לדלג לתוכן

RDX – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ברוקולי (שיחה | תרומות)
מאין תקציר עריכה
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-\| *נוסחה כימית *= *[^|]+?\n +)
 
(29 גרסאות ביניים של 18 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:

{{תרכובת|
{{תרכובת
|תמונה=[[תמונה:RDX.png|250px]]
|תמונה=[[קובץ:RDX.png|250px]]
|שם=ציקלוטרימתילנטריניטראמין
|שם=ציקלוטרימתילנטריניטראמין
|שם סיסטמטי=<div style="direction: ltr;">
|שם סיסטמטי=<div style="direction: ltr;">
שורה 6: שורה 7:
</div>
</div>
|שמות נוספים=RDX, ציקלוניט, הקסוגן, T4
|שמות נוספים=RDX, ציקלוניט, הקסוגן, T4
|נוסחה כימית=<div style="direction: ltr;">
(CH<sub>2</sub>-N-NO<sub>2</sub>)<sub>3</sub>
(CH<sub>2</sub>-N-NO<sub>2</sub>)<sub>3</sub>
</div>
</div>
|מסה מולקולרית=222.117
|מראה=מוצק גבישי לבן
|מראה=מוצק גבישי לבן
|CAS=121-82-4
|צפיפות=1.82
|צפיפות=1.82
|מצב צבירה=מוצק
|מצב צבירה=מוצק
שורה 19: שורה 17:
|בליעה אופטית=
|בליעה אופטית=
|חומציות=
|חומציות=
|CAS=121-82-4
|מסה מולרית=222.117
}}
}}
'''ציקלוטרימתילנטריניטראמין''' (Cyclotrimethylenetrinitramine), ידוע גם בשמות '''RDX''', ציקלונייט, הקסוגן ו-T4, הוא [[חומר נפץ]] מסוג [[ניטרואמין]], המשמש במגוון יישומים צבאיים ותעשייתיים. קיימות גרסאות נוספות לשם הסיסטמטי של החומר, ביניהן Cyclotrimethylene-trinitramine, ו-Cyclotrimethylene Trinitramine.
'''ציקלוטרימתילנטריניטראמין''' (Cyclotrimethylenetrinitramine), ידוע גם בשמות '''RDX''', ציקלונייט, הקסוגן ו-T4, הוא [[חומר נפץ]] מסוג [[ניטרואמין]], המשמש במגוון יישומים צבאיים ותעשייתיים. קיימות גרסאות נוספות לשם הסיסטמטי של החומר, ביניהן Cyclotrimethylene-trinitramine, ו-Cyclotrimethylene Trinitramine.
שורה 24: שורה 24:
בצורתו הטהורה RDX הוא [[מוצק]] [[גביש]]י [[לבן]]. לשימוש כחומר נפץ הוא מעורבב בדרך כלל עם חומרי נפץ נוספים ו[[פלסטיסייזר]]ים או חומרים להפחתת הרגישות. הוא יציב באחסנה, ונחשב לאחד מחומרי הנפץ החזקים ביותר בשימוש צבאי.
בצורתו הטהורה RDX הוא [[מוצק]] [[גביש]]י [[לבן]]. לשימוש כחומר נפץ הוא מעורבב בדרך כלל עם חומרי נפץ נוספים ו[[פלסטיסייזר]]ים או חומרים להפחתת הרגישות. הוא יציב באחסנה, ונחשב לאחד מחומרי הנפץ החזקים ביותר בשימוש צבאי.


RDX הוא חומר הבסיס למספר תערובות נפץ צבאיות: הרכב A (חומר נפץ גרגרי, מצופה [[שעווה]], המורכב מ-RDX ושעווה), הרכב A5 (תערובת RDX עם 1.5% [[חומצה סטארית]]), הרכב B (תערובת ניתנת ליציקה של RDX ו-[[TNT]]), הרכב C (חומר נפץ פלסטי להרס מבנים, מורכב מ-RDX, חומרי נפץ נוספים ופלסטיסייזרים), הרכב D (תערובת ניתנת ליציקה של RDX, TNT, אבקת [[אלומיניום]] ושעוות D-2 עם [[סידן כלוריד]]), [[H-6]], [[ציקלוטול]] ו-[[C4]].
RDX הוא חומר הבסיס למספר תערובות נפץ צבאיות: הרכב A (חומר נפץ גרגרי, מצופה [[שעווה]], המורכב מ-RDX ושעווה), הרכב A5 (תערובת RDX עם 1.5% [[חומצה סטארית]]), הרכב B (תערובת ניתנת ליציקה של RDX ו-[[TNT]]), הרכב C (חומר נפץ פלסטי להרס מבנים, מורכב מ-RDX, חומרי נפץ נוספים ופלסטיסייזרים), הרכב D (תערובת ניתנת ליציקה של RDX, TNT, אבקת [[אלומיניום]] ושעוות D-2 עם [[סידן כלוריד]]), [[H-6]], [[ציקלוטול]] ו-[[C-4]].


