משחקי הרעב – הבדלי גרסאות

משחקי הרעב
The Hunger Games
	כריכת הספר הראשון
	כריכת הספר הראשון
מידע כללי
מאת	סוזן קולינס
שפת המקור	אנגלית
סוגה	מתח, דרמה
מקום התרחשות	פאנם
הוצאה
הוצאה	תאגיד סקולסטיק
מקום הוצאה	ארצות הברית
תאריך הוצאה	14 בספטמבר 2008
מספר עמודים	334
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת כנרת
תאריך	2010
תרגום	יעל אכמון
פרסים
	פרס ספרי הילדים של דורותי קנפילד פישר (סוזן קולינס, 2010)
סדרה
סדרת ספרים	טרילוגיית משחקי הרעב
ספר קודם	בלדה לנחשים וציפורי שיר
הספר הבא	משחקי הרעב - התלקחות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־19:50, 12 באפריל 2022

ערך זה עוסק בספר הראשון בטרילוגיית משחקי הרעב. אם התכוונתם לערך העוסק בכל שלושת הספרים של הסדרה, ראו טרילוגיית משחקי הרעב. אם התכוונתם לעיבוד הקולנועי של הספר לסרט, ראו משחקי הרעב (סרט).

משחקי הרעב (באנגלית: The Hunger Games) הוא ספר הרפתקאות לנוער מסוגת ספרות ספקולטיבית שנכתב על ידי הסופרת האמריקאית סוזן קולינס, והספר הראשון בטרילוגיית משחקי הרעב, הכוללת גם את "התלקחות" ואת "עורבני חקיין". הספר מציג את קטניס אוורדין בת ה-16, החיה בעולם פוסט־אפוקליפטי במדינת פאנם, במקום שבו עמדה פעם אמריקה הצפונית. בעולם זה שולטת ממשלה חזקה, השוכנת בעיר מרכזית בשם "הקפיטול". סביב הקפיטול שוכנים 12 מחוזות והיא שולטת עליהם ביד רמה. "משחקי הרעב" הוא כינוי לאירוע טלוויזיוני שנתי, שבו נבחרים באקראי נער ונערה מכל מחוז, ושולח אותם להילחם למוות זה בזה. המשחקים נועדו להראות את שליטתו המוחלטת של הקפיטול במחוזות, ולהעניש את הדור הקיים ואת הילדים, על התקופה של הימים האפלים.

הספר פורסם לראשונה באנגלית ב-14 בספטמבר 2008. ההדפסה הראשונה של הספר כללה 200 אלף עותקים, אך עותקים נוספים הוצאו לאור כך שבפברואר 2010 נמכרו כ-800 אלף עותקים. מאז יציאתו לאור, תורגם הספר ל-26 שפות וזכויות ההוצאה לאור שלו נמכרו ב-38 אזורים שונים. הספר עובד לסרט שיצא לאקרנים במרץ 2012 בהשתתפות ג'ניפר לורנס (קטניס אוורדין), ג'וש האצ'רסון (פיטה מלארק) וליאם המסוורת' (גייל הות'ורן).

תקציר העלילה

פאנם היא מדינה בעולם פוסט־אפוקליפטי, השוכנת במקום שבו עמדה פעם יבשת אמריקה הצפונית. בפאנם 12 מחוזות, עליהם מופעל שלטון אכזרי וקשה מידי מנהיגיהם השוכנים בבירה, הקפיטול העשירה. הקפיטול מנצל את המחוזות וכל מחוז נותן לקפיטול את המשאבים שלו על חשבון התושבים. לפני 74 שנים היו 13 מחוזות, אך בעקבות מרד שפרץ בין הקפיטול למחוזות, מחוז 13 הושמד ו-12 המחוזות האחרים הובסו. וכך נקבע שכל שנה, בעונת האסיף יתקיימו משחקי הרעב, שיזכיר לכל המחוזות שהקפיטול שולטים בהם ביד קשה ושאין להם סיכוי להתנגדות. במסגרת "משחקי הרעב" מוכנסים לזירה 24 "מיועדים" הנבחרים בהגרלה אקראית, מגיל 12 עד 18, בן ובת מכל מחוז, להילחם זה בזה עד מוות, בעוד הכל מוקרן בטלוויזיה מול כל מדינת פאנם. המקום בו הם נלחמים היא זירה מיוחדת, המשתנה כל פעם באופן שבו לא ידוע למה תשתנה בפעם הבאה. הזירה מופעלת על ידי קברניטי המשחק, ואם אין די בידור, הם יכולים לגרום לצרות לא טבעיות, דוגמת חומת האש שמופיעה בספר, ואף לפיצוץ ומוות מיידי של מתחרה. השורד האחרון מוכרז כמנצח במשחקים וזוכה לעושר ולתהילה נצחיים, הוא מתגורר ב'שכונת המנצחים', ועל מחוזו מרעיפים פרסים ותענוגות.

