הצגת המקור של הדף "רמב"ן"

{{אישיות רבנית
| שם = רבי משה בן נחמן
| שם בשפת המקור =
| תמונה = חותמת הרמב"ן.jpg
| כיתוב = חותם הרמב"ן שהתגלה ליד [[תל כיסון]]
| כינוי = הנחמני או נחמנידס
| תאריך לידה = [[1194]]
| מקום לידה = {{דגל|כתר אראגון}} [[ז'ירונה]], [[כתר אראגון]]
| תאריך פטירה = [[1270]] בערך
| תאריך לידה עברי = [[ד'תתקנ"ד]] בערך
| תאריך פטירה עברי = [[ה'ל']] בערך
| מקום פעילות = [[גירונה]], [[ארץ ישראל]]
| השתייכות = חכמי [[ספרד]] ב[[תור הזהב של יהדות ספרד|תור הזהב]]
| תפקידים נוספים = [[רופא]]
| רבותיו = בתחום ה[[תלמוד]]: רבי [[יהודה בר יקר]] ורבי [[נתן בן מאיר]] תלמידי ר' [[יצחק בן אברהם |הריצב"א]] מבעלי התוספות, בתחום הקבלה: לא ידוע,
| תלמידיו = רבי [[שלמה בן אדרת]] (רשב"א), רבי אהרן הלוי (ה[[רא"ה]]), רבי [[דוד בונפיד]]
| בני דורו = רבי [[יונה גירונדי]]
| חיבוריו = [[פירוש הרמב"ן לתורה|פרוש לתורה]], [[חידושי הרמב"ן|חידושים על התלמוד]], [[תורת האדם (ספר)|תורת האדם]], [[מניין המצוות על פי הרמב"ן|השגות לספר המצוות לרמב"ם]] דרשות, [[אגרת הרמב"ן|אגרות]] תשובות, ועוד.
| צאצאים = נחמן, שלמה, בנות ששמן לא ידוע וייתכן שעוד בנים
}}
רבי '''משה בן נחמן''' (ידוע ב[[ראשי תיבות|ראשי התיבות]] '''רמב"ן'''; [[ד'תתקנ"ד]], [[1194]] בערך – [[ה'ל']] [[1270]] בערך) היה מגדולי [[יהדות קטלוניה|חכמי ספרד]], [[פוסק]], [[פרשני המקרא|פרשן]], [[משורר]], [[הוגה דעות|הוגה]], [[מקובל]] ו[[רופא]]. בלשונות אירופה מקובל לכנות את רמב"ן ב[[יוונית]] Nachmanides (נחמנידֶס).

==קורות חייו==
[[קובץ:בית רמב"ן.jpg|250px|ממוזער|שמאל|בית הרמב"ן בעיר העתיקה של ז'ירונה]]
הרמב"ן נולד ב[[ז'ירונה|גירונה]], [[קטלוניה]], בערך בין השנים [[1195]]-[[1190]]<ref name=":0">{{צ-ספר|מחבר=עודד ישראלי|שם=ר' משה בן נחמן ביוגרפיה אינטלקטואלית|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מאגנס|שנת הוצאה=2020}}</ref>. שמו הרשמי ב[[קטלאנית]] בונאסטרוק סה פורטה Bonastruc ça Porta{{ביאור| תרגום מילולי: מזל-טוב פֹה שער, ככל הנראה כונה כן מפני שהיה גר בשער השכונה היהודית. נכתב גם בונאשׂטרוק.}}, ועם זאת ב[[ספרדית]] הוא קרוי כמו ברוב [[שפות רומאניות|השפות הלטיניות]] "Nahmánides" – נחמנידס – "הנחמני" ביוונית.

בצעירותו למד מפי רבי [[יהודה בר יקר]] מתלמידי [[הריצב"א]] מדמפייר, וממנו קיבל הרמב"ן את תורתם של [[בעלי התוספות]]. את רבו זה מזכיר הרמב"ן פעמים רבות בחיבוריו, לרוב ב[[ברכת החיים]], בתואר "מורי נ"ר" (נטריה רחמנא = ישמרהו ה'), ומביא פירושים שקיבל ממנו.{{הערה|ראו שלם יהלום, "ר' יהודה בר יקר תולדותיו ומקומו במשנת הרמב"ן", '''[[סידרא]]''' יז, עמ' 79.}} רבו השני היה רבי [[נתן בן רבי מאיר]], אשר בצעירותו למד אצל ה[[ראב"ד השלישי|ראב"ד בעל ההשגות]] ובהמשך למד אף הוא אצל הריצב"א,{{הערה|ראו {{פעמים|שלם יהלום|רבי נתן ברבי מאיר רבו של הרמב"ן: השפעתה של תורת פרובנס בגירונה|91.2(1)|91 (תשס"ב), עמ' 5–25}}.}} וגם אותו הוא מכנה בתואר "מורי",{{הערה|חידושי הרמב"ן מסכת שבועות דף לז עמוד א: ומורי החכם ר' נתן נ"ר בה"ר מאיר ז"ל פירש... וכן בדרשת הרמב"ן לראש השנה}} ממנו קיבל את תורת פרובנס, עם תורת צרפת.

בצעירותו היה רמב"ן בקשר עם רבני צרפת דרך בן דודו רבי [[יונה גירונדי]] ואף שלח מדברי תורתו לרבי [[יחיאל מפריז]] ועוד.{{הערה|דרשה לראש השנה}}

הרמב"ן עסק במספר רב של תחומים – [[פרשני המקרא|פרשנות מקרא]], פרשנות ה[[תלמוד]], פסיקת [[הלכה]], [[קבלה]] ו[[שירה]]. הרמב"ן מוכר כאחד מ[[הוגה דעות|הוגי הדעות]] של ה[[יהדות]].

תלמידו ה[[רשב"א]] ורבי [[יצחק דמן עכו]] העידו שלפרנסתו עסק ב[[רפואה]].{{הערה|רבי [[יצחק דמן עכו]] בספרו אוצר החיים עמ' קא:–קב; תשובות ה[[רשב"א]] ח"א סימנים קכ, קסז, תיג, תתכה. ראו עוד [[דוד מרגלית]], חכמי ישראל כרופאים, מוסד הרב קוק תשכ"ב, עמ' קכח–קלה. בנוסף, קיים כתב יד בשם "מאמר השלשול ל[[אבן רשד]] שמתורגם על ידי רבי יעקב הקטן על פי רמב"ן" בתוך: דוד מרגלית, רבעון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע, ו, תשל"ב, וכן אצל זיסמן מונטנר, "רבי יעקב הקטן המתרגם האלמוני", '''[[תרביץ]]''' יח (תש"ז), עמ' 144–194.}} עקבות לכך נמצאות בפירושו לתורה לגבי איסור נדה,{{הערה|בראשית לא לה}} לגבי איסור מאכלות אסורות{{הערה|ויקרא יא יג}} לגבי נגע הצרעת{{הערה|ויקרא יג ג}} ועוד, במקומות רבים מסתמך על דעות הרופאים, על ספרי רפואות ואף מביע דעה אישית בענייני רפואה.{{הערה|ראו למשל בראשית ל יד, מה כו, ויקרא ג יט, יא יג, ועוד. ניתוח של כל המובאות ראו אצל חנה דוידסון, "תפיסת הרפואה והמגיה בקהילה היהודית בקטלוניה במאות הי"ג והי"ד", ירושלים 2004.}} תחום נוסף שהרמב"ן שלט בו, והעריך אותו היה תחום המאגיה. הוא ראה בתחום זה, נושא קרוב לתחום הרפואה והתייחס אליו כאל מדע<ref name=":0" />.

[[קובץ:Ramban1.jpg|ממוזער|חידושי הרמב"ן למסכת גיטין]]
[[חותם|חותמו]] האישי של רמב"ן התגלה בשנת [[1972]] על ידי אורי טהון ב[[תל כיסון]], בדרומה של עכו, והכיתוב עליו הוא: 'משה בר נחמן ננ (נוח נפש) גירונדי חזק'.{{הערה|ישעיהו שחר, חותמו האישי של הרמב"ן, בתוך '''פרקים בתולדות ירושלים בימי הביניים''', עמודים 137–147, וכן כתדפיס נפרד בשם "חותם הרמב"ן" ירושלים, תשל"ב.}} החותם נרכש על ידי [[מוזיאון ישראל]] ומוצג בו מאז שנת 1972.{{הערה|{{מעריב||חותם הרמב"ן במוזיאון ישראל|19720630|48}}}} החותם עשוי סגסוגת שעיקרה נחושת ובדיקה ב[[פלואורסצנצית קרני רנטגן]], שנעשתה בעקבות ערעורים בלתי מנומקים, מצאה שהרכבה דומה להרכב של מטבעות מ[[המאה ה-13]] ושונה מאוד ממתכות של המאה ה-20 ועל כן טענו החוקרים מגן ברושי ויורם ניר-אל שהחותם אותנטי.{{הערה|מגן ברושי ויורם ניר-אל, "חותם הרמב"ן בדיקת אותנטיות" '''[[תרביץ]]''' סה, תשנ"ו, עמ' 527 - 528.}}

== בפולמוס על כתבי הרמב"ם ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[איגרת הרמב"ן לחכמי צרפת]], [[פולמוס הרמב"ם]]}}
בסוף האלף החמישי, כשהיה רמב"ן קרוב לגיל ארבעים, התגלעה מחלוקת בין [[חכמי פרובנס]] לבין חכמי צפון צרפת על ספרי הרמב"ם – ספר המדע וספר [[מורה נבוכים]]. היה זה הגל השני בהתנגדות לספרי הרמב"ם, שהתפתח בעקבות התפשטותם של ספרי הרמב"ם והתגברות השפעתם על הציבור. בראש המתנגדים לספרי הרמב"ם עמדו רבי [[שלמה מן ההר]] מ[[מונפלייה]] שבפרובנס, ותלמידיו רבי [[יונה גירונדי]] ורבי דוד בן אשר.

מתנגדי הרמב"ם בפרובנס הפיצו ברבים את דעתם, ועוררו את חמתם של מרבית חכמי פרובנס, שהיו תלמידים מובהקים של הרמב"ם. וכך נידו את רבי שלמה מן ההר ותלמידיו, בתגובה, שלח רבי שלמה מן ההר את רבי יונה אל חכמי צרפת, שהיו רחוקים מ[[פילוסופיה]] והם החרימו את הוגי ספר [[מורה נבוכים]] ו[[ספר המדע]]. כתוצאה מכך פרצה מחלוקת גדולה בקהילות צרפת וספרד.

רמב"ן כתב שתי אגרות מפורסמות בניסיון לגשר בין הצדדים. אחת מהן מוענה ל"נשיאי ארגון אצילי [[נווארה|נאבארא]] ושרי [[קסטיליה (אזור היסטורי)|קשטיליא]]", וקוראת להם להתעלם מהחרם של חכמי צרפת עד שיבואו הצדדים בפני בית דין, ובשנייה{{ביאור|באיגרת לא מצוין תאריך כתיבתה. [[צבי גרץ]] קובע שהאיגרת נכתבה אחרי שהוחרמו רבי שלמה ותלמידיו בסרגוסה בירת ארגון בחודש אב תתקצ"ב.{{הערה|[[צבי גרץ]], [[דברי ימי ישראל]], חלק ה עמ' מב-נו, ציון א, עמ' שנ-שנא}} חוקרים אחרים סבורים כי נכתבה לפני כן, מאחר שבאיגרת מזהיר הרמב"ן לשמור על כבודו של ר' שלמה מן ההר, ואינו מציע להתיר את החרם עליו.{{הערה|'''כתבי רמב"ן''' חלק א עמ' שלד}}}} הוא מנסה לשכנע את חכמי צרפת לבטל את החרם על כתבי הרמב"ם.

בראש האיגרת מכופף הרמב"ן את קומתו בפני חכמי צרפת ומאריך בשבחם. לאחר מכן הוא מסביר שהרמב"ם הוכרח לכתוב את ספרו נגד הפילוסופיה שהתפשטה בספרד, וכדי לענות תשובות לציבור שהושפע מכתבי [[אריסטו]]. בהמשך תוקף הרמב"ן את חכמי צרפת על זלזולם ברמב"ם ומתאר את פועלו החשוב והנצרך, בהמשך עונה לתשובות להשגות בענייני [[גיהנום]] ו[[הגשמה]], ולבסוף מסכם שאת ספר מורה נבוכים יש ללמוד בצורה פרטנית ולא ציבורית וקורא לביטול החרם על הספר. בסוף הוא מבקש לנהוג בכבוד ברבי שלמה מן ההר.

בהמשך הפולמוס תומכי הרמב"ם הלעיזו על רבינו יונה והצביעו על פגם במשפחתו. מכיוון שהרמב"ן היה קרובו ולעז זה היה גם עליו, הוא כתב נגדם שתי איגרות חריפות, בהן תקף אותם הן מהפן ההלכתי והן מהפן המוסרי. הרמב"ן פנה לרבי משולם בעל [[ספר ההשלמה]] שהיה מתומכי הרמב"ם וביקש ממנו שישתיק את המלעיזים.

==ויכוח ברצלונה==
{{הפניה לערך מורחב|ויכוח ברצלונה}}
בשנת [[1263]] [[חיימה הראשון, מלך אראגון]] כפה על רמב"ן להשתתף בוויכוח פומבי בנושא המשיחיות של [[ישו]] נגד ה[[המרת דת|מומר]] [[פאבלוס כריסטיאני]] (Paulus Christiani) אשר כונה פראי פול. הוויכוח החל ב-[[20 ביולי]] [[1263]], ב[[ברצלונה]], לנוכח המלך, שריו ונזירי [[המסדר הדומיניקני]] של הכנסייה הקתולית, ובראשם רמון די פינאפורטי, שאף הוא השתתף בוויכוח מדי פעם. הוויכוח התנהל במשך ארבעה ימים בלתי רצופים – 20, [[27 ביולי|27]], [[30 ביולי|30]] ו-[[31 ביולי|31]] ב[[יולי]].

הרקע לוויכוח הגיע מתוך אמונה נוצרית בתלמוד, והוכחות ממנו ל[[השילוש הקדוש|שילוש הקדוש]], לתחיית המתים של המשיח, ולזהותו לאל. את גישה זו של אמונה נוצרית בתלמוד ייסד [[ריימונדוס מרטיני]] בספרו פיגיון האמונה, וממשיכו היה פראי פול. הוויכוח נערך בארמונו של מלך אראגון, [[חיימה הראשון, מלך אראגון|חיימה (יעקב) הראשון]], ועמו ראשי הממלכה והכנסייה וראשי [[המסדר הדומיניקני]]. ביום השני הוויכוח נערך ב"קלישטרויש שלהם", כלומר בבית התפילה של הנוצרים בברצלונה, וכנראה הכוונה לכנסייה של העיר ברצלונה, שעליה עומדת [[קתדרלת אולליה הקדושה]].

הוויכוח סב סביב כמה נושאים בפולמוס היהודי-נוצרי, האם המשיח בא, האם ישו הוא המשיח, והאם למשיח כוח וסמכויות כשל אלוהים.

הפוסק במשפט היה ה[[חיימה הראשון, מלך אראגון|מלך]] עצמו שנחשב הגון כלפי הרמב"ן, ולהבדיל מוויכוחים אחרים, לרמב"ן היה חופש ביטוי. עם זאת, את עיקר הוויכוח ניהל פראי פול, ורמב"ן ענה תשובות ולא שאל.

פראי פול ניסה להוכיח את משיחיותו של [[ישו]] מתוך [[אגדה (יהדות)|אגדות התלמוד]]. בתגובה רמב"ן הציג את האבסורד שבדבריו – שלא ייתכן להוכיח את משיחיותו של ישו מדברי חכמי האגדה שהיו יהודים. פראי פול [[אד הומינם|לא ענה לגופו של עניין]] ושאל שאלות מאגדות שונות. בתשובה, הרמב"ן הראה שפרשנותו לאגדות [[חז"ל]] שגויה, וכן הצביע על סתירות פנימיות בטענותיו של פראי פול.

כמו כן ניסה פראי פול להוכיח את פרשת מותו ותחייתו של המשיח מתוך פרשת "הנה ישכיל עבדי" ({{תנך|ישעיהו|נב|יג}} ואילך), אך רמב"ן פירש את הפרשה כמתייחסת לעם ישראל ולא למשיח, וכן הראה שאף אם נפרש אותה כמוסבת על המשיח, היא אינה עולה בקנה אחד עם קורות חייו של ישו. רמב"ן הציע לפרש את הפרשה בפרוטרוט אך הצעתו לא התקבלה. רמב"ן כתב את ביאורו בנפרד והוסיפו לחיבור.

