באלינט באלאשי – הבדלי גרסאות

באלינט באלאשי
Balassi Bálint
לידה	20 באוקטובר 1554; זויום בצפון ממלכת הונגריה, כיום זבולן בסלובקיה
פטירה	30 במאי 1594 (בגיל 39); אסטרגום,המחנה הצבאי סנטקיראי, ממלכת הונגריה
מדינה	הונגריה
שפות היצירה	הונגרית, סלובקית
תקופת הפעילות	מ-1572

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה אחרונה מ־08:42, 16 בספטמבר 2024

באלינט באלאשי, ברון ד'יארמאט וקֶקֶה (בהונגרית:Gyarmati és kékkői báró Balassi Bálint ד'יארמטי אֵש קֶקֶיי באלאשי באלינט, בסלובקית:Valentín Balaša (Valaša) barón z Ďarmôt a Modrého Kameňa, ‏ 20 באוקטובר 1554 - 30 במאי 1594) היה משורר לירי ומתרגם הונגרי מעידן הרנסאנס, אציל ואיש צבא. הוא נחשב למייסד השירה הלירית והארוטית ההונגרית. "שיריו נשאו עליהם חותם של שירת האבירים האירופית" (א. יעוז-קסט) ^[1]

קורות חייו

ילדות וצעירות

באלינט (ולנטין) באלאשי נולד ב-1554 בזויום (כיום זבולן שבסלובקיה) אז ב"קפיטנות של ציסדנוביה וערי המכרות" בצפון ממלכת הונגריה כבנם של יאנוש באלאשי ושל אנה לבית שויוק לצ'קאי (Iekcsei Sulyok).^[2] הוא היה צאצא למשפחת אצולה הונגרית אמידה ממוצא סלובקי^[3] משפחת באלאשה או באלאשי. אבותיו היו במאה ה-13 בעלי קרקעות באיליאנוב (בהונגרית - אילאנו) ופאלודזה (בהונגרית מאג' פאלודיה) אותן החליפו מאוחר יותר ביישוב דיארמאט (כיום בלשדיארמט) שבצפון-הונגריה. במאה ה-14 הוסיפו לרכושם גם את אחוזת קְֵיקֶה (Kékkő) ("האבן הכחולה" בסלובקית - מודרי קאמן) ובשנים 1600-1554 הייתה בבעלותם גם טירת ליפטוב ( ליפטובסקי הראדוק, בהונגרית- ליפטו-אויוואר). אחד מדודיו מצד אביו, אימרה באלאשי כיהן כשליט טרנסילבניה. אמו אנה שויוק הייתה גיסתו של אישטוואן דובו מרוסקה^[4] הקפטן של מבצר אגר.^[3]. באלאשי בילה את ילדותו בטירת המשפחה בזויום אך גם בטירה בליפטו-אויוואר. הוא זכה להשכלה רחבה והתחנך באמונה הקלוויניסטית אצל אמו ואצל המטיף פטר בורנמיסה. במהלך חייו למד שבע שפות, כולל לטינית, גרמנית וטורקית. יצירתו הראשונה הייתה תרגום מגרמנית של Wurtzgertlein für die krancken Seelen ("גן עשבים קטן לנשמות חולות") מאת מיכאל בוק, שמטרתה הייתה לנחם את אביו בשעה שנושל מנכסיו.^[5] אביו נכלא על ידי השלטון ההבסבורגי ואחר כך, בשנים 1572-1570 גלה בפולין .^[6] אחרי שהאב זכה לטיהור שמו, באלינט ליווה אותו לחצר המלכות, ונכח ב-26 בספטמבר 1572 בכינוס הדיאטה ההונגרית בברטיסלבה (פוז'ון) שהכתירה את הנסיך רודולף כמלך שותף של הונגריה. בעקבות המשבר הכלכלי של משפחתו באלאשי התגייס לצבא ונאבק בטורקים העות'מאנים כקצין במבצר אגר שבצפון-מזרח הונגריה. ב-1574-1573 הוא למד שם בבית ספר צבאי.

יצאו מוניטין לפרשיות אהבותיו^[7]. קודם כל אהבתו אל אנה לושונצי, בתו של הקפטן הגיבור של טימישוארה וכפי שאפשר להבין משיריו אהבה זו הייתה הדדית. אולם אחרי מות בעלה השני, העדיפה הצעירה לתת את ידה לגבר אחר, בשם קרישטוף אונגנאד. כשאיבד אותה הבין המשורר עד כמה אוהב אותה. הוא רדף אחריה במתנות ובכתיבת חרוזים אבל היא נשארה נאמנה לבעלה. באלאשי עיגן את זכרה בשירתו.