קטניס היא נערה בת 16, שגרה במחוז 12, מחוז כורי הפחם. משפחתה של קטניס מונה את אמה ואחותה בת ה-12 פְּרִימְרוׂז (פְּרִים), אותן היא מפרנסת מאז מותו של אביה בתאונת מכרות (אביה של קטניס מת כאשר הייתה בסביבות גיל 11), ומכיוון שאימה לא מצאה עבודה בעקבות עצב משתק, כדי לפרנס את משפחתה נוהגת קטניס לצוד וללקט צמחי בר אכילים באופן בלתי חוקי ביער הסמוך למחוז, יחד עם ידידה הטוב, גֵייל.

בשנה בה מתרחשת עלילת הסיפור מי שנבחרת כמיועדת המחוז בהגרלה היא אחותה של קטניס, פרימרוז אוורדין, או בקיצור פרים. קטניס, שאוהבת אותה יותר מכל דבר אחר, מתנדבת להחליפה ולהשתתף במקומה במשחקים. פרים נתקפת היסטריה ואינה מסכימה לשחרר אותה, אך גייל מרים אותה ולוקח אותה משם, בעוד היא ממשיכה לצעוק ולבכות. יחד עם קטניס עולה בגורל פיטה מלארק, נער שבעבר (כאשר היו קטנים) הציל את קטניס מרעב בכך שנתן לה לחם אותו שרף "בטעות", זרק אותו לרגליה בגשם, פעולה עליה שילם במכות מאמו מאוחר יותר.

קטניס נוסעת לקפיטול, שם מוצגת בטקס הפתיחה מול המדינה כולה ומול תושבי הקפיטול, שביניהם גם נותני החסות העתידיים שלה והמהמרים, אנשים עשירים מכול המחוזות שיכולים לקנות לה עזרה, כמו מים, אוכל, תרופות וכו'. מחירה של כל מתנה עולה כל זמן שהמשחק נמשך, עד שלבסוף המחיר, אפילו לקרקר קטן ביום ה12 למשחק, שווה לארוחה שלמה ושלושה כלי נשק ברמה קטלנית. קטניס עוברת שלושה ימים של אימונים בקפיטול, בהם לומדת מיומנויות לחימה והישרדות. במסגרת האימונים, המיועדים נבחנים על מיומנות. על מבחן זה מקבלים המיועדים ציון. באחד מימי האימונים, קטניס כועסת על כך שמסתכלים על ארוחה של חזיר צלוי, ולא עליה, ויורה חץ היישר בתפוח שבפיו. השופטים נבהלים מאוד, אחד מהם אפילו נופל לקערת פונץ'. לבסוף, על אף חששותיה, ציונה של קטניס הוא 11, מתוך 12, הציון הגבוה ביותר שהושג אי פעם. למרות שציון גבוה טוב מציון נמוך, ציון גבוה כל כך שם אותה כאיום על שאר המועמדים. קטניס לא יודעת האם הציון לטובתה או שלא. ציונו של פיטה הוא שמונה. בריאיון שמתקיים בערב שלפני בוקר המשחקים, בו מתראיינים כל 24 המיועדים, מתוודה פיטה על אהבתו לקטניס לפני הקהל. לאחר הראיון מסביר פיטה לקטניס שהצגתם בתור "הנאהבים חסרי המזל" הייתה בשביל שיקבלו את אהדת הקהל: ככל שהשחקן יותר פופולרי ובעל יותר סיכויים לשרוד, יש יותר סיכויים שאנשים (נותני חסות) יממנו את צרכיו במהלך המשחק עצמו.

