אל-פאראבי

אל-פאראבי
ابونصر محمد بن محمد فارابی
	אל-פאראבי מופיע על שטר של קזחסטן
	אל-פאראבי מופיע על שטר של קזחסטן
לידה	872; פאראב, קזחסטן
פטירה	950 (בגיל 78 בערך); דמשק, בית עבאס
השקפה דתית	אסלאם, אסלאם שיעי
זרם	אריסטוטליאניזם (אנ')
תחומי עניין	לוגיקה, מטאפיזיקה, אתיקה, מדע המדינה, אסתטיקה, פיזיקה, ביולוגיה, מוזיקה, שירה, רפואה
עיסוק	פילוסוף, לוגיקאי, אסטרונום, תאורטיקן מוזיקה, פיזיקאי, מדען חברתי
הושפע מ	אפלטון, אריסטו, תלמי, פלוטינוס
השפיע על	אבן באג'ה, הרמב"ם
מדינה	בית עבאס
יצירות ידועות	אראא אהל אל-מדינה אל-פאצ'לה, אל-ג'מע בין ראי אל-חכימין, רסאלה פי אל-עקל, Kitab al-Musiqa al-Kabir

הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.

אבו נצר מוחמד אבן מוחמד אל-פאראבי (872 – בין 14 בדצמבר 950 ל-12 בינואר 951; בערבית: أبو نصر محمد الفارابي) היה מתמטיקאי, מדען, רופא ופילוסוף מוסלמי. תרומתו רבה גם בתחומי הפסיכולוגיה, סוציולוגיה, קוסמולוגיה, לוגיקה ומוזיקה. נודע בכינוי "הפילוסוף השני", מכיוון שנתפס (בתיאו-פילוסופיה הערבית) כממשיכו של אריסטו.^[1]

הגותו הפילוסופית הושפעה מכתבי אפלטון ואריסטו. כתב ספרי פירוש והרחבה ל"ספר החוקים" ו"המדינה" של אפלטון, ויצר הגות פילוסופית, תאולוגית ופוליטית המשלבת את שיטת אפלטון ואריסטו עם דת האסלאם.

הוגים יהודים בימי הביניים הושפעו עמוקות מאל-פאראבי, בהם הרמב"ם, אשר מזכיר אותו רבות בחיבורו "מורה הנבוכים" ואף מכנה אותו "גדול הפילוסופים מאז אריסטו".

ביוגרפיה

בנוגע למוצאו של אל-פאראבי הוצעו השערות שונות, ביניהם מוצא פרסי, טורקי או מאזור קזחסטן של היום. כל המקורות באשר למוצאו נכתבו לפחות 300 שנה לאחר תקופתו, ומקורות אלה הזכירו תיאור שונה לגבי מוצאו.

ידוע בוודאות^[^{דרוש מקור]} כי לאחר שאל-פאראבי סיים את לימודיו הבסיסיים בפאראב ובבוכרה, בתקופת שלטונו של הח'ליף אלמותווכל (874–861), הוא עבר לעיר חרן, לשם הועברה הספרייה המפורסמת של אלכסנדריה לאחר שהייתה בעיר אנטיוכיה כ-140 שנה. בחרן למד על האומות הקדומות ולוגיקה על ידי יוחנן בן הילאן.

בשנת 901 עבר לבגדאד, אשר נחשבה לבירת המדע והספרות, כדי ללמוד לימודים מתקדמים. בבגדאד הצטרף לשיעורים של בישר בן מתי בן יונה (بشر متى بن يونس), אשר התמחה בכתביו של אריסטו ובלוגיקה. למרות הצטיינותו של אל-פאראבי, הוא לא בלט בבגדאד ונאלץ לעבור לחלב, שם קיבל תמיכה משליט העיר, סיף אלדולה אלחמדאני (אנ') (سيف الدولة الحمداني) מבית חמדאן (אנ') שהיה תומך נלהב במדע ובמדענים.

