הצגת המקור של הדף "לוי אשכול"

{{מנהיג
| תאריך לידה = [[25 באוקטובר]] [[1895]]
| תאריך לידה עברי = [[ז' בחשוון]] [[ה'תרנ"ו]]
| תאריך פטירה = [[26 בפברואר]] [[1969]]
| תאריך פטירה עברי = [[ח' באדר]] [[ה'תשכ"ט]]
| מקום לידה = {{דגל|האימפריה הרוסית}} {{קישור שפה|אנגלית|Orativ|אורטוב}}, [[האימפריה הרוסית]]
| מקום פטירה = {{דגל|ישראל}} [[ירושלים]], [[ישראל]]
| שם = לוי אשכול
| תמונה = Portrait of prime minister Levy Eshkol. August 1963. D699-070.jpg
| כיתוב = אשכול, 1963
| מדינה = {{דגל|ישראל||+}}
| מקום קבורה = {{דגל|ישראל}} [[חלקת גדולי האומה]], [[ירושלים]]
| מפלגה = [[מפא"י]] (1930–1968){{ש}}[[מפלגת העבודה הישראלית|העבודה]] (1968–1969)
| סיעה = [[מפא"י]] (1951–1965){{ש}}[[המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל|המערך הראשון]] (1965–1968){{ש}}[[מפלגת העבודה הישראלית|העבודה]] (1968–1969){{ש}}[[המערך]] (1969)
| תאריך עלייה = [[19 בפברואר]] [[1914]]
| תפקיד1 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = [[ראש ממשלת ישראל]]
| למניין = 3
| התחלת כהונה = [[26 ביוני]] [[1963]]
| סיום כהונה = [[26 בפברואר]] [[1969]]
| הקודם בתפקיד = [[דוד בן-גוריון]]
| הבא בתפקיד = [[יגאל אלון]] (בפועל)
| שם בעל תפקיד מעל = [[זלמן שזר]]
| שם תפקיד מעל = [[נשיא מדינת ישראל|הנשיא]]
|תואר סגן 1=[[סגן ראש ממשלת ישראל|סגן]]
|סגן 1=[[אבא אבן]] {{ש}} [[יגאל אלון]]}}
| תפקיד2 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = [[משרד הביטחון|שר הביטחון]]
| למניין = 3
| התחלת כהונה = [[26 ביוני]] [[1963]]
| סיום כהונה = [[2 ביוני]] [[1967]]
| הקודם בתפקיד = [[דוד בן-גוריון]]
| הבא בתפקיד = [[משה דיין]]
}}
| תפקיד3 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = [[משרד האוצר|שר האוצר]]
| למניין = 2
| התחלת כהונה = [[25 ביוני]] [[1952]]
| סיום כהונה = [[26 ביוני]] [[1963]]
| הקודם בתפקיד = [[אליעזר קפלן]]
| הבא בתפקיד = [[פנחס ספיר]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראשי הממשלות]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[דוד בן-גוריון]] {{ש}} [[משה שרת]]
}}
| תפקיד4 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = [[משרד החקלאות ופיתוח הכפר|שר החקלאות]]
| למניין = 4
| התחלת כהונה = [[8 באוקטובר]] [[1951]]
| סיום כהונה = [[25 ביוני]] [[1952]]
| הקודם בתפקיד = [[פנחס לבון]]
| הבא בתפקיד = [[פרץ נפתלי]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[דוד בן-גוריון]]
}}
| תפקיד5 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = [[משרד הבינוי והשיכון|שר השיכון]]
| למניין = 3
| התחלת כהונה = [[31 במאי]] [[1965]]
| סיום כהונה = [[12 בינואר]] [[1966]]
| הקודם בתפקיד = [[יוסף אלמוגי]]
| הבא בתפקיד = [[מרדכי בנטוב]]
}}
| תפקיד6 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = [[חבר הכנסת]]
| התחלת כהונה = [[20 באוגוסט]] [[1951]]
| סיום כהונה = [[26 בפברואר]] [[1969]]
| כנסות = [[הכנסת השנייה|2]]–[[הכנסת השישית|6]]
}}
| תפקיד7 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=יושב ראש [[מפלגת העבודה הישראלית|מפלגת העבודה]]
|למניין=1
|התחלת כהונה=[[21 בינואר]] [[1968]]
|סיום כהונה=[[26 בפברואר]] [[1969]]
|הקודם בתפקיד=
|הבא בתפקיד=[[גולדה מאיר]]
}}
| בת זוג = [[רבקה מהרש"ק]] (1922–1927) {{ש}} [[אלישבע קפלן]] (1930–1959) {{ש}} [[מרים אשכול|מרים זליקוביץ']] (1964–1969)
}}
'''לֵוִי אֶשְׁכּוֹל''' ('''שְׁקוֹלְניק'''; [[25 באוקטובר]] [[1895]], [[ז' בחשוון]] [[ה'תרנ"ו]] – [[26 בפברואר]] [[1969]], [[ח' באדר]] [[ה'תשכ"ט]]) היה [[פוליטיקאי]] [[ישראלים|ישראלי]] שכיהן כ[[ראש ממשלת ישראל]] השלישי, החל משנת [[1963]] ועד מותו בשנת 1969. קודם לכן כיהן כ[[חבר הכנסת]] וכ[[שר]] ב[[ממשלת ישראל|ממשלות ישראל]].

אשכול החל את פעילותו הפוליטית כחבר ב[[הקונגרס הציוני העולמי|קונגרס הציוני]]. הוא היה ממקימי [[ההגנה]] בשנת [[1920]] וממקימי חברת המים "[[מקורות]]" בשנת [[1937]]. בפעילותו הציונית עסק בהתיישבות, בפיתוח הארץ ובביצור מקורותיה הכלכליים. היה חבר [[הוועד הלאומי]], וחבר בוועד הביטחון של היישוב, שעניינו הקמת כוח צבאי סדיר ל[[המוסדות הלאומיים|מדינה שבדרך]]. לאחר [[הכרזת העצמאות|הקמת המדינה]] מונה למנכ"ל [[משרד הביטחון]], והמשיך לעסוק ברכש צבאי, בעיצוב [[מבנה צה"ל|מבנהו של צה"ל]] ובבניית עוצמתו. אשכול היה הוגה הקמת ה[[מעברה|מעברות]] ו[[עיירת פיתוח|עיירות הפיתוח]], ומאוחר יותר כיהן כיו"ר מועצת המנהלים של [[עמידר]].

אשכול נבחר ל[[הכנסת השנייה|כנסת השנייה]] מטעם [[מפא"י]], וזמן קצר לאחר מכן מונה ל[[משרד החקלאות ופיתוח הכפר|שר החקלאות]] ו[[משרד הפיתוח|הפיתוח]]. ב-[[1952]] מונה ל[[משרד האוצר|שר האוצר]], תפקיד בו שימש 11 שנים והיה מבוניה של ה[[כלכלת ישראל|כלכלה הישראלית]] בשנותיה הראשונות של [[ישראל]]. ב-1963 התפטר [[דוד בן-גוריון]] מראשות הממשלה, ואשכול נבחר לרשת אותו בראשות המפלגה ובראשות הממשלה. ב-[[1964]] חנך את [[המוביל הארצי]] שהיה מיוזמי הקמתו. ב-[[1966]] הוביל את [[ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל]].

ב-[[1967]] הסלים המצב הביטחוני בעקבות כניסת כוחות מצריים ל[[סיני|חצי האי סיני]] המפורז. ישראל נכנסה ל[[ישראל במלחמת ששת הימים|תקופת המתנה]] מתוחה שהסתיימה ב[[מלחמת ששת הימים]]. ישראל נחלה ניצחון מוחץ במלחמה, ותפסה שטחים רבים לרבות [[העיר העתיקה|ירושלים העתיקה]]. יש הזוקפים את הניצחון במלחמה לזכותו של אשכול, הן כראש הממשלה והן כשר בממשלות ישראל, ומצביעים על פעילותו רבת השנים למען בניית כוחו של הצבא.

אשכול נקט בגישה מתונה יותר כלפי ה[[ציונות רוויזיוניסטית|תנועה הרוויזיוניסטית]]. הוא אישר את [[קבורת זאב ז'בוטינסקי בישראל|העלאת עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי לישראל]], בניגוד לעמדת בן-גוריון, ואף צירף את [[גח"ל]] ל[[ממשלת ישראל השלוש עשרה|ממשלת אחדות לאומית]] בעת תקופת ההמתנה. מאידך, פעל לאיחוד מפלגות הפועלים לכדי [[מפלגת העבודה הישראלית]], בראשה עמד. מאוחר יותר פעל להקמת רשימה משותפת למפלגת העבודה ול[[מפ"ם]] - היא [[המערך]].

אשכול נפטר בעת כהונתו כראש הממשלה, ונקבר ב[[חלקת גדולי האומה]].

==קורות חיים==
===ראשית חייו===
לוי-יצחק שקולניק נולד בשנת [[1895]] ב[[עיירה]] אוֹראטוֹב (ב[[רוסית]]: Оратов; ב[[אוקראינית]]: Оратів, אוראטיב) שב[[פלך קייב]] של [[האימפריה הרוסית]], כ-150 ק"מ מדרום לעיר [[קייב]] (כיום נמצאת העיירה בתחומי [[ויניצה (מחוז)|מחוז ויניצה]] שב[[אוקראינה]]), בנם של דבורה לבית קרַסניַינסקי ויוסף שקולניק. אמו באה ממשפחה עשירה ובעלת נטייה ל[[ההתנגדות לחסידות|מתנגדים]], למרות קרבתה המשפחתית ל[[אדמו"ר]] ה[[תנועת החסידות|חסידי]] [[חסידות מונסטריץ'|יהושע השל ממונסטרישץ']], ואביו היה מנהל משק [[חקלאות|חקלאי]] זעיר, ומחסידי הרב ממונסטרישץ'.
אשכול התחנך בילדותו ב[[תלמוד תורה|חדר]], ולצד זאת למד גם [[לימודי חול]].{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 17.}} בסתיו 1909 נסע ללמוד ב[[גימנסיה]] היהודית לבנים הרוסית-עברית של פאבל קָגָן ב[[וילנה|ווילנה]].{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 18, 20.}}
במהלך לימודיו בווילנה הצטרף לאגודת נוער ציונית, ולאחר שנעשה חבר הנהלתה, הוביל את הצטרפותה לתנועת [[צעירי ציון]].{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 22–23.}} בעקבות פגישה עם [[יוסף שפרינצק]] בעת ביקורו ב[[ווילנה]], השתכנע אשכול לעלות ל[[ארץ ישראל]].{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 24–25, 27.}}

====התיישבות בארץ ישראל====
עם סיום לימודיו בשנת 1914, בשלהי תקופת [[העלייה השנייה]], [[עלה לארץ ישראל]].{{הערה|אשכול עלה ארצה באונייה "הלואן" שהפליגה מנמל [[טריאסטה]] (גולדשטיין, עמ' 27)}}{{הערה|תוכניתו המקורית הייתה להגיע ארצה לשנה ואחר כך לחזור ולהתייצב לגיוס לשירות חובה בצבא הרוסי, בהנחה שלא יגוייס בשל אצבע קטועה ו[[עיוורון צבעים]] (גולדשטיין, עמ' 25–26).}} ב-19 בפברואר הגיע ל[[נמל יפו]] ולמחרת יצא לחפש עבודה ב[[פתח תקווה]].{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 27–28.}} הוא הצטיין בעבודה חקלאית מעשית, ובמשך תקופה גם עבד בסיוע ל[[נתן שיפריס]] בתחזוקת מערכת ההשקיה של המושבה.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 30.}} במאי 1914 הצטרף לקבוצת פועלים שהתיישבה ב[[קלנדיה]] (לימים "[[עטרות]]") וכינתה את עצמה "בני הדסה". אולם בנובמבר אותה שנה נטשה הקבוצה בחשאי את האדמות שעיבדה בקלנדיה והגיעה לירושלים. כעבור מספר ימים יצאו אשכול וחבריו לחפש עבודה ב[[ראשון לציון]].{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 32–37.}} ב-2 במרץ 1915 (פורים תרע"ה) הקימו כעשרים מחבורת הפועלים בני העלייה השנייה שעבדו בראשון לציון את "קבוצת עבודה", במטרה לסייע לפועלים בהשגת מקומות עבודה במושבות. אשכול נבחר לעמוד בראש הוועד של הקבוצה. חברי הקבוצה זיהו עצמם כאנשי "[[הפועל הצעיר]]".{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 39.}} במחצית השנייה של 1915 ובמהלך 1916 התגורר אשכול לסירוגין גם בפתח תקווה, שם נפתח "סניף" של "קבוצת עבודה", ובמשך מספר חודשים עסק, תמורת משכורת צנועה מאוד, בעיקר באיתור מקומות עבודה.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 41–42.}}

בתקופה זו, שבה התחוללה [[מלחמת העולם הראשונה]], בחר אשכול "[[התעת'מנות|להתעת'מן]]", ובעזרת הקשרים שיצר עם פקידים טורקיים, קיבל פטור מחובת הגיוס לצבא העות'מאני, באמצעות "תעודת שחרור" כ"עובד חיוני". בעזרת קשריו ותשלום "[[בקשיש]]", נפטר גם מעבודות השירות בבסיסים טורקיים ברחבי הארץ, שנלוותה לפטור מהשירות הצבאי.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 44–45.}} בתחילת 1916 נענה לפניית "הסתדרות פועלי יהודה" להצטרף אליה, ובקיץ אותה שנה נבחר לוועד המרכזי שלה ("[[המרכז החקלאי]]"), לצד [[ברל כצנלסון]], [[שמואל יבנאלי]] ו[[נטע הרפז|נטע גולדברג (הרפז)]]. אז גם הצטרף למפלגת "[[הפועל הצעיר]]".{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 45–47.}} בעקבות הפלישה הבריטית, נדרש להתגייס לצבא הטורקי, ובאמצעות קשרים ובקשיש, נשלח באוקטובר 1917 לעבודות שירות עבור הצבא במחנות עבודה באזור [[עזה]], בעקרון וב[[לטרון]]. לאחר שעבד כחודש ימים במחנות הצבא, ברח בתחילת נובמבר לפתח תקווה.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 57.}}{{הערה|בשבוע השני של נובמבר 1917, עם התקדמות הכוחות הבריטיים מדרום, נשלח אשכול על ידי מספר חברי מרכז "הפועל הצעיר" לחצות את קו החזית ולהבטיח לכוחות את עזרתם בכיבוש הארץ. הוא הצליח לפגוש פטרול אוסטרלי והוחזק על ידו יום אחד במאסר. לאחר מכן חזר לראשון לציון ושם חיכה עם חבריו לכוחות צבא הבריטי, שהגיעו למושבה ב-14 בנובמבר. כדי להוכיח את נאמנותם, התנדבו אשכול וחבריו לעבודות שירות, בהן קבורת עשרות חללים של שני הצבאות (גולדשטיין, עמ' 57–58).}}
בתחילת דצמבר 1917 הגיעו אשכול וחברי "קבוצת עבודה" לבית הספר החקלאי "[[מקוה ישראל]]", כדי לקבל הכשרה חקלאית, ובסוף אותו חודש הצטרפו לחוות חולדה.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 59–60.}} בתקופה זו עבר, בהשפעתו של [[יוסף שפרינצק|שפרינצק]], לעסקנות מפלגתית בהנהגת "הפועל הצעיר", בוועדה החקלאית של המפלגה וכנציגה בוועד "[[הסתדרות פועלי יהודה]]". הייתה זו עליית מדרגה במעמדו הציבורי בהנהגת תנועת הפועלים בארץ ישראל.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 61–63.}}

ביולי 1918, לקראת סוף המלחמה, התנדב אשכול, בניגוד להחלטת מפלגתו, לגדוד ה-40 "הארץ ישראלי" של [[הגדודים העבריים]] שהוקם במסגרת [[הצבא הבריטי]]. את האימון הבסיסי עשה ב[[מצרים]].{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 67.}}{{הערה|בימים הראשונים במחנה האימונים "חלמייה", נבחר אשכול על ידי המתנדבים ל"מועצת הגדוד", לצדם של [[ברל כצנלסון]], [[דב הוז]] ו[[אליהו גולומב]] (גולדשטיין, עמ' 67). כבר בשבוע הראשון הוא קודם לדרגת קורפורל ([[רב-טוראי]]). הוא קיבל חופשה מיוחדת של 3 ימים לצורך השתתפות בטקס הנחת אבן הפינה ל{{ה|אוניברסיטה העברית}} כנציג "הפועל הצעיר", אך לאחר שחזר למחנה לאחר 5 ימים, נשפט, ישב בכלא ודרגתו נשללה. במהלך השבועות הבאים הוחזרו לו דרגותיו והוא אף הועלה לדרגת לנס-קורפורל (גולדשטיין, עמ' 68).}} חיילי הגדוד הועסקו בעיקר בתפקידי שמירה במצרים וגם במחנות שבויים באזור [[טריפולי (לוב)|טריפולי]]. בתחילת 1919, בעזרת קשריה של הנהגת "הפועל הצעיר", קיבל אשכול חופשת שחרור ארוכה מהצבא, ומונה למנהל המחלקה הכלכלית של התנועה. בספטמבר אותה שנה הועבר הגדוד ל[[מחנה סרפנד]] (צריפין) בארץ ישראל, ובחודשים האחרונים של אותה שנה הצליח אשכול לארגן גניבות נשק ממחסני הגדוד, לטובת חימוש המושבות בצפון הארץ, שנזקקו לנשק לקראת עימות עם הבדווים באזור. ב-31 ביולי 1920 שוחרר סופית מהגדוד.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 70–72.}}

בסתיו 1920 נמנה אשכול עם מייסדי [[קיבוץ]] [[דגניה ב']],{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 94.}} בו היה חבר במשך שנים רבות;{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 105.}} בשנים הראשונות היה מרכז ענף הירקות. באותו זמן נמנה אשכול עם מייסדי [[הסתדרות העובדים הכללית]].{{הערה|'''לוי אשכול - ראש הממשלה השלישי: מבחר תעודות מפרקי חייו [1895–1969]''', ארכיון המדינה, עמ' ז'.}}

ב-27 בנובמבר 1920 נבחר כאחד מ-27 צירי "הפועל הצעיר" בבחירות להסתדרות, וכעבור שבוע השתתף בדיוני ועידת היסוד שלה בחיפה.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 103.}} בעקבות ועידת היסוד, הוקמה "הסתדרות הפועלים החקלאית" ("ההסתדרות החקלאית") – ארגון הגג של חברי ההסתדרות הכללית מן המגזר החקלאי. ב-11 בדצמבר 1920 נבחר אשכול ל"מרכז הסתדרות החקלאים" ("[[המרכז החקלאי]]"), המוסד המבצע של "[[הסתדרות הפועלים החקלאיים]]".{{הערה|שם=גולדשטיין 109}} הוא נבחר לשמש רכז ההסתדרות החקלאית. כן היה ממייסדי ארגון [[ההגנה]], והיה חבר "המפקדה הארצית" הראשונה.