RDX הוא גם מרכיב חשוב [[חומר נפץ פלסטי|בחומרי נפץ פלסטיים]] המשמשים ב[[נשק גרעיני]].
RDX הוא גם מרכיב חשוב [[חומר נפץ פלסטי|בחומרי נפץ פלסטיים]] המשמשים ב[[נשק גרעיני]].


==תכונות==
== תכונות ==
[[מולקולה|למולקולות]] החומר מבנה של טבעת [[תרכובת הטרוציקלית|הטרוציקלי]]ת, עם [[אטום|אטומי]] [[חנקן]] בעמדות 1, 3 ו-5, המותמרים בקבוצות [[ניטרו]]. RDX מתחיל להתפרק ב[[טמפרטורה]] של 170°C, ניתך ב-205.5°C, וניצת ב-234°C. [[מקדם RE]] שלו הוא 1.6. [[מהירות פיצוץ|מהירות הפיצוץ]] של RDX בעל [[צפיפות החומר|צפיפות]] של 1.76 [[גרם]] ל[[מטר מעוקב|סמ"ק]] היא 8,750 [[מטר]] ל[[שנייה]]. ל-RDX צפיפות מרבית תאורטית של 1.82 גרם לסמ"ק. נוסחתו המבנית היא: hexahydro-1,3,5-trinitro-1,3,5-triazine.
[[מולקולה|למולקולות]] החומר מבנה של טבעת [[תרכובת הטרוציקלית|הטרוציקלית]], עם [[אטום|אטומי]] [[חנקן]] בעמדות 1, 3 ו-5, המותמרים בקבוצות [[ניטרו]]. RDX מתחיל להתפרק ב[[טמפרטורה]] של 170 °C, ניתך ב-205.5 °C, וניצת ב-234 °C. [[מקדם RE]] שלו הוא 1.6. [[מהירות פיצוץ|מהירות הפיצוץ]] של RDX בעל [[צפיפות החומר|צפיפות]] של 1.76 [[גרם]] ל[[מטר מעוקב|סמ"ק]] היא 8,750 [[מטר]] ל[[שנייה]]. ל-RDX צפיפות מרבית תאורטית של 1.82 גרם לסמ"ק. נוסחתו המבנית היא: hexahydro-1,3,5-trinitro-1,3,5-triazine.


RDX מופק על ידי תגובה בין [[חומצה חנקתית]] מרוכזת ו[[הקסאמין]]:
RDX מופק על ידי תגובה בין [[חומצה חנקתית]] מרוכזת ו[[הקסאמין]]:
שורה 36: שורה 36:
</div>
</div>


ב[[טמפרטורת החדר]], RDX יציב מאוד. בטמפרטורה גבוהה הוא [[בעירה|נשרף]], ולא [[פיצוץ|מתפוצץ]] (אלא אם כן נעשה שימוש ב[[נפץ (מכשיר)|נפץ]]). החומר יציב אפילו אם נפגע מאש [[נשק קל]]. למרות זאת, הוא רגיש מאוד במצבו המגובש, בטמפרטורה נמוכה מ-4°C−.
ב[[טמפרטורת החדר]], RDX יציב מאוד. בטמפרטורה גבוהה הוא [[בעירה|נשרף]], ולא [[פיצוץ|מתפוצץ]] (אלא אם כן נעשה שימוש ב[[נפץ (מכשיר)|נפץ]]). החומר יציב אף אם נפגע מאש [[נשק קל]]. למרות זאת, הוא רגיש מאוד במצבו המגובש, בטמפרטורה נמוכה מ-4 °C−.


