הצגת המקור של הדף "סין (אזור)"

{{פירוש נוסף|נוכחי=ארץ, ישות תרבותית וגאוגרפית בת אלפי שנים במזרח [[אסיה]]|אחר=מדינה בשם "הרפובליקה העממית של סין"|ראו=[[הרפובליקה העממית של סין]]. למשמעויות אחרות ראו '''[[סין]]'''}}
{{פורטל|'''לשער לנושאים, אישים ומאמרים בנושא סין, ראו [[פורטל:סין|פורטל סין]]'''}}
[[קובץ:GreatWall6.jpg|ממוזער|שמאל|250px|[[החומה הגדולה של סין]], אחד מסמליה העיקריים של סין]]
'''סין''' ([[סינית מפושטת]]: 中国, [[סינית מסורתית]]: 中國, [[פין-יין]]: {{שמע|קובץ=zh-zhongguo.ogg|תיאור=Zhōng guó}}), היא [[ארץ (גאוגרפיה)|ארץ]], ישות גאוגרפית ותרבותית בת אלפי שנים במזרח [[אסיה]]. סין היא אחת מהעתיקות שבתרבויות העולם, עם מורשת רציפה בת אלפי שנים. [[מלחמת האזרחים הסינית]] ([[1927]]–[[1950]]) פיצלה ארץ זו לשתי ישויות פוליטיות הנושאות את השם "סין" וטוענות לחזקה על אותו השטח בקירוב (אך שמה המוכר כ"[[סין (מדינה)|'''סין''']]" בלבד, נעשה בו שימוש בהתייחסות כמעט בלעדית למדינה הראשונה):
#'''{{דגל|הרפובליקה העממית של סין||+}}''', השולטת על שטחה היבשתי של סין וכן על שני [[אזור מנהלי מיוחד|אזורים מנהליים מיוחדים]]: {{דגל|הונג קונג||+}} ו-{{דגל|מקאו||+}}.
#'''{{דגל|הרפובליקה הסינית||+}}''' (במקור: '''הרפובליקה של סין'''), השולטת על האי [[טאיוואן (אי)|טאיוואן]] וסביבותיו, ולכן מוכרת כיום בפרט בשם "'''[[טאיוואן]]'''" (נודעה גם בשם "'''טאיפיי הסינית'''").

[[כתב סיני|הכתב הסיני]] הוא צורת הכתב העתיקה ביותר, הנמצאת בשימוש רציף. סין העתיקה תרמה לאנושות כמה מן ההמצאות החשובות ביותר ובהן ה[[מצפן]], ה[[נייר]], ה[[שטר]], [[אבק שרפה|אבק השרפה]] וה[[דפוס]].

חקר [[היסטוריה של סין]], [[שפות סיניות|השפות הסיניות]], ה[[פילוסופיה סינית|פילוסופיה הסינית]] וה[[תרבות סינית|תרבות הסינית]] ככלל נקרא [[סינולוגיה]].

==היסטוריה==
{{הפניה לערך מורחב|היסטוריה של סין}}
סין העתיקה הייתה אחד המרכזים התרבותיים הקדומים ביותר של האנושות, ויש לה מסורת כתיבה ותיעוד היסטורי בת אלפי שנים. היא גם אחת מן התרבויות הבודדות שהמציאו את הכתב באופן עצמאי, כשהאחרות הן ה[[שומר|שוּמרים]], ה[[הודו|הודים]], ה[[התרבות המינואית|מינואים]], ה[[מצרים]] וה[[מאיה]].

=== פרה-היסטוריה ===
העדויות ה[[ארכאולוגיה|ארכאולוגיות]] הקדומות ביותר לנוכחות אנושית ב[[פרהיסטוריה]] של אזור סין הן של [[מין (טקסונומיה)|מין]] קדום ב[[אדם (סוג)|סוג האדם]] - [[הומו ארקטוס]] - מן [[התקופה הפלאוליתית]] הקדומה, כ-780 אלף עד 680 אלף שנה [[לפני זמננו]]. במחקרים חדשים, [[כלי אבן]] שסותתו כנראה על ידי ארקטוס תוארכו בשיטות [[פלאומגנטיזם|פלאומגנטיות]] לגיל עתיק אף יותר - 1.36 מיליון שנה לפני זמננו. עם זאת מקובל כיום על רוב החוקרים שתושביו הנוכחיים של האזור אינם צאצאי ארקטוס הסיני, אלא צאצאי [[האדם הנבון|הומו סאפיינס]] שהגיע לאזור מאזור [[אפריקה]] רק בסוף [[התקופה הפלאוליתית התיכונה]]. העדות העתיקה ביותר שלו בסין היא [[גולגולת]] שנמצאה בנפת ליוג'יאנג שבמחוז [[גואנגשי]].{{הערה|1=[http://www-personal.une.edu.au/%7Epbrown3/Liujiang.html The Liujiang skeleton]}} גולגולת זו בת כ-67,000 שנה, אך תיארוכה שנוי במחלוקת.{{הערה|1=[http://www.sciencenews.org/articles/20021221/fob1.asp "Chinese Roots: Skull may complicate human-origins debate"] at [http://www.sciencenews.org/index.asp Science News Online]}} גילם של חלקי שלד שנמצאו ב[[אוקינאווה (מחוז)|אוקינאווה]] שב[[יפן]] הוא כ-18,250 ± 650 עד 16,600 ± 300 שנה, ולכן ניתן להניח כי האדם המודרני הגיע לסין לפני כן.