בשבת שלאחר הפסקת הוויכוח, דרש המלך בבית הכנסת הגדול בברצלונה. רמב"ן עלה אחריו וחלק על דבריו בכבוד. אחריו דיבר האח רמון דיפונייא פורטי וביאר את [[השילוש הקדוש]]. רמב"ן שאלו והתקילו עד שהודה שהשילוש {{ציטוטון|הוא דבר עמוק מאוד שאין המלאכים ושרי מעלה מבינים אותו}} ועל כך ענה רמב"ן, {{ציטוטון|דבר ברור הוא שאין אדם מאמין מה שאינו יודע...}}.

לאחר מכן דרש הרמב"ן ב[[פרשת ואתחנן]] דרשה גדולה בשבח ומעלת התורה, שיש האומרים שהיא הדרשה שנקראת דרשת '''תורת ה' תמימה'''.{{הערה|[[רמב"ן#דרשות הרמב"ן|ראו למטה]]}}

לאחר השבת עמד הרמב"ן לפני המלך, שאמר לו: "שוב לעירך לחיים לשלום", נתן לו 300 [[דינר]]ים ונפרד ממנו באהבה רבה.{{הערה|ויכוח ברצלונה, היום האחרון}}{{ביאור|רוב החוקרים סברו שרמב"ן ניצח בוויכוח למעט מרטין כהן, להלן}}

כשנתיים לאחר הוויכוח, דרשו יוזמי הוויכוח להעמיד את רמב"ן למשפט, בטענה שרמב"ן השמיץ בספרו את הנצרות. בתיווכו של מלך אראגון נדחה המשפט, אך שנתיים לאחר מכן השיגו יוזמי הוויכוח דרישה בכתב מן האפיפיור [[קלמנס הרביעי]] להעניש את הרמב"ן על דבריו ב"ספר הוויכוח". ולכן בשנת [[1267]], נאלץ הרמב"ן לברוח מספרד ו[[עלה לארץ ישראל]].

על הוויכוח הופק סרט באנגלית (עם תרגום לעברית) הממחיז את עיקרי הוויכוח.

== בארץ ישראל ==
רמב"ן הגיע לירושלים בשנת ה'כז (1267),{{ביאור|או לפי גרסה אחרת בשנת ה'כ"ח}} וכנראה הגיע לארץ ישראל דרך [[נמל עכו]]. ישנם חוקרים התולים את עלייתו של רמב"ן לארץ ישראל בתוצאות הוויכוח הפומבי עם הנוצרים ובלחץ ה[[אפיפיור]] [[קלמנס הרביעי]], אולם רמב"ן במקרה כזה יכול היה ללכת לכל ארץ אחרת. אחרים טענו שהמניע הוא כפי שציין רמב"ן במפורש בסוף דרשתו הידועה לראש השנה: {{ציטוטון|וזה מה שהוציאני מארצי וטלטלני ממקומי, עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי, נעשיתי כעורב על בני, אכזרי על בנותי לפי שרצוני להיות טלטול נשמתי בחיק אמי}}, פירוש המשפט "טלטול נשמתי בחיק אמי" לפי ישראלי הוא רצונו "לשקם את הקטסטרופה ההיסטורית רבת השנים של התנכרות הארץ לבניה וניסיון לכונן מחדש את הקשר האינטימי בין הארץ ובין בניה ואת החיים ההרמוניים בחיק האם".{{הערה|לשונו של: {{צ-ספר|מחבר=עודד ישראלי|שם=ר' משה בן נחמן ביוגרפיה אינטלקטואלית|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מאגנס|שנת הוצאה=2020}} עמ' 322}}

חוקרים אחרים טענו כי רמב"ן עלה לארץ מתוך רצון לקיים את מצוות [[יישוב ארץ ישראל]],{{הערה|[[יהושע פראוור]], '''תולדות היהודים בממלכת הצלבנים''', הוצאת יד בן צבי, 2000, עמ' 314}} מתוך תפיסה שרק בארץ ישראל ניתן לקיים את המצוות בשלמות,{{הערה|[[משה אידל]] על ארץ ישראל במחשבה היהודית המיסטית של ימי הביניים, בתוך: '''ארץ-ישראל בהגות היהודית בימי הביניים''', יד יצחק בן-צבי, תשנ"א, עמ' 193 - 214}} או מתוך חוויה מיסטית לעלות מ"ארץ של מטה" ל"ארץ של מעלה".{{הערה|[[חביבה פדיה]], '''ארץ-של-רוח וארץ-ממש: ר' עזרא, ר' עזריאל והרמב"ן''', בתוך: ארץ-ישראל בהגות היהודית בימי הביניים, [[יד יצחק בן-צבי]], תשנ"א, עמ' 285 - 286}}

מ[[עכו]] נסע ל[[ירושלים]] ותיאר את מצבה העגום של ירושלים, שבה ארגן קהילה ובנה [[בית כנסת]].

בביקורו באזור ירושלים הלך גם ל[[חברון]] ועבר דרך [[קבר רחל]]. לאחר מכן חזר רמב"ן ל[[עכו]], שם מסר את "דרשה ל[[ראש השנה]]" בסביבות [[1269]], ועל פי האגדה הקים שם [[ישיבה]],{{ביאור|כך דייק שעוועל מפירושו לסוף פרשת נח שמזכיר תלמידים אשר הגיעו מערי [[סוריה]] ומסתבר שהגיעו לישיבתו בארץ, וכך סבר [[בן ציון דינור]].{{הערה|[[בן ציון דינור]], '''ישראל בגולה''', ב (1), ירושלים, תשכ"ה, עמ' 548}} [[בנימין זאב קדר]]{{הערה|[[בנימין זאב קדר]], '''היהודים בממלכת הצלבנים''', עמ' 132 הע' 40}} חלק על דבריו וכתב שייתכן שאלו תלמידי רבי יחיאל מפאריש. עם דבריו הסכימו יעקבס ועופר בספרם תוספות הרמב"ן, וכן ישראלי.}} משם לא ידוע לאן המשיך.

=== מותו ומקום קבורתו ===
{{ערך מורחב|קבר הרמב"ן}}
לאחר שרמב"ן חזר לעכו בשנת [[1270]], תיעודים ממנו כבר לא קיימים. ההערכה היא כי הוא נפטר בארץ ישראל ככל הנראה באותה שנה<ref name=":0" />.{{ציטוט-צף|עון בית יעקב גדול ופשעם / מת משה וסף הרן במרים, {{ש}} גבר המציא באר ומן וענן / בלי משה ואין אהרן ומרים.|[[טודרוס בן יהודה אבולעפיה|טדרוס אבולעאפיה]] שיר לפטירת הרמב"ן{{הערה|[[ישראל לוין (חוקר ספרות)|ישראל לוין]] (עורך), '''[[טודרוס בן יהודה אבולעפיה|טֹדרוס אבולעאפיה]] שירים''', [[אוניברסיטת תל אביב]], 2009, עמ' 219}}}}ישנן כמה וכמה מסורות על מקום קבורתו: [[ירושלים]] (ב[[קבר עובדיה מברטנורא|מערת רבי עובדיה מברטנורא]]), [[חברון]] - באיגרת שכתב לבנו סיפר שהולך לחצוב לעצמו קבר בחברון ויש שהסיקו לפי זה שאכן נקבר שם, המקור הקדום ביותר הוא עדות שנכתבה מספר שנים לאחר פטירתו ולפיה נקבר ב[[חיפה]] בתחתית הר [[הכרמל]]. אגודת 'אהלי צדיקים' איתרה בשולי [[בית העלמין היהודי הישן של חיפה]] [[מערת קבורה]] ובה מספר קברים, ולטענתה קבורים בה [[רבי אבדימי דמן חיפה]], הרמב"ן, רבי [[יחיאל מפריז]] ורבי [[שמשון משאנץ]]. אחרים מפקפקים בטענתם. יש ששיערו שנקבר במערת הקבורה היהודית מימי ה[[תלמוד]] הנמצאת מתחת ל[[מסילת רכבת|מסילת הרכבת]], בשכונת [[חיפה אל-עתיקה]].

== משפחתו ==
{{ערך מורחב|משפחת רמב"ן}}
[[הרשב"ץ]] ייחס את משפחת הרמב"ן לרבי [[יצחק אלברצלוני]].{{הערה|כך מובא בשו"ת התשב"ץ א עב, אך הוא מסתמך על דקדוק לא מוכרח בדברי רמב"ן}} רמב"ן מתאר באיגרת את אחד מאבותיו כמי שכלכל והציל ממוות את בני העיר.{{הערה|כתבי הרמב"ן א עמ' שנז}} על אביו כמעט ואין ידיעה למעט אזכור אחד בו מוזכר הרמב"ן בתואר "רבי משה י"א בן כבוד השוע הנכבד ן' ר' נחמן".{{הערה| מאמר השלשול ל[[אבן רשד]] מתורגם על ידי רבי יעקב הקטן על פי רמב"ן, בתוך: דוד מרגלית, '''רבעון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע''' ו, תשל"ב}} מהעובדה שרמב"ן לא מביא שמועות למדניות מאבותיו נראה שלא היו מהאליטה הרבנית של העיר אלא מהמשפחות הוותיקות שבעיר. לאמו של רמב"ן היו שני אחים: אברהם ויוסף. בנו של אברהם היה רבי [[יונה גירונדי]].

לרמב"ן היו כמה בנים: נחמן, שאליו שלח רמב"ן את [[איגרת הרמב"ן|איגרתו המפורסמת]], ושלמה, שנשא את בת דודתו השנייה – בתו של רבי [[יונה גירונדי]].{{הערה|שו"ת הרשב"ש סימן רצא, ישראלי פקפק בעדות זה מחמת העדות הרחוקה של הסיפור}} על בסיס דבריו בדרשה לראש השנה, קיימת הערכה כי היו לו גם בנות אלא ששמן לא נודע.<ref name=":0" />

אחד מבניו חיבר פירוש למסכת ביצה.{{הערה|ראו {{אוצר החכמה||חידושי רבנו נחמן בן הרמב"ן - ביצה|156129}}, אולם ייחוס זה לרבי נחמן הוא ללא מקור.}} והיה בן נוסף שהיה מקורב למלכות והשתקע בקסטיליה ואף אליו שלח הרמב"ן איגרת.{{הערה|לא ידוע בבירור לאיזה בן רמב"ן שלח את האגרת, ראו: {{אוצר החכמה|[[טוביה פרשל]]|מאמרי טוביה|601565|חלק א, עמ' רלד|כותרת=יהודה בן הרמב"ן|עמוד דיגיטלי=223}}, יש לציין שכותב המאמר מתייחס לספר מאת רבי [[דוד בן יהודה החסיד]] שהוברר במחקר שלא מדובר בנכד הרמב"ן, בנוסף השם "יהודה" הוא המצאה שרירותית של מפרסם האגרת.
{{ש}} שעוועל הציע שהאגרת היא לבן יוסף.}}

במספר תעודות היסטוריות מוזכר בן נוסף בשם יוסף.{{הערה|{{אוצר החכמה|ח"ד שעוועל|רבנו משה בן נחמן - תולדות חייו, זמנו וחיבוריו|155303|עמ' לו הערה 40||עמוד דיגיטלי=33}}}}

מצאצאיו הידועים: ה[[רשב"ץ]], ה[[רשב"ש]] ורבי [[יעקב ששפורטש]].{{הערה|[[יעקב עמדין|היעב"ץ]] ספר [[מטפחת ספרים]] פרק ט}}

== הנצחתו ==
{{הפניה לערך מורחב|בית כנסת הרמב"ן}}
בביקורו בירושלים הקים רמב"ן [[בית כנסת]]. בשנות השלושים של המאה העשרים זיהה אותו האדריכל [[יעקב פינקרפלד]] כמבנה המוכר כיום בשם בית הכנסת הרמב"ן ברובע היהודי.{{הערה|ראו בספרו "בתי כנסיות בארץ ישראל מסוף תקופת הגאונים ועד עליית החסידים"}} השערתו של פינקרפלד התקבעה בתודעה הציבורית, ומאז ועד היום השתרש שמו של בית הכנסת כ"בית כנסת הרמב"ן". אולם, מבחינה מחקרית קשה לקבל את השערתו, מאחר שמבנה זה אינו תואם כלל את התיאור באיגרת הרמב"ן משום שאין בו לא כיפה ולא עמודי שיש, ואף מיקומו של בית הכנסת בעייתי, שכן בעת ישיבת הרמב"ן בירושלים, ישבה הקהילה היהודית בהר ציון ולא ב[[הרובע היהודי|רובע היהודי]] של ימינו.

ה[[ארכאולוג]] [[מאיר בן דב]] זיהה את החורבה שבה ייסד הרמב"ן בית כנסת עם קפלת תפילה ביזנטית שהתגלתה ב[[הר ציון]] ליד חומת [[העיר העתיקה]] (כ–150 מטרים מהמבנה הידוע כיום בשם בית כנסת הרמב"ן).{{הערה|ראו, [[מאיר בן דב]], '''אדם ואבן בירושלים''', הוצאת מודן, 1989}}

מספר רחובות ומוסדות בישראל קרויים על שמו, [[בית כנסת הרמב"ן (קטמון)|בית כנסת הרמב"ן בקטמון]], [[רחוב רמב"ן (ירושלים)|רחוב בירושלים]], רחוב בתל אביב ועוד.

בירושלים יש מערה המכונה בפי העם "[[מערת הרמב"ן]]" בה על פי האגדה רמב"ן התפלל בביקורו בירושלים, לאגדה אין אחיזה במציאות.

ב[[המוזיאון להיסטוריה יהודית (ז'ירונה)|מוזיאון להיסטוריה יהודית]] ב[[ז'ירונה]] מוקדשת קומה להגותו, ספר ביוגרפיה אודותיו נכתב לראשונה ב[[תרנ"ח]] ומאז נכתבו מעל עשרה ספרים החוקרים את הגותו ותולדות חייו, על ידי פרופסורים רבים.

== תלמידיו ==
תלמידיו של רמב"ן הלכו בשיטתו המשלבת את תורת [[בעלי התוספות]] עם המסורת הספרדית.

המפורסמים שבתלמידיו הם ה[[רשב"א]] וה[[רא"ה]]. תלמידים נוספים הם ר' [[יצחק בן אברהם מנרבונה]],{{הערה|מחבר ספר "חידושי תלמיד הרמב"ן" למספר מסכתות}} ר' [[דוד בונפיד]], רבי נתן בן יוסף שחיבר פירוש לספרו הלכות נדרים,{{הערה|מובא עשרות פעמים ב[[שיטה מקובצת]] ל[[מסכת נדרים]] תחת הכינוי רנב"י, יואל פלורסהיים הדפיס את פירושו הנ"ל על ידי מוסד הרב קוק.}} אנונימי מחבר הפירוש ל[[רי"ף]] למסכת [[ברכות]] ועוד.{{ביאור|בעבר גם נספר שמו של אלמוני מחבר ספר תוצאות ארץ ישראל ({{היברובוקס|[[אברהם יערי]]|מסעות אלמוני תלמיד הרמב"ן|36832|בתוך: מסעות ארץ ישראל עמ' 81|עמוד דיגיטלי=80}}) במחקר הועלו פקפוקים לגבי הטענה שמחבר '[[תוצאות ארץ ישראל]]' הוא תלמיד הרמב"ן.{{הערה|[[אלחנן ריינר]], 'מפיהם ולא מפי כתבם: על דרכי רישומה של מסורת המקומות הקדושים בארץ־ישראל בימי הביניים';{{ש}} י' בן־אריה וא' ריינר, ''''וזאת ליהודה''': מחקרים בתולדות ארץ ישראל ויישובה מוגשים ליהודה בן פורת', ירושלים תשס"ג.}}}}

רבי [[שמואל הסרדי]] היה חברו ותלמידו; עשרות תשובות של רמב"ן שוקעו ב[[ספר התרומות|ספרו]].

