שארל קלרמון-גנו – הבדלי גרסאות

שארל סימון קלרמון-גנו
Charles Simon Clermont-Ganneau
לידה	19 בפברואר 1846; פריז, צרפת
פטירה	15 בפברואר 1923 (בגיל 76); פריז, צרפת
ענף מדעי	ארכאולוגיה, מזרחנות
מקום מגורים	צרפת
מקום לימודים	בית הספר הלאומי לשפות מזרחיות עכשוויות (1867); תיכון לואי הגדול; קולז' סנט-בארב; קולז' דה פראנס ;
מוסדות	קולז' דה פראנס (1890–1923); אקול פראטיק דה אוטז אטיד (1876–1923); בית הספר הלאומי לשפות מזרחיות עכשוויות; משרד החוץ הצרפתי ;
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד (10 במרץ 1875)
תרומות עיקריות
	חפירות בארץ ישראל, סוריה ובאזור הים האדום
חתימה

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה אחרונה מ־19:34, 3 בנובמבר 2024

שָארל סימון קְלֶרְמוֹן-גָנוֹ (בצרפתית: Charles Simon Clermont-Ganneau‏; 19 בפברואר 1846 – 15 בפברואר 1923) היה דיפלומט, מזרחן וארכאולוג צרפתי. מהבולטים בחוקרי ארץ ישראל במאה ה-19.

ביוגרפיה

קלרמון-גנו נולד בפריז. אביו, סימון גנו, סוציאליסט, פסל ודמות אקסצנטנרית, נפטר כששארל היה בן חמש והוא גדל תחת חסותו של איש-הרוח תאופיל גוטייה. אחר לימודיו בבית הספר לשפות מזרחיות (École des Langues Orientales; "אקול דה לאנג אוריינטאל") נשלח ב-1867 לארץ ישראל כשהוא בן 21, והחל לשמש כמתורגמן הקונסוליה הצרפתית בירושלים, ומאוחר יותר באיסטנבול. בעת שהותו בירושלים התמסר ללימוד אתריה הארכאולוגיים של העיר והארץ, ורכש מוניטין כאחד מחשובי חוקריה של הארץ ושל הארכאולוגיה המקראית.

בגיל 23 רכש את המוניטין שלו דרך אחד מהגילויים החשובים לארכאולוגיה המקראית - מצבת מישע שנתגלתה ב-1868. קלרמון-גנו אומנם לא גילה את המצבה, אך תרם תרומה חשובה בזיהויה, בחקירתה ובשיקומה. כמו כן, אחראי קלרמון-גנו לגילוין ב-1870 של שלוש כתובות קבר עבריות קדומות, בכללן זו שנמצאה ב"קבר ...יהו אשר על הבית", כתובת הקבר העברית הקדומה ביותר והארוכה ביותר שנמצאה ופוענחה. ב-1871 גילה וזיהה את אבן כתובת הסורג של בית המקדש השני, עם כיתוב ביוונית המתריע מפני כניסת נוכרים לתחום הקודש של בית המקדש.

בשנים 1873–1874 עמד בראש משלחת ארכאולוגית בריטית לארץ ישראל מטעם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל. באותה עת הובאה לידיעתו מציאת כתובת עברית חקוקה בסלעים ליד הכפר הערבי אבו שושה הסמוך לתל העתיק הסמוך, שעדיין לא זוהה עם תל גזר המקראית. קלרמון-גנו השכיל לקרוא בכתובת החקוקה בסלע את המלים העבריות "תחום גזר". יתר על כן, הוא הסיק מכך שאם מדובר בכתובת התוחמת אזור מן הדין שיימצאו בסלעים הסובבים את התל כתובות נוספות. הוא יצא לחפש ומצא שלוש נוספות. היו אלה הראשונות מבין שלוש עשרה כתובות תחום גזר הידועות כיום.

הוא אף הועסק בידי הצרפתים בחפירות בסוריה ובים האדום. בשנת 1875 קיבל את אות האבירות של לגיון הכבוד. קלרמון-גנו שירת כמשנה לקונסול ביפו בשנים 1880–1882. בתום תפקידו הקונסולרי חזר לפריז, שם המשיך לעסוק בענייני שפות המזרח.