ב-1574 נשלח באלאשי למחנה של גאשפאר בקש כדי לסייע לו בעימות עם אישטוואן באטורי אולם בדרך נתקל בלוחמי היריב שגברו על חייליו. הוא נפצע בראשו ונפל בשבי בידי רב-האישפאן כרישטוף הג'משי. הוא נכלא למשך שנתיים במצודת חוסט (כיום בזקרפטיה באוקראינה) אך זכה ליחס טוב. מפקד המצודה, גשפר קורניש העריץ את מכישרונו של באלאשי כמשורר והעניק לו תנאי אירוח משופרים תמורת מילת כבוד. באלאשי התאהב באותם הימים בכריסטינה הג'משי, אשת הגנרל הג'משי שהתארחה במצודת חוסט. כבעלת מעמד אצילי, היא מצאה לעצמה משימת כבוד לטפל באביר הפצוע.

ב-1576 יכול היה באלאשי להתחתן עם כריסטינה הג'משי, מכיוון שהיא התאלמנה, אבל הוא נשלח לשרת את ווייבוד טרנסילבניה אישטוואן באטורי בדיולאפהרוואר (אלבה יוליה). אחר כך הוא ליווה את באטורי לפולין, בה הוכתר אדונו כמלך פולין. ב-1577 הוא השתתף בקרבות של באטורי בגדאנסק (דנציג) וחזר למולדתו זמן קצר אחרי מות אביו.

המשך הרפתקאותיו

בסוף שנות ה-1570 התגורר באלאשי שוב בטירת ליפטו-אויוואר שנפלה לחלקו בחלוקת הירושה. הוא ניהל משפטים נגד בני משפחה אחרים בנוגע לירושה. יחד עם אחיו פרנץ שיקם את הטירה והקיף אותה בחומה חדשה. בעקבות הצטברות חובותיו כאציל בן חסות, הסתכסך עם נתיניו, בעיקר עם תושבי הכפר פריבילינה שנמצא על אדמותיו. . ב-1582-1579 שירת באלאשי כקצין בחיל המצב של אגר, אחר כך חזר וגר בזויום. ב-1584 הוא התחתן בשארושפאטאק עם דודנית, כריסטינה דובו, הבת של גיבור ההגנה על המבצר אגר, הקפטן אישטוואן דובו רוסקאי^[3]. נישואים אלה שהיו נישואים מחושבים ולא מתוך אהבה, גרמו לו להרבה תסבוכות שהעיקו על חייו. זאת בגלל שורה של תביעות רכוש שהעלו נגדו קרוביה החמדנים של אשתו. ב-1586 כדי להימלט מפניהם, המיר באלאשי את דתו לנצרות הרומית-קתולית ואז אויביו השמיצו אותו בטענת שוא שהוא ובנו התאסלמו. הוא נעדר מביתו לכמה שנים וחי בחוסר ודאות קיומי. ב-1588 שירת באלאשי תחת פיקודו של הקפטן מנובה זמקי (אר'קאויוואר). ב-1589 נסע לטרנסילבניה ובסוף השנה הוזמן לפולין כדי להשתתף במלחמה חדשה בטורקים העות'מאנים. לבסוף המלחמה נמנעה והוא חי זמן מה בקרקוב. בהמשך ניהל חיי נדודים ברחבי פולין, אותם המתיקו פרשיות רומנטיות חדשות עם נשים מכל המעמדות - ממוזיקאיות רחוב ועד נסיכות. אחרי שהייה במכללה הישועית בברנייבו (בארונסברג) חזר בלאשי להונגריה ב-1591 ועסק וסחר ביין.

ימיו האחרונים ומותו

בעת מלחמת חמש עשרה השנים התגייס באלאשי בצבא ההבסבורגי שנאבק בטורקים. הוא נלחם תחת פיקודו של מיקלוש פאלפי והשתתף בכיבוש הטירות דיווין וקיקה (מודרי קאמן). בעת המצור על אסטרגום-ויזיווארוש (אוסטריהום), נפצע קשות מפגז בשתי רגליו ומת עקב פציעותיו כעבור שלושה ימים. הוא היה בן ארבעים במותו. באלאשי הובא לקבורה בהיבה (Hybie היביה)֫, בשטח סלובקיה של ימינו.