בתורת הקבלה תלמידיו הידועים הם רבי [[יצחק דמן עכו]], רבי [[יצחק בן טודרוס]], ורבי [[ששת דסמרקדיל]]. בשנת [[ה'תשפ"א]] יצא לאור ספר בשם "קבלת הרמב"ן" – ביאורי תלמידי ה[[רשב"א]], רבי [[יהושע אבן שועיב]] ורבי [[שם טוב גאון]], לפירושו לתורה.

בעקבות הרמב"ן הלכו בתי מדרש רבים בספרד, שתרמו רבות ליהדות ספרד. והשפעתו נראתה בדורות הבאים של חכמי ספרד. דבריו ושיטת לימודו משוקעים במידה ניכרת בחיבורי [[בחיי בן אשר|רבנו בחיי]], [[הריטב"א]], [[הר"ן]], [[נימוקי יוסף]] ואחרים.

וכלשון תלמיד תלמידו ה[[ריטב"א]]: {{ציטוטון|זהו שבח חכמי ארצנו שקבלנו מרועה אחד נאמן, גדול ידו בכל ואומן, בורר אוכל מתוך פסולת ביתר [[שכל]] נאמן, שם [[חיטה|חטה]] שורה ו[[שעורה]] נסמן, טעמו כל שומעי דבריו טוב טעמן, כי נמקו וקראו את שמו [[מן]]}}.{{הערה| תשובות הריטב"א רח}}

== כתביו ==
{{ציטוט-צף| והנני עם חפצי וחשקי, להיות לראשונים תלמיד, לקיים דבריהם ולהעמיד, לעשות אותם לצוארי רביד, ועל ידי צמיד, לא אהיה להם כחמור נושא ספרים תמיד, אבאר דרכם ואדע ערכם, אך כאשר לא יכילו רעיוני אדון לפניהם בקרקע, אשפוט למראה עיני ובהלכה ברורה לא אשא פנים לתורה, כי ה' יתן חכמה בכל הזמנים ובכל הימים, |הקדמה להשגותיו לרי"ף|רוחב=350px}}
רמב"ן חיבר ספרים רבים בכל תחומי היהדות [[מקרא]], [[תלמוד]], [[אגדה (יהדות)|אגדה]], [[הלכה]], [[שו"ת]], [[מוסר]] ו[[קבלה]].

[[רח"ד שעוועל]] ו[[מוסד הרב קוק]] הדפיסו את רוב כתביו, פירושו למקרא ולנ"ך, תשובות, והשגות לספר המצוות, כמו כן ליקט את כתביו הקטנים והדפיסם בספר "כתבי רמב"ן" שני חלקים ירושלים תשכ"ד.<ref>ביקורת על הספר ראו, [[אפרים גוטליב]], [http://bookreader.nli.org.il/NliBookViewer/?ie_pid=IE47879668&_gl=1*1bx2976*_ga*NzAzMTExNzMxLjE2MjQ3OTA5NjA.*_ga_8P5PPG5E6Z*MTYyNDgwMzU0NC40LjAuMTYyNDgwMzU0OS41NQ..&_ga=2.55574059.1214285887.1624790960-703111731.1624790960#page/n0/mode/2up כתבי רבי משה בן נחמן], בכתב העת [[קריית ספר (כתב עת)|קריית ספר]], כרך מ, 124 - 132.</ref>

===תשלום הלכות לרי"ף===
חיבורו הראשון, שחיבר בגיל שבע עשרה בערך,{{הערה| ספר יוחסין מאמר רביעי דף עה., וכלשונו בסוף השיר לחיבור, "ואני קטן תלמידי תלמידיו"}} היה השלמה להלכות ה[[רי"ף]] לתחומים שבהם הוא לא כתב – הלכות [[נדר (יהדות)|נדר]]ים,{{ביאור| אף על פי שנדפס הלכות הרי"ף למסכת נדרים אינם לו, וראו את דברי הרב [[יעקב חיים סופר (הנין)|יעקב חיים סופר]] בספר מנוחת שלום ח"ה סימן יא ובספר יד שאול סימן רל א}} [[בכור]]ות, ו[[חלה (מתנות כהונה)|חלה]]. השלמה לנדרים נדפסה לאחר [[מסכת נדרים]] עם ביאור ה[[ריטב"א]] וה[[נימוקי יוסף]], וההשלמה להלכות בכורות וחלה נדפסה בסוף [[מסכת בכורות]], עם ביאור 'הלכות יום טוב' שנכתב על ידי [[יום-טוב אלגאזי|המהרי"ט אלגאזי]]. הספר יצא גם כספר נפרד על ידי [[מכון ירושלים]] עם ביאור מאת הרב אהרון מרדכי שדמי והרב [[ברוך אוירבך]].

בספר זה חיקה רמב"ן את סגנון הרי"ף, קיצר את המשא ומתן שבגמרא וכמעט ולא הביא רבנים שקדמו לו, למעט גאונים אותם גם הביא הרי"ף. בספר הוא מגן על הרי"ף ודוחה קושיות שהקשו עליו.

ספר במתכונת דומה הוא '''[[הלכות נדה]]''', אך ספר זה הוא בצורה של פסקים בלבד ללא משא ומתן. בהקדמה הוא מספר שתלמידיו ביקשו ממנו לכתוב את הספר. הרשב"א הסתמך על ספר זה בספרו תורת הבית חלק בית הנשים.

=== השגות הרמב"ן ===
מאפיין חשוב בדמותו של הרמב"ן משתקף בספרות רחבה המוקדשת להגנת המסורת הספרדית מפני "התקפות" של [[ראשונים]] על מייסדי מסורת זו – [[גאוני בבל]] וראשוני חכמי ספרד, רבותיו של הרמב"ן. הערך של שימור המסורת מוטמע היטב בכתבים הללו וגם בהם גלומות ידיעותיו הרחבות וניתוחו המדויק. אלו הם כתביו המשתייכים לסוגה ספרותית זו:
*'''ספר מלחמות השם''' – תשובות להשגות בן עירו רבי [[זרחיה הלוי]], "בעל המאור", על הלכות ה[[רי"ף]]. הללו נדפסו בדפי הרי"ף עצמם.

את הרז"ה תוקף בחריפות בלשונות כמו, {{ציטוטון|פירוש בעל המאור ז"ל בשמועה הללו תחילתו אפרוח ולבסוף ביצה}},{{הערה|מלחמות השם, בבא בתרא פרק ד}} {{ציטוטון|משבש דברי [[רי"ף|רבינו הגדול]] בשיבוש גמור ועוד שהוא הפוך דברי אלוקים חיים}},{{הערה|מלחמות השם, בבא בתרא פרק ג}} {{ציטוטון| אף אלו דברי הבאי}},{{הערה|מלחמות השם, בבא בתרא פרק ט}} גם כשהוא לכאורה משבחו, זה בדרך כלל בלעג מר. לדוגמה בתחילת מסכת סוכה בעל המאור הסיק שהרי"ף צודק. הרמב"ן פותח בשבח: {{ציטוטון|הבו ליה אפריון לבעל המאור ז"ל שפירש לנו דברי רבינו הגדול בסוגיא זו}},{{הערה|מלחמות השם, בא קמא פרק ו}} אך מיד לאחר מכן מוכיח שלא היה צריך את הרז"ה כדי לדעת שהרי"ף צודק. רמב"ן זיקק את נוסחאות הגמרא וציין בהרבה מקומות להוספות ה[[סבוראים]] בגמרא.

בספר זה לא מוזכר ה[[רמב"ם]] אלא פעם אחת.{{הערה|מלחמות השם, תחילת מסכת יומא}} יש שטענו שספרי הרמב"ם עוד לא הגיעו לגירונה בתקופה זו, אך אין זה סביר מפני שעברו כבר לפחות שלושים שנה מאז שחובר ספר משנה תורה. הרב [[חיים דוב שעוועל]] טען שהרמב"ן לא הביא את דברי הרמב"ם מפני שמגמתו של הרמב"ן בחיבור היא הוכחות מן הסוגיות לדברי הרי"ף, והרמב"ם בחיבורו לא ביאר סוגיות.
*'''ספר הזכות''' – תשובות להשגות [[אברהם בן דוד מפושקירה|הראב"ד]] על הלכות הרי"ף. גם אלו נדפסו עם הרי"ף. יחסו של הרמב"ן לראב"ד הוא באימה ובחרדת קודש וסגנון ההשגות עליו מתון בהרבה מהשגותיו על רז"ה.{{ביאור|עם זאת ראו דבריו בתשובה פט כותב: {{ציטוטון|ואע"פ שאימתו של הרב הגדול הזה ז"ל (- הראב"ד) מוטלת עלינו ברעיוניו ויראתו על פניו אין משוא פנים בדין כי המשפט לאלוהים הוא}}}} החיבור קיים רק למסכתות יבמות, כתובות וגיטין.{{ביאור|[[החיד"א]] בשם הגדולים (ספרים ז יח) כתב שספר הזכות התחבר לעוד מסכתות ואבד, החיד"א הסתמך על הפרי חדש ומהר"ם אלאשקר אשר הביאו את ספר הזכות ל[[מסכת יומא]] וסוכה, [[שרגא אברמסון]] הראה ("ענייני רמב"ן" [[סיני (כתב עת)|סיני]] סו עמ' קצב) שדבריהם נמצאו בספר המלחמות וכינו את הספר "הזכות" בטעות}}

בשני ספרים אלו, שהם מראשוני ספריו שחיבר בצעירותו, ניכרת עדיין השפעת תלמוד ספרד בסגנונו – בניגוד לחידושיו לתלמוד שבהם כבר שילב את תלמוד צרפת בתלמוד ספרד.{{הערה| [[ישראל תא שמע]], '''הספרות הפרשנית לתלמוד''' חלק שני פרק א עמ' 32 הע' 40, הוצאת מאגנס, ירושלים תשס"ד, בניגוד לפלורסהיים שתמה על זה}}
*'''השגות הרמב"ן על [[ספר המצוות לרמב"ם]]''' – בשורשים לספר המצוות מעלה ה[[רמב"ם]] יסודות ליצירת מניין המצוות ומעלה לא אחת טענות כנגד ספרו של ר' [[שמעון קיירא]], [[הלכות גדולות]], שעוסק במצוות ובמניינן. הרמב"ן בהשגותיו מגיב על רוב טענותיו של הרמב"ם ואף מבקר את מניין המצוות שלו. ראו ערך מורחב בנושא: [[מניין המצוות על פי הרמב"ן]].
*'''השגות הרמב"ן לספר הצבא''' לר' [[זרחיה הלוי]] (רז"ה).
*'''השגות הרמב"ן על הלכות לולב להראב"ד''' – המתייחס לפסקים של הרי"ף. השגות אלו נדפסו על ידי שעוועל בתוך תשובות הרמב"ן.

===פירושו למקרא===
{{הפניה לערך מורחב|פירוש הרמב"ן לתורה}}
[[קובץ:דפוס_ונציה.jpg|ממוזער|פרוש הרמב"ן לתורה דפוס ונציה]]
{{מצגת|קובץ:Nahmanides Commentary - Adler n° 662.JPG#פירוש הרמב"ן על התורה מתוך כתב יד אדלר 662, המתוארך לאמצע [[המאה ה-15]]

קובץ:Nahmanides Commentary - herly 5504.JPG#כתב יד הרליי 5504

קובץ:Nahmanides Commentary -.JPG#כתב יד הרליי 5703
| רוחב = 270
}}

רמב"ן חיבר ביאור מקיף לכל התורה והוא מפורסם בשם "[[פירוש הרמב"ן לתורה]]". הפירוש מתאפיין באריכות ביחס לחכמי תקופתו. לשם השוואה, במקום בו [[רשב"ם]], הידוע בסגנונו המאריך, כותב חצי שורה של פירוש על פסוק, הרמב"ן מסוגל להאריך עד כדי שניים ושלושה עמודים.

פירושו המונומנטלי ל[[תורה]] התפרסם מאוד, כפירוש יסודי לתורה וכן כמקור לאמונה היהודית, וכלשון רבי [[חיים מוולוז'ין]]: {{ציטוטון|הלומד רש"י בחומש ללא רמב"ן כלומד גמרא עם רש"י בלי תוספות}},{{הערה|כל הכתוב לחיים עמ' רג}} ה[[חתם סופר]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14667&st=&pgnum=42|כותרת=חתם סופר - חלק ו - סופר, משה בן שמואל, 1762-1839 (page 42 of 119)|אתר=hebrewbooks.org|תאריך_וידוא=2021-05-18}}}} כתב אף הוא לשון דומה: {{ציטוטון|הספר הזה הוא יסוד האמונה ושורש הדת}}.

פרוש הרמב"ן נדפס לראשונה בשנים [[רל"ג]] – [[רל"ז]] ב[[רומא]] ([https://hebrewbooks.org/45958 חלק א] [https://hebrewbooks.org/45959 חלק ב] באתר [[היברובוקס]]). הפירוש תורגם ל[[אנגלית]] על ידי הוצאת [[ארטסקרול]] שעל ידי הוצאת מסורה.

==== מיקום הכתיבה וההוספות ====
בהיותו בספרד כתב רמב"ן את פירושו לתורה. עם עלותו ל[[ארץ ישראל]] ערך רמב"ן תיקונים לפירושו, בהם שינה, הוסיף ואף מחק קטעים מהמהדורה הראשונה של חיבורו. ישנם שני סוגים של שינויים והוספות, שינויים טכניים – בעקבות חשיפתו לחיבורים נוספים והתרשמותו מה[[גאוגרפיה של ארץ ישראל]] וממצאים שנתגלו לעיניו,{{הערה|ראו: [[יוסף עופר (חוקר תנ"ך)|יוסף עופר]] ו[[יהונתן יעקבס]], '''תוספות רמב"ן לפירושו לתורה שנכתבו בארץ ישראל''', הוצאת מכללת הרצוג והאיגוד למדעי היהדות, ירושלים, תשע"ג}} ושינויים ענייניים בהם הרמב"ן חזר בו מדבריו הקודמים או הוסיף ושינה פירוש.

רשימה של 134 מתיקוניו נשלחה לספרד ושולבה בכתבי היד של החיבורים כמו במהדורות הדפוס יחד עם רשימת תיקונים לא מתועדת (ידוע על לפחות 140 תיקונים נוספים).

==== סגנונו בפירוש התורה ====
בפירוש מתגלה רמב"ן כחוקר מעמיק המפרש את המקרא בהתאם לתוצאות מחקרו. הפירוש עוסק בביאור המילים, ה[[מצווה|מצוות]] היוצאות מן הכתוב, היחס בין מדרש [[חז"ל]] לכתוב והיחס בין הסיפור המקראי לתוכנו הפנימי.

[[אבן עזרא]] כתב ביאור רציונלי למקרא, [[רש"י]] לעומתו כתב ביאור תוך הסתמכות על מדרשי חז"ל, רמב"ן נוקט בדרך כלל בדרך האמצע.{{הערה|[[משה ארנד]], '''יסודות בהוראת המקרא''', בר-אילן רמת גן תשמ"ח עמ' 87}}

פרשנותו של הרמב"ן מתחלקת לשניים:
* '''[[פרשנות הפשט למקרא|פשט]]''' – פרשנות מילולית, וכלשונו ודרכו של הרמב"ן, "פשוטו של מקרא". בדרך זו, מבאר הרמב"ן את פשט דברי הכתוב על דרך ההסבר הפילוסופי–פיזיקלי (חכמת הנגלה).
* '''[[קבלה|סוד]]''' – ביאור הפסוקים על פי פנימיות התורה (חוכמת הנסתר) כגון ה-קבלה. בלשון הרמב"ן "על דרך האמת", או "דרך האמת לאמיתו". תחת הקטגוריה הזו מופיעה גם פרשנות [[טיפולוגיה (בלשנות)|טיפולוגית]], כגון פרשנות שאינה מקישה מכתובים על כתובים, אלא ממאורע אחד על מאורע אחר, וכלשון הרמב"ן "[[מעשה אבות סימן לבנים]]". כך למשל רואה הרמב"ן את ששת ימי הבריאה כרמז לכל המאורעות העתידים לבוא.

סודותיו התפרסמו מאוד עוד בחייו וישנם כשלושים כתבי יד של ליקוט מסודותיו – שנקראים "פירוש קצר" שנכתבו עוד בחיי הרמב"ן.

כשראה רמב"ן את תפוצת הסודות ושגם אנשים פשוטים קראו אותם, הוסיף להקדמתו אזהרה שלא ללמוד את הסודות בפירושו.

