ויטוריו אריגוני
 | |
| איור של ויטוריו אריגוני וחנדלה | |
| לידה |
4 בפברואר 1975 בסנה אין בריאנצה, איטליה  |
|---|---|
| נרצח |
15 באפריל 2011 (בגיל 36) עזה, הרשות הפלסטינית |
| מדינה |
איטליה |
  | |
ויטוריו אריגוני (באיטלקית Vittorio Arrigoni, נודע גם בכינוי ויק; 4 בפברואר 1975 - 15 באפריל 2011) היה פעיל פוליטי איטלקי פרו-פלסטיני שנחטף ונרצח ברצועת עזה.
ביוגרפיה
אריגוני נולד בעיירה בסאנה בבריאנזה, ליד מונזה. הוא טען כי בדמו להילחם למען החופש כפי שסביו נלחמו נגד משטר איטליה הפשיסטית. את המילה הערבית להתנגדות (מוקוואמה) קעקעה על זרועו הימנית. לאחר שעבר את הבחינות בתיכון באיטליה, הוא עזב את מקום מגוריו בולסיאגו, כפר קטן ליד אגם קומו, והחל לעבוד כמתנדב ברחבי העולם (מזרח אירופה, דרום אמריקה, אפריקה והמזרח התיכון).
בשנת 2002 הוא ביקר בירושלים, שלדברי אמו היה "הרגע שבו הבין שעבודתו תתרכז שם". אמו, אגידיה ברטה, הייתה ראש עיריית בולסיאגו.
פעילותו הפוליטית
אריגוני היה פעיל פוליטי פרו-פלסטיני וחבר בתנועת הסולידריות הבינלאומית, תנועה פרו-פלסטינית אנטי-ישראלית הקוראת למאבק בישראל, בשיטות של פעולה ישירה בלתי אלימה, במטרה להביא לסיום הסגר על רצועת עזה והשליטה הישראלית ביהודה ושומרון. אריגוני התגורר בגדה המערבית במשך מספר שנים[1].
ב-23 באוגוסט 2008 הגיע אריגוני לחופי עזה באמצעות סירה של תנועת "עזה החופשית", יחד עם עשרות פעילים נוספים[1]. בנובמבר 2008 נעצר על ידי חיל הים כשליווה דייגים עזתיים מדיר אל-בלח, ושב לרצועת עזה מספר חודשים לאחר מכן דרך מעבר רפיח[2]. אריגוני השתקע בעזה ודיווח על הנעשה בה באמצעות בלוג בשפה האיטלקית בשם "גרילה רדיו" ומדור קבוע בעיתון הקומוניסטי "המניפסט" (Il manifesto). במהלך מבצע עופרת יצוקה היה לאחד מהאזרחים הזרים הבודדים שדיווחו מתוך רצועת עזה באופן תדיר וכתוצאה מכך זכה לחשיפה בכלי התקשורת באיטליה וברחבי העולם. בשנת 2009 פרסם את ספרו "להישאר אנושי" (Restiamo umani) המבוסס על הבלוג שפרסם במהלך מבצע "עופרת יצוקה". הספר תורגם מאיטלקית לספרדית, לגרמנית ולאנגלית, בתוספת הקדמה מאת אילן פפה.
אריגוני נהג ללוות דייגים מקומיים בצאתם לדוג בחופי עזה ולתעד את מעצרם על ידי חיל הים הישראלי. במהלך פעילות זו נעצר שלוש פעמים על ידי צה"ל ואף גורש חזרה לאיטליה, אולם לאחר מכן שב לעזה.
מותו
בבוקר 14 באפריל 2011 נחטף אריגוני מביתו שבעזה. החוטפים הודיעו כי הם חברים בארגון "אל-תוחיד ואל-ג'יהאד", ארגון טרור ג'יהאדיסטי המסונף לאל-קאעידה, ודרשו את שחרורו של מנהיגם, אבו וליד אל-מקדסי, שנעצר חודש קודם לכן על ידי מנגנוני הביטחון של חמאס. החוטפים הציבו אולטימטום של 30 שעות טרם הוצאתו להורג של אריגוני, אולם מנגנוני הביטחון של חמאס איתרו עוד באותו הלילה את גופתו של אריגוני תלויה בבית נטוש בעזה לפני תום האולטימטום[3]. דוברים מטעם הארגון "אל-תוחיד ואל-ג'יהאד", שקושר לחטיפתו, הכחישו כל מעורבות ברצח, אך ציינו כי "מה שקרה הוא תוצאה טבעית למדיניות של ממשלת חמאס נגד ארגונים סלפיים"[4].
ממשלת חמאס גינתה את הרצח, ופתחה במצוד אחר הרוצחים[5]. כעבור ימים אחדים נהרגו שני חשודים ברצח, ושלישי נעצר[6].
בתחילת אוגוסט 2012 דווח כי חמאס שחרר את אבו וליד אל-מקדסי, מנהיג הארגון הסלפי[7].
קישורים חיצוניים
ויטוריו אריגוני, ברשת החברתית פייסבוק- אתר "גרילה-רדיו" (אורכב 16.04.2011 בארכיון Wayback Machine) - הבלוג אותו הפעיל ויטוריו אריגוני
- אליאור לוי, איטלקי נחטף ברצועת עזה: "נוציא אותו להורג", באתר ynet, 14 באפריל 2011
- יונתן פיין והסוכנויות, משפחתו של הנרצח בעזה: המומים, שבורים מכאב, באתר ynet, 15 באפריל 2011
- הנרצח בעזה סיפר: הגעתי לכאן, היום המרגש בחיי, באתר ynet, 15 באפריל 2011
- ג'ף הלפר, לזכור את ויק, באתר העוקץ, 16 באפריל 2011
הערות שוליים
- ^ 1 2 ניר חסון, החברים באיטליה, בגדה וברצועה ספדו ל"אידיאליסט שרצה לשנות את העולם", באתר הארץ, 17 באפריל 2011
- ^ Repuret of the State of Palestine to the UNESCO, 10 May 2021
- ^ אבי יששכרוף, נמצאה גופתו של העיתונאי האיטלקי, ויטוריו אריגוני, שנחטף בעזה, באתר הארץ, 15 באפריל 2011
- ^ יונתן פיין והסוכנויות, משפחתו של הנרצח בעזה: המומים, שבורים מכאב, באתר ynet, 15 באפריל 2011
- ^ אבי יששכרוף, מצוד בעזה אחר פלג הג'יהאד העולמי, שקרא תיגר על חמאס ורצח את פעיל השמאל האיטלקי, באתר הארץ, 17 באפריל 2011
- ^ אבי יששכרוף, נהרגו שני חשודים ברצח הפעיל האיטלקי, באתר הארץ, 19 באפריל 2011
- ^ אליאור לוי, חמאס שחרר ראש הארגון הסלפי שחטף ורצח פעיל שלום איטלקי בעזה, באתר ynet, 3 באוגוסט 2012
אבי יששכרוף, חמאס שחרר מנהיג זרם ג'יהאד קיצוני שאחראי למותו של פעיל שלום איטלקי, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2012