קלרמון-גנו היה הראשון באנגליה לטעון לתרמית ולזיוף בפרשת המגילות שהציע סוחר העתיקות הירושלמי מוזס וילהלם שפירא למכירה למוזיאון הבריטי בשנת 1883. זאת לאחר שכבר בירושלים עשור קודם לכן, הוקיע את שפירא כזייפן בפרשת אוסף חרסים מואביים שמכר למוזיאון בברלין. קביעה זו של קלרמון-גנו לגבי המגילות, אליה הצטרפו בשעתה מומחים נוספים בני התקופה, הובילה לאובדנן של המגילות ולתהייה בדיעבד בקרב חוקרים מן המאה ה-20 שמא מדובר היה באוצר ארכאולוגי שירד לטמיון, חלק משלים למגילות מדבר יהודה.^[1]^[2]

בשנת 1886 נתמנה לקונסול מדרגה ראשונה, וכן נתמנה למנהל המוסד בו קיבל את חינוכו, ועבד כפרופסור בקולז' דה פראנס. בשנת 1896 מונה לדרגת קונסול כללי, ואחר-כך לציר בשנת 1906. בשנת 1903 השתתף בחקירת נזר סלטפרנס וכתר סאיטאפרנס. הלובר רכש את הנזר המדובר ב-400,000 פרנקים, במחשבה שמדובר בעבודת חרשות סקיתית. רבים מאמינים כי למעשה הנזר הוא זיוף רוסי.

קלרמון-גנו נפטר ב-15 בפברואר 1923 בפריז.

על שמו רחוב בשכונת שייח ג'ראח בירושלים.

כתביו

Palestine inconnue, 1886
Études d'archéologie orientale, 1880 מהדורה סרוקה בשפה הצרפתית (archive.org)
L'Imagerie phénicienne et la mythologie iconologique chez les Grecs (1880)^[3]
Fraudes archéologiques, 1885
Recueil d'archéologie orientale (1885, etc.)
Album d'antiquités Orientales, 1897
(1896): Archaeological Researches in Palestine 1873-1874, [ARP], translated from the French by J. McFarlane, Palestine Exploration Fund, London. Volume 1
(1896): Archaeological Researches in Palestine 1873-1874, [ARP], translated from the French by J. McFarlane, Palestine Exploration Fund, London. Volume 2

ראו גם

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

מערת צדקיהו

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שארל קלרמון-גנו בוויקישיתוף

שארל קלרמון-גנו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Menahem Mansoor, The Case of Shapira's Dead Sea Scrolls of 1883
^ John M. Allegro, The Shapira Affair, W.H. ALLEN, 1965
^ Je m'appelle Byblos, Jean-Pierre Thiollet, H & D, 2005, p. 162