יצירתו

שיריו מחולקים לארבע חטיבות: המנונים, שירי מולדת ומלחמה, שירי אהבה^[7] ועיבודים לפי שירים לטיניים וגרמניים. סגנונו עלה על זה של משוררים הונגרים בני תקופתו, כמו שבשטיין טינודי לנטוש ופטר אילושוואי. שירת האהבה שלו נחשבת לפסגת יצירתו. שירי האהבה שלו לא היו ידועים עד למאה ה-19 ועד אז נודע בשיריו הדתיים (istenes ének) שפורסמו ב-1632 או 1631. כאיש צבא למוד ניסיון הילל באלאשי בשיריו את ריצתו של סוס מלחמה, את גבורתם ותושייתם של ותיקי הלוחמים, את הערבות רחבות הידיים, ואת הטעם המריר של היין המוזהב. חרדתו לשלום המולדת לא הפכה אצלו לבכי וקינה, אלא לרצון להקריב את חייו למענה. חלק גדול משיריו נותרו בכתבי יד למשך דורות ולא הובאו לדפוס עד ל-1874 כשפרקש דיאק גילה עותק שלם שלהם בספריית רדוואני. בתולדות השירה ההונגרית לא נודעו יצירות יפות כאלה עד למיהאי צ'וקונאי ויטז ושנדור פטפי. דוגמה לכך מחזור השירים "אל יוליה" שהוקדש לאהובתו, אנה לושונצי, נחשב לפנינה של השירה ההונגרית לכל הזמנים. שירי האהבה של באלאשי הושפעו מיצירות דנטה ופטרארקה. שפת שירתו של באלאשי הייתה מחוספסת, ארכאית-חגיגית עם אלמנטים של שפת יום-יום^[7].. היא לקתה ב"מעקשים ריתמיים" כלשונו של יעוז-קסט.^[1]. נודע, בין היתר, בסוגת חרוזים שקיבלה את שמו - בית המורכב מתשע שורות בתבנית א א ב ג ג ב ד ד ב, או שלושה זוגות פסוקים מתחרזים לסירוגין עם השורות השלישית השישית והתשיעית. הוא כתב גם קומדיה בשפה ההונגרית. שיריו בסלובקית נתגלו רק ב-1949 בספרייה הלאומית של וינה. בסלובקית כתב שירי דת וגם שיר אהבה אחד "שיר בשם נערה יפה" ("Pieseň v mene peknej devy"). שיר זה הוא שיר האהבה החילוני הראשון בשפה הסלובקית והוא נכלל בקובץ השירים של יאן יוב פנצהאלי משלהי עידן הרנסאנס.

כתביו

קובץ שירים בהונגרית - בכתב יד מ-1589 - נתגלה ב-1874 בספריית משפחת רדוואני
קודקס של יאן יוס פנצהאלי, כולל קומדיה בסגנון איטלקי בהונגרית " קומדיה הונגרית יפה" Szép magyar komédia (בסלובקית: "קרדולוס ויוליה" ) - נתגלתה על ידי החוקר הסלובקי יאן משיאניק ב-1959
השיר הסלובקי "שיר בשם נארה יפה".^[8]

במדיה אמנותית אחרת

מוזיקה

על שיריו חוברו לחנים על ידי מלחינים שונים:

זולטאן קודאי: -Balassi Bálint elfelejtett éneke שיר נשכח של באלאשי באלינט - למקהלה

הנצחה

1997 - מיוזמתו של המשורר פאל מולנאר - בחג ולנטינוס הקדוש מתקיים כל שנה במלון גלרט בבודפשט טקס הענקת הפרס באלינט באלאשי לספרות יחד עם חרב ובקבוק יין. הפרס מוענק למשוררים הונגרים ולמתרגמים זרים מהספרות ההונגרית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא באלינט באלאשי בוויקישיתוף

לקריאה נוספת

István Nemeskürty, Tibor Klaniczay A History of Hungarian literature. Corvina Kiadó. 1982 ISBN 978-963-13-1542-4
איתמר יעוז-קסט - "צבי-הפלאות" אנתולוגיה מן השירה ההונגרית לדורותיה, מהדורה דו-לשונית - תרגום מול מקור, עקד, תל אביב, 1984

הערות שוליים

^ ¹ ² א. יעוז-קסט - קווים לקורותיה של השירה ההונגרית משך הדורות, ב"צבי-הפלאות" 1984, עמ' 11
^ אנה שויוק באתר הגנאלוגי geni
^ ¹ ² ³ E.Matisková 2004
^ אישטוואן דובו מרוסקה באתר geni
^ L.Cigány
^ R.Bent 1911
^ ¹ ² ³ א. יעוז קסט עמ' 26
^ ראה הטקסט המקורי ב E.Matisková 2004

[יעוז12-1] ¹ ² א. יעוז-קסט - קווים לקורותיה של השירה ההונגרית משך הדורות, ב"צבי-הפלאות" 1984, עמ' 11

[2] אנה שויוק באתר הגנאלוגי geni

[אל-3] ¹ ² ³ E.Matisková 2004

[4] אישטוואן דובו מרוסקה באתר geni

[לו-5] L.Cigány

[בנ-6] R.Bent 1911

[יעוז26-7] ¹ ² ³ א. יעוז קסט עמ' 26

[8] ראה הטקסט המקורי ב E.Matisková 2004

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{בעבודה}}
 {{סופר
 |שם בשפת המקור= Balassi Bálint
@@ שורה 6: / שורה 5: @@
 |התחלת פעילות= 1572
 }}
-'''באלינט באלאשי,[[ברון]] דיארמאט וקֶקֶה''' (ב[[הונגרית]]:Gyarmati és kékkői báró Balassi Bálint דיארמטי אֵש קֶקֶיי באלאשי באלינט, ב[[סלובקית]]:Valentín Balaša (Valaša) barón z Ďarmôt a Modrého Kameňa, {{כ}} [[20 באוקטובר]] [[1554]] - [[30 במאי]] [[1594]]) היה [[משורר]] [[שירה לירית|לירי]] ו[[מתרגם]] [[הונגרי]] מעידן ה[[רנסאנס]], [[אציל]] ו[[איש צבא]]..הוא נחשב למייסד השירה הלירית והארוטית ההונגרית.
+'''באלינט באלאשי, [[ברון]] ד'יארמאט וקֶקֶה''' (ב[[הונגרית]]:Gyarmati és kékkői báró Balassi Bálint ד'יארמטי אֵש קֶקֶיי באלאשי באלינט, ב[[סלובקית]]:Valentín Balaša (Valaša) barón z Ďarmôt a Modrého Kameňa, {{כ}} [[20 באוקטובר]] [[1554]] - [[30 במאי]] [[1594]]) היה [[משורר]] [[שירה לירית|לירי]] ו[[מתרגם]] [[הונגרי]] מעידן ה[[רנסאנס]], [[אציל]] ו[[איש צבא]]. הוא נחשב למייסד השירה הלירית והארוטית ההונגרית. "שיריו נשאו עליהם חותם של שירת האבירים האירופית" (א. יעוז-קסט)
+{{הערה|שם=יעוז12|א. יעוז-קסט - קווים לקורותיה של השירה ההונגרית משך הדורות, ב"צבי-הפלאות" 1984, עמ' 11}}
 ==קורות חייו==
+===ילדות וצעירות===
-באלינט (ולנטין) באלאשי נולד ב-1554 ב'''זויום''' (כיום [[זבולן]]  שב[[סלובקיה]]) אז ב"קפיטנות של ציסדנוביה וערי המכרות" בצפון [[ממלכת הונגריה]]  כבנם של יאנוש באלאשי ושל אנה לבית שויוק (Sulyok). הוא היה צאצא למשפחת אצולה הונגרית אמידה ממוצא [[סלובקים|סלובקי]] - משפחת באלאשה או באלאשי.  אחד מדודויו מצד אביו, [[אימרה באלאשי]] שיהן כ[[ווייבוד|שליט טרנסילבניה]].
+באלינט (ולנטין) באלאשי נולד ב-1554 ב'''זויום''' (כיום [[זבולן]] שב[[סלובקיה]]) אז ב"קפיטנות של ציסדנוביה וערי המכרות" בצפון [[ממלכת הונגריה]] כבנם של יאנוש באלאשי ושל אנה לבית שויוק לצ'קאי (Iekcsei Sulyok).{{הערה|[https://www.geni.com/people/Lekcsei-Sulyok-Anna/6000000008658209069 אנה שויוק באתר הגנאלוגי geni]}} הוא היה צאצא למשפחת אצולה הונגרית אמידה ממוצא [[סלובקים|סלובקי]]{{הערה|שם=אל|E.Matisková 2004}} משפחת באלאשה או באלאשי. אבותיו היו במאה ה-13 בעלי קרקעות באיליאנוב (בהונגרית - אילאנו) ופאלודזה (בהונגרית מאג' פאלודיה) אותן החליפו מאוחר יותר ביישוב דיארמאט (כיום [[בלשדיארמט]]) שבצפון-הונגריה. במאה ה-14 הוסיפו לרכושם גם את אחוזת קְֵיקֶה (Kékkő) ("האבן הכחולה" בסלובקית - מודרי קאמן) ובשנים 1600-1554 הייתה בבעלותם גם טירת ליפטוב ( ליפטובסקי הראדוק, בהונגרית- ליפטו-אויוואר).
-התחנך באמונה ה[[קלוויניזם|קלוויניסטית]]  אצל אמו ואצל המטיף פטר בורנמיסה.
+אחד מדודיו מצד אביו, [[אימרה באלאשי]] כיהן כ[[ווייבוד|שליט טרנסילבניה]]. אמו אנה שויוק הייתה גיסתו של אישטוואן דובו מרוסקה{{הערה|[https://www.geni.com/people/Baron-István-Dobó-de-Ruszka/6000000008851604049 אישטוואן דובו מרוסקה באתר geni]}} הקפטן של מבצר אגר.{{הערה|שם=אל}}. באלאשי בילה את ילדותו בטירת המשפחה בזויום אך גם בטירה בליפטו-אויוואר. הוא זכה להשכלה רחבה והתחנך באמונה ה[[קלוויניזם|קלוויניסטית]] אצל אמו ואצל המטיף פטר בורנמיסה. במהלך חייו למד שבע שפות, כולל [[לטינית]], [[גרמנית]] ו[[טורקית]].