===שלטון השושלות===
ההיסטוריה הכתובה של סין מתחילה ב[[שושלת שיה|שושלת שְׂיָה]] (夏). כאשר [[שושלת]] זו מתוארכת לראשונה בכתבים מן המאות הראשונות לפני הספירה, ומתוארכת בהם למאות ה-[[המאה ה-21 לפנה"ס|21]] עד ה-[[המאה ה-17 לפנה"ס|17 לפנה"ס]], אך אזכורים אלה נושאים אופי אגדי, ולכן נחשבה שושלת זו למיתית בלבד עד לחשיפה של [[ממצא ארכאולוגי|ממצאים ארכאולוגיים]] מראשית [[תקופת הברונזה]] באָרְלִיטוֹאוּ שבמחוז [[חנאן]]. מאז נחשפו אתרים עירוניים, כלי [[ברונזה]] וקברים, המצביעים על האפשרות ששושלת שיה אכן התקיימה במקומות המצוינים בכתבים העתיקים, (היינו בסביבות [[הנהר הצהוב]]), אך ללא עדויות כתובות מהתקופה, לא ניתן לוודא כי הממצאים שנחשפו הם אכן של השְׂיָה.

לעומת שושלת שיה, אין חולק בדבר קיומה של [[שושלת שאנג|שושלת שָׁאנְג]] (商) שבאה אחריה. שושלת זו התקיימה לאורך המאות ה-[[המאה ה-18 לפנה"ס|18]] עד ה-[[המאה ה-12 לפנה"ס|12 לפנה"ס]] לאורך [[הנהר הצהוב]]. שושלת זו, ששלטה [[פיאודליזם|שלטון פיאודלי]] רופף, נכבשה לבסוף בידי [[שושלת ג'ואו|שושלת ג'וֹאוּ]] (周). שושלת ג'ואו שלטה להלכה עד [[המאה ה-5 לפנה"ס]]. שלטונה הרכוזי הלך ונשחק בידי מצביאים צבאיים עצמיים. מדינות עצמאיות רבות, חלקן עדיין כפופות להלכה לממלכת ג'ואו, נלחמו זו בזו במשך מאות שנים, במה שמכונה [[תקופת האביב והסתיו]] ו[[תקופת המדינות הלוחמות]].

בשנת [[221 לפנה"ס]] כבשה מדינת צ'ין את יתר המדינות, כשהיא מאחדת לראשונה את סין ומייסדת את [[שושלת צ'ין]] (秦). מייסד השושלת, [[צ'ין שה-חואנג]], היה גם זה ש[[תחדיש|טבע את המונח]] קיסר (皇帝\חְוָאנְגדִי) והיה לקיסר הראשון של סין. בתקופתו עבר הכתב הסיני סטנדרטיזציה בפעם הראשונה לקיומו. שושלת זו לא האריכה שנים, כיוון שגישת השלטון ה[[לגליזם (פילוסופיה)|לגליסטית]] הביאה למרידות תכופות.

[[שושלת האן]] שבאה בעקבותיה שלטה בסין בשנים [[206 לפנה"ס]] עד [[220]]. בתקופתה התגבשה זהות ה[[האן (קבוצה אתנית)|האן]] של ה[[סינים]], זהות הנשמרת עד ימינו. שושלת האן הרחיבה משמעותית את שטחה של סין בסדרה של מסעות צבאיים שהגיעו ל[[קוריאה]], ל[[וייטנאם|ווייטנאם]], ל[[מונגוליה]] ול[[מרכז אסיה]]. היא אף יצרה קשרים עם [[האימפריה הרומית]] באמצעות [[דרך המשי]] שיסדה במרכז אסיה.

[[קובץ:Yongle-Emperor1.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[יונגלה, קיסר סין]] מ[[שושלת מינג]]]]

קריסתה של שושלת האן מסמלת את תחילתה של תקופת [[שלוש הממלכות]] (三國\סָאן גְיוֹ), הרוויה במלחמות עקובות מדם. בתקופה זו יצרו הממלכות השונות קשרים דיפלומטיים עם יפן, ואף הנחילו להם את הכתב הסיני, המשמש אותם עד היום. בשנת [[580]] לספירה אוחדה לבסוף תחת [[שושלת סווי]] (隋), אך זו לא האריכה ימים בגלל המלחמה המתמשכת נגד [[ממלכת גוגוריו|ממלכת גוֹגוּרְיוֹ]] ([[614]]-[[598]]) ה[[קוריאה|קוריאנית]], שהחלישה אותה והביאה בסוף לנפילתה.

בתקופת שושלות [[שושלת טאנג|טאנג]] (唐) ו[[שושלת סונג|סונג]] (宋), שבאו בעקבות שושלת סווי, הגיעה סין לשיאה התרבותי והטכנולוגי והייתה אחת התרבויות המתקדמות ביותר בעולם. בשנת [[1271]] ייסד השליט ה[[האימפריה המונגולית|מונגולי]] [[קובלאי חאן]] את [[שושלת יואן]] (元) בסין, כששושלת סונג נופלת סופית ב-[[1279]]. שושלת מונגולית זו שלטה בסין משך כתשעים שנה, עד שהובסה בשנת [[1368]] על ידי ג'וּ יְוֵ'אנְגָ'אנְג, מייסד [[שושלת מינג|שושלת מִינְג]] (明). שושלת זו שגשגה תקופה ארוכה, עד שהוחלפה ב[[שושלת צ'ינג|שושלת צִ'ינְג]] (清) ה[[מנצ'ורים|מנצ'ורית]]. שושלת זו, שנפלה בשנת [[1912]] הייתה האחרונה בשושלות סין.

