן, "הזדקנות בעידן החדש", '''[[נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל]]''', פברואר 2023, עמ' 42–63}} כתוצאה מגל לידות לאחר [[מלחמת העולם השנייה]], וירידה בלידות עם המודרניזציה של המדינה בחצי השני של [[המאה ה-20]]. על פי ה[[או"ם]] ו[[ארגון הבריאות העולמי]], [[תוחלת חיים|תוחלת החיים]] ביפן היא בין הגבוהות בעולם (87.9 לנשים ו-81.9 לגברים ב-2021). בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת נבלם כליל הגידול באוכלוסיית יפן, ובחלקו השני (החל מ-2007) אף נרשם מדי שנה קיטון בגודל האוכלוסייה.
ב-1975 ירד [[שיעור הפריון]] של יפן לראשונה מ-2, ובשנים האחרונות הוא נע סביב 1.3, לאחר עלייה קלה מהשיעור שאפיין אותה בתחילת המאה. משמעות נתון זה היא ירידה של כשליש בגודלן של הקוהורטות הבין דוריות, כלומר ירידה משמעותית ומתמשכת גם במספרן של הנשים בגיל הפריון. ה[[ריבוי טבעי|קיטון הטבעי]] של יפן ב-2013 היה מעל 240,000 נפש.
בשנת 2014, 26% מהאוכלוסייה היו בגילי 65 ומעלה. משרדי הבריאות והרווחה צופים כי עד שנת [[2060]], אחוז גילים אלו יעלה ל-40, ואילו ילדים עד גיל 5 יהוו 3.9% מהאוכלוסייה.

אם לא יהיו שינויים מפליגים בילודה או במדיניות ההגירה, צפויה אוכלוסיית יפן לרדת אל מתחת 100 מיליון בשנת 2050, כשאחוז ניכר מהאוכלוסייה יהיו קשישים מעל גיל 65. השינויים במבנה הדמוגרפי הביאו לעלייתן של מספר בעיות חברתיות וכלכליות, בעיקר ירידה פוטנציאלית בכוח העבודה ועלייה במחיר של ביטחונות סוציאליים כמו תוכניות ה[[פנסיה]] הציבורית. מתכנני המדיניות של הממשל כיום מצויים בוויכוח מתמיד לגבי צורת ההתמודדות עם הבעיה. [[הגירה]] ותמיכה בילודה הם שני רעיונות שעשויים להגדיל את כוח העבודה הצעיר. הגירה אינה פופולרית ביותר שכן שיעורי הפשע העולים ביפן מיוחסים לעיתים קרובות לזרים הגרים ביפן{{מקור|נושא=מדינות אסיה}}.
{{הערים הגדולות של יפן}}

===דת===
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[שינטו]], [[בודהיזם ביפן]], [[מיתולוגיה יפנית]], [[אסלאם ביפן]]}}
[[קובץ:Toshodaiji.jpg|שמאל|ממוזער|275px|[[מקדש]] [[טוֹשוֹדַיג'י]] (Tōshōdai-ji) ה[[בודהיזם|בודהיסטי]] הממוקם ב[[נארה]] שנבחר לאחד מ[[אתר מורשת עולמית|אתרי המורשת העולמית]] בידי [[אונסק"ו]]]]
שתי הדתות העיקריות ביפן הן ה[[שינטו]] ו[[בודהיזם]], וחלק גדול באוכלוסייה מקיים את שתיהן. בין 50% ל-80% מהיפנים עורכים פולחני שינטו, כולל צורות שונות של [[סינקרטיזם]] עם בודהיזם, לרוב במזבחות ביתיים או במקדשים מקומיים. רוב היפנים, כ-70% במספר סקרים, מדווחים על עצמם כ"חסרי דת" (無宗教, מוּ-שוּקיוֹ), אך הדבר נובע מכך שהקטגוריה המערבית "דת" זרה לתרבות המקומית והופיעה רק ב[[תקופת מייג'י]]. הגדרה עצמית כ"בן דת השינטו" מתפרשת על ידי הציבור כחברות במסדרים ובאסכולות מאורגנות, ורק כ-3% מהאוכלוסייה מזדהים כך.{{הערה|1=מזרח אסיה מובאת תדיר על ידי חוקרי מדעי החברה כדוגמה לצורך ברגישות תרבותית במדידת [[חוסר דת]]. ראו: Luke Galen (עורך), The Nonreligious: Understanding Secular People and Societies. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2016. עמ' 40-41.}}

[[קונפוציאניזם]] או אפילו [[דאואיזם]] משמשים כבסיס לקוד המוסרי וכ"שקאי-טונן" (רעיון חברתי משותף) מיעוט אומר כי הוא נוצרי (0.7%) או בן לדת אחרת (4.7%). כמו כן, מאז אמצע [[המאה ה-19]] עלו כתות דתיות הקרויות [[שינקוסיוקו]].