אל-פאראבי חלק את שהותו בין חלב לדמשק, שכן העדיף את האווירה של דמשק, את השדות, הגנים והמים שהתאימו למזגו ולרצונו להשקיע זמן רב בהתבוננות וחשיבה. על אל-פאראבי נאמר שהיה בעל לבוש צנוע, לובש קלנסווה (قلنسوة, סוג של כובע מוסלמי) לבנה ושחור, והיה מרוכז בהתבודדות ובלמידה. כמו כן נאמר שהיה אדיש לגבי הון ובתים מפוארים, והיה מסתפק במועט.

על פי אבן ח'לכאן (ابن خلكان), אל-פאראבי שהה תקופה מסוימת במצרים ושם השלים את שני ספריו "הפוליטיקה האזרחית" ו"העיר המעולה".

אל-פאראבי מצא את מותו בשנת 950 לספירה, בעת שכנופיית שודדי דרכים מהעיר אשקלון (عسقلان עסקלאן) תקפה את דמשק, והוא נהרג בקרב. נקבר בדמשק ליד החומה, כשהוא בן יותר משמונים שנה.

עבודה נרחבת על חייו ויצירותיו של אל פאראבי חיבר פרופ' דימטרי גוטס (Dimitri Gutas).

הישגים מרכזיים

אחד ההישגים המרכזיים של אל-פאראבי הוא חיבור מאגר אנצקלופדי על המדעים האנושיים בספרו "מניית המדעים". הוא היה מן הראשונים בימי הביניים שדברו על תאוריית האמנה החברתית, ובכך הקדים את תומאס הובס וג'ון לוק האנגלים שביססו תפישה זו במאה ה-17, ואת הפילוסוף הצרפתי ז'אן-ז'אק רוסו מן המאה ה-18 (יש לתפישה זו שורשים גם בפילוסופיה היוונית העתיקה). בנוסף, חקר את החברה הפוליטית והתפתחות המדינה והמשטר מנקודת מבט פילוסופית, בספרו "העיר המעולה".

הרמב"ם אמר על אל-פאראבי (במכתב לשמואל אבן תיבון, שאף תרגם לעברית את "החברה הפוליטית"): "לא תתעסק בספרי מלאכת ההיגיון אלא במה שחיבר החכם אבונצר אלפראבי, כי כל מה שחיבר בכלל... הכל סולת נקיה... לפי שהוא מופלג בחכמה".

מוזיקה

אישה מנגנת על קאנון (איור מתוך הספר: אלף לילה ולילה)

אל-פאראבי כתב ספר נודע על מוזיקה בשם "כתאב אל-מוזיקא אל-כביר" ("ספר המוזיקה הגדול", كتاب الموسيقى الكبير), בו סיפק הגדרה והסבר למוזיקה, וקבע ביטויים וסולמות מוזיקליים שנמצאים בשימוש עד היום הזה.

אל-פאראבי המציא מספר כלי נגינה, והיו שיחסו לו את פיתוח כלי הנגינה קאנון^[^{דרוש מקור]}. אל-פאראבי היה הראשון שסיפק תיאור והסבר לכלי הרבאב (الرباب) זה עם המיתר הבודד, וזה שמורכב משני מיתרים.^[^{דרוש מקור]}

פיזיקה

בתחום הפיזיקה, נחשב אל-פאראבי לראשון שביצע ניסויים בתרמודינמיקה הנוגעים לקיומו של ואקום. בניסוייו הוכיח כי נפח האוויר יכול להתרחב וכך למלא חללים פנויים.

כתבים נוספים

אל פאראבי חבר מספר רב של ספרים במשך חייו ומסעותיו. ביניהם הסברים על הלוגיקה של אריסטו ושאר חיבוריו, עשרה חיבורים בהם הגן על אריסטו, אפלטון, פטולמיאוס, אוקלידס, ו-15 חיבורים נוספים במטפיזיקה, שבעה ספרים על המוזיקה והשירה, שישה ספרים על פוליטיקה, ושלושה ספרים על פסיכולוגיה. זאת בנוסף לספרים בהם מיין את המדעים והספרים השונים. רוב ספרי וחיבורי אל-פאראבי אבדו, ורבים מעולם לא תורגמו.

