יוהאן קספר לווטר
יוהאן קספר לווטר (או לפטר; גרמנית: Johann Kaspar Lavater; 15 בנובמבר 1741 - 2 בינואר 1801) היה כומר בכנסיות הרפורמציה, פילוסוף, סופר ופיזיונום שווייצרי.
לווטר נולד בציריך לאב שהיה רופא, ולמד בגימנסיה בעיר זו. בין מוריו היו יוהאן יאקוב בודמר ויוהאן יאקוב ברייטינגר. בגיל 21 הוא דיווח על פקיד מושחת, יחד עם חברו, הצייר הנרי פוזלי; הדבר הקים עליו את האצולה בציריך. ב-1769 הוא הפך לכומר והחל מפיץ משנה מיסטית וקזואיסטית ברחבי גרמניה. באותה שנה החלה "פרשת לווטר": לווטר תרגם לגרמנית את ספרו של שארל בונה, תאולוג שווייצרי ובהקדשה לספר דרש ממשה מנדלסון להפריך את טענותיו התאולוגיות של בונה, או להתנצר. לווטר העמיד את מנדלסון במצב בלתי אפשרי: באותה עת, יהודי לא יכל לפרסם ברבים התנגדות תאולוגית לנצרות. רבים מידידיהם המשותפים של מנדלסון (ביניהם הרדר וליכטנברג) ולווטר תמכו במנדלסון, אשר לבסוף פרסם איגרת שבה אמר כי הוא נותר יהודי כי הוא משוכנע בצדקתה של היהדות; וכי הוא אמנם מוכן לקבל עקרונות מוסריים רבים בנצרות, אך לא את היסודות הדתיים. לווטר היה חבר של גתה, וזה האחרון העריך מאוד את עבודתו הספרותית.
עבודתו המפורסמת ביותר היא זו שפרסם בתחום הפיזיונומיה: "Physiognomische Fragmente zur Beförderung der Menschenkenntnis und Menschenliebe" (דפוסים פיזיונומיים לקידום מדעי האנושות ואהבת האדם). הספר הושפע רבות מהגותו של איש האשכולות ג'מבטיסטה דלה פורטה ומספרו של תומאס בראון "Religio Medici" (דתו של הרופא).