כשהם נכנסים לזירה, פיטה חובר לחבורת ה"קרייריסטים" - המתמודדים מהמחוזות העשירים (אחד שתיים וארבע) אשר מתכוננים למשחקי הרעב במשך כל חייהם ואף מתנדבים ברצון למשחקים, וקטניס בטוחה שבגד בה. היא מצדה עובדת תחילה לבדה, אך לאחר מכן כורתת ברית ומשתפת פעולה עם רוּ, מתמודדת בת 12 ממחוז 11 (מחוז החקלאות) שהצילה את חייה בכך שעזרה לה להתחמק מחבורת הקרייריסטים. היא גם מזכירה לה מאוד את אחותה. הן מתכננות לפוצץ את האספקה של הקרייריסטים: רו מארגנת הסחה וקטניס מבצעת את הפעולה עצמה. לאחר שהפעולה מסתיימת בהצלחה הולכת קטניס למקום המפגש שקבעו מראש, אך לא מוצאת שם את רו. לבסוף היא מוצאת אותה בדיוק כשמארוול, הנער ממחוז 1, דוקר אותה באמצעות חנית. כתגמול, היא יורה בו בצוואר והוא נהרג במקום. לאחר מכן, רו הגוססת מבקשת שתשיר לה. קטניס שרה לה לפני מותה, ואז מעטרת את גופתה בפרחים.

לאחר מותה של רו, הקפיטול מודיע על שינוי בכללי המשחק: בניגוד למשחקים קודמים, בהם היה מנצח אחד בלבד, במשחקים האלו יתאפשר ניצחון של שני מיועדים, בתנאי שיהיו מאותו המחוז. הודעה זו מניעה את קטניס לחפש את פיטה, חברה למחוז, שנפצע אנושות לאחר שקייטו, נער ממחוז 2 הידוע בכוחו הרב, דקר אותו ברגלו. כשהיא מוצאת אותו היא מעניקה לו טיפול ראשוני ברגלו, ובהמשך משיגה עבורו תוך סיכון חייה תרופה עבור הרעלת דם, אותה השיגה במשתה בקרן השפע. שניהם מתגוררים יחד במערה במשך מספר ימים ועובדים בשיתוף פעולה. קטניס מבינה כי גילויי חיבה ואהבה ביניהם מתגמלים אותם במתנות מהעולם שבחוץ, הצופה במשחקים, ומתכננת את דבריה ופעולותיה בהתאם.

בהמשך, פיטה מוצא גרגרי יער רעילים, בשם "רוש לילה", שחופן מהם הורג אותך מיידית. הוא אינו יודע שהם רעילים, וברוב תמימותו משאיר אותם על האדמה, ולאחר מכן פני- שועל אוכלת מהם בסתר ומתה.

בסופו של דבר, נותרים רק קטניס, פיטה וקייטו בזירה לאחר ששאר המיועדים מתו. הם מגיעים לאגם בכוונה להילחם עם קייטו, ומגלים אותו בורח ממוטציות שהכינו קברניטי המשחק, בדמות זאבים אך עם מאפיינים אנושיים מאוד שדומים למיועדים שמתו. הם בורחים לקרן השפע, שם פיטה ננשך על ידי אחד הזאבים. קטניס מכינה לו חוסם עורקים שימנע את הדימום הכבד. קייטו, שטיפס על קרן השפע לפני קטניס ופיטה, נאבק בהם. קטניס שולחת חץ בידו לאחר שהוא תופס את פיטה וחונק אותו, והוא נופל מקרן השפע אל הזאבים שקורעים אותו לגזרים. לבסוף קטניס יורה בו בתור המתת חסד, וכך קייטו מת. כעת, פיטה וקטניס הם שני המיועדים האחרונים בזירה.