הבודהיזם אינו דת המאורגנת באופן קשיח, ביפן קיימים מספר רב של מסורות בודהיסטיות, רובן המוחלט משתייכים לאסכולת ה[[מהאיאנה]], אך אין ארגון גג שמאחד את הבודהיזם ביפן ואף מעטים שיתופי הפעולה. למעשה, חלק גדול מהמסורות היפניות קשורות יותר היסטורית ותאולוגית למסורות מחוץ ליפן, לדוגמה ה[[זן (בודהיזם)|זן]] היפני מקורו בצ'אן הסיני, ומסורת השינגון האיזוטרית והמיסטית חולקת יותר קוי דמיון עם ה[[בודהיזם טיבטי|בודהיזם הטיבטי]] מאשר עם כל מסורת יפנית אחרת.

==שפה==
{{הפניה לערך מורחב|יפנית}}
[[קובץ:Nihongo.png|שמאל|75px]]
השפה היפנית אינה מסווגת מבחינה משפחתית, אף כי קיים דמיון תחבירי משמעותי בינה לבין ה[[קוריאנית]]. מבנה היפנית הוא SOV, הווה אומר שהנשוא מופיע בסוף המשפט, ולאחר המושאים (בניגוד לעברית ואנגלית, למשל, שהן מסוג SVO, בהם הנשוא מופיע לפני המושא).

היפנית היא [[שפה צירופית]], הניכרת במערכת של הונוריפיות (honorifics) המשקפת את הטבע ההיררכי של החברה היפנית. כל זאת בעזרת תבניות פעלים ואוצר מילים מסוים המציין את הסטטוס החברתי היחסי של הדובר, המאזין, והאדם המוזכר בשיחה. באופן יחסי, בשפה יש מבחר הגאים קטן.

לפני המאה ה-5, לא הייתה ליפנים [[מערכת כתיבה]] משלהם. הם החלו לאמץ את המערכת הסינית, יחד עם היבטים רבים אחרים של [[התרבות הסינית]].

בתחילה כתבו היפנים ב[[סינית קלאסית]] או בערבוב של סינית אידיאוגרפית ופונטית על מנת ליצור משמעות יפנית. דוגמה לסגנון מעורבב כזה הוא ה"[[קוג'יקי]]", שנכתב ב-712 לספירה. אז החלו להשתמש בסימניות סיניות על מנת לכתוב יפנית בסגנון שמכונה [[מניוגנה]], שבו קיימות עשרת אלפים סימניות.

לאחר זמן, פותחה מערכת כתיבה. סימניות סיניות ([[קאנג'י]]) שימשו לכתוב מילים שאומצו מהסינית, או מילים יפניות בעלות משמעות מקבילה. הסימניות הסיניות שימשו גם לכתוב אלמנטים [[תחביר]]יים, ולאחר שפושטו נעשו לשלושה סוגים של כתב: [[היראגאנה]], קאנג'י ו[[קאטאקאנה]]. כתבים אלו הם כתבי הברות, המכילים כמה עשרות סימנים, בניגוד לאלפי הסימניות של הקאנג'י.

הספרות היפנית הגיעה לשיא ב[[המאה ה-11|מאה ה-11]] עם "[[סיפור גנג'י]]" מאת [[מורסקי שיקיבו]], אשת אצולה. יצירות [[ספרות]] יפניות רבות נכתבו באותה עת בידי נשים, מכיוון שמלומדים יפנים העדיפו לכתוב בסינית.

היפנית המודרנית נכתבת בשילוב של היראגאנה, קאטאקאנה וקאנג'י.

