פשע מאורגן בישראל – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ הסרת פרמטרים מיותרים בתבנית:וואלה! (ראו שיחת תבנית:וואלה!) (תג) (דיון) |
||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
* {{הארץ|תומר זרחין|פרשת מרגלית צנעני זה רק קצה הקרחון|1.1374273|19 באוגוסט 2011}} |
* {{הארץ|תומר זרחין|פרשת מרגלית צנעני זה רק קצה הקרחון|1.1374273|19 באוגוסט 2011}} |
||
* {{ynet|אמיר זוהר|עיר בלי ראש - האם הפשע בנתניה עדיין מאורגן|4174859|30 בינואר 2012}} |
* {{ynet|אמיר זוהר|עיר בלי ראש - האם הפשע בנתניה עדיין מאורגן|4174859|30 בינואר 2012}} |
||
* {{וואלה!|יוסי אלי|דומרני, מולנר, שירזי, אלפרון: ארגוני הפשע הגדולים קורסים|2716658|30 בינואר 2014 |
* {{וואלה!|יוסי אלי|דומרני, מולנר, שירזי, אלפרון: ארגוני הפשע הגדולים קורסים|2716658|30 בינואר 2014}} |
||
* {{וואלה!|יוסי אלי|המבוקשים: 15 ארגוני הפשיעה החזקים בישראל|2839224|19 במרץ 2015}} |
* {{וואלה!|יוסי אלי|המבוקשים: 15 ארגוני הפשיעה החזקים בישראל|2839224|19 במרץ 2015}} |
||
גרסה מ־23:03, 12 בספטמבר 2017
פשע מאורגן, (לעתים מכונה גם "פשיעה מאורגנת") הוא כינוי לפעילות ארגון מסודר והיררכי, אשר עוסק בפעילות עבריינית, בדרך כלל במטרה להשיג רווח כספי בראש ארוני הפשע בישראל עומדת יתא שנותנת למתן כל היום
היסטוריה
בתחילת שנות השבעים פרסם העיתונאי רן כסלו ב"הארץ" סדרת כתבות שנגעו להתבססותו של פשע מאורגן בישראל, תוך כדי פירוט התחומים בהם עסקו המעורבים, ובהם הימורים בלתי חוקיים, גביית דמי חסות וגביית חובות. ועדת בדיקה בראשות מאיר שמגר סתרה את הטענות, וקבעה כי אין פשע מאורגן בישראל.
בשנת 1977 פרסם העיתונאי אבי ולנטין סדרה של כתבות תחקיר ב"הארץ", ובהן קבע, כי לא זו בלבד שקיים בישראל פשע מאורגן, אלא שיש לו קשרים עם אישי ציבור מכובדים ובהם קציני צבא בכירים. קביעתו לגבי בצלאל מזרחי, אחד מהאנשים שהופיעו ברשימת ה-11, כי ”הפרצוף האחר של בצלאל מזרחי כאחת הדמויות המרכזיות של הפשע המאורגן בארץ, ידוע לציבור פחות מדמותו המכובדת של איש העסקים המיליונר...”[1] הביאה לתביעת דיבה של מזרחי נגד "הארץ", בה זכה מזרחי בפיצוי של 300,000 לירות, לאחר ש"הארץ" לא הצליח להוכיח את הנטען בכתבות.
במהלך המשפט (1978) קבעה ועדת חקירה ממשלתית, ועדת שימרון, שמונתה בעקבות הכתבות, כי קיים פשע מאורגן בישראל. הקרימינולוג מנחם אמיר, ששימש כיועץ לוועדת שימרון ואף העיד במשפט הדיבה, טוען כי כתבותיו של ולנטין, שפרש מאז ממקצועו כעיתונאי, השפיעו על ההכרה הציבורית בקיומו של פשע מאורגן.[2]
בסוף שנות התשעים ובעיקר בתחילת שנות האלפיים התגבשו בישראל מספר קבוצות של פשע מאורגן, שפעילותן החלה להיות מורגשת על ידי הציבור הרחב על רקע חיסולי חשבונות אלימים שחלקם פגעו גם בקורבנות תמימים, בין היתר ניסיון לחיסולו של זאב רוזנשטיין שבמהלכו נרצחו שלושה עוברי אורח בשנת 2003 וחיסולו של יעקב אלפרון ב-2008.
המצב הנוכחי
עד לאמצע שנות האלפיים שלטו בשוק הפשע המאורגן בישראל משפחות רוזנשטיין, אבוטבול ואברג'יל[3]. על פי הערכת המשטרה, שווי עסקיהן של משפחות אלה היה כ-3 מיליארד שקלים. עיקר עיסוקיהן היה שוק ההימורים הלא חוקי בארץ ובחו"ל, סחר בסמים, גביית דמי חסות, הלוואות בשוק האפור והלבנת הון.
