חיה סמיר – הבדלי גרסאות

חיה סמיר
	אין תמונה חופשית
לידה	22 בנובמבר 1968 (בת 56); ירושלים, ישראל
מוקד פעילות	ישראל
שפה מועדפת	עברית, ערבית

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־07:49, 13 ביולי 2021

חיה סמיר (בערבית: حياة سمير; נולדה ב-22 בנובמבר 1968 בירושלים) היא זמרת ישראלית ממוצא ערבי-מצרי.

ביוגרפיה

הוריה של סמיר, נביה סרחאן איבן אריף ונבאויה אבראהים מוסא, הם מוסלמים ילידי מצרים. אחרי שהתחתנו, נכלא האב, עיתונאי ומשורר, על רקע ביקורתו נגד נאצר. לאחר שחרורו ברח הזוג ממצרים וב-1968 מצא מקלט מדיני בישראל. בתיאום עם השלטונות הם התחזו לעולים חדשים ממצרים ושינו את שמותיהם ליוסף ולילי סמיר. חיה סמיר גדלה בירושלים כיהודיה, ורק בנעוריה נודע לה שהיא מוסלמית. ב-1986 התגייסה לצה"ל (הייתה הערבייה הראשונה ששירתה בלהקה צבאית), והתפרסמה כשביצעה כסולנית להקת פיקוד דרום את השיר "יונה עם עלה של זית", שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר הישראלי 1987.

ב-1988 גילמה את טייגר לילי בהצגה "פיטר פן" ושרה בה שני שירי סולו, "אור ואש" ו"רוח טובה". ב-1990 חתמה בחברת התקליטים "הליקון", וב-1991 יצא אלבומה הראשון "פשוט אהבה", שכלל 13 שירים, שלושה מהם באנגלית. האלבום לא זכה להצלחה המצופה, אך בלטו ממנו השירים "The Way You Are", גרסה חדשה ל"אל בורות המים", "מה תאמרו לילדים" ו"פשוט אהבה", בדואט עם יצחק קלפטר. עם זאת, סמיר המשיכה להופיע באירועים שונים בישראל ובעולם. באותה שנה הקליטה שיר שזכה להצלחה, בשם "מחול עמים". השיר יצא תחילה כתקליט שדרים. בשנת 1992 הוציאה את אלבומה השני, "קול קורא", שכלל 10 שירים ביניהם "עלם ועלמה", שיר הנושא "קול קורא", שיר אחד בערבית, שהוא גרסת כיסוי לשיר עממי מצרי בשם "גורל" (מציר; בערבית: مصير) ו"מחול עמים" שהוקלט שנה קודם.

ב-1995 השתתפה בשיר כתונת פסים בהשתתפות אמני ישראל, למילותיו של מאיר אריאל ולחנו של ארקדי דוכין. באותה שנה השתתפה בתחרות הקדם אירוויזיון עם השיר "אל הגאולה", אותו כתבה והלחינה בעצמה. במקור הייתה אמורה להשתתף בקדם האירוויזיון של שנת 1989, בשיר "השמיים הם הגבול", אך פרשה כחודש לפני התחרות מכיוון שרשות השידור החליטה שהקדם התקיים באולפן ועם פלייבק ולא בהופעה חיה.^[1]

ב-1998 גילמה את השחקנית והזמרת חיה בהצגה גטו בתיאטרון חיפה.

בשנת 2000 זכתה יחד עם אקי אבני במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון המחודש, עם השיר "תפילת האור". באותה שנה המשיכה להקליט שירים של תלמה אליגון-רוז (מחברת השיר "יונה עם עלה של זית"). כן הקליטה את שירו של שלום חנוך, "ילדים של החיים", עם זהבה בן וקרן הכט, אותו שרו בעצרת הזיכרון ביום השנה החמישי לרצח יצחק רבין.

ב-2001 יצאה גרסה חדשה לרדיו לשיר שאותו שרה עם יצחק קלפטר "פשוט אהבה", שלא זכתה להצלחה.

בשנת 2002 הוציאה סמיר אלבום בשם "Song Of The Gipsy" ובו חמישה שירים באנגלית ואחד בערבית, ארבעה מתוכם כתבה והלחינה בעצמה. האלבום לא הופץ וזכה לחשיפה מועטה מאוד.

בספטמבר 2012 השתתפה, יחד עם 18 נגנים, זמרות, זמרים ומקהלת פייטנים ב"מקאם ירושלֶם - פנטזיה מוזיקלית רב קולית" עם תזמורת ירושלים החדשה בהנהלת עומר אביטל ויאיר הראל.

אחיה סמי הוא שחקן ובמאי.