-ב-1565 לבד ב[[נירנברג]]. זכה להשכלה רחבה , במהלך חייו למד שבע שפות, כולל [[לטינית]], [[גרמנית]] ו[[טורקית]].
-יצירתו הראשונה הייתה תרגום מגרמנית של  Wurtzgertlein für die krancken Seelen  ("גן עשבים קטן לנשמות חולות") מאת מיכאל בוק, שמטרתו הייתה [[נחמה|לנחם]] את אביו בשעת כליאתו ואחר כך גלותו ב[[פולין]] בשנים 1572-1270.{{הערה|שם=בנ|R.Bent 1911}} אחרי שאביו זכה לטיהור שמו, באלינט ליווה אותו לחצר המלכות, ונכח ב-[[26 בספטמבר]] [[1572]] בכינוס הדיאטה ההונגרית  ב[[ברטיסלבה]] (פוז'ון) ש[[הכתרה|הכתירה]] את [[רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|הנסיך רודולף]] כמלך שותף של הונגריה.
+יצירתו הראשונה הייתה תרגום מגרמנית של Wurtzgertlein für die krancken Seelen ("גן עשבים קטן לנשמות חולות") מאת מיכאל בוק, שמטרתה הייתה לנחם את אביו בשעה שנושל מנכסיו.{{הערה|שם=לו|L.Cigány}} אביו נכלא על ידי [[ממלכת הבסבורג|השלטון ההבסבורגי]] ואחר כך, בשנים 1572-1570 גלה ב[[פולין]] .{{הערה|שם=בנ|R.Bent 1911}} אחרי שהאב זכה לטיהור שמו, באלינט ליווה אותו לחצר המלכות, ונכח ב-[[26 בספטמבר]] [[1572]] בכינוס הדיאטה ההונגרית ב[[ברטיסלבה]] (פוז'ון) ש[[הכתרה|הכתירה]] את [[רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|הנסיך רודולף]] כמלך שותף של הונגריה.
-בעקבות המשבר הכלכלי של משפחתו הוא הצטרף לצבא  ונאבק בטורקים העות'מאנים כקצין במבצר [[אגר]] בצפון-מזרח הונגריה.
+בעקבות המשבר הכלכלי של משפחתו באלאשי התגייס לצבא ונאבק בטורקים העות'מאנים כקצין במבצר [[אגר]] שבצפון-מזרח הונגריה. ב-1574-1573 הוא למד שם בבית ספר צבאי.
-ידועה אהבתו של אנה לושונצי, בתו של הקפטן הגיבור של [[טמשוואר|טימישוארה]]  וכפי שאפשר להבין משיריו אהבתו הייתה הדדית.  אולם אחרי מות בעלה השני, העדיפה הצעירה לתת את ידה לאחר, בשם קרישטוף אונגנאד.
-כשאיבד אותה הבין המשורר הבין עד כמה אוהב אותה. הוא רדף אחריה במתנות ובחרוזים אבל היא נשארה נאמנה לבעלה. באלאשי עיגן את זכרה בשירתו.
+יצאו מוניטין לפרשיות אהבותיו{{הערה|שם=יעוז26|א. יעוז קסט עמ' 26}}. קודם כל אהבתו אל אנה לושונצי, בתו של הקפטן הגיבור של [[טמשוואר|טימישוארה]] וכפי שאפשר להבין משיריו אהבה זו הייתה הדדית. אולם אחרי מות בעלה השני, העדיפה הצעירה לתת את ידה לגבר אחר, בשם קרישטוף אונגנאד.
-ב-1574 נשלח באלאשי למחנה של [[גאשפאר בקש]] כדי לסייע לו בעימות עם [[סטפאן באטורי|אישטוואן באטורי]] אולם בדרך נתקל בלוחמי היריב שגברו על חייליו והוא נפצע בראשו ונפל בשבי בידי רב-האישפאן [[כרישטוף הג'מאשי]].  הוא נכלא למשך שנתיים במצודת [[חוסט]] (כיום ב[[זקרפטיה]] ב[[אוקראינה]])וזכה ליחס טוב. מפקד המצודה, גשפר קורניש התרשם מאוד מכישרונו של באלאשי כמשורר והעניק לו תנאי אורח תמורת מילת כבוד.
+כשאיבד אותה הבין המשורר עד כמה אוהב אותה. הוא רדף אחריה במתנות ובכתיבת חרוזים אבל היא נשארה נאמנה לבעלה. באלאשי עיגן את זכרה בשירתו.
-באלאשי התאהב ב'''כריסטינה הג'משי''', אשת הגנרל כרישטוף הג'משי שהתאחרה במצודת חוסט. בתור בעלת מעמד  אצילי, היא מצאה לעצמה משימת כבוד לטפל באביר הפצוע
