הכוחות המזוינים של הרפובליקה הסינית
 | |
.jpg) | |
| מדינה |
 טאיוואן |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
16 ביוני 1924 – הווה (100 שנה)  |
| הגוף הקודם |
National Revolutionary Army |
| מטה |
טאיפיי |
| מנהיגות | |
| המפקד העליון | צאי יינג-ון |
| כוח אדם | |
| סוג שירות | חובה |
| גיל הגיוס | 18 |
| אורך השירות | 4 חודשים |
| כוחות פעילים | 165,000 |
| כוחות מילואים | 1,655,000 |
| תקציב | |
| תקציב שנתי | 17 מיליארד דולר אמריקני (2022) |
| מלחמות שהשתתף בהן | |
  | |
הכוחות המזוינים של הרפובליקה הסינית, המכונה בדרך כלל הכוחות המזוינים של טאיוואן, הם הכוחות המזוינים של טאיוואן ומורכבים מצבא יבשה, חיל ים (כולל חיל הנחתים), חיל אוויר וכוח משטרה צבאית של טאיוואן. משרד ההגנה הלאומית מנהל את הכוחות.
זהו צבאה הלאומי של המדינה, שהיווה 16.8% מהתקציב המרכזי בשנת כספים 2003. מאז שנת 2002 נמצא בשליטתו האזרחית המלאה של משרד ההגנה הלאומית ומפוקח על ידי הרשות המחוקקת, היואן המחוקק. בשנים 1924–1947 נודע בשם הצבא המהפכני הלאומי לפני ששמו שונה בשנת 1947 לשמו הנוכחי, עם אימוץ חוקת הרפובליקה הסינית.[1] הצבא היה ידוע גם מבחינה היסטורית בשם הכוחות המזוינים הלאומיים הסיניים (CNAF).
עד שנות השבעים המשימה העיקרית של הצבא הייתה להחזיר את סין היבשתית וכיבושה מידי הרפובליקה העממית של סין שבשליטת המפלגה הקומוניסטית.[2] המשימה העיקרית הנוכחית של הצבא היא הגנה על איי טאיוואן, פנגוהו, קינמן, מטסו ואיי הרפובליקה אחרים מפני פלישה צבאית אפשרית על ידי צבא השחרור העממי של הרפובליקה העממית של סין (PRC), שנחשב לאיום העיקרי על הרפובליקת הסינית,[3][4] במחלוקת המתמשכת על מעמדה הבינלאומי של טאיוואן.
השימוש המוקדם ביותר בשם "הכוחות המזוינים של הרפובליקה של סין (中華民國 國 軍)" ניתן למצוא בחוקה הראשונה של הרפובליקה של סין בממשלת בייאנג בשנת 1923.[5]
שמות
הכוחות המזוינים של הרפובליקה הסינית הם הצבא הלאומי של טאיוואן, הידועים בשם "גוג'ון 國 軍" שמשמעותו "צבא לאומי". כאשר הרפובליקה הסינית הייתה בשלטון בסין היבשתית, צבאה נקרא הצבא המהפכני הלאומי עד שנת 1928. שמות אחרים במהלך התקופה כללו את "הצבא הלאומי הסיני" או "צבא קוומינטנג".
הלאמת הכוחות המזוינים בשנת 1947 ניתקה את קוומינטנג משליטה ישירה על הכוחות המזוינים והוא הפך לכוח ביטחון לאומי. בשל שינוי חוקתי ובעקבות חוקת 1947, שאומצה אז, שונה שמו מאוחר יותר לצבא הרפובליקה הסינית. שנתיים לאחר מכן, בשנת 1949, נאלצה ממשלת הרפובליקה הסינית לגלות אל האי טאיוואן והכוחות המזוינים המשיכו להיקרא "הצבא הלאומי הסיני".
גלריה
-
חיילי אוגדת חי"ר 185 במלחמת העולם השנייה -
טנק CM-11 בבסיס צבאי בטאיוואן -
-
חימוש ארטילרי של חיל האוויר הטאייוואני -
המשטרה הצבאית של טאיוואן -
מטוס קרב של חיל האוויר -
פריגטה של הצי
לקריאה נוספת
- International Institute for Strategic Studies (15 בפברואר 2019). The Military Balance 2019. Londo: Routledge. ISBN 9781857439885.
{{cite book}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים
- אתר רשמי של משרד ההגנה הלאומית
- מוזיאון הכוחות המזוינים
הערות שוליים
- ^ National Assembly (制憲國民大會) (1946-12-25). "Clause 138". 中華民國憲法 [Constitution of the Republic of China]. Wikisource (בסינית מסורתית). Nanjing: National Assembly. ארכיון מ-2014-07-26. נבדק ב-2014-01-14.
全國陸海空軍，須超出個人、地域及黨派關係以外，效忠國家，愛護人民。(English translation: The land, sea and air forces of the whole country shall be above personal, regional, or party affiliations, shall be loyal to the state, and shall protect the people.)
- ^ "Overview – Taiwan Military Agencies". globalsecurity.org. אורכב מ-המקור ב-2006-03-03. נבדק ב-2006-03-05.
- ^ "2004 National Defense White Paper" (PDF). ROC Ministry of National Defense. אורכב מ-המקור (PDF) ב-1 בספטמבר 2006. נבדק ב-2006-03-05.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "2004 National Defense Report" (PDF). ROC Ministry of National Defense. 2004. אורכב מ-המקור (PDF) ב-11 במרץ 2006. נבדק ב-2006-03-05.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 第三十二条 国军之组织，以义务民兵制为基础 (Clause 32, Organization of Nationalist Army, with volunteer militia as its foundation)
.svg){kind=small}