מאיר ינאי – הבדלי גרסאות

מאיר ינאי
	אין תמונה חופשית
לידה	26 בספטמבר 1928; ברלין, רפובליקת ויימאר
פטירה	18 ביולי 2009 (בגיל 80)
מדינה	ישראל

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה אחרונה מ־14:42, 6 באוגוסט 2024

מאיר ינאי (26 בספטמבר 1928, ברלין – 18 ביולי 2009, תל אביב) היה שחקן תיאטרון, במאי, בעל תיאטרון ומחזאי. לאחר חזרתו בתשובה, בשנת 1975 לערך, החל לעסוק בלימוד קבלה, וכתב ספרי פופולריים בנושא. הוא השתייך לזרם "היוצרים העצמאיים" של הקבלה הפוסט-מודרנית. הושפע עמוקות מהרב יצחק גינזבורג, אותו החשיב למורו ורבו^[1].

ביוגרפיה

ינאי נולד בברלין למשפחה שמוצאה מפולין, ובגיל שבע עלה ארצה עם הוריו. בגיל 17 הצטרף להגנה, וב-1948 גויס לצה"ל ונמנה עם חברי להקת איילון – מחלוצות הלהקות הצבאיות - ששמרו בבקרים והופיעו בערבים. בשנות החמישים הוא כתב רשימות בדבר על התיאטרון באנגליה^[2]^[3] ובמקביל הופיע בתיאטרון האהל, בין השאר, ב"הכפר סטפנצ'יקובו"^[4], ב"מנדל החוכר"^[5] וב"החולה המדומה"^[6]. ינאי גם הופיע בסרט התנ"כי, דובר האנגלית, "יצחק ורבקה", בה גילם את יצחק^[7]. בשנת 1955 הוא כתב מסכת עבור חגיגות 25 לבנינה מחדש של באר טוביה^[8].

יצירתו התאטרלית

בשנות החמישים והשישים היה דמות מרכזית בעולם התיאטרון הישראלי. הוא שיחק וביים בתיאטרון האהל, שם הכיר את רעייתו שושנה (לבית הולנדר) שעבדה שם כמזכירה, ועמה התחתן ב-1955^[9] לזוג שתי בנות – סמדר שמשון וטלי גולומב.

בסוף שנת 1956 הקים עם השחקן והמחזאי זיגמונט טורקוב ועם ברטה וילנסקה את תיאטרון "זוטא"^[10], תיאטרון נוסע של שלושה שחקנים שהופיע ברחבי הארץ בין השנים 1956–1967^[11]. ולאחר סגירתו ייסד וניהל את תיאטרון "עידן" בו הוצגו, בין השאר, החייל האמיץ שווייק בכיכובו של מאיר מרגלית, זורבה היווני וכן מחזות שכתב ינאי עצמו כמו "בלדה לזוג מפוצל", מישמַש" ו"המסיבה"^[12]. בשנת 1953 ינאי כתב על הצורך לעודד יצירה ישראלית מקורית בתיאטרון^[13] ובמהלך הקריירה שלו הוא הפיק וביים מחזות ישראליים של נתן שחם, חנוך ברטוב, יהושע בר-יוסף ועוד. ב-1968 המחיז וביים במסגרת תיאטרון "עידן את ספרו של פנחס שדה, החיים כמשל בכיכובו של השחקן אמיר אוריין.

בשנת 1960 שיחק בסרט "אקסודוס" בתפקיד משנה^[14].

עיסוקו בקבלה

בעקבות מלחמת יום כיפור החל ינאי לקרוא ספרי יהדות ולהתקרב אל הדת. הוא הושפע בין השאר מספריו של אליעזר שטיינמן על החסידות ומכתבי חסידות חב"ד. עם חזרתו בתשובה זנח את תחום התיאטרון ובשנות השמונים החל לתת שיעורי קבלה בבתי כנסת (ברמת אביב ובשיכון למד) ולכתוב ספרי קבלה שזכו לקהל קוראים מגוון. עד פטירתו ב-2009 פרסם כ-15 ספרים, רובם בהוצאת מודן, חלקם יצאו בכמה מהדורות.

