מאיר ינאי
ר' מאיר ינאי (26 בספטמבר 1928, ברלין – 18 ביולי 2009, תל אביב) היה שחקן תיאטרון, במאי, בעל תיאטרון ומחזאי. לאחר חזרתו בתשובה, בשנת 1975 לערך, החל לעסוק בלימוד קבלה, וכתב ספרי פופולריים בנושא. הוא השתייך לזרם "היוצרים העצמאיים" של הקבלה הפוסט-מודרנית.
ביוגרפיה
ינאי נולד בברלין למשפחה שמוצאה מפולין, ובגיל שבע עלה ארצה עם הוריו. בגיל 17 הצטרף להגנה, וב-1948 גויס לצה"ל ונמנה עם חברי להקת איילון – מחלוצות הלהקות הצבאיות - ששמרו בבקרים והופיעו בערבים. בשנות החמישים הוא כתב רשימות בדבר על התיאטרון באנגליה[1][2] ובמקביל הופיע בתיאטרון האהל, בין השאר, ב"הכפר סטפנצ'יקובו"[3], ב"מנדל החוכר"[4] וב"החולה המדומה"[5]. ינאי גם הופיע בסרט התנ"כי, דובר האנגלית, "יצחק ורבקה", בה גילם את יצחק[6]. בשנת 1955 הוא כתב מסכת עבור חגיגות 25 לבנינה מחדש של באר טוביה[7].
יצירתו התאטרלית
בשנות החמישים והשישים היה דמות מרכזית בעולם התיאטרון הישראלי. הוא שיחק וביים בתיאטרון האהל, שם הכיר את רעייתו שושנה (לבית הולנדר) שעבדה שם כמזכירה, ועמה התחתן ב-1955[8] לזוג שתי בנות – סמדר שמשון וטלי גולומב.
בסוף שנת 1956 הקים עם השחקן והמחזאי זיגמונט טורקוב ועם ברטון וילנסקה את תיאטרון "זוטא"[9], תיאטרון נוסע של שלושה שחקנים שהופיע ברחבי הארץ בין השנים 1956–1967[10]. ולאחר סגירתו ייסד וניהל את תיאטרון "עידן" בו הוצגו, בין השאר, החייל האמיץ שווייק בכיכובו של מאיר מרגלית, זורבה היווני וכן מחזות שכתב ינאי עצמו כמו "בלדה לזוג מפוצל", מישמַש" ו"המסיבה". בשנת 1953 ינאי כתב על הצורך לעודד יצירה ישראלית מקורית בתיאטרון[11] ובמהלך הקריירה שלו הוא הפיק וביים מחזות ישראליים של נתן שחם, חנוך ברטוב, יהושע בר-יוסף ועוד. ב-1968 המחיז וביים במסגרת תיאטרון "עידן את ספרו של פנחס שדה, החיים כמשל בכיכובו של השחקן אמיר אוריין.
עיסוקו בקבלה
בעקבות מלחמת יום כיפור החל ינאי לקרוא ספרי יהדות ולהתקרב אל הדת. הוא הושפע בין השאר מספריו של אליעזר שטיינמן על החסידות ומכתבי חסידות חב"ד. עם חזרתו בתשובה זנח את תחום התיאטרון ובשנות השמונים החל לתת שיעורי קבלה בבתי כנסת (ברמת אביב ובשיכון למד) ולכתוב ספרי קבלה שזכו לקהל קוראים מגוון. עד פטירתו ב-2009 פרסם כ-15 ספרים, רובם בהוצאת מודן, חלקם יצאו בכמה מהדורות.
ספריו כתובים בצורה אסוציאטיבית ובסגנון של דרשות בעל פה. יש בהם אמרות שנונות ואזכורים לעברו של המחבר ככותב מחזות. הספרים מציגים הסבר קבלי-עממי למהלך ההיסטוריה היהודית, כולל השואה והקמת מדינת ישראל, ולתופעות חברתיות ופסיכולוגיות שהעסיקו את ינאי גם כמחזאי. בחלק מהספרים יש שימוש נרחב בגימטריה.
ספריו
- כה אמר שטיינמן, הוצאת אל"ף, תשל"ו
- ספר ארבעת המאמרים
- ספר תמצית החיים, הוצאת נזר דוד, תשנ"ה
- סוד המֹח, הוצאת מודן, תשס"ד
- קבלה – הכח של הכח, הוצאת עולם הספר התורני, תשנ"ה; הוצאת מודן, תשס"א
- תמצית כל האין והיש
- תמצית האדם, הוצאת עולם הספר התורני, תשנ"ח
- ספר התמצית, הוצאת מודן, תשס"א
- אורות התמצית, נזר דוד - הוצאת אריאל, תשס"א
- תמצית החיים הטובים, הוצאת מודן, תשס"ג
- תמצית החלומות, הוצאת מודן, תשס"ה
- תמצית העתיד, הוצאת מודן, 2006
הערות שוליים
- ^ מאיר ינאי, ביקור בתיאטרון יהודי בלונדון, דבר, 1 בספטמבר 1950
- ^ מאיר ינאי, מה ראינו בלונדון?, דבר, 31 באוגוסט 1956
- ^ "הכפר סטפנצ'יקובו" ב"אהל", דבר, 23 בפברואר 1951
- ^ י. מ. ניימן, "מנדל החוכר" ב"אהל", דבר, 8 במאי 1953
- ^ י. מ. ניימן, "החולה המדומה" ב"אהל", דבר, 16 באוקטובר 1953
- ^ ב. דור, אורות, מצלמה, פעולה, דבר, 9 במאי 1952
- ^ מחר תחוג באר טוביה את מחצית היובל לבנינה מחדש, דבר, 2 במרץ 1955
- ^ שושנה ינאי נולדה בפולין וב-1939 ברחה עם משפחתה לרוסיה. ב-1948, בת 14, עלתה לארץ ישראל באוניית המעפילים אקסודוס. עבדה שנים רבות כמורה ליוגה והייתה מזכירת ארגון מורי היוגה בישראל
- ^ "תיאטרון זוטא" של טורקוב יציג בת"א, דבר, 15 בינואר 1957
- ^ מיכאל אוהד, 3 שחקנים - תיאטרון, דבר, 17 באוקטובר 1958
- ^ מאיר ינאי, משלנו ומשלהם בתיאטרון, דבר, 10 ביולי 1953