אווז אפור – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
|תפוצה=[[קובץ:Anser anser distribution map.png|230px]] |
|תפוצה=[[קובץ:Anser anser distribution map.png|230px]] |
||
}} |
}} |
||
[[קובץ:CorporationParkGoose.JPG|ממוזער|אווז הבית]] |
[[קובץ:CorporationParkGoose.JPG|ממוזער|[[אווז הבית]]]] |
||
'''אווז אפור''' (שם מדעי: ''Anser anser'') הוא [[מין (טקסונומיה)|מין]] [[אווז]] ממנו בוית אַוַּז הַבַּיִת. |
'''אווז אפור''' (שם מדעי: ''Anser anser'') הוא [[מין (טקסונומיה)|מין]] [[אווז]] ממנו בוית אַוַּז הַבַּיִת. |
||
גרסה מ־20:35, 3 באפריל 2016
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 אווז אפור
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | אווזאים |
| תת־סדרה: | תרופודה |
| משפחה: | ברווזיים |
| סוג: | אווז אפור |
| מין: | אווז אפור |
| שם מדעי | |
 Anser anserלינאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
אווז אפור (שם מדעי: Anser anser) הוא מין אווז ממנו בוית אַוַּז הַבַּיִת.
גודל התטולה נע בין 5 ל-8 ביצים בקן גדול בין צמחייה צפה או צמחיית קנים (קנה מצוי, סוף וכדומה). תקופת הדגירה היא כ-28 ימים. בניגוד לרוב עופות המים, נשאר הזכר עם משפחתו. למעשה, לאווזים תא משפחתי מלוכד יותר בהשוואה לברווזים מצויים (Anatinae). שני ההורים מגנים על צאצאיהם האפרוחים מפני התקפות של ציפורים אחרות או יונקים טורפים. המשפחה ממשיכה להישאר ביחד לאורך כל השנה. אוכלוסיות נודדות ירכיבו להקות גדולות ממספר משפחות. כאשר מראים האפרוחים של השנה הקודמת מוכנות להקים טריטוריה משלהם, הם מגורשים מהלהקה\להק בידיי אביהם או בידי אווזים בוגרים אחרים.
תזונה
אווזים אפורים הם עופות מרעה אשר ניזונים בעיקר מעשב, אך ילקטו גם דגנים, שורשים ועלווה. מקוריהם קטנים יחסית, על כן יעדיפו שדות מרעה ואחו שבקר וצאן משחרים בהם. אווזים מזהים את העשבים והדגנים המזינים יותר באחו, אך מאחר שלעשבים ערכים תזונתיים פחותים יחסית על האווזים לרעות זמן ממושך מהיום. באיתות סכנה, האווזים הכבדים ממילא נדרשים להמריא במהירות ועל כן מערכת העיכול צריכה להיות ריקה. מערכת העיכול של האווזים מאפשרת ספיחת חומרים תזונתיים במהירות והיפטרות מהירה מהפסולת.
שימוש בידי האדם
 |
ראו גם – אווז הבית |
האווז בוית לפני כ-5,000 שנים במספר אזורים במקביל - הן בסין והן במצרים. לאורך ההיסטוריה נהגו לגדל אווזי בית לצורכי ביצים ובשר למאכל, וכן על מנת להפיק עור ונוצות לשימושים שונים. נוצות אווז ארוכות שימשו בעבר לכתיבה.
כיום מגדלים אווזים בלולים תעשייתיים בלהקות גדולות, בעיקר בתעשיית הבשר והנוצות.
כבד האווז נחשב למעדן ומחירו גבוה. במספר מקומות בעולם קיימת תעשייה של פיטום אווזים לצורך הגדלת הכבד באופן מלאכותי. הפיטום נעשה באמצעות צינור האכלה מסיבי המוכנס ידנית דרך הושט, דרכו נדחס המזון ישירות לקיבה באמצעות לחץ אוויר גבוה. פעולת הפיטום כרוכה בנזקים משמעותיים לבריאותם ולרווחתם של העופות המפוטמים, ובלחץ ארגוני זכויות בעלי חיים נאסרה במדינות רבות, לרבות ישראל.
נוצות ומוך אווזים (פלומה הנמרטת מאזור החזה של האווז) הם מילוי נפוץ למצעים ולשמיכות פוך. מילוי שתכולת המוך בו גבוהה נחשב לאיכותי יותר. מריטת הנוצות נעשית באווזים בעודם חיים, מספר פעמים במהלך חייהם. פעולה זו כרוכה בכאב ובעקה לאווזים, וסופגת גם היא ביקורת מצד פעילי זכויות בעלי חיים.
לקריאה נוספת
- מיכה לבנה, לקסיקון החי והצומח של ארץ ישראל, כרך שני, עורך - עזריה אלון, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1995