[1] Menahem Mansoor, The Case of Shapira's Dead Sea Scrolls of 1883

[2] John M. Allegro, The Shapira Affair, W.H. ALLEN, 1965

[3] Je m'appelle Byblos, Jean-Pierre Thiollet, H & D, 2005, p. 162

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 |שם=שארל סימון קלרמון-גנו
 |שם בשפת המקור=Charles Simon Clermont-Ganneau
-|שנת לידה=[[1846]]
+|תאריך לידה=[[19 בפברואר]] [[1846]]
-|שנת פטירה=[[1923]]
+|תאריך פטירה=[[15 בפברואר]] [[1923]]
-|תמונה=[[תמונה:ClermontGaneaux.jpg|מרכז|200px]]
+|תמונה=[[קובץ:ClermontGaneaux.jpg|מרכז|200px]]
+|כיתוב=
 |תרומות עיקריות=חפירות בארץ ישראל, [[סוריה]] ובאזור [[הים האדום]]
+|ענף מדעי=[[ארכאולוגיה]], [[מזרחנות]]
-|ארצות מגורים=[[צרפת]]
-|ענף מדעי=[[ארכאולוגיה]],[[מזרחנות]]
-|פרסים והנצחה=
 |הערות=
+|מדינה=[[צרפת]]}}
-}}
-'''שָארל סימון קְלֶרְמוֹן-גָנוֹ''' ([[צרפתית]]: '''Charles Simon Clermont-Ganneau'''{{כ}}; [[19 בפברואר]] [[1846]] - [[15 בפברואר]] [[1923]]) היה [[דיפלומט]], [[מזרחנות|מזרחן]] ו[[ארכאולוגיה|ארכאולוג]] [[צרפת]]י ובן ל[[פסל (מקצוע)|פסל]] צרפתי ידוע. מהבולטים בחוקרי [[ארץ ישראל]] ב{{ה|מאה ה-19}}.
+'''שָארל סימון קְלֶרְמוֹן-גָנוֹ''' (ב[[צרפתית]]: '''Charles Simon Clermont-Ganneau'''{{כ}}; [[19 בפברואר]] [[1846]] – [[15 בפברואר]] [[1923]]) היה [[דיפלומט]], [[מזרחנות|מזרחן]] ו[[ארכאולוגיה|ארכאולוג]] [[צרפת]]י. מהבולטים בחוקרי [[ארץ ישראל]] ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]].
-קלרמון-גנו נולד ב[[פריז]]. אחר לימודיו בבית הספר לשפות מזרחיות (École des Langues Orientales; "אקול דה לאנג אוריינטאל") נשלח ל[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|ארץ ישראל]] ([[1867]]) כשהוא בן 21 שנה, והחל לשמש כ[[מתורגמן]] ה[[קונסוליה]] הצרפתית ב[[ירושלים]], ומאוחר יותר ב[[איסטנבול]]. בעת שהותו בירושלים התמסר ללימוד אתריה הארכאולוגיים של העיר והארץ, ורכש מוניטין כאחד מחשובי חוקריה של הארץ ושל [[ארכאולוגיה מקראית|הארכאולוגיה המקראית]]. את המוניטין שלו בנה דרך אחד מהגילויים החשובים לארכאולוגיה המקראית, היא [[מצבת מישע]]. קלרמון-גנו אומנם לא גילה את המצבה, אבל לקח חלק חשוב בזיהויה, חקירתה ושיקומה ([[1870]]). כמו כן, אחראי קלרמון-גנו לגילוין של שלוש [[כתובת (ארכאולוגיה)|כתובות]] קבר [[עברית|עבריות]] קדומות, בכללן זו שנמצאה ב"[[קבר ...יהו אשר על הבית]]", [[כתובת (ארכאולוגיה)|כתובת]] ה[[קבר]] ה[[עברית]] הקדומה ביותר והארוכה ביותר שנמצאה ופוענחה.
-בשנים [[1873]]–[[1874]] עמד בראש משלחת ארכאולוגית [[בריטניה|בריטית]] ל[[ארץ ישראל]] מטעם [[הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל]]. באותה עת הובאה לידיעתו מציאת כתובת עברית חקוקה בסלעים ליד הכפר הערבי [[אבו שושה]] הסמוך לתל העתיק הסמוך, שעדיין לא זוהה עם [[תל גזר]] המקראית. קלרמון-גאנו השכיל לקרוא בכתובת החקוקה בסלע את המלים העבריות "תחום גזר". יתר על כן, הוא הסיק מכך שאם מדובר בכתובת התוחמת אזור מן הדין שיימצאו בסלעים הסובבים את התל כתובות נוספות. הוא יצא לחפש ומצא שלוש נוספות. היו אלה הראשונות מבין שלוש עשרה [[כתובות תחום גזר]] הידועות כיום.
+==ביוגרפיה==
-הוא אף הועסק בידי הצרפתים בחפירות ב[[סוריה]] וב{{ה|ים האדום}}. בשנת [[1875]] קיבל את אות האבירות של [[לגיון הכבוד]]. קלרמון-גנו שירת כמשנה לקונסול ב[[יפו]] בשנים [[1880]]–[[1882]]. בתום תפקידו הקונסולרי חזר לפריז, שם המשיך לעסוק בענייני שפות המזרח. בשנת [[1886]] נתמנה לקונסול מדרגה ראשונה, וכן נתמנה למנהל המוסד בו קיבל את חינוכו, ועבד כ[[פרופסור]] ב[[קולז' דה פראנס]].
