שארל קלרמון-גנו – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
מ ביטול גרסה 39917413 של Yansufim (שיחה) לא מוסיפים קישור חיצוני באמצע הטקסט. מקור מביאים בהערת שוליים. נא לתקן. תודה |
||
| (8 גרסאות ביניים של 7 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
|הערות= |
|הערות= |
||
|מדינה=[[צרפת]]}} |
|מדינה=[[צרפת]]}} |
||
'''שָארל סימון קְלֶרְמוֹן-גָנוֹ''' (ב[[צרפתית]]: '''Charles Simon Clermont-Ganneau'''{{כ}}; [[19 בפברואר]] [[1846]] |
'''שָארל סימון קְלֶרְמוֹן-גָנוֹ''' (ב[[צרפתית]]: '''Charles Simon Clermont-Ganneau'''{{כ}}; [[19 בפברואר]] [[1846]] – [[15 בפברואר]] [[1923]]) היה [[דיפלומט]], [[מזרחנות|מזרחן]] ו[[ארכאולוגיה|ארכאולוג]] [[צרפת]]י. מהבולטים בחוקרי [[ארץ ישראל]] ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]]. |
||
==ביוגרפיה== |
==ביוגרפיה== |
||
קלרמון-גנו נולד ב[[פריז]]. אחר לימודיו בבית הספר לשפות מזרחיות (École des Langues Orientales; "אקול דה לאנג אוריינטאל") נשלח ל[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|ארץ ישראל]] |
קלרמון-גנו נולד ב[[פריז]]. אביו, [[סימון גנו]], [[סוציאליזם|סוציאליסט]], [[פסל (מקצוע)|פסל]] ודמות אקסצנטנרית, נפטר כששארל היה בן חמש והוא גדל תחת חסותו של איש-הרוח [[תאופיל גוטייה]]. אחר לימודיו בבית הספר לשפות מזרחיות (École des Langues Orientales; "אקול דה לאנג אוריינטאל") נשלח ב-1867 ל[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|ארץ ישראל]] כשהוא בן 21, והחל לשמש כ[[מתורגמן]] ה[[קונסוליה]] הצרפתית ב[[ירושלים]], ומאוחר יותר ב[[איסטנבול]]. בעת שהותו בירושלים התמסר ללימוד אתריה הארכאולוגיים של העיר והארץ, ורכש מוניטין כאחד מחשובי חוקריה של הארץ ושל [[ארכאולוגיה מקראית|הארכאולוגיה המקראית]]. |
||
בגיל 23 רכש את המוניטין שלו דרך אחד מהגילויים החשובים לארכאולוגיה המקראית - [[מצבת מישע]] שנתגלתה ב-1868. קלרמון-גנו אומנם לא גילה את המצבה, אך תרם תרומה חשובה בזיהויה, בחקירתה ובשיקומה. כמו כן, אחראי קלרמון-גנו לגילוין ב-1870 של שלוש [[כתובת (ארכאולוגיה)|כתובות]] קבר [[עברית|עבריות]] קדומות, בכללן זו שנמצאה ב"[[קבר ...יהו אשר על הבית]]", כתובת ה[[קבר]] העברית הקדומה ביותר והארוכה ביותר שנמצאה ופוענחה. ב-1871 גילה וזיהה את אבן כתובת ה[[סורג (בית המקדש)|סורג]] של [[בית המקדש השני]], עם כיתוב ביוונית המתריע מפני כניסת נוכרים לתחום הקודש של בית המקדש. |
|||
| ⚫ | בשנים [[1873]]–[[1874]] עמד בראש משלחת ארכאולוגית [[בריטניה|בריטית]] ל[[ארץ ישראל]] מטעם [[הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל]]. באותה עת הובאה לידיעתו מציאת כתובת עברית חקוקה בסלעים ליד הכפר הערבי [[אבו שושה (רמלה)|אבו שושה]] הסמוך לתל העתיק הסמוך, שעדיין לא זוהה עם [[תל גזר]] המקראית. קלרמון- |
||
| ⚫ | בשנים [[1873]]–[[1874]] עמד בראש משלחת ארכאולוגית [[בריטניה|בריטית]] ל[[ארץ ישראל]] מטעם [[הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל]]. באותה עת הובאה לידיעתו מציאת כתובת עברית חקוקה בסלעים ליד הכפר הערבי [[אבו שושה (רמלה)|אבו שושה]] הסמוך לתל העתיק הסמוך, שעדיין לא זוהה עם [[תל גזר]] המקראית. קלרמון-גנו השכיל לקרוא בכתובת החקוקה בסלע את המלים העבריות "תחום גזר". יתר על כן, הוא הסיק מכך שאם מדובר בכתובת התוחמת אזור מן הדין שיימצאו בסלעים הסובבים את התל כתובות נוספות. הוא יצא לחפש ומצא שלוש נוספות. היו אלה הראשונות מבין שלוש עשרה [[כתובות תחום גזר]] הידועות כיום. |