ספריו כתובים בצורה אסוציאטיבית ובסגנון של דרשות בעל פה. יש בהם אמרות שנונות ואזכורים לעברו של המחבר ככותב מחזות. הספרים מציגים הסבר קבלי-עממי למהלך ההיסטוריה היהודית, כולל השואה והקמת מדינת ישראל, ולתופעות חברתיות ופסיכולוגיות שהעסיקו את ינאי גם כמחזאי. בחלק מהספרים יש שימוש נרחב בגימטריה.

מאיר ינאי נפטר בכ"ו בתמוז תשס"ט ונטמן בבית העלמין בקיסריה.

ספריו

כה אמר שטיינמן, הוצאת אל"ף, תשל"ו
ספר ארבעת המאמרים
ספר תמצית החיים, הוצאת נזר דוד, תשנ"ה
סוד המֹח, הוצאת מודן, תשס"ד
קבלה – הכח של הכח, הוצאת עולם הספר התורני, תשנ"ה; הוצאת מודן, תשס"א
תמצית כל האין והיש
תמצית האדם, הוצאת עולם הספר התורני, תשנ"ח
ספר התמצית, הוצאת מודן, תשס"א
אורות התמצית, נזר דוד - הוצאת אריאל, תשס"א
תמצית החיים הטובים, הוצאת מודן, תשס"ג
תמצית החלומות, הוצאת מודן, תשס"ה
תמצית העתיד, הוצאת מודן, 2006

קישורים חיצוניים

מאיר ינאי, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ בסוף ספרו 'תמצית החלומות', מספר על החלומות השונים שחלם אודות הרב גינזבורג והרבי מליובאוויטש, והקשר העמוק שלו עם השניים.
^ מאיר ינאי, ביקור בתיאטרון יהודי בלונדון, דבר, 1 בספטמבר 1950
^ מאיר ינאי, מה ראינו בלונדון?, דבר, 31 באוגוסט 1956
^ "הכפר סטפנצ'יקובו" ב"אהל", דבר, 23 בפברואר 1951
^ י. מ. ניימן, "מנדל החוכר" ב"אהל", דבר, 8 במאי 1953
^ י. מ. ניימן, "החולה המדומה" ב"אהל", דבר, 16 באוקטובר 1953
^ ב. דור, אורות, מצלמה, פעולה, דבר, 9 במאי 1952
^ מחר תחוג באר טוביה את מחצית היובל לבנינה מחדש, דבר, 2 במרץ 1955
^ שושנה ינאי נולדה בפולין ב-1934 וב-1939 ברחה עם משפחתה לרוסיה. ב-1948, בת 14, עלתה לארץ ישראל באוניית המעפילים אקסודוס. עבדה שנים רבות כמורה ליוגה והייתה מזכירת ארגון מורי היוגה בישראל
^ "תיאטרון זוטא" של טורקוב יציג בת"א, דבר, 15 בינואר 1957
חייים גמזו, שלוש שנים לתיאטרון *זוטא", הארץ, 12 במאי 1959
^ מיכאל אוהד, 3 שחקנים - תיאטרון, דבר, 17 באוקטובר 1958
^ מאיר ינאי מזמין שוב למסיבה ישראלית, דבר, 9 ביוני 1970
^ מאיר ינאי, משלנו ומשלהם בתיאטרון, דבר, 10 ביולי 1953
^ הכנות אחרונות לפני הסרטת >>אכסודוס<<, הארץ, 14 במרץ 1960

[1] בסוף ספרו 'תמצית החלומות', מספר על החלומות השונים שחלם אודות הרב גינזבורג והרבי מליובאוויטש, והקשר העמוק שלו עם השניים.