פילוסופיה ופוליטיקה

אל פאראבי כתב רבות על פילוסופיה פוליטית. לשיטתו (מתוארת ב"אל-סיאסה", או "החברה הפוליטית") מטרת קיומו של האדם היא השגת האושר המקסימלי. מכאן, גוזר אל פאראבי תאוריה פוליטית שלמה, הנחשבת לרלוונטית גם כיום, בפרט בחברות מוסלמיות. להלן תיאור המבוסס על הקדמתו של שוכרי עבד ל"החברה הפוליטית" של אל פאראבי.

כדי להגיע לדרגת האושר המקסימלי, חייב אדם לדעת מהו האושר, ולאחר מכן לדעת כיצד להגיע לאושר זה. בגין הבדלים בכישוריהם הטבעיים של בני אדם, לא כל אדם מסוגל לדעת בעצמו מהו אושר, ולא כל אדם מסוגל להגיע אליו, ועל כן זקוק למורה ומדריך, כלומר למנהיג.
האנשים שאינם מסוגלים לעורר או להדריך, לעולם לא יהיו מנהיגים. מעמדם יהיה מעמד של נשלטים. מי שיש לו את היכולת להדריך ולדחוף בני אדם לעשיית דברים מסוימים, הריהו מנהיג לאלו שאינם מסוגלים לעשות כן. אולם, אותו אדם עשוי להיות מנהיג לאנשים מסוימים, ומאידך מונהג בעצמו, היינו מנהיג מדרגה שנייה. מנהיגות זו יכולה להתבטא במקצועות מסוימים, כגון חקלאות, רפואה ונגרות, אבל היא יכולה להיות גם אבסולוטית, ביחס לכל תחומי החיים. המנהיג המוחלט הוא זה שאינו זקוק בשום נושא למדריך. אדם זה השיג את הידיעה בפועל, אינו זקוק למדריך כלל, והוא "המלך האמיתי", שמין הראוי לומר עליו שהוא מקבל השראה, היות שאין מחיצה בינו ובין השכל הפועל. מנהיגותו של אדם זה היא מנהיגות ראשונית, והאחרות משניות לעומתה. האנשים המונהגים על ידי אדם זה הם האנשים הנעלים, הטובים והמאושרים. אם זוהי אומה, הרי זוהי אומה נעלה. אם אלו אנשים הגרים בעיר אחת, הרי העיר הזו היא העיר הנעלה.
לעומת העיר הנעלה, מציג אל פאראבי שורה של ערים פגומות:

העיר הבורה (אל-מדינה אל-ג'אהלה, או אל-ג'אהלייה)

העיר הכופרת (אל-מדינה אל פאסקה)

העיר התועה (אל-מדינה אל צ'אלה)

העשבים השוטים בתוך העיר הנעלה (נובאת)

העיר ההפכפכה (אל-מדינה אל-מותבדלה או אל-מובדלה, שהיא עיר נעלה שהדרדרה)

"העיר הבורה" הוא מונח שאל פאראבי משתמש בו לתיאור של ערים רבות, כולן בורות, כלהלן:

העיר ההכרחית (אל-צ'רורי)

עיר השפלות (אל-נד'אלה)

עיר הפחיתות (אל-כסה או אל-כסיס)

עיר הכבוד (אל-כראמה)

עיר העריצות (אל-ע'לבה)

עיר הרודנות (אל-ג'בארין)

העיר הדמוקרטית (אל-ג'מאעייה) (על מעמדה של העיר הדמוקרטית, ראה להלן)

— שוכרי עבד, הקדמה, בתוך החברה הפוליטית, הוצאת מפעלים אוניברסיטאים, תל אביב 1992, עמ' 33–34