בתנאים סטנדרטיים, [[מדד אי-רגישות חומרי נפץ|מדד אי-הרגישות]] של RDX הוא בדיוק 80 (זוהי נקודת ייחוס למדד).
בתנאים סטנדרטיים, [[מדד אי-רגישות חומרי נפץ|מדד אי-הרגישות]] של RDX הוא בדיוק 80 (זוהי נקודת ייחוס למדד).
שורה 42: שורה 42:
RDX עובר [[המראה (פיזיקה)|המראה]] בתנאי [[ריק]], תכונה המגבילה את אפשרות השימוש בו ב[[מהדק פירוטכני|מהדקים פירוטכניים]] ב[[חללית|חלליות]].
RDX עובר [[המראה (פיזיקה)|המראה]] בתנאי [[ריק]], תכונה המגבילה את אפשרות השימוש בו ב[[מהדק פירוטכני|מהדקים פירוטכניים]] ב[[חללית|חלליות]].


==היסטוריה==
== היסטוריה ==
בשנות ה-90 של [[המאה ה-19]] [[גרמניה|הגרמני]] הנס הנינג הציע את החומר כ[[תרופה]]. תכונותיו הנפיצות התגלו רק בשנת [[1920]], ובשנים הבאות הוא יוצר על ידי [[ניטרציה]] ישירה של הקסאמין.
בשנות ה-90 של [[המאה ה-19]] [[גרמניה|הגרמני]] הנס הנינג הציע את החומר כ[[תרופה]]. תכונותיו הנפיצות התגלו רק בשנת [[1920]], ובשנים הבאות הוא יוצר על ידי [[ניטרציה]] ישירה של הקסאמין.


ב[[מלחמת העולם השנייה]] שימש RDX את שני הצדדים, בדרך כלל בתערובות נפיצות של RDX ו-TNT, כמו [[טורפקס]]. RDX שימש באחד מחומרי הנפץ הפלסטיים הראשונים. כיום, בנוסף לשימושים הצבאיים והתעשייתיים, גם [[ארגון טרור|ארגוני טרור]] עושים שימוש ב-RDX, להכנת מטעני נפץ.
ב[[מלחמת העולם השנייה]] שימש RDX את שני הצדדים, בדרך כלל בתערובות נפיצות של RDX ו-TNT, כמו [[טורפקס]]. RDX שימש באחד מחומרי הנפץ הפלסטיים הראשונים. כיום, בנוסף לשימושים הצבאיים והתעשייתיים, גם [[ארגון טרור|ארגוני טרור]] עושים שימוש ב-RDX, להכנת מטעני נפץ.


קיימות מספר השערות בנוגע למקור השם RDX. המקור הסביר ביותר הוא ככל הנראה קיצור של המילים "Research Department composition X". ההופעה המתועדת הראשונה של הכינוי RDX ב[[בריטניה]] הייתה בשנת [[1948]] (Simmons). ב-[[1943]], כתב [[ארצות הברית|האמריקני]] דיוויס (Davis) על חומר הנפץ, וציין כי בארצות הברית הוא ידוע בשם ציקלונייט, בגרמניה - הקסוגן, וב[[איטליה]] - T4.
קיימות מספר השערות בנוגע למקור השם RDX. המקור הסביר ביותר הוא ככל הנראה קיצור של המילים "Research Department composition X". ההופעה המתועדת הראשונה של הכינוי RDX ב[[בריטניה]] הייתה בשנת [[1948]] (Simmons). ב-[[1943]], כתב [[ארצות הברית|האמריקני]] דייוויס (Davis) על חומר הנפץ, וציין כי בארצות הברית הוא ידוע בשם ציקלונייט, בגרמניה - הקסוגן, וב[[איטליה]] - T4.