[2] מאיר ינאי, ביקור בתיאטרון יהודי בלונדון, דבר, 1 בספטמבר 1950

[3] מאיר ינאי, מה ראינו בלונדון?, דבר, 31 באוגוסט 1956

[4] "הכפר סטפנצ'יקובו" ב"אהל", דבר, 23 בפברואר 1951

[5] י. מ. ניימן, "מנדל החוכר" ב"אהל", דבר, 8 במאי 1953

[6] י. מ. ניימן, "החולה המדומה" ב"אהל", דבר, 16 באוקטובר 1953

[7] ב. דור, אורות, מצלמה, פעולה, דבר, 9 במאי 1952

[8] מחר תחוג באר טוביה את מחצית היובל לבנינה מחדש, דבר, 2 במרץ 1955

[9] שושנה ינאי נולדה בפולין ב-1934 וב-1939 ברחה עם משפחתה לרוסיה. ב-1948, בת 14, עלתה לארץ ישראל באוניית המעפילים אקסודוס. עבדה שנים רבות כמורה ליוגה והייתה מזכירת ארגון מורי היוגה בישראל

[10] "תיאטרון זוטא" של טורקוב יציג בת"א, דבר, 15 בינואר 1957
חייים גמזו, שלוש שנים לתיאטרון *זוטא", הארץ, 12 במאי 1959

