יחסי ישראל–עומאן

יחסי ישראל–עומאן
ישראל	עומאן


ישראל	עומאן
שטח (בקילומטר רבוע)
22,072	309,500
אוכלוסייה
10,019,883	5,369,862
תמ"ג (במיליוני דולרים)
509,901	108,192
תמ"ג לנפש (בדולרים)
50,889	20,148
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית	מונרכיה

בין מדינת ישראל וסולטנות עומאן לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים. עומאן כמדינה ערבית, התומכת באופן רשמי במדינות ערב במסגרת הסכסוך הישראלי-ערבי ארוך השנים. עם זאת, החל מראשית שנות ה-70 של המאה ה-20, התקיימו קשרים חשאיים בין ישראל לעומאן, אשר כללו בין היתר ביקורי גומלין חשאיים של בכירים במשטר הישראלי עם מקביליהם במשטר העומאני. קשרים חשאיים אלו, וכן חתימתו של הסכם אוסלו בשנת 1993, הביאו להתחממות היחסים ולכינון יחסים מסחריים בין השתיים^[1]. פרוץ האינתיפאדה השנייה, אשר לוותה בהקצנה משמעותית של דעת הקהל בעולם הערבי כנגד ישראל, הביאה לניתוקם הרשמי של היחסים הרשמיים בין המדינות, ולסגירת הנציגויות המסחריות.

היסטוריה

החל מיום הקמתה של מדינת ישראל בשנת 1948, ועד לראשית שנות ה-70, לא התקיימו כלל קשרים בין עומאן לישראל, וזאת על רקע העוינות העמוקה כלפי ישראל ברחבי העולם הערבי, וחוסר נכונותן של מדינות המפרץ הפרסי, ובכללן עומאן, לצאת כנגד הזרם המיליטנטי, אשר הונהג במידה רבה על ידי מצרים, ומנהיגה גמאל עבד אל-נאצר.

מותו של עבד אל-נאצר ועלייתו לשלטון של אנואר סאדאת בשנת 1970, אשר נתפס כבעל דעות מתונות כלפי ישראל ביחס לקודמו, הובילו לתחילתם של מגעים בין ישראל לבין מדינות מתונות ברחבי עולם הערבי, ובכללן עומאן. הקשרים ההדדיים, אשר בתחילה נוהלו תחת מעטה חשאיות כבד, נגעו בעיקר בתחומים מסחריים, אשר לשתי המדינות היה בהם עניין ואינטרס משותף. בהמשך, התקיימו ביקורים חשאיים מדרג גבוה בשתי המדינות, כאשר אף נרמז כי יוסף בן-עלאווי, שר החוץ העומאני, ביקר בישראל יותר מפעם אחת, וזאת בברכתו של סולטאן עומאן, קאבוס בן סעיד, אשר נודע כידידו הקרוב של חוסיין מלך ירדן. התחממות היחסים הובילה אף להקמתן של נציגויות מסחריות בשתי המדינות, ולמגעים ראשונים בדבר אפשרויות נוספות להידוק הקשרים הכלכליים, ובהמשך אף הפוליטיים, בין ישראל למדינות המפרץ הפרסי, ובכללן עומאן^[2]. היחסים המתחממים בין שתי המדינות באו לידי ביטוי בעקבות חתימת הסכמי קמפ דייוויד, כאשר עומאן הייתה בין המדינות הערביות היחידות אשר לא גינו את מצרים על נכונותה לחתום על הסכם שלום עם ישראל.

בשנת 1994, ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, קיים ביקור רשמי ראשון בעומאן, שם נפגש עם הסולטאן קאבוס בן סעיד במוסקט. בין היתר, שני הצדדים דנו בסוגיית המחסור במים, וכיצד ניתן לקיים שיתוף פעולה בין-מדינתי בנושא זה. בהמשך, לאחר רצח יצחק רבין בשנת 1995, הגיע לישראל שר החוץ העומאני יוסף בן-עלאווי, ונפגש עם ממלא מקום ראש הממשלה שמעון פרס בירושלים. מעט לאחר מכן, בינואר 1996, ישראל ועומאן חתמו על הסכם המאשר פתיחה הדדית של נציגויות מסחריות בשתי המדינות.

עם זאת, פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, אשר לוותה בהקצנה משמעותית של דעת הקהל ברחבי העולם הערבי כנגד ישראל, ולהתגייסותם של המונים מכל רחבי העולם הערבי לצדו של העם הפלסטיני במאבק נגד ישראל, הובילה לפגיעה חמורה ביחסים בין שתי המדינות, כאשר עומאן, בדומה למדינות מתונות נוספות במרחב הערבי, ניתקה את קשריה עם ישראל, והכריזה על סגירת הנציגויות המסחריות בשתי המדינות^[3]. עם זאת, קיימים דיווחים לפיהם המגעים בין המדינות ממשיכים להתקיים על אש נמוכה, וזאת אף בעשור השני של המאה ה-21^[4]. בין היתר נמסר, כי במהלך שנת 2008 התקיימה פגישה בקטר בין שר החוץ העומאני, יוסף בן-עלאווי ושרת חוץ הישראלית, ציפי לבני. כמו כן, במהלך אוגוסט 2009 הכריזה עומאן כי תהיה מוכנה לחדש המגעים עם ישראל, וזאת בתנאי שתוקפא הבנייה בהתנחלויות^[5].