בית הכנסת בטומאר

פנים בית הכנסת בטומאר

בית הכנסת בטומאר הוא בית הכנסת העתיק ביותר בפורטוגל, ומבתי הכנסת העתיקים באירופה, שהשתמרו בצורתם המקורית מתקופת ימי הביניים. הוא ממוקם ברחוב ז'ואכים ז'אקינטו 73, במרכז ההיסטורי של העיירה טומאר. המקום מהווה גם מוזיאון יהודי קטן. 

העמודים והקשתות בבית הכנסת, בניה גותית האופיינית לבתי כנסת במאה ה-15 באזור

תולדות המבנה

בית הכנסת של טומאר נבנה בין שנת 1430 ל-1460 על ידי הקהילה היהודית המשגשגת שהתגוררה בעיר באותה תקופה.  באופן התואם את התקופה שבה נבנה, מבחוץ הוא לא נראה שונה משאר הבתים ברחוב ואין לו כל ייחוד חיצוני. הכניסה הנוכחית של בית הכנסת, מהרחוב הראשי (כיום רחוב ז'ואכים ז'קינטו), לא הייתה קיימת בימי הביניים. הכניסה הייתה דרך קשת פנימית גדולת ממדים בסגנון אדריכלות גותית שהייתה מכוונת לכיוון ירושלים (לכיוון מזרח). החלק הפנימי של בית הכנסת הוא אולם רבוע, שבו שלושה מעברים, והוא מחולק לארבעה חלקים, על ידי ארבעה עמודי תמיכה גותיים, התומכים בארבע קשתות.  בראש העמודים יש כותרות המעוטרות באיורי צמחים חצובים באבן. חפירות בבניין ליד בית הכנסת חשפו שרידים של מקווה טהרה. 

מנואל הראשון, מלך פורטוגל קיבל לארצו מעל 150,000 מיהודי ספרד, לאחר גירוש ספרד. בחמש השנים הראשונות לקליטתם בפורטוגל קיבלו היהודים יחס טוב יחסית למה שזכו בספרד, והקהילה היהודית הגדולה פרחה. בשנת 1497,  נשא לאשה את מריה מאראגון, בת מלך ספרד. הנישואים הותנו בגירוש כל יהודי הממלכה. מנואל בחר שלא לגרש את היהודים, אלא להטבילם בכפייה לנצרות. כנוצרים חדשים, נדרשו היהודים לקבל עליהם את הדת הנוצרית במלואה. אלה שנתפסו שומרים על מנהגי היהדות נדונו למוות. 

בית הכנסת בטומאר, שנבנה בתקופת פריחתה של יהדות פורטוגל עוד לפני גירוש ספרד, שימש כבית כנסת במשך כמה עשרות שנים, עד סוף המאה ה-15, עד לאובדנה של יהדות פורטוגל.  עם ההטבלה בכפייה של היהודים לנצרות, לא נותרו עוד יהודים שיכלו להשתמש בגלוי במבנה.  במשך מעל חמש מאות שנה, החליף ידיים ושינה ייעוד לפחות ארבע פעמים.

•  בשנת  1496-97, נקנה בית הכנסת על ידי אדם פרטי. שמכר את המבנה ב-1516 על מנת שישמש כבית הכלא של העיר, שהיה עד אז בטירה. 
• לפי הרשומות, שימש המבנה כבית סוהר משנת 1516 עד 1550 לפחות. באופן אירוני, נערכו בו גם משפטים מטעם בית המשפט של האינקוויזיציה, שדנו למוות נוצרים חדשים שהואשמו בקיום אמונות יהודיות. 
• בתחילת המאה ה-17, עבר המבנה לשמש ככנסייה נוצרית. רשומות המחוז, של כנסיית סנט ג'ון המטביל, מעידות על קיום חתונה בשנת 1613 בבניין התפילה החדש של הכניסה, באותו מקום.  
• במאה ה-19 הפך המקום לבית אחסון. בתחילה שימש כאסם עבור חציר, ובהמשך כמחסן לתבואות ומוצרי מזון.

זהותו המקורית של המבנה כבית כנסת יהודי עתיק, ששירת את הקהילה היהודית לפני מאות שנים, לא נשכחה והייתה ידועה. עם זאת, עובדה זאת לא הייתה רלוונטית במשך תקופה ממושכת, מאחר שבאופן פורמלי לא היו יהודים בפורטוגל. 

ב-29 ביולי 1921 הוכר המבנה כאתר מורשת לאומי. המועצה המקומית של העיר טומאר ביקשה לרכוש את המבנה, אולם לא היה ברשותה הסכום הדרוש לשם כך.  

לפי הרשומות, ב-5 במאי 1923, מכר הבעלים של הבניין, חואקין קרדוסו טאוורס, את המבנה לשמואל שוורץ, מהנדס ואיש עסקים יהודי פולני. שוורץ שהבין את חשיבות המקום שיקם את הבניין וניהל את החפירה הראשונה. שוורץ תרם את הבניין ב-27 ביולי 1939 לממשלת פורטוגל, בתנאי שהמקום ייהפך למוזיאון להנצחת יהדות פורטוגל שאבדה. על תרומתו זאת קיבלו שמואל שוורץ ואשתו אזרחות פורטוגזית, דבר שהגן עליהם במהלך מלחמת העולם השנייה ושמר על חייהם.

מאז 1939, משמש המבנה כבית כנסת יהודי, הקרוי על שם אברהם זכות. עם זאת, בהיעדר יהודים בעיירה טומאר ובאזור, לא מתקיימות בו תפילות או טקסים יהודיים (פרט לתפילות במהלך טיולי יהודים מישראל). המקום משמש כמוזיאון יהודי קטן, ובו מספר מוצגים ששרדו, כגון מספר לוחות מהעיירה בלמונטה ששרדו, כתובת החקוקה באבן מהקהילה העתיקה בליסבון, המתוארכת לשנת 1307, ועוד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בית הכנסת בטומאר בוויקישיתוף

• בית הכנסת בטומאר,במסד הנתונים של הקהילות היהודיות
• חיים גוזלי, בית הכנסת בטומאר, מוזיאון העם היהודי, בית התפוצות