==תרבות==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[תרבות יפן]], [[אמנות יפנית]], [[מוזיקה יפנית]] ו[[מטבח יפני]]}}
[[קובץ:Harajuku, 2 young ladies smiling.jpg|שמאל|ממוזער|252px|נשים בלבוש [[קימונו]] מסורתי]]
[[קובץ:Shokado01s3200.jpg|שמאל|ממוזער|252px|מגש "[[בנטו (אוכל)|בנטו]]" טיפוסי מהסוג שניתן לרכוש בשוקודו ביפן (אולם אוכל יפני)]]
[[קובץ:Bonsai1.jpg|שמאל|ממוזער|252px|ה[[בונסאי]] היא אומנות יפנית מסורתית של טיפוח [[עץ|עצים]] זעירים שנשתלים, לעיתים קרובות, ב[[גן יפני|גנים יפנים]]. בתמונה עץ ננסי שטופח בסגנון בונסאי.]]
[[קובץ:Kyoto01.jpg|שמאל|ממוזער|252px|העיר [[קיוטו]] המשלבת מסורת ומודרנה]]
התרבות היפנית השתנתה מאוד במשך השנים, מ[[תרבות ג'ומון]] המקורית לתרבות בת הכלאיים של היום, המשלבת בה השפעות [[אסיה|אסיאתיות]], [[אירופה|אירופיות]] ו[[ארצות הברית|אמריקניות]]. מבחינה היסטורית, ל[[סין (אזור)|סין]] ול[[קוריאה]] הייתה ההשפעה הרבה ביותר, החל מהתפתחות תרבות היאיויי ב-300 לפנה"ס; השפעות אלו הביאו לאחר מכן לחקלאות אורז, [[קבורה]] טקסית, [[קדרות]], [[ציור]], [[כתיבה]], [[שירה]], מערכת [[נימוסים]] מסורתית מוגדרת התופסת חלק חשוב בתרבות היפנית ו[[מהיאנה בודהיזם]] עד ל[[המאה ה-7|מאה ה-7]] לספירה.

בתקופה הפרה-מודרנית פיתחה יפן תרבות מיוחדת לה, ב[[אמנות יפנית|אמנות]]; ([[איקבנה]], [[אוריגמי]] - אמנות קיפול [[נייר]], [[אוקיו-אה]], [[סאקורה]] - פריחת [[עץ]] ה[[דובדבן]] הלוקחת חלק חשוב בתרבות ובעיקר באמנות היפנית); באומנויות ([[בובה|בובות]], יצירות [[לקה]] וקדרות), [[אמנויות הבמה]] ([[בונרקו]], [[ריקוד]] מסורתי, [[קבוקי]], [[נו (תיאטרון)|נו]], [[רקוגו]]), ומסורות אחרות ([[משחק]]ים, [[אונסן]], [[סנטו]], [[טקס תה יפני|טקס התה היפני]], [[אדריכלות יפנית]], [[גן יפני|גנים יפניים]], [[חרב]]ות [[קטאנה]] וטיפוח עצים ננסיים מיוחדים המכונים [[בונסאי]])), וה[[מטבח יפני|מטבח היפני]] המסורתי ש[[פירות ים]] ו[[דג]]ים לוקחים בו חלק חשוב, וזאת בעקבות כך שה[[דיג]] נפוץ מאוד ביפן. בין המאכלים היפניים המסורתיים שנעשו נפוצים ברחבי העולם ניתן למנות את ה[[סושי]].

מאמצע [[המאה ה-19]] והלאה, ההשפעות האירופאיות היו החזקות ביותר, כשההשפעה האמריקאית עולה מאוד לאחר [[מלחמת העולם השנייה]]. השפעות אלו ניכרות בתרבות היפנית של היום, שמשלבת בין האירופאי, האסייתי והאמריקאי, ב[[אופנה]], ב[[קולנוע]], ב[[ספרות]], ב[[טלוויזיה]], ב[[משחק וידאו|משחקי הווידאו]], וב[[מוזיקה]]. כיום, יפן היא יצואנית תרבות חשובה, שזכתה לפופולריות רבה סביב העולם, במיוחד בארצות מזרח-אסיאתיות אחרות. תרומות יפניות הניכרות באופן מיוחד לתרבות העולם הם ה"[[אנימה (הנפשה)|אנימה]]" וה"[[מאנגה]]" (סוג של [[קומיקס]]), ה[[גנדאי גקי]] ([[סוגה קולנועית]]) וה[[בוטו|בּוּטוֹ]], צורת [[מחול]] [[אוונגרד]]ית שהתפשטה מיפן לאירופה, ארצות הברית ואוסטרליה. תרבות יפנית מסורתית ומודרנית זכתה למעריצים רבים באירופה ובאמריקות.