רמב"ן כתב גם פירוש ל[[ספר איוב]] לפני שחיבר את פירושו לתורה. [[זכריה פרנקל]] טען{{הערה|בכתב העת "מונטשריפט" שנה יז 1868 עמ' 449 - 458}} שהפירוש אינו של רמב"ן; [[אהרן ילינק]]{{הערה|בהקדמתו לדרשת תורת ה' תמימה שבמהדורתו}} ואחרים דחו את דבריו.

כמו כן נטען שחיבר פירוש על שיר השירים, אך הוכח שאינו של רמב"ן אלא של רבי [[עזרא ועזריאל בני שלמה|עזרא בן שלמה]], וכך כבר כתב ה[[רד"ל]].{{הערה|בפירושו ל[[פרקי דרבי אליעזר]] דף ז עמוד ב הערה יב}} בוויכוח ברצלונה פירש את פרק [[הנה ישכיל עבדי]] שב[[ישעיהו]] נ"ג. רח"ד שעוועל ליקט את פירושיו לנ"ך והדפיסם בספר נפרד.

===פירושיו לתלמוד===
{{הפניה לערך מורחב|חידושי הרמב"ן}}
רמב"ן חיבר ספרי חידושים{{ביאור|כך כונה כבר בדורו ב[[ספר התרומות]] שער לד ח"א, וכך כינהו אחר כך ב[[נימוקי יוסף]] כתובות פו:, ה[[רשב"א]] ר"ה לד. מכנהו נמוקי רמב"ן}} על מספר רב של מסכתות [[תלמוד בבלי]]. את חיבורו לא כתב לפי סדר מסוים ולא לכל מסכת בנפרד אלא עסק בחידושים של כמה מסכתות יחד. את כתיבת החיבור החל בשנות העשרים שלו, ולא יאוחר מ־1223.{{הערה|בתשובותיו (סימן מב) מביא שהשנה עכשיו היא תתקפ"ג ובהמשך (סימן ו) מפנה רמב"ן את הקורא לחידושיו, כמו כן בספר התרומות שהתחבר ב–1223 כבר מובאים חידושי הרמב"ן}}

הרמב"ן פיתח סוגה ספרותית חדשה – ספרות החידושים לתלמוד – שהחלה אצלו והסתיימה אצל ה[[ר"ן]]. סוגה זו מתבטאת בהעלאת הנקודות המחודשות בלבד, שאותן מבקש הפרשן לבסס וללבן ולשפר דרך משא ומתן על יסוד חידושי קודמיו. הסוגיא נתפסת בעיני הפרשן כידועה, מובנת ומבוארת כל צורכה ללומד, ואין תפקידו של הפרשן אלא להקנות את כל החידושים וללוותם במשא ומתן הנחוץ לליבונם,{{הערה|לשון [[ישראל תא שמע]], '''הספרות הפרשנית לתלמוד''' חלק שני פרק א עמ' 35 – 36, הוצאת מאגנס, ירושלים תשס"ד}} בשונה מן ה[[תוספות]] אשר עוסקים בפרשנות שוטפת,{{ביאור|התוספות שעומדות לפנינו הן ערוכות ומתומצתות על ידי רבי [[אליעזר מטוך]]}} ומה[[רי"ף]] שהביא רק סיכום הלכתי של דברי הגמרא, וזהו ייחודו של הספר – השילוב הרבגוני בין כל השיטות, וכלשון [[פרופסור]] [[יצחק אשר טברסקי|יצחק טברסקי]]:{{הערה|“Rabbi Moses ben Nachman: Explorations in His Religious and Literary Virtuosity,” p. 7}}

{{ציטוט|תוכן="הרמב"ן חיתן את הלימוד הצרפתי והספרדי לנצח"}}

יוצאות מן הכלל הן "לקוטות הרמב"ן" שבהן ניכר ההיבט המעשי של הספר והרצון לקבוע הלכה מסוימת דווקא, והן אוסף דיונים קצרים וארוכים על נושאים הלכתיים אחדים השנויים באותן מסכתות שבהם ביקש הרמב"ן לחלוק על העמדות המקובלות בספרות הרבנית שעד זמנו, ולהסיק מסקנות הלכתיות חדשות ומנומקות היטב משלו.{{הערה|לשון [[ישראל תא שמע]], '''הספרות הפרשנית לתלמוד''' חלק שני פרק א עמ' 36 – 37, הוצאת מאגנס, ירושלים תשס"ד}} ייתכן שלקוטות אלו הן שלב מוקדם בחיבורי הרמב"ן או אולי שיטת חיבור אחרת הנוספת לחידושים.{{ביאור|בידינו אין מסכת גם עם חידושים וגם עם לקוטות}}

לשון הרמב"ן בחידושיו ידועה כמיוחדת בדקדוקה. כך כותב הרב [[יצחק קנפנטון]], שחי בסמוך לתקופת הראשונים ב[[קסטיליה (אזור היסטורי)|קאשטיליא]], בספרו "דרכי התלמוד": {{ציטוטון|ובחידושי הרמב"ן צריך אתה לעיין דק היטב ולהשתדל ולהוציא לצמצם כל לשונו בענין שלא ישאר בו דבר מיותר אפילו אות אחת כי כל דבריו הם במספר ובמשקל ובמדה}}.{{הערה|הרב [[יצחק קנפנטון]], {{ויקיטקסט|דרכי התלמוד/פרק ה#ז.|דרכי התלמוד, פרק ה'}}, באתר [[ויקיטקסט]]}}

למן זמנו ולמשך שנים רבות, נהגו יהודי ספרד ללמוד את חידושי הרמב"ן באופן רציף, לאחר לימוד הגמרא ופירוש רש"י, כשם שבאשכנז נהגו ללמוד את פירושי ה[[תוספות]].{{הערה|הקדמת רבי [[פרופייט דוראן]] לספר מעשה אפוד, רבי [[אברהם זכות]] בספר יוחסין, רבי דוד מסיר בן רבי יהודה מסיר לאון בספר כבוד חכמים עמ' 130, [[מהריב"ל]] תשובה נו, הקדמת רבי [[יהודה כלץ (הראשון)|יהודה כלץ]] לספר משיח אלמים, וכך הביא עזרא שבט בשם כתב יד לרבי [[יצחק אבוהב (גאון קסטיליה)|יצחק אבוהב]] ורבי משה דאנון מפורטוגל, וראה עוד בספר שם הגדולים ל[[חיד"א]] בערכו}}

חידושיו שוקעו במידה ניכרת בכתבי תלמידיו ובית מדרשו, [[הרשב"א]], [[הריטב"א]], רבי [[דוד בונפיד]], בנו רבי נחמן, וכן בספרו של רבי [[יצחק בן אברהם]] "חידושי תלמיד הרמב"ן".

=== דינא דגרמי ומשפט החרם ===
אל חידושי הרמב"ן נהוג לצרף שני חיבורים, דינא דגרמי ומשפט החרם.
* '''דינא דגרמי''' – חיבור הקשור למסכת [[בבא קמא]] ועוסק בדיני [[דינא דגרמי|גרמי]] כלומר הנזק הנגרם בעקיפין על ידי האדם. בראשית החיבור מוכיח ש[[רבי מאיר]] הוא בעל השיטה המחייבת ודעתו דעת יחיד, לאחר מכן מוכיח שדין זה הוא חיוב משורת הדין ולא קנס – הפוך משיטת התוספות, ומסיים בהבדל בין גרמי להיזק שאינו ניכר.

הנקודה העיקרית של הספר היא לחלוק על [[ריצב"א]] שטען שדין גרמי הוא קנס, וכלשון רמב"ן:
{{ציטוט|תוכן="אלא בעלי סברא זו טעו בשיקול דעתם וצללו במים אדירים והעלו בידם חרס ואנן דינא דגרמי קאמרינן ולא קנסא דגרמי"|מקור=דינא דגרמי עמ' קיח}}
הקונטרס יצא עם מספר פירושים, פירוש שושנת יעקב מאת רי"ש שטיינר פרמישלא תרמ"ב, פירוש מאת הרב יוסף אינגבר, פירוש ביאור המשפט וציון במשפט מאת רא"י ברזל, בני ברק תשנ"ז, הרב [[אהרון ליכטנשטיין]] מסר שיעורים על קונטרס זה ועמד על יסוד שיטותיו של החיבור, השיעורים נדפסו תחת השם "שעורי הרב אהרון ליכטנשטיין על דינא דגרמי", אלון שבות תשס"ב.
* '''משפט החרם''' – דיני חרמות ונדרים בזמן הזה, בספר [[ארחות חיים (לוניל)|ארחות חיים]] ובספר [[כלבו (ספר)|כלבו]] העתיקו חלקים גדולים מהספר.

במהדורות שונות הוסיפו גם ליקוטים מספר תורת האדם, דרשה לראש השנה, השגות לספר הצבא ועוד.

===תורת האדם===
{{ערך מורחב|ספר תורת האדם}}
ספר הדן בהלכות [[רפואה]], [[קבורה (יהדות)|קבורה]], [[אבלות (יהדות)|אבלוּת]] והנושאים הנלווים לכך. הספר נחשב לספר יסוד בפסיקה בנושאים אלו, וכדברי [[ארבעה טורים|הטור]]{{הערה| [[יורה דעה]] בתחילת סימן של"ה}} שהלכותיו אלו הם {{ציטוטון|קוצר דברים לספר תורת האדם שחבר הרב הגדול הרמב"ן}}. רבי [[מנחם בן זרח]] בעל צידה לדרך כותב שחיבר קיצור לספר וקראו בשם "מנחם אבלים".{{הערה|צידה לדרך מאמר ה כלל ב}}

ככל הנראה מקור שם הספר נעוץ בפסוק "זאת התורה אדם כי ימות באוהל".{{הערה|{{תנך|במדבר|יט|יד}}}}

השער האחרון של הספר נקרא '''שער הגמול''', והוא הודפס פעמים רבות כספר בפני עצמו. רמב"ן מגדיר בו את אמונת [[העולם הבא]] ו[[תחיית המתים]], ואת עקרונות השכר והעונש, על פי התלמוד ואמונת ישראל. רמב"ן קובע בספרו: "כל אלו דברים ברורים, שהעולם הבא האמור בכל מקום, אינו עולם הנשמות והשכר המגיע להם מיד אחרי המיתה, אלא עולם שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדשו לאחר ימות המשיח ותחיית המתים".

הספר נדפס לראשונה בקושטא רע"ט, ולאחריו בהדפסות רבות, הספר יצא בירושלים תשט"ו בהגהת רבי [[איסר זלמן מלצר]].{{הערה|ראו עוד [[בנימין ריצ'לר]] "כתבי היד של ספר תורת האדם לרמב"ן" כתב העת '''קורות''', ח תשמ"ג,  עמ' 217 – 218, [[שמואל אשכנזי]], ההוצאות המודפסות של ספר תורת האדם לרמב"ן, שם עמ' 219 -221, יהושע ליבוביץ, "נתונים רפואיים בספר תורת האדם לרבי משה בן נחמן" שם עמ' 209 - 212}}

===ספר הגאולה===
לאור הוויכוחים הדתיים חיבר רמב"ן ספר בשם '''ספר הגאולה''', שבו הוא מבאר את ענייני הגאולה ומחזק את האמונה בגאולה בקרב העם, ומעודדם בדבר הגאולה הקרבה. בשער הראשון הוא מוכיח שבתורה יש נבואות עתידות שעוד לא התגשמו, בשני מסביר את הנחמות שבספר [[ישעיה]], בשלישי מבאר את מראות [[דניאל]] על [[תקופת בית שני]], בשער הרביעי רמב"ן מגלה את תאריך הגאולה לשיטתו, שהוא [[ה'קי"ח]].

הספר נדפס לראשונה על ידי שמואל נחום מאראט בשנת תרס"ד. שם הספר בכתבי יד ובכתבי ה[[ראשונים]] המביאים אותו הוא לעיתים ספר הקץ ולעיתים ספר הגאולה.

===דרשות הרמב"ן===
לידינו הגיעו ארבע דרשות מאת הרמב"ן:
* '''דרשה לחתונה''' – דרשה לחתונה מאת רמב"ן. נדפסה לראשונה על ידי [[יהושע השל שור]].{{הערה|כתב העת החלוץ יב, תרמ"ז עמ' 111 – 114}} שור כתב שהדרשה היא אולי לחתונה בעקבות התוכן העוסק בענייני נישואין. הדרשה נדפסה לאחר מכן על ידי [[רח"ד שעוועל]] והוא הטמיע את הכינוי "דרשה לחתונה". [[עודד ישראלי]] הדפיס את הדרשה עם השוואות בין כתבי יד שונים בכתב העת [[פעמים]].{{הערה|ראו: עודד ישראלי [https://www.academia.edu/37109916/ביכורי_קבלה_בדרשה_לחתונה_לרמב_ן ביכורי קבלה בדרשה לחתונה לרמב"ן] בתוך: [[פעמים]] 153, תשע"ח, 87 - 124}} רמב"ן כתב את הדרשה בצעירותו, ובתחילת הדרשה הוא מבקש מרבותיו רשות לדרוש. שעוועל כתב שרמב"ן מסר את הדרשה רק לפני האליטה של גירונה, לעומתו ישראלי כתב שלטענה זו אין שחר ורמב"ן בצעירותו נטה לפרסם את סודות הקבלה.
* '''דרשת תורת ה' תמימה''' – דרשה בשבח התורה המכילה את תמצית השקפתו של רמב"ן.

החוקרים חלוקים מתי נכתבה הדרשה ובאיזה אירוע. ר[[ח"ד שעוועל]] מתוך השוואה פירושו לתורה סבר שנכתבה בסוף ימיו לאחר שכתב את פירושו לתורה. עודד ישראלי ערך בדיקה השוואתית וטען שהעתיק מהדרשה לפירושו לתורה וחיבר את הדרשה בצעירותו, כך הוכיח גם מנוכחותה הגדולה של ה[[קבלה]] בפירושו לתורה שאינה נמצאת בדרשה.{{הערה|עודד ישראלי, [https://www.youtube.com/watch?v=WrKvLI3ORLM לתולדותיה של דרשת תורת ה' תמימה לרמב"ן], הרצאה באתר [[יוטיוב]], וכן הנ"ל, "[https://www.academia.edu/13126359/מדרשת_תורת_ה_תמימה_לפירוש_התורה_אבני_דרך_ביצירתו_של_הרמב_ן מדרשת תורת ה' תמימה לפרוש התורה לרמב"ן – אבני דרך ביצירתו של רמב"ן]", '''[[תרביץ]]''' פג (תשע"ה), עמ' 163–196.}} בכתב יד מוסקבה מופיע המשפט הבא:
{{ציטוט|ישמעו אותו הקהל הזה ויתבוננו בו מן התורה ומן הדעת, כי מעולם לא חרבו המדינות הגדולות אלא על המחלוקת, והם רֹב הפֻּרעניות הבאות על כל אֻמה. והקב"ה יודע שטרחתי לשום שלום ביניהן, והן דחפוני בשתי ידיהם על חִנם להִכנס במחלֹקתם}}
ישראלי טען בעקבות ציטוט זה שהדרשה נאמרה בערך בשנת [[1230]], בזמן [[פולמוס הרמב"ם]] שהסתעף לעלבונות אישיים נגד רבינו יונה ורמב"ן, כולל פקפוק בייחוסו. ואכן באגרותיו כותב רמב"ן על פולמוס זה ביטויים דומים. סימוכין לטענה זו ניתן למצוא בדרשה שבה מנסה רמב"ן להסביר שכל החוכמות כלולות בתורה ואין צורך לרעות בשדות זרים – נקודה שעמדה בלב הפולמוס.

בראש הדרשה בדפוס קושטא נרשם {{ציטוטון|דרשה שדרש רבינו הגדול רבי משה בכמוהר"ר נחמן ז"ל מגירונה מארץ קטלוניה לפני המלך והשרים ב[[סרגוסה|סרקושטא]]}} כלומר שזו הדרשה שנאמרה בגמר [[ויכוח ברצלונה]]. החוקרים העלו שתי תמיהות על משפט זה: ויכוח הרמב"ן היה בברצלונה ולא בסרגוסה, ואין זה סביר שרמב"ן יאמר ביטויים קשים נגד הנצרות בנוכחות גדוליה. כמה פירושים ניתנו לשורה זו, למשל שהביטויים הם הוספה מאוחרת, שהכוונה היא שהדרשה נאמרה לאחר שהמלך והשרים יצאו, או שהכוונה שהמלך והשרים היו גרים בסרגוסה.{{הערה|[[יהושע העשיל שור]] – יה"ש, מכתב, בכתב העת החלוץ, ח, תרכ"ט, עמ' 150 – 164}} אולם עודד ישראלי פקפק בכותרת זו וטען שהיא נסמכת על אגדה עממית ועל קישור מאוחר שנעשה בין שתי הדרשות. כמו כן, כותרת זו אינה נמצאת בכתבי יד.

