הרשות להגנה על עדים

הרשות להגנה על עדים בישראל היא רשות ממשלתית במשרד לביטחון לאומי, שתפקידה להגן על עדים מאוימים ברמת סיכון גבוהה.

הקמת הרשות

בשנת 2002 מונה צוות הקמה לתוכנית להגנת עדים בישראל, בהמלצת פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל ומפכ"ל המשטרה לשעבר שלמה אהרונישקי. בראש הצוות עמד משה לדור, והיו חברים בו נציגים מפרקליטות המדינה, משטרת ישראל, משרד המשפטים, המשרד לביטחון הפנים ומשרד האוצר. הצוות נדרש לבדוק את תופעת האיומים על עדים והקושי שהיא גורמת בהתמודדות עם פשיעה. הצוות היה צריך לתכנן מערכת שתמנע את התרחשותה של התופעה.

בשנת 2004 הגיש הצוות את מסקנותיו לפרקליט המדינה ערן שנדר ולמפכ"ל המשטרה משה קראדי. בעקבות מסקנות הצוות, לפיהן יש להקים תוכנית להגנת עדים בישראל, וביוזמתו ובדחיפתו של השר אבי דיכטר הנושא קודם. הממשלה יזמה בשנת 2008 הצעת חוק שנועדה להסדיר את התוכנית. במקביל, הוחל בהקמת רשות להגנה על עדים, כיחידת סמך של המשרד לביטחון הפנים. לתפקיד מנהל הרשות מונה אריה ליבנה. בנובמבר 2008 אישרה הכנסת את החוק להגנה על עדים, המסדיר את פעילות הרשות ואת סמכויותיה.

תפקידי הרשות וסמכויותיה

תפקידה של הרשות הוא להגן על עדים המצויים בסכנה ברמה הגבוהה ביותר. הגנה זו יכולה להתבטא הן באבטחת העדים והן בשיקומם. מנהל הרשות הוא שמחליט האם לכלול עד בתוכנית הגנה, בהתבסס על הערכות המשטרה לגבי מידת הסכנה הנשקפת לעד, על חשיבות העדות שלו והאינטרס הציבורי שבקיום ההליך הפלילי שהוא מעיד בו, ותוך התחשבות במצבו המשפחתי, הפסיכולוגי והחברתי. רשויות ציבוריות מחויבות בסיוע ובמתן כל מידע הדרוש לשם קבלת החלטה בעניין.

ככלל, אבטחת העדים היא באמצעות מאבטחים עובדי הרשות, ואולם הרשות מוסמכת במקרים חריגים להעסיק גם מאבטחים פרטיים, לאחר שתיבחן התאמתם, ולאחר שיעברו הכשרה מתאימה. לשם הגנה על העד, המאבטחים רשאים לדרוש הזדהות, לחפש ולתפוס חפצים, לעכב ואף לבצע מעצר מוגבל. בנסיבות מסוימות רשאים המאבטחים להשתמש בכוח סביר. לרשות ישנן סמכויות לשינוי זהותם של עדים, העתקת מקום מגוריהם (בתוך ישראל או מחוץ לה), סיוע במציאת עבודה או לימודים והשתלבות בקהילה שבה הם נקלטים. לגבי עדים מוגנים שהם אסירים או עצורים, מוסמכת הרשות להוציאם מבית הסוהר או מבית המעצר ולהחזיקם במשמורת במקום אחר.

יישום תוכנית הגנה במדינות זרות נעשה באמצעות הרשויות המקבילות בהן, ובמקביל, הרשות להגנה על עדים בישראל אחראית ליישום תוכניות של רשויות זרות להגנה על עדיהן בישראל. כל זאת, בכפוף לאמנות בינלאומיות או הסכמים פרטניים.

מאחר שלא ניתן לספק תוכניות הגנה לכל העדים המאוימים, הרשות אחראית רק לעדים ברמת הסיכון הגבוהה ביותר. עדים ברמת סיכון נמוכה יותר מאובטחים בידי המשטרה.

עם הקמתה עמד בראש הרשות אריה ליבנה, אך ביוני 2010 הוא הודיע על התפטרותו עקב חילוקי דעות עם השר לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ'. לאחר התפטרותו של ליבנה, מונה צפריר ניר לממלא מקום במשך שנה וקיבל את העד הראשון לתוכנית. ועדת האיתור של המשרד לביטחון פנים המליצה על אבי בן-חמו כמחליף, והוא נכנס לתפקיד בשנת 2011. החל משנת 2018 ראש הרשות הוא תנ"צ בדימוס אבי נוימן.

בשנת 2024 החלה הרשות להגן בפעם הראשונה על נשים נפגעות אלימות שחייהן בסכנה בעקבות אלימות במשפחה מצד בן הזוג הקודם ובני משפחתו. במסגרת התכנית, נבנות לנשים תוכניות לחיים חדשים ובהן מעבר לארץ אחרת, כולל ילדיהן.

ראשי התוכנית להגנה על עדים בישראל

ראש התוכנית	שנים	הערות
רפ"ק גדעון גבאי	עד 2007	היה ראש חוליית ההגנה על עדים במשרד לביטחון פנים לפני הקמת הרשות.
אריה ליבנה	2007-2010
צפריר ניר	2010-2011	ממלא מקום
אבי בן חמו	2011-2016
יפרח דוכובני	2016-2018	ממלא מקום
אבי נוימן	החל מ-2018	ראש התוכנית כיום

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הרשות להגנה על עדים בוויקישיתוף

• חוק להגנה על עדים, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• הרשות להגנה על עדים באתר המשרד לביטחון הפנים
• רוני זינגר, ‏עד מדינה: "מצפה למוות כל הזמן", באתר ‏מאקו‏, 16 באוגוסט 2013