חלק בלתי נפרד מהתרבות היפנית היה במשך מאות שנים סוגים שונים של אמנויות לחימה שחלקן הגדול פותח בה. מענפי ה[[ספורט]] הנפוצים ביפן, שנעשה לסמלה גם בעולם כולו, הוא ה[[סומו]]; סוג [[היאבקות (ספורט)|התאבקות]] במשקל כבד, שאף היווה בעבר חלק מדת ה[[שינטו]]. בין [[אמנויות לחימה|אמנויות הלחימה]] המסורתיות שפותחו ביפן, ניתן למנות את ה[[נינג'יצו]] וה[[ג'ו ג'וטסו]], שחלקים מהן נפוצו עם הזמן גם לשאר העולם.

לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] אמנויות לחימה מודרניות-ספורטיביות צברו פופולריות, בהן ניתן למנות את ה[[ג'ודו]], ה[[קנדו]] וה[[קראטה]] לסוגיו - [[שוטוקאן]], [[קיוקושינקאי]], שורין ריו, [[גוג'ו ריו]], [[אייקידו]] ועוד.

משחק ההימורים הנפוץ ביותר ביפן הוא ה[[מא-ג'ונג]] ומשחקים בו אף ראשי ה[[פשע]]. כתוצאה מכך יצא למשחק דימוי שלילי בקרב החברה שומרת החוק ביפן. בשנות ה-90 הקימו קבוצות סטודנטים שגילו את המשחק מחדש קבוצות לקידום המשחק באוניברסיטאות של יפן.

=== חינוך וילדות ביפן ===
בשנת [[1872]] הונהג ביפן חינוך חובה כאחת מהתוצאות של רסטורציית מייג'י. מאז [[1947]] חינוך החובה מורכב מ[[בית ספר יסודי]] ואמצעי, מגיל 6 ועד 15. כמעט כל הילדים ממשיכים את לימודיהם ב[[בית ספר תיכון]] לשלוש שנים, ו-96% ממסיימי התיכון ממשיכים ל[[אוניברסיטה]], [[קולג']] או חינוך גבוה אחר. שנת הלימודים היפנית מתחילה באפריל, חלקם לומדים בין הימים שני עד שישי וחלקם בשני עד שבת. בנוסף לחופשים פעם או פעמיים ב[[שבוע]], יש לתלמידים ביפן עוד שתי חופשות קצרות ב[[אביב]] וב[[חורף]], וחודש שלם של חופשה ב[[קיץ]].

במשפחה יפנית ממוצעת מספר קטן של ילדים; אחד או שניים. הלימודים בבתי הספר היסודיים ובתיכונים מאתגרים וקשים עד מאוד, ולעיתים קרובות נוצרים אצל הילדים מצבי [[דחק|לחץ]] ו[[חרדה]] כתוצאה מהתחרותיות הרבה.

ממחקר שבוצע בשנת [[2016]] ביפן עלה כי 70% מהגברים ו-60% מהנשים שבין הגילים 18–34 אינם נשואים ואינם נמצאים בזוגיות קבועה. עוד עלה כי 42% מהגברים ו-44% מהנשים שבין הגילים 18–34 מעולם לא קיימו [[יחסי מין]]. כתוצאה מה[[טכנולוגיה]] המתפתחת והולכת המביאה לניכור בין בני האדם, התפתחה תופעת ה[[היקיקומורי]], התבדלות מהעולם למשך תקופה ארוכה, דבר המוביל גם לעליה בשיעור הדיכאון.{{הערה|{{ynet|[[סוכנות הידיעות הצרפתית|AFP]]|"מעולם לא יצאתי לדייט". בתולים בני 40 ביפן|4666301|8 ביוני 2015}}}}{{הערה|{{וואלה|גיא אלסטר|כשחצי מצעיריה בתולים, יפן מעודדת אזרחים לצייר דוגמניות עירום|3018552|3 בדצמבר 2016}}}}{{הערה|1=[https://www.washingtonpost.com/news/worldviews/wp/2016/09/16/japan-has-a-worrying-number-of-virgins-government-finds/?hpid=hp_hp-cards_mhp-card-world%3Ahomepage%2Fcard Japan has a worrying number of virgins, government finds]|כיוון=שמאל}}

== צבא וביטחון ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[צבא יפן]], [[היסטוריה צבאית של יפן]]}}
סעיף 9 בחוקה משנת 1947 מטיל על יפן בעקבות מלחמת העולם השנייה מגבלות בנוגע להחזקת צבא, ויש המפרשים אותו ככזה האוסר על יפן להחזיק כל סוג של כוח מזוין. לעומת זאת, הפרשנות המקובלת של החוקה מהיום שבו נכנסה לתוקף, הן מצד היפנים הן מצד האמריקאים, היא שאין איסור על יפן להחזיק "כוח של הגנה עצמית", כלומר צבא למטרות הגנתיות.

