לאוניד גאידאי

לאוניד גאידאי
Леонид Гайдай
לידה	30 בינואר 1923; סבובודני, רוסיה
פטירה	19 בנובמבר 1993 (בגיל 70); מוסקבה, רוסיה
מקום קבורה	בית העלמין קונצבסקויה
שם לידה	Леонид Иович Гайдай
סוגה מועדפת	קומדיה
מדינה	ברית המועצות, רוסיה
תקופת הפעילות	1956–1992 (כ־36 שנים)
מקום לימודים	המכון לקולנוע על שם גרסימוב (1955)
בן או בת זוג	Nina Grebeshkova
פרסים והוקרה	אמן העם של ברית המועצות (1989); אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית (1974); פעיל מצטיין באמנויות של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית של רוסיה (1969); מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין (1970); פרס האחים וסילייב של הרפובליקה הסובייטית הרוסית (1970); מדליה על ההצטיינות בקרב (1942); עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה (1985); מדליה להנצחת 50 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות; מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945; מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945; מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945; מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות; מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945; מדליית ותיק העמל; מדליה להנצחת 70 שנה לכוחות המזוינים של ברית המועצות ;
	http://leonid-gaidai.ru/index.php
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

לאוניד גאידאי (ברוסית: Леонид Гайдай;‏ 30 בינואר 1923 – 19 בנובמבר 1993, מוסקבה) היה במאי ותסריטאי קולנוע סובייטי. הוא היה בעל תואר האמן העממי של ברית המועצות (1989).

ביוגרפיה

לאוניד גאידאי נולד בעיר סבובודני (מחוז אמור) למשפחת פקיד במשרד מסילות רכבת. בשנת 1923 המשפחה עברה לצ'יטה ואחר כך לאירקוטסק. עם תחילת מלחמת העולם השנייה גאידאי גויס לצבא האדום ולחם בחזית. בדצמבר 1942 הוא עוטר במדליה על גבורתו בקרב. זמן קצר לאחר מכך לאוניד גאידאי נפצע ושוחרר מהצבא האדום. בשנת 1947 הוא סיים את לימודיו בבית הספר למשחק ליד התיאטרון העירוני באירוטסק. מספר שנים הוא עבד כפועל במה ושחקן. בשנת 1949 גאידאי נסע למוסקבה והתקבל ל-VGIK לקורס של גריגורי אלכסנדרוב וסיים את לימודיו בשנת 1955.

סרטו הראשון כבמאי גאידאי סיים בשנת 1956 והוא התבסס על הסיפורים של ולדימיר קורולנקו. בשנת 1958 גאידאי סיים את סרטו הראשון. הפעם זה היה סרט סאטירי שלאחר דרישות הנהלה והצנזורה הסרט קוצר לחצי. תקופה מסוימת לגאידאי לא נתנו לביים סרטים חדשים. בשנת 1961 גאידאי ביים שני סרטים קצרים קומיים שזכו להצלחה. בשנת 1961 גאידאי ביים סרט על בסיס 3 סיפורים קצרים של או. הנרי.

לאחר הפסקה של שלוש שנים גאידאי בים סרטי קומדיה שהיו שיא הקריירה שלו כבמאי:

1965 - מבצע חיריק והרפתקאות נוספות של שוריק (Операция «Ы» и другие приключения Шурика) - היה שיאן הצפייה בשנה זו.
1966 - "השבויה מקווקז או הרפתקאות חדשות של שוריק" (Кавказская пленница, или Новые приключения Шурика)- היה שיאן הצפייה בשנה זו.
1968 - "יד היהלום" (Бриллиантовая рука) - היה שיאן הצפייה בשנה זו. בשנת 1995 הסרט זכה לתואר הקומדיה הטובה ביותר של המאה.

בשנות ה-70 גאידאי ביים מספר סרטים קומיים על בסיס יצירות של מיכאיל בולגקוב, ניקולאי גוגול, מיכאיל זושצ'נקו ואילף ופטרוב. למרות הצלחה הם לא התקרבו להישגים של סרטים משנות ה-60. את סרטו האחרון גאידאי ביים בשנת 1992.

סרטיו מוקרנים עד היום וזוכים לפופולריות רבה ברוסיה ומדינות נוספות.

אשתו נינה גרבשקובה הצטלמה בחלק גדול מסרטיו בתפקידים משניים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לאוניד גאידאי בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של לאוניד גאידאי
לאוניד גאידאי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
לאוניד גאידאי, באתר AllMovie (באנגלית)
לאוניד גאידאי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
לאוניד גאידאי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)