מאיר ינאי
 | |
| לידה |
26 בספטמבר 1928 ברלין, רפובליקת ויימאר  |
|---|---|
| פטירה |
18 ביולי 2009 (בגיל 80) |
| מדינה |
ישראל |
  | |
מאיר ינאי (26 בספטמבר 1928, ברלין – 18 ביולי 2009, תל אביב) היה שחקן תיאטרון, במאי, בעל תיאטרון ומחזאי. לאחר חזרתו בתשובה, בשנת 1975 לערך, החל לעסוק בלימוד קבלה, וכתב ספרי פופולריים בנושא. הוא השתייך לזרם "היוצרים העצמאיים" של הקבלה הפוסט-מודרנית. הושפע עמוקות מהרב יצחק גינזבורג, אותו החשיב למורו ורבו[1].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ינאי נולד בברלין למשפחה שמוצאה מפולין, ובגיל שבע עלה ארצה עם הוריו. בגיל 17 הצטרף להגנה, וב-1948 גויס לצה"ל ונמנה עם חברי להקת איילון – מחלוצות הלהקות הצבאיות - ששמרו בבקרים והופיעו בערבים. בשנות החמישים הוא כתב רשימות בדבר על התיאטרון באנגליה[2][3] ובמקביל הופיע בתיאטרון האהל, בין השאר, ב"הכפר סטפנצ'יקובו"[4], ב"מנדל החוכר"[5] וב"החולה המדומה"[6]. ינאי גם הופיע בסרט התנ"כי, דובר האנגלית, "יצחק ורבקה", בה גילם את יצחק[7]. בשנת 1955 הוא כתב מסכת עבור חגיגות 25 לבנינה מחדש של באר טוביה[8].
יצירתו התאטרלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות החמישים והשישים היה דמות מרכזית בעולם התיאטרון הישראלי. הוא שיחק וביים בתיאטרון האהל, שם הכיר את רעייתו שושנה (לבית הולנדר) שעבדה שם כמזכירה, ועמה התחתן ב-1955[9] לזוג שתי בנות – סמדר שמשון וטלי גולומב.
בסוף שנת 1956 הקים עם השחקן והמחזאי זיגמונט טורקוב ועם ברטה וילנסקה את תיאטרון "זוטא"[10], תיאטרון נוסע של שלושה שחקנים שהופיע ברחבי הארץ בין השנים 1956–1967[11]. ולאחר סגירתו ייסד וניהל את תיאטרון "עידן" בו הוצגו, בין השאר, החייל האמיץ שווייק בכיכובו של מאיר מרגלית, זורבה היווני וכן מחזות שכתב ינאי עצמו כמו "בלדה לזוג מפוצל", מישמַש" ו"המסיבה"[12]. בשנת 1953 ינאי כתב על הצורך לעודד יצירה ישראלית מקורית בתיאטרון[13] ובמהלך הקריירה שלו הוא הפיק וביים מחזות ישראליים של נתן שחם, חנוך ברטוב, יהושע בר-יוסף ועוד. ב-1968 המחיז וביים במסגרת תיאטרון "עידן את ספרו של פנחס שדה, החיים כמשל בכיכובו של השחקן אמיר אוריין.
בשנת 1960 שיחק בסרט "אקסודוס" בתפקיד משנה[14].
עיסוקו בקבלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות מלחמת יום כיפור החל ינאי לקרוא ספרי יהדות ולהתקרב אל הדת. הוא הושפע בין השאר מספריו של אליעזר שטיינמן על החסידות ומכתבי חסידות חב"ד. עם חזרתו בתשובה זנח את תחום התיאטרון ובשנות השמונים החל לתת שיעורי קבלה בבתי כנסת (ברמת אביב ובשיכון למד) ולכתוב ספרי קבלה שזכו לקהל קוראים מגוון. עד פטירתו ב-2009 פרסם כ-15 ספרים, רובם בהוצאת מודן, חלקם יצאו בכמה מהדורות.
ספריו כתובים בצורה אסוציאטיבית ובסגנון של דרשות בעל פה. יש בהם אמרות שנונות ואזכורים לעברו של המחבר ככותב מחזות. הספרים מציגים הסבר קבלי-עממי למהלך ההיסטוריה היהודית, כולל השואה והקמת מדינת ישראל, ולתופעות חברתיות ופסיכולוגיות שהעסיקו את ינאי גם כמחזאי. בחלק מהספרים יש שימוש נרחב בגימטריה.
מאיר ינאי נפטר בכ"ו בתמוז תשס"ט ונטמן בבית העלמין בקיסריה.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כה אמר שטיינמן, הוצאת אל"ף, תשל"ו
- ספר ארבעת המאמרים
- ספר תמצית החיים, הוצאת נזר דוד, תשנ"ה
- סוד המֹח, הוצאת מודן, תשס"ד
- קבלה – הכח של הכח, הוצאת עולם הספר התורני, תשנ"ה; הוצאת מודן, תשס"א
- תמצית כל האין והיש
- תמצית האדם, הוצאת עולם הספר התורני, תשנ"ח
- ספר התמצית, הוצאת מודן, תשס"א
- אורות התמצית, נזר דוד - הוצאת אריאל, תשס"א
- תמצית החיים הטובים, הוצאת מודן, תשס"ג
- תמצית החלומות, הוצאת מודן, תשס"ה
- תמצית העתיד, הוצאת מודן, 2006
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאיר ינאי, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בסוף ספרו 'תמצית החלומות', מספר על החלומות השונים שחלם אודות הרב גינזבורג והרבי מליובאוויטש, והקשר העמוק שלו עם השניים.
- ^ מאיר ינאי, ביקור בתיאטרון יהודי בלונדון, דבר, 1 בספטמבר 1950
- ^ מאיר ינאי, מה ראינו בלונדון?, דבר, 31 באוגוסט 1956
- ^ "הכפר סטפנצ'יקובו" ב"אהל", דבר, 23 בפברואר 1951
- ^ י. מ. ניימן, "מנדל החוכר" ב"אהל", דבר, 8 במאי 1953
- ^ י. מ. ניימן, "החולה המדומה" ב"אהל", דבר, 16 באוקטובר 1953
- ^ ב. דור, אורות, מצלמה, פעולה, דבר, 9 במאי 1952
- ^ מחר תחוג באר טוביה את מחצית היובל לבנינה מחדש, דבר, 2 במרץ 1955
- ^ שושנה ינאי נולדה בפולין ב-1934 וב-1939 ברחה עם משפחתה לרוסיה. ב-1948, בת 14, עלתה לארץ ישראל באוניית המעפילים אקסודוס. עבדה שנים רבות כמורה ליוגה והייתה מזכירת ארגון מורי היוגה בישראל
- ^ "תיאטרון זוטא" של טורקוב יציג בת"א, דבר, 15 בינואר 1957
חייים גמזו, שלוש שנים לתיאטרון *זוטא", הארץ, 12 במאי 1959 - ^ מיכאל אוהד, 3 שחקנים - תיאטרון, דבר, 17 באוקטובר 1958
- ^ מאיר ינאי מזמין שוב למסיבה ישראלית, דבר, 9 ביוני 1970
- ^ מאיר ינאי, משלנו ומשלהם בתיאטרון, דבר, 10 ביולי 1953
- ^ הכנות אחרונות לפני הסרטת >>אכסודוס<<, הארץ, 14 במרץ 1960