קסטל דל מונטה
 | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג |
טירת הוהנשטאופן בדרום איטליה, historical park museum, מוזיאון לאומי איטלקי, military museum building, Museum of the Italian Ministry of Culture  | ||||
| כתובת |
località Castel del Monte - Andria, Strada Statale 170 per Castel del Monte 88, 76123 Andria, Strada Statale 170, 76123 Andria | ||||
| מיקום |
אנדריה | ||||
| מדינה |
איטליה | ||||
| בעלים |
מועצת השרים של איטליה | ||||
| מייסדים |
פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה | ||||
| מבקרים בשנה | 206,924 (נכון ל־2014) | ||||
| הקמה ובנייה | |||||
| תקופת הבנייה | ? – 29 בינואר 1240 | ||||
| תאריך פתיחה רשמי |
29 בינואר 1240 | ||||
| חומרי בנייה |
שיש, אבן גיר | ||||
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות גותית | ||||
| מידות | |||||
| גובה |
26 מ' | ||||
| שטח |
540 מ"ר (נכון ל־2018) | ||||
| קואורדינטות | 41°05′05″N 16°16′15″E / 41.0847535°N 16.2709346°E | ||||
| אתר רשמי | |||||
 | |||||
  | |||||
קסטל דל מונטה (באיטלקית: Castel del Monte; "מצודת ההר") הוא מצודה מהמאה ה-13 הניצב על גבעה בגובה של 540 מטר בפוליה שבדרום-מזרח איטליה. המבנה מצטיין בתכנון סימטרי ומדויק, דבר שהביא לכך שהוא הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1996.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי גרסה אחת תחילתו של המבנה הייתה ביום 29 בינואר 1240 כאשר ציווה פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, על הקמתה של מצודה בסמוך לכנסיית "סנקטה מריה דה מונטה" (Sancta Maria de Monte) ששוב אינה קיימת. אחרים טוענים כי במועד זה כמעט נשלמה בנייתו של המבנה והוא היה בשלבי הקמת הגג, אך ידוע שבעת מותו של פרידריך השני, בשנת 1250, טרם הושלמה מלאכת ההקמה. לא ידוע בוודאות מי היה אדריכל המבנה, ויש סברה כי היה זה פרידריך השני בעצמו. המצודה קמה על חורבותיהן של שתי מצודות קודמות - הראשונה לומברדית ואחריה נורמנית.
החל במאה ה-17 שקעה המצודה בהזנחה. רהיטים, עיטורים וכיסוי השיש שכיסה אותה, נלקחו ממנה, והיא שימשה כבית מאסר וכבית חולים. ב-1876 רכשה ממשלת איטליה את המצודה תמורת סכום של 25,000 לירות איטלקיות, והחלה בשיפוצה ב-1928. ב-1936 הוכרז המבנה כאתר שימור לאומי, ובשנת 1996 צירף אותו ארגון אונסק"ו לרשימת אתרי המורשת העולמית בקובעו כי:
"לאתר ערך עולמי יוצא דופן בשלמות הצורנית שלו ובעירוב ההרמוני של אלמנטים תרבותיים מצפון אירופה, מהעולם המוסלמי ומהסגנון הקלאסי העתיק. קסטל דל מונטה היא יצירת מופת ייחודית של האדריכלות הצבאית בימי הביניים, המגלה את ההומניות של מקימה, פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה".[1]
מבנה המצודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המבנה בנוי בצורת מתומן ואורכה של כל צלע הוא 16.30 מטר. בכל זווית ניצב מגדל מתומן שאורך כל אחת מצלעותיו היא 3.10 מטר. כל אחד מהמגדלים נישא לגובה של 24 מטר וחורג בגובהו אך במעט מגובה המבנה כולו. גם החצר הפנימית בנויה בצורת מתומן, ואורך כל אחד מקירותיה הוא 8.65 מטר.
צדה החיצוני של המצודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שער הכניסה המרכזי ממוקם בצידו המזרחי של המבנה, ופונה אל כיוון זריחת השמש בימי השוויון בשנה. אל השער מובילים שני גרמי מדרגות סימטריים ששוחזרו בשנת 1928. משני צדדיו של השער ניצבים שני עמודים הנושאים עליהם ארכיטרב מדומה ומעליו גמלון בצורת משולש שהמשכו בשני צדדיו מקביל לארכיטרב. למבנה שער נוסף בצידו המערבי אך זה אינו מעוטר.
בכל צלע, למעט המזרחית והמערבית, מקובעים שני חלונות שלא תמיד נמצאים האחד מעל השני. בקומה התחתונה החלון מונופורי (בעל מפתח בודד) ובעליונה הוא ביפורי (בעל שני מפתחים). בצלעות שבהן ממוקמים השערים למבנה מקובע רק החלון בקומה השנייה, והוא ביפורי בחזית המזרחית וטריפורי (בעל שלושה מפתחים) במערבית. במגדלים נקבעו פתחים נוספים כדי לאפשר לאור לחדור ולהאיר את המדרגות הלולייניות שבהם.