==לקריאה נוספת==
== לקריאה נוספת ==
<div style="direction: ltr;">
<div style="direction: ltr;">
* Cooper, Paul W. (1996). Explosives Engineering. New York: Wiley-VCH. ISBN 0-471-18636-8.
* Cooper, Paul W. (1996). Explosives Engineering. New York: Wiley-VCH. {{ISBN|0-471-18636-8}}.
* Davis, Tenney L. (1943). The Chemistry of Powder and Explosives, Volume II. New York: John Wiley & Sons Inc.
* Davis, Tenney L. (1943). The Chemistry of Powder and Explosives, Volume II. New York: John Wiley & Sons Inc.
* Urbanski, Tadeusz (1967). Chemistry and Technology of Explosives, Vol. III. Warszawa: Polish Scientific Publishers.
* Urbanski, Tadeusz (1967). Chemistry and Technology of Explosives, Vol. III. Warszawa: Polish Scientific Publishers.
* Meyer, Rudolf (1987). Explosives, 3rd Edition. VCH Publishers. ISBN 0-89573-600-4.
* Meyer, Rudolf (1987). Explosives, 3rd Edition. VCH Publishers. {{ISBN|0-89573-600-4}}.
* Simmons, W.H., Forster, A. and Bowden, R.C., (1948). The Manufacture of R.D.X. in Great Britain: Part II - Raw Materials and Axcillary Processes, in: The Industrial Chemist, Pages 530 - 545, August 1948.
* Simmons, W.H., Forster, A. and Bowden, R.C., (1948). The Manufacture of R.D.X. in Great Britain: Part II - Raw Materials and Axcillary Processes, in: The Industrial Chemist, Pages 530 - 545, August 1948.
* Simmons, W.H., Forster, A. and Bowden, R.C., (1948). The Manufacture of R.D.X. in Great Britain: Part III - Production of the Explosive, in: The Industrial Chemist, Pages 593 - 601, September 1948.
* Simmons, W.H., Forster, A. and Bowden, R.C., (1948). The Manufacture of R.D.X. in Great Britain: Part III - Production of the Explosive, in: The Industrial Chemist, Pages 593 - 601, September 1948.
* Henning, German Patent 104,280 (1899).
* Henning, German Patent 104,280 (1899).
</div>
</div>
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{בריטניקה}}
{{בקרת זהויות}}


[[קטגוריה:חומרי נפץ]]
[[קטגוריה:חומרי נפץ]]

[[en:RDX]]
[[bg:Хексоген]]
[[cs:Hexogen]]
[[da:Cyclotrimethylenetrinitramine]]
[[de:Hexogen]]
[[es:RDX]]
[[fi:Heksogeeni]]
[[fr:RDX]]
[[hu:Hexogén]]
[[it:Ciclotrimetilentrinitroammina]]
[[ja:トリメチレントリニトロアミン]]
[[lt:Heksogenas]]
[[lv:Heksogēns]]
[[ml:ആര്‍.ഡി.എക്സ്]]
[[nl:Cyclotrimethyleentrinitramine]]
[[pl:Heksogen]]
[[pt:RDX]]
[[ru:Гексоген]]
[[sk:Hexogén]]
[[sl:Heksogen]]
[[sv:Hexogen]]
[[tr:RDX]]
[[uk:Гексоген]]
[[vi:RDX]]
[[zh:黑索金]]

גרסה אחרונה מ־10:43, 27 בנובמבר 2022

ציקלוטרימתילנטריניטראמין
שם סיסטמטי

1,3,5-trinitroperhydro-1,3,5-triazine

שמות נוספים

RDX, ציקלוניט, הקסוגן, T4 (CH2-N-NO2)3

כתיב כימי C₃H₆N₆O₆ עריכת הנתון בוויקינתונים
מסה מולרית 222.117 גרם/מול
מראה מוצק גבישי לבן
מספר CAS 121-82-4
צפיפות 1.82 גרם/סמ"ק
מצב צבירה מוצק
טמפרטורת היתוך 205.5 °C
478.65 K
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ציקלוטרימתילנטריניטראמין (Cyclotrimethylenetrinitramine), ידוע גם בשמות RDX, ציקלונייט, הקסוגן ו-T4, הוא חומר נפץ מסוג ניטרואמין, המשמש במגוון יישומים צבאיים ותעשייתיים. קיימות גרסאות נוספות לשם הסיסטמטי של החומר, ביניהן Cyclotrimethylene-trinitramine, ו-Cyclotrimethylene Trinitramine.

בצורתו הטהורה RDX הוא מוצק גבישי לבן. לשימוש כחומר נפץ הוא מעורבב בדרך כלל עם חומרי נפץ נוספים ופלסטיסייזרים או חומרים להפחתת הרגישות. הוא יציב באחסנה, ונחשב לאחד מחומרי הנפץ החזקים ביותר בשימוש צבאי.