בתחילת 1922 קיבל אשכול על עצמו שלושה תפקידים: חבר "מועצת ההסתדרות" (בת 21 חברים בראשות המזכיר הכללי בן-גוריון); חבר הוועד הפועל של ההסתדרות (שבעה חברים); ונציג "הפועל הצעיר" בוועד המנהל של "[[המרכז החקלאי]]".{{הערה|שם=גולדשטיין 109|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 108–109.}}{{הערה|בשל המבנה הפוליטי של "הסתדרות העובדים", אשכול בתפקידו כחבר בוועד המנהל של "המרכז החקלאי" היה אמור לפקח על פעילותו שלו בהנהלת ההסתדרות (גולדשטיין, עמ' 110).}}

בתחילת יוני 1922 יצא אשכול בשליחות "הפועל הצעיר" וההסתדרות לפגישות ולוועידות באירופה, כדי לקבל מהגופים הללו מימון לנסיעתו לצורך קבלת טיפול רפואי לקדחת. מספר חודשים קודם לכן קיבל אישור לשמועות שהגיעוהו כבר קודם, כי עוד בסוף 1917 נרצח אביו ב[[פוגרום]] שערכו "[[הצבא הלבן|הלבנים]]" (אויבי ה[[בולשביקים]] "האדומים") באוראטוב.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 111.}} אשכול נפגש בווינה עם [[אליהו גולומב]] ובמשך שלושת השבועות שבהם שהה בעיר, סייע לו באריזה והסוואה של נשק המיועד ל[[הברחה]] לארץ ישראל. ב-16 ביולי נעצרו אשכול, גולומב ו[[דוד הכהן (חבר הכנסת)|דוד הכהן]] על ידי משטרת אוסטריה, ושהו במעצר עד ששוחררו ב-14 באוגוסט וגורשו מאוסטריה. מיד עם שחרורו השתתף אשכול בוועידה השלישית של "הברית העולמית" בברלין וב"ועידה הציונית השנתית" בקרלסבד, וב-17 בספטמבר חזר לדגניה ב'. ב-21 בנובמבר 1922 התחתן בחצר הקבוצה עם חברתו, רבקה מהרשק, בטקס שכלל הצהרות אמונים, ללא שירותיו של רב.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 114–116.}}

====פעילות פוליטית בתקופת המנדט====
בתחילת יולי 1924 יצא עם [[דוד בן-גוריון]] לשליחות באירופה. הוא השתתף כנציג "הפועל הצעיר" בישיבת "הוועד הפועל הציוני הגדול" של [[ההסתדרות הציונית העולמית|ההסתדרות הציונית]] בלונדון ובישיבות של מספר ועדות נוספות שלה, ובניגוד לפעם הראשונה שייצג את תנועתו מחוץ לארץ ישראל, הפעם לקח חלק פעיל בדיונים. ב-21 באוגוסט השתתף ב"ועידת העזרה" ליהודי רוסיה שהתקיימה ב[[קרלסבד]] שב[[צ'כוסלובקיה]], ודנה בארגון עזרה למאות "[[אסיר ציון|אסירי ציון]]" ברוסיה ולמגורשים ממנה. בתחילת ספטמבר נסע ל[[גדנסק|דנציג]], גרמניה, והשתתף במועצת תנועת "[[החלוץ]]". בסוף ספטמבר השתתף ב"ועידה לענייני הגירת יהודים" ב[[פראג]]. בנובמבר חזר לדנציג והשתתף בוועידת הנוער של "החלוץ". בתחילת ינואר 1925 שב לארץ ישראל.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 130–133.}}

בתחילת מרץ 1925 יצא עם [[דוד רמז]] בשליחות "הסתדרות העובדים" ל[[ברית המועצות]] במטרה למנוע פילוג בתנועת החלוץ ולדרבן את ראשיה לפעול לעלייה מהירה. השניים הגיעו למוסקבה ב-13 במרץ והשתתפו בוועידת החלוץ שנפתחה בעיר כעבור יומיים. בזמן הוועידה נפגש עם אחיו הבכור, ליפא, וביקש להאריך את אשרת השהייה שניתנה לו כדי לנסוע לבקר את בני משפחתו, אולם השלטונות הסובייטים סירבו לאפשר זאת מטעמים "ביטחוניים". מיד בסוף הוועידה שב לארץ ישראל.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 135–137.}} באוגוסט 1925 השתתף לראשונה כציר ב[[הקונגרס הציוני העולמי ה-14|קונגרס הציוני ה-14]] ב[[וינה|ווינה]].{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 139.}} עם חזרתו לארץ היה אחראי להקמת תחנת המים ב[[עמק הירדן]].

אשכול היה ממארגני ועידת היסוד של "[[חבר הקבוצות והקיבוצים|חבר הקבוצות]]" (נובמבר 1925, אשכול היה חבר בוועד המנהל שלו) ושל הוועידה החקלאית השלישית (סוף ינואר 1926).{{הערה|שם=גולדשטיין 145|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 145–146.}}
ביולי 1926 השתתף במושב הוועד הפועל הציוני שהתקיים בלונדון. במהלך דיוני "הוועד הפועל הציוני הגדול" הציע ליישב מיד כאלף איש ביישובים חדשים, כדי להתגבר על המשבר הכלכלי החמור שנוצר בארץ ישראל. התוכנית זכתה לאהדה מצד ראשי התנועה הציונית וזכתה להקצבה גבוהה. פרויקט זה כונה מאז "[[התיישבות האלף]]". באוגוסט אותה שנה השתתף אשכול בוועידת "ההתאחדות" בוורשה. בתחילת ספטמבר 1926 נסע ל[[יוון]] כדי ללמוד כיצד התמודד הממשל עם קליטתם של 600,000 פליטים שהגיעו מ[[אסיה הקטנה]] בעקבות הסכם חילופי האוכלוסין עם [[טורקיה]], וזאת לטובת יישום רעיון "התיישבות האלף". ביקורו ביוון נמשך חמישה ימים, במהלכם סייר ב[[סלוניקי]] ובכפרים סביבה ונפגש עם יהודים ואנשי ממשל. בשנים 1926–1928 העלה מספר פעמים תוכניות להתיישבות יהודית ב[[עבר הירדן המזרחי]] וב[[רמת הגולן]], אולם הללו נדחו על ידי המוסדות המיישבים.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 148–149.}}
בתחילת 1927 הופקד על גזברות "המרכז החקלאי".{{הערה|שם=גולדשטיין 145}}

אשכול השתתף בקונגרס הציוני ה-15, ובקונגרס ה-16 שהתקיים ב[[ציריך]] באוגוסט 1929, ובמהלכו נבחר לחבר "[[הוועד הפועל הציוני|הוועד הפועל הציוני הגדול]]". מיד בתום הקונגרס נערכה ועידת היסוד של [[הסוכנות היהודית]]. אשכול נבחר ל"מועצת הסוכנות היהודית" ולממלא מקום בוועד המנהל של הסוכנות.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 157–158.}} בתפקידיו אלה החל לעסוק בהרחבת ההתיישבות (במסגרת המענה של [[המוסדות הלאומיים]] לדו"ח [[ועדת שאו]]), וכן בקידום תוכנית [[התיישבות האלף]] באזורים חקלאיים.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 168–170.}}
בשנת 1930 נמנה עם מייסדי [[מפא"י]], שנוצרה מאיחוד מפלגת [[אחדות העבודה]] עם מפלגת [[הפועל הצעיר]], שאליה השתייך אשכול.

בשנים 1930–1932 עסק אשכול בפעילותו הציבורית כמעט רק בנושאים הקשורים להרחבת ההתיישבות החקלאית.{{הערה|שם=גולדשטיין 179|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 179.}}
ב-23 בינואר 1931 נפגשו אשכול ו[[אברהם הרצפלד]], לבקשתו של [[חיים ויצמן]], עם [[הברון רוטשילד]] בארמונו, כנציגי [[ההתיישבות העובדת]], ושמעו ממנו ביקורת על מה שנראה בעיניו כמחדלים שלה.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 173.}} בקונגרס הציוני ה-17 שנפתח בסוף יוני 1931 בבזל, מונה אשכול ליושב ראש "ועדת ההתיישבות".{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 175.}}

בסוף אפריל 1933 יצא אשכול ללונדון בשליחות ההסתדרות, במטרה לגייס הון למפעלים שתוכננו על ידי המרכז החקלאי.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 180.}} בתחילת יולי נסע משם ל[[ברלין]], עתה בירת [[גרמניה הנאצית]], כדי לנסות לחתום על [[הסכם העברה|הסכם "העברה"]] בין חברות הסתדרותיות ובראשן "[[יכין-חק"ל|יכין]]" ו"[[ניר שיתופי|ניר]]" לבין משרד הכלכלה הגרמני, בדומה להסכם שנחתם כבר עם חברת "[[הנוטע]]", על יצוא סחורות גרמניות לארץ ישראל, שרכישתן אפשרה לעקוף את הגבלת הוצאת מטבע החוץ מגרמניה ולהוציא את הרכוש היהודי ממנה. בסופו של דבר נחתם הסכם שריכז את ההעברה בשתי חברות, אחת בגרמניה ואחת בארץ ישראל. אשכול טיפל בנושאים הקשורים לעליית היהודים מגרמניה ובשילוב ה"העברה" בפרויקטים של "יכין" ו"ניר". אשכול השתתף בקונגרס הציוני ה-18 שנפתח בסוף אוגוסט בפראג, ונבחר בו לחבר הלשכה המרכזית ליישובם של [[יהדות גרמניה|יהודי גרמניה]]. בסוף דיוני הקונגרס חזר לברלין.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 186–190.}} באוגוסט 1934 חזר מגרמניה לארץ ישראל. מעורבותו הרבה בנושא הסכם ההעברה, עוררה כלפיו ביקורת מצד חוגי הימין.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 198–199.}} בינואר 1935 הקימה "המועצה החקלאית" את "חברת ניר בע"מ", בבעלות ההסתדרות, וחודש לאחר מכן נבחר אשכול לאחד משמונת חברי הנהלתה.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 206.}} באוגוסט 1935 הגיע כציר לקונגרס הציוני ה-19 ב[[לוצרן]] מטעם מפא"י. במהלך הקונגרס הגיעו הידיעות על חקיקת "[[חוקי נירנברג]]" ואשכול נסע משם שוב לברלין כדי לעסוק בתיאום נושאי ה"העברה". בתחילת ספטמבר חזר לארץ ישראל והמשפחה עברה להתגורר בתל אביב.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 209–210.}}

אשכול פעל במקביל והתקדם, הן בשורות מפא"י, הן בהסתדרות והן בהגנה. במאי 1938 נבחר כחבר קבוע במרכז מפא"י.{{הערה|שם=גולדשטיין 234|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 234.}} בנובמבר אותה שנה יצא בשליחות הסוכנות היהודית וההסתדרות למסע שארך חמישה חודשים בארצות הברית ובקנדה, כדי לגייס כספים מהיהדות המקומית.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 226–227.}} בסתיו 1939 מונה על ידי [[דוד רמז]] ל"ועד ההגנה" של ההסתדרות. ב-1940 מונה לנשיאות ועידת המפלגה.{{הערה|שם=גולדשטיין 234}} בין השנים 1942–1944 היה מזכיר המפלגה. בין השנים 1944–1948 היה [[מזכיר]] [[מועצת פועלים|מועצת פועלי]] [[תל אביב-יפו]].{{הערה|'''לוי אשכול - ראש הממשלה השלישי: מבחר תעודות מפרקי חייו [1895–1969]''', ארכיון המדינה, עמ' יח.}}

===מפעל המים הלאומי===
כישוריו הארגוניים והכלכליים של אשכול הביאוהו להיות איש מפתח במספר יוזמות מרכזיות: ב-1937 הוא ייסד את חברת [[מקורות]], שנוסדה כמפעל משותף של ההסתדרות (50%), [[הסוכנות היהודית]] (25%), ו[[קרן קיימת לישראל|הקרן הקיימת]] (25%). מפעל המים הראשון שהקימה החברה היה [[מקורות|מפעל הקישון]], שתוכנן על ידי [[שמחה בלאס]], ואשר סיפק מים ל-16 יישובים חקלאיים (מהם שלושה שהוקמו הודות למפעל זה), להר [[הכרמל]] ולשכונת [[הדר הכרמל]] ב[[חיפה]]. חלק גדול ממימון מפעל הקישון השיג אשכול במסגרת [[הסכם העברה]], אשר נחתם בין שלטונות [[גרמניה הנאצית]] לבין הסוכנות היהודית. מטרת ההסכם הייתה לאפשר ל[[יהדות גרמניה|יהודים תושבי גרמניה]] למכור [[נכסי דלא ניידי]] הנמצאים בבעלותם בשטחים שתחת שלטון גרמניה הנאצית, וזאת טרם הפקעתם על ידי השלטונות. לאחר המכירה יכלו היהודים לקחת את התמורה איתם לארץ ישראל, וכך [[עלייה לארץ ישראל|לעלות]] לארץ ישראל תוך שמירה על חלק מהונם.{{הערה|שמחה בלאס, "מי מריבה ומעש", פרק 26, ע' 113-120.}} אשכול כיהן בהנהלת חברת מקורות עד 1951.

עוד בשנת 1939 הציג בפניו [[שמחה בלאס]] את תוכניתו "הפנטזיונרית" שהגיש לד"ר [[ארתור רופין]], ראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות. בהצגה זאת הובאו שלושת המקורות האפשריים להשקיית הנגב: מי קידוחים קרובים, מי [[נחל הירקון]] ומים מן הצפון. ב-12 בפברואר 1941 קיבל אשכול את התזכיר שהגיש בלאס למקורות על "ישוב מדבריות ארץ ישראל על ידי משיכת מים מנחלים", שבו הציע להשקות כ-15–17 מיליון דונם בנגב, באזור [[הכנרת]] ובצפון ישראל, באמצעות מקורות מים גלויים בלבד, וללא קידוחים.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], [[כתר הוצאה לאור]], 2003, [https://books.google.co.il/books?id=qtGR8rhJmC4C&pg=PA245 עמ' 245–246]}} על בסיס תזכיר זה, ולאחר ועדת בדיקה, השיג אשכול, יחד עם [[פנחס ספיר]], את ה[[תקציב]] להקמת משרד טכני, שעיבד את התוכניות הראשונות למפעל מים ארצי שהזכיר את [[המוביל הארצי]] העתידי, שתוכנן ונבנה לאחר [[הקמת המדינה]].

בהתקבל החלטת הקונגרס הציוני לתמוך בהצעתו, הוא החל בעבודות תכנון מפורטות (ביחד עם המהנדס שמחה בלאס), ורתם את חברת ניר לביצוע קידוחים. בראשית 1937 הוקמה חברת מקורות ובמשך ארבע-עשרה השנים הבאות, עד 1951, היה אשכול מנהל-שותף בחברה. ב-1938 הורחבה פעילותה גם אל המגזר העירוני. תוכנית החברה ליישוב מדבריות היוותה ב-1941 את הבסיס לתוכנית ארוכת טווח להקמת המוביל הארצי.

כבר מ-1941 פעלה מקורות גם במרכז הארץ וגם בדרומה. עד 1948 הניחה החברה מעל מאתיים קילומטרים של צינורות מים, אשר נמתחו בין היתר אל אתרי ההקמה של [[11 הנקודות]] בדרום הארץ, עובדה שהכריעה את גורל הנגב ב[[תוכנית החלוקה]].

===בהגנה ובהקמת צה"ל===
מאז היה שותף להקמת ארגון ההגנה בשנת 1920, אשכול היה פעיל בארגון, במיוחד בנושאי כספים ורכש.

