צו מילאנו
צו מילאנו (בלטינית: Edict Milano) הוא כתב הכרזת סובלנות דתית שהוצא באימפריה הרומית תחת שמם של הקיסר המערבי קונסטנטינוס והקיסר המזרחי ליקיניוס בשנת 313 לספירה.
הצו קובע יש לאפשר לבני הדת הנוצרית, ולבני כל הדתות אחרות, את החופש לקיים את דתם בגלוי, מבלי שהדבר יוביל להתנכלות מצד מוסדותיה הרשמיים של האימפריה, ובכך אוסר על רדיפות על רקע דת.
בנוסף לכך קובע הצו כי רכוש הכנסיה ומקומות המפגש שלה אשר הוחרמו על-ידי האימפריה הרומית יוחזרו לה.
צו דומה, שיצא שנתיים קודם לכן על-ידי קיסר המזרח גלריוס, גם הוא הבטיח הגנה מפני רדיפות לנוצרים, אם כי צו זה היה פחות מובהק ברוח הסובלנות הדתית שבו, ומתיחס לדת הנוצרית כאל איוולת שניתן למחול עליה, ולא כדת שוות־מעמד.