סוכנות ההגנה היא חלק ממשרד ראש הממשלה וכפופה למוסדות האזרחיים. בראש הסוכנות ניצב שר ביטחון הנעזר בשני סגני שר. ראש הממשלה רשאי להפעיל את הכוחות הצבאיים בכפוף להסכמת הפרלמנט. בשנת [[1986]] הוקמה מועצת הביטחון הכוללת את ראש הממשלה, שר החוץ, שר הביטחון, שר האוצר, מזכיר הממשלה והשר האחראי על המשטרה. פורום זה מתכנס לדון בכל החלטה הנוגעת לשימוש בצבא. מתחת לשכבה האזרחית קיים הפורום הצבאי של ראשי המטות המשולבים. שלושת מפקדי זרועות היבשה, האוויר והים אמורים לייעץ לפורום האזרחי בנושאים צבאיים ובשעת חירום. על פי החוקה הצבא כפוף למוסדות האזרחיים של המדינה בצורה מוחלטת. חיילים לובשי מדים נשפטים על עבירות שביצעו, בתפקיד או מחוצה לו, בבתי משפט אזרחיים.

זרוע היבשה מחולקת לחמישה פיקודים לאורך המדינה, ומשרתים בה כ-160,000 חיילים. מרכז הפיקוד נמצא בעיר [[איצ'יקאווה]].
היחידות העיקריות בצבא היבשה הן: אוגדה משוריינת, 12 אוגדות חי"ר, חטיבה מוצנחת, שתי חטיבות משולבות, ארבע חטיבות אימון, [[אגד ארטילרי]], שני אגדי נ"מ, כנף מסוקי תובלה ושתי טייסות מסוקי נ"ט. הצי הימי מונה כ-40,000 כוח אדם. במסגרת הכוח פועלות 13 צוללות, 64 משחתות ופריגטות וכמה עשרות שולות מוקשים וספינות סיור. כ-200 מטוסים ו-130 [[מסוק]]ים משרתים את הצי. בכוח האווירי משרתים כ-50,000 חיילים. חיל האוויר מפעיל כ-400 מטוסים ובאופן כללי נהנה מציוד מתקדם. טייסת מטוסי E-2C ([[בואינג E-3 סנטרי|אייוואקס]]) מעניקה ליפן יתרון מודיעיני לא מבוטל כנגד מטוסי אויב.

בשנת [[2024]] החלה יפן בתוכנית לההתעצמות הצבאית הגדולה ביותר בתולדותיה, מאז [[מלחמת העולם השנייה]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://mida.org.il/2024/03/21/יפן-שועטת-למרוץ-חימוש-אזורי/|הכותב=יניב ויסמן|כותרת=יפן שועטת למרוץ חימוש אזורי|אתר=מידה|תאריך=21 במרץ 2024|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2024-03-21}}</ref>

==מבחר תמונות==
[[קובץ:150321 Shiominawate Matsue Shimane pref Japan02s3.jpg|ימין|ממוזער|280px|מראה רחוב בעיר מסטצ'ו בדרום יפן]]
[[קובץ:Osaka Castle 03bs3200.jpg|שמאל|ממוזער|280px|העיר [[אוסקה]]: טירת אוסקה על רקע גורדי שחקים]]
[[קובץ:Rainbow bridge in Shukkei-en Hiroshima.jpg|ימין|ממוזער|280px|[[גן יפני]] מסורתי במקדש ביפן]]
[[קובץ:Kyoto Gion Matsuri J09 049.jpg|שמאל|ממוזער|280px|פסטיבל ב[[קיוטו]]]]
{{תמונה רחבה|Akihabara panoramic view.jpg|1100px|תמונה פנורמית של רחוב ב[[טוקיו]]}}

==חלוקה מנהלית==
{{הפניה לערך מורחב|מחוזות יפן}}
[[קובץ:Japan Map Lincun.svg|שמאל|ממוזער|185px|חלוקת יפן למחוזות]]
יפן מחולקת ל-47 יחידות מנהליות אשר לרוב מאוגדות לשמונה חבלים. [[הונשו]], האי הגדול והמיושב ביותר מחולק ברוב סוגי החלוקה לחמישה חבלים שבתוכם מחוזות רבים. שני איים גדולים אחרים, [[שיקוקו]] ו[[קיושו]] אשר מהווים חבל אחד כל אחד, גם הם מחולקים למחוזות שונים. האי הגדול [[הוקאידו]] בצפון מהווה מחוז אחד בלבד והוא הגדול ביותר בשטחו מבין המחוזות השונים.