בקיץ 1931 כיהן לבקשת [[אליהו גולומב]], יחד עם [[משה בילינסון]] ו[[שמעון דוד יפה]], בוועדה לבירור התלונות החמורות שהועלו כנגד [[יוסף הכט]] בנוגע לפעילותו בזמן [[פרעות תרפ"ט]]. ועדת הבירור מצאה אותו אשם וסילקה אותו מפעילות ב"הגנה" למשך שנה.{{הערה|שם=גולדשטיין 179}}

בין השנים 1940–1948 היה אשכול חבר המפקדה הארצית (המ"א) של ההגנה, וגזבר הארגון. בתקופה זו כינויו המחתרתי היה "ליש".

בשנות [[מלחמת העולם השנייה]] תמך בתחילה בהתגייסות ארץ-ישראלית לשורות [[הצבא הבריטי]]. מאוחר יותר סבר כי ההתגייסות לצד הבריטים לא הביאה תוצאות מדיניות מספקות ותמך בהחלטת הנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל לחדש את המאבק בשלטון המנדט. עם הקמתה של "ועדת x" לתיאום בין המחתרות היהודיות ב[[תנועת המרי העברי]], אשכול היה חבר בוועדה מטעם מפא"י.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 258–260.}}

בשנת 1947 מונה אשכול לחבר "ועד הביטחון" של היישוב היהודי, כנציג מפא"י.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 263.}} הוא שימש כעוזרו של דוד בן-גוריון ושירת ב"[[המפקדה הארצית|מפקדה הארצית]]", שם רוכזה פעילות הגיוס הצבאי מקרב היישוב היהודי כולו.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 273–274.}} בחודשי [[מלחמת העצמאות]] אשכול פעל בתפקידו זה בתחומי גיוס, אספקה ורכש.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 281.}} כמו כן היה לו חלק בארגון סלילת [[דרך בורמה (ישראל)|"דרך בורמה"]], והוא עסק בין היתר גם ב[[פירוק הפלמ"ח]] ובאיחוד המחתרות לכדי יצירת צבא מאוחד.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 284–285.}}

עם הקמת [[ישראל|מדינת ישראל]] הוא שימש כ[[מנהל כללי|מנכ"ל]] הראשון של [[משרד הביטחון]]. הוא המשיך ועסק בארגון הצבא, ברכש, בהנחת יסודות ל[[התעשייה הצבאית|תעשייה הצבאית]], בהקמת [[חיל המדע]] ובבניית [[משוריין|משוריינים]] ל[[צה"ל]].
אשכול עמד בראש משרד הביטחון עד ינואר 1949. בתפקידו זה שימש למעשה כ[[סגן שר|סגן]] [[שר הביטחון]] מבלי שהיה זה תוארו הרשמי. את כישוריו הכלכליים יישם גם בתפקידו כיושב ראש ועדה לייעול הצבא.

===הנהגת מחלקת ההתיישבות===
[[קובץ:Levi Eshkol.jpg|ממוזער|שמאל|לוי אשכול, 1947]]
[[קובץ:עליה לקיבוץ יסעור 4 צלם בנו רותנברג 1949 גנזך המדינה.jpg|ממוזער|250px|שמאל|אשכול נואם בקיבוץ [[יסעור (קיבוץ)|יסעור]], 1949]]
בשנת 1946, לאחר [[השבת השחורה]], ישבה הנהלת הסוכנות בחוץ לארץ, כאשר חברי הנהלת הסוכנות ששהו בארץ הושמו במעצר. נקבעה הנהלה זמנית של הסוכנות בארץ, שבה כיהן אשכול כראש מחלקת ההתיישבות יחד עם [[זלמן שזר]] והרב [[מאיר בר-אילן]]. ביום "השבת השחורה" הביא אשכול לאישור בהנהלה הזמנית של הסוכנות את תוכנית הקמת [[11 הנקודות]] ב[[הנגב|נגב]], אותה הוא יזם. הנקודות הוקמו [[יום הכיפורים|בערב יום הכיפורים]] [[תש"ז]], והיו גורם עיקרי לכך שוועדת [[האומות המאוחדות|האו"ם]] לעניין ארץ ישראל, [[ועדת אונסקו"פ]], המליצה להכליל את הנגב בתחומי המדינה היהודית.

בספטמבר 1948 עזב אשכול את משרד הביטחון ואת משרתו כמזכיר פועלי תל אביב–יפו. באותו חודש עִברת בלחצו של בן-גוריון את שמו מ"שקולניק" ל"אשכול", והתמנה כחבר הנהלת [[הסוכנות היהודית]] וב-7 בספטמבר מונה לראש מחלקת ההתיישבות שלה.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 288.}} ב-18 באוקטובר 1949 מונה ל[[גזבר]] בפועל של הסוכנות היהודית במקום [[יצחק גרינבוים]], וב-30 בינואר 1950 מונה לגזבר הקבוע.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 307–308.}}

אשכול עמד בראש מחלקת ההתיישבות במשך 15 שנה, עד כניסתו לתפקיד ראש הממשלה. עד 1952 ייסד ואכלס במסגרת תפקידו 371 יישובים חקלאיים חדשים ששימשו לקליטת [[העלייה ההמונית|העלייה הגדולה]].
לאחר מכן ריכז מאמצים בחיסול [[מחנה עולים|מחנות העולים]], שהחלו להיבנות במהלך 1949: בתחילה הגה את רעיון הקמת ה[[מעברה|מעברות]], שהחלו להיבנות ב-1950,{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 312–313.}} ולאחר מכן דחף להקמת [[עיירת פיתוח|עיירות הפיתוח]]. כן שימש בין השנים 1949–1953 יו"ר מועצת המנהלים של [[עמידר]] – תפקיד חשוב ומרכזי בימי קליטת העלייה והפיתוח המואץ. במחצית השנייה של שנות החמישים יזם וליווה בין היתר את מפעלי ההתיישבות ב[[חבל לכיש]] וב[[חבל עדולם]].

עד שנת 1952 כיהן, בנוסף, גם בתפקיד [[גזבר]] הסוכנות ומנהל חברת המים "מקורות".

===שר האוצר===
[[קובץ:Levi Eshkol (D699-085).jpg|ממוזער|שמאל|לוי אשכול, [[1951]]]]
בשנת 1951 אשכול נבחר ל[[הכנסת השנייה|כנסת השנייה]] מטעם [[מפא"י]]. ב־8 באוקטובר מונה ל[[משרד החקלאות ופיתוח הכפר|שר החקלאות]] ול[[משרד הפיתוח|שר הפיתוח]],{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 319.}} ושימש בתפקיד במשך תשעה חודשים.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 321, 324.}}[[קובץ:David Horvitz-Levi Eshkol1959.jpg|שמאל|ממוזער|200px|שר האוצר אשכול (מימין) עם [[נגיד בנק ישראל]] [[דוד הורוביץ]], 1956]]ב-25 ביוני 1952 מונה ל[[משרד האוצר|שר האוצר]], בהחליפו בתפקיד את השר [[אליעזר קפלן]], שהתפטר עקב מחלה. [[פרץ נפתלי]] מונה במקומו לשר החקלאות, ואילו [[משרד הפיתוח]] עבר לתחום סמכותו של משרד האוצר.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 330.}}
בתפקידו כשר האוצר שימש אשכול במשך אחת-עשרה שנים. ראש הממשלה דוד בן-גוריון ראה עצמו כ[[מדינאי]] האחראי בלעדית לענייני [[מדיניות חוץ|החוץ]] והביטחון ולעיצוב המורשת העתידית של מדינת ישראל. את ענייני היום-יום והכלכלה הותיר לאשכול.

בתחילה המשיך [[המדיניות הכלכלית החדשה (ישראל 1952)|ב"מדיניות הכלכלית החדשה"]], כינוי להחלטת ממשלה שהתקבלה עוד במהלך כהונת קודמו בתפקיד, אליעזר קפלן. בשנת 1954 ניתן היה לראות מפנה חיובי: סיוע רב שהתקבל מחוץ לארץ, וכן כספי ה[[הסכם השילומים|שילומים]] מגרמניה, היו בין הגורמים לכך שבשנים (1954–1963) היה שיעור הגידול השנתי הממוצע ב[[תוצר לאומי גולמי|תוצר הלאומי הגולמי]] 10% לשנה, ואילו שיעורי ה[[אבטלה]] וה[[אינפלציה]] היו נמוכים מאוד. עם זאת, סממן נוסף היה גידול ב[[צרכן|צריכה הפרטית]], שהשיג בהרבה את גידול התל"ג לנפש, מה שהביא לפער ב[[מאזן מסחרי|מאזן המסחרי]] בין היבוא ליצוא, וכן להתרחבות [[אי-שוויון כלכלי|אי-השוויון הכלכלי]]. אשכול פעל לקידום [[כלכלת שוק|שוק חופשי]] על פני אינטרסים אידאולוגיים, כפי שלדוגמה צידד במכירת מניות של [[מפעלי ים המלח]] לבעלי הון פרטיים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nli.org.il/he/newspapers/mar/1957/11/22/01/article/50/?srpos=10&e=-------he-20--1--img-txIN%7ctxTI-אשכול----1957---------1|הכותב=[[מעריב]]|כותרת=חיוכו של אשכול|אתר=[[הספרייה הלאומית של ישראל]]|תאריך=[[22 בנובמבר]] [[1957]]}}</ref> ה"מדיניות הכלכלית החדשה" היא שהורידה מהפרק את האפשרות של שוק ריכוזי סוציאליסטי על רקע אידאולוגי וסימנה פנייה מתמשכת של הממשלה לעבר כלכלת שוק. בנוסף, זמן קצר לאחר מינויו של אשכול לשר האוצר הועברה חקיקה עיקרית ב-20 באוגוסט 1952 שקבעה רשמית כי ה[[לירה ארץ-ישראלית]] שהייתה בתוקף מתקופת המנדט, מוחלפת ב[[לירה ישראלית]], שעד אותה העת הייתה בתוקף במסגרת [[תקנות שעת חירום]] בלבד.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.boi.org.il/he/Currency/PastNotesAndCoinsSeries/Pages/Default.aspx#Top|כותרת=קטלוג שטרות מהעבר: סדרת בנק לאומי לישראל, התשי"ב - 1952|אתר=[[בנק ישראל]]}}</ref>

בתחום המנהלי, אשכול היה אחראי להקמת [[אגף התקציבים]] במשרד האוצר ולגיוס שדרה מקצועית של כלכלנים צעירים בוגרי [[האוניברסיטה העברית בירושלים]] לשירות במשרד האוצר. בנוסף היה אשכול בין האחראים על הקמת [[בנק ישראל]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nli.org.il/he/newspapers/dav/1952/11/17/01/article/3?&dliv=none&e=-------he-20--1--img-txIN%7ctxTI--------------1|הכותב=[[עיתון דבר]]|כותרת=דיונים על הבנק המרכזי|אתר=[[הספרייה הלאומית של ישראל]]|תאריך=[[17 בנובמבר]] [[1952]]}}</ref> לקראת סוף 1954 אישרה הכנסת את הצעת החקיקה שלו והעבירה את [[חוק בנק ישראל]]. לתפקיד [[נגיד בנק ישראל]] הראשון מונה מנכ"ל משרדו של אשכול, [[דוד הורוביץ]], שכיהן בתפקיד עד [[1971]].

בשלהי [[1956]] תמך אשכול, כמו רוב בקרב שרי הממשלה, ביציאה ל[[מלחמת סיני|מבצע קדש]] וקידם חקיקה שהנפיקה [[איגרת חוב ממשלתית]] והטילה מיסוי על שירותים ממשלתיים כדי להגדיל את רווחי המדינה. לאחר המלחמה הייתה ישראל נתונה למשבר באספקת הנפט, שכן האספקה מברית המועצות נפסקה בעקבותיה. כבר למחרת פרוץ [[מלחמת סיני]] ביקש אשכול לתכנן צינור נפט מאילת צפונה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nli.org.il/he/newspapers/dav/1960/08/25/01/article/33?&dliv=none&e=-------he-20--1--img-txIN%7ctxTI--------------1|הכותב=[[עיתון דבר]]|כותרת=מתי החלו בתכנון קו הדלק מאילת|אתר=[[הספרייה הלאומית של ישראל]]|תאריך=[[25 באוגוסט]] [[1960]]}}</ref> על כן קודמו מגעים עם [[איראן]], שבאותה העת הייתה ב"[[ברית הפריפריה]]" עם ישראל, להקמת [[קו צינור אילת-אשקלון|קו צינור אילת-אשקלון (קצא"א)]]. אשכול שמר על הקשרים עם איראן וביקר בה בכהנו כראש הממשלה ב-[[1966]]. נטל המס בישראל בתקופת כהונתו של אשכול כשר האוצר היה נמוך (פחות מ-25%) ואיפשר את ה[[צמיחה כלכלית|צמיחה]] המהירה של המשק. זאת לנוכח מדיניות [[רווחה]] דלת התקציב שהונהגה, [[תשלומי העברה]] קטנים וסלקטיביים והוצאות ביטחון מצומצמות של בין 5% ל-6% בשנה בלבד, שקפצו זמנית רק עקב מבצע קדש. ב-1957 הוקטן בחזרה [[תקציב הביטחון]], והחל מ-1959 שב קצב הצמיחה לקנה מידה שהיה בו טרם המבצע<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://www.levieshkol.co.il/לוי-אשכול-שר-האוצר/|כותרת=לוי אשכול: ראש הממשלה השלישי - שר האוצר}}</ref>.

ב-[[1 במאי]] [[1956]] נתן אשכול אישור לתוכנית הקמת העיר [[אשדוד]], וב-15 במאי חתם על ההסכם עם בן עמי וקלוצניק.{{הערה|{{הארכיון לתולדות אשדוד|21666|החוזה שנחתם בין מדינת ישראל (חתום מטעמה לוי אשכול) לבין עובד בן-עמי פיליפ קלוצניק, על הקמת עיר חדשה בדרום, 15.5.1956}}}} לקראת סוף אותה השנה הוקמה חברת אשדוד בע"מ – חברת בת של קבוצת בוני ערים בע"מ – על ידי בן עמי וקלוצניק. בתמורה למימון הנמל קיבלה [[חברת אשדוד]] הבטחה לשטח של כ-42 אלף [[דונם]], כ-32 ק"מ בקו אווירי מ[[תל אביב]], והוטלה עליה האחריות לתכנון העיר ובנייתה.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=מירב אהרון גוטמן|שם="שקט יהיה לנו מספיק כשנמות - עכשיו הזמן לחיות":
בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה|כתב עת=תכנון, 2(1): 74-55}}</ref>
[[קובץ:החוזה_שנחתם_בין_מדינת_ישראל_לבין_עובד_בן-עמי_ופיליפ_קלוצניק,_על_הקמת_עיר_חדשה_בדרום,_15.5.1956.pdf|ממוזער|250x250 פיקסלים|החוזה שנחתם בין מדינת ישראל לבין עובד בן-עמי ופיליפ קלוצניק, 15 במאי 1956]]
בחודשים יוני–יולי 1960 ערך אשכול מסע בשש מדינות [[מערב אפריקה]], שם נפגש עם אישי ממשל בכירים ודן עמם בפיתוח הסחר עם ישראל. במסע זה נחתמו מספר הסכמים כלכליים. בספטמבר אותה שנה ביקר במספר ערי בירה באירופה המערבית, בניסיון להסדיר את קבלתה של ישראל כ"חברה נלווה" ל[[השוק האירופי המשותף|שוק האירופי המשותף]].{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 417–418.}} כמו כן ביקר באותה השנה גם ב[[מקסיקו]] וב[[ארצות הברית]], איפה שפעל לעודד השקעות בישראל.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nli.org.il/he/newspapers/shar/1960/11/07/01/article/12/?srpos=9&e=-------he-20--1--img-txIN%7ctxTI-אשכול----1960---------1|הכותב=שערים|כותרת=אשכול ובנטוב על סיוריהם בחו"ל|אתר=[[הספרייה הלאומית של ישראל]]|תאריך=[[7 בנובמבר]] [[1960]]}}</ref> במהלך כהונתו של אשכול גדל נתח השוק התעשייתי על חשבון החקלאי ובעשר שנותיו כשר האוצר גדלה התפוקה התעשייתית במאה אחוזים. הפריחה הכלכלית גם השפיעה לטובת הממשלה על תוצאות [[הבחירות לכנסת הרביעית]] ב-1959, במהלכן התחזקה מפא"י בשבעה מנדטים<ref name=":0" />.