ב[[המאה ה-19|מאה התשע-עשרה]] נחשפה סין ל[[אימפריאליזם]] האירופי ופיתחה כלפיו עמדה מתגוננת. בה בעת עסקה שושלת צ'ינג בהתרחבות אימפריאליסטית אל עבר מרכז אסיה. שעה שסין נפתחה לסחר חוץ ולפעילות [[מיסיון|מיסיונרית]], הוחדר גם ה[[אופיום]] לסין מ[[הודו]] שהייתה בתקופה זו תחת שלטון [[האימפריה הבריטית]]. סין הובסה ב[[מלחמת האופיום הראשונה]] וב[[מלחמת האופיום השנייה]] נגד בריטניה ומעצמות המערב, ואם לא די בכך, [[מרד טאיפינג]], שפרץ ב-[[1851]] ודוכא רק אחת-עשרה שנה לאחר מכן, החליש גם הוא את השלטון הקיסרי, בעוד שההזרמה הבלתי פוסקת של אופיום תרמה את חלקה להחלשותה של סין.

[[קובץ:Чин улс.png|ממוזער|שושלת צ'ינג]]
בה בעת שסין התבוססה במלחמות מתישות, הצליחה [[יפן]] לחדש את צבאה. שינויים פנימיים ביפן גרמו לה לפתח שאיפות אימפריאליסטיות בעיקר כלפי [[קוריאה]] וכלפי [[מנצ'וריה]]. בהשפעת יפן, קוריאה, שהייתה אז [[מדינת חסות]] של סין, הכריזה עצמאות מסין ב-[[1894]]. [[מלחמת סין–יפן הראשונה]] שפרצה בעקבות זאת, נסתיימה בתבוסה משפילה ובהעברה של קוריאה וטאיוואן לידי יפן. כלקח מתבוסות אלה, הגה הקיסר [[גואנגשו|גְואנְגשׂוּ]] רפורמה שתכליתה להפוך את סין ל[[מונרכיה קונסטיטוציונית]] מודרנית בסגנון יפן. אך רפורמה זו נעצרה בידי הקיסרית האלמנה [[צה שי|צְה-שִׂי]], ששמה את הקיסר במעצר בית. [[מרד הבוקסרים]] שפרץ ב-[[1900]] ב[[בייג'ינג]] נגד המערב רק החמיר את מצבה של סין והקיסרות. מצבה הרעוע של סין כולה הביא בתחילת [[המאה העשרים]] לקריאות הולכות ומתגברות לרפורמות ומהפכה. הקיסר גואנגשו מת ב[[מעצר]] בית ב-14 בנובמבר [[1908]], יום אחד בלבד לפני הקיסרית האלמנה צה-שי. הקיסר החדש היה אחיינו בן השנתיים [[פויי|פּוּיִי]]. הקיסרית האלמנה לונְגיוּ', בת-לווייתו של הקיסר גואנגשו, בהיותה [[עוצר (שליט)|עוצרת]] הכס, הייתה זו שחתמה על צו ה[[ויתור על הכס|וויתור על הכס]] ב-[[1912]], ובכך שמה קץ ללמעלה מאלפיים שנות שלטון קיסרי בסין.

===הרפובליקה הסינית והרפובליקה העממית של סין===
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[מלחמת האזרחים הסינית]], [[הרפובליקה הסינית (1912–1949)]], [[היסטוריה של הרפובליקה העממית של סין]]}}

ב-[[1 באוקטובר]] [[1912]] נוסדה [[הרפובליקה הסינית]], וד"ר [[סון יאט-סן|סוּן יָאטְסֵן]] מה[[גוומינדאנג|גְווֹמִינְדָאנְג]] (המפלגה הלאומנית) התמנה לנשיאה הזמני. ברם, [[יואן שה-קאי]], גנרל לשעבר בצבאה של שושלת הצ'ינג, תפס בכוח את מקומו של סוּן. יתרה מכך, תכנן יואן שה-קאי לייסד שושלת חדשה, אך נפטר בנסיבות טבעיות בטרם עלה בידו לעשות כן. מותו הותיר את הרפובליקה חלשה, כשהכוח האמיתי נמצא בידיהם של מצביאים צבאיים מקומיים. בסוף שנות העשרים עלה בידי הגוומינדאנג, תחת [[צ'יאנג קאי שק]], לשוב ולאחד את סין תחת שלטון מרכזי שהקים את בירתו ב[[נאנג'ינג]]. כאמצעי זמני כביכול לייצוב השלטון, הותרה ברפובליקה קיומה של מפלגה אחת בלבד, מפלגת הגוומינדאנג.

בזמן [[מלחמת סין–יפן השנייה]] ([[1945]]-[[1937]]) התקיימה ברית מתוחה בין הלאומנים ל[[המפלגה הקומוניסטית הסינית|קומוניסטים]] אל מול האויב ה[[האימפריה היפנית|יפני]] המשותף. סין יצאה מנצחת אך מרוששת ממלחמה זו. האיבה ההדדית הביאה לחידוש [[מלחמת האזרחים הסינית]]. מלחמה זו הסתיימה בפועל ב-[[1 באוקטובר]] [[1949]] עם הכרזתו של [[מאו דזה-דונג]] על הקמת [[הרפובליקה העממית של סין]], ונסיגתו של צבא הרפובליקה לטאיוואן, שם מתקיימת הרפובליקה הסינית עד היום.

