הצגת המקור של הדף "מלאכת זורה"

[[קובץ:PikiWiki Israel 424 Kibutz Gan-Shmuel bs16- 7 גן-שמואל-דיש תבואה בגורן 1940.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הזורה]]
'''מְלֶאכֶת הַזּוֹרֶה''' היא אחת מ[[ל"ט אבות מלאכה|ל"ט המלאכות האסורות בשבת]], ועיקרה הוא [[זרייה|זריית]] התבואה כלפי מעלה לאחר ה[[דייש|דיש]]ה, על מנת להיעזר ב[[רוח]] להפרדה בין גרגרי התבואה (הכבדים יותר) ל[[מורפולוגיה של הצמח - מונחים|מוץ]], ה[[קש]] וקני החיטים (הקלים יותר, ועפים ברוח). אף ששלש המלאכות, מלאכת הזורה, ו[[מלאכת בורר]], ו[[מלאכת מרקד]] נראות דומות זו לזו, שהרי שלשתן מטרתן היא להבדיל בין האוכל והפסולת, מ"מ נחשבות לשלש מלאכות נפרדות ברשימת [[אבות מלאכות|שלושים ותשע אבות המלאכות]]{{הערה|1=יש שכתבו  שקיימת מחלוקת התלמודים בגדר מלאכה זו. לפי הבנה זו, לפי ה[[תלמוד בבלי]] שווה מלאכה זו במהותה ל[[מלאכת בורר]] ו[[מלאכת מרקד]], שכולם מטרתן לברור אוכל מתוך פסולת המעורבת בו, וכן נפסק ב[[רמב"ם]]{{הערה|{{רמב"ם|שבת|ח|יא|ספר=זמנים}}.}}. לעומת יש שהבינו מדברי התלמוד הירושלמי בסוגיה זו, שמלאכת זורה היא מלאכה לעצמה, ותוכנה הוא זריית אובייקט ברוח (לדוגמה [[רקיקה]]), וכן פסק להלכה ה[[מהרי"ל]] בשם ה[[אור זרוע]], וה[[רמ"א]]{{הערה|סימן שי"ט סעיף י"ד.}}. דעה אחרת אומרת כי גם התלמוד הירושלמי אינו מחייב ברוקק ברוח משום מלאכת זורה, וחיוב ברקיקה יכול להיות רק משום [[מלאכת הוצאה מרשות לרשות]]{{הערה|ביאור הלכה סימן שי"ט בשם ספר אלפי מנשה.}}. להלכה נחלקו ה[[אחרונים]]: רבי [[עקיבא איגר]] פסק שאין לחשוש לדברי הרמ"א, וכן פסק ה[[משנה ברורה]]{{הערה|סימן שי"ט ס"ק ס"ז.}} (אלא שלכתחילה כתב שיש לחוש לדבריו{{הערה|1=כן כתב הרב [[בנימין יהושע זילבר]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14707&hilite=feca22e4-d992-4d83-ad45-afcb58aae255&st=%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%AA+%D7%96%D7%95%D7%A8%D7%94&pgnum=15 בספרו] בדעת המשנה ברורה.}}). בנוסף, חיוב זרייה הוא אפשרי רק ב[[רוק (ביולוגיה)|רוק]], שהוא חומר הנוצר מגופו של אדם הנחשב בהלכה ל"גידולי קרקע" (מכיוון שהוא מתפרנס מגידולי הקרקע ומהם גופו חי), אך לא ב[[מים]], שאינם גידולי קרקע. לעומת זאת ה[[שולחן ערוך הרב]] העתיק את דברי הרמ"א כלשונם וכך הוא פוסק להלכה. ביאור אפשרי למחלוקת בין סוגיית הבבלי לסוגיית הירושלמי בעניין זה, מבאר האבני נזר, ששני התלמודים נחלקו במחלוקת זו, לשיטתם במחלוקת בעניין מלאכת בורר, האם ברירה שאינה מושלמת והאוכל נזקק עדיין לברירה נוספת, נחשבת למלאכה. לפי הירושלמי, לא ייתכן שמלאכת זורה תחשב למלאכה, מכיוון שלאחר הפרדת הגרעינים מהתבואה, נותרים עדיין בתבואה צרורות אבנים שהם אינן מופרדים באמצעות זריית התבואה לרוח, שבה רק קשי התבואה (המוץ) הקלים מתפזרים לכל עבר אך גרגירי התבואה - ועימם צרורות האבנים - נופלות לקרקע, ומכיוון שהירושלמי סבור שברירה שאינה מושלמת אינה נחשבת לברירה, הוא אינו יכול לפרש שחיוב מלאכת זורה הוא משום חיוב ברירה, ולכן הוא מפרש שמדובר במלאכה חדשה שמהותה זריית גוף אחד לרוח, למרות שלא מדובר בהפרדת שני גופים זה מזה. לעומת זאת, התלמוד הבבלי, סבור שגם ברירה שאינה מושלמת - כמו מלאכה זורה - נחשבת לברירה, ולכן הוא מונה את שלוש המלאכות, זורה ומרקד ובורר, כמלאכה שמהותה שווה. ה[[אבני נזר]] מתייחס לשאלה צדדית העולה על הסברו, והיא, כיצד ברירת צרורות האבנים מתוך גרגירי התבואה נחשבת לברירה, אם יש עדיין להפריד אחר כך את גרגירי התבואה מתוך הקליפה הדקה שדבוקה בהם ב[[מלאכת מרקד]], והוא מסביר כי נהוג להפריד את הקליפה - השומרת על נקיות גרגירי התבואה - רק סמוך לזמן טחינת החיטים, שאינו צמוד לזמן הזרייה, ומכיוון שבשעת ברירת צרורות האבנים מתוך גרגירי התבואה שנעשית לאחר הזרייה, אין המנהג להפריד את קליפות התבואה ולפעמים אף אין צורך בכך כלל וההפך, אין הקליפה נחשבת ל"קליפה" ומלאכת הברירה נחשבת למושלמת{{הערה|1=[[אגלי טל]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14401&hilite=d6574b4f-f5ec-4942-922e-60aa0170b485&st=%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%AA+%D7%9E%D7%A8%D7%A7%D7%93&pgnum=138 מלאכת זורה] עמ' 181.}}.}} הואיל וכולן היו בעשיית ה[[משכן]], אין אופן העשייה שלהם זהה, אינן באותו שלב של יצירת מזון מהיבולים החקלאיים, וכל אחת מהן דרושה בפני עצמה למלאכת עשיית הפת או תיקוני סממני הצביעה שהיו במשכן, משום כך, נחשבות לשלש מלאכות נפרדות{{הערה|1=ואם עשה שלשתן מתוך טעות אחת לדוגמה ששכח ששבת באותו יום, יתחייב שלש קרבנות חטאת, על כל אחת מהן בנפרד, כיון שהן שלש אבות מלאכה. כל זה מתוך שביתת השבת, מלאכת זורה.}}.