כאמור, ב-1954 הוקם בנק ישראל ועם ייסודו הופסקה הצמדת הלירה הישראלית ל[[לירה שטרלינג]] ובמקומה נעשתה הצמדה של הלירה לדולר ביחס של 1.80 לירות לדולר אחד, תוך כדי פיחות של חמש מאות אחוזים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.seo-tochen.co.il/?p=1460|הכותב=הַבֹּקֶר|כותרת=הדאגה לאשראי הממשלתי|תאריך=[[15 בינואר]] [[1954]]}}</ref> משרד האוצר ובנק ישראל היו יחדיו אחראיים על תהליך צמיחה כלכלית מפואר שנמשך עד 1965, שהיה שני רק לצמיחה הכלכלית של [[יפן]] באותה העת. עם הצמיחה באה גם התערערות ב[[מאזן תשלומים|מאזן התשלומים]]. הפער בין היבוא ליצוא גדל ללא הפסקה עם העדפה ליבוא, ומדיניות הממשלה להתמודדות עם חוסר האיזון דרך סבסוד יצוא, רגולציה והיטלים על מוצרים מיובאים לא הצליחו לבלום אותה. ההפרש הגיע בתחילת שנות השישים ל-50% יותר כספים שזרמו ליבוא מאשר מיצוא. אף על פי כן, משרד האוצר סירב לבצע פיחות ואשכול אף אמר נחרצות, ב-[[1962]], כי "אין ולא יהיה פיחות",<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nli.org.il/he/newspapers/hzh/1962/01/03/01/article/4/?srpos=1&e=-------he-20--1--img-txIN%7ctxTI-אין+ולא+יהיה+פיחות-------------1|הכותב=הצפה|כותרת=אשכול: אין ולא יהיה פיחות|אתר=[[הספרייה הלאומית של ישראל]]|תאריך=[[3 בינואר]] [[1962]]}}</ref> אמרה שנחרטה בזיכרון הציבורי, שכן חודש בלבד אחריה הוכרז על פיחות. אשכול נתקל בקשיים בהשגת רוב בממשלה לתמוך בפיחות נוכח נחיצותו, והצעתו נפלה פעם אחת בהצבעה בממשלה נוכח התנגדותו של [[שר המסחר והתעשייה|שר התמ"ס]] [[פנחס ספיר]].

ב-9 בפברואר 1962 הכריז אשכול בשידור רדיו מיוחד לאומה על [[פיחות]] [[לירה ישראלית|הלירה הישראלית]] לעומת [[דולר אמריקני|הדולר]] מ-1.8 לירות לדולר ל-3 לירות לדולר.{{הערה|{{הארץ1||אשכול: 1 דולר – 3 לירות|19620211|2}}}} במסיבת עיתונאים לאחר ההודעה הסביר השר אשכול, כי הפיחות הוא חלק ממדיניות כלכלית חדשה שנועדה להבריא ולייצב את המשק, ולהכשירו להתמודדות עם שוקי חו"ל. באותה מסיבת עיתונאים נחרטה גם אימרתו של אשכול כי "אין פיחות בלי כאבים." הפיחות הביא לסערה במשק, [[שביתה|לשביתות]] ולעליות מחירים. מטרת הפיחות הייתה ניסיון לצרף את ישראל אל [[השוק האירופי המשותף]] כ"חברה נלווית", ולהוכיח עמידה בסטנדרטים הכלכליים הנדרשים לקראת מהלך זה, משימה שאכן הושגה ב-1964. אמנם ה[[מסחר]] עם מדינות [[אירופה]] השתפר מעט, אך ככל שמטרת המהלך הייתה הורדת הצריכה הפרטית, הרי שהעלייה ברמת המחירים, עקב הפיחות, התקזזה עם מנגנון הצמדת השכר במשק.

הפיחות כשל בהשגת מטרותיו העיקריות, ככל הנראה כתוצאה מפשרות שנערכו בקיומו שאשכול הסכים להן כדי להשיג רוב בממשלה לביצוע הפיחות דרך הסכמת השר ספיר. לאמיתו של דבר כבר בשנת [[1964]], היה ברור כי הגרעון במאזן התשלומים גדל לכ־570 מיליון דולר, והשכר המשיך לעלות מעבר לעלייה בפריון. כך הובהר כי המדיניות הכלכלית החדשה נכשלה בהשגת מטרותיה העיקריות. בפרספקטיבה מאוחרת נראה צעד דרסטי זה כהקדמה [[מיתון 1966 בישראל|למיתון]] הגדול עליו הכריז אשכול ב-1966, אף הוא על רקע העלייה בצריכה הפרטית, בלא עלייה מקבילה בתוצר הלאומי.{{הערה|'''לוי אשכול - ראש הממשלה השלישי: מבחר תעודות מפרקי חייו [1895–1969]''', ארכיון המדינה, עמ' 513.}}

====פרשת לבון והבחירות לכנסת החמישית====
{{הפניה לערך מורחב|העסק הביש}}
במהלך עבודתו לצדו של בן-גוריון רכש אשכול את אמונו ואת חיבתו, והפך ליורשו המועדף. כאשר התפטר בן-גוריון לראשונה מתפקידו בשנת 1953, הודיע לראשי מפלגתו כי הוא רואה באשכול את האדם המתאים ביותר לרשת את תפקיד ראש הממשלה, אך סירובו של אשכול ולחצים מפלגתיים אחרים הביאו למינויו של [[משה שרת]], שנהנה מתמיכה גורפת של הנהגת [[מפא"י]].{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 353–355.}}

בזמן כהונתו של משה שרת כ[[ראש ממשלת ישראל|ראש ממשלה]] ו[[פנחס לבון]] כשר הביטחון, אירעה פרשת [[העסק הביש]] – הנחיה לקבוצת צעירים יהודים ב[[מצרים]] לחבל במוסדות [[הממלכה המאוחדת|בריטיים]] [[ארצות הברית|ואמריקניים]] שם, על מנת לסכסך בין מצרים למדינות אלו, ולמנוע, או לדחות, את הלאמת [[תעלת סואץ]] על ידי מצרים. תוכנית זו סופה שעלתה בחיי אדם, כאשר הצעירים נתפסו ונעצרו, וחלקם [[הוצאה להורג|הוצאו להורג]].
בעקבות האירועים במצרים, נאלץ לבון להתפטר מתפקידו. אשכול התנגד להדחתו, אולם נכשל בניסיונותיו למנוע אותה.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 376–377.}}

הוויכוח הפוליטי בעניין "עסק הביש", שכונה "הפרשה", הפך מאוחר יותר, משנת 1960 ואילך, לעניין מרכזי ששיאו בעימות בין בן-גוריון לאשכול. לאחר גלגולים שונים בחקירת "הפרשה", הגיעו הדברים לידי כך שבאוקטובר 1960 גרס בן-גוריון שיש להקים [[ועדת חקירה משפטית]] לחקר "העסק הביש", בעוד שצמרת מפא"י העדיפה לסיים את העניין. אשכול חתר להגיע לפשרה, ולסיים בהקמת ועדת שרים לחקר "הפרשה". ב-3 בנובמבר החלו דיוני "ועדת השבעה", שאשכול היה אחד מחבריה,{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 426.}} וב-25 בדצמבר 1960 הגישה הוועדה את מסקנותיה וזיכתה את לבון, שר הביטחון, מכל אשמה.

ב-31 בינואר 1961, לאחר חודש של סכסוכים ועימותים, הגיש בן-גוריון את [[התפטרות]]ו ל[[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]] לאחר שלא הצליח להרכיב ממשלה חדשה. ב-21 במרץ 1961 הוחלט על קיום [[הבחירות לכנסת החמישית|בחירות]] בחודש אוגוסט. אחרי הבחירות לכנסת החמישית נתקל בן-גוריון בקשיים ללא תקדים בהרכבת ממשלה. בתום חודש של מגעים עקרים, הטיל בן-גוריון על אשכול את ניהול המשא ומתן בשמו. אשכול השכיל לרצות את ה[[מפד"ל]] ואת [[אחדות העבודה - פועלי ציון|אחדות העבודה]] ולצרפן לקואליציה. הרכבת הקואליציה בידי אשכול הייתה סימן מובהק לכך שהוא סומן כיורש לבן-גוריון, ולכך שמעמדו בצמרת מפא"י הוא כשל מס' 2.{{הערה|[https://www.archives.gov.il/archives/#/Archive/0b0717068001c167/File/0b07170684cd6bdb מעשה מרכבה – "מועדון הארבע" (הקמת הממשלה 1961)], באתר [[ארכיון המדינה]], 7 בפברואר 2013}}

[[קובץ:2 - EshkolBenGurion.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דוד בן-גוריון ולוי אשכול, 1 ביוני 1963]]
כעבור שנתיים, ב-16 ביוני 1963, התפטר בן-גוריון מראשות הממשלה, בפעם האחרונה. עם ההתפטרות היה אשכול ליורשו הטבעי של בן-גוריון ומונה בהסכמה כללית לראש הממשלה.{{הערה|{{ynet|רועי מנדל|"אני מבקש רק חופשה". מסמכי בן גוריון נחשפים|4392033|13 ביוני 2013}}}} בתוך שבוע ימים הקים את [[ממשלת ישראל האחת עשרה]], באותו הרכב קואליציוני שבו פעלה [[ממשלת ישראל העשירית]].

===ראש הממשלה - הקדנציה הראשונה 1963–1965===
[[קובץ:3 - Eshkol&Kennedy.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לוי אשכול עם [[רוברט קנדי]], 1964.]]
כשהקים אשכול את ממשלתו, סברו רבים כי בניגוד לבן-גוריון, הוא ימנה כשר ביטחון אדם בעל רקע מתאים לכך, ולא יותיר את התיק בידיו; אולם אשכול החליט לכהן גם כשר הביטחון. בנאום שנשא בכנסת, אחרי הקמת הממשלה, הוא הבהיר שזו "ממשלת המשך" ושיבח את בן-גוריון במילים חמות "כאחד מגדולי החזון וההגשמה של עמנו, בכל הדורות". נראה היה כי אשכול מתכוון ללכת בדרכו של בן-גוריון, ועם זאת - לבזר מעט את ריכוזיות הכח בידי ראש הממשלה, וליצור הנהגה קולקטיבית של "זקני מפא"י".

תקופת כהונתו הראשונה של אשכול כראש ממשלה הייתה תקופה של שלווה ופיתוח. ב-10 ביוני 1964 נחנך [[המוביל הארצי]], מפעל חייו של אשכול. היה זה אות לכך שהמדינה עוסקת בפיתוח ומטפלת בבעיות פנים. המשבר הכלכלי של 1962 טרם חלף, הגם שהנתונים הכלכליים הראו על צמיחה ועל עלייה [[תוצר לאומי גולמי|בתל"ג]], אך המשברים בשוק העבודה הלכו והחריפו. דיבורים על 'מיתון' ועל 'ריסון' נשמעו כבר במהלך 1964, והממשלה אכן נקטה בצעדי ריסון תקציבי, ששיאם היה המיתון היזום שבוצע במהלך 1966.

בגבול [[ירדן]] שרר שלום [[דה פקטו|דה-פקטו]], זאת לאחר מגעים סודיים עם [[חוסיין מלך ירדן]] שנוהלו אז, הביאו להבנות. ב-25 בדצמבר 1963 מינה אשכול את [[יצחק רבין]] ל[[ראש המטה הכללי|רמטכ"ל]]. השקט היחסי הופר בשנת 1965, בעקבות הקמת [[הארגון לשחרור פלסטין|אש"ף]], כשנעשו ניסיונות חוזרים ונשנים לחבלות כנגד [[המוביל הארצי]]. ב-28 במאי 1965 ביצע צה"ל פעולת עונשין רחבת היקף כדי לגרום לפעולות החבלה להיפסק. בחזית [[סוריה|הסורית]] שרר שקט מתוח. באוגוסט 1965 הייתה הסלמה עד כדי שימוש באש טנקים וארטילריה, בשל [[המלחמה על המים|ניסיון סורי להטות]] את מקורות [[הירדן]]; צה"ל הצליח לעצור את המפעל הסורי. אך באופן כללי היו אלו שנים שקטות, שהתאפיינו במיוחד בהחלטה, שהתקבלה בסוף שנת 1963, על קיצור [[חוק שירות ביטחון|שירות החובה בצה"ל]] לגברים בארבעה חודשים.

[[ערביי ישראל|אזרחי ישראל הערבים]] נהנו מהקלות מסוימות ב[[הממשל הצבאי על ערביי ישראל|ממשל הצבאי]], אשר היה בשלביו האחרונים, זאת לאחר שבפברואר 1963 דחתה הכנסת ברוב דחוק את ההצעה לביטולו.

ב-13 באפריל 1964 הגיע בן-ציון שקולניק, אחיו הצעיר של אשכול, לביקור בישראל, לאחר שקיבל היתר לצאת מ[[ברית המועצות]] כדי להיפגש עם אחיו לראשונה לאחר עשרות שנים. ביקורו אורגן על ידי שגריר ברית המועצות בישראל.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 478; עמ' 704, הערה 184.}}

[[קובץ:22 - LeviEshkol&LyndonJohnson@WhiteHouse (retouched).jpg|שמאל|ממוזער|250px|ראש הממשלה לוי אשכול ו[[נשיא ארצות הברית]] [[לינדון ג'ונסון]], בביקורו של אשכול ב[[הבית הלבן|בית הלבן]], 1964]]
בזירה הבינלאומית הגיע אשכול להישגים. ה[[אפיפיור]] [[פאולוס השישי]] ביקר בארץ ב-5 בינואר 1964 – ביקור ראשון מסוגו, שסוקר בהרחבה ב[[תקשורת המונים|תקשורת]] העולמית.
היחסים עם [[ארצות הברית]] הלכו והשתפרו. במאי 1964 ביקר אשכול באופן רשמי בארצות הברית, כראש הממשלה הישראלי הראשון המתקבל ל[[ביקור ממלכתי]] בארצות הברית (בן-גוריון ביקר לפני כן פעמיים בארצות הברית, באופן בלתי-רשמי{{הערה|{{שערים||בן גוריון קיבל התואר וייפגש היום עם אייזנהאואר|19600310|1}}}}). אשכול הניח את התשתית ליחסים של שיתוף פעולה עם הנשיא [[לינדון ג'ונסון]], שעזרו למדינת ישראל בשנים שלאחר מכן.
ב-1 ביוני נפגש עם ג'ונסון ב{{ה|בית הלבן}}, והיה לראש המדינה הישראלי השני ש[[ביקורי ראשי ממשלת ישראל בבית הלבן|ביקר בארצות הברית]], ו[[ביקור ראש הממשלה לוי אשכול בארצות הברית|הראשון שהוזמן לביקור רשמי]] ולהתארח ב[[רשימת ארוחות הערב הממלכתיות בארצות הברית|ארוחת ערב ממלכתית]].{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 479.}} לקראת סוף אותו חודש נסע לביקור בן 13 ימים בצרפת, במהלכו נפגש עם הנשיא [[שארל דה גול]] וראש הממשלה [[ז'ורז' פומפידו]].{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 480–481.}}
ב-14 במרץ 1965 החליטה ממשלת ישראל לכונן [[יחסים דיפלומטיים]] מלאים עם [[גרמניה המערבית]].{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 506.}} בזמן שהופעל לחץ כבד מצד [[מדינות ערב]] על גרמניה, ואף על פי שרבים בארץ חשבו כי טרם הגיעה השעה לכונן יחסים עם גרמניה, פחות מעשרים שנה מאז [[השואה]], עלה בידי אשכול להעביר בכנסת את ההכרעה ההיסטורית בעניין זה.

בזירה הפוליטית הפנימית הביאה אישיותו של אשכול לפיוס ורגיעה. בניגוד להתנגדותו רבת השנים של בן-גוריון, הסכים אשכול ל[[חלקת משפחת ז'בוטינסקי|העלאת עצמות]] [[זאב ז'בוטינסקי]] לישראל, וקבורתן בטקס ממלכתי ב[[הר הרצל]] ב-9 ביולי 1964. באווירה של התקדמות שקטה, צוינו אירועים כהתחלת אִכלוס העיר [[כרמיאל]], הקמת [[מגדל שלום]], [[המכביה]] השביעית, והתחלת הניסיונות להפעלת [[הטלוויזיה הישראלית]].

==== הלחץ האמריקני בבעיית הגרעין ====
[[קובץ:PikiWiki Israel 2736 Levi Eskol amp; Shimon Peres פגישה עם אשכול ופרס.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אשכול (מימין) עם שמעון פרס, שנות ה-60]]
עוד בדצמבר 1960 נחשף [[הקריה למחקר גרעיני|הכור הגרעיני בדימונה]]. [[נשיא ארצות הברית]], [[ג'ון פיצג'רלד קנדי]], הביע דאגה פן הכור ישמש לבניית [[פצצת אטום]], והממשל האמריקאי העלה דרישות חוזרות ונשנות לפיקוח על הנעשה בכור. עד אז הצליח בן-גוריון לרַצות את האמריקנים, אך עם היכנסו לתפקיד עמד אשכול בפני הכרעות חשובות בנושא זה.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 455–456.}}

שיתוף פעולה ביטחוני הדוק עם [[צרפת]] הביא לישראל בין השאר את מטוסי ה[[מיראז' 3]], וכן חימוש רב נוסף ביחד עם ידע בתחום הגרעין; לעומתם, הציעו האמריקנים חבילת סיוע בחימוש קונבנציונלי (בעיקר [[מטוס קרב|מטוסי תקיפה]] מסוג [[סקייהוק]] ו[[טיל קרקע-אוויר|טילי קרקע-אוויר]] מסוג [[MIM-23 הוק|הוק]], וכן [[טנק]]ים מסוג [[פטון (טנק)|פטון]] אשר היוו בהמשך את עמוד השדרה של [[חיל השריון הישראלי|חיל השריון]] במשך שנים רבות, תחת הכינוי [[מגח]]) - כל זאת בתמורה להאטת קצב הפיתוח הגרעיני, לכאורה.

שמעון פרס, שהיה יוזם הקשר עם צרפת ומאבות הכור האטומי ותוכנית הגרעין הישראלית - היה בעד הידוק היחסים המיוחדים עם צרפת, אף במחיר התעמתות עם ארצות הברית. אשכול לא קיבל את דעתו, והגיע להבנה חשאית עם ארצות הברית בדבר קבלת הסיוע האמריקאי והאטת הפיתוח הגרעיני-כביכול.