[11] מיכאל אוהד, 3 שחקנים - תיאטרון, דבר, 17 באוקטובר 1958

[12] מאיר ינאי מזמין שוב למסיבה ישראלית, דבר, 9 ביוני 1970

[13] מאיר ינאי, משלנו ומשלהם בתיאטרון, דבר, 10 ביולי 1953

[14] הכנות אחרונות לפני הסרטת >>אכסודוס<<, הארץ, 14 במרץ 1960

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+{{אישיות משחק}}
-{{אין תמונה|גבר}}
-'''ר' מאיר ינאי''' ([[26 בספטמבר]] [[1928]], [[ברלין]] – [[18 ביולי]] [[2009]], [[תל אביב]]) היה [[שחקן]] [[תאטרון]], [[במאי]], בעל תיאטרון ומחזאי. לאחר [[חזרה בתשובה|חזרתו בתשובה]], בשנת [[1975]] לערך, החל לעסוק בלימוד [[קבלה]], וכתב ספרי פופולריים בנושא. הוא השתייך לזרם "היוצרים העצמאיים" של הקבלה הפוסט-מודרנית.
+'''מאיר ינאי''' ([[26 בספטמבר]] [[1928]], [[ברלין]] – [[18 ביולי]] [[2009]], [[תל אביב]]) היה [[שחקן]] [[תיאטרון]], [[במאי]], בעל תיאטרון ומחזאי. לאחר [[חזרה בתשובה|חזרתו בתשובה]], בשנת [[1975]] לערך, החל לעסוק בלימוד [[קבלה]], וכתב ספרי פופולריים בנושא. הוא השתייך לזרם "היוצרים העצמאיים" של הקבלה הפוסט-מודרנית. הושפע עמוקות מהרב [[יצחק גינזבורג]], אותו החשיב למורו ורבו<ref>בסוף ספרו 'תמצית החלומות', מספר על החלומות השונים שחלם אודות הרב גינזבורג והרבי מליובאוויטש, והקשר העמוק שלו עם השניים.</ref>.
 ==ביוגרפיה==
-ינאי נולד ב[[ברלין]] למשפחה שמוצאה מ[[פולין]], ובגיל שבע עלה ארצה עם הוריו. בגיל 17 הצטרף ל[[הגנה]], וב-[[1948]] גויס ל[[צה"ל]] ונמנה על חברי להקת איילון – מחלוצות [[הלהקות הצבאיות]] - ששמרו בבקרים והופיעו בערבים. בשנות החמישים הוא כתב רשימות ב[[דבר (עיתון)|דבר]] על התיאטרון ב[[אנגליה]] {{הערה|{{דבר|מאיר ינאי|ביקור בתאטרון יהודי בלונדון|1950/09/01|01701|1 בספטמבר 1950|}}}} {{הערה|{{דבר|מאיר ינאי|מה ראינו בלונדון?|1956/08/31|02700|31 באוגוסט 1956|}}}}
+ינאי נולד ב[[ברלין]] למשפחה שמוצאה מ[[פולין]], ובגיל שבע עלה ארצה עם הוריו. בגיל 17 הצטרף ל[[ההגנה|הגנה]], וב-[[1948]] גויס ל[[צה"ל]] ונמנה עם חברי להקת איילון – מחלוצות [[הלהקות הצבאיות]] - ששמרו בבקרים והופיעו בערבים. בשנות החמישים הוא כתב רשימות ב[[דבר (עיתון)|דבר]] על התיאטרון ב[[אנגליה]]{{הערה|{{דבר|מאיר ינאי|ביקור בתיאטרון יהודי בלונדון|19500901|99}}}}{{הערה|{{דבר|מאיר ינאי|מה ראינו בלונדון?|19560831|170}}}}
-ובמקביל הופיע בתיאטרון [[האהל]], בין השאר, ב"הכפר סטפנצ'יקובו" {{הערה|{{דבר||"הכפר סטפנצ'יקובו" ב"אהל"|1951/02/23|01700|23 בפברואר 1951|}}}}, ב"מנדל החוכר" {{הערה|{{דבר|י. מ. ניימן|"מנדל החוכר" ב"אהל"|1953/05/08|01901|8 במאי 1953|}}}} וב"[[החולה המדומה]]" {{הערה|{{דבר|י. מ. ניימן|"החולה המדומה" ב"אהל"|1953/10/16|02100|16 באוקטובר 1953|}}}}. ינאי גם הופיע ב[[סרט קולנוע|סרט]] התנ"כי, דובר ה[[אנגלית]], "יצחק ורבקה", בה גילם את [[יצחק]] {{הערה|{{דבר|ב. דור|אורות, מצלמה, פעולה|1952/05/09|02000|9 במאי 1952|}}}}. בשנת 1955 הוא כתב מסכת עבור חגיגות 25 לבנינה מחדש של [[באר טוביה]] {{הערה|{{דבר||מחר תחוג באר טוביה את מחצית היובל לבנינה מחדש|1955/03/02|00602|2 במרץ 1955|}}}}.