החצר הפנימית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אל החצר הפנימית מובילים שלושה פתחים בלבד. בקומה העליונה מקובעים שלושה חלונות בצלעות אחרות מאלה בהן ניצבים הפתחים, אך בכל שמונה הצלעות מקובעות קשתות מתמשכות. במרכזה של החצר הפנימית ניצב בעבר אגן מים, מתומן גם הוא, שסימל, לפי האגדה, את הגביע הקדוש אשר שהה בעבר - לפי אותה אגדה - במצודה. מתחת לרצפת החצר הפנימית שוכנת באר מים.
פנים המבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פנים המבנה מחולק לשתי קומות, הראשונה בגובה של 3 מטר מעל האדמה והשנייה בגובה של 9.5 מטר. בכל קומה שמונה חדרים בצורת טרפז ובנקודות החיבור החיצוניות ביניהם ניצבים המגדלים. באחת הקצוות החיצוניים של שישה מהחדרים יש גישה לאחד המגדלים, ומשניים מהם יש גישה לשני מגדלים. בשישה מהקירות החוצצים בין החדרים קבועים פתחים המחברים ביניהם. תקרת החדרים בנויה בצורת ריבוע מעל מרכז הטרפז ומשני צדדיו שני משולשים. הריבוע עשוי משתי קשתות בצורת צלב הנפגשות במרכזו, ואילו המשולשים מקורים בקמרונות חבית. המעבר בין שתי קומות המבנה מתאפשר בגרמי המדרגות הלולייניות שנמצאים בכל אחד מהמגדלים. בכל גרם מדרגות 44 מדרגות העולות מעלה עם כיוון השעון.
חיפוי קירות המבנה ועיטוריו היו בעבר עשירים ומפוארים בהרבה ממה שנותר בו כיום. עם זאת עדיין ניתן להבחין במסגרות פורפיר המעטרות את הדלתות, והמצודה עשויה בבסיסה משלושה חומרים: אבן גיר היא חומר הבנייה העיקרי ממנו נבנתה, והיא נצבעת בגווני לבן או וורוד בהתאם לשעת היום ואיכות האור; שיש לבן משובץ בפסים עדינים נותר רק במקומות בודדים בחדרים הפנימיים; והחומר השלישי הוא סלע ברקיה אשר כיסה בעבר את כל קירות החדרים.
סימבוליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המספר "שמונה" מיוצג במבנה באופן כמעט אובססיבי. כאמור, המבנה הוא מתומן מבחוץ וכך גם בחצרו הפנימית, יש בו שמונה חדרים בכל קומה ושמונה מגדלים, ובעבר ניצב במרכזו אגן מתומן. מידות הקירות החיצוניים והפנימיים וגובה המגדלים שגם הם מתומנים הם כפולות של המספר "שמונה". בנוסף לכך, פעמיים בשנה, ביום 8 באפריל וביום 8 באוקטובר, שנחשב בעבר כחודש השמיני בלוח השנה, מאירה קרן שמש את הצלע החיצונית הדרום-מזרחית וחודרת דרך החלון הקבוע בה. הקרן ממשיכה דרך החלון הפונה אל החצר הפנימית ומאירה את הקיר הנגדי, בו היה מקובע בעבר תבליט באבן. על המסגרת שמשמאל לשער הכניסה מפוסלים שמונה פרחים שבכל אחד מהם ארבעה עלי כותרת. שמונה פרחים אחרים מופיעים במסגרת התחתונה של השער. שמונה עלים מעטרים את כותרות העמודים בחדרים, וכך גם על חלק מהאבנים הראשות בקשתות שבתקרות החדרים.[2] אם לא די בכל אלה, קו האורך שבו נמצא המבנה הוא 16°16′16′′ מזרח.
ייעודו של המבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות שכונה "טירה" (Castel) ספק רב אם המבנה נועד לצרכים צבאיים, וייעודו המקורי אינו ברור לחלוטין כיום. אף שהוא ממוקם במיקום אסטרטגי ומתאפיין באדריכלות מקובלת במבנים צבאיים, מספר עובדות אינן עולות בקנה אחד עם שימוש צבאי. המבנה אינו מוקף בחפיר או בחומה חיצונית, והמדרגות הלולייניות במגדלים נבנו עם כיוון השעון, דבר שאילץ את המגינים לאחוז בנשקם בידם השמאלית כדי להדוף פולשים. בנוסף, החרכים צרים מדי אפילו ליידוי חצים. האפשרות שמדובר במעון ציד, פעילות ספורטיבית מקובלת בקרב שליטים בימי הביניים, נפסלה גם היא לאור מורכבות העיטורים במצודה וכמותם, מה גם שלא הוקמו לצדה אורוות סוסים הנחוצים לציידים. אפשרות נוספת שהועלתה בשל הסמליות החולשת על המבנה, מניחה כי הוא היה מעין מקדש ששימש ללימודים ולמחקר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קסטל דל מונטה (באיטלקית)- אתר אודות המבנה, מלווה בתמונות
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