RDX הוא חומר הבסיס למספר תערובות נפץ צבאיות: הרכב A (חומר נפץ גרגרי, מצופה שעווה, המורכב מ-RDX ושעווה), הרכב A5 (תערובת RDX עם 1.5% חומצה סטארית), הרכב B (תערובת ניתנת ליציקה של RDX ו-TNT), הרכב C (חומר נפץ פלסטי להרס מבנים, מורכב מ-RDX, חומרי נפץ נוספים ופלסטיסייזרים), הרכב D (תערובת ניתנת ליציקה של RDX, TNT, אבקת אלומיניום ושעוות D-2 עם סידן כלוריד), H-6, ציקלוטול ו-C-4.

RDX הוא גם מרכיב חשוב בחומרי נפץ פלסטיים המשמשים בנשק גרעיני.

למולקולות החומר מבנה של טבעת הטרוציקלית, עם אטומי חנקן בעמדות 1, 3 ו-5, המותמרים בקבוצות ניטרו. RDX מתחיל להתפרק בטמפרטורה של 170 °C, ניתך ב-205.5 °C, וניצת ב-234 °C. מקדם RE שלו הוא 1.6. מהירות הפיצוץ של RDX בעל צפיפות של 1.76 גרם לסמ"ק היא 8,750 מטר לשנייה. ל-RDX צפיפות מרבית תאורטית של 1.82 גרם לסמ"ק. נוסחתו המבנית היא: hexahydro-1,3,5-trinitro-1,3,5-triazine.

RDX מופק על ידי תגובה בין חומצה חנקתית מרוכזת והקסאמין:

(CH2)6N4 + 4HNO3 → (CH2-N-NO2)3 + 3HCHO + NH4+ + NO3-

בטמפרטורת החדר, RDX יציב מאוד. בטמפרטורה גבוהה הוא נשרף, ולא מתפוצץ (אלא אם כן נעשה שימוש בנפץ). החומר יציב אף אם נפגע מאש נשק קל. למרות זאת, הוא רגיש מאוד במצבו המגובש, בטמפרטורה נמוכה מ-4 °C−.

בתנאים סטנדרטיים, מדד אי-הרגישות של RDX הוא בדיוק 80 (זוהי נקודת ייחוס למדד).

RDX עובר המראה בתנאי ריק, תכונה המגבילה את אפשרות השימוש בו במהדקים פירוטכניים בחלליות.

בשנות ה-90 של המאה ה-19 הגרמני הנס הנינג הציע את החומר כתרופה. תכונותיו הנפיצות התגלו רק בשנת 1920, ובשנים הבאות הוא יוצר על ידי ניטרציה ישירה של הקסאמין.

במלחמת העולם השנייה שימש RDX את שני הצדדים, בדרך כלל בתערובות נפיצות של RDX ו-TNT, כמו טורפקס. RDX שימש באחד מחומרי הנפץ הפלסטיים הראשונים. כיום, בנוסף לשימושים הצבאיים והתעשייתיים, גם ארגוני טרור עושים שימוש ב-RDX, להכנת מטעני נפץ.

קיימות מספר השערות בנוגע למקור השם RDX. המקור הסביר ביותר הוא ככל הנראה קיצור של המילים "Research Department composition X". ההופעה המתועדת הראשונה של הכינוי RDX בבריטניה הייתה בשנת 1948 (Simmons). ב-1943, כתב האמריקני דייוויס (Davis) על חומר הנפץ, וציין כי בארצות הברית הוא ידוע בשם ציקלונייט, בגרמניה - הקסוגן, ובאיטליה - T4.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Cooper, Paul W. (1996). Explosives Engineering. New York: Wiley-VCH. ISBN 0-471-18636-8.
  • Davis, Tenney L. (1943). The Chemistry of Powder and Explosives, Volume II. New York: John Wiley & Sons Inc.
  • Urbanski, Tadeusz (1967). Chemistry and Technology of Explosives, Vol. III. Warszawa: Polish Scientific Publishers.
  • Meyer, Rudolf (1987). Explosives, 3rd Edition. VCH Publishers. ISBN 0-89573-600-4.
  • Simmons, W.H., Forster, A. and Bowden, R.C., (1948). The Manufacture of R.D.X. in Great Britain: Part II - Raw Materials and Axcillary Processes, in: The Industrial Chemist, Pages 530 - 545, August 1948.
  • Simmons, W.H., Forster, A. and Bowden, R.C., (1948). The Manufacture of R.D.X. in Great Britain: Part III - Production of the Explosive, in: The Industrial Chemist, Pages 593 - 601, September 1948.
  • Henning, German Patent 104,280 (1899).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא RDX בוויקישיתוף