הדרשה פורסמה לראשונה על ידי הרב חיים אלפואל בספרו נופת צופים. [[אהרון ילינק]]{{הערה|ילינק פרסם שני מהדורות, מהדורה ראשונה (1853) אשר עליה יצא [[יהושע העשיל שור|יה"ש]] בתלונה על שיבושים רבים הקיימים במהדורתו, בעקבות דבריו פרסם ילינק מהדורה נוספת (1873) בה הכניס את כתב יד בודפשט}} ור[[ח"ד שעוועל]] פרסמו מהדורות דומות אך נקיות יותר משיבושים. [[אפרים קופפר]] פרסם קטעים חדשים לדרשה על פי כתב יד אסקוריאל.{{הערה|ראו: [[אפרים קופפר]], תשלום דרשת הרמב"ן "תורת ה' תמימה על פי כתב יד אסקוריאל", '''[[תרביץ]]''' מ, עמ' 64–83.}} הדרשה הושלמה על ידי הרב יהודה דביר{{הערה| תורת ה' תמימה עם ביאור בית היין ירושלים תשס"ו}} והרב יעקב זילברליכט,{{הערה| י"י זילברליכט, דרשת הרמב"ן תורת ה' תמימה"   [[ישורון (מאסף תורני)|ישורון]] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46419&st=&pgnum=606&hilite= טז, תשס"ה, עמ' תרז – תרכח], וכן ב[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46423&st=&pgnum=33 ישורון יז, תשס"ו עמ' לד – נו,] וב[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46424&st=&pgnum=35 ישורון יח, תשס"ז עמ' לו – נג]}} שפרסמו במקביל את קטעי הסיום על פי כתב יד מוסקבה. מהדורה מדעית שלמה עוד לא פורסמה.

במחקר הוכח שהדרשה הקיימת בידינו אינה כפי שנמסרה אלא שוכתבה לאחר מכן. הדבר הוכח למשל מהעובדה שיש בדרשה דיונים פרשניים למדניים, וכן מהעובדה שהדרשה נכתבה בעברית שלא הייתה שפת העם בברצלונה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=עודד ישראלי|שם=ר' משה בן נחמן ביוגרפיה אינטלקטואלית|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מאגנס|שנת הוצאה=2020}} עמ' 101 – 103, ובמיוחד הע' 89, 91, ישראלי העלה השערה שמכוח ההבדלים הגדולים של כתבי היד של הדרשה ייתכן שהם שני מהדורות}}
* '''דרשה על דברי קהלת''' – בדרשה דן על תענוגות העולם הזה האם הם ראויים או לא, וכמה, בראש כתב יד גינצבורג נרשם "מדרש שדרש הרמב"ן ז"ל במדינת [[גירונה|יירונה]] בבית הכנסת" בכתב יד רומא ומינכן נוספו המילים "כשנדר לאביר יעקב לעבור ל[[ארץ ישראל]]", וכך נדפס, לפי כותרת זו הדרשה נמסרה בערוב ימי הרמב"ן, ישראלי טען שכותרת זו היא פרי עטם של המעתיקים, והדרשה נמסרה עוד לפני חיבור פירושו לתורה{{הערה|עמ' 112 – 113 הע' 14}} קטעים מהדרשה פורסמו לראשונה בשנת 1868 על ידי [[אברהם ברלינר]] בכתב העת הלבנון, הדרשה במלואה נדפסה על ידי זכריה שוורץ ב־1913, ואחריה במהדורת שעוועל ועוד.
* '''דרשה לראש השנה''' – דרשה זו היא ביאור מקיף בהלכה ובאגדה בענייני חג זה. הדרשה נסובה כמעט כולה על דברי ה[[גמרא]] ב[[מסכת ראש השנה]], הדרשה נאמרה בעכו, מסתבר בשנת ה'כ"ט או ה'ל, מפני שבה'כ"ז ובה'כ"ח היה בירושלים,{{הערה|על הדרשה ראו [[שלם יהלום]] 'יתד תקועה במקום נאמן - הנרטיב ההיסטורי בדרשת הרמב"ן לראש השנה', 'שלם' ח (תשס"ט), עמ' 122 - 144}} הדרשה יצאה לאור עם באור מאת הרב [[משה שטרנבוך]] ובהגהת הרב [[איסר זלמן מלצר]], מהדורה מוערת יצאה על ידי הרב [[מרדכי קצנלבוגן]] בתוך חידושי הרמב"ן לראש השנה מהדורת הרשלר.{{הערה|1=ראו {{אוצר החכמה||פה|106056||ללא|עמוד דיגיטלי=310}} באתר אוצר החכמה}}

===תפילות ופיוטים===
במהלך הדורות נדפסו כמה וכמה פיוטים ושירים לרמב"ן{{הערה|על שירת רמב"ן ראו: [[חיים שירמן]], '''השירה העברית בספרד הנוצרית''', הוצאת מאגנס, ירושלים תשל"ז, פרק שישי אות יא, עמ' 322-330}} – תפילות ליום כיפור{{הערה|הסליחה "מראש מקדמי עולמים" תורגמה לספרדית, אנגלית וגרמנית, ראו מאמרו של [[גרשום שלום]] בתוך ספר Schocken Almanach 5696, (Berlin 1935) עמ' 86}} וסליחות, תפילה לעוברי הים, ותפילה על [[חורבות]] ירושלים.{{הערה|כל אלו נדפסו בכל כתבי הרמב"ן חלק א שצא - תלט, [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20409&st=&pgnum=639&hilite= התפילה על חורבות ירושלים] נדפסה גם על ידי הרב י"י זילברליכט ב[[ישורון (מאסף תורני)|ישורון]] ו עמ' תרכ"ט, ישראלי הראה שרמב"ן חיבר גרסה מקוצרת לתפילה עוד בהיותו בספרד}} כמו כן הקדמותיו לחיבוריו נכתבו בצורה פיוטית ומליצית.

הרב משה שבתי ליקט את תפילות הרמב"ן מספרים שונים אשר כתבו בשם רמב"ן וכן מכת"י, והדפיס אותן בספר בשם '''מנחת משה'''.{{הערה|{{אוצר החכמה||מנחת משה|176707}}}} הספרות המחקרית מפקפקת בחלקן הגדול אך טוענת שרמב"ן כתב ביאור לסידור, שנעלם מאיתנו.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=עודד ישראלי|שם=ר' משה בן נחמן ביוגרפיה אינטלקטואלית|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מאגנס|שנת הוצאה=2020}}עמ' 9 - 10}}

=== חיבורים קבליים ===
מעטים הם החיבורים הקבליים המובהקים שנדפסו תחת שם הרמב"ן, והם:
* '''מאמר על פנימיות הקבלה''' – נדפס לראשונה על ידי הרב [[יעקב משה טולידאנו]] בחוברת הרמב"ן וירושלים. [[גרשם שלום]] נטה לייחסו לרמב"ן,{{הערה|ראו גרשם שלום '''[http://www.ma.huji.ac.il/~kazhdan/Shneider/Ramban_on_SY_Scholem.Mehkarei.Kabbalah.1.pdf פירושו האמיתי של הרמב"ן לספר יצירה ודברי קבלה אחרים המתייחסים אליו]''', המאמר נדפס גם ב'''מחקרי קבלה''' חלק א, בעריכת [[יוסף בן שלמה]] ו[[משה אידל]] תל אביב תשנ"ח,  עמ' 78 - 79, 99 -100.}} לעומתו [[רח"ד שעוועל]] טען שאינו של הרמב"ן וכך הוכיח [[אפרים גוטליב]]{{הערה|'''מחקרים בספרות הקבלה''' תל אביב תשל"ו 128 - 131}} וטען שהתחבר בתקופה מאוחרת יותר וייתכן שהוא של רבי [[יוסף ג'יקטיליה]].
* '''פירוש ל[[ספר יצירה|ספר היצירה]]''' – שני פירושים נדפסו על שם הרמב"ן, הראשון נדפס במנטובה שכ"ב והשני על ידי גרשום שלום. ר[[ח"ד שעוועל]] הדפיס את הפירוש הקדמון (בתוך כתבי הרמב"ן) וטען שהשני אינו מוסמך לגמרי מפני שנכתב בצורה נרחבת הפוך ממנהג רמב"ן לקצר, וכן מפני שמובא בחיבור המושג [[צמצום (קבלה)|צמצום]]. גרשם שלום חלק על דבריו והוכיח בהוכחות ברורות שפירושו האמיתי אינו הוא אלא השני, זאת מתוך העובדה שכל המקובלים מבית מדרש הרמב"ן מצטטים ממנו ולא מתוך החיבור השני.{{ביאור|רבי [[יצחק דמן עכו]] בספר מאירת עיניים כמה פעמים ובפירושו לספר יצירה, רבי [[אברהם אבולעפיה]] בספר אוצר עדן גנוז, רבי [[שם טוב בן אברהם אבן גאון]] בספר בדי הארון א ה, וכן בספר אבני זיכרון דף 49 ע"א, אנונימי בספר מערכת האלוהות צו. קט:, רבי [[יהושע אבן שועיב]] בפרשת בראשית, [[משה בוטריל]] בפירושו לספר יצירה, רבי [[שם טוב אבן שם טוב (הראשון)|שם טוב אבן שם טוב]] בספרו בכתב יד}}{{הערה|ראו [[גרשם שלום]] '''[http://www.ma.huji.ac.il/~kazhdan/Shneider/Ramban_on_SY_Scholem.Mehkarei.Kabbalah.1.pdf פירושו האמיתי של הרמב"ן לספר יצירה ודברי קבלה אחרים המתייחסים אליו]''', מחקרי קבלה ח"א, בעריכת [[יוסף בן שלמה]] ו[[משה אידל]] תל אביב תשנ"ח, ע' 67 - 106}} אבישי בר אשר פקפק גם בפירוש זה.{{הערה|[[אבישי בר-אשר]], [https://jstudies.huji.ac.il/sites/default/files/jstudies/files/tarbiz_-_8623_-_archive_-_3_-_bar-asher.pdf "דמיון ומציאות בחקר ראשית הקבלה: פירוש "ספר יצירה" המיוחס לר' יצחק סגי נהור ותולדותיו בקבלה ובמחקר"], '''תרביץ''' 86 (תשע"ט), עמ' 269–384. וראו גם {{צ-ספר|מחבר=עודד ישראלי|שם=ר' משה בן נחמן ביוגרפיה אינטלקטואלית|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מאגנס|שנת הוצאה=2020}} עמ' 180 הע' 3}}
* '''באור מעשה בראשית בדרך הקבלה מיסוד הרמב"ן''' – ביאור קצר המצוי בהרבה כתבי יד. האגדה מספרת שהתחיל לחבר פירוש באופן סדיר למעשה בראשית על פי הקבלה אך חלה ובאו אליו בחלום והורהו להפסיק את החיבור ואכן הפסיק.{{הערה|על חיבור זה ראו עודד ישראליTradition and Creativity in the Kabbalah of Nahmanides in His Commentary on the Book of Genesis}}
* '''מגילת סתרים מהרמב"ן על טעם איסור עריות''' – המאמר נדפס בתוך פירושו של רבי [[יהושע אבן שועיב]] לפירוש הרמב"ן לתורה, פרשת אחרי מות, ובפירושו של רבי [[שם טוב אבן גאון]] בספר כתר שם טוב,{{הערה|עמ' נא ע"ב}} [[גרשום שלום]] הסכים עם ייחוס החיבור לרמב"ן,{{הערה|"פירושו האמיתי" עמ' 100 – 102, וכך סבר [[אפרים גוטליב]], "הקבלה בכתבי רבנו בחיי בן אשר"  ירושלים תשכ"ג, עמ' 75}} לעומתם [[משה אידל]] פקפק בייחוס החיבור לרמב"ן משני טעמים, בכתבי היד המדויקים של כתר שם טוב החיבור לא מיוחס לרמב"ן, וכן מתוך העובדה שתוכן החיבור מובא באיגרת של חכם בשם רבי משולם שם מביאו כשכתוב של חלום שחלם,{{הערה|משה אידל, "פירושים לסוד העריות בראשית הקבלה", בכתב העת קבלה, 12, תשס"ד, עמ' 138 – 148}} ישראלי השיב שדרך רמב"ן להתבסס על חיבורים קודמים, וייתכן שאף פה העתיק והוסיף על דבריו.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=עודד ישראלי|שם=ר' משה בן נחמן ביוגרפיה אינטלקטואלית|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מאגנס|שנת הוצאה=2020}}, עמ' 180 הע' 5}}
* '''פירוש עשר הספירות''' – הובא על ידי רבי [[יצחק דמן עכו]],{{הערה|מאירת עיניים עמ' ג – ד}} בחיבור ישנם מוטיבים קבליים התואמים את קבלת הרמב"ן וישנם שלא, היחס במחקר לחיבור מסופק.{{הערה|ראו [[גרשום שלום]] "מפתח לפירושים על עשר הספירות" [[קריית ספר (כתב עת)|קריית ספר]] י' תרצ"ד, עמ' 506 הע' 69, עמ' 509 הע' 97, ובעיקר {{צ-ספר|מחבר=עודד ישראלי|שם=ר' משה בן נחמן ביוגרפיה אינטלקטואלית|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מאגנס|שנת הוצאה=2020}} עמ' 181 הע' 6}}

=== תשובות הרמב"ן ===
הראשון שהדפיס את תשובות הרמב"ן הוא הרב [[שמחה אסף]], שפרסם אותן מתוך כתב יד פרמא.{{הערה|[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010763210205171/NLI ספרן של ראשונים נג - קיט] הוצאת [[מקיצי נרדמים]] באתר [[הספרייה הלאומית]]}} אוסף זה שוקע גם בתוך ספר התרומה מאת רבי [[שמואל הסרדי]]. [[חיים דוב שעוועל|רח"ד שעוועל]] הוכיח שכל אחד מהם נבע ממקור שונה וכל אחד צנזר חלקים מסוימים. [[רח"ד שעוועל]] ליקט את תשובותיו הנ"ל ומספרי הראשונים כדוגמת צרור הכסף, [[ריב"ש]] ורבי [[יהושע אבן שועיב]], והדפיס את התשובות עם מבוא מפורט; השאלות הן של רבי שמואל הסרדי, רבי יצחק בן משולם, [[יונה גירונדי|רבינו יונה]], רבי [[יצחק בן אברהם מנרבונה]], רבי שמואל הספרדי אבולעפיא ותלמידים מטודילה.{{הערה|{{דבר|יעקב גרון|הרמב"ן כאיש־ההלכה|19751031|193}}}} [[יואל פלורסהיים]] ציין עוד כמה תשובות שלא הודפסו ופרסם אותן ב[[סיני (כתב עת)|סיני]].{{הערה|קמה ה-טז, וראו עוד אברהם בן משה, תשובה חדשה מהרמב"ן בעניין ביטול קידושין בפני [[פסולי עדות]] [[דרבנן]], [[מוריה (כתב עת)|מוריה]], כח, תשס"ח, עמ' ג - ז.}}

רוב התשובות הן על דיני [[חושן משפט]], אחת בדיני [[עירובין]] ושתיים בענייני אמונות ודעות ושעוועל הדפיס אותן בנפרד בתוך "כתבי הרמב"ן".

===איגרת הרמב"ן לבנו===
{{ערך מורחב|איגרת הרמב"ן}}
'''איגרת הרמב"ן''' היא [[מכתב]] המיוחס לרמב"ן, שעל פי הייחוס נכתב כשהיה ארץ ישראל לבנו נחמן ששהה ב[[קטלוניה]]. האיגרת היא כעין [[צוואה]] רוחנית.