||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | קלרמון-גנו היה הראשון באנגליה לטעון לתרמית ול[[זיוף עתיקות|זיוף]] בפרשת המגילות שהציע סוחר העתיקות הירושלמי [[מוזס וילהלם שפירא]] למכירה למוזיאון הבריטי בשנת [[1883]]. זאת לאחר שכבר בירושלים עשור קודם לכן, הוקיע את שפירא כזייפן בפרשת אוסף חרסים מואביים שמכר למוזיאון בברלין. קביעה זו של קלרמון-גנו לגבי המגילות, אליה הצטרפו בשעתה מומחים נוספים בני התקופה, הובילה לאובדנן של המגילות ולתהייה בדיעבד בקרב חוקרים מן המאה ה-20 שמא מדובר היה באוצר ארכאולוגי שירד לטמיון, חלק משלים ל[[מגילות |
||
| ⚫ | קלרמון-גנו היה הראשון באנגליה לטעון לתרמית ול[[זיוף עתיקות|זיוף]] בפרשת המגילות שהציע סוחר העתיקות הירושלמי [[מוזס וילהלם שפירא]] למכירה למוזיאון הבריטי בשנת [[1883]]. זאת לאחר שכבר בירושלים עשור קודם לכן, הוקיע את שפירא כזייפן בפרשת אוסף חרסים מואביים שמכר למוזיאון בברלין. קביעה זו של קלרמון-גנו לגבי המגילות, אליה הצטרפו בשעתה מומחים נוספים בני התקופה, הובילה לאובדנן של המגילות ולתהייה בדיעבד בקרב חוקרים מן המאה ה-20 שמא מדובר היה באוצר ארכאולוגי שירד לטמיון, חלק משלים ל[[מגילות מדבר יהודה]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://images.library.wisc.edu/WI/EFacs/transactions/WT1958/reference/wi.wt1958.mmansoor.pdf|הכותב=Menahem Mansoor|כותרת=The Case of Shapira's Dead Sea Scrolls of 1883}}</ref>{{הערה|1=John M. Allegro, '''The Shapira Affair''', W.H. ALLEN, 1965}} |
||
| ⚫ | בשנת [[1886]] נתמנה לקונסול מדרגה ראשונה, וכן נתמנה למנהל המוסד בו קיבל את חינוכו, ועבד כ[[פרופסור]] ב[[קולז' דה פראנס]]. בשנת [[1896]] מונה לדרגת [[קונסול כללי]], ואחר-כך ל[[ציר (דיפלומטיה)|ציר]] בשנת [[1906]]. |
||
| ⚫ | בשנת [[1886]] נתמנה לקונסול מדרגה ראשונה, וכן נתמנה למנהל המוסד בו קיבל את חינוכו, ועבד כ[[פרופסור]] ב[[קולז' דה פראנס]]. בשנת [[1896]] מונה לדרגת [[קונסול כללי]], ואחר-כך ל[[ציר (דיפלומטיה)|ציר]] בשנת [[1906]]. בשנת [[1903]] השתתף בחקירת [[נזר סלטפרנס]] ו[[כתר סאיטאפרנס]]. [[הלובר]] רכש את הנזר המדובר ב-400,000 פרנקים, במחשבה שמדובר בעבודת חרשות [[סקיתים|סקיתית]]. רבים מאמינים כי למעשה הנזר הוא זיוף [[רוסיה|רוסי]]. |
||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
{{-}} |
|||
== כתביו == |
== כתביו == |
||
<div style="direction: ltr;"> |
<div style="direction: ltr;"> |
||
* Palestine inconnue, 1886 |
* Palestine inconnue, 1886 |
||
* [https://archive.org/details/tudesdarchologi00gangoog Études d'archéologie orientale], 1880 מהדורה סרוקה בשפה הצרפתית (archive.org) |
* [https://archive.org/details/tudesdarchologi00gangoog Études d'archéologie orientale], 1880 מהדורה סרוקה בשפה הצרפתית (archive.org) |
||
* ''L'Imagerie phénicienne et la mythologie iconologique chez les Grecs'' (1880){{הערה|1=''Je m'appelle [[Byblos]]'', [[Jean-Pierre Thiollet]], H & D, 2005, p. 162 |
* ''L'Imagerie phénicienne et la mythologie iconologique chez les Grecs'' (1880){{הערה|1=''Je m'appelle [[Byblos]]'', [[Jean-Pierre Thiollet]], H & D, 2005, p. 162}} |
||
* Fraudes archéologiques, 1885 |
* Fraudes archéologiques, 1885 |
||