הקפיטול מכריז לפתע שבניגוד להכרזה הקודמת לפיה שני מיועדים מאותו מחוז יוכרזו כמנצחים, יהיה מנצח יחיד במשחק. פיטה וקטניס מסרבים להרוג אחד את השני, ולכן רעיון עולה במוחה של קטניס. היא רומזת לפיטה שיתאבדו יחד באכילת גרגרי היער שהביא, מתוך ידיעה כי חייבים להכריז על מנצח במשחק, ובתקווה שבכך קברניטי המשחק יחזרו בם. תקוותה של קטניס מתגשמת, וקברניטי המשחק מכריזים על שניהם כמנצחים, רגע לפני שפיטה מכניס את הגרגרים לפיו.

לאחר שעברו טיפולים רפואיים בעקבות פציעותיהם במהלך המשחקים, קטניס ופיטה עומדים להיות מוצגים בפני הקפיטול בתור מנצחים. לפני הצגתם, היימיטץ', המדריך שלהם, מזהיר את קטניס כי הקפיטול עלול לנקום בה מכיוון ששיטתה בו וגרמה לו להכריז לבסוף על שני מנצחים, ואומר לה שהיא חייבת להעמיד פני מאוהבת בפיטה כדי שתושבי המחוזות והקפיטול יאמינו שהיא אכן מאוהבת, ושמעשיה לא היו התקוממות (להראות למחוזות שאפשר לגבור על הקפיטול), אלא נבעו מאהבתם, שאינה מאפשרת להם להרוג זה את זה. בדרך זו היא ממשיכה בטקטיקה בה השתמשה במשך כל המשחק כדי לגרוף את אהדת הקהל ולא לעורר מרד.

ברכבת חזרה הביתה, קטניס מבולבלת לגבי רגשותיה לפיטה, אשר מבין כי ייתכן שסיפור ההתאהבות שימש כסיפור כיסוי, "לצורכי השעה" על מנת שתינצל מעונש מהקפיטול ועל מנת שיצאו שניהם מהזירה בחיים. פיטה נעשה קריר כלפיה, מכיוון שהוא אהב אותה באמת. הספר מסתיים בהגעתם של פיטה וקטניס לביתם במחוז 12, אוחזים ידיים לקראת המצלמות, כשהמשפט האחרון מספר, שקטניס חוששת מרגע שתצטרך להרפות מהן.

העיבוד הקולנועי

ערך מורחב – משחקי הרעב (סרט)

הסרט הראשון עלה לאקרנים ב-23 במרץ 2012 במקביל במספר מדינות בעולם בבימויו של גארי רוס. בישראל, הסרט יצא ב-22 במרץ 2012. מכירת הכרטיסים המוקדמת שברה שיאים עולמיים, ועברה במספר את "שחר מפציע" ואת "אווטאר". לתפקידים הראשיים לוהקו ליאם המסוורת' בתפקיד גייל, ג'וש האצ'רסון בתפקיד פיטה, ג'ניפר לורנס בתפקיד קטניס ואליזבת' בנקס בתפקיד אפי טרינקט. הסרט השני יצא לאקרנים ב-22 בנובמבר 2013 ("משחקי הרעב: התלקחות" – "The Hunger Games: Catching Fire").

ביקורות

הביקורות שיבחו את "משחק הרעב". סטפני מאייר מחברת "דמדומים" אמרה: "התמכרתי לספר... 'משחקי הרעב' הוא ספר מדהים".^[1] ריק ריירדן, מחבר סדרת "פרסי ג'קסון והאולימפיים", תיאר את הספר כ"סיפור ההרפתקאות הקרוב ביותר לשלמות שקראתי בחיי".^[2] אליזבת' בירד היללה את הספר ותיארה אותו כ"מרגש, מעורר מחשבה ועוצר נשימה".^[3] בנוסף, היא הגדירה את הספר כאחד הספרים הטובים של 2008. גם מגזין "בוקליסט" פרסם ביקורת חיובית ושיבח את הדמויות והרומנטיקה בספר.^[4] בביקורת שפרסם "הניו יורק טיימס", כתב ג'ון גרין כי הספר "בעל עלילה גאונית וקצב מושלם".^[5] סטיבן קינג, שיבח גם הוא את הספר ואמר "לא יכולתי להפסיק לקרוא"^[6].