הרב [[טוביה פרשל]] ערער על זהותו של מחבר האיגרת, וטען שהמחבר הוא רבי משה מאיוורא,{{הערה| הרב טוביה פרשל "אגרת שיוחסה בטעות לרמב"ן" בכתב העת "תלפיות" גיליון ח (א – ב) תשכ"א, עמ' 49 - 53}} מכיוון שהאיגרת מובאת בקצרה בשמו בספר [[כלבו (ספר)|כלבו]].

הרב [[חיים דוב שעוועל]]{{הערה|בספרו כתבי הרמב"ן כרך א עמ' שעב הע' 1}} טוען שמחבר האיגרת הוא רמב"ן. לטענתו, קרובו של רמב"ן, רבי יונה, למד אצל רבי משה מאיוורא ונראה שבשובו ל[[ספרד]] שאב ממנו הרמב"ן את תורת המוסר ומתוכה בחר את הכללים שהיו ראויים להיכתב לבנו נחמן.

עודד ישראלי הסכים עם דבריו והצביע על הבדל משמעותי בין דבריו לדברי רבי משה מאיוורא – בעוד רבי משה התמקד בהטפה לאימוץ מידת הענווה, המחבר ראה במידת הענווה שער למעלות נשגבות יותר כמו יראת חטא, אהבת השם ודבקות.

באיגרת שני חלקים עיקריים: חלק מחשבתי המורה להתרחק מהכעס והצורך שבמידת הענווה, החלק השני הוא חלק מעשי, המתחיל במילים "על כן אפרש", שבו הכותב ממחיש את דרך ההתנהגות במידת הענווה. כמו כן מופיעה באיגרת הדרכה להוציא השלכות מעשיות מ[[לימוד תורה|לימוד התורה]]. בסיום האיגרת מורה המחבר לבן לקרוא את האיגרת מדי שבוע ומסיים בברכה.

במשך הזמן היו שייחסו לאיגרת [[סגולה (יהדות)|סגולות]], אך נוסחה מציג בבהירות כוונה מוסרית ברורה, אם כי בחתימת האיגרת ישנה משמעות סגולית, {{ציטוטון|וּבְיוֹם תִּקְרָאֶה – יַעֲנוּךָ מִן הַשָּׁמַיִם מִכַּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ לִשְׁאֹל}}, אך בכתב יד ותיקן, [[המוזיאון הבריטי|בריטיש מוזיאום]], ובמהדורת ראשית חכמה שורה זו לא מופיעה.

קטעים מן האיגרת הולחנו ובוצעו על ידי זמרים שונים.

==ספרים שיוחסו בעבר לרמב"ן==
===האמונה והביטחון===
ספר שיוחס בעבר לרמב"ן, על ענייני מוסר ואמונה. יצא לאור גם על ידי שעוועל. חוקרים רבים עסקו בזהות המחבר.{{הערה|ראו: תולדות הרמב"ן למאיר רפפורט עמ' לא - לב, דור דור ודורשיו ח"א עמ' יז הערה כב, יעקב רייפמן בכתב העת המגיד שנה גיליון לח, א, טויבר מחקרים בביליוגרפים עמ' 27, הרב [[ראובן מרגליות]] ציונים בביליוגרפיים ארשת ספר שנה לחקר הספר העברי עמ' שלג ותכ}} הספר יוחס לרמב"ן בעקבות ציון של תלמיד הרשב"א לרמב"ן בשער האמונה והביטחון, וכן בעקבות פירוש שהובא ב[[ריקאנטי]] בשם הרמב"ן ונמצא בספר.

[[גרשם שלום]] טוען שאת הספר כתב ר' [[יעקב בן ששת]], מחבר הספר '''משיב דברים נכוחים''', ממקובלי גירונה.{{הערה|גרשם שלום, הקבלה בגירונה. עמוד 60, וכן בספר ראשית הקבלה עמ' 132 הע' 32, וראו עוד במבואם של [[יהודה אריה וידה]] ו[[אפרים גוטליב]] לספר משיב דברים נוכחים של רבי [[יעקב בן ששת]].}} שעוועל סיכם את הדעות השונות וחלק על דברי שלום וטען שהספר הוא של אחד ממקובלי גירונה.

===חיבורי גימטריות===
בכתבי-יד איטלקיים יוחסו לרמב"ן שני חיבורים על התפילה ועל התורה. החיבור על התפילה הוא לקט [[גימטריה|גימטריות]] מפירוש [[אלעזר מגרמייזא|הרוקח]] לסידור, ומצוי בכתבי-יד אשכנזיים ללא ציון שם מחבר. החיבור על התורה, הנקרא בכתבי היד "גימטריאות מחמשה חומשי תורה", נכתב על סדר המקרא, ועוסק בענייני מסורת [[חסרות ויתרות]] וגימטריות, כעין ספרו של [[יעקב בן אשר#פירוש בעל הטורים על התורה|בעל הטורים על התורה]], ונדפס על ידי הוצאת "[[עוז והדר]]" עם ביאורים ומקורות בסוף מהדורתם לפירוש הרמב"ן לתורה. לדברי [[שמחה עמנואל]], בשני החיבורים אין לייחוס לרמב"ן על מה שיסמוך, והוא נעשה ככל הנראה באיטליה.{{הערה|[[שמחה עמנואל]], "הפולמוס של חסידי אשכנז על נוסח התפילה", '''מחקרי תלמוד''' ג (תשס"ה), עמ' 605–606 ([https://www.academia.edu/2378211/ קישור להורדה], באתר [[Academia.edu]]).}}

===אגרת הקודש===
הראשון שציין שמחברו של [[אגרת הקודש]] הוא הרמב"ן הוא רבי [[ישראל אלנקווה]] בספר מנורת המאור.{{הערה|חלק ד עמ' פז – קיב}} האגדה מספרת שרמב"ן חיברו בשביל רבי [[אברהם בן הרמב"ם]],{{הערה|רבי [[יוסף סמברי]] בספר דברי יוסף הובא בהערות [[אברהם אליהו הרכבי|הרכבי]] לספר דברי ימי ישראל ל[[צבי גרץ|גרץ]] חלק ה עמ' מט}} אך כיום ברור שלאגדה זו אין שחר. רוב החוקרים טוענים שאיגרת הקודש לא חוברה על ידי הרמב"ן. רח"ד שעוועל העלה כמה טענות, וביניהן שה[[ריקאנטי]], שבכל מקום שהוא מצטט מהרמב"ן הוא מביא אותו בשם אומרו, כשהוא מביא{{הערה|פרשת כי תצא}} את איגרת הקודש הוא אינו מציין שהוא של רמב"ן. טענה נוספת של הרב שעוועל היא שמחבר האיגרת{{הערה|תחילת פרק ב}} מתקיף את הרמב"ם שטען{{הערה|מורה נבוכים חלק ב פרק לג}} שהזיווג הוא דבר מאוס ולטענתו הוא דבר קדוש ועל זה הוא מבסס את הספר, בעוד הרמב"ן מסכים עם הרמב"ם וכותב שהוא מאוס.{{הערה|ויקרא יח ו}}
===פירוש על שיר השירים===
כמו כן נטען שחיבר פירוש על שיר השירים, וכיום הוכח שהפירוש אינו שלו אלא של [[עזרא ועזריאל בני שלמה|ר' עזרא בן שלמה]].

==הגותו==
===כפוסק===
הרמב"ן חיבר כמה חיבורים בהלכה, הלכות [[נדר (יהדות)|נדר]]ים, [[בכור]]ות ו[[חלה (מתנות כהונה)|חלה]] על מסכתות אלו בצורת הרי"ף, "תורת האדם" על דיני חולה, מת ואבל, והלכות [[חול המועד]] והלכות [[נידה|נדה]] בצורת פסקים קצרים, וכן מאמרי הלכה כגון "דינא דגרמי" ו"משפט החרם". בנוסף לכך כתב תשובות רבות בהלכה.

על אף שלא חיבר ספר הלכה מקיף כדוגמת הרי"ף, ה[[רא"ש]] או הרמב"ם, דמותו ויצירתו הקנו לו מקום נרחב בפסיקה ההלכתית של "[[הטור]]" ולאחר מכן ב"[[שולחן ערוך]]", לעיתים אף נגד גדולי הראשונים. ספר תורת האדם, לדוגמה, השפיע רבות על הטור בהלכות אלו. הרמב"ן היה משמונת הרבנים המוערכים ביותר על ידי רבי [[יוסף קארו]].{{הערה|על פי הקדמתו לספרו "[[בית יוסף]]"}} פסקיו וחידושיו שנמסרו על ידי תלמידיו מצאו גם הם את מקומם בספרות ההלכה עד דורנו.

===כמקובל===
[[קובץ:RAMBAN232.JPG|שמאל|ממוזער|250px|איגרת הרמב"ן על גבי קיר הכניסה לבית כנסת הרמב"ן, ב[[רובע היהודי]]]]

לפי מצב המחקר היום לא ידוע מי היה רבו של רמב"ן בקבלה. היו שכתבו שלמד מאדם הנקרא '[[בן בלימה]]'. אזכורו של 'בן בלימה' מופיע בביאורים לפירוש הרמב"ן, של רבי [[יהושע אבן שועיב]] ורבי [[שם טוב גאון]],{{הערה|ראו [[גרשום שלום]], ראשית הקבלה עמוד 224}} אך מסורות אלו מדברות על שמועה ששמע מפיו ולא על יחסי רב – תלמיד, ואף בכתב יד מסופר על מחלוקת ביניהם.

אף אין לראות את אחד מהרבנים [[עזרא ועזריאל בני שלמה]] כרבותיו, מפני שקבלתו שונה מקבלתם בפרטים רבים. היו שכתבו שרבי [[יהודה בר יקר]] היה רבו בקבלה, אך הוכח שבר יקר כלל לא היה מקובל.{{הערה|[[יהודה בר יקר|ע"ע]]}} עודד ישראלי טען שלרמב"ן לא היה רב בקבלה אלא למד והקיף את כל החומר הכתוב בנושא וגיבש לעצמו שיטה עצמאית, סימוכים לטענתו מצא במסורת המובאת ב[[ריקאנטי]]: {{ציטוטון|ועיקר מעיין החכמה זו בעיר גירונא ושם היה הרמב"ן ז"ל '''ונתחכם בדבר'''}}.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=עודד ישראלי|שם=ר' משה בן נחמן ביוגרפיה אינטלקטואלית|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מאגנס|שנת הוצאה=2020}} 190 – 202}}

[[גרשום שלום]] סבר שקבלת רמב"ן אינה שונה מקבלת גירונה – של הרבנים [[עזרא ועזריאל בני שלמה|עזרא ועזריאל]].{{הערה| [[גרשום שלום]] ראשית הקבלה, ירושלים ותל אביב תש"ח עמ' 146 – 161, גישה זו מתבטאת בעוד מקומות בכתביו, בגישה זו הלכו גם תלמידיו [[ישעיהו תשבי]] חקרי קבלה ושלוחותיה ירושלים התשמ"ב, עמ' 8 – 10, וכן [[יוסף דן]], Jewish Mysticism and Jewish Ethics, Seattle 1986, עמ' 40 - 41}} לעומתו [[משה אידל]] הוכיח{{הערה|{{אקדמיה|משה אידל|"ר’ משה בן נחמן - קבלה, הלכה ומנהיגות רוחנית"|11288353|תרביץ|סד,ד (תשנה) 535-580}}}} שרמב"ן ייצג אסכולה שונה מהאסכולה הקבלית של מקובלי גירונה, וכינה אותה בשם "קבלת ברצלונה".{{ביאור| כך אמר גם  רבי [[יצחק דמן עכו]] "אין קבלתו (של רבי עזריאל) אחת ושוה עם קבלת הרמב"ן", מאירת עיניים, פרשת ויקרא}} בדרך זו הלכו רוב חוקרי הקבלה דוגמת [[משה הלברטל]] בספרו 'על דרך האמת', ו[[חביבה פדיה]] בספרה "הרמב"ן התעלות – זמן מחזורי וטקסט קדוש".{{הערה|ראו גם את מאמרו הנרחב של :
Elliot Wolfson, By Way of Truth: Aspects of Nahmanides Kabbalistic Hermeneutic 4 AJS Review 14 (1989) pp. 103 -178|כיוון=שמאל}}

אחד ההבדלים שהציגו החוקרים הוא שרמב"ן היה קנאי לסודיותו של הידע הקבלי, ולא היה ממפרסמי הקבלה כדוגמת מקובלי גירונה,{{הערה|ביקורת על טענה זו ראו בספרו של [[שלם יהלום]] "בין גרונה לנרבונה אבני בניין ליצירת הרמב"ן", וכן [[יאיר לורברבוים]], '''האומנם קבלת הרמב"ן היא ידע סגור''' [[ציון (כתב עת)|ציון]] פב, תשע"ז, 309 – 354, תגובה לדברי לורברבוים ראו {{צ-ספר|מחבר=עודד ישראלי|שם=ר' משה בן נחמן ביוגרפיה אינטלקטואלית|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מאגנס|שנת הוצאה=2020}} עמ' 235 הע' 163}} ועל כן אין בידינו יחידות טקסטואליות רחבות היקף שבהן מפרט הרמב"ן את משנתו הקבלית. בפירושו לתורה שתל הרמב"ן את סודותיו הקבליים והסווה אותם בתוך דבריו. במבוא לפירושו לתורה כותב הרמב"ן שהקורא הרגיל לא יוכל להבין את רמזיו הדקים בעניינים אלה ורק בעל מסורת קבלית יוכל לרדת לעומקם, כלשונו: {{ציטוטון|ואני הנני מביא בברית נאמנת, והיא הנותנת עצה הוגנת לכל מסתכל בספר הזה, לבל יסבור סברא ואל יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה, כי אני מודיעו נאמנה שלא יושגו דברי ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה, זולתי מפי מקובל חכם, לאוזן מקבל מבין... בגדול ממך אל תדרוש, בחזק ממך בל תחקור, במופלא ממך בל תדע, במכוסה ממך אל תשאל, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות}}. קטע זה נוסף על ידי רמב"ן בסוף ימיו לאחר שראה שמפרשים פירושים לסודותיו לא כפי שהתכוון.{{הערה|ראו למשל את החיבור "פירוש לא ידוע לסודות הרמב"ן" אשר הדפיס [[משה אידל]] בכתב העת [[דעת (כתב עת)|דעת]] 2 - 3, עמ' 121 – 126, אשר אינו קרוב לקבלת הרמב"ן, ייתכן שנגד פירוש זה כתב רבי [[שם טוב גאון]] בהקדמתו לפירושו שיש שפירשו את דברי הרמב"ן "דברים אשר לא עלו על ליבו"}} לדעת אידל, הסיבה שהסתיר והצניע את תורת הקבלה היא מפני האיסור לספר במעשה בראשית.{{ביאור|לטענתו ההלכה אצל רמב"ן תפסה יותר מקום מאשר אצל מקובלים אחרים.}} יאיר לורברבוים הציע מספר נימוקים נוספים, דקות העניינים וחשש לכפירה, דרישה וחקירה בנושאים אלו יכולים להוות פגיעה בכבוד ה', רמב"ן לא קיבל מסורת ברורה בנושאים אלו.{{הערה|[[יאיר לורברבוים]], '''האומנם קבלת הרמב"ן היא ידע סגור''' [[ציון (כתב עת)|ציון]] פב, תשע"ז, 309 - 354.}}

עודד ישראלי{{הערה|[https://www.academia.edu/20001769/מוקדם_ומאוחר_בתולדות_העברת_הסוד_בפירוש_רמב_ן_לתורה '''מוקדם ומאוחר בתולדות העברת הסוד בפירוש הרמב"ן לתורה'''], [[ציון (כתב עת)|ציון]] עט, תשע"ד, עמ' 477}} טען שלרמב"ן היו שלוש תקופות בחייו: התקופה הראשונה, שבה נטה לפרסם את תורת הקבלה, ובה כתב את פירושו לספר יצירה, דרשה לחתונה, ופירוש לסוד מעשה בראשית; התקופה השנייה, שבה נטה יותר להסתיר את תורת הסוד, ובה כתב את פירושו לתורה והטמין בו רמזים רבים על דרך האמת; והתקופה השלישית – סוף ימיו, שבה שלח אזהרה לתלמידיו להסתיר את תורת הקבלה, ולא לנסות להבין את דבריו.