המחוזות הגדולים ביותר מבחינת אוכלוסייה הם: [[טוקיו]], [[קנאגאווה (מחוז)|קנאגאווה]], [[אוסקה (מחוז)|אוסקה]], [[אאיצ'י (מחוז)|אאיצ'י]], [[סאיטאמה (מחוז)|סאיטאמה]] ו[[צ'יבה (מחוז)|צ'יבה]]. כולם נמצאים ב[[הונשו]], האי המרכזי ביפן.

להלן רשימת המחוזות המלאה לפי חלוקה לחבלים:

{| class="wikitable"
|- style="background-color:#e0e0e0;"
! [[הוקאידו]]
! [[טוהוקו]]
! [[קאנטו]]
! [[צ'ובו]]
! [[קנסאי]]
! [[צ'וגוקו]]
! [[שיקוקו]]
! [[קיושו]] ואוקינאווה

|- style="vertical-align:top;"
|
*[[הוקאידו]]
|
*[[אקיטה (מחוז)|אקיטה]]
*[[אאומורי (מחוז)|אאומורי]]
*[[פוקושימה (מחוז)|פוקושימה]]
*[[איווטה (מחוז)|איווטה]]
*[[מיאגי (מחוז)|מיאגי]]
*[[יאמאגטה (מחוז)|יאמאגטה]]
|
*[[צ'יבה (מחוז)|צ'יבה]]
*[[גונמה (מחוז)|גונמה]]
*[[איבראקי (מחוז)|איבראקי]]
*[[קנאגאווה (מחוז)|קנאגאווה]]
*[[סאיטאמה (מחוז)|סאיטאמה]]
*[[טוצ'יגי (מחוז)|טוצ'יגי]]
*[[טוקיו]]
|
*[[אאיצ'י (מחוז)|אאיצ'י]]
*[[פוקואי (מחוז)|פוקואי]]
*[[גיפו (מחוז)|גיפו]]
*[[אישיקווה (מחוז)|אישיקווה]]
*[[נאגנו (מחוז)|נאגנו]]
*[[ניאיגטה (מחוז)|ניאיגטה]]
*[[שיזואוקה (מחוז)|שיזואוקה]]
*[[טויאמה (מחוז)|טויאמה]]
*[[יאמאנאשי (מחוז)|יאמאנאשי]]
|
*[[היוגו (מחוז)|היוגו]]
*[[קיוטו (מחוז)|קיוטו]]
*[[מיאה (מחוז)|מיאה]]
*[[נארה (מחוז)|נארה]]
*[[אוסקה (מחוז)|אוסקה]]
*[[שיגה (מחוז)|שיגה]]
*[[וקאיאמה (מחוז)|וקאיאמה]]
|
*[[הירושימה (מחוז)|הירושימה]]
*[[אוקיאמה (מחוז)|אוקיאמה]]
*[[שימאנה (מחוז)|שימאנה]]
*[[טוטורי (מחוז)|טוטורי]]
*[[ימאגוצ'י (מחוז)|ימאגוצ'י]]
|
*[[אהימה (מחוז)|אהימה]]
*[[קגאווה (מחוז)|קגאווה]]
*[[קוצ'י (מחוז)|קוצ'י]]
*[[טוקושימה (מחוז)|טוקושימה]]
|
*[[פוקואוקה (מחוז)|פוקואוקה]]
*[[קגושימה (מחוז)|קגושימה]]
*[[קוממוטו (מחוז)|קוממוטו]]
*[[מיאזקי (מחוז)|מיאזקי]]
*[[נגסאקי (מחוז)|נגסאקי]]
*[[אויטה (מחוז)|אויטה]]
*[[סאגה (מחוז)|סאגה]]
* [[אוקינאווה (מחוז)|אוקינאווה]]
|}