כמתואר, אל פאראבי בונה מערכת הדנה בנושא העקרוני של פוליטיקה בעולם הערבי, ניהול העוצמה, ומציב אותה כמעין שרשרת הוויה שבה מקומו של האדם נקבע על ידי יכולותיו והידע שלו. לכאורה, ניתן לראות בכך צידוק של מבנה פוליטי מסורתי ודכאני. אולם לפחות במצב הנוכחי, בו ידע פילוסופי זמין לכל סטודנט שנה א', אל פאראבי מייצג עמדה לפיה הפילוסוף, כלומר הסטודנט שלמד פילוסופיה, מסוגל להיות סוכן פוליטי עצמאי, מבלי שיהיה כפוף לסמכות המלך, הקאדי, או הנביא. מי שלומד את אל פאראבי, עשוי להגיע לתפיסה המשלבת אוטונומיה, הן במחשבה והן בפעילות, המיישמת בפועל את זכויות הפעולה והמחשבה הדמוקרטיות הרגילות, יחד עם מחויבות למסורת איסלמית\ערבית מכובדת. הסתירה בין תפיסה דמוקרטית ובין שלילה של "העיר הדמוקרטית", נפתרת על ידי א) הנגדה בין הדמוקרטיה דהיום והדמוקרטיה שאל פאראבי התייחס אליה, ב) על ידי קבלה של עמדה המנוגדת לזו של אל פאראבי, או ג) הנחה שלטקסט משמעות נסתרת. שלטון המורכב ממלכים-מנהיגים רבים מתואר על ידי אל פאראבי כלהלן:

אם יזדמן שקבוצה של מלכים מאלה יהיו בעת-ובעונה-אחת בעיר אחת או באומה אחת או באומות רבות, הרי התחברותם יחדיו תהיה כמלכותו של מלך אחד מכוח הזהות בשאיפותיהם, כוונותיהם, רצונותיהם ודרכיהם. אם הם באים זה בעקבות זה, הרי נפשם תהיה כנפש אחת והאחרונים ילכו בדרכי הראשונים, והחולף ילך בדרכי אלה שהיו בעבר. וכמו שאפשר לאחד מהם לשנות חוקים שחוקק קודם לכן, אם הוא רואה לנוכן לתקנם לאחר מכן, כך גם החולף היורדם את זה שהיה בעבר אפשר לו לשנות את מה שחוקק זה האחרון, שהרי זה האחרון היה משנה אף הוא אילו היה עד למתרחש.

— שם, עמ' 82

ה"עיר הדמוקרטית" מתוארת אצל אל פאראבי באופן רב משמעי. היא אמנם נכללת בין הערים הבורות, אולם אל פאראבי מדגיש כי יש לה היבטים הרחוקים מאוד מבורות ושפלות.

העיר הדמוקרטית היא העיר שכל אחד מתושביה חופשי לנפשו ועושה כרצונו. אנשי עיר זו שווים וחוקיהם אומרים שאין לאדם יתרון על אדם אחר בשום דבר בכלל. תושבי עיר זו חופשיים ועושים כרצונה, ולאיש מהם או מזולתם אין סמכות לגזול את חירותם...
תושבי עיר זו משבחים ומכבדים את אלה המביאים אותם אל החירות ואל כל מה שהם אוהבים אותו וחושקים בו... במקרה כזה הציבור הוא השולט באדונים וכל הנטיות והמטרות <של הערים> הבורות מתגשמים בעיר זו בצורה מושלמת ואף למעלה מזה.
עיר זו היא הנערצת והמאושרת בין הערים <הבורות ?> למראית עין, עיר זו היא כבגד מרוקם שמשתקפים בו צבעי הפסלים וגווני הצבעים. עיר זו היא אהובה וכולם אוהבים לגור בה, כי כל אדם יכול להגשים בה את מה שהוא משתוקק אליו וחפץ בו. האומות מהגרות אליה וגרות בה וכך היא מתעצמת ללא שיער....
בעיר זו הנכרי אינו מובחן מהתושבים, כל התשוקות וארחות החיים מצויים בה, ולכן אין זה מן הנמנע שעם הזמן יגדלו בה אנשים נעלים, בהם חכמים נואמים ומשוררים העוסקים בדברים שונים... עיר זו כוללת בתוכה, יותר מכל הערים הבורות, את הטוב והרע גם יחד, וככל שהיא גדולה יותר, מיושבת יותר, מאוכלסת יותר, פורייה יותר ומושלמת יותר, הרי הטוב והרע בתוכה גדולים יותר ועצומים יותר.