הבדל נוסף הוא שבניגוד לקבלת גירונה, קבלת הרמב"ן היא תאורטית בלבד ואינה נוגעת לחיי המעשה, כלומר הרמב"ן מפרש את הסוד שב[[ארבעת המינים]] וב[[תקיעת שופר]] אך כותב שאין לכוון את כוונות אלו בעת המעשה,{{הערה| ראו עודד ישראלי [https://in.bgu.ac.il/en/humsos/goldstein-goren/books/JT1%20-%20Gurfinkel.pdf "לא יכוון המקריב ולא יעלה במחשבתו רק לשם המיוחד"] כתב העת מחשבת ישראל גיליון א, עמ' 9 – 22, באר שבע תשע"ט}} ואף את התנגדותו לתורת הכוונות העתיק מאיגרתו של רב מאיר בן שמעון מנרבונה מגדולי מתנגדי הקבלה.

רבי [[יצחק דמן עכו]] וכן תלמידי ה[[רשב"א]], רבי [[יהושע אבן שועיב]] ורבי [[שם טוב גאון]], כתבו פירושים לפירושו על התורה על פי הקבלה.{{הערה|פירושיהם יצאו לאור על ידי [[מוסד הרב קוק]] בשם '''קבלת הרמב"ן'''' ריד"ע מביא גם פירוש בשם "קבלת ספורטה", (ע"ש כינויו דה פורטה).}}

סמכותו ההלכתית של רמב"ן תרמה רבות להתפשטות הקבלה.

== מדעותיו ==
==== אגדות חז"ל ====
בספר הוויכוח כתב רמב"ן: {{ציטוטון|ועתה אני אפרש לכם למה אמרתי שאיני מאמין בזה דעו כי אנחנו יש לנו שלשה מינים של ספרים האחד הוא התנ"ך וכולנו מאמינים בו אמונה שלמה והשני הוא הנקרא תלמוד והוא פירוש למצוות התורה כי בתורה יש תרי"ג מצוות ואין בה אחת שלא נתפרשה בתלמוד ואנחנו מאמינם בו בפירוש המצוות עוד יש לנו ספר שלישי הנקרא מדרש ר"ל {{מונחון|שרמוני"ש|דרשות}} כמו שאם יעמוד ההגמון ויעשה שרמון אחד ואחד מן השומעין היה טוב בעיניו וכתבו וזה הס' מי שיאמין בו טוב ומי שלא יאמין בו לא יזיק}}{{הערה|כל כתבי רמב"ן מהדו' [[מוסד הרב קוק]] ח"א עמ' שח}} מציטוט זה משתמע שיחסו של רמב"ן לאגדות הוא כאל ספרות שאיננה קנונית כמו החלק ההלכתי שבתלמוד, ומשמעות דבריו, כי החלק האגדי איננו מחייב וניתן לחלוק עליו. אך מהסתכלות על שאר כתביו לתלמוד ולמקרא אנו מוצאים יחס חשוב לאגדות ולעיתים אף לפסיקת הלכה. בעקבות כך יש שפירשו בכוונתו שאמר את דבריו לצורך הוויכוח כדי להדוף טענותם אך ודאי שהוא עצמו לא סבר כן.{{ביאור| ב[[משפט פריז]] וב[[ויכוח טורטוסה]] למשל ביארו את המדרשים בצורה אליגורית מה שהביא את הנוצרים לחלוק על דבריהם ולדרוש מקור לכך}}{{הערה|הרב [[מרדכי אליאשברג]] שביל הזהב עמ' 27, {{צ-מאמר|שם=לבקרת הוויכוחים של ר"י מפאריש ושל רמב"ן|קישור=|כתב עת=תרביץ ב ב|שנת הוצאה=|מחבר=יצחק בער}} [[חיים הלל בן ששון]] פרקים בתולדות היהודים בימי הביניים תל אביב תשי"ח עמ' 251}} פרשנים נוספים סברו שאין הוא אלא ממשיך דרך הגאונים ביחסם לאגדה באומרם 'אין סומכים על דברי אגדה' וציטוטים מעין אלו,{{הערה| הרב [[שאול ליברמן]] 'שקיעין' ירושלים תש"ל, עמ' 83, וכך כנראה סבר רבי [[יצחק אברבנאל]] בספר 'ישועות משיחו' חלק ב, וכן ירמיהו מלחי [http://www.shaanan.ac.il/wp-content/uploads/2018/08/Laor/Ktav_Et/Shnaton/K-13/13-6%20malchi.pdf היבטיו ההיסטוריים והתאולוגיים של ויכוח הרמב"ן בברצלונה והיחס המשתקף ממנו על תוקפם של מדרשי חז"ל], '''שאנן שנתון המכללה הדתית לחינוך''', חיפה, 13, 2008, עמ' 127-135}} אך זוהי הסתכלות ספציפית על הוויכוח ולא הסתכלות כוללנית על שאר כתביו.{{הערה|כך טענו [[עזרא שבט]] [https://hebrewbooks.org/46997 חידושי הרמב"ן למסכת כתובות] עמ' 16 – 17 יהלום ועוד}} [[שלם יהלום]]{{הערה| {{צ-מאמר|מחבר=שלם יהלום|שם=ויכוח ברצלונה ומעמד האגדה במשנת רמב"ן|כתב עת=ציון 69 (1) 25-43}}.}} פירש בדבריו שכל כוונתו שהאגדות אינן המדד להשקפות האמונה ולפסיקת ההלכה כי הן נאמרו בדרך דרש ולא בדרך פשט ומפני ש[[שבעים פנים לתורה]].{{הערה| למאמרים על יחסו לאגדה על פי הוויכוח ראו הנ"ל וכן הרב ארי יצחק שבט [http://asif.co.il/download/kitvey-et/zor/zhr%2011/zhr%2011%205.pdf תוקפם המחייב של מדרשי חז"ל  - גישתו של הרמב"ן לאור הוויכוח בברצלונה], '''צוהר''' יא (קיץ, תשס"ב), עמ' 49–68, חנה דוידסון, '''הרמב"ן והאגדה בהקשר וויכוח ברצלונה''', כרמי שלי מחקרים באגדה ובפרשנותה מוגשים לפרופ' כרמי הורביץ, [[אברהם גרוסמן]] ואחרים, ניו יורק 2012 עמ' 83 – 97. למאמרים כלליים ראו, [[מרים סקלרץ]], [https://openscholar.huji.ac.il/sites/default/files/jstudies/files/_file_1409475679.pdf רמב"ן כפרשן האגדה במהלך פירושו לתורה], [[שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום]], כג, תשע"ד, עמ' 243 -262, הנ"ל, [https://openscholar.huji.ac.il/sites/default/files/jstudies/files/_file_1409475679.pdf התמודדות עם הפער בין הפשט לדרש – רמב"ן בעקבות ראב"ע], שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כב, תשע"ג, עמ' 189 – 222, נורית מנדלקורן, [https://www.michlala.edu/Productions/magazines/files/michlol_73_8.pdf יחס הרמב"ן לאגדה בפירושו לתורה], 'מכלול' כט עמ' 103 תשע"ג, אלי גורפינקל מנחת קנאות לר' זכריה בן משה הכהן מקנדיאה [[קובץ על יד]], ל, עמ' 149 – 156,  יוסי אראל, [http://www.herzog.ac.il/vtc/tvunot/mega51_erel.pdf אברם ושרי ברדתם מצרימה – ליחסו של רמב"ן למדרשי האגדה] בתוך [[מגדים (כתב עת)| מגדים]] נא עמ' 57}}

עודד ישראלי טען שבצעירותו רמב"ן היסס לחלוק על חז"ל,{{ביאור|כמו שניתן לראות בדרשת תורת ה' תמימה}} אך בבגרותו לא חשש להציע את "דרך הפשט" גם אם היא שונה מפרשנות חז"ל, כפי שניתן לראות בפירושו לתורה.

רמב"ן התייחס לאגדות במקומות נוספים בכתביו; להלן אחדים מהם. ב[[הלכות נדה]] כתב: 'וצריך אני להשכילך על אגדה זו... אלא שהם הסתירו דבריהם ברמזים כמנהגם הטוב בכל מקום'. באיגרותיו כתב: 'להחרים ולנדות ולשמת כל לשון המדברת גדולות אשר האלוהים יצמית המלעיג על ההגדות'.{{הערה|אגרת ה}} ובפי' לתורה כתב: 'ואם אגדה היא נסבול הדוחק לקבלה'.{{הערה|במדבר כו יג}}

==== ארץ ישראל ====
[[קובץ:Rabbi Moses ben Nachman (Nahmanides) - Wall painting in Acre, Israel.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור קיר של רמב"ן, באודיטוריום בעכו|250px]]
[[קובץ:PikiWiki Israel 43166 Grave of Nahmanides in Hebron.JPG|250px|ממוזער|שמאל|ציון קבר רמב"ן ב[[חברון]], ליד [[מערת המכפלה]]]]
אהבתו של רמב"ן ל[[ארץ ישראל]] הייתה גדולה, ובשונה מרבנים אחרים בני תקופתו, הוא הצליח לחיות בארץ ישראל מספר שנים, רמב"ן בפירושו לתורה מרבה לשבחה. הרמב"ן כתב על כישלונן של מעצמות העולם השונות בזמנו, הכוחות הנוצרים [[מסעי הצלב|הצלבנים]] מחד והשושלות ה[[אסלאם|מוסלמיות]] מאידך, להתמיד בשליטתן על ארץ ישראל, {{ציטוטון|היא בשורה טובה בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו. וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה או לשון. וכולם משתדלים להושיבה, ואין לאל בידם.|פירוש הרמב"ן לתורה, ויקרא, כו, טז}}

הרמב"ן ראה את יישוב ארץ ישראל כ[[מצוות עשה]] בכל עת. {{ציטוט|תוכן='וירשתם אותה וישבתם בה' (דברים יא לא),... בזכות שתירש תשב. ואל תשתבש ותאמר כי המצווה היא המצווה במלחמת שבעה עממים שנצטונו לאבדם... אין הדבר כן, שאנו נצטוינו להרוג האומות ההם בהלחמם עמנו, ואם רצו להשלים נשלים עמהם, ונעזבם בתנאים ידועים, אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות.{{הערה|ספר המצוות לרמב"ן עשה ד}}}}

בהתבסס על מדרש חז"ל ב[[ספרי]], סבור הרמב"ן שעיקר כוונת התורה בציווי ה[[מצוות]] הייתה ש[[עם ישראל]] יקיים אותן בשבתו בארץ ישראל. בתקופת ה[[גלות]] ומחוץ לארץ ישראל נובע חיוב המצוות רק כהכנה וכ"ציוּן" לקראת קיומן בשלמות בארץ ישראל: {{ציטוט|והנה הכתוב שאמר (דברים יא יז) ואבדתם מהרה ושמתם את דברי וגו', אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כ[[תפילין]] ומזוזות, ופרשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה'...".|פירוש הרמב"ן לתורה, ויקרא, יח, כה}}{{הערה|ראו עוד, יהושע פראוור, תולדות היהודים בממלכת הצלבנים, הוצאת יד בן צבי, 2000, עמודים 166–167; מיכאל נהוראי "ארץ ישראל בתורתם של הרמב"ם והרמב"ן, ארץ ישראל בהגות היהודית בימי הביניים" ירושלים תשנ"א; "[https://www.hebrewbooks.org/50716 בעבודתו ינחלו]" ירושלים תשס"א.}}

אומנם בשונה מרבי [[יהודה הלוי]] והוגים אחרים שראו בארץ ישראל ארץ שמביאה כפרה, חוכמה, נבואה, השראת שכינה, ושפע, רמב"ן לא ראה בארץ ישראל אלא מקום שבו "משפט אלוהי הארץ שולט".{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=עודד ישראלי|שם=ר' משה בן נחמן ביוגרפיה אינטלקטואלית|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מאגנס|שנת הוצאה=2020}} עמ' 156 – 162}}

רבים ראו ברמב"ן מכונן היישוב היהודי בירושלים לאחר החורבן{{הערה|{{אוצר החכמה|[[פינחס גראייבסקי]] (עורך), [[יהודה ליב מימון]] (מחבר)|הרמב"ן וירושלם|149631|כרך א, עמ' 15|כותרת=הבונה הראשון|עמוד דיגיטלי=13}} {{העברי||הרמב"ן והישוב בארץ ישראל|19170803|7}}); {{אוצר החכמה|[[פינחס גראייבסקי]] (עורך), [[משה דוד גאון]] (מחבר)|הרמב"ן וירושלם|149631|כרך א, עמ' 25|כותרת=בונה ירושלים|עמוד דיגיטלי=25}}; {{חרות|ב. לרנר|אהבת ארץ ישראל במשנת הרמב"ן|19610519|40}}; [[יעקב אבן חן]], עליית הרמב"ן לארץ ותחיית היישוב היהודי, '''קרדום''' - דו ירחון לידיעת הארץ 1 (ספטמבר 1978) 33-37; דוד מרגליות, על עלייתו החלוצית של הרמב"ן לא"י ויסודותיה העיוניים, '''קורות''' ד (תשכז) 301-310}} עובדה זו היא [[הגיוגרפיה|הגיוגרפית]] ואין לה בסיס היסטורי.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=עודד ישראלי|שם=ר' משה בן נחמן ביוגרפיה אינטלקטואלית|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מאגנס|שנת הוצאה=2020}} עמ' 339}}

===השגחה===
רמב"ן התייחס להשגחה פרטית מספר פעמים בכתביו, לכאורה בצורה סותרת.

בדרשת תורת ה' תמימה כתב:{{הערה|ח"ד שעוועל (עורך), '''כתבי רבינו משה בן נחמן''', מוסד הרב קוק, תשכ"ד, חלק א, עמ' קנג-קנה}} {{ציטוט|אין לאדם חלק בתורת משה רבנו ע"ה עד שיאמין שכל דברינו ומעשינו כולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם}}, רמב"ן חזר על דבריו אלו בפירושו לפרשת בא,{{הערה|{{תנ"ך|שמות|יג|טז|מפרש=רמב"ן}}}}{{הערה|רמב"ן חזר על דבריו גם בפירושו לבראשית מו טו}} דבריו אלו מוכרים בעיקר בזכות פירושו בפרשת בא ומצוטטים רבות על ידי [[משגיח]]ים ובעלי מוסר שונים,{{ביאור|ראו {{המכלול|דברי הרמב"ן בפרשת בא}}, הדברים נכתבו לראשונה בדרשה}} בדבריו אלו למעשה מבטל את הגישה [[דטרמיניזם|הדרטמיניסטית]] לחלוטין, לדבריו כל ההנהגה בעולם היא מושגחת ובצורה של "ניסים נסתרים".{{ביאור|"יש בזה משום נטייה להפוך את מה שאנו קוראים חוקי הטבע למעין אחיזת עיניים מפני שאנו רואים כגילוי חוקיות מה שלאמיתו של דבר אינו אלא רציפות אחת של ניסים שבהם בא לגילויו היעוד הנסתר של התורה..." -  [[גרשום שלום]], '''הקבלה בגירונה''', ירושלים תשמ"ג, עמ' 306}}{{ביאור|כך היא ההבנה הפשוטה, דוד ברגר ו[[צבי לנגרמן]] טענו שניתן לפרש את דבריו שיש סיבתיות אך היא כפופה ל"מנגנון הגמול" במקרי הצורך, ראו: {{כ}}
{{אקדמיה|צבי לנגרמן| Acceptance and Devaluation: Nahmanides’ Attitude towards Science’|390537| The Journal of Jewish Thought and Philosophy|1 (1992), pp. 223-245}}; {{ש}} David Berger, ‘Miracles and the Natural Order in Nahmanides’, Rabbi Moses
 Nahmanides (Ramban): Explorations in His Religious and Literary Virtuosity, ed. Isadore Twersky London 1983, pp. 107-128, {{כ}} גרסה עברית (חלקית של המאמר) ראו: {{JSTOR||על נס וטבע במשנת הרמב"ן|24186811|דעת|גיליון 19 עמ' 169-170}}; כך סבר גם הרב [[ראובן לויכטר]], ראו: [https://www.kolhalashon.com/new/Media/PlayShiur.aspx?FileName=34475808&Lang=Hebrew ביאור ברמב"ן סוף פרשת בא], באתר [[קול הלשון]], (ההסבר הראשון)}}
לעומת זאת בפירושו ל[[ספר איוב]]{{הערה|ח"ד שעוועל (עורך), '''כתבי רבינו משה בן נחמן''', מוסד הרב קוק, תשכ"ד, חלק א' עמ' קח-קט}} רמב"ן נוקט עמדה קרובה לדעת הרמב"ם, לדבריו על צדיקים יש השגחה פרטית, על בינונים אין השגחה ומפני כך "רוב העולם נעזב למקרים" ועל רשעים יש השגחה פרטית לשלילה, דברי רמב"ן שונים במעט משיטת הרמב"ם, לפי הרמב"ם על הצדיקים יש השגחה "מפני שההשגחה הולכת בעקבות השכל" ולפי הרמב"ן זה מתנה מה' כגמול על מסירותם ודבקותם, כמו כן לפי הרמב"ם אין השגחה לרשעים{{ביאור|מפני שההשגחה הולכת בעקבות השכל וכל עוד שהרשעים לא דבקים בה' אין סיבה שיושגחו}} ולרמב"ן יש השגחה שלילית.