+ובמקביל הופיע בתיאטרון [[האהל]], בין השאר, ב"הכפר סטפנצ'יקובו"{{הערה|{{דבר||"הכפר סטפנצ'יקובו" ב"אהל"|19510223|127}}}}, ב"מנדל החוכר"{{הערה|{{דבר|י. מ. ניימן|"מנדל החוכר" ב"אהל"|19530508|148}}}} וב"[[החולה המדומה]]"{{הערה|{{דבר|י. מ. ניימן|"החולה המדומה" ב"אהל"|19531016|145}}}}. ינאי גם הופיע ב[[סרט קולנוע|סרט]] התנ"כי, דובר ה[[אנגלית]], "יצחק ורבקה", בה גילם את [[יצחק]]{{הערה|{{דבר|ב. דור|אורות, מצלמה, פעולה|19520509|131}}}}. בשנת 1955 הוא כתב מסכת עבור חגיגות 25 לבנינה מחדש של [[באר טוביה]]{{הערה|{{דבר||מחר תחוג באר טוביה את מחצית היובל לבנינה מחדש|19550302|93}}}}.
-==יצירתו התאטרלית==
+===יצירתו התאטרלית===
-בשנות החמישים והשישים היה דמות מרכזית בעולם התיאטרון הישראלי. הוא שיחק וביים בתיאטרון [[האהל]], שם הכיר את רעייתו שושנה (לבית הולנדר) שעבדה שם כמזכירה, ועמה התחתן ב-1955 {{הערה|שושנה ינאי נולדה בפולין וב-1939 ברחה עם משפחתה לרוסיה. ב-1948, בת 14, עלתה לארץ ישראל באוניית המעפילים [[אקסודוס]]. עבדה שנים רבות כמורה ל[[יוגה]] והייתה מזכירת ארגון מורי היוגה בישראל}} לזוג שתי בנות – סמדר שמשון וטלי גולומב.
+בשנות החמישים והשישים היה דמות מרכזית בעולם התיאטרון הישראלי. הוא שיחק וביים בתיאטרון [[האהל]], שם הכיר את רעייתו שושנה (לבית הולנדר) שעבדה שם כמזכירה, ועמה התחתן ב-1955{{הערה|שושנה ינאי נולדה בפולין ב-1934 וב-1939 ברחה עם משפחתה לרוסיה. ב-1948, בת 14, עלתה לארץ ישראל באוניית המעפילים [[אקסודוס (אוניית מעפילים)|אקסודוס]]. עבדה שנים רבות כמורה ל[[יוגה]] והייתה מזכירת ארגון מורי היוגה בישראל}} לזוג שתי בנות – סמדר שמשון וטלי גולומב.
-בסוף שנת 1956 הקים עם השחקן והמחזאי [[זיגמונט טורקוב]] ועם [[ברטון וילנסקה]] את תיאטרון "זוטא" {{הערה|{{דבר||"תיאטרון זוטא" של טורקוב יציג בת"א|1957/01/15|00407|15 בינואר 1957|}}}}, תיאטרון נוסע של שלושה שחקנים שהופיע ברחבי הארץ בין השנים 1956–1967 {{הערה|1={{דבר|מיכאל אוהד|3 שחקנים = תיאטרון|1958/10/17|02400|17 באוקטובר 1958|}}}}. ולאחר סגירתו ייסד וניהל את תיאטרון "עידן" בו הוצגו, בין השאר, [[החייל האמיץ שווייק]] בכיכובו של [[מאיר מרגלית]], [[זורבה היווני]] וכן מחזות שכתב ינאי עצמו כמו "בלדה לזוג מפוצל", מישמַש" ו"המסיבה". בשנת 1953 ינאי כתב על הצורך לעודד יצירה ישראלית מקורית בתיאטרון {{הערה|{{דבר|מאיר ינאי|משלנו ומשלהם בתיאטרון|1953/07/10|01901|10 ביולי 1953|}}}} ובמהלך הקריירה שלו הוא הפיק וביים מחזות ישראליים של [[נתן שחם]], [[חנוך ברטוב]], [[יהושע בר-יוסף]] ועוד. ב-1968 המחיז וביים במסגרת תיאטרון "עידן את ספרו של [[פנחס שדה]], [[החיים כמשל]] בכיכובו של השחקן [[אמיר אוריין]].
+בסוף שנת 1956 הקים עם השחקן והמחזאי [[זיגמונט טורקוב]] ועם [[ברטה וילנסקה]] את תיאטרון "זוטא"{{הערה|{{דבר||"תיאטרון זוטא" של טורקוב יציג בת"א|19570115|53}}{{ש}}{{הארץ1|חייים גמזו|שלוש שנים לתיאטרון *זוטא"|19590512|77}}}}, תיאטרון נוסע של שלושה שחקנים שהופיע ברחבי הארץ בין השנים 1956–1967{{הערה|{{דבר|מיכאל אוהד|3 שחקנים - תיאטרון|19581017|183}}}}. ולאחר סגירתו ייסד וניהל את תיאטרון "עידן" בו הוצגו, בין השאר, [[החייל האמיץ שווייק]] בכיכובו של [[מאיר מרגלית]], [[זורבה היווני (ספר)|זורבה היווני]] וכן מחזות שכתב