ההחלטה לא התקבלה בקלות, על אף שנשמרה בסוד מעיני הציבור. פרס ובן-גוריון, לאחר שהחלו לפעול כאופוזיציה פעילה לאשכול בשנת 1965, רמזו ללא הרף על "מחדל ביטחוני" שלו אחראי אשכול. פרופ' [[ארנסט דוד ברגמן]], ממקימי הכור, התפטר אז, כנראה על רקע זה.

==== הפילוג במפא"י ====
אשכול, אשר עם מינויו לראשות הממשלה פעל בתיאום עם בן-גוריון ולפי הקווים שהתווה האחרון, הלך והתרחק מבן-גוריון, ועל כך העידו פעולות כ[[קבורת זאב ז'בוטינסקי בישראל|העלאת עצמות זאב ז'בוטינסקי]] ארצה (בן-גוריון הוציא בזמנו את [[תנועת החרות|חרות]] ואת ראשיה "אל מחוץ למחנה"). הקרע האמיתי ביניהם נוצר בשאלת צירופה של [[אחדות העבודה - פועלי ציון|אחדות העבודה]] למפא"י. בן-גוריון התנגד לכך, שכן הדבר היה מביא לחיזוק מעמדו של לבון, ולהשבתו עם שאר אנשי קבוצתו "[[מן היסוד]]" אל המפלגה. הפגיעה העיקרית הייתה בציפור נפשו של בן-גוריון – [[שינוי שיטת הבחירות בישראל|שינוי שיטת הבחירות]], שלה הטיף זה מכבר, ואשר האיחוד בין אחדות העבודה ובין מפא"י הביא, למעשה, לזניחתה.

באוקטובר 1964 שב בן-גוריון והעלה את נושא "הפרשה" בפני ראש הממשלה אשכול, זאת אחרי שבדיקת משפטנים מצאה כי "ועדת השבעה" עיוותה את הדין.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 491.}} לאחר ש[[היועץ המשפטי לממשלה]] [[משה בן זאב]] חיווה דעתו כי "ועדת השבעה" פעלה ללא מעמד שיפוטי המוכר בחוק, וכי חוות דעתה נטולת ערך מעבר להבעת דעתם האישית של השרים שהיו חברים בה,{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 492.}} החל בן-גוריון במאמצים לכנס את מרכז מפא"י.
משראה אשכול כי נראה שמרכז המפלגה יחליט על חידוש החקירה, נקט בצעד דרמטי, וב-15 בדצמבר 1964 הודיע על התפטרותו מתפקיד ראש הממשלה, שכן אינו חש עצמו חופשי להחליט כרצונו בעניין ממלכתי - הוא הקמת [[ועדת חקירה]] משפטית.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 494.}}

ההתפטרות טרפה את קלפיו של בן-גוריון; עתה סירב בן-גוריון להופיע בפני מרכז המפלגה שכן "לא אשחית דברי על אוזן לא שומעת". שרי מפא"י ראו כי הם נדרשים לבחור בין עמדתו של בן-גוריון - שהיא בבחינת "[[ייקוב הדין את ההר]]", לבין עמדתו של אשכול; רובם בחרו באשכול. לאחר הפצרות השרים ואחרי שנשיא המדינה הטיל שוב על אשכול להרכיב ממשלה, הוא הרכיב את הממשלה בהרכבה הקודם, בתוך שבוע ימים מאז התפטרותו.

בוועידת מפא"י שהתכנסה בפברואר 1965 נשא אשכול נאום בו קרא להפסיק את העיסוק ב"פרשה", להקים את המערך החדש (המערך הראשון), וכן קרא לבן-גוריון: "תן לי אשראי!".{{הערה|ערן אלדר, '''הדרך ל-77': קריסתה של הגמוניית מפלגת הפועלים''', [[עם עובד]], 2018, עמ' 49.}} בסיום הוועידה הצביעו רוב הצירים כנגד הצעותיו של בן-גוריון. ב-3 ביוני 1965 העמיד בן-גוריון את עצמו כמועמד המפלגה לראשות הממשלה, אך מרכז מפא"י בחר ברוב גדול דווקא באשכול (179 קולות לעומת 103). ב-2 ביולי פרש בן-גוריון משורות המפלגה יחד עם שישה חברי כנסת נוספים והקים את [[רשימת פועלי ישראל]].{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 515–516.}}

במערכת הבחירות לכנסת השישית, נקט אשכול בצעד חריג, בפעם הראשונה במערכות–הבחירות בישראל, כאשר הקים ארגון חוץ מפלגתי בשם את"א – אזרחים תומכי אשכול, אשר בראשו עמד הרמטכ"ל לשעבר [[חיים לסקוב]]. הארגון, שהתיימר לייצג אזרחים שאינם חברי מפא"י, טען כי בבחירות אלו יש להצביע לאשכול בשל היותו נושא דגל המינהל התקין והיציבות השלטונית, ללא כל קשר לשייכות המפלגתית.
ב[[הבחירות לכנסת השישית|בחירות לכנסת השישית]], שנערכו ב-2 בנובמבר 1965, זכה המערך (הראשון) בראשות אשכול ב-45 מנדטים אל מול 10 מנדטים בלבד בהם זכתה רפ"י.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 518.}} כישלונה של רפ"י היה חרוץ; נראה היה כי דרכו של אשכול, ואנשי דור הביניים במפא"י, היא שניצחה, וכי בן-גוריון "והצעירים" הוסטו הצידה לשנים רבות ולא תהיה להם עוד תקומה.

===ראש ממשלה - הקדנציה השנייה 1966–1969===
{{הפניה לערך מורחב|ממשלת ישראל השלוש עשרה}}
ב-[[28 בנובמבר]] [[1965]] הטיל הנשיא [[זלמן שזר]] על אשכול את מלאכת הרכבת הממשלה.{{הערה|ערן אלדר, '''הדרך ל-77': קריסתה של הגמוניית מפלגת הפועלים''', [[עם עובד]], 2018, עמ' 75.}} מייד לאחר הבחירות אושפז אשכול בשל בעיות בריאות. גם לאחר שחרורו מן האשפוז, כעבור כמה ימים, לא הצליח להרכיב ממשלה. בעיות עם השותפים מבחוץ ובעיות במינוי השרים בתוך מפא"י הקשו על התהליך. הממשלה הוצגה בפני הכנסת רק ב-12 בינואר 1966 ונתמכה על ידי 71 הח"כים של מפא"י, [[מפ"ם]], [[מפד"ל]], [[פועלי אגודת ישראל]] ו[[הליברלים העצמאים]]. רפ"י, על שלל כוכביה, נותרה באופוזיציה. את עיקר נאום הבכורה הקדיש אשכול לבעיות הכלכלה, ואלה אכן עמדו בראש סדר היום הציבורי בתחילת כהונתו.

ב-27 במאי 1966 יצא אשכול למסע בן שלושה שבועות בשבע מדינות באפריקה.{{הערה|{{דבר||ראש הממשלה יוצא היום למסע באפריקה|19660527|1}}}} הוא התקבל בהן באהדה גדולה ובמהלך ביקוריו נחתמו הסכמים כלכליים, מדיניים וצבאיים.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 521–522.}}

==== המיתון ====
{{הפניה לערך מורחב|מיתון 1966 בישראל}}
עוד לפני תום שנת 1966 הסתיימו כמה פרויקטים גדולים: [[המוביל הארצי]], [[נמל אשדוד]], [[מפעלי ים המלח]]. סיום העבודה על פרויקטים אלו הביא לירידה בהיקף העבודות הציבוריות, ולצמצום הפעילות הכלכלית; במשק קטן כמו המשק הישראלי היו לכך תוצאות מיידיות. בנוסף, [[מאזן התשלומים]] השלילי של ישראל, העלייה באינפלציה, הירידה בעלייה, סיום שלב הפיצויים הלאומיים (להבדיל מהאישיים) של [[הסכם השילומים]] עם גרמניה, והתגברות הדרישות מצד ועדי עובדים גדולים במשק, בראשם ארגון 'האקדמאים' (שערכו ב-1965 שביתה פראית), כל אלו הביאו את הממשלה עוד במהלך 1964 וביתר שאת ב-1965, לנקיטת צעדי ריסון תקציבי, כלומר - מיתון יזום.

בנאום מ־14 בפברואר 1966, תוך כדי הצגת [[תקציב המדינה (ישראל)|תקציב המדינה]] בכנסת, פרט שר האוצר פנחס ספיר את הבעיות העיקריות העומדות בפני המשק הישראלי:
[[גירעון תקציבי|גירעון]] [[מאזן תשלומים|במאזן התשלומים]], עליות שכר במשק, הגדלת תקציב הביטחון. הכלים למלחמה בבעיות אלה: העלאת [[מס]]ים וכן התייקרויות, או בלשונו של ספיר "הגענו למצב שבו חייבת הממשלה להשתמש בכלים שברשותה כדי שעליות השכר הגדולות לא יביאו לזעזועים קשים במשק". המדיניות כונתה "[[מיתון]]", ובפי מתנגדיה הוצגה כ"יציאה מכלל שליטה" של המשק. את הפרשנות הזו הובילו חברי האופוזיציה מימין - (גח"ל), ומשמאל - (רפ"י).

בחלוף 1966 ותחילת 1967 התברר כי המדיניות הביאה לעלייה חריפה ב[[אבטלה]], לירידה ב[[רמת חיים|רמת החיים]] ולעצירת השקעות חוץ. לראשונה ראתה ישראל מאזן [[הגירה]] שלילי, שבו מספר העוזבים את הארץ (שכונו "[[ירידה מארץ ישראל|יורדים]]") עלה על מספר העולים אליה. בשנת 1966 לבדה ירדו מהארץ 11,000 איש. בנוסף, בינואר 1967 התמוטטו שני [[בנק]]ים פרטיים קטנים, "[[בנק פויכטוונגר]]" ו"[[בנק אלרן]]", עקב פרשיות [[שחיתות]] ומעילות, ופסקה פעילות חברת הבנייה הגדולה "[[רסקו]]".

מאמציו של ספיר לשווק את "המיתון" כשלו. ראש הממשלה ושר האוצר שלו ניסו לטעון שמדובר במשבר חולף, וכדברי ספיר "ניתוח אינו יכול שלא להכאיב" – אך הציבור חש אי אמון כלפי שניהם. אשכול הואשם בהססנות ובחוסר יוזמה אל מול המשבר. גישתו הפשרנית, שזכתה לאהדה במשבר רפ"י, נראתה עתה כחוסר החלטיות גרידא. בציבור נפוצו עליו בדיחות, ואף הופץ ספרון בשם "[[כל בדיחות אשכול]]". [[אמרת כנף|אמרות הכנף]] שיוחסו לו, כגון "חצי-תה-חצי-קפה", וכן "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים" - נראו עתה כמלמולים של אדם חלש, שאינו ראוי למשרתו הרמה. אלה היו מתקפות מתוזמרות מצד האופוזיציה, שנתמכה על ידי עיתונים 'בלתי תלויים'. בפועל, האופוזיציה כמו גם העיתונאים הביקורתיים, לא הציגו שום חלופה למדיניות הממשלה שנועדה לשנות את מבנה המשק - להעביר יותר עובדים מענפי השירותים לייצור, ולהגדיל את הייצוא - תחת מיזמי הענק שהקמתם הסתיימה משכבר.

====המצב הביטחוני====
[[קובץ:17 - LeviEshkol&YitzhakRabin.jpg|ממוזער|250px|שמאל|ראש הממשלה לוי אשכול והרמטכ"ל [[יצחק רבין]], 8 באוקטובר 1966]]
תקופת המיתון הייתה תקופת התעצמות חסרת תקדים ביכולתו של צה"ל. הטנקים מסוג פטון (מג"ח M48 ו-M60) ומטוסי המיראז' נקלטו בהצלחה בצה"ל. את [[בניין הכוח]] וחיזוקו, גם בשנות מיתון אלה, יש לזקוף בלעדית לזכות אשכול, אשר השכיל - גם נוכח המשבר הכלכלי - לפעול על פי סדר עדיפויות ראוי. מבחינה בינלאומית הייתה הברית שיצר אשכול עם הנשיא ג'ונסון במאי 1964, נדבך חשוב בהעצמתו של צה"ל לקראת יום פקודה.

בנובמבר 1966 הודיע אשכול בנאום בכנסת כי [[הממשל הצבאי על ערביי ישראל|הממשל הצבאי]] הסתיים; הוא עשה זאת בהתאם להסכם הקואליציוני עם מפ"ם, ובגלל לחץ פוליטי וציבורי שהלך וגבר ואף דיבר ללבו, אך גם משום רצונו לנקוט בעוד צעד הפגנתי כנגד מורשת בן-גוריון. למעשה, הממשל לא בוטל לחלוטין, אלא שסמכויות אכיפתו הועברו לידי [[משטרת ישראל|המשטרה]] ו[[חיל המשטרה הצבאית|המשטרה הצבאית]], והוא צומצם בהדרגה עד שחדל להתקיים מספר שנים אחר כך.

צה"ל נאבק על בסיס יום-יומי עם חוליות חבלה של [[הארגון לשחרור פלסטין|אש"ף]] וארגונים אחרים, והגיב ב[[פעולות התגמול|פעולות תגמול]]. הגדולה בפעולות אלה הייתה [[פעולת סמוע]] ב־13 בנובמבר 1966, שבה חדר כוח צה"ל לירדן, ופוצץ עשרות בתים ב[[סמוע|כפר סמוע]], לאור יום.
תגובתו של אשכול לפעולות החבלה הייתה בתחילה פשרנית. אמרתו "הפנקס פתוח והיד רושמת"{{הערה|1={{הארץ|ליטל לוין|היום לפני 43 שנה: "הפנקס פתוח והיד רושמת"|1.1284141|8 באוקטובר 2009}}}} נועדה לרמוז לכך שישראל תגיב להתנכלויות בזמן ובמקום שייראו לה; אך המסר לא התקבל על דעת הציבור, וההנהגה הצבאית אף התעמתה עם אשכול בדרישה להחריף את התגובות ולנקוט בקו ביטחוני אקטיביסטי. נראה כי פעולת סמוע עצמה הייתה בהיקף גדול בהרבה ממה שאישר אשכול. המאבק בין הממסד הצבאי להנהגה האזרחית קיבל אופי אישי, למשל בתקריות כמו זו מספטמבר 1966, שבה התבטא רבין כי ישראל צריכה לפגוע בשלטון הסורי, ובתגובה אסר אשכול קטגורית על אלופי צה"ל להתבטא בנושאי מדיניות.
מאבק זה עתיד היה להסלים ולהחריף ככל שהתקרבה [[מלחמת ששת הימים]], כאשר - בהדרגה - הן ההנהגה הצבאית, והן העם, איבדו אמונם בכוחו של אשכול להתמודד עם בעיות הביטחון של המדינה.

====לקראת מלחמת ששת הימים 1967====
=====תקופת ההמתנה=====
{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[ישראל במלחמת ששת הימים#תקופת ההמתנה|תקופת ההמתנה]]}}
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - P.M. Levy Eshkol and Major Generals in the Negev.jpg|ממוזער|280px|שמאל|ראש הממשלה לוי אשכול (משמאל) בביקור בחזית הדרום ב[[תקופת ההמתנה]] לפני מלחמת ששת הימים, 25 במאי 1967, בחברת השר [[יגאל אלון]] והאלופים [[ישראל טל]] ו[[ישעיהו גביש]]]]
ב-15 במאי 1967 נערך ב[[ירושלים]] [[מצעד צה"ל|מצעד יום העצמאות]].{{הערה|{{דבר|שמעון עופר|200,000 חזו במצעד צה"ל בירושלים|19670516|2}}}} על בימת הכבוד עמדו אשכול, ולידו הרמטכ"ל יצחק רבין. עוד במהלך המצעד הגיעו לאוזני הנוכחים ידיעות כי [[גמאל עבד אל נאצר]] [[נשיא מצרים]] הכניס ל[[סיני]] כוחות צבא גדולים, בניגוד להסכמי שביתת הנשק. עם חדירת הכוחות המצריים לסיני, ובעקבות דרישתו של נאצר, הורה [[מזכ"ל האו"ם]] [[או תאנט]] על פינוי כוחות האו"ם שהיו מוצבים בסיני. פעולה זו הביאה למעשה לכך שנאצר שלט ב[[מצרי טיראן]] – מה שיצר בפועל מצור ימי על מדינת ישראל. בתוך יומיים, מ-19 במאי ואילך, גויס כוח [[שירות המילואים בישראל|המילואים]] של מדינת ישראל והועמד בכוננות. החלה "[[תקופת ההמתנה|תקופת המתנה]]", במהלכה שותק המשק הישראלי עקב גיוס מרבית כח העבודה הכשיר לשירות מילואים ב"צו 8". [[חרדה]] קיומית ירדה על המדינה.

