אור (דעת)
אור הוא מושג פילוסופי, בין השאר במחשבת ישראל ובקבלה. בהגות, מאז העת העתיקה מושאל האור, שהוא עצם חומרי, לתיאור וכינוי המושגים: דעת, נפש, הכרה ברורה, נבואה, רוחניות ואלוהות. ראשית ההבחנה בין אור רוחני לבין אור פיזי, בהגות העת העתיקה.
במחשבת היהדות
בעת העתיקה
בספר תהילים האור נמשל לטוב ולחיוב: ”אור החיים”.[1]
בימי הביניים
רבי סעדיה גאון בספרות אמונות ודעות כתב על ”האור ההוא שנקרא שכינה”.[2] רבי יהודה הלוי, ריה"ל, תיאר את תהליך קבלת הנבואה של משה רבנו כאור רוחני אשר חדר אל נפשו והוקרן כאור גשמי בפניו: ”האור המושכל אשר חל בנפשו מהנבואה, והאור המורגש אשר חל על פניו”.[3] הרמב"ם, רבי משה בן-מימון, השתמש במונח אור, ובמשמע זה, כדי להבחין בין דרגות נבואה שונות בספרו מורה נבוכים, לגבי מדרגה נמוכה של נבואה, כתב: ”ויש מי שלא יגיע למדרגת שיאור חשכו בו בברק וכו', ואפילו האור ההוא הקטן אשר יזריח עליו גם כן אינו תדיר, אבל יציץ ויעלם”.[4]
אם בהגות הפילוסופים כמו הרמב"ם וריה"ל עסקו בקבלת האור הרוחני, הרי שבהגות המקובלים פותח מושג האור הרוחני, תוך כדי מיקוד באור עצמו. והמונח שמשמעו אור רוחני, צורף אל הביטויים: אור אין סוף, "אור קדמון", "אור צח", "אור עליון", "אור שבעת הימים", וכן גם "אור נערב" ו"אור הגנוז". החכם אברהם כהן דה-הירירה התייחס בספרו שער השמיים אל נשגבותה של האלוהות מעל ומעבר להשגתו של האדם במילים: ”האור המשתלשל מאין-סוף ברוך הוא כחיה באוֹפן גדלה מעלתו ורוממתו, כי אין לאל יד יתר העלולים (הנבראים) לקבלו”.[5]
בעת החדשה
בראשית העת החדשה, נוצרה בצפת קבלת האר"י ותלמידיו; שאחד מנושאיה הוא הבריאה, ומה שקדם לה בטרם שעלתה ברצונו של האל. תלמיד האר"י רבי חיים ויטאל אשר חי במפנה המאות ה-15 - ה-16, כתב בספרו עץ חיים, על הגדרת מהותו "אור עליון פשוט" שהוא גם "אור אינסוף": ”כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות וכו'. והוא הנקרא אור אינסוף”.[6] בעקבות קבלת האר"י ותלמידיו, הסביר רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, איש המאה ה-18 בספרו חוקר ומקובל את האלוהות ופעולתה בעולם כאור רוחני, שיש בו סוגים שונים: ”דע שהרצון בכלל קראוהו הארה, ואין סוף (אור) קראוהו אור פשוט”.[7]
תפיסת האור כרוחניות בוטאה בכותרות ספריו של הראי"ה קוק, אורות (תרפ"א-1921), אורות התשובה (תרפ"ה-1925), אורות התורה (ת"ש 1940), אורות הקודש (תשכ"ג-תשל"ג 1973-1962).
כיום הביטוי אינו מצוי בשפת היומיום, וניתן לפגשו רק אצל חסידי ברסלב מקבוצת הנחנחים.
לקריאה נוספת
- יעקב קלצקין, הערך: אור, אוצר המונחים הפילוספיים, א-ד, ברלין: הוצאת אשכול, תרפ"ח.