— שם, עמ' 97–99

הפילוסוף הפוליטי ליאו שטראוס התייחס רבות לאל-פאראבי בחיבורו רדיפה ואמנות הכתיבה, בעיקר בקשר לפירוש אזוטרי-אקזוטרי של מורה נבוכים לרמב"ם, שטראוס מסכם את אל פאראבי כלהלן:

ניתן לומר אפוא שאפלטון של אלפאראבי ממיר בסופו של דבר את המלך-הפילוסוף, השליט שמוכר בעיר בעלת המידות הטובות במלכותו הנסתרת של הפילוסוף. הפילוסוף הוא 'האדם המושלם', בתוקף היותו 'חוקר ודורש' שחי לו חיי פרט בחברה שאינה מושלמת, ומנסה לשוות לה במידת האפשר סבר אנושי יותר.

— ליאו שטראוס, רדיפה ואמנות הכתיבה, בתוך אתונה וירושלים, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים 2001, עמ' 150

ליאו שטראוס מפרש את סודו של מורה הנבוכים בהתאם למשנתו הפוליטית-דתית של אל פאראבי, כלומר: בניגוד לטקסט הגלוי של החיבור, בו נראה הרמב"ם מתאמץ להתאים בין הדת והאמת המדעית, הרי שדעתו האמיתית היא כדעתו של אל פאראבי, ולפיה הדת נעוצה במטרה הפוליטית של הנהגת החברה ותיקונה ואינה צריכה להתאים אל האמת המדעית.

בעקבות עבודתו של שטראוס לימד סרי נוסייבה, פילוסוף ופוליטיקאי פלסטיני, את אל-פאראבי ועליו בשורה של קורסים בפילוסופיה אסלאמית באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת ביר זית.

מחיבוריו

ספר המוזיקה הגדול
דעותיהם של אנשי העיר המעולה (תורגם לעברית)
החברה הפוליטית (תורגם לעברית)
השילוב בין דעות שני החכמים (פילוסופים) – ניסיון לשלב בין דעותיהם של אפלטון ואריסטו
הקדמה ללוגיקה
הפוליטיקה האזרחית
המדעים והסבר תפקידיהם

לקריאה נוספת

אבו נצר אל-פאראבי – 'ספר השיר' (מערבית: יוסף דנה), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ה, 2015
אל פאראבי, דעותיהם של אנשי העיר המעולה. תרגם מהמקור הערבי, הקדים והוסיף הערות ומפתח: אחמד אע'באריה. תרגום מבוא מאת דברה ל. בלאק: מיכאל אלעזר. הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2007
אלפאראבי, מבחר מכתביו המדיניים, תרגם מערבית יאיר שיפמן, הוצאת אדרא, 2023
אבו נצר אלפאראבי, טרילוגיה על אפלטון ואריסטו, הוצאת אדרא, 2023

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אל-פאראבי בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ שוכרי עבד (מתרגם), אבו נצר מחמד אלפאראבי: החברה הפוליטית, מפעלים אוניברסיטאיים, 1992, הקדמה, עמ' 11.

[1] שוכרי עבד (מתרגם), אבו נצר מחמד אלפאראבי: החברה הפוליטית, מפעלים אוניברסיטאיים, 1992, הקדמה, עמ' 11.

[1]