למשבר קדמו חודשים של חיכוכים עם סוריה, שהביאו לפגיעות ביישובי הצפון, ששיאו היה [[יום הקרבות של 7 באפריל 1967|קרב אווירי באפריל 1967]] בו הופלו שישה מטוסי [[מיג 21]] סוריים, בלא כל אבדות ל[[חיל האוויר הישראלי]]. יש הסוברים כי החלטתו של נאצר להזרים כוחות לסיני הייתה צעד שנועד להניא את ישראל מהתערבות בסוריה בניסיון להפיל את המשטר שם. אחרים סברו כי המשבר החל מבלי שתהיה כוונה אצל מי הצדדים להביא ל[[מלחמה כוללת]], אלא ששורת צעדים, שלא ניתן היה לחזותם מראש, גררו את האזור למלחמה.

הציבור הישראלי איבד אמונו בראש הממשלה כשר ביטחון. ככל שהתמשכה תקופת ההמתנה ואשכול נמנע מלהורות על יציאה למלחמה, גבר החשש שמדינות ערב יקדימו את מדינת ישראל ויפתחו ראשונות במתקפה.

ב-23 במאי התמוטט הרמטכ"ל רבין מאפיסת כוחות, והוחלף למשך 48 שעות על ידי סגנו, [[עזר ויצמן]]. האירוע הגביר את החשש הן בצבא והן במערכת הפוליטית מהתמשכות תקופת ההמתנה. החלו לחצים על אשכול להסכים להצטרפות אנשי רפ"י לממשלה ולמינויו של [[משה דיין]] כשר הביטחון. אשכול לא הסכים לחזרת יריביו מרפ"י לשולחן הממשלה, וראה בדרישות אלה משום חתירה תחת סמכותו.

הוא ניסה למצות את כל האפשרויות לתיווך בינלאומי על מנת לסיים את המשבר. שר החוץ [[אבא אבן]] יצא לצרפת ולארצות הברית בניסיון להביא באמצעות פעולה בינלאומית לפתיחת השיט במצרי טיראן - ללא הצלחה, והמשבר הלך והחריף. בפגישה ב-2 לפנות בוקר ב-27 במאי מסר שגריר [[ברית המועצות]] לידי אשכול שדר חריף מראש הממשלה הסובייטי [[אלכסיי קוסיגין]], שהזהיר מפני פעולה צבאית. בצהרי אותו יום התקבל שדר ברוח זו אף מידידו של אשכול, הנשיא [[לינדון ג'ונסון]]. בהצבעה שנערכה בממשלה בשעות הלילה, היו הדעות חלוקות בשאלת היציאה למלחמה. תשעה שרים, בהם אשכול, תמכו ביציאה מיידית למלחמה, ותשעה תמכו בהמתנה. אשכול לא הצליח להכריע בין המחנות, ודחה את המשך הדיון למחרת.

=====הקמת ממשלת הליכוד הלאומי=====
[[קובץ:לוי אשכול יומן 4 ו-5 ביוני 1967.jpg|שמאל|ממוזער|220px|יומנו האישי של אשכול, פתוח בתאריכים 4 ו-5 ביוני 1967]]
עוד בערב 28 במאי 1967, נשא ראש הממשלה [[הנאום המגומגם|נאום לאומה]] ששודר ב[[רדיו]]. לקראת הנאום נוצרו כמה נוסחים, ואשכול עשה במהירות [[הגהה]] לנוסח המודפס. הנאום שודר ב[[שידור חי]], וכשהגיע אשכול ל[[פסקה]] ששונתה בנוסח המודפס, במקום "כמו כן נקבעו קווי פעולה להזזת הכוחות" נכתב "כמו כן נקבעו קווי פעולה להסגת הכוחות"; אשכול לא הבין את התיקון שנעשה, ונשמע מגומגם. תקלה זו יצרה רושם קשה בציבור כאילו בראשות הממשלה יושב אדם הססן, חסר יכולת הכרעה, ולכן המדינה נתונה בסכנה גדולה.

מאולפני הרדיו הגיע אשכול לישיבת [[המטה הכללי של צה"ל|המטכ"ל]]. מצב הרוח במטה היה סוער, עד כדי כך ש[[אריאל שרון]], מפקד [[אוגדה 38]] במינוי חרום במלחמה, דיבר על נקיטת יוזמה צבאית מבלי להמתין להוראה מהדרג המדיני.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר = עמי גלוסקא|שם = תקופת ההמתנה: מקרה בוחן ליחסי הדרגים|כתב עת = מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים|שנת הוצאה = 2016|קישור = http://www.inss.org.il/uploadImages/systemFiles/Memorandum%2082_Hebrew.pdf}}}} האלופים אריאל שרון, עזר ויצמן, [[אברהם יפה]] והרמטכ"ל הטיחו באשכול מילים קשות, והוא עזב את הישיבה בכעס. באותו יום הודיעה [[ירדן]] על הצטרפותה לברית נגד ישראל לצד סוריה ומצרים.

ב-29 במאי נכתב ב[[מאמר המערכת]] ב[[הארץ]] כי "מר אשכול לא בנוי להיות ראש ממשלה ושר ביטחון במצב הנוכחי".{{הערה|{{גלובס|הלית לויזון-ינאי|הבונים לוי אשכול הוגה המוביל הארצי והמעברות|1000590546|27 בספטמבר 2010}}}} אשכול נאם בכנסת וניסה להרגיע את הציבור בכך ש"סביר לצפות שהמדינות התומכות בעקרון [[חופש השיט]] יעשו ויתאמו פעולה יעילה כדי להבטיח שהמיצרים והמפרץ יהיו פתוחים למעבר ספינותיהן של כל האומות ללא אפליה". אך הלחץ הפנימי נמשך וב-1 ביוני הפקיד אשכול את תיק הביטחון בידי משה דיין. כן צורפו לממשלה נציגי [[גח"ל]] - מנחם בגין ו[[יוסף ספיר]], כ[[שר בלי תיק|שרים בלי תיק]]. הייתה זו [[ממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת האחדות]] הראשונה שהוקמה במדינת ישראל, אשר באותה עת כונתה "ממשלת ליכוד לאומי". עם מינויו של דיין כשר הביטחון איבד אשכול את ההנהגה הביטחונית, ולמעשה העביר לידי דיין את ההכרעה על היציאה למלחמה ועל מהלכה.

====מלחמת ששת הימים====
[[קובץ:Cheering reserve soldiers greeting Levi Eshkol and min. Menahem Begin in Sinai. June 1967. D705-048.jpg|ממוזער|250px|שמאל|[[מנחם בגין]] ולוי אשכול בביקור אצל חיילי צה"ל בסיני בתום מלחמת ששת הימים]]
{{הפניה לערך מורחב|מלחמת ששת הימים}}
המלחמה הייתה הניצחון הצבאי הגדול ביותר של מדינת ישראל מאז ומעולם. תוך שישה ימים הביס צה"ל את צבאות ערב, כבש את שטחי חצי האי [[סיני]], [[יהודה ושומרון]], [[רצועת עזה]], [[רמת הגולן]] ו[[מזרח ירושלים]].

תוצאות המלחמה לא יוחסו על ידי הציבור לאשכול על אף שהוא עמד בראשות הממשלה, עסק בזמן הקריטי בבניין הכוח של צה״ל וניהל את מדיניות החוץ הישראלית סביב המשבר המדיני. כיום מקובלת ההערכה כי תקופת ההמתנה סייעה לצה״ל בהכנתו לקראת המלחמה, וכי המאמצים שעשתה המדינה במניעת המלחמה סייעו לקבלת לגיטימציה בינלאומית למהלכים, ולמניעת לחץ בינלאומי לנסיגה מן השטחים שנכבשו במהלכה, דוגמת הלחץ שאילץ את בן-גוריון ל[[נסיגת צה"ל מסיני ומעזה (1956 - 1957)|נסיגה הישראלית מסיני ומרצועת עזה]] בשנות ה-50. תהילת מלחמת ששת הימים יוחסה על ידי הציבור למשה דיין ולמפקדי צה"ל.

ב-11 ביוני 1967 תמכו רוב שרי הממשלה באיחוד [[מזרח ירושלים]] עם [[מערב ירושלים]], שמשמעותו הייתה סיפוח מזרח העיר לשטח מדינת ישראל. ב-18 ביוני קבעה הממשלה את גבולות העיר במזרח, ואימצה את הצעתה של ועדת שרים, שלא לחוקק חוק מוצהר לאיחוד ירושלים, אלא שלושה חוקים שיאפשרו לממשלה להרחיב בצו את תחולת החוק הישראלי למזרח ירושלים מבלי שירושלים תוזכר בהם במפורש. ב-27 ביוני נערך דיון בממשלה בשאלת ירושלים, שבו קיבלו כל חברי הממשלה את עמדת אשכול כי יש לחוקק את החוקים הללו ללא דחייה. חצי שעה לאחר מכן כונסה מליאת הכנסת ואישרה את שלושת החוקים. ב-28 ביוני פרסמה מזכירות הממשלה את הצווים לאיחוד העיר ובשעה 12:00 בצהריים הוסרו המחסומים בין שני חלקי העיר.{{הערה|'''לוי אשכול - ראש הממשלה השלישי: מבחר תעודות מפרקי חייו [1895–1969]''', ארכיון המדינה, עמ' 573.}}

====אופק מדיני====
[[קובץ:Johnson&Eshkol.jpg|ממוזער|שמאל|250px|אשכול עם נשיא ארצות הברית [[לינדון ג'ונסון]], ינואר 1968.]]
לאחר המלחמה הוביל אשכול את הממשלה להחלטה שתוצאות המלחמה צריכות להוביל למשא ומתן ישיר עם מדינות ערב, במטרה להשיג הסכמי שלום כולל.{{הערה|שם=רולף|שילה הטיס רולף, [http://main.knesset.gov.il/About/Lexicon/Pages/eshkol.aspx לוי אשכול (שקולניק) (1895–1969)], מתוך "הלקסיקון הפוליטי של מדינת ישראל", בית ההוצאה הירושלמי והוצאת כתר, ירושלים, 1998}} בדצמבר 1967 תמך אשכול ב[[החלטה 242]] של [[מועצת הביטחון]], שקראה לנסיגת ישראל משטחים שכבשה במלחמה, תמורת הכרה בזכותה לחיות בשלום בגבולות מוכרים ובטוחים.{{הערה|שם=רולף}} באותה עת, לאחר [[ועידת חרטום]] שנערכה באוגוסט 1967 שבה התנגדו מנהיגי מדינות ערב לכל משא ומתן לשלום עם ישראל, תמך אשכול בהקמת היאחזויות צבאיות ב[[בקעת הירדן]] ובמקומות נוספים.{{הערה|שם=רולף}} בתקופה זו ישראל שיתפה פעולה עם [[גונאר יארינג|יוזמת יארינג]], ואשכול תמך בקיום שיחות חשאיות עם חוסיין מלך ירדן ועם מנהיגים פלסטינים.{{הערה|שם=רולף}}

שרי הממשלה הצעירים משה דיין ו[[יגאל אלון]] החלו במאבק ירושה ביניהם בעודו בחיים, והחלו להציע תוכניות מדיניות. אלון דחף לפתרון יסודי, והגיש את "[[תוכנית אלון]]". הוא קרא למשא ומתן על הסכם קבע, במסגרתו תיסוג ישראל ממרבית השטחים. דיין לעומתו, נקט בגישה שעל ישראל לשמור בשלב זה את השטחים, ואל לה ליזום מגע עם מדינות ערב. אימרותיו כי "מחכים לטלפון מנאצר", וכן "עדיפה שארם א-שייח בלי שלום ע"פ שלום בלי שארם א-שייח" אפיינו את השקפתו. אשכול לעומתם, סבר כי אין כל צורך להצהיר הצהרות ולהתחייב לתוכניות, והעדיף פעולה שקטה.{{הערה|{{מעריב|יוסף חריף|תוכניתו "המעשית" של אלון ותוכניתו "ההילכתית" של דיין|19681213|65}}}} היו במפא"י/מפלגת העבודה החדשה כאלה שסברו כי טוב שבתפקיד ראש הממשלה ימשיך ויישא אדם שאינו משתייך ישירות ל"מחנה דיין" או ל"מחנה אלון", ושאינו מעוניין ולא מחויב להכריע בין הגישות הסותרות.

היד החופשית שניתנה, בפועל, לדיין בהנהגת המדינה - הביאה לשיגשוג מסוים. מדיניות "[[הגשרים הפתוחים]]" הביאה לרגיעה ולשקט בשטחי [[יהודה ושומרון]] וב[[רצועת עזה]]. [[מלחמת ההתשה בבקעת הירדן]] התנהלה בתקופה זו בכל עוזה ואשכול נדרש בתקופה זו לקבל החלטות מבצעיות לגבי היקפה. [[מלחמת ההתשה]] בחזית המצרית הייתה באותה עת בעצימות נמוכה יחסית, ורק מספטמבר 1968 החלה להתעצם. נראה היה כי בעקבות מלחמת ששת הימים פינה המיתון הכלכלי את מקומו לגאות משקית.

בשנת 1968 הוזמן אשכול על ידי הנשיא ג'ונסון לביקור ממלכתי שני בארצות הברית.
ב-7 בינואר הגיע לחוותו של ג'ונסון ב[[טקסס]] לביקור בן יומיים.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 594.}}

====הקמת מפלגת העבודה====
במישור הפוליטי הפנימי, פעל אשכול להקמת [[מפלגת העבודה הישראלית]] דרך איחוד מפא"י, אחדות העבודה-פועלי ציון ורפ"י, מהלך שהבשיל בינואר 1968. בהמשך חתר לצירוף מפ"ם וליצירת [[המערך]],{{הערה|שם=רולף}} אשר הוקם לבסוף ב-19 בינואר 1969, זמן קצר לפני מותו.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 599.}}

===פטירתו===
{{הפניה לערך מורחב|הלוויית לוי אשכול}}
בשנותיו האחרונות, לאחר המלחמה, סבל ממחלת לב. בימי חייו סוכם בין ראשי המערך (השני) כי יורשתו תהיה [[גולדה מאיר]].
ב-3 בפברואר 1969 לקה אשכול ב[[אוטם שריר הלב|התקף לב]]. לאחר שהחלים ממנו שב לעבודה, אך ב-26 בפברואר לקה שוב בהתקף, ונפטר באותו יום בשעה 7:20. כעבור יומיים נערכה הלווייתו ב[[הר הרצל]].{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 601; עמ' 743, הערה 1007: על פי שלושת רופאיו, נפטר בשעה 7:20 ולא 8:30 כפי שנכתב בעיתונות ובמקומות אחרים המופיעים בספר "לוי אשכול ראש הממשלה השלישי מבחר תעודות מפרקי חייו" (תשס"ב).}} יגאל אלון מילא את מקומו במשך 19 יום כראש ממשלה בפועל, עד אשר מאיר התמנתה לתפקיד ב-17 במרץ.

==חייו האישיים==
[[קובץ:Levi and Miriam Eshkol 1964.jpg|ממוזער|250px|לוי ומרים אשכול, 1964]]
[[קובץ:בית רה"מ לוי אשכול ברחוב בוסתנאי 3 בשכנות קטמון בירושלים.jpg|ממוזער|בית כאמלה ברחוב בוסתנאי ב[[קטמון]] הישנה בו התגורר אשכול כדירת שרד כשר האוצר והוסיף להתגורר בו גם אחרי שנבחר לראש הממשלה (ב-1964 עבר ל[[בית לוי אשכול|מעון ראש הממשלה]])]]
אשכול היה נשוי שלוש פעמים.

הוא נשא את רבקה מהרש"ק בשנת 1922 וב-1924 נולדה בתם [[נועה אשכול|נועה]].{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 128.}} היכרותם הייתה במסגרת קבוצת החלוצים "עבודה" שפעלה במושבות יהודה וחבריה היו הגרעין להקמת דגניה ב'. לאחר מכן השתלמה מהרש"ק בהוראה ועבדה במושבים, במשקי פועלות ובעבודה עם נוער עולה ונוער ותיק. הייתה בוגרת המחזור השני של [[הגמנסיה העברית הרצליה]]. רבקה נפטרה ב-1950, בגיל 58.