* ''Recueil d'archéologie orientale'' (1885, etc.) |
* ''Recueil d'archéologie orientale'' (1885, etc.) |
||
| שורה 37: | שורה 39: | ||
* (1896): ''[http://www.archive.org/details/archaeologicalre01cler Archaeological Researches in Palestine 1873-1874],'' [ARP], translated from the French by J. McFarlane, Palestine Exploration Fund, London. Volume 1 |
* (1896): ''[http://www.archive.org/details/archaeologicalre01cler Archaeological Researches in Palestine 1873-1874],'' [ARP], translated from the French by J. McFarlane, Palestine Exploration Fund, London. Volume 1 |
||
* (1896): ''[http://www.archive.org/details/archaeologicalre02cler Archaeological Researches in Palestine 1873-1874],'' [ARP], translated from the French by J. McFarlane, Palestine Exploration Fund, London. Volume 2</div> |
* (1896): ''[http://www.archive.org/details/archaeologicalre02cler Archaeological Researches in Palestine 1873-1874],'' [ARP], translated from the French by J. McFarlane, Palestine Exploration Fund, London. Volume 2</div> |
||
| ⚫ | |||
== ראו גם == |
== ראו גם == |
||
| ⚫ | |||
* [[מערת צדקיהו]] |
* [[מערת צדקיהו]] |
||
{{-}} |
|||
==קישורים חיצוניים== |
==קישורים חיצוניים== |
||
{{ויקישיתוף בשורה}} |
{{ויקישיתוף בשורה}} |
||
| שורה 47: | שורה 49: | ||
== הערות שוליים == |
== הערות שוליים == |
||
{{הערות שוליים}} |
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}} |
||
{{בקרת זהויות}} |
{{בקרת זהויות}} |
||
{{מיון רגיל:קלרמון-גנו, שארל}} |
{{מיון רגיל:קלרמון-גנו, שארל}} |
||
[[קטגוריה:ארכאולוגים צרפתים]] |
[[קטגוריה:ארכאולוגים צרפתים]] |
||
| שורה 58: | שורה 59: | ||
[[קטגוריה:קונסולים בארץ ישראל]] |
[[קטגוריה:קונסולים בארץ ישראל]] |
||
[[קטגוריה:דרגומנים]] |
[[קטגוריה:דרגומנים]] |
||
[[קטגוריה:גאוגרפיה היסטורית]] |
[[קטגוריה:גאוגרפיה היסטורית]] |
||
[[קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1846]] |
[[קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1846]] |
||
גרסה אחרונה מ־19:34, 3 בנובמבר 2024
 | |
| לידה |
19 בפברואר 1846 פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
15 בפברואר 1923 (בגיל 76) פריז, צרפת |
| ענף מדעי | ארכאולוגיה, מזרחנות |
| מקום מגורים | צרפת |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
אביר בלגיון הכבוד (10 במרץ 1875) |
| תרומות עיקריות | |
| חפירות בארץ ישראל, סוריה ובאזור הים האדום | |
| חתימה |
 |
  | |
שָארל סימון קְלֶרְמוֹן-גָנוֹ (בצרפתית: Charles Simon Clermont-Ganneau; 19 בפברואר 1846 – 15 בפברואר 1923) היה דיפלומט, מזרחן וארכאולוג צרפתי. מהבולטים בחוקרי ארץ ישראל במאה ה-19.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קלרמון-גנו נולד בפריז. אביו, סימון גנו, סוציאליסט, פסל ודמות אקסצנטנרית, נפטר כששארל היה בן חמש והוא גדל תחת חסותו של איש-הרוח תאופיל גוטייה. אחר לימודיו בבית הספר לשפות מזרחיות (École des Langues Orientales; "אקול דה לאנג אוריינטאל") נשלח ב-1867 לארץ ישראל כשהוא בן 21, והחל לשמש כמתורגמן הקונסוליה הצרפתית בירושלים, ומאוחר יותר באיסטנבול. בעת שהותו בירושלים התמסר ללימוד אתריה הארכאולוגיים של העיר והארץ, ורכש מוניטין כאחד מחשובי חוקריה של הארץ ושל הארכאולוגיה המקראית.