==יהדות יפן==
{{הפניה לערך מורחב|יהדות יפן}}
הקהילה היהודית ביפן קטנה יחסית, והיא מרוכזת בעיקר בערים הגדולות.
בשנת [[1854]] פתחו היפנים את שערי ארצם בפני מהגרים מהמערב, ובין המהגרים ליפן היו גם [[יהודים]]. בני הקהילה הראשונים ביפן היו בעיקר מ[[יהדות סין]] השכנה, ובעיקר מ[[שאנגחאי]] ו[[הונג קונג]]. עד לסוף [[המאה ה-19]] עברו ליפן עשרות יהודים, ובשנת [[1870]] כבר היו ב[[יוקוהמה]] כ-50 משפחות יהודיות. קהילות גם נוצרו ב[[קובה (יפן)|קובה]] וב[[נגסאקי]], שבה הוקם גם [[בית כנסת|בית הכנסת]] היהודי הראשון בתחומי יפן. בנגסאקי הייתה הקהילה היהודית הגדולה מבין השלוש, ועד היום יש בשלוש הערים הללו שרידי בתי קברות יהודים ישנים.

בזמן [[מלחמת רוסיה–יפן]] נשבה [[יוסף טרומפלדור]], שלחם לצידה של [[רוסיה]], בשבי היפני אך הורשה לו להקים חוג [[ציונות|ציוני]] בקרב היהודים שהיו איתו בהיותו בשבי. היפנים אף נעזרו ביהודי אחד בזמן המלחמה, [[יעקב שיף]], אשר נתן [[הלוואה]] כספית גדולה ליפן לבניית צי [[אונייה|אוניות]] מודרני, לאחר שמדינות [[אמריקה]] ו[[אירופה]] סירבו לבקשת ההלוואה מחשש כי יפן לא תוכל לעמוד במתן ההחזר. בתום המלחמה קיבל יעקב שיף את עיטור "השמש העולה" מידי הקיסר [[מוצוהיטו]].

בשנת [[1931]] נכבשה [[מנצ'וריה]] בידי יפן, וכ-13,000 מיהודי [[חרבין]] שישבו בה נכללו תחת השלטון היפני, אך לא נפגעה האוטונומיה הדתית שהייתה שמורה לבני הקהילה.

בזמן [[מלחמת העולם השנייה]] נמלטו לסין ויפן פליטים רבים שנמלטו מ[[אירופה]] דרך רוסיה. בין [[חסידי אומות עולם|חסידי אומות העולם]] היה ה[[שגריר]] היפני ב[[ליטא]], [[צ'יאונה סוגיהארה]] שהציל חלק מ[[יהדות ליטא|יהודי ליטא]] בכך שנתן להם אשרות יציאה מליטא לפני שפגעו בהם הנאצים והפשיסטים ה[[ליטאים]]. סך הכל ברחו ליפן, בזמן המלחמה, כ-6,000 יהודים מהאזור שהיה בשליטת [[ברית המועצות]]. ה[[נאצים]] שלחו ליפן, שהייתה בעלת בריתם, אחד מאנשי ה[[גסטאפו]] כדי שישפיע על [[ממשלת יפן]] להעביר את היהודים ל[[גרמניה]], אולם ממשלת יפן סירבה לדרישה זו.

ה[[פרופסור]] [[אברהם סטזוסו קוצוג'י|סטזוסו קוצוג'י]], בשל אהדתו ליהדות, עזר רבות לפליטים, פעל להאריך את שהותם הזמנית ביפן ודאג להם למזון, בפעילותו זו הסתכן בנפשו ואף נכלא ועונה. כמה שנים לאחר המלחמה התגייר, עלה ל[[ארץ ישראל]], ונקרא אברהם סטזוסו קוצוגי.

עם פרוץ המלחמה בין יפן לארצות הברית עזבו אותה רוב יהודי המדינה ועברו ל[[ארצות הברית]] או ל[[סין (אזור)|סין]].

סופרת הילדים הישראלית נעמי עפרי (אז קיטרון) שהתה ביפן ב[[שנות ה-70 של המאה העשרים]] וכתבה על כך ספר [[שלום לך, יפן]] שהיה לרב מכר, ובו תיארה את הבדלי התרבות, את ההומור החסר והצחוק שמובנו אז היה שונה לחלוטין בתרבותם ושבני יפן ביקשו ללמוד, וכן את המסורות על ייחוסם של האצילים ומשפחות המלוכה ל[[שושלת דוד|שושלת מלכי בית דוד]] ול[[עשרת השבטים]] האבודים מ[[ממלכת ישראל]].{{הערה|1=[http://www.daat.ac.il/daat/tanach/rishonim/shmub11eli-1.htm הספר 'שלום לך, יפן'] בכרטסת הספרייה הלאומית}}

כיום יש ביפן מספר קהילות יהודיות, המונות כ-1,000 יהודים, וכן חמישה [[בית חב"ד|בתי חב"ד]]. בנוסף פועלים ביפן שני ארגונים בשם "בית שלום" (של [[כנסיית ישו הקדושה]]) ו"[[מקויה]]" אשר רוחשים חיבה ליהודים מסיבות דתיות-נוצריות ומאמינים בהיותם עם נבחר.