במהלך נישואיו לרבקה, בשנת 1924, התפתח קשר רומנטי עמוק בינו לבין [[אלישבע קפלן]], אותה פגש לראשונה ביוני 1920.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 130.}} קפלן הייתה מנשות [[העלייה השלישית]], פעילה במוסדות ההסתדרות הציונית, בהסתדרות העובדים הכללית, ממייסדות מועצת הפועלות וחברה פעילה במפא"י.
מערכת היחסים ביניהם התפתחה והעמיקה, אך בסוף מאי 1926 עזבה אלישבע לבית הוריה בפולין. באוגוסט נסע אשכול לפולין כדי לשכנעה לחזור אך היא סירבה. למרות נסיונותיו לשקם את היחסים עם רעייתו, ביוני 1927 עזבה רבקה יחד עם נועה את הארץ למשך תקופה (לשמש מורה לעברית בקהילות יהודיות בארצות הברית) והם התגרשו. מיד לאחר עזיבתה, חזרה אלישבע בספטמבר לארץ ישראל ואשכול הביא אותה לדגניה ב'.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 142–144.}} ב-27 בפברואר 1930 נשא אותה לאשה במשרדי [[הרבנות הראשית]] בתל אביב.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 162.}} באוגוסט 1930 נולדה בתם דבורה, שנקראה על שם אמו של אשכול, שנפטרה כשנתיים קודם לכן.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 172.}}{{הערה|מאפריל 1933 ועד לאוגוסט 1934, שהה אשכול באירופה (גולדשטיין, עמ' 180, 198). באוגוסט 1933 השאירה אלישבע את דבורה בת השלוש בדגניה ב' ונסעה לפולין, במשימה מטעם ההסתדרות והמפלגה לסייע לנציגי מפלגות הפועלים במסע הבחירות לקונגרס הציוני ה-18. במהלך הקונגרס, נפגשה עם בעלה בפראג ולאחר מכן נסעו שניהם לברלין בגרמניה הנאצית, שם חיפשה מכון ללמוד בו חקלאות. באמצע נובמבר 1933 הגיע אשכול בגפו לביקור בארץ ישראל שנמשך כחודש ובמהלכו ביקר את בתו מספר פעמים לזמן קצר ביותר (גולדשטיין, עמ' 191–193). בדצמבר 1933 חזר לברלין ורק במחצית השנייה של ינואר 1934 שבה אלישבע בגפה לדגניה ב' (גולדשטיין, עמ' 196). באוגוסט 1934 עזב אשכול את גרמניה וחזר לארץ ישראל, אולם שהה רוב הזמן בתל אביב. בסוף ספטמבר 1934 שוב נסעה אלישבע, הפעם לארצות הברית בשליחות ההסתדרות ו[[מועצת הפועלות]], ורק בסוף אוקטובר חזר אשכול לדגניה ב', שם הושארה בתו (גולדשטיין, עמ' 198, 200–201). באוגוסט 1935 הגיע כציר לקונגרס הציוני ה-19 ב[[לוצרן]], שם נפגש עם אלישבע שחזרה מארצות הברית, ובספטמבר חזרו השניים לארץ ישראל ואל בתם שהייתה כבר בת חמש (גולדשטיין, עמ' 209–210).}} באפריל 1936 נולדה בתם [[תמה שוחט|תמה]]. השם תמה הוא הפירוש העברי של פרומה, אמה של אלישבע.{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 211.}} בשנת 1942 נולדה בתם השלישית, [[עפרה נבו-אשכול|עפרה]]. נישואיו של אשכול לאלישבע נמשכו עד למותה ממחלת הסרטן בשנת 1959.

סופר על אשכול שכאשר נכנס לתפקידו כראש ממשלה ב-1963, אמר לו [[ראש השב"כ]]: "זו הפעם הראשונה שאנחנו נדרשים לאבטח ראש ממשלה פנוי. אנחנו יודעים שאתה נפגש עם נשים, אבל אין לך מה לדאוג. הבחורים שלי <small>[אנשי היחידה לאבטחת אישים]</small> לא ידברו" על כך ענה לו אשכול: "אדרבה, שידברו".

ב-3 במרץ 1964, בעת שכיהן כראש ממשלה, נשא אשכול את [[מרים אשכול|מרים זליקוביץ']],{{הערה|[[#גולדשטיין|גולדשטיין]], עמ' 475.}} ילידת 1929 ב[[בקאו]] ב[[רומניה]], [[ספרן|ספרנית]] ב[[ספריית הכנסת]], שהייתה צעירה ממנו בשלושים וחמש שנים. היא פעלה לצדו כאשת ראש הממשלה בכל שנות כהונתו ועד שנפטר.

לאשכול נולדו ארבע בנות: [[נועה אשכול|נועה]], בתה של רבקה, ודבורה, [[תמה שוחט|תמה]] ו[[עפרה נבו-אשכול|עפרה]], בנותיה של אלישבע. נועה הייתה ממפתחות [[מחול מודרני|המחול המודרני]] בישראל וממציאת [[כתב התנועה אשכול-וכמן]]. דבורה הייתה דוקטור ל[[ביוכימיה]], נישאה ל[[אליעזר רפאלי]] ואחד מבניה הוא פרופסור [[שיזף רפאלי]]. תמה (נפטרה ב-2022{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|בתו של לוי אשכול מתה בגיל 86|00000184-96e8-db77-ab84-f6f877d70000|20 בנובמבר 2022|מנויים=לא}}}}) הייתה עובדת סוציאלית והייתה נשואה עד ל[[אברהם בייגה שוחט]], ששימש גם הוא לימים בתפקיד [[שר האוצר]]. עפרה היא פרופסור לפסיכולוגיה, נשואה לפרופסור [[ברוך נבו]], נשיא [[מכללת צפת]], ואחד מבניה הוא הסופר [[אשכול נבו]], הקרוי על שם סבו. עפרה נבו-אשכול ערכה ספר בשם "[[אשכול של הומור (ספר)|אשכול של הומור]]", בו ליקטה בדיחות ואמירות של לוי אשכול.

==תדמיתו של אשכול ומורשתו==
[[קובץ:קברו של לוי אשכול 032.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קברו ב[[חלקת גדולי האומה]], [[הר הרצל]], [[ירושלים]]]]
[[קובץ:5_new_sheqel_note_front.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שטר של חמישה [[שקל חדש|שקלים חדשים]] עם תמונת אשכול. על צדו האחורי תמונת [[המוביל הארצי]], מפעלו הגדול.]]
אשכול הלך לעולמו כשתדמיתו טרם שוקמה מהתפיסה הציבורית שדבקה בו ערב מלחמת ששת הימים וראתה בו אדם הססן. ב[[שנות האלפיים]] לעומת זאת, מוארת דמותו של אשכול באור חיובי והוא נחשב לאחד מראשי הממשלה המוצלחים שהיו לישראל. הוכרה תרומתו המכרעת לאורך שנים ארוכות להכנת הצבא ולציודו לקראת הניצחון במלחמת ששת הימים, כמו גם תפקידו הממלכתי באיחוי השסעים בחברה הישראלית. ישנם רבים הרואים באשכול מנהיג נבון, אשר השכיל לנסות ולמנוע את המלחמה, והעביר את תיק הביטחון לדיין רק משכשלו כל הניסיונות ולאחר לחץ מאסיבי מבפנים ומבחוץ.

ההומור שלו, אנושיותו וחכמתו זכורים לטוב בקרב מנהיגי ישראל. במערכת [[הבחירות לכנסת העשרים]] שנערכו ב-2015 השתמשו שתי הרשימות הגדולות – [[המחנה הציוני]] ו[[הליכוד]] – בדמותו של אשכול כדי להצדיק את מדיניות העומדים בראשן. תדמיתו כסב עממי, המתבל את דבריו בשפת ה[[יידיש]], ונושא [[אמרת כנף|אמרות כנף]], בנוסח "לעניות דעתי הקובעת", "הפנקס פתוח והיד רושמת" ואחרות, נתפסה כמיושנת והייתה מושא לבדיחות במדינת ישראל של סוף [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]], אך בחלוף השנים ניכר געגוע לסוג זה של הנהגה, שלא נראה במדינה מאז אשכול. [[עמוס עוז]] בספרו "[[מנוחה נכונה (ספר)|מנוחה נכונה]]" מצייר את דמותו של אשכול כזקן חכם וסמכותי, מקור לנחמה ולעצה טובה. ההיסטוריון [[יעקב טלמון]] אמר עליו כי "היה אחרון ההומניסטים בלשכת ראש הממשלה". הדים לאירועים שקדמו למלחמת ששת הימים ולדמותו החיובית של אשכול נכרים בסרט הדוקומנטרי "האיש שניסה למנוע מלחמה / נסיונותיו של לוי אשכול למנוע את [[מלחמת ששת הימים]]", בו מגלם השחקן [[דב גליקמן]] את אשכול.{{הערה|[https://www.youtube.com/watch?v=7Vjz03HksQE האיש שניסה למנוע מלחמה / נסיונותיו של לוי אשכול למנוע את מלחמת ששת הימים] - סרטו של [[גדעון גנני]] (תסריט ובימוי), 53:43 דקות, שודר ב"כאן 11" ב-31 במאי 2017}}

===אותות ועיטורים===
במרוצת השנים צבר אשכול פרסים ואותות הוקרה. הוענקו לו עיטורים לאומיים שונים והוא הוכתר ב[[אזרחות כבוד]] בנקודות יישוב רבות: [[פילדלפיה]] (1964),{{הערה|שם=הצופה|1={{הצופה||אשכול ייפגש פעמיים עם ג'ונסון|19640526|11}}}} [[שיקגו]] (1964),{{הערה|שם=חרות|1={{חרות||אשכול סיים ביקורו בארצות הברית|19640612|5}}}} [[אל פאסו]] (1964), [[טירת כרמל]] (1965), [[קריית גת]] (1965),{{הערה|{{חרות||אזרחות כבוד של קרית גת ללוי אשכול|19650624|54}}}} [[נצרת עילית]] (1965),{{הערה|{{על המשמר||אזרחות כבוד ללוי אשכול בנצרת עילית|19650713|44}}}} [[באר שבע]] (1965),{{הערה|{{על המשמר||ראש הממשלה לוי אשכול אזרח כבוד של באר שבע|19650805|52}}}} [[בית שאן]] (1965),{{הערה|{{דבר||אשכול יבקר היום בבית שאן|19650825|28}}}} [[עפולה]] (1965),{{הערה|{{הצופה||אזרחות כבוד של עפולה לאשכול|19651013|76}}}} [[דימונה]] (1967),{{הערה|{{מעריב||אשכול - אזרח כבוד של דימונה|19670119|57}}}} [[אשדוד]] (1968),{{הערה|{{דבר||אשכול - אזרח כבוד של אשדוד|19680430|18}}}} [[ירושלים]] (1968){{הערה|{{דבר||ל. אשכול - אזרח כבוד של ירושלים השלמה|19680527|20}}}} ו[[פתח תקווה]] (1968).{{הערה|{{דבר||אשכול קיבל אזרחות כבוד של פתח תקוה|19680606|18}}}}

אשכול עוטר בתוארי [[דוקטור לשם כבוד]] ממספר מוסדות: [[האוניברסיטה העברית בירושלים]] (1964),{{הערה|{{יומן חדשות|ראש הממשלה לוי אשכול מקבל תואר דוקטור כבוד של פילוסופיה מטעם האוניברסיטה העברית|59822-2/102799-2|1964}}}} [[אוניברסיטת רוזוולט]] בשיקגו (1964),{{הערה|שם=הצופה}} [[ישיבה יוניברסיטי]] בניו יורק (1964),{{הערה|שם=חרות}} [[אוניברסיטת ליבריה]] (1966){{הערה|{{הצופה||אשכול פותח סיורו באפריקה|19660529|7}}}} וה[[היברו יוניון קולג']] בניו יורק (1968).{{הערה|{{דבר||מסע אשכול|19680119|208}}}}

===הנצחה===
לאחר פטירתו של אשכול [[שמות רחובות בישראל|נקראו על שמו רחובות]] בערים, וכן אתרים נוספים – בית ספר "לוי אשכול" בעכו [[תחנת הכוח אשכול]] שב[[אשדוד]], שכונות "[[רמת אשכול]]" ב[[ירושלים]], ב[[חיפה]] וב[[לוד]] ושכונת לוי אשכול ב[[נתיבות]], מאגר המים "[[מאגר אשכול]]", [[חבל אשכול]] ו[[מועצה אזורית אשכול|המועצה האזורית אשכול]] ב[[הנגב|נגב]], ושמו של "[[הכפר הירוק]]" שונה ל"הכפר הירוק על שם לוי אשכול". כן נקרא על שמו "[[מגדל אשכול]]" ב[[אוניברסיטת חיפה]].
[[קובץ:רחוב לוי אשכול, כפר סבא.jpg|טקסט=רחוב לוי אשכול, כפר סבא|ממוזער|רחוב לוי אשכול, כפר סבא]]

יוזמתו לחלוקת [[פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים]] התממשה זמן קצר לאחר מותו והפרס נקרא על שמו.
[[קובץ:Beit Levi Eshkol (28).jpg|ממוזער|בית לוי אשכול]]
ב-1970 נוסדה [[יד לוי אשכול]] הפועלת כגוף ההנצחה לזכר אישיותו ופועלו ומקיימת עשייה חינוכית, תיעודית ומחקרית, לצד הקמתו של [[בית לוי אשכול]] בשנת 2016.{{הערה|{{xnet||ראש הממשלה השלישי זוכה לכבוד מאוחר: ביתו של לוי אשכול ברחביה|4893579|15 בדצמבר 2016}}}}
[[קובץ:בול לזכר לוי אשכול.jpg|ממוזער|262x262 פיקסלים|בול לזכר אשכול]]
[[דיוקן|דיוקנו]] של אשכול הופיע על [[בול דואר]], שהונפק ב-11 במרס 1970 ונמכרו היימנו 2,553,000 בולים בתוך תקופת מכירתו שנמשכה כ-8 חודשים; וכן על [[שטר כסף]] בערך של חמשת אלפים [[שקל ישן|שקלים]], שהונפק לציבור בשנת 1984, ולאחר החלפת השקל בשקל חדש בשנת 1985 הונפק שטר כמעט זהה על סך חמישה [[שקל חדש|שקלים חדשים]], שהיה בשימוש עד לשנת 2000, עת הנפיק [[בנק ישראל]] סדרה חדשה של שטרות והוציא מן המחזור שטרות ישנים בערכים נמוכים. דיוקנו של אשכול הוטבע אף על מטבע בערך של חמישה שקלים חדשים שיצא בהנפקה מיוחדת בשנת 1990.

==לקריאה נוספת==
===כתביו, נאומיו ומאמריו===
* לוי אשכול, '''בחבלי התנחלות''', [[עם עובד|הוצאת עם עובד]], 1958. {{ULI|004022991}}
* לוי אשכול, אלכסנדר מנור (עורך), '''אמרות''', הוצאת אורלי, 1965. {{ULI|004022910}}
* [[יהודה ארז]], '''במעלה הדרך''', הוצאת עיינות, 1965. {{ULI|004022904}}
* לוי אשכול, '''ברית אדמה''', הוצאת תרבות וחינוך, 1969. {{ULI|004023585}}
* לוי אשכול, '''דברים על הציונות''', [[ההסתדרות הציונית העולמית]], 1969. {{ULI|004022955}}
* עפרה אשכול-נבו, '''[[אשכול של הומור (ספר)|אשכול של הומור]]''', הוצאת עידנים, 1989. {{ULI|003741640}}
* שביט בן-אריה, '''פרשת דרכים''', [[יד לוי אשכול]], 2018. {{ULI|023958331}}

===ביוגרפיות===
* [[יחזקאל לופבן|חזי לופבן]], '''לוי אשכול''', הוצאת עם עובד, 1965. {{ULI|000358262}}
* יוסף שפירא, '''לוי אשכול - במעלה השליחות''', [[מסדה (הוצאת ספרים)|הוצאת מסדה]], 1969. {{ULI|004040463}}
* [[אברהם רוזנמן]], '''השמשים: רופין ואשכול''', ההסתדרות הציונית העולמית, 1992. {{ULI|003834506}}
* ימימה רוזנטל, ארנון למפרום, חגי צורף (עורכים), '''לוי אשכול - ראש הממשלה השלישי: מבחר תעודות מפרקי חייו (1895–1969)''', ארכיון המדינה, 2002. {{ULI|004349696}}{{הערה|1=ביקורת: {{קתדרה|דן גלעדי|אשכול כמנהיג|114.7|114, דצמבר 2004, עמ' 168-160}}.}}
* {{עוגן|גולדשטיין|[[יוסי גולדשטיין]], '''אשכול - ביוגרפיה''', [[הוצאת כתר]], 2003.}} {{ULI|004439459}}
* ארנון למפרום, '''לוי אשכול - ביוגרפיה פוליטית 1969-1944''', [[רסלינג]], 2014. {{ULI|012542104}}{{הערה|{{הארץ|שלמה נקדימון|דוד ולוי: האהבה שנהפכה לשנאה בין אשכול לבן-גוריון|1.2536379|15 בינואר 2015}}{{ש}}{{מידה|כותב=צבי צמרת|כותרת=לוי אשכול: המנהיג שאהב קפיטליסטים והוביל לניצחון|מספר כתבה=36190|תאריך=27 בפברואר 2015}}{{ש}}{{קתרסיס|[[יוסי גולדשטיין]]|ביוגרפיה פוליטית?|288|25, יולי 2016}}{{ש}}{{עלי זית וחרב|[[יהודית באומל-שוורץ]]|לוי אשכול: המנצח הגדול על המשק הלאומי|47558157|340|ט"ז, עמ' 340–344}}.}}
* דניאל בן חורין, '''חוכמת המהסס: חייו והשקפת עולמו של ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל, לוי אשכול''', [[הוצאת אוריון]], 2017. {{ULI|015777465}}
<div style="direction: ltr;">
* Terence Prittie, '''Eshkol: The Man and the Nation''', Pitman, 1969. {{ULI|004283525}}
* Shlomo Aronson, '''Levi Eshkol: From Pioneering Operator to Tragic Hero - A Doer''', Vallentine Mitchell, 2011. {{ULI|010570186}}
</div>

===פרסומי משנתו ומורשתו===
* תמי מולד חיו, '''יעדים חדשים לייעוד ישן: מנהיגות וקבלת החלטות ברוח לוי אשכול''', הוצאת יד לוי אשכול, 2017. {{ULI|023958329}}
* '''לוי אשכול - מנהיג ומעצב דרך: מערכי שיעור במנהיגות אזרחית''', הוצאת יד לוי אשכול, 2017. {{ULI|023119181}}
* תמי מולד חיו, '''מונחון כלכלי-חברתי ברוח לוי אשכול''', הוצאת יד לוי אשכול בשיתוף המכללה למנהל, 2018. {{ULI|023638879}}
* תמי מולד חיו, '''לוי אשכול: האיש שידע לחשוב מחוץ לקופסה''', הוצאת יד לוי אשכול, 2018. {{ULI|023958328}}
* הגר אסף, '''לוי אשכול: חוברת לימוד לכיתות ג'-ד'''', הוצאת יד לוי אשכול, 2017. {{ULI|024953160}}
* הגר אסף, '''לוי אשכול: חוברת לימוד לכיתות ה'-ו'''', הוצאת יד לוי אשכול, 2018. {{ULI|024953159}}