+קלרמון-גנו נולד ב[[פריז]]. אביו, [[סימון גנו]], [[סוציאליזם|סוציאליסט]], [[פסל (מקצוע)|פסל]] ודמות אקסצנטנרית, נפטר כששארל היה בן חמש והוא גדל תחת חסותו של איש-הרוח [[תאופיל גוטייה]]. אחר לימודיו בבית הספר לשפות מזרחיות (École des Langues Orientales; "אקול דה לאנג אוריינטאל") נשלח ב-1867 ל[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|ארץ ישראל]] כשהוא בן 21, והחל לשמש כ[[מתורגמן]] ה[[קונסוליה]] הצרפתית ב[[ירושלים]], ומאוחר יותר ב[[איסטנבול]]. בעת שהותו בירושלים התמסר ללימוד אתריה הארכאולוגיים של העיר והארץ, ורכש מוניטין כאחד מחשובי חוקריה של הארץ ושל [[ארכאולוגיה מקראית|הארכאולוגיה המקראית]].
-בשנת [[1896]] מונה לדרגת [[קונסול כללי]], ואחר-כך ל[[ציר (דיפלומטיה)|ציר]] בשנת [[1906]]. הוא היה הראשון באנגליה שחשף את תרמית המגילות המזויפות של [[מוזס וילהלם שפירא]] בשנת [[1883]]. בשנת [[1903]] הוא לקח חלק בחקירת [[נזר סלטפרנס]]. הלובר רכש את הנזר המדובר ב-400,000 פרנקים, במחשבה שמדובר בעבודת חרשות [[סקיתים|סקיתית]]. נהוג להאמין כי למעשה הנזר הוא זיוף [[רוסיה|רוסי]].
+בגיל 23 רכש את המוניטין שלו דרך אחד מהגילויים החשובים לארכאולוגיה המקראית -  [[מצבת מישע]] שנתגלתה ב-1868. קלרמון-גנו אומנם לא גילה את המצבה, אך תרם תרומה חשובה בזיהויה, בחקירתה ובשיקומה. כמו כן, אחראי קלרמון-גנו לגילוין ב-1870 של שלוש [[כתובת (ארכאולוגיה)|כתובות]] קבר [[עברית|עבריות]] קדומות, בכללן זו שנמצאה ב"[[קבר ...יהו אשר על הבית]]", כתובת ה[[קבר]] העברית הקדומה ביותר והארוכה ביותר שנמצאה ופוענחה. ב-1871 גילה וזיהה את אבן כתובת ה[[סורג (בית המקדש)|סורג]] של [[בית המקדש השני]], עם כיתוב ביוונית המתריע מפני כניסת נוכרים לתחום הקודש של בית המקדש.
-קלרמון-גנו נפטר ב-15 בפברואר 1923 בפריז.
+בשנים [[1873]]–[[1874]] עמד בראש משלחת ארכאולוגית [[בריטניה|בריטית]] ל[[ארץ ישראל]] מטעם [[הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל]]. באותה עת הובאה לידיעתו מציאת כתובת עברית חקוקה בסלעים ליד הכפר הערבי [[אבו שושה (רמלה)|אבו שושה]] הסמוך לתל העתיק הסמוך, שעדיין לא זוהה עם [[תל גזר]] המקראית. קלרמון-גנו השכיל לקרוא בכתובת החקוקה בסלע את המלים העבריות "תחום גזר". יתר על כן, הוא הסיק מכך שאם מדובר בכתובת התוחמת אזור מן הדין שיימצאו בסלעים הסובבים את התל כתובות נוספות. הוא יצא לחפש ומצא שלוש נוספות. היו אלה הראשונות מבין שלוש עשרה [[כתובות תחום גזר]] הידועות כיום.
-==מכתביו==
-<div style="direction: ltr;">
+הוא אף הועסק בידי הצרפתים בחפירות ב[[סוריה]] וב[[ים סוף|ים האדום]]. בשנת [[1875]] קיבל את אות האבירות של [[לגיון הכבוד]]. קלרמון-גנו שירת כמשנה לקונסול ב[[יפו]] בשנים [[1880]]–[[1882]]. בתום תפקידו הקונסולרי חזר לפריז, שם המשיך לעסוק בענייני שפות המזרח.
+קלרמון-גנו היה הראשון באנגליה לטעון לתרמית ול[[זיוף עתיקות|זיוף]] בפרשת המגילות שהציע סוחר העתיקות הירושלמי [[מוזס וילהלם שפירא]] למכירה למוזיאון הבריטי בשנת [[1883]]. זאת לאחר שכבר בירושלים עשור קודם לכן, הוקיע את שפירא כזייפן בפרשת אוסף חרסים מואביים שמכר למוזיאון בברלין. קביעה זו של קלרמון-גנו לגבי המגילות, אליה הצטרפו בשעתה מומחים נוספים בני התקופה, הובילה לאובדנן של המגילות ולתהייה בדיעבד בקרב חוקרים מן המאה ה-20 שמא מדובר היה באוצר ארכאולוגי שירד לטמיון, חלק משלים ל[[מגילות מדבר יהודה]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://images.library.wisc.edu/WI/EFacs/transactions/WT1958/reference/wi.wt1958.mmansoor.pdf|הכותב=Menahem Mansoor|כותרת=The Case of Shapira's Dead Sea Scrolls of 1883}}</ref>{{הערה|1=John M. Allegro, '''The Shapira Affair''', W.H. ALLEN, 1965}}