הספר נכנס לרשימת הספרים הנמכרים ביותר.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של משחקי הרעב (באנגלית)
לירון סיני, "משחקי הרעב": ערפדים אאוט, גלדיאטורים אין, באתר ynet, 12 ביוני 2011
ענבל מלכה, "משחקי הרעב" מאת סוזן קולינס - קצת דם לקינוח הדבש , באתר הארץ, 4 באוגוסט 2010
הוויקי של משחקי הרעב (באנגלית)
משחקי הרעב, באתר OCLC (באנגלית)

הערות שוליים

^ סטפני מאייר, http://www.thehungergames.co.uk/press_and_reviews
^ ריק ריירדן, http://www.suzannecollinsbooks.com/
^ אליזבת' בירד, http://web.archive.org/web/20090203035353/http://www.schoollibraryjournal.com/blog/1790000379/post/90029009.html
^ בוקליסט, http://www.booklistonline.com/ProductInfo.aspx?pid=2739783
^ ג'ון גרין, הניו יורק טיימס, http://www.nytimes.com/2008/11/09/books/review/Green-t.html
^ סטיבן קינג, The Hunger Games, EW.com, ‏8/9/2008 (באנגלית)

[1] סטפני מאייר, http://www.thehungergames.co.uk/press_and_reviews

[2] ריק ריירדן, http://www.suzannecollinsbooks.com/

[3] אליזבת' בירד, http://web.archive.org/web/20090203035353/http://www.schoollibraryjournal.com/blog/1790000379/post/90029009.html

[4] בוקליסט, http://www.booklistonline.com/ProductInfo.aspx?pid=2739783

[5] ג'ון גרין, הניו יורק טיימס, http://www.nytimes.com/2008/11/09/books/review/Green-t.html

[6] סטיבן קינג, The Hunger Games, EW.com, ‏8/9/2008 (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 50: / שורה 50: @@
 ==ביקורות==
 הביקורות שיבחו את "משחק הרעב". [[סטפני מאייר]] מחברת "[[דמדומים]]" אמרה: "התמכרתי לספר... 'משחקי הרעב' הוא [[ספר]] מדהים".{{הערה|1=סטפני מאייר, http://www.thehungergames.co.uk/press_and_reviews}} [[ריק ריירדן]], מחבר [[סדרת ספרים|סדרת]] "[[פרסי ג'קסון והאולימפיים]]", תיאר את הספר כ"סיפור ההרפתקאות הקרוב ביותר לשלמות שקראתי בחיי".{{הערה|1=ריק ריירדן, http://www.suzannecollinsbooks.com/}} אליזבת' בירד היללה את הספר ותיארה אותו כ"מרגש, מעורר מחשבה ועוצר נשימה".{{הערה|1=אליזבת' בירד, http://web.archive.org/web/20090203035353/http://www.schoollibraryjournal.com/blog/1790000379/post/90029009.html}} בנוסף, היא הגדירה את הספר כאחד הספרים הטובים של 2008. גם מגזין "בוקליסט" פרסם ביקורת חיובית ושיבח את הדמויות והרומנטיקה בספר.{{הערה|1=בוקליסט, http://www.booklistonline.com/ProductInfo.aspx?pid=2739783}} בביקורת שפרסם "[[הניו יורק טיימס]]", כתב ג'ון גרין כי הספר "בעל עלילה גאונית וקצב מושלם".{{הערה|1=ג'ון גרין, הניו יורק טיימס, http://www.nytimes.com/2008/11/09/books/review/Green-t.html}} [[סטיבן קינג]], שיבח גם הוא את הספר ואמר "לא יכולתי להפסיק לקרוא"<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://ew.com/article/2008/09/08/hunger-games/|הכותב=[[סטיבן קינג]]|כותרת=The Hunger Games|אתר=EW.com|תאריך=8/9/2008|שפה=en|תאריך_וידוא=2019-12-28}}</ref>.
+הספר נכנס לרשימת הספרים הנמכרים ביותר.
 == ראו גם==

