כלב מלטזי
 | |
| שימושים | תערוכות ולוויה |
|---|---|
| קבוצה | כלבי לוויה זעירים |
| תכונות | |
| משקל | 2-4 ק"ג |
| גובה כתפיים | 25-20 ס"מ |
| גובה |
21 ס״מ  |
| תוחלת חיים |
15 שנה |
| אופי | נוח |
| אילוף | קל מאוד |
| תיאור | גופו קטן ושיערו לבנות, חלקות וארוכות |
  | |
מלטזי הוא כלב קטן מגזע כלבי לוויה הידוע בפרוותו הלבנה החלקה והארוכה.
היסטוריה
הגזע הופץ בימי קדם בשנת 300 לפני הספירה. הסוחרים בני הממלכה הפינקית הביאו ככל הנראה לאיטליה את גזע ה"מליטה" הקדום (שמה הארכאי של מלטה) לפני יותר מאלפיים שנה. להבדיל מכלבים אחרים לכלב המלטזי אין ריח כלבי והוא אינו משיר שיער.
תיאור
המלטזי הוכר כגזע על ידי הפדרציה הבינלאומית לתקינת כלבים (בצרפתית: Fédération Cynologique Internationale) בשנת 1954 והתקן האחרון של הארגון לגזע זה נקבע ב-27 בנובמבר 1989. בארצות הברית הוכר הגזע על ידי מועדון הכלבנות האמריקאי עוד בשנת 1888.
בין מאפייניו הבולטים של המלטזי נמצא גולגולת עגלגלה. אפו שחור, גופו דחוס ואורכו שווה לגובהו. אוזניו שמוטות, שערו ארוך ועיניו כהות מאוד ומוקפות בעור שחרחר (המכונה "הילה"). אפו עשוי להבהיר ולהפוך לוורוד או חום בהיר כאשר הכלב אינו נחשף לשמש. במקרים רבים האף יהפך כהה שוב לאחר חשיפה מוגברת לשמש. פרוותו של המלטזי ארוכה ומשיית והוא חסר שכבת פרווה תחתונה. צבע פרוותו לבן טהור. אף שאוזניים בצבע קרם או צהוב בהיר מותרות אף הן, אלו אינן תכונות רצויות לגזע. מותרים אף גוונים של צבע שנהב בפרוותו. שרידים של כתום בהיר בפרווה הם פגם.
משקלו של מלטזי בוגר נע בין 2.3 עד 5.4 ק"ג, אף שהתקנים המקובלים לגזע מגבילים את טווח המשקל בין 1.8 ל-3.2 ק"ג.
אופיו של המלטזי מאפשר את החזקתו בחיק בעליו והוא אוהב תשומת לב. אלה כלבים שובבים ועירניים, אף בגיל בוגר. חלק מן הכלבים המלטזיים עשויים להיות תוקפניים ויש להשגיח על ילדים קטנים בקרבתם, אף שגידולם בחברת ילדים עשויה לסייע במיגור תכונה זו. המלטזי פעיל מאוד בתחום הבית, הוא מעדיף לשהות במבנים סגורים. לכן גם ניתן להחזיקו בדירות. מלטזים אף עשויים לסבול מחרדת נטישה ובעת גידולו יש לשים לב לתכונתו זו. כלבי המלטז הם כלבים מאוד שתלטנים, וכאשר מתקרבים לשטחם האישי הם נעשים תוקפניים.
כלבי המלטז מתחברים מאוד לבעליהם אך במקרה הצורך לא יהססו לתקוף גם אותם. כלבים אלה רועשים מאוד ונובחים ללא הרף.
במחקר שנעשה באוסטרליה נמצא כי בעליהם של כלבים מלטזיים נוטים יותר לנטוש את כלביהם כיוון שכלבים אלה נובחים ללא הרף. באוסטרליה הגזע המלטזי הוא הכלב הננטש ביותר[1]. אף בקוריאה הדרומית זהו גזע הכלבים הננטש ביותר[2].
טיפוח וגידול
_with_tear_staining.jpg)
לכלב המלטזי אין שכבת פרווה תחתונה ואינו משיר שיער. בדומה לכלבי פודל ובישון פריזה, הכלב המלטזי נחשב להיפואלרגני ואנשים רבים שהם אלרגיים לכלבים עשויים שלא להיות אלרגיים לכלב המלטזי. הטיפול העיקרי בכלב צריך להתמקד בניקוי דמעות סביב ארובת העין כדי למנוע תופעה של הכתמת הפרווה. כתמים כהים סביב העיניים, המכונים "כתמי דמעות", הם בעיה ידועה בגזע זה המשתנה בחומרתה מכלב לכלב. ניתן להסיר כתמי דמעות בהברשה עדינה במסרק מתכת, לאחר הרטבת האזור במים פושרים. פעולה שעליה יש לחזור מדי ימים ספורים. כתמים אלו יש להרבה סוגי כלבים אך אצל המלטזי זה בולט מכיוון שצבעו לבן.
פרוות הכלב חייבת ניקוי והברשה יומיומית כדי לשמור על צורתה האוורירית ומניעת קשרים וסיבוכים. בעלי מלטזים רבים מספרים את הכלב בתספורת קצרה, 2-5 ס"מ, המשווה לכלב מראה של גור. אחרים, המגדלים כלבים לתצוגות, מקפידים לעטוף את פרוותו של הכלב בבגד ולחשוף את פרוותו רק בעת התצוגה.
מלטזים רבים רגישים ל"עיטוש הפוך" הנשמע כנחירה, צפירה, או קולות מחנק, הנובעים מהתרגשות-יתר, מאלרגיות, או בשעת יקיצה. אין זה מצב מסכן חיים, אולם יש לנסות ולהרגיע את הכלב בשעת תגובה זו.
הגזע הובא לראשונה לישראל בשנת 1979 על ידי יאיר צברי, הגורים הובאו מחוות הגידול בדרום אפריקה והפכו לפופולריים מאוד משנות ה-80 ועד היום.
קישורים חיצוניים
- כלב מלטזי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)