===ספרות עיון ומחקר===
* [[דוד שחם]], '''ישראל - 40 השנים''', [[הוצאת עם עובד]], תל אביב, 1991.
* [[שבתי טבת]], '''עונת הגז''', איש דור, 1992.
* ארנון למפרום, [https://web.archive.org/web/20141129015203/http://www.kibbutz.org.il/mifne/articles/020825.lamfrum.htm מוורשה לסלוניקי, מסלוניקי לקישון – לוי אשכול ו'התיישבות האלף' הראשונה, 1926], '''מפנה''', 38, ספטמבר 2002, עמ' 51–57.
* עמי גלוסקא, '''אשכול, תן פקודה!''', [[מערכות]], [[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], 2004.
* [[דב מדבד]], '''לוי אשכול במדינה ובמפלגה, 1948-1953''', [[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]], 2004.
* [[נדיר צור]], '''רטוריקה פוליטית - מנהיגים ישראלים במצבי לחץ''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2004.
* [[זכי שלום]], '''בין דימונה לוושינגטון - המאבק על פיתוח האופציה הגרעינית של ישראל 1968-1960''', הוצאת הספרים של [[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]], [[2004]].
* {{קתדרה|[[יוסי גולדשטיין]]|לוי אשכול וביטחון היישוב 1917–1947|113.4|113, ספטמבר 2004, עמ' 112-83}}
* [[תום שגב]], '''[[1967 – והארץ שינתה את פניה#לוי אשכול (ראש הממשלה)|1967 – והארץ שינתה את פניה]]''', [[הוצאת כתר]], תל אביב, 2005.
* ארנון למפרום, [http://www.levi-eshkol.org.il/files/a87bb06179ee16616053f7e24bb2c0e3/דוקטורט%20למפרום.pdf מקומו של לוי אשכול במפא"י, 1965-1944], עבודת דוקטור, אוניברסיטת חיפה, 2008.
* ארנון למפרום, "להכות בסלע", '''סגולה''' 112, אוקטובר 2019, עמ' 14–27.
* [[אריה נאור]], הדחת לוי אשכול מכהונת שר הביטחון ותוצאות מלחמת ששת הימים: אנטומיה של כמיהה למושיע, בתוך: [[דבורה הכהן]] ו[[משה ליסק]] (עורכים), '''צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל''', מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2010.
* {{רבעון לכלכלה|יוסי גולדשטיין|אשכול ו"התוכנית הכלכלית החדשה" בפרספקטיבה היסטורית: המחיר והתמורה למדיניות המיתון כפתרון לבעיות המשק – הניסיון הראשון|0B3Xw7SJbdi70WnZDOGY3S2FoZ0U|שנה 57, חוברת 2/3, יוני/ספטמבר 2010}}
* [[ישראל ליאור]] ו[[איתן הבר]], '''היום תפרוץ מלחמה''', 1987.
* נחמן תמיר, '''אנשי העלייה השנייה - כרך ו'''', הוצאת המרכז לתרבות ולחינוך תל אביב וההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, 1974, עמודים 236–247
* ארנון למפרום, 'מ"התיישבות האלף" (1926) אל "ההתיישבות הגדולה" (1952-1948): דרכו של לוי אשכול בהתיישבות', '''בין הפרטי לכללי בהתיישבות היהודית בארץ ישראל,''', עורכים אופירה גראוויס קובלסקי ויחיעם ויץ, מוסד הרצל לחקר הציונות, תש"ף, עמ' 78–92. קישור לספר: https://herzl.haifa.ac.il/index.php/he/publications/2017-10-30-10-13-36/2-uncategorised/347-2020-05-14-07-34-35
*ארנון למפרום, "לוי אשכול הצעיר בהנהגת הסתדרות פועלי יהודה, 1918-1916", '''ישראל''', 26, אביב 2020, עמ' 47–69. קישור לגיליון: https://humanities.tau.ac.il/zionism/israel_26

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט=לוי אשכול}}
* {{ראש ממשלה לשעבר|levi_eshkol}}
{{קישורי ח"כ|683|פתוחה=ותיק}}
* [http://www.levi-eshkol.org.il/ יד לוי אשכול]
* {{פרויקט בן-יהודה|זיהוי=2176}}
* [http://eshkol.localtimeline.com/index.php?lang=he סיפור חייו של לוי אשכול] - מסע בזמן, סיפור מקומי
* [http://www.jafi.org.il/JewishAgency/Hebrew/Education/Compelling+Content/Israel+and+Zionism/People/eshkol.htm לוי אשכול (1969-1895): איש העשייה והפשרות], באתר [[הסוכנות היהודית]]
* שילה הטיס רולף, [http://www.knesset.gov.il/lexicon/heb/eshkol.htm אשכול (שקולניק), לוי (1895–1969)], מתוך "הלקסיקון הפוליטי של מדינת ישראל", בית ההוצאה הירושלמי ו[[הוצאת כתר]], ירושלים, 1998
* [[אמיר אורן]], [https://theliberal.co.il/דיין-ואשכול-מחזה-בפתקים-שיעור-מאלף-על/? דיין ואשכול: מחזה בפתקים - שיעור מאלף על הגנרל הכריזמטי ועל המנהיג האפרפר], [[ליברל (מגזין)|מגזין ליברל]], 12.01.2021
* {{תדהר|4|2022|לוי אשכול (שקולניק)}}
* {{בריטניקה}}
* {{Find a Grave}}
* [https://www.levieshkol.co.il/ לוי אשכול] - אתר להנצחת ראש הממשלה השלישי
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007260812405171|לוי אשכול (1895-1969)}}

===סרטים וסרטונים===
* {{יוטיוב|sc7odu6D8kw|שם=לוי אשכול ראש הממשלה ושר הביטחון - הרצאת [[אפרים לפיד]] בערוץ [[מ.ת.ג]]|אורך=1:08:56}}, 24.11.2023
* {{יוטיוב|7Vjz03HksQE|שם=האיש שניסה למנוע מלחמה {{!}} נסיונותיו של לוי אשכול למנוע את מלחמת ששת הימים|אורך=53:44}}
* {{יוטיוב|Kc2DbP7R3EE|שם=הכל אנשים - לוי אשכול|אורך=35:39}}
* {{יוטיוב|-Jl7_cM6mt0|שם=ביקור רה"מ לוי אשכול בצה"ל לפני מלחמת ששת הימים – ארכיון צה"ל ומעהב"ט|אורך=4:14}}
* {{יוטיוב|Xyj_tb2JmfU|שם=סיור רה''מ לוי אשכול בחזית בסיני בעת מלחמת ששת הימים באדיבות ארכיון צה''ל במשרד הביטחון|אורך=2:07}}
* {{יוטיוב|soj0fKFZ4ho|שם=דרכו של לוי אשכול בהתיישבות - ד"ר ארנון למפרום|אורך=21:52}}
* {{סרטונים}} [http://www.aparchive.com/metadata/ISRAEL-ESHKOL-FUNERAL/59d45591cc2dbe0b0050d724cb227490?query=%22zalman+SHAZAR%22&current=3&orderBy=Relevance&hits=30&referrer=search&search=%2fsearch%2ffilter%3fquery%3d%22zalman%2520SHAZAR%2522%26from%3d1%26orderBy%3dRelevance%26ptype%3dIncludedProducts%26_%3d1437993724759&allFilters=&productType=IncludedProducts&page=1&b=227490 לוויה של אשכול], 28 בפברואר 1969, ארכיון [[AP]]
* {{סרטונים}} [https://jfc.org.il/news_journal/60884-2/97924-2/ ראש הממשלה לוי אשכול בביקור ממלכתי בארצות הברית], [[יומני כרמל]], 11 בינואר 1968, 3:07 דקות, [[ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים|ארכיון הסרטים הישראלי]]
* [http://www.nowtv.co.il/video/makore-levieskol-fullinterview/ ריאיון עם ארנון למפרום על ספרו - ביוגרפיה של לוי אשכול]
* {{מ.ת.ג|[[מירון מדזיני]]|לוי אשכול: ראש ממשלה מהטובים שידענו}}

===מאמרי עיתונות===
* {{ynet|אריה צימוקי|אשכול כפי שהכרתיו|3816185|8 בדצמבר 2009}}
* {{ynet|רוני סופר|כך ניצב אשכול מול הגנרלים בתקופת ההמתנה|3405912|3 ביוני 2007}}
* {{הארץ|[[שלמה נקדימון]]|כך דחק משה דיין את לוי אשכול אל שולי ההיסטוריה|1.1176145|4 ביוני 2011}}
* {{הארץ|שלמה נקדימון|דוד ולוי: האהבה שנהפכה לשנאה בין אשכול לבן-גוריון|1.2536379|17 בינואר 2015}}
* [[צבי צמרת]], [http://mida.org.il/2015/02/27/המנהיג-הפושר-שאהב-קפיטליסטים-והוביל-ל לוי אשכול המנהיג שאהב קפיטליסטים והוביל לניצחון], פורסם באתר מידה, 27 בפברואר 2015
* {{xnet||ראש הממשלה השלישי זוכה לכבוד מאוחר: ביתו של לוי אשכול ברחביה|4893579|15 בדצמבר 2016}}
* {{הארץ|יחיעם ויץ|אשכול היה מנהיג ייחודי, מהסוג שרבים מייחלים לו בעת משבר|1.5865851|1 במרץ 2018}}
* מאיה פולק, [https://www.makorrishon.co.il/magazine/dyukan/180843/ תיק 1967: כשלוי אשכול ניסה להשפיע על עורכי העיתונים, [[מקור ראשון]], 5 בנובמבר 2019]

===חומרי ארכיון===
* חומר על {{הארכיון הציוני}}
* [https://catalog.archives.gov.il/chapter/levi-eshkol-book/ לוי אשכול – ראש הממשלה השלישי: מבחר תעודות מפרקי חייו (1969-1895)] באתר [[ארכיון המדינה]]
* ארנון למפרום, [https://web.archive.org/web/20171019230530/http://www.archives.gov.il/publication/41-שנים-לפטירת-לוי-אשכול/ יום השנה ה-41 לפטירת ראש הממשלה לוי אשכול ז"ל: חליפת מכתבים עם אשתו אלישבע ב-1933], באתר ארכיון המדינה.
* ארנון למפרום, [https://web.archive.org/web/20161019004105/http://www.archives.gov.il/publication/תוכנית-השלום-של-ממשלת-ישראל-קביעת-מדינ/ דיוני ממשלת אשכול להכנת תוכנית שלום עם מדינות ערב לאחר מלחמת ששת הימים, 19-18 ביוני 1967], אתר ארכיון המדינה.
* ארנון למפרום, [https://web.archive.org/web/20161019001737/http://www.archives.gov.il/publication/50-שנה-להתפטרותו-של-ראש-הממשלה-דוד-בן-גור/ 50 שנה להתפטרות דוד בן-גוריון ולהקמת ממשלת לוי אשכול], אתר ארכיון המדינה.
* ארנון למפרום (עורך), [https://web.archive.org/web/20160709160357/http://www.archives.gov.il/publication/חמישים-שנה-להפעלת-המוביל-הארצי/ חמישים שנה להפעלת המוביל הארצי], פרסום משותף של ארכיון המדינה וחברת מקורות, 24 ביוני 2014.
* ארנון למפרום, {{בלוג ארכיון המדינה|פרוץ מלחמת העולם וראשית צמיחתו למנהיגות של לוי אשכול|2014/08|blog-post|30 באוגוסט 2014}}
* ארנון למפרום, [http://israelidocuments.blogspot.co.il/2015/02/54-31-1961.html "54 שנים להתפטרות ראש הממשלה דוד בן-גוריון, 31 בינואר 1961"], הבלוג של ארכיון המדינה
* ארנון למפרום, [http://israelidocuments.blogspot.jp/2015/02/46.html "לוי אשכול כותב לבתו עפרה"], הבלוג של ארכיון המדינה
* [http://www.archives.mod.gov.il/pages/Exhibitions/SixDayWar/דיון%20מטכל/index.html דיון מטכ"ל מיוחד עם וועדת השרים לביטחון ב-2 יוני 1967,באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון]
* ארנון למפרום, [http://israelidocuments.blogspot.co.il/2015/05/48.html {{כ}}"48 שנים ל'נאום הגמגום' של לוי אשכול"], הבלוג של ארכיון המדינה
* ארנון למפרום, "120 שנה להולדתו של לוי אשכול - 50 שנה לחתימה על מזכר הבנה בין ישראל לארצות הברית". ארכיון המדינה, אוקטובר 2015 | [http://israelidocuments.blogspot.co.il/2015/10/120-10-1965_20.html חלק א'] | [http://israelidocuments.blogspot.co.il/2015/10/120-10-1965.html חלק ב'] |
* ארנון למפרום, [http://israelidocuments.blogspot.co.il/2016/02/50-1967-1966.html "האחרון שיוצא שיכבה את האור: 50 שנה למיתון 1967-1966"]. ארכיון המדינה, 14 בפברואר 2016.
* [https://archive.today/20150226150935/http://israelidocuments.blogspot.jp/2015/02/46.html מכתבו של לוי אשכול אל בתו עפרה]. 1958. פורסם ב-2015, ישראל - הסיפור המתועד: בלוג ארכיון המדינה, המהדורה העברית.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{ערך מומלץ}}

{{לוי אשכול}}
{{ניווטים
|כותרת=לוי אשכול
|רקע=#8888ff
|צבע=black
|רוחב=100%
|יישור=ימין
|יישור טקסט=ימין
|תוכן=
{{ראשי ממשלת ישראל}}
{{שרי הביטחון}}
{{שרי האוצר}}
{{שרי הבינוי והשיכון}}
{{שרי החקלאות ופיתוח הכפר}}
{{מנכ"לי משרד הביטחון}}
{{סדרה
|הקודם=[[דוד בן-גוריון]]
|רשימה=יושב ראש [[מפא"י]]
|הבא=-
}}
{{מנהיגי מפלגת העבודה}}
{{ניווט חלקת גדולי האומה|כותרת=קברו של לוי אשכול ושל [[מרים אשכול|מרים]] רעייתו|תמונה=Levi&MiriamEshkol.jpg|הסתרה=כן}}
}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:אשכול, לוי}}
[[קטגוריה:לוי אשכול|*]]
[[קטגוריה:ישראלים ילידי אוקראינה]]
[[קטגוריה:אנשי העלייה השנייה]]
[[קטגוריה:חברי צעירי ציון]]
[[קטגוריה:חברי הפועל הצעיר]]
[[קטגוריה:קטמון: אישים]]
[[קטגוריה:דגניה ב': חברי הכנסת]]
[[קטגוריה:לוחמי הגדודים העבריים]]
[[קטגוריה:לוחמי ההגנה]]
[[קטגוריה:חברי אספות הנבחרים]]
[[קטגוריה:אישים שהשתתפו בוועידות הקונגרס הציוני העולמי]]
[[קטגוריה:פעילים ציונים בליטא]]
[[קטגוריה:חברי הנהלת הסוכנות היהודית]]
[[קטגוריה:מנכ"לי מקורות]]
[[קטגוריה:מזכירי מועצות פועלים]]
[[קטגוריה:מנכ"לי משרד הביטחון]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם מפא"י]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם המערך מפא"י-אחדות העבודה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם העבודה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם המערך עבודה-מפ"ם]]
[[קטגוריה:דירקטורים ישראלים]]
[[קטגוריה:משפחת אשכול|לוי אשכול]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת השנייה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת השלישית]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת הרביעית]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת החמישית]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת השישית]]
[[קטגוריה:שרי הפיתוח בממשלות ישראל]]
[[קטגוריה:ראשי ממשלת ישראל]]
[[קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים]]
[[קטגוריה:אישים הקבורים בחלקת גדולי האומה]]
[[קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל]]
[[קטגוריה:אישים שהונצחו על מדליות ישראל]]
[[קטגוריה:אישים שהונצחו בשטרות כסף ישראליים]]
[[קטגוריה:אישים שעל שמם פרס ספרותי]]
[[קטגוריה:אישים שעל שמם שכונות בישראל]]
[[קטגוריה:ערכים מומלצים שנבדקו]]
[[קטגוריה:ראשי מפלגת העבודה]]
[[קטגוריה:אזרחי כבוד של ירושלים]]
[[קטגוריה:אזרחי כבוד של באר שבע]]
[[קטגוריה:אזרחי כבוד של פתח תקווה]]
[[קטגוריה:אזרחי כבוד של אשדוד]]
[[קטגוריה:אזרחי כבוד של דימונה]]
[[קטגוריה:אנשי השנה של העולם הזה]]
[[קטגוריה:מנהיגים שמתו במהלך כהונתם]]
[[קטגוריה:חברי כנסת שמתו במהלך כהונתם]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת: פועלים]]
[[קטגוריה:ירושלים: חברי הכנסת]]
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1895]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1969]]