ינאי עצמו כמו "בלדה לזוג מפוצל", מישמַש" ו"המסיבה"{{הערה|{{דבר||מאיר ינאי מזמין שוב למסיבה ישראלית|19700609|102}}}}. בשנת 1953 ינאי כתב על הצורך לעודד יצירה ישראלית מקורית בתיאטרון{{הערה|{{דבר|מאיר ינאי|משלנו ומשלהם בתיאטרון|19530710|111}}}} ובמהלך הקריירה שלו הוא הפיק וביים מחזות ישראליים של [[נתן שחם]], [[חנוך ברטוב]], [[יהושע בר-יוסף]] ועוד. ב-1968 המחיז וביים במסגרת תיאטרון "עידן את ספרו של [[פנחס שדה]], [[החיים כמשל]] בכיכובו של השחקן [[אמיר אוריין]].
+בשנת [[1960]] שיחק בסרט "[[אקסודוס (סרט)|אקסודוס]]" בתפקיד משנה{{הערה|{{הארץ1||הכנות אחרונות לפני הסרטת >>אכסודוס<<|19600314|88}}}}.
-==עיסוקו בקבלה==
-בעקבות [[מלחמת יום כיפור]] החל ינאי לקרוא ספרי [[יהדות]] ולהתקרב אל הדת. הוא הושפע בין השאר מספריו של [[אליעזר שטיינמן]] על ה[[חסידות]] ומכתבי חסידות [[חב"ד]]. עם חזרתו בתשובה זנח את תחום התיאטרון ובשנות השמונים החל לתת שיעורי קבלה בבתי כנסת (ב[[רמת אביב]] וב[[שיכון למד]]) ולכתוב ספרי קבלה שזכו לקהל קוראים מגוון. עד פטירתו ב-2009 פרסם כ-15 ספרים, רובם בהוצאת מודן, חלקם יצאו בכמה מהדורות.
+===עיסוקו בקבלה===
-ספריו כתובים בצורה אסוציאטיבית ובסגנון של דרשות בע"פ. יש בהם אמרות שנונות ואזכורים לעברו של המחבר ככותב מחזות. הספרים מציגים הסבר קבלי-עממי למהלך [[ההיסטוריה היהודית]], כולל ה[[שואה]] והקמת מדינת [[ישראל]], ולתופעות חברתיות ו[[פסיכולוגיה|פסיכולוגיות]] שהעסיקו את ינאי גם כמחזאי. בחלק מהספרים יש שימוש נרחב ב[[גימטריה]].
+בעקבות [[מלחמת יום כיפור]] החל ינאי לקרוא ספרי [[יהדות]] ולהתקרב אל הדת. הוא הושפע בין השאר מספריו של [[אליעזר שטיינמן]] על ה[[חסידות]] ומכתבי חסידות [[חב"ד]]. עם חזרתו בתשובה זנח את תחום התיאטרון ובשנות השמונים החל לתת שיעורי קבלה בבתי כנסת (ב[[רמת אביב]] וב[[שיכון למד]]) ולכתוב ספרי קבלה שזכו לקהל קוראים מגוון. עד פטירתו ב-2009 פרסם כ-15 ספרים, רובם בהוצאת מודן, חלקם יצאו בכמה מהדורות.
+ספריו כתובים בצורה אסוציאטיבית ובסגנון של דרשות בעל פה. יש בהם אמרות שנונות ואזכורים לעברו של המחבר ככותב מחזות. הספרים מציגים הסבר קבלי-עממי למהלך [[ההיסטוריה היהודית]], כולל [[השואה]] והקמת מדינת [[ישראל]], ולתופעות חברתיות ו[[פסיכולוגיה|פסיכולוגיות]] שהעסיקו את ינאי גם כמחזאי. בחלק מהספרים יש שימוש נרחב ב[[גימטריה]].
+מאיר ינאי נפטר ב[[כ"ו בתמוז]] [[תשס"ט]] ונטמן בבית העלמין בקיסריה.
 ==ספריו==
 * '''כה אמר שטיינמן''', הוצאת אל"ף, תשל"ו
 * '''ספר ארבעת המאמרים'''
 * '''ספר תמצית החיים''', הוצאת נזר דוד, תשנ"ה
@@ שורה 29: / שורה 33: @@
 * '''תמצית החלומות''', הוצאת מודן, תשס"ה
 * '''תמצית העתיד''', הוצאת מודן, 2006
+==קישורים חיצוניים==
+{{פרופילי קולנוענים-מוזיקאים}}
 ==הערות שוליים==
 {{הערות שוליים}}
+{{בקרת זהויות}}
 {{מיון רגיל:ינאי, מאיר}}
+[[קטגוריה:אמנים ישראלים שחזרו בתשובה]]
 [[קטגוריה:שחקני תיאטרון ישראלים]]
-[[קטגוריה:חוזרים בתשובה]]
+[[קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות בקיסריה]]
+[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1928]]
+[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2009]]