קישורים חיצוניים

תבנית:פרופילי מוזיקאים

יעקב בר-און, ‏איפה הם היום עם חיה סמיר: "תמיד היה עליי עול של 'זמרת השלום'", באתר מעריב אונליין, 30 ביולי 2018

הערות שוליים

^ חיה סמיר ו"מנגו" ־ לקדם אירוויזיון, באתר www.jpress.nli.org.il

[1] חיה סמיר ו"מנגו" ־ לקדם אירוויזיון, באתר www.jpress.nli.org.il

[1]

@@ שורה 5: / שורה 5: @@
 הוריה של סמיר, נביה סרחאן איבן אריף ונבאויה אבראהים מוסא, הם מוסלמים ילידי מצרים. אחרי שהתחתנו, נכלא האב, עיתונאי ומשורר, על רקע ביקורתו נגד [[גמאל עבד אל נאצר|נאצר]]. לאחר שחרורו ברח הזוג ממצרים וב-1968 מצא [[מקלט מדיני]] בישראל. בתיאום עם השלטונות הם התחזו ל[[עולים חדשים]] ממצרים ושינו את שמותיהם ליוסף ולילי סמיר. חיה סמיר גדלה בירושלים כיהודיה, ורק בנעוריה נודע לה שהיא מוסלמית. ב-[[1986]] התגייסה ל[[צה"ל]] (הייתה הערבייה הראשונה ששירתה ב[[להקה צבאית]]), והתפרסמה כשביצעה כסולנית [[להקת פיקוד דרום]] את השיר "יונה עם עלה של זית", שזכה במקום הראשון ב[[פסטיבל הזמר הישראלי 1987]].
-ב-[[1988]] גילמה את הנמרה לילי בהצגה "פיטר פן" ושרה בה שני שירי סולו, "אור ואש" ו"רוח טובה". ב-[[1990]] חתמה בחברת התקליטים "[[הליקון (חברה)|הליקון]]", וב-[[1991]] יצא אלבומה הראשון "פשוט אהבה", שכלל 13 שירים, שלושה מהם ב[[אנגלית]]. האלבום לא זכה להצלחה המצופה, אך בלטו ממנו השירים "The Way You Are", גרסה חדשה ל"אל בורות המים", "מה תאמרו לילדים" ו"פשוט אהבה", בדואט עם [[יצחק קלפטר]]. עם זאת, סמיר המשיכה להופיע באירועים שונים בישראל ובעולם. באותה שנה הקליטה שיר שזכה להצלחה, בשם "מחול עמים". השיר יצא תחילה כ[[תקליט שדרים]]. בשנת [[1992]] הוציאה את אלבומה השני, "קול קורא", שכלל 10 שירים ביניהם "עלם ועלמה", שיר הנושא "קול קורא", שיר אחד ב[[ערבית]], שהוא [[גרסת כיסוי]] לשיר עממי מצרי בשם "גורל" (מציר; בערבית: '''مصير''') ו"מחול עמים" שהוקלט שנה קודם.
+ב-[[1988]] גילמה את טייגר לילי בהצגה "פיטר פן" ושרה בה שני שירי סולו, "אור ואש" ו"רוח טובה". ב-[[1990]] חתמה בחברת התקליטים "[[הליקון (חברה)|הליקון]]", וב-[[1991]] יצא אלבומה הראשון "פשוט אהבה", שכלל 13 שירים, שלושה מהם ב[[אנגלית]]. האלבום לא זכה להצלחה המצופה, אך בלטו ממנו השירים "The Way You Are", גרסה חדשה ל"אל בורות המים", "מה תאמרו לילדים" ו"פשוט אהבה", בדואט עם [[יצחק קלפטר]]. עם זאת, סמיר המשיכה להופיע באירועים שונים בישראל ובעולם. באותה שנה הקליטה שיר שזכה להצלחה, בשם "מחול עמים". השיר יצא תחילה כ[[תקליט שדרים]]. בשנת [[1992]] הוציאה את אלבומה השני, "קול קורא", שכלל 10 שירים ביניהם "עלם ועלמה", שיר הנושא "קול קורא", שיר אחד ב[[ערבית]], שהוא [[גרסת כיסוי]] לשיר עממי מצרי בשם "גורל" (מציר; בערבית: '''مصير''') ו"מחול עמים" שהוקלט שנה קודם.
 ב-[[1995]] השתתפה בשיר [[כתונת פסים (שיר)|כתונת פסים]] בהשתתפות אמני ישראל, למילותיו של [[מאיר אריאל]] ולחנו של [[ארקדי דוכין]]. באותה שנה השתתפה בתחרות ה[[קדם אירוויזיון]] עם השיר "אל הגאולה", אותו כתבה והלחינה בעצמה. במקור הייתה אמורה להשתתף ב[[קדם-אירוויזיון 1989|קדם האירוויזיון של שנת 1989]], בשיר "השמיים הם הגבול", אך פרשה כחודש לפני התחרות מכיוון שרשות השידור החליטה שהקדם התקיים באולפן ועם פלייבק ולא בהופעה חיה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR/1989/01/08&id=Ar04100&sk=DECDCDCE|כותרת=חיה סמיר ו"מנגו" ־ לקדם אירוויזיון|אתר=www.jpress.nli.org.il|תאריך_וידוא=2020-08-18}}</ref>