לדלג לתוכן

סעודת יום שבת – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגית: שוחזרה
אין תקציר עריכה
תגית: שוחזרה
שורה 1: שורה 1:
'''סעודת יום ה[[שבת]]''', היא ה[[סעודה (הלכה)|סעודה]] השנייה שנערכת ב[[שבת]] מתוך [[סעודות שבת|שלוש הסעודות]] חיוביות המתרחשות ביום השבת. סעודה זו נחשבת כ[[ארוחת בוקר]], המשויכת ליום השבת הנערכת לאחר תום [[תפילת שחרית]] ו[[תפילת מוסף|תפילת המוסף]] – דבר אשר בעדות ישראל מסוימות עשוי לדחות את מועד הסעודה בפועל לשעות בוקר המאוחרות.
'''סעודת [[יום]] ה[[שבת]]''', היא ה[[סעודה (הלכה)|סעודה]] השנייה שנערכת ב[[שבת]] מתוך [[סעודות שבת|שלוש הסעודות]] חיוביות המתרחשות ביום השבת. סעודה זו נחשבת כ[[ארוחת בוקר]], המשויכת ליום השבת הנערכת לאחר תום [[תפילת שחרית]] ו[[תפילת מוסף|תפילת המוסף]] – דבר אשר בעדות ישראל מסוימות עשוי לדחות את מועד הסעודה בפועל לשעות בוקר המאוחרות.


==חובתה וחשיבותה==
==חובתה וחשיבותה==

גרסה מ־05:12, 12 במאי 2022

סעודת יום השבת, היא הסעודה השנייה שנערכת בשבת מתוך שלוש הסעודות חיוביות המתרחשות ביום השבת. סעודה זו נחשבת כארוחת בוקר, המשויכת ליום השבת הנערכת לאחר תום תפילת שחרית ותפילת המוסף – דבר אשר בעדות ישראל מסוימות עשוי לדחות את מועד הסעודה בפועל לשעות בוקר המאוחרות.

חובתה וחשיבותה

בגמרא נקבע[1] כי כבוד יום השבת עדיף על כבוד הלילה; מה שאומר, כפי שנפסק בשולחן ערוך[2], כי אדם שאין לו מספיק כסף כדי לקנות מצרכים גם לסעודת יום השבת וגם לסעודת ליל שבת, עדיף שיקנה את צורכי סעודת היום. אמנם במקרה שהכסף לא מספיק לו גם לקניית יין לקידוש של הלילה, עדיף שיקנה יין לקידוש הלילה מאשר שיקנה מזון לסעודת היום.

זמנה

את הסעודה עורכים בבוקר יום השבת, לאחר תפילות שחרית ומוסף. בקהילות בהן נמשכת התפילה עד חצות היום, דנו הפוסקים מה יעשו כדי שלא יעברו על איסור תענית בשבת.

סדר הסעודה ומנהגיה

קידוש

ערך מורחב – קידוש

לפני הסעודה יש לקדש על היין.[3]

יש שנוהגים לאכול לאחר הקידוש עוגות או קוגל. בחסידות קוז'ניץ מכונה קוגל זה בשם שלום בית קוגל. אחד הטעמים למנהג אכילת העוגות לפני הסעודה הוא כדי לצאת את שיטת רבי חידקא הסובר שיש לאכול ארבע סעודות בשבת, ואכילה זו נחשבת לסעודה נוספת. טעם נוסף למנהג הוא כדי לצבור ברכות נוספות על מנת להשלים את מניין מאה ברכות שחייבים לומר בכל יום.

נטילת ידיים ובציעת הפת

לאחר הקידוש נוטלים ידיים[4] ומברכים ברכת "המוציא" על לחם משנה - שתי כיכרות לחם שלמות, ובדרך כלל חלות. בשעה שמברך מניח את אחת החלות גבוהה מהשנייה, ועל זו העליונה בוצע.

מאכלים

כמנה ראשונה נהוג להגיש בסעודה זו דגים. במספר חצרות חסידיות נהגו שלא לאכול דגים בסעודה זו, והיו שאכלו אותם לפני נטילת ידיים כדי לשמר את המנהג שלא לאכול אותם בתוך הסעודה.

למנה שנייה נהוג להגיש ביצה קשה מרוסקת עם בצל. יש המכנים מאכל זה בשם "ציבל" (מיידיש: בצל) ויש המכנים מאכל זה בשם "אייער מיט צוויבל" (מיידיש: ביצים עם בצל). לעיתים נלווים אליו כבד עוף (שלם או קצוץ) ורגל קרושה.

מנה שלישית מכילה חמין, שעמו מגישים קוגל ומאכלים נוספים.

זמירות ופיוטים


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

ערך מורחב – זמירות ופיוטים לשבת

נהוג לשיר בסעודה זו זמירות ופיוטים שמיוחדים לסעודת יום השבת.[דרושה הבהרה] בקהילות האשכנזיות נהוג לשיר "ברוך ה' יום יום" ו"ברוך אל עליון". יש שבמהלך הסעודה שרים גם קטעים מנוסח תפילות השבת ויש ששרים את שיר הייחוד ליום השבת המתחיל במילים "אז ביום השביעי נחת".

בסוף הסעודה מברכים ברכת המזון כמו לאחר כל סעודה שאוכלים בה לחם.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ה, עמוד א'.
  2. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"א, סעיף ג'.
  3. ^ שו"ע או"ח רפט:א.
  4. ^ ולדעת הרמ"א (או"ח רפט:א), נוטלים ידיים קודם הקידוש.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.