==ראו גם==
{{הפניה לספר ויקיפדיה|יפן}}
*[[יחסי החוץ של יפן]]
*[[אמנות יפנית]]
*[[אנימה (הנפשה)|אנימה]]
*[[גיישה]]
*[[קימונו]]
*[[סאקורה]]
*[[סומו]]
*[[שינטו]]
*[[קנג'י]]
*[[אמנות לחימה|אמנויות לחימה]]: [[נינג'יצו]], [[בושידו]], [[ג'ו ג'יטסו]], [[ג'ודו]], [[קראטה]], [[קנדו]], [[אייקידו]]
*[[מוזיקה יפנית]]: [[מוזיקה יפנית מסורתית]], [[ג'יי-רוק|רוק יפני]], [[ג'יי-פופ]], [[אנקה (סגנון מוזיקה יפני)|אנקה]]
*[[ברזילאים יפניים]]
*[[קולנוע יפני]]: [[קולנוע יפני מסורתי]], [[J-Horror|אימה יפנית]]
*[[ספרות יפנית]]
*[[שעון יפני]]
*[[מדע וטכנולוגיה ביפן]]
*[[פורטל:יפן]]
*[[כוחות ההגנה של יפן]]
*[[כניעת האימפריה היפנית]]

== לקריאה נוספת ==
*אלי לנצמן, '''יפן'''. האגודה לידידות ולשכת המסחר ישראל-יפן בשתוף [[שגרירות יפן בישראל]] ומשרד החנוך-הפקוח על הוראת הגאוגרפיה, 2000
*[[בן עמי שילוני]], '''יפן המסורתית: תרבות והיסטוריה''', מהדורה שנייה ומתוקנת, [[ירושלים]] ו[[תל אביב]]: שוקן, 2014.
*בן עמי שילוני, '''יפן המודרנית: תרבות והיסטוריה''', מהדורה שנייה ומתוקנת, ירושלים ותל אביב: שוקן, 2002.
*בן עמי שילוני, '''יפן במבט אישי''', ירושלים ותל אביב: שוקן, 2011.

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Japan|שם ויקישיתוף=יפן|ויקיציטוט=יפן|ויקיציטוט 2=קטגוריה:יפן|ויקימסע=יפן|ויקימילון=ארץ השמש העולה|ויקימילון 2=יפן}}
* {{אתר רשמי}}
{{רשתות חברתיות}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007550240205171|יפן}}
* {{המכון הישראלי לדמוקרטיה ממוקד|מדינה|japan}}
*
* [https://www.export.gov.il/Countries/SingleCountry/1454 יפן], באתר [[מכון היצוא הישראלי|מכון היצוא]]
* [https://japan-torii.co.il/ יפן] למטיילים - פורטל יפן בשיתוף עם משרד התיירות היפני [https://www.japan.travel/en/us/ JNTO]
* {{קטעים בהיסטוריה|פרק 282: היפנים לא מאמינים בחופשות – סיפורים מיפן|2018/11/12|פרק-282-היפנים-לא-מאמינים-בחופשות-סיפורי}}
* {{כאן||מינהר הזמן|12959||Podcast}} - על שדים ורוחות בתרבות היפנית - פרק מיוחד של הפודקאסט {{כאן||מינהר הזמן|2019||Podcast}}, [[תאגיד השידור הישראלי|״כאן״, תאגיד השידור הישראלי]]
* {{בריטניקה}}
* {{סופר פרויקט גוטנברג}}
* {{ארכיון בספרייה הלאומית|990038829750205171|אוסף גלויות ותמונות מאיי יפן.}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{מדינות אסיה}}
{{ארגון המדינות המתועשות}}
{{הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי}}
{{מונרכיות}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:יפן|*]]
[[קטגוריה:מדינות העולם]]
[[קטגוריה:מדינות אסיה]]
[[קטגוריה:מדינות איים]]
[[קטגוריה:מקומות ששימשו כמושבת עונשין]]
[[קטגוריה:חברות ה-G20]]
[[קטגוריה:חברות ה-G7]]