בפירושו לויקרא{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|כו|יא|מפרש=רמב"ן}}}} כתב שאין לאדם ללכת ל[[רופא]] כי "מה לרופא בבית ה", בהמשך דבריו מבאר את כוונתו, אם האדם מגיע למדרגה שבוטח בה' לגמרי אז לא צריך ללכת לרופא, רמב"ן מגדיר את דבריו "בהיות ישראל שלמים והם רבים", בפירושו לבראשית{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יח|יט|מפרש=רמב"ן}}}} הוא נוקט עמדה מיימונית וכותב שאין השגחה על רשעים בכלל אלא על צדיקים.

מכיוון שדבריו של רמב"ן סותרים, מצד אחד "רוב העולם נעזב למקרים" ומנגד "שכל דברינו ומעשינו כולם נסים" יש שניסו לבאר את דבריו במספר דרכים: חיים חנוך טען שבדבריו יש הבדל ביחס לציבור או ביחס לפרט,{{הערה|{{אוצר החכמה|חיים חנוך|רמב"ן כחוקר ומקובל|168295|ירושלים תשמ"ב, עמ' 54 הערה 162|עמוד דיגיטלי=121}}}} [[מיכאל נהוראי]] טען שבדבריו יש הבדל בין השגחה ב[[תקופת האבות]] להשגחה בזמנים מאוחרים יותר,{{הערה|{{JSTOR|מיכאל נהוראי|תורת הנס והטבע אצל הרמב"ן וזיקתה לר' יהודה הלוי|24189901|דעת|גיליון 17, קיץ תשמ"ו, עמ' 23 – 31}}}} [[גרשום שלום]] טען שבדבריו יש הבדל בין השגה על עם ישראל לשאר האומות,{{הערה|גרשום שלום, '''הקבלה בגירונה''', ירושלים תשמ"ג, עמ' 309}} [[מרים סקלרץ]] טענה שדגם פרשני רוֹוח בפירושי רמב"ן מורה על חוסר הכרעה מודעת ומכוונת בין טבע ובין נס.{{הערה|{{אקדמיה|מרים סקלרץ|או שהיה ממעשה הניסים - מקום הנס בהכרעותיו הפרשניות של רמב"|39776030|בית מקרא|כרך נח חוברת ב, תשע"ג עמ' 100 - 115}}}}

עודד ישראלי טען שמדובר בהתפתחות בכתביו, בראשית חייו נקט גישה מחמירה שלא מאפשרת את המקרה, בחלוף השנים נתן מקום גם למקרה.{{הערה|{{אקדמיה|[[עודד ישראלי]]|"וגם בני האדם מונחים בו למקרים – לתולדות תורת ההשגחה של רמב"ן"|78356659|[[דעת (כתב עת)|דעת]]|90, 2020, עמ' 83 – 107}}}}{{הערה|ראו גם אצל [[משה הלברטל]], '''על דרך האמת – רמב"ן ויצירתה של מסורת''', הוצאת כתר ומכון שלום הרטמן 2006, עמ' 154 והלאה, {{כותר|96887417|156.5129.6}}}}

== ביקורת על רמב"ן ==
רמב"ן ספג ביקורת לאחר מותו, משני סוגים: על אמונתו בקבלה וכן טענה על ערבוב [[קבלה]] ו[[פילוסופיה]].

[[ריב"ש]] מתח עליו ביקורת על אמונתו בקבלה: {{ציטוטון|וכן הודעתיך מה שאמר אלי ביחוד מורי [[ר"ן|הר"ר נסים ז"ל]] כי הרבה יותר מדי תקע עצמו הרמב"ן ז"ל להאמין בעניין הקבלה ההיא}}.{{הערה|שו"ת הריב"ש תשובה קנז}} גם ר' [[זרחיה חן]] באיגרתו אל ר' [[הלל מוירונה]] בעל תגמולי הנפש מתח עליו ביקורת: {{ציטוטון|והאיש משה הרב בר נחמן ז"ל לא היה יודע טבע המציאות כלל כל שכן טבע דברי הפילוסופים ולא ידע איזה הדרך ישכון אור הכוונה האמיתית אשר כיוון בה הגאון [[רמב"ם|רבינו זצ"ל]] בספרו הנכבד ר"ל [[מורה נבוכים]] כי לא הורגל בו ואם עיין בו לא רצה להעמיק בחלקיו ופרקיו ושעריו ולא לדקדק ולפקפק בדבריו כי המבין כוונתו האמיתית אינו תמה על חד מדבריו כל שכן שלא יהיה פורץ גדר לגזור אומר לחלוק עליו כי כולם נכונים למבין וישרים למוצאי דעת}}.{{הערה|נדפס בכתב העת 'אוצר נחמד' ב 117}}{{ביאור| רבי [[שם טוב אבן שם טוב (הראשון)]] ענה על דבריו, (בספר האמונה כה:) {{ציטוטון|ולזה כתב אחד מהמתפלספים על הרמב"ן ז"ל כי להיותו בלתי מבחין בין האפשר והנמנע השיג על הרב וזה האיש היה סכל כי לא עמד על דעת הרמב"ן ז"ל}}.}}

רבי [[יהוסף אשכנזי]] "התנא מצפת", כתב עליו:{{הערה|נדפס על ידי [[גרשום שלום]] ב[[תרביץ]] כח, נספח אות נב}} {{ציטוטון|והנה מה תמיה גדולה היא מה שרצה להרכיב דרכי ה[[פילוסופיה]] עם דרכי האמת. ומוטב היה לו להרמב"ן להניח לשונות פילוסופים ודעותיהם ולאחוז בקבלתו כדרכו בכל מקום... והוא אין דרכו להוציא מאמרי חכמים מפשוטן}}. גם רבי זכריה בן משה, מחכמי קנדיאה, שהיה בסוף תקופת ה[[ראשונים]], מתח עליו ביקורת:{{הערה| נדפס על ידי [[אלי גורפינקל]], '''מנחת קנאות לרבי זכריה בן משה מקנדיאה''', קובץ על יד כ (ל) עמ' 144}} {{ציטוטון|טוען על רבים ונכבדים ממנו וחוקר תכלית החקירה לטעון כנגדם ובפתע פתאום בורח את הקבלה ומהפך הכל אל הנסתר לגמרי אם הוא מקובל יורנו בקבלה ויניח טענות והחקירה ואם בוחר בחקירה לא יברח אל הקבלה.}}

ניתן ללמוד מחיצי הביקורת שרמב"ן שילב קבלה ופילוסופיה ויצר לעצמו דרך ביניים.

==לקריאה נוספת==
====חיבורים====
*ר[[ח"ד שעוועל]], '''רבינו משה בן נחמן''', [[מוסד הרב קוק]], ירושלים תשכ"ז.{{הערה| על ספר זה ראו, יונה עמנואל, "רבנו משה בן נחמן מאת הרב חיים דוב שעוועל" [[המעיין (כתב עת)|המעיין]] ח תשכ"ח, עמ' 64 – 76}}
*[[עודד ישראלי]], '''ר' משה בן נחמן, ביוגרפיה אינטלקטואלית''', [[הוצאת מאגנס]], 2020.
*[[חביבה פדיה]], '''הרמב"ן: התעלות: זמן מחזורי וטקסט קדוש''', הוצאת [[עם עובד]], תל אביב, תשס"ג.
*[[משה הלברטל]], '''על דרך האמת - הרמב"ן ויצירתה של מסורת''', [[מכון הרטמן]], ירושלים, תשס"ו
*[[עמוס פונקנשטיין]] '''פרשנותו הטיפולוגית של הרמב"ן – תדמית ותודעה היסטורית ביהדות ובסביבתה''', הוצאת עם עובד, תל אביב, תשנ"א.
*[[בנימין זאב קדר]], '''פרקים בתולדות ירושלים בימי הביניים''', [[הוצאת יד יצחק בן-צבי]], ירושלים, תשל"ט, 1978, פרק 6: יהודי ירושלים, 1267-1187, וחלקו של הרמב"ן בשיקום קהילתם, עמודים 122–133.
*[[יוסף עופר (חוקר תנ"ך)|יוסף עופר]] ו[[יהונתן יעקבס]], '''תוספות רמב"ן לפירושו לתורה שנכתבו בארץ ישראל''', הוצאת מכללת הרצוג והאיגוד למדעי היהדות, ירושלים, תשע"ג
*[[שרגא אברמסון]], '''כללי התלמוד בדברי הרמב"ן,''' הוצאת [[מוסד הרב קוק]], ירושלים, תשל"א.
* [[שלם יהלום]] '''בין גירונה לנרבונה: אבני בנין ביצירתו של רמב"ן''' תשל"ג.
* Nina Caputo. "'''Nahmanides in Medieval Catalonia: Histori Community & Messianism'''. Notre Dame 2007.

====מאמרים====
*יצחק טברסקי, כרמי הורוביץ (ע), כמעיין המתגבר: הלכה ורוח ביצירת חכמי ימי הביניים, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2000, פרק 27, הרמב"ן ויצירתו הדתית והספרותית, עמ' 618–627.
*[[משה אידל]], נשמת אלוה: על אלהיות הנשמה אצל הרמב"ן והאסכולה שלו, '''החיים כמדרש: עיונים בפסיכולוגיה יהודית לכבוד פרופסור מרדכי רוטנברג''', ע' 330 -338, תל אביב 2004.
* [[שלם יהלום]] "דאורייתא ודרבנן: מעמדה של האישיות היוצרת במחשבת הרמב"ן" '''היספניה יודאיקה''' 6, תשס"ט, עמ' נג – עא.

==קישורים חיצוניים==
===עליו===
{{מיזמים|ויקיציטוט=רמב"ן|ויקיטקסט=מחבר:רמב"ן|שם ויקיטקסט=כתבי הרמב"ן|ויקימילון=רמב"ן}}
{{פרופילי אנציקלופדיות}}
* {{מרחב|משה בן נחמן}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007265652205171|משה בן נחמן (1194-1270)}}
* {{אוצר ישראל|ו|313|משה בן נחמן|עמודים=303–304}}
* {{גדולי ישראל|ד|65|עמודים=1139-1127}}
* {{פרויקט בן-יהודה|זיהוי=10573|שם=יצחק אונא|שם היצירה=הרמב"ן, חייו ופעולתו}}
* {{אוצר החכמה|[[חיים חנוך]]|הרמב"ן כחוקר ומקובל - הגותו התורנית מתוך פרשנותו למצוות|168295|תשל"ח|}}
* {{היברובוקס|מאיר מיארה|הרמב"ן בחוג גירונה|68105|{{כ}}ירושלים, [[תש"ס]]}}
* מאיר אליעזר כ"ץ רפאפורט, [https://ia601600.us.archive.org/2/items/toldotharambanko00rapa/toldotharambanko00rapa.pdf '''תולדות הרמב"ן'''], [[קראקא]], תרנ"ח
===חיבוריו===
* {{סימניה סופר|235877}}
* {{פרויקט בן-יהודה|זיהוי=1448}}
* [https://www.sefaria.org.il/topics/ramban?sort=Relevance&tab=sources כתבי רמב"ן] באתר [[ספריא]]
* {{היברובוקס||ספר הגאולה|41398|בעריכת הרב [[יהושע משה אהרונסון]], {{כ}}ירושלים, תשי"ט}}
* {{היברובוקס|הרב [[משה צוריאל]]|אוצרות רמב"ן|58455|מפתחות וליקוטים מכתבי רמב"ן,{{כ}} בני ברק, תשע"ו}}

===מאמרים===
* {{רמב"י נושא|משה בן נחמן רמבן|Nahmanides|רשימה=כן}}
* {{אקדמיה|חביבה פדיה|ציור ותמונה בפרשנות הקבלית של הרמב"ן|10684669|מחניים|6, תשנ"ד, עמ' 123-114}}
* {{אקדמיה|חביבה פדיה|"ארץ של רוח וארץ ממש — ר' עזרא ר' עזריאל והרמב"ן"|9951056||[[משה חלמיש]] ו[[אביעזר רביצקי]] (עורכים), '''ארץ ישראל בהגות היהודית בימי הביניים''', ירושלים: הוצאת [[יד יצחק בן-צבי]] תשנ"א, עמ' 289-233}}
* שראל רוזנבלט, [https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/59-3.pdf "רצון אדם רצון אלוהים ": סוד הקרבן בקבלת הרמב"ן, בין גירונה לברצלונה], עבודה בהנחיית עודד ישראלי, [[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]] 2014
* יוסי אראל, [https://jewish-faculty.biu.ac.il/files/jewish-faculty/shared/erel.pdf פרשנות פשט למקרא והלכה פסוקה בעבודתו של הרמב"ן], '''JSIJ'''{{כ}} 8, 2009
* '''הרמב"ן וירושלים''' ([http://hebrewbooks.org/36937 חלק א], [http://hebrewbooks.org/36940 חלק ב], [http://hebrewbooks.org/36939 חלק ג], [http://hebrewbooks.org/36938 חלק ד] באתר [[היברובוקס]]) מאת [[פנחס גרייבסקי]] בהשתתפות [[שאול חנא קוק]], [[משה דוד גאון]], [[אברהם לונץ]], [[בן ציון טרגן]], הרב [[יעקב משה טולידאנו]], הרב [[ראובן מרגליות]], הרב [[בן ציון חזן]], הרב [[שמואל קליין]], הרב [[יצחק יעקב וכטפויגל]], והרב [[יהודה לייב מימון]] ירושלים תרצ"ט.
* יהודית וויס, "[https://www.jstor.org/stable/26921304 הקבלה בגירונה במאה ה-13 עזריאל ורמב"ן הערכה מחודשת"] [[תרביץ]], פז א, עמ' 67 -97, במאגר [[JSTOR]]
* יצחק מייטליס, [https://www.ariel.ac.il/wp/moreshet-israel-jurnal/wp-content/uploads/sites/209/2023/08/יצחק-מייטליס.pdf ר' משה בן נחמן כגיאוגרף היסטורי], '''מורשת ישראל''', 21, 1 (2023), עמ' 71–86.

==ביאורים==
{{ביאורים}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{ציר זמן לרבנים|התחלה=1194|מספר שנים=76}}
{{רמב"ן}}
{{פרשני המקרא בימי הביניים}}
{{פרשני התלמוד בימי הביניים - ספרד}}
{{ראשונים}}
{{ראשוני המקובלים}}

{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:רמב"ן|*]]
[[קטגוריה:ראשוני ספרד]]
[[קטגוריה:מחברי ספרי שו"ת: ראשונים]]
[[קטגוריה:פרשני המקרא]]
[[קטגוריה:פרשני התלמוד]]
[[קטגוריה:פרשני הרי"ף]]
[[קטגוריה:מחברי ספרי מוסר ומחשבה]]
[[קטגוריה:מחברי ספרי הלכה: ראשונים]]
[[קטגוריה:ראשוני המקובלים בימי הביניים]]
[[קטגוריה:משוררים כותבי עברית]]
[[קטגוריה:הפולמוס היהודי-נוצרי]]
[[קטגוריה:אנשי עליות קדומות לארץ ישראל]]
[[קטגוריה:עולים לרגל לירושלים]]
[[קטגוריה:ספר המצוות לרמב"ם: פרשנים, מתרגמים ומהדירים]]
[[קטגוריה:רופאים יהודים בימי הביניים]]
[[קטגוריה:רופאים מהמאה ה-13]]
[[קטגוריה:ירושלים: רבנים]]
[[קטגוריה:פליטים יהודים]]
[[קטגוריה:עולים לארץ ישראל במאה ה-13]]
[[קטגוריה:ילידי 1194]]