כיום (2016), ההכנסות של ארגוני הפשיעה בישראל מוערכות בכ-50 מיליארד שקלים בשנה[4]. תחומי הפעילות העיקריים הם גביית חובות והלוואות בשוק האפור, גביית דמי חסות, הימורים, ניהול בתי בושת, סחר בסמים, סחר במתכות, הפעלת רשתות להימורים לא חוקיים על משחקי כדורגל בארץ ובעולם, והברחת כספים. בשנים האחרונות נוספו פעילויות חדשות, ביניהן ניהול הימורים באינטרנט, שליטה בשוק חלפנות הכספים, והפצת חשבוניות פיקטיביות באמצעות חברות קש. תחומי פשע נוספים הם ניהול משחטות רכב והפצת ומכירת החלקים למדינות שונות, ומאבקי שליטה על עסקים שונים, בעיקר כאלה המתאפיינים בהכנסות גבוהות במזומן, כמו מסעדות וברים.
בשנת 2010 נחשף בוויקיליקס מסמך שנכתב בידי עובד שגרירות ארצות הברית ובו סקירה של הפשע המאורגן בישראל. במסמך, בין השאר, נכתב: ”חמש או שש משפחות פשע שלטו באופן מסורתי בפשע המאורגן בישראל, משפחות אברג'יל, אבוטבול, אלפרון ורוזנשטיין הן בין הידועות ביותר, אבל המעצרים האחרונים וההתנקשויות יצרו ואקום בפסגה, כך ששמות חדשים כמו מולנר, שירזי, כהן ודומרני סגרו במהירות את הפער. קבוצות אחרות שהולכות ונהיות בולטות הן משפחות הררי, אוחנה וקדושים. ישנן גם כמה משפחות יריבות שפעילות בעולם התחתון של המגזר הערבי[5].”
חוק המאבק בארגוני פשיעה
ב-9 ביוני 2003 אישרה הכנסת את "חוק המאבק בארגוני פשיעה"[6]. עיקר הגדרתו של "ארגון פשיעה" בחוק זה היא "חבר בני אדם, מאוגד או בלתי מאוגד, שפועל בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת לעבירת עבירות".
דברי ההסבר להצעת החוק מציינים:
ההצעה באה להתמודד במישור החקיקתי עם התופעות של פשיעה מאורגנת ועם המבנה של ארגוני פשיעה, הגורם לעתים קרובות קושי בהוכחת הקשר בין ראשיהם ומוביליהם של ארגונים מסוג זה לבין ביצוען של עבירות שנעברו על ידי אחרים; זאת לאור המבנה ההיררכי של אחדים מארגונים אלו, היוצר מרחק בין מקבלי ההחלטות ומתווי המדיניות לבין מבצעי העבירות. ההצעה קובעת עבירות הקשורות לפעילות בארגוני פשיעה ולסיוע לארגונים כאלו; היא אינה מוגבלת לארגונים שמטרתם השגת רווח כלכלי, וחלה גם על ארגוני טרור וארגונים אחרים, המבצעים עבירות שאופיין אידאולוגי; כמו כן, יוצרת הצעת החוק מנגנון של חילוט רכוש שהושג כתוצאה מפעילות בארגון פשיעה.
קישורים חיצוניים
- מנחם אמיר, היש פשע מאורגן בישראל, שערי משפט 2 (3), 2001, עמ' 335-321.
- ברוך קרא, אין פשע מאורגן בישראל? תשאלו את ה"וורף זקונה", באתר הארץ, 6 במאי 2003
- תומר זרחין, פרשת מרגלית צנעני זה רק קצה הקרחון, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2011
- אמיר זוהר, עיר בלי ראש - האם הפשע בנתניה עדיין מאורגן, באתר ynet, 30 בינואר 2012
- יוסי אלי, דומרני, מולנר, שירזי, אלפרון: ארגוני הפשע הגדולים קורסים, באתר וואלה, 30 בינואר 2014
- יוסי אלי, המבוקשים: 15 ארגוני הפשיעה החזקים בישראל, באתר וואלה, 19 במרץ 2015
הערות שוליים
- ^ הארץ, 5.12.2008
- ^ בשנות השבעים התקיים ויכוח בנושא האם קיים פשע מאורגן בישראל. נושא זה מפורט במאמר הבא של הקרימינולוג אבי דוידוביץ: פשע מאורגן בארץ ובעולם: תאוריות ומציאות, יולי 1993, עמ' 69-28 .
- ^ שמעון איפרגן, האלפרונים החדשים, באתר מאקו, 29 באוגוסט 2013.
- ^
שמעון איפרגן, mako, כמה כסף שוות משפחות הפשע בישראל, באתר TheMarker, 17 ביוני 2016
- ^ יובל מן, אלפרון מככב בויקיליקס: "ארץ מובטחת לפשע?", באתר ynet, 2 בדצמבר 2010.
- ^ חוק המאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003, באתר הכנסת.