טרילוגיית משחקי הרעב
ספרים	משחקי הרעב • התלקחות • עורבני חקיין • בלדה לנחשים וציפורי שיר
סרטים	משחקי הרעב (סרט) • משחקי הרעב: התלקחות (סרט) • משחקי הרעב: עורבני חקיין - חלק א' • משחקי הרעב: עורבני חקיין - פרק הסיום • משחקי הרעב: בלדה לנחשים וציפורי שיר
דמויות	קטניס אוורדין • פיטה מלארק • גייל הות'ורן • דמויות משנה
שירים	"Elastic Heart" • "Eyes Open" • "Safe & Sound" • "We Remain" • "Can't Catch Me Now" • "The Hanging Tree"
אחר	סוזן קולינס • הקפיטול • The Hunger Games: Songs from District 12 and Beyond • The Hunger Games: The Ballad of Songbirds & Snakes (פסקול)

זוכי פרס גפן
ספר המדע הבדיוני המתורגם	תצפית עבר, אורסון סקוט קארד (1999) • חולית: בית אטראידס, בריאן הרברט וקווין אנדרסון (2000) • הצל של אנדר, אורסון סקוט קארד (2001) • פרנהייט 451, ריי ברדבורי (2002) • סולאריס, סטניסלב לם (2003) • ילד מלחמה, קארין לוואצ'י (2004) • קץ הילדות, ארתור סי. קלארק (2005) • סחרור, רוברט צ'ארלס וילסון (2006) • מלחמת האדם הזקן, ג'ון סקאלזי (2007) • אני אגדה, ריצ'רד מתיסון (2008) • בן אלמוות, רוג'ר זילאזני (2009) • כתבי אייזק אסימוב 1, אייזק אסימוב (2010) • משחקי הרעב, סוזן קולינס (2011) • משחקי הרעב - התלקחות, סוזן קולינס (2012) • מגדל הזכוכית, רוברט סילברברג (2013) • האלף בית של השטן, דריל גרגורי (2014) • לבד על מאדים, אנדי ויר (2015) • חולצות אדומות, ג'ון סקאלזי (2016) • הארץ בלהבות והארץ מתעוררת, אורסון סקוט קארד (2017) • מסע אל לב האדמה, ז'ול ורן (2018) • ארטמיס, אנדי ויר (2019) • בלדה לנחשים וציפורי שיר, סוזן קולינס (2021) • פרויקט הייל מרי, אנדי ויר (2023) • העונה החמישית, נ. ק. ג'מיסין (2024)
ספר הפנטסיה המתורגם	חרבות ומעשי שטן, פריץ לייבר (1999) • אבק כוכבים (ספר), ניל גיימן (2000) • שערי אנוביס, טים פאוורס (2001) • סופת החרבות, ג'ורג' ר. ר. מרטין (2002) • אלים אמריקאים, ניל גיימן (2003) • עשן ומראות, ניל גיימן (2004) • השתנות (ספר), קרול ברג (2005) • בני אנאנסי, ניל גיימן (2006) • ג'ונתן סטריינג' ומר נורל, סוזאנה קלארק (2007) • בני החורין הקטנים, טרי פראצ'ט (2008) • כובע מלא שמיים, טרי פראצ'ט (2009) • אומה (ספר), טרי פראצ'ט (2010) • אלבש חצות ליל, טרי פראצ'ט (2011) • בן נפטון, ריק ריירדן (2012) • ריקוד עם דרקונים, ג'ורג' ר. ר. מרטין (2013) • מהומה רבה על לא דוור, טרי פראצ'ט (2014) • אוקיינוס בקצה המשעול, ניל גיימן (2015) • הרוצח של הליצן, רובין הוב (2016) • הארי פוטר והילד המקולל, ג'ק תורן וג'יי קיי רולינג (2017) • המסע של הליצן, רובין הוב (2018) • חוק ומסג, ברנדון סנדרסון (2019) • חוט של כסף, נעמי נוביק (2020) • עשרת אלפים הדלתות של ג'נוארי, אליקס הארו (2021) • מכשפות מאז ומעולם, אליקס הארו (2022) • סדרת "מדריך העצלה לקסם", הלן הרפר (2023) • סדרת "המורשת הנסתרת": "להבות ספיר", "בוהק אזמרגד", "להט אודם", אילונה אנדרוז (2024)
