סעד

סעד הינו קיבוץ דתי השייך לקיבוץ הדתי. היישוב הינו חלק ממועצה אזורית שדות נגב והוא ממוקם בקרבת רצועת עזה, שדרות ונתיבות. היישוב הוקם בי"ב בתמוז תש"ז (30 ביוני 1947), במלאת שנה ל"שבת השחורה", בשיטת הקמת יישובי חומה ומגדל-היישוב נבנה בלילה ע"י הרכבת מבנים שנבנו מראש לשם כך. היישוב הוקם ע"י בוגרי תנועת בני עקיבא וזהו הקיבוץ הדתי הראשון בישראל שהוקם ע"י ילידי הארץ. מקומו נבחר בשל קרבתו לקיבוץ הדתי בארות יצחק, ששכן כמה ק"מ מדרום לו (על יד מקומו הנוכחי של קיבוץ נחל עוז).

השם שנבחר לקיבוץ ע"י מייסדיו היה "עלומים", אולם בהחלטת המוסדות המיישבים שונה השם ל"סעד" - שֵם המסמל את העזרה של היישוב לנגב.

ראשיתו של הקיבוץ בקבוצת הכשרה שהתמקמה בנתניה בשנות ה-40. לאחר מכן עבר מחנה ההכשרה להרצליה, ושם היה עד שנת 1949, כשבשנת 1947 הוקמה נקודת הקבע בנגב המערבי, אולם רוב נשות הקיבוץ והילדים נשארו בהרצליה עד לאחר מלחמת השחרור.

במהלך מלחמת השחרור עמד הקיבוץ בשולי דרכו של הטור המצרי שפלש לארץ עם הכרזת המדינה. הקיבוץ הופגז קשות, ובמשך חודשים חיו חברי הקיבוץ בבונקרים ומנהרות מתחת לאדמה, והמשיכו בשגרת חייהם. כתוצאה מן ההפגזות נהרסו כל המבנים מעל פני האדמה, למעט "בית הביטחון" - המבנה היחיד מבטון שהיה במקום. "בית הביטחון" הפך היום למוזיאון המְסַפר וממחיש את עמידת הגבורה של שלושת הקיבוצים הדתיים בנגב בתקופת מלחמת השחרור, סעד, כפר דרום, ובארות יצחק.

לאחר המלחמה העבירו חברי הקיבוץ את יישובם כקילומטר מזרחה, מעֵבר לגבעה, כדי לא להיות נתונים לתצפית מהעיר עזה הסמוכה.

חברי הקיבוץ מתפרנסים מחקלאות (בעיקר גידול גזר, תפוחי אדמה, הדרים, גידול ושיווק של פופקורן, רפת ולול), וממפעל פלסטיק בשם "סייפן".

בראשית שנות ה-70 היה הקיבוץ המקום הראשון בעולם שבו הותקנה מערכתהשקיה ממוחשבת בשדות המשק. הייתה זו פריצת-דרך בחקלאות המודרנית.

הקיבוץ מונה היום כ-140 משפחות, ויותר מ-700 נפש.