-ב-1576, הוא יכול היה להתחתן עם כריסטינה הג'משי, שהתאלמנה,  אבל הועבר לשירותו של [[אישטוואן באטורי]]  בדיולאפהרוואר ([[אלבה יוליה]]) וליווה אותו במסע לפולין בה הוכתר אדונו כמלך פולין
-באלאשי חזר למולדתו זמן קצר אחרי מות אביו. ב-1584 הוא התחתן עם דודנית , כריסטינה דובו, הבת של גיבור ההגנה על המבצר אגר, הקפטן אישטוואן דובו. נישואים אלה שהיו נישואים מחושבים ולא מתוך אהבה,  גרמו לו להרבה תסבוכות שהעיקו על חייו. זאת בגלל שורה של תביעות רכוש שהעלו נגדו קרוביה החמדנים של אשתו.
-ב-1586 כדי להימלט מפניהם, המיר באלאשי את דתו ל[[נצרות רומית-קתולית|נצרות הרומית-קתולית]] ואז אויביו השמיצו אותו בטענת שוא שהוא ובנו [[התאסלמות|התאסלמו]].
-הוא נעדר מביתו לכמה שנים וחי בחוסר ודאות לגבי העתיד. ב-1589 הוזמן לפולין כדי להשתתף במלחמה בטורקים העות'מאנים. לבסוף המלחמה נמנעה ואחרי שהייה במכללה ה[[ישועים|ישועית]] ב[[ברנייבו]] (בארונסברג) חזר בלאשי להונגריה ב-1591.
-בעת [[המלחמה הארוכה (1593–1606)|מלחמת חמש עשרה השנים]] באלאשי התגייס שוב לצבא ומת בעת המצור על אסטרגום-ויזיווארוש , בעקבות פציעה חמורה  מפגז שפגע ברגלו.
-באלאשי הובא לקבורה ב[[היבה]], בסלובקיה של ימינו.
+ב-1574 נשלח באלאשי למחנה של [[גאשפאר בקש]] כדי לסייע לו בעימות עם [[סטפאן באטורי|אישטוואן באטורי]] אולם בדרך נתקל בלוחמי היריב שגברו על חייליו. הוא נפצע בראשו ונפל בשבי בידי רב-האישפאן כרישטוף הג'משי. הוא נכלא למשך שנתיים במצודת [[חוסט]] (כיום ב[[זקרפטיה]] ב[[אוקראינה]]) אך זכה ליחס טוב. מפקד המצודה, גשפר קורניש העריץ את מכישרונו של באלאשי כמשורר והעניק לו תנאי אירוח משופרים תמורת [[מילת כבוד]].
+באלאשי התאהב באותם הימים ב'''כריסטינה הג'משי''', אשת הגנרל הג'משי שהתארחה במצודת חוסט. כבעלת מעמד אצילי, היא מצאה לעצמה משימת כבוד לטפל באביר הפצוע.
+ב-1576 יכול היה באלאשי להתחתן עם כריסטינה הג'משי, מכיוון שהיא התאלמנה, אבל הוא נשלח לשרת את ווייבוד [[טרנסילבניה]] אישטוואן באטורי בדיולאפהרוואר ([[אלבה יוליה]]). אחר כך הוא ליווה את באטורי לפולין, בה הוכתר אדונו כמלך פולין. ב-1577 הוא השתתף בקרבות של באטורי ב[[גדאנסק]] (דנציג) וחזר למולדתו זמן קצר אחרי מות אביו.
-.
+===המשך הרפתקאותיו===
+בסוף [[שנות ה-70 של המאה ה-16|שנות ה-1570]] התגורר באלאשי שוב בטירת ליפטו-אויוואר שנפלה לחלקו בחלוקת הירושה. הוא ניהל [[משפט (דין)|משפטים]] נגד בני משפחה אחרים בנוגע לירושה. יחד עם אחיו פרנץ שיקם את הטירה והקיף אותה בחומה חדשה. בעקבות הצטברות חובותיו כאציל בן חסות, הסתכסך עם נתיניו, בעיקר עם תושבי הכפר פריבילינה שנמצא על אדמותיו. .
+ב-1582-1579 שירת באלאשי כקצין בחיל המצב של אגר, אחר כך חזר וגר בזויום.
+ב-1584 הוא התחתן ב[[שארושפאטאק]] עם דודנית, כריסטינה דובו, הבת של גיבור ההגנה על המבצר אגר, הקפטן אישטוואן דובו רוסקאי{{הערה|שם=אל}}. נישואים אלה שהיו נישואים מחושבים ולא מתוך אהבה, גרמו לו להרבה תסבוכות שהעיקו על חייו. זאת בגלל שורה של תביעות רכוש שהעלו נגדו קרוביה החמדנים של אשתו.