==מעורבות כח אחר בדיני שבת מול דיני נזיקין==
מלאכה זו מיוחדת בכך שלמרות שהיא נעשית בשותפות כוח נוסף, הרוח, נחשב האדם לעושה המלאכה הבלעדי מבחינת הלכות שבת. עיקרון זה מנוגד לעקרון ב[[דיני נזיקין]], שם נזק שנגרם על ידי פעולת האדם יחד עם מעורבות כח נוסף נחשבת ל[[גרמא בנזיקין]], ובתנאי שהמזיק עצמו נוצר באופן עצמאי ללא שותפות אחרת{{הערה|תוספות בבבא בתרא כ"ו ע"א, ושיטה מקובצת שם, ובכך מסבירים את ההבדל בין אבנו סכינו ומשאו (ב"ק ו ע"א) ואש, ששם המזיק עצמו נוצר על ידי הבן אדם עצמו, לבין "רקתא" בבבא בתרא שם, ששם הרקתא עצמו אינו מזיק כלל ללא שותפות הרוח המכה בה בכוח.}}. ההסבר לכך מפורש בדברי [[רב אשי]] ש{{ציטוטון|[[מלאכת מחשבת]] אסרה תורה}}, שלגבי הלכות שבת החשיבות היא בכך שהמלאכה נעשתה כפי שתוכננה על ידי האדם, גם כשמעורבים בה כוחות נוספים כדוגמת הרוח{{הערה|{{בבלי|בבא קמא|ס|א}}, ותוספות.}}.

==תולדות המלאכה==
הלוקח תבואה בחפניו וזרקו לרוח כדי להפריח את המוץ, או אם לקח בידיו ונפח ברוח פיו להפריח מהגרגרים מוץ או עפר הרי אלו תולדות זורה.

אין לזרוק תבואה לעופות ממקום גבוה, כך שהגרגרים נופלים לפני העופות, והמוץ עף ברוח, משום שזו מלאכת זורה.{{הערה|1=יש שכתבו לפי דעת הירושלמי, שתולדות מלאכה זו הוא כאשר עושה זרייה בפה - אגלי טל ה', אך ה[[ערוך השולחן]] מתיר את הדבר - ערוך השולחן, אורח חיים, שיט, כז.}}

==בתנ"ך==
* הפועל זרה, במשמעות של פיזור לרוח נמצא בספר ירמיה פרק לא: "שִׁמְעוּ דְבַר יְדֹוָד גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ '''מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל''' יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרו". רש"י שם מפרש: "מזרה - ספריינ"ש (- spray) בלע"ז".
* ספר במדבר פרק יז - (ב) "אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה וְאֶת הָאֵשׁ '''זְרֵה''' הָלְאָה כִּי קָדֵשׁוּ"

==קישורים חיצוניים==
* [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3231 זורה] באנציקלופדיה היהודית באתר [[דעת (אתר אינטרנט)|דעת]]
* [[s:אגלי טל - מלאכת זורה|מלאכת זורה]] מתוך [[אגלי טל]], באתר [[ויקיטקסט]]
*[https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%96%D7%95%D7%A8%D7%94 מיקרופדיה תלמודית ערך זורה, בתוך "ויקישיבה"]
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{ל"ט אבות מלאכה}}

[[קטגוריה:ל"ט מלאכות שבת|זורה]]