כושי רימון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־20:51, 5 ביוני 2008

שמעון רימון (נולד כשמעון מזרחי ב-1939), המוכר יותר בכינויו כושי רימון הוא בעל פונדק ישראלי. התפרסם כמי שהצליח להסתנן, בשנת 1960, אל פטרה שבירדן, בעת ששרר מצב מלחמה בינה ובין מדינת ישראל.

רימון גדל במושב תל עדשים אצל הורים מאמצים לאחר שהתייתם מהוריו בגיל צעיר מאוד. אביו נרצח על רקע לאומני כשהיה בן שמונה חודשים ואמו נפטרה ממחלת השחפת מספר חודשים לאחר מכן. כינויו כושי ניתן לו, לדבריו, כיוון שהיה "תימני קטן בין המון אשכנזים". בהמשך עבר לעין חרוד. משחר ילדותו היה מוכר כהרפתקן וכפורץ גבולות.

הסברה הרווחת היא כי רימון שירת ביחידה 101, ומכאן שם פונדקו המפורסם, אך למעשה שירת בסיירת צנחנים מחזור 57 ^[1] - יחידה 101 פורקה טרם גיוסו. עם זאת, חלק ממפקדיו (בהם גם אריאל שרון ומאיר הר ציון) היו יוצאי אותה יחידה.

ההסתננות לפטרה

עיקר פרסומו של רימון בא לו עקב הסתננותו לפטרה. בשנות החמישים של המאה העשרים הייתה פטרה יעד לצעירים ישראלים רבים שניסו את מזלם והסתננו לשטח ירדן. 12 מהם נהרגו בטרם הגיעו ליעדם במספר אירועים. השלטונות בארץ חששו מניסיונות נוספים עד כדי כך שדוד בן-גוריון הורה לאסור השמעה ברדיו של שיר שנכתב על אחד המסעות שהסתיים במוות, "הסלע האדום". רימון וחברו ויקטור פרידמן היו מהמעטים שסיימו מסע זה בהצלחה וחזרו שלמים ובריאים. הצמד גנב ג'יפ ומדי או"ם, וכשברשותם מעט כסף וצידה טיילו בירדן במשך שלושה ימים. בשובם ארצה נעצרו בנקודת הביקורת של האו"ם בארמון הנציב ונשלחו למאסר, אך התערבותו של בן-גוריון קיצרה את עונשם לחודשים ספורים. גם שנים רבות לאחר הסתננות מתוקשרת זו, מספר המבקרים הישראלים בעיר פטרה היה מועט. ב-2005 יצא הסרט התיעודי "לראות את פטרה ולחיות", שהציג את סיפור המיתוס ואלו שחזרו, ובו השתתף גם רימון. ^[2]

המאסר והקמת הפונדק

לאחר שסיים את שירותו הצבאי, יצא רימון לטיול בעולם במהלכו הגיע לגרמניה, שם נעצר באשמת סחר בסמים. הוא שוחרר ב-1981 הודות למאמציו של חרות לפיד^[3] (רימון היה האסיר הראשון שלפיד סייע לשחררו) לאחר ששהה במאסר כמעט שש שנים.

מעט אחר כך, עם חזרתו לארץ, הקים מזנון דרכים על כביש 90 שבערבה, בקילומטר ה-101, כ-90 קילומטרים צפונית מאילת. המקום זכה לכינוי פונדק ה-101. ב-26 בפברואר 2007, כילתה שריפה חלק גדול מפונדק 101, ובכללו את גן החיות במקום.^[4]

לרימון שלושה-עשר ילדים משני פרקי נישואים שונים. את זיכרונותיו פרסם בספרו היחיד - "אני כושי".

הערות שוליים

^ פטרה והצנחנים , אתר הצנחנים בעשור הראשון
^ "לראות את פטרה ולחיות", 2005, בימוי והפקה: אקל סיוון לטלעד
^ חרות לפיד הלך לעולמו, חדשות nrg מעריב
^ אהובה מאמוס, שריפה בפונדק ה-101: כל הזוחלים עלו באש, ynet ידיעות אחרונות מיום 26.2.2007

[1] פטרה והצנחנים , אתר הצנחנים בעשור הראשון

[2] "לראות את פטרה ולחיות", 2005, בימוי והפקה: אקל סיוון לטלעד

[3] חרות לפיד הלך לעולמו, חדשות nrg מעריב

[4] אהובה מאמוס, שריפה בפונדק ה-101: כל הזוחלים עלו באש, ynet ידיעות אחרונות מיום 26.2.2007

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 11: / שורה 11: @@
 לאחר שסיים את שירותו הצבאי, יצא רימון לטיול בעולם במהלכו הגיע ל[[גרמניה]], שם נעצר באשמת [[סחר בסמים]]. הוא שוחרר ב-[[1981]] הודות למאמציו של [[חרות לפיד]]<ref>[http://www.nrg.co.il/online/1/ART/861/850.html חרות לפיד הלך לעולמו], חדשות nrg מעריב</ref> (רימון היה האסיר הראשון שלפיד סייע לשחררו) לאחר ששהה במאסר כמעט שש שנים.
-מעט אחר כך, עם חזרתו לארץ, הקים מזנון דרכים על [[כביש 90]] שבערבה, בקילומטר ה-101, כ-90 קילומטרים צפונית מ[[אילת]]. המקום זכה לכינוי [[פונדק ה-101]]. בפברואר [[2007]], כילתה [[שריפה]] חלק גדול מפונדק 101, ובכללו את [[גן החיות]] במקום.<ref>אהובה מאמוס, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3370103,00.html שריפה בפונדק ה-101: כל הזוחלים עלו באש], ynet ידיעות אחרונות מיום 26.2.2007</ref>
+מעט אחר כך, עם חזרתו לארץ, הקים מזנון דרכים על [[כביש 90]] שבערבה, בקילומטר ה-101, כ-90 קילומטרים צפונית מ[[אילת]]. המקום זכה לכינוי [[פונדק ה-101]]. ב-[[26 בפברואר]] [[2007]], כילתה [[שריפה]] חלק גדול מפונדק 101, ובכללו את [[גן החיות]] במקום.<ref>אהובה מאמוס, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3370103,00.html שריפה בפונדק ה-101: כל הזוחלים עלו באש], ynet ידיעות אחרונות מיום 26.2.2007</ref>
 לרימון שלושה-עשר ילדים משני פרקי נישואים שונים. את זיכרונותיו פרסם בספרו היחיד - "אני כושי".