+ב-1586 כדי להימלט מפניהם, המיר באלאשי את דתו ל[[נצרות רומית-קתולית|נצרות הרומית-קתולית]] ואז אויביו השמיצו אותו בטענת שוא שהוא ובנו [[התאסלמות|התאסלמו]]. הוא נעדר מביתו לכמה שנים וחי בחוסר ודאות קיומי. ב-1588 שירת באלאשי תחת פיקודו של הקפטן מ[[נובה זמקי]] (אר'קאויוואר). ב-1589 נסע לטרנסילבניה ובסוף השנה הוזמן לפולין כדי להשתתף במלחמה חדשה בטורקים העות'מאנים. לבסוף המלחמה נמנעה והוא חי זמן מה ב[[קרקוב]]. בהמשך ניהל חיי נדודים ברחבי פולין, אותם המתיקו פרשיות רומנטיות חדשות עם נשים מכל המעמדות - ממוזיקאיות רחוב ועד נסיכות. אחרי שהייה במכללה ה[[ישועים|ישועית]] ב[[ברנייבו]] (בארונסברג) חזר בלאשי להונגריה ב-1591 ועסק וסחר ב[[יין]].
+===ימיו האחרונים ומותו===
+בעת [[המלחמה הארוכה (1593–1606)|מלחמת חמש עשרה השנים]] התגייס באלאשי בצבא ההבסבורגי שנאבק בטורקים. הוא נלחם תחת פיקודו של מיקלוש פאלפי והשתתף בכיבוש הטירות דיווין וקיקה (מודרי קאמן). בעת המצור על אסטרגום-ויזיווארוש (אוסטריהום), נפצע קשות מ[[פגז]] בשתי רגליו ומת עקב פציעותיו כעבור שלושה ימים. הוא היה בן ארבעים במותו. באלאשי הובא לקבורה ב[[היבה]] (Hybie היביה)֫, בשטח סלובקיה של ימינו.
 ==יצירתו==
-שיריו מחולקים לארבע חטיבות: המנונים, שירי מולדת ומלחמה, שירי אהבה ועיבודים לפי שירים לטיניים וגרמניים. סגנונו עלה על זה של משוררים בני תקופתו, כמו שבשטיין טינודי לנטוש ופטר אילושוואי. שירת האהבה שלו נחשבת לשפסגת יצירתו. הם הופצו בכתבי יד למשך דורות רבים ולא הובאו לדפוס עד ל-1874 כשפרקש דיאק גילה עותק מושלם שלהם בספריית רדוואני. ביופיים לא נודע דבר דומה להם בשירה ההונגרית עד ל[[מיהאי צ'וקונאי ויטז]] ו[[שנדור פטפי]]. באלאשי נודע גם בסוגת חרוזים  שקיבלה את שמו - בית  המורכב מתשע שורות בתבנית א א ב ג ג ב ד ד ב, או שלושה זוגות פסוקים מתחרזים
+שיריו מחולקים לארבע חטיבות: המנונים, שירי מולדת ומלחמה, שירי אהבה{{הערה|שם=יעוז26}} ועיבודים לפי שירים לטיניים וגרמניים. סגנונו עלה על זה של משוררים הונגרים בני תקופתו, כמו שבשטיין טינודי לנטוש ופטר אילושוואי. שירת האהבה שלו נחשבת לפסגת יצירתו. שירי האהבה שלו לא היו ידועים עד למאה ה-19 ועד אז נודע בשיריו הדתיים (istenes ének) שפורסמו ב-1632 או 1631.
+כאיש צבא למוד ניסיון הילל באלאשי בשיריו את ריצתו של סוס מלחמה, את גבורתם ותושייתם של ותיקי הלוחמים, את הערבות רחבות הידיים, ואת הטעם המריר של היין המוזהב. חרדתו לשלום המולדת לא הפכה אצלו לבכי וקינה, אלא לרצון להקריב את חייו למענה.
-לסירוגין עם השורות השלישית השישית והתשיעית.
+חלק גדול משיריו נותרו בכתבי יד למשך דורות ולא הובאו לדפוס עד ל-1874 כשפרקש דיאק גילה עותק שלם שלהם בספריית רדוואני. בתולדות השירה ההונגרית לא נודעו יצירות יפות כאלה עד ל[[מיהאי צ'וקונאי ויטז]] ו[[שנדור פטפי]]. דוגמה לכך מחזור השירים "אל יוליה" שהוקדש לאהובתו, אנה לושונצי, נחשב לפנינה של השירה ההונגרית לכל הזמנים. שירי האהבה של באלאשי הושפעו מיצירות [[דנטה]] ו[[פטרארקה]]. שפת שירתו של באלאשי הייתה מחוספסת, ארכאית-חגיגית עם אלמנטים של שפת יום-יום{{הערה|שם=יעוז26}}.. היא לקתה ב"מעקשים ריתמיים" כלשונו של יעוז-קסט.{{הערה|שם=יעוז12}}. נודע, בין היתר, בסוגת חרוזים שקיבלה את שמו - בית המורכב מתשע שורות בתבנית א א ב ג ג ב ד ד ב, או שלושה זוגות פסוקים מתחרזים לסירוגין עם השורות השלישית השישית והתשיעית.
+הוא כתב גם קומדיה בשפה ההונגרית.
+שיריו בסלובקית נתגלו רק ב-1949 בספרייה הלאומית של וינה. בסלובקית כתב שירי דת וגם שיר אהבה אחד "שיר בשם נערה יפה" ("Pieseň v mene peknej devy").
+שיר זה הוא שיר האהבה החילוני הראשון בשפה הסלובקית והוא נכלל בקובץ השירים של [[יאן יוב פנצהאלי]] משלהי עידן הרנסאנס.
+==כתביו==
+*קובץ שירים בהונגרית - בכתב יד מ-1589 - נתגלה ב-1874 בספריית משפחת רדוואני
+*קודקס של יאן יוס פנצהאלי, כולל קומדיה בסגנון איטלקי בהונגרית " קומדיה הונגרית יפה" Szép magyar komédia (בסלובקית: "קרדולוס ויוליה" ) - נתגלתה על ידי החוקר הסלובקי יאן משיאניק ב-1959
+* השיר הסלובקי "שיר בשם נארה יפה".{{הערה|ראה הטקסט המקורי ב E.Matisková 2004}}
+==במדיה אמנותית אחרת==
+===מוזיקה===
+על שיריו חוברו לחנים על ידי מלחינים שונים:
+*[[זולטאן קודאי]]: -Balassi Bálint elfelejtett éneke שיר נשכח של באלאשי באלינט - למקהלה
+==הנצחה==
+[[קובץ:Tablica pamiątkowa Balint Balassi Kraków.jpg|200px|ממוזער|שמאל|לוח זיכרון על בית שבו התגורר באלינט באלאשי בקרקוב בפולין בשנת 1590]]
+*1997 - מיוזמתו של המשורר פאל מולנאר - בחג [[ולנטינוס הקדוש]] מתקיים כל שנה במלון גלרט בבודפשט טקס הענקת הפרס באלינט באלאשי לספרות יחד עם [[חרב]] ובקבוק [[יין]]. הפרס מוענק למשוררים הונגרים ולמתרגמים זרים מהספרות ההונגרית.
 ==קישורים חיצוניים==
 {{ויקישיתוף בשורה}}
 * {{בריטניקה}}
-*[https://en.wikisource.org/wiki/1911_Encyclop%C3%A6dia_Britannica/Balassa,_B%C3%A1lint Robert Nisbet Bain art. ''Balint Balass''i in Encyclopedia Britannica 1911,  vol.3]
+*[https://en.wikisource.org/wiki/1911_Encyclopædia_Britannica/Balassa,_Bálint Robert Nisbet Bain art. ''Balint Balass''i in Encyclopedia Britannica 1911,  vol.3]
 * {{סופר פרויקט גוטנברג}}
+*[https://web.archive.org/web/20140821191225/http://feb-web.ru/feb/ivl/vl3/vl3-4312.htm א. נ.גולנישצ'ב-קוטוזוב "באלאשי והשירה בשפה ההונגרית" באתר "הספרייה היסודית האלקטרונית" - ברוסית]
+*[http://mek.oszk.hu/02000/02042/html/8.html Czigány Loránt ch. ''Balassi Balint''  in A History of the Hungarian Literature -  From the Earliest Times to the mid-1970's Clarendon 1984]
+*[https://web.archive.org/web/20060518195051/http://new.kskls.sk/domain/b5/files/eletronicke_dok/balassa.pdf על באלאשי באלינט באתר ספריית ליודוביט שטור בזבולן Elena Matisková 2004]
+{{פרופילי קולנוענים-מוזיקאים}}
+==לקריאה נוספת==
+*István Nemeskürty, Tibor Klaniczay ''A History of Hungarian literature''. Corvina Kiadó. 1982 {{ISBN|978-963-13-1542-4}}
+*[[איתמר יעוז-קסט]] - "צבי-הפלאות" אנתולוגיה מן השירה ההונגרית לדורותיה, מהדורה דו-לשונית - תרגום מול מקור, עקד, תל אביב, 1984
+==הערות שוליים==
-{{מיון רגיל: באלאשי, באלינט}}
+{{הערות שוליים}}
+{{מיון רגיל: באלאשי, באלינט}}
+{{בקרת זהויות}}
-[[קטגוריה:הונגרים שנפטרו ב-1594]]
-[[קטגוריה:הונגרים שנולדו ב-1554]]
 [[קטגוריה:משוררים הונגרים]]
 [[קטגוריה:מתרגמים הונגרים]]
+[[קטגוריה:מתרגמים להונגרית]]
+[[קטגוריה:מתרגמים מלטינית]]
+[[קטגוריה:מתרגמים מגרמנית]]
 [[קטגוריה:אנשי צבא הונגרים]]
 [[קטגוריה:אצולה הונגרית]]
 [[קטגוריה:פרוטסטנטים לשעבר]]
 [[קטגוריה:נוצרים רומים-קתולים הונגרים]]
+[[קטגוריה:ילידי 1554]]
-{{בקרת זהויות}}
+[[קטגוריה:נפטרים ב-1594]]