סיפור המדע הבדיוני או הפנטסיה הקצר הישראלי	אני וסבתא הולכות לקניות, חמוטל לוין (2002) • אניTM, גיא חסון (2003) • ביקורת דרקונים, רמי שלהבת (2004) • הנערה המושלמת, גיא חסון (2005) • קדמת עדן, חגי אברבוך (2006) • במראה, רותם ברוכין (2007) • במקום בו מאבדים ספרים, לילי דאי (2008) • כוכב ציפור האש, יעל מיכאלי (2009) • דוקטור ווטסון ומר הולמס – או הקללה של בית פנינגטון, ורד טוכטרמן (2010) • הגורגונה של הייזנברג, קרן לנדסמן (2011) • ואז היה חורף בעולם, הדס משגב + לבד, בחושך, קרן לנדסמן (2012) • "הפוך, לקחת", רותם ברוכין (2013) • וויסקי בקנקן, רותם ברוכין (2014) • "חמש ארבע שלוש שתיים אחת", הילה בניוביץ'-הופמן (2015) • "רקוויאם למתי", אביאל טוכטרמן (2016) • "אבידות ומציאות", רותם ברוכין (2017) • מכשפה, עדי לויה (2018) • הדרקון האחרון שלי, רותם ברוכין (2019) • בירה אייסברג כחולה, רותם ברוכין (2020) • לפתוח (או: האור שבחור המנעול), הילה בניוביץ'-הופמן (2021) • אבק, קרן לנדסמן (2022) • "ברד כחול מסטיק", רותם ברוכין (2023) • המקום שבו ספרים נמצאים, בר פישביין (2024)
ספר המדע הבדיוני או הפנטסיה הישראלי	לפעמים זה אחרת, ורד טוכטרמן (2003) • עולם הסוף, אופיר טושה גפלה (2005) • הלוויתן מבבל, הגר ינאי (2007) • המים שבין העולמות, הגר ינאי (2008) • הידרומניה, אסף גברון (2009) • החמישית של צ'ונג לוי, יואב אבני (2010) • מסופוטמיה: שתיקת הכוכבים, יהודה ישראלי ודוד רווה (2011) • הרצל אמר (ספר), יואב אבני (2012) • שדים ברחוב אגריפס, חגי דגן (2013) • כל סיפור הוא חתול פתאום, גבריאלה אביגור-רותם (2014) • שמיים שבורים, קרן לנדסמן (2015) • אגם הצללים, רוני גלבפיש (2016) • הקבוע היחידי, יואב בלום (2017) • המסע אל לב התהום, הגר ינאי (2018) • לב המעגל, קרן לנדסמן (2019) • להשביע את הדרקון, מאשה צור-גולזמן (2020) • העולם שמתחת לשטיח, לי עברון (2021) • מה שאחרים חושבים בי, יואב בלום (2022) • שומרי הערים, רותם ברוכין (2023) • שער הצללים, נעמה בר שירה (2024)
תרגום	גילי בר-הלל סמו, על תרגום: הארי פוטר ואוצרות המוות, מאת ג'יי קיי רולינג (2008)
ספר המדע בדיוני או הפנטסיה המתורגם לנוער	הארי פוטר ואוצרות המוות, ג'יי קיי רולינג (2008) • משחקי הרעב - עורבני חקיין, סוזן קולינס (2013) • מוריס המדהים ומכרסמיו המלומדים, טרי פראצ'ט (2014) • "עוצמה מעוץ" ו"דורותי והקוסם בארץ עוץ", פרנק באום (2015) • דם האולימפוס, ריק ריירדן (2016) • האורקל הנסתר, ריק ריירדן (2017) • הנבואה האפלה, ריק ריירדן (2018) • ספינת המתים, ריק ריירדן (2019) • שירת הקוקייה, פרנסס הרדינג (2020) • ילדי דם ועצם, טומי אדיימי (2021) • קול הצללים, פרנסס הרדינג (2022) • מוכרי הספרים השמאליים של לונדון, גארת' ניקס (2023) • פרסי ג'קסון וגביע האלים, ריק ריירדן (2024)