לדלג לתוכן

אווז אפור – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 37: שורה 37:
* [[מיכה לבנה]], '''לקסיקון החי והצומח של ארץ ישראל''', כרך שני, עורך - [[עזריה אלון]], משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1995
* [[מיכה לבנה]], '''לקסיקון החי והצומח של ארץ ישראל''', כרך שני, עורך - [[עזריה אלון]], משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1995


[[קטגוריה:ארץ ישראל: עופות]]
[[קטגוריה:ארץ ישראל: אווזים]]
[[קטגוריה:ברווזיים]]
[[קטגוריה:ברווזיים]]
{{Link GA|de}}
{{Link GA|de}}

גרסה מ־23:39, 24 בפברואר 2014


שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קריאת טבלת מיוןאווז אפור
אווז אפור מערבי
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: אווזאים
תת־סדרה: תרופודה
משפחה: ברווזיים
סוג: אווז אפור
מין: אווז אפור
שם מדעי
Anser anser
לינאוס, 1758
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אווז הבית

אווז אפור (שם מדעי: Anser anser) הוא מין אווז ממנו בוית אַוַּז הַבַּיִת.

גודל התטולה נע בין 5 ל-8 ביצים בקן גדול בין צמחייה צפה או צמחיית קנים (קנה מצוי, סוף וכדומה). תקופת הדגירה היא כ-28 ימים. בניגוד לרוב עופות המים, נשאר הזכר עם משפחתו. למעשה, לאווזים תא משפחתי מלוכד יותר בהשוואה לברווזים מצויים (Anatinae). שני ההורים מגנים על צאצאיהם האפרוחים מפני התקפות של ציפורים אחרות או יונקים טורפים. המשפחה ממשיכה להישאר ביחד לאורך כל השנה. אוכלוסיות נודדות ירכיבו להקות גדולות ממספר משפחות. כאשר מראים האפרוחים של השנה הקודמת מוכנות להקים טריטוריה משלהם, הם מגורשים מהלהקה\להק בידיי אביהם או בידי אווזים בוגרים אחרים.

תזונה

אווזים אפורים הם עופות מרעה אשר ניזונים בעיקר מעשב, אך ילקטו גם דגנים, שורשים ועלווה. מקוריהם קטנים יחסית, על כן יעדיפו שדות מרעה ואחו שבקר וצאן משחרים בהם. אווזים מזהים את העשבים והדגנים המזינים יותר באחו, אך מאחר שלעשבים ערכים תזונתיים פחותים יחסית על האווזים לרעות זמן ממושך מהיום. באיתות סכנה, האווזים הכבדים ממילא נדרשים להמריא במהירות ועל כן מערכת העיכול צריכה להיות ריקה. מערכת העיכול של האווזים מאפשרת ספיחת חומרים תזונתיים במהירות והיפטרות מהירה מהפסולת.

שימוש בידי האדם

האווז בוית לפני כ-5,000 שנים במספר אזורים במקביל - הן בסין והן במצרים. לאורך ההיסטוריה נהגו לגדל אווזי בית לצורכי ביצים ובשר למאכל, וכן על מנת להפיק עור ונוצות לשימושים שונים. נוצות אווז ארוכות שימשו בעבר לכתיבה.

כיום מגדלים אווזים בלולים תעשייתיים בלהקות גדולות, בעיקר בתעשיית הבשר והנוצות.

כבד האווז נחשב למעדן ומחירו גבוה. במספר מקומות בעולם קיימת תעשייה של פיטום אווזים לצורך הגדלת הכבד באופן מלאכותי. הפיטום נעשה באמצעות צינור האכלה מסיבי המוכנס ידנית דרך הושט, דרכו נדחס המזון ישירות לקיבה באמצעות לחץ אוויר גבוה. פעולת הפיטום כרוכה בנזקים משמעותיים לבריאותם ולרווחתם של העופות המפוטמים, ובלחץ ארגוני זכויות בעלי חיים נאסרה במדינות רבות, לרבות ישראל.

נוצות ומוך אווזים (פלומה הנמרטת מאזור החזה של האווז) הם מילוי נפוץ למצעים ולשמיכות פוך. מילוי שתכולת המוך בו גבוהה נחשב לאיכותי יותר. מריטת הנוצות נעשית באווזים בעודם חיים, מספר פעמים במהלך חייהם. פעולה זו כרוכה בכאב ובעקה לאווזים, וסופגת גם היא ביקורת מצד פעילי זכויות בעלי חיים.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אווז אפור בוויקישיתוף

לקריאה נוספת

תבנית:Link GA תבנית:Link GA תבנית:Link FA

  1. ^ אווז אפור באתר הרשימה האדומה של IUCN