==גאוגרפיה ואקלים==
{{הפניה לערך מורחב|גאוגרפיה של סין}}

הגאוגרפיה של סין מתאפיינת ברמות והרים במערב ושפלה במזרח. כתוצאה מכך, זורמים מרבית הנהרות ממערב למזרח ונשפכים ל[[האוקיינוס השקט|אוקיינוס השקט]].
רוב השטחים הראויים לעיבוד [[חקלאות|חקלאי]] נמצאים לאורך שני הנהרות המרכזיים - ה[[יאנגצה]] ו[[הנהר הצהוב]]. שניהם, ובייחוד הנהר הצהוב, הם הערש הפרה-היסטורי של התרבות הסינית. נהרות חשובים נוספים הם ה[[אמור (נהר)|אמור]] בצפון-מזרח; [[נהר הפנינה]] המנקז אליו נהרות בדרום סין ונשפך לים סין הדרומי בין [[הונג קונג]] ל[[מקאו]]; ה[[מקונג]], הנובע ברמת טיבט וזורם במערב [[יונאן]] בטרם הוא ממשיך ל[[לאוס]], [[קמבודיה]] ו[[וייטנאם]]; וה[[ברהמפוטרה]] שנובע ב[[טיבט]] ומגיע לשיאו ב[[הודו]].

במזרח לאורך חופי [[הים הצהוב]] ו[[ים סין המזרחי]] נמצאים מישורי סחף המאוכלסים בצפיפות. צפונה, בשולי רמת [[מונגוליה הפנימית]] ניתן לראות ערבות נרחבות. דרום סין משופע בגבעות והרים נמוכים.

בצפון-מערבה של סין מישור סחף ענק, ודרומית לו מישור הררי ההופך לרכס ה[[הימלאיה]]. צפון-מערב המדינה גם צחיח ברובו ונמצאים בו מדבריות [[מדבר גובי|גובי]] ו[[טקלה מקאן]]. לאחרונה התעצם תהליך המדבור בסין וסופות חול הפכו לחיזיון נפרץ באביב, כשהאבק מגיע לדרום סין, לטאיוואן, ואפילו למערב [[ארצות הברית]].

בשל גודלה האקלים של סין מגוון מאוד, והוא נע בין [[אקלים סובארקטי|סובארקטי]] במחוז [[חיילונגג'יאנג]] בצפון ל[[אקלים טרופי|טרופי]] באי [[האינאן]] בדרום. באזור הצפון-מזרחי (ובייג'ינג בתוכו) מגיעות מידות החום בקיץ ל-30 מעלות, בעוד שהחורפים הם [[אקלים ארקטי|ארקטיים]]. באזור המזרחי-מרכזי, [[אקלים ממוזג]]-יבשתי, עם קיץ חם ולח, וחורף קר. הדרום נתון ברובו לאקלים [[אקלים סובטרופי]].

==חברה==
[[קובץ:China (2501456678).jpg|ממוזער|250px|נשים בסין]]
{{ראו גם|ערכים=[[הגבלת ילודה בסין]], [[סינופוביה]]}}

===תרבות===
[[קובץ:Calligrapher Yiheyuan.jpg|שמאל|ממוזער|150px|קליגרף סיני]]
{{הפניה לערך מורחב|תרבות סינית}}
במשך מרבית ה[[היסטוריה]] של סין הקיסרית היה ה[[קונפוציאניזם]] אבן יסוד של הממשל וה[[פילוסופיה]] הרשמית שלו. כהונה במשרה ממשלתית הייתה מותנית בשליטה בטקסטים קונפוציאניים. ערכי התרבות המסורתיים של סין נבעו במידה רבה מפילוסופיה זאת והתאפיינו גם ב[[שמרנות]] רבה. השפעתם ניכרת גם על התרבות הסינית של ימינו, שמייחסת חשיבות רבה למבחנים ולידענות. עד היום מתאפיינת החברה הסינית בריכוז מוקדי הכוח בידי אלו הנחשבים ראויים לכך מבחינה ערכית. מנגד ניכרה במהלך ההיסטוריה גם השפעתן של פילוסופיות מתחרות, כגון ה[[לגאליזם]], ה[[קונפוציאניזם#נאו-קונפוציאניזם|נאו-קונפוציאניזם]], ה[[דאואיזם]] וכן תפישׂות [[אינדיבידואליזם|אינדיבודואליסטיות]] או ריכוזיות.

עם חדירתם של כוחות כלכליים וצבאיים מערביים לסין החל מהמאה התשע-עשרה החלו תפישׂות שלטון זרות לקנות להן חוגי אוהדים בתוך סין. רבים מחוגים רפורמטורים אלה קראו לאימוץ של מערכות חברתיות זרות תוך ביטול מרבית המאפיינים של המורשת החברתית הסינית המסורתית. מנגד שאפו אחרים לשלב את יתרונות החברה הסינית עם אלו המערביות. לאור זאת ניתן לומר שקורות המאה העשרים בסין הן במהותן התנסות בשיטות חדשות של ממשל, חברה ו[[כלכלה]], שתכליתן לאחד מחדש את האומה הסינית לאור התמוטטות שלטון השושלות.