+בשנת [[1886]] נתמנה לקונסול מדרגה ראשונה, וכן נתמנה למנהל המוסד בו קיבל את חינוכו, ועבד כ[[פרופסור]] ב[[קולז' דה פראנס]]. בשנת [[1896]] מונה לדרגת [[קונסול כללי]], ואחר-כך ל[[ציר (דיפלומטיה)|ציר]] בשנת [[1906]]. בשנת [[1903]] השתתף בחקירת [[נזר סלטפרנס]] ו[[כתר סאיטאפרנס]]. [[הלובר]] רכש את הנזר המדובר ב-400,000 פרנקים, במחשבה שמדובר בעבודת חרשות [[סקיתים|סקיתית]]. רבים מאמינים כי למעשה הנזר הוא זיוף [[רוסיה|רוסי]].
+קלרמון-גנו נפטר ב-15 בפברואר 1923 בפריז.
+על שמו רחוב בשכונת שייח ג'ראח ב[[ירושלים]].
+{{-}}
+== כתביו ==
+<div style="direction: ltr;">
 * Palestine inconnue, 1886
+* [https://archive.org/details/tudesdarchologi00gangoog Études d'archéologie orientale], 1880 מהדורה סרוקה בשפה הצרפתית (archive.org)
-* Etudes d'archologie orientate, 1880
-* ''L'Imagerie phénicienne et la mythologie iconologique chez les Grecs'' (1880)<ref>''Je m'appelle [[Byblos]]'', [[Jean-Pierre Thiollet]], H & D, 2005, p. 162.</ref>
+* ''L'Imagerie phénicienne et la mythologie iconologique chez les Grecs'' (1880){{הערה|1=''Je m'appelle [[Byblos]]'', [[Jean-Pierre Thiollet]], H & D, 2005, p. 162}}
-* Fraudes archologicues, 1885
+* Fraudes archéologiques, 1885
-*''Recueil d'archéologie orientale'' (1885, etc.)
+* ''Recueil d'archéologie orientale'' (1885, etc.)
-* Album d'antiquites Orientales, 1897
+* Album d'antiquités Orientales, 1897
+* (1896): ''[http://www.archive.org/details/archaeologicalre01cler Archaeological Researches in Palestine 1873-1874],'' [ARP], translated from the French by J. McFarlane, Palestine Exploration Fund, London. Volume 1
+* (1896): ''[http://www.archive.org/details/archaeologicalre02cler Archaeological Researches in Palestine 1873-1874],'' [ARP], translated from the French by J. McFarlane, Palestine Exploration Fund, London. Volume 2</div>
+== ראו גם ==
-*(1896): ''[http://www.archive.org/details/archaeologicalre01cler   Archaeological Researches in Palestine 1873-1874],'' [ARP], translated from the French by J. McFarlane, Palestine Exploration Fund, London. Volume 1
-*(1896): ''[http://www.archive.org/details/archaeologicalre02cler Archaeological Researches in Palestine 1873-1874],'' [ARP], translated from the French by J. McFarlane, Palestine Exploration Fund, London. Volume 2</div>
 {{פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב}}
+* [[מערת צדקיהו]]
+{{-}}
+==קישורים חיצוניים==
+{{ויקישיתוף בשורה}}
+* {{בריטניקה}}
+== הערות שוליים ==
-==ראו גם==
+{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}
-*[[מערת צדקיהו]]
+{{בקרת זהויות}}
 {{מיון רגיל:קלרמון-גנו, שארל}}
 [[קטגוריה:ארכאולוגים צרפתים]]
 [[קטגוריה:דיפלומטים צרפתים]]
@@ שורה 47: / שורה 58: @@
 [[קטגוריה:ארץ ישראל: ארכאולוגים]]
 [[קטגוריה:קונסולים בארץ ישראל]]
+[[קטגוריה:דרגומנים]]
+[[קטגוריה:גאוגרפיה היסטורית]]
-==הערות שוליים==
+[[קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1846]]
-{{הערות שוליים}}
+[[קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1923]]