בגיל 23 רכש את המוניטין שלו דרך אחד מהגילויים החשובים לארכאולוגיה המקראית - מצבת מישע שנתגלתה ב-1868. קלרמון-גנו אומנם לא גילה את המצבה, אך תרם תרומה חשובה בזיהויה, בחקירתה ובשיקומה. כמו כן, אחראי קלרמון-גנו לגילוין ב-1870 של שלוש כתובות קבר עבריות קדומות, בכללן זו שנמצאה ב"קבר ...יהו אשר על הבית", כתובת הקבר העברית הקדומה ביותר והארוכה ביותר שנמצאה ופוענחה. ב-1871 גילה וזיהה את אבן כתובת הסורג של בית המקדש השני, עם כיתוב ביוונית המתריע מפני כניסת נוכרים לתחום הקודש של בית המקדש.
בשנים 1873–1874 עמד בראש משלחת ארכאולוגית בריטית לארץ ישראל מטעם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל. באותה עת הובאה לידיעתו מציאת כתובת עברית חקוקה בסלעים ליד הכפר הערבי אבו שושה הסמוך לתל העתיק הסמוך, שעדיין לא זוהה עם תל גזר המקראית. קלרמון-גנו השכיל לקרוא בכתובת החקוקה בסלע את המלים העבריות "תחום גזר". יתר על כן, הוא הסיק מכך שאם מדובר בכתובת התוחמת אזור מן הדין שיימצאו בסלעים הסובבים את התל כתובות נוספות. הוא יצא לחפש ומצא שלוש נוספות. היו אלה הראשונות מבין שלוש עשרה כתובות תחום גזר הידועות כיום.
הוא אף הועסק בידי הצרפתים בחפירות בסוריה ובים האדום. בשנת 1875 קיבל את אות האבירות של לגיון הכבוד. קלרמון-גנו שירת כמשנה לקונסול ביפו בשנים 1880–1882. בתום תפקידו הקונסולרי חזר לפריז, שם המשיך לעסוק בענייני שפות המזרח.
קלרמון-גנו היה הראשון באנגליה לטעון לתרמית ולזיוף בפרשת המגילות שהציע סוחר העתיקות הירושלמי מוזס וילהלם שפירא למכירה למוזיאון הבריטי בשנת 1883. זאת לאחר שכבר בירושלים עשור קודם לכן, הוקיע את שפירא כזייפן בפרשת אוסף חרסים מואביים שמכר למוזיאון בברלין. קביעה זו של קלרמון-גנו לגבי המגילות, אליה הצטרפו בשעתה מומחים נוספים בני התקופה, הובילה לאובדנן של המגילות ולתהייה בדיעבד בקרב חוקרים מן המאה ה-20 שמא מדובר היה באוצר ארכאולוגי שירד לטמיון, חלק משלים למגילות מדבר יהודה.[1][2]
בשנת 1886 נתמנה לקונסול מדרגה ראשונה, וכן נתמנה למנהל המוסד בו קיבל את חינוכו, ועבד כפרופסור בקולז' דה פראנס. בשנת 1896 מונה לדרגת קונסול כללי, ואחר-כך לציר בשנת 1906. בשנת 1903 השתתף בחקירת נזר סלטפרנס וכתר סאיטאפרנס. הלובר רכש את הנזר המדובר ב-400,000 פרנקים, במחשבה שמדובר בעבודת חרשות סקיתית. רבים מאמינים כי למעשה הנזר הוא זיוף רוסי.
קלרמון-גנו נפטר ב-15 בפברואר 1923 בפריז.
על שמו רחוב בשכונת שייח ג'ראח בירושלים.
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Palestine inconnue, 1886
- Études d'archéologie orientale, 1880 מהדורה סרוקה בשפה הצרפתית (archive.org)
- L'Imagerie phénicienne et la mythologie iconologique chez les Grecs (1880)[3]
- Fraudes archéologiques, 1885
- Recueil d'archéologie orientale (1885, etc.)
- Album d'antiquités Orientales, 1897
- (1896): Archaeological Researches in Palestine 1873-1874, [ARP], translated from the French by J. McFarlane, Palestine Exploration Fund, London. Volume 1
- (1896): Archaeological Researches in Palestine 1873-1874, [ARP], translated from the French by J. McFarlane, Palestine Exploration Fund, London. Volume 2
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה] |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שארל קלרמון-גנו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Menahem Mansoor, The Case of Shapira's Dead Sea Scrolls of 1883
- ^ John M. Allegro, The Shapira Affair, W.H. ALLEN, 1965
- ^ Je m'appelle Byblos, Jean-Pierre Thiollet, H & D, 2005, p. 162