====המטבח הסיני====
{{ערך מורחב|המטבח הסיני}}

המטבח הסיני הוא אחד המטבחים העשירים עלי אדמות. המרכיב העיקרי במנה הסינית הוא לרוב על בסיס [[פחמימה|פחמימתי]] כגון [[אורז]] ו[[אטריות]], לעומת המרכיב העיקרי במנה מערבית - ה[[חלבון]], כלומר הבשר. אף על פי כן, במשתה סיני רשמי ייתכן שלא יוגש אורז כלל.
מזון סיני מוצק נאכל בעזרת [[מקלות אכילה]] סיניים שצריך רק להרים ולאכול, מבלי להיעזר בסכין. ומזון נוזלי נאכל בעזרת כף רחבה עם תחתית שטוחה, העשויה לרוב מ[[חרס]].
משקאות - הסינים מאמינים כי שתייה קרה מפריעה ל[[עיכול]] מזון חם ולכן לא יגישו שתייה קרה בארוחה אלא [[מרק]]. בסוף ה[[ארוחה]] תמיד [[תה]] לא ממותק, אך יש סוגים שונים ורבים של מרקים ותה.
בעת שגובש המטבח הסיני היו רוב תושבי סין עניים במזון ובמקורות חימום ולכן נוצרו שם שיטות בישול החוסכות באנרגיה ומנצלות מקור אש אחד להכנת ארוחה שלמה.
[[קובץ:Wok cooking and fire by romainguy.jpg|ממוזער|הקפצה בווק]]
כלי הבישול הבסיסי במטבח הסיני הוא [[ווק]]. שיטות העבודה הנפוצות הן:
*'''[[הקפצה]]''' - ההקפצה היא טיגון במעט שמן ובטמפרטורה גבוהה על ווק ה[[מוליכות חום|מוליך חום]] בקצב גבוה ממחבתות רגילות. ההקפצה מתבצעת על כירה ייעודית המרכזת את החום ומגיעה לטמפרטורות גבוהות מכירה רגילה.
*'''[[טיגון בשמן עמוק]]''' - הטיגון העמוק הוא מהיר ביותר מה שמאפשר להכין מספר רב של מנות בזמן קצר. מנות רבות במטבח הסיני מוכנות בשיטה זו ובהן ה[[אגרול]].
*'''[[אידוי]]''' - בסין משתמשים בכלי אידוי ייעודיים ממתכת או במבוק. לכלי תחתית מחוררת שמאפשרת לאדי המים לחדור דרך קומות הכלי. חלק מהמנות המוגשות כ[[דים סאם]] מבושלות בצורה זו, אך לא כל מנות הדים סאם מאודות.
*'''[[בישול אדום]]''' - בשיטת בישול זו המזון מתבשל זמן ארוך (2–4 שעות) בתערובת של [[סויה]], יין, מרק ותבלינים ומקבל צבע חום עשיר. שיטה זו חסכונית באנרגיה.
*'''בישול בדולח''' - בשיטת בישול זו המזון מתבשל זמן קצר במים רותחים או ב[[ציר (מזון)|ציר]] רותח ולאחר מכן מניחים לו להצטנן כשעה בנוזל הבישול.

===ספרות ואמנות ===
{{הפניה לערך מורחב|ערכים= [[ספרות סינית]], [[אמנות סינית]]}}
[[קובץ:Erhu.png|שמאל|ממוזער|100px|אֶרהוּ - כלי מיתר סיני מסורתי]]

אחד מסימני ההיכר של התרבות הסינית הוא [[כתב סיני|הכתב הסיני]]. במהלך ההיסטוריה נכתבו סימני הכתב הסיניים במגוון סגנונות וגרסאות, ואלה מתועדים בעשרות אלפי מסמכים היסטוריים, מ[[עצמות ניחוש]] עתיקות ועד לצווים קיסריים של [[שושלת צ'ינג]]. ה[[קליגרפיה]] הסינית נחשבת לצורת האמנות הנשגבת ביותר בסין. נושאי הקליגרפיות הם כתבים קלאסיים ודתיים ([[קונפוציאניזם|קונפוציאניים]], [[דאואיזם|דאויסטיים]] או [[בודהיזם|בודהיסטים]]) כמו גם [[שירה]] ופתגמים.

לסין היסטוריה עשירה של כתיבה [[ספרות]] קאנונית. העתיק שבהם הוא [[ספר התמורות]]. ספרים קלאסיים רבים נכתבו בתקופת [[המדינות הלוחמות]], שהידועים שבהם הם ספר [[המאמרות]] לקונפוציוס וה[[דאו דה ג'ינג]] של [[לאו דזה]]. בסין הקיסרית הייתה גם מסורת עתיקה של כתיבת דברי ימי השושלות, מסורת שהחלה ב[[סה-מה צ'יאן|סְה-מָה צְ'יאן]], היסטוריון החצר של [[שושלת האן]] שבספרו [[רשומות ההיסטוריון]] (史記), העלה על הכתב את דברי ימי סין המסורתית מתחילתה ועד ל[[המאה הראשונה לפנה"ס|מאה הראשונה לפנה"ס]]. תקופת [[שושלת טאנג]] ידעה פריחה של [[שירה סינית]], והמפורסמים שב[[משורר]]יה הם [[דו פו]] ו[[לי באי]]. השיא של כתיבת הפרוזה הוא בתקופת שושלות [[שושלת מינג|מינג]] ו[[שושלת צ'ינג|צ'ינג]], אז נכתבו [[ארבעת הרומנים הקלאסיים הסיניים]].

פרט לאלה לסין תרבות מסורתית עשירה ומגוונת בתחומי אמנות שונים. חפצי האמנות הקדומים ביותר שנמצאו בסין הם כלי-חרס מ[[התקופה הנאוליתית]] שנחשפו ב[[צפון סין]]. הכלים מעוטרים בעיקר בדוגמאות גאומטריות וצורות חלזוניות. כלי ה[[ברונזה]] שנמצאו בסין הם, ומיוחסים לתקופת [[שושלת שאנג]] (1600-1046 לפנה"ס). כלים אלו שימשו בטקסים שונים והיו מעוטרים בדרקונים, מסכות, צורות גאומטריות ועוד. ל[[קדרות]] ה[[חרסינה]] היסטוריה של למעלה מאלף שנה וידועה בכל העולם בטיבה ובתיחכומה. ה[[אופרה סינית|אופרה הסינית]] היא צורת אמנות בימתית בת למעלה מאלף שנה, המתאפיינת בתלבושות ססגוניות, בשימוש בכלי נגינה מסורתיים. קיימות מאות צורות לאופרה, ולכל צורה הכללים הבימתיים המייחדים אותה. בסין מגוון של [[כלי נגינה]] מסורתיים הכוללים מגוון של [[כלי מיתר]], [[כלי קשת]], [[כלי נשיפה]], [[גונג]]ים, [[מצילה|מצילות]], ו[[תוף|תופים]]. ה[[ציור סיני|ציור]] קיים בסין למעלה מאלפיים שנה והוא דומה בתפישתו ובטכניקות המשמשות אותו ל[[קליגרפיה]] הסינית. צורות אמנות מסורתיות נוספות שניתן למנות הן ה[[הדפס]]ים, הריקוד וה[[מחול סיני|מחול]], ואמנות עממית כגון [[מגזרת נייר]].

===דמוגרפיה ולשון===
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[סינים (קבוצה אתנית)]], [[שפות סיניות]]}}
[[קובץ:Chengyangqiao village, South Guizhou, China.JPG|שמאל|ממוזער|250px|כפר של בני הדונג במחוז [[גוויג'ואו]]]]בסין מגוון רחב של קבוצות אתניות, אך הקבוצה המזוהה ביותר עם סין היא של בני ה[[האן (קבוצה אתנית)|האן]]. קבוצה זו, המונה למעלה ממיליארד בני-אדם, מהווה את הרוב המכריע בסין הן מבחינה מספרית והן מבחינה תרבותית. במהלך השנים התבוללו לתוך ההאן עמים שונים, תוך שהם מאמצים את השפה והתרבות הסינית מחד, ומרחיבים את ההאן בצורה מספרית מאידך. מכיוון שההתבוללות לא תמיד הייתה שלמה, עדיין קיימים שרידים לשוניים ותרבותיות לקבוצות אלה ברחבי סין (ראו גם [[יהדות סין]] ובפרט [[יהדות קאיפנג]]). מנגד גם לקבוצות אלה הייתה השפעה על התרבות הסינית, כשהבולטת ביותר היא השפעתה של [[שושלת צ'ינג]], שהייתה שושלת מנצ'ורית.

בני ההאן מרוכזים בעיקר במחוזות הצפופים של דרום ו[[מזרח סין]], אם כי הם פזורים בסין כולה. בני ההאן דוברים מגוון של [[שפות סיניות]], כשהעיקרית היא השפה ה[[מנדרינית]], שעליה מבוססת ה[[מנדרינית תקנית]], שהיא השפה הרשמית הן בסין העממית והן בסין הלאומית. פרט לבני ההאן מכירה הרפובליקה העממית של סין ב-55 קבוצות אתניות שונות, הנבדלות זו בשפתן ובתרבותן. חלקן, דוגמת ה[[טיבטים]], שומרות על ייחודן התרבותי עד היום, בעוד שרבות אחרות, דוגמת ה[[מנצ'ורים]] התבוללו כמעט לחלוטין בקרב ההאן.
* ב[[צפון-מזרח סין]] – מיעוטים דוברי [[שפות טונגוסיות]], כגון ה[[מנצ'ורית]], בהם ה[[אורוצ'ן|אוֹרוֹצֵ'ן]], ה[[אוונק|אֵווֵנְק]] וכן [[קוריאנים]].
* בערבות שבצפון סין - מיעוטים דוברי [[שפות מונגוליות]], כגון ה[[מונגולים]] וה[[דאור]].
* בערבות ובמדבריות שב[[צפון-מערב סין]] - עממים מרכז-אסיאתיים דוברי [[שפות טורקיות]], כגון ה[[אויגורים]] וה[[קזחים]].
* ברמת ה[[הימלאיה]] - עממים דוברי [[שפות טיבטיות]], כגון ה[[טיבטים]], ה[[יִי|יי]], ה[[נאשי (קבוצה אתנית)|נאשי]], ה[[באי (קבוצה אתנית)|באי]], וה[[מוסואו]] עם תרבותם המטריארכאלית המיוחדת.
* באזורים ה[[אקלים טרופי|טרופיים]] וה[[אקלים סובטרופי|סובטרופיים]] של [[דרום-מערב סין]] - עממים דוברי [[שפות מיאו-יאו]], כגון ה[[מיאו (קבוצה אתנית)|מיאו]]; [[שפות טאי]], כגון ה[[דאי (קבוצה אתנית)|דאי]], ה[[ג'ואנג (קבוצה אתנית)|ג'ואנג]], ה[[דונג (קבוצה אתנית)|דונג]], וה[[בויי (קבוצה אתנית)|בויי]]; ה[[האני (קבוצה אתנית)|האני]] הדוברים שפה השייכת למשפחת ה[[שפות לולו-בורמזיות|שפות הלולו-בורמזיות]], וכן קבוצות קטנות של דוברי [[שפות מון-חמר]] ו[[וייטנאמית]].
* ב[[טאיוואן]] ישנם מיעוטים דוברי [[שפות מלאיו-פולינזיות]].
* ראויים לציון בני ה[[חווי (קבוצה אתנית)|חווי]], שהם זהים מבחינה אתנית להאן וחיים בקרבם, אך מתייחדים בהיותם [[אסלאם|מוסלמים]].

==דת ולאומנות==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[הדת הסינית העממית]], [[דאואיזם]], [[בודהיזם]], [[קונפוציאניזם]]}}
[[קובץ:Confucian Temple in Quanzhou, Fujian, China.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מקדש [[קונפוציוס]] במחוז [[פוג'יין]]]]
בודהיזם (佛教 - פוֹ-גְ'יָאו), דאואיזם (道教 - דָאו-גְ'יָאו) וקונפוציאניזם נחשבות שלושת מערכות האמונה המרכזיות בתרבות הסינית לאורך ההיסטוריה, ואלו היו הדתות העקריות בסין באלפיים השנים האחרונות. אמונות אלה לאו דווקא סותרות זו את זו, וכולן מכילות אלמנטים שאינם נחשבים דתיים במערב. בנוסף נהוגה בסין [[דת עממית]] הכוללת אלמנטים משלושת מערכות האמונה הגדולות לצד [[אגדות סיניות]] מקומיות וצורות פולחן [[פגניות|אלילי]] ייחודיות לאזורים שונים בסין, דת [[סינקרטיזם|סינקרטיסטית]] זו מכונה [[הדת הסינית העממית]]. רוב תושבי סין אינם מגדירים את עצמם כשייכים לאחת מהדתות אלו באופן אקסקלוסיבי, ורואים כל אחת מהם כרלוונטית לתחומים שונים בחיים. לדוגמה, הבודהיזם נותן כלים להתעסקות טקסית ב[[מוות]], [[הלוויה|לוויות]], ו[[פולחן מתים]], בעוד הקונפוציאניזם מעניק תשתית רעיונית ומוסדית לחינוך וליחס למוסד המשפחה והמדינה.

המסורות המרכזיות של הבודהיזם בסין הן מסורת [[בודהיזם הארץ הטהורה|הארץ הטהורה]] (净[[שורש 32|土]]宗 \ גִ'ינְג טוּ דְזונְג) ומסורת ה[[זן בודהיזם|צ'אן]] (禅) (המוכר בעברית בהגייתו היפנית, זֵן); שתיהן מסורות של זרם ה[[מהאיאנה]] בבודהיזם, המכונה גם הזרם הצפוני. לאורך [[דרך המשי]] קיימת נוכחות גם לדת ה[[אסלאם]]. פרט לאלו קיימות אוכלוסיות [[קתולים|קתוליות]], [[פרוטסטנטים|פרוטסטנטיות]], ומגוון של אמונות ודתות של בני מיעוטים דוגמת ה[[בודהיזם טיבטי|בודהיזם הטיבטי]].
[[קובץ:Lunar New Year charcoal bonfire and theater play as prayer for good harvest at a folk temple in Hequ, Xinzhou, Shanxi, China.jpg|ממוזער|מדורה טקסית והצגה, שתיהן כחלק מפסטיבל עממי הנועד לבקש [[יבול]] מוצלח וגדול מהאלים.]]
[[הרפובליקה העממית של סין|סין העממית]] היא מדינה [[לאומנות|לאומנית]] המתבססת על ה[[אתניות]], כשרוב אזרחיה [[אתאיזם|אתאיסטים]] ו[[חילוניות|חילונים]] בעידוד ועל-פי שיטת החינוך במדינה. עם זאת [[ממשלת סין]] מתירה [[פולחן]] דת ברמה האישית, ובפיקוח המדינה. הממשלה אוסרת על קיום פולחנים המערערים על סמכותה של המדינה, לדוגמה היא אוסרת על מאמינים [[קתולים]] להכיר בסמכותו העליונה של ה[[אפיפיור]], וכנסיות קתוליות שאינן מאושרות ומפוקחות על ידי הממשל נאלצות לפעול במחתרת. כיום מגלה הממשל [[סובלנות]] כלפי הדתות המסורתיות, וקיים עניין מחודש בדתות ובאמונות המסורתיות. לעומתה, [[טאיוואן]] מעולם לא הטילה הגבלות דתיות, ועד היום למסורות אלה תפקיד מרכזי בחיי היום-יום של הטאיוואנים.

==מדע וטכנולוגיה==
בין ההישגים הטכנולוגיים המיוחסים לסין העתיקה ניתן למנות את ה[[נייר]], המצאות בתחום ה[[דפוס]], ה[[מצפן]], [[אבק שרפה|אבק השרפה]], מכשירים [[סייסמולוגיה|סייסמולוגיים]] קדומים, ה[[גפרור]]ים, ה[[מבדוק יבש|מבדוק היבש]], [[מחוגת מדידה|מחוגות המדידה]], ה[[בוכנה]] הכפולה, ה[[ברזל יצוק|יצקת]], [[מחרשה|מחרשת]] הברזל, ה[[מזרעה (כלי חקלאי)|מזרעה]] מרובת הצינורות, ה[[מריצה]], ה[[גשר תלוי|גשר התלוי]], השימוש ב[[גז טבעי]] כדלק, ה[[מחגר]] ל[[שעון|שעונים]], [[מפת תבליט|מפת התבליט]], ה[[מדחף]], [[רובה קשת|רובה הקשת]] וה[[תותח]]. אסטרונומיים סינים היו בין הראשונים לתעד [[סופרנובה]]. [[מתמטיקה סינית]] התפתחה בנפרד מן ה[[מתמטיקה יוונית|מתמטיקה היוונית]], ויש בה משום עניין רב ל[[היסטוריה של המתמטיקה]].

ב[[המאה ה-17|מאה השבע-עשרה]] כבר פיגרה סין אחרי [[אירופה]] מבחינה מדעית וטכנולוגית. לעובדה זו ניתנו מגוון הסברים תרבותיים, חברתיים ופוליטיים, אם כי יש היסטוריונים הממקדים את הסיבות בסיבות כלכליות, כגון [[מחסור]] בתמריצים למיכון ותיעוש עקב היעילות הרבה של התהליכים החקלאיים והתעשייתיים בסין. בעשורים האחרונים מושבות סיניות מחוץ לסין, כגון [[טאיוואן]], [[הונג קונג]] ו[[סינגפור]], הדביקו את הפער, בעוד שסין נותרה מאחור. עם זאת, החל מ[[שנות השמונים של המאה העשרים]], הביאו רפורמות כלכליות להפיכתה של סין להובילי כמעצמה כלכלית, בפרט בזכות כמות אזרחיה הנמנים עם מעל למילארד נפש – אם כי סין היא עודנה, מבחינה [[סוציו-אקונומית]], [[מדינה מתפתחת]] הנמצאת מאחורי שאר אוכלוסיות העולם –  אך מנגד, עם הכלכלה השנייה בגודלה ברחבי תבל, וכך גם ניכר בשל השקעתה במדע ובטכנולוגיה בעשורים האחרונים.

==ראו גם==
{{תקציר פורטל|סין}}

* [[לוח השנה הסיני]]

* [[דרקון סיני]]
* [[רפואה סינית]]
* [[Made in China]]
* [[ממשלת סין]]
** [[הגבלת ילודה בסין]]
* [[שפות סיניות]]
* [[סינים]]
** [[סינגפור|<sup><big>סינגאפור</big></sup>]]
*[[יהדות סין|<sub><big>יהדות סין</big></sub>]]

==לקריאה נוספת==
* אדוארד הוגלנד, '''מים קדושים - נופי שמורת ג'יו-זאי-גואו בסין הם מפלט מהזיהום והתיעוש העירוניים''', [[נשיונל ג'יאוגרפיק (מגזין)|נשיונל ג'יאוגרפיק]] ישראל, גיליון 130, מארס 2009
* פיטר הסלר, '''רוחות חסרות מנוח''', [[נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל]], גיליון 140, ינואר 2010
* אדגר סנאו, '''כוכב אדום בשמי סין''', הוצאת הקבוץ המאוחד.
* מ.א. נאורס, '''תולדות סין''', תרגם :[[ברוך קרופניק]], הוצאת: ת"א [[י' שרברק]], תש"ו, (1945).
*עמנואל צ' י' שו, '''צמיחתה של סין המודרנית''', ירושלים ותל אביב: שוקן, 2005.

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט =קטגוריה:סין|ויקישיתוף=Category:China|שם ויקישיתוף=סין|ויקימסע=סין|ויקימילון=סין}}
* ציטוטים מתוך הספר: [[Q:להבין את סין|להבין את סין]]
* [http://www.masa.co.il/search_res.php?country_id=31&cn=סין סין - מידע שימושי ומאמרים מתוך מסע אחר]
* [https://web.archive.org/web/20120623213447/http://www.chinainhebrew.info/ הכל על סין בשפה העברית]
* [http://www.chinapictures.org/ תמונות] {{אנגלית}}
* [http://www.ericdigests.org/pre-9218/china.htm לימוד על סין] {{אנגלית}}
* [[צור שיזף]], [http://shezaf.net/מדריכים/מדריך-למרכז-אסיה/מערב-סין-שינקיאנג-וגנסו.html מערב סין], באתר המחבר
* {{GoTravel||כתבות על יעדי טיול ומידע למטיילים בסין|333}}
* [http://www.china.co.il/?CategoryID=163 כתבות ומאמרים על סין בנושאים שונים]
* [http://hebrew.cri.cn/ הגרסה העברית של אתר הרדיו הבינלאומי של סין]

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

{{היסטוריה של סין}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:סין|*]]
[[קטגוריה:מדינות העולם]]

<!--[[minnan:Tiong-kok]]-->