כמון
 כמון
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סוככאים |
| משפחה: | סוככיים |
| סוג: | Cuminum |
| מין: | כמון |
| שם מדעי | |
 Cuminum cyminumלינאוס, 1753 | |
כַּמּוֹן (שם מדעי: Cuminum cyminum, בלשון הדיבור מבוטא גם כַּמּוּן) הוא צמח תבלין חד-שנתי ממשפחת הסוככיים. תפוצתו הטבעית ממזרח הים התיכון ועד מזרח הודו, אך לפי מקורות שונים מקורו בסרי לנקה, בפקיסטן, בסוריה ובטורקיה. פירות הצמח משמשים להפקת תבלין הכמון (בכל פרי יש זרע אחד).
תיאור
הכמון צומח עד לגובה של 30–50 ס"מ, דומה בצורתו לצמח הקימל ועליו גזורים או מנוצים. הפרחים הם קטנים ולבנים או ורודים. הפירות הם דו-זרעונים בצורת סהר וגודלם כ-2 מילימטר. צמח הכמון צומח במקומות חמים ובשמש מלאה, בקרקע חולית ומנוקזת היטב.
היסטוריה
כמון היה בשימוש כבר בימי קדם והעדויות לתירבותו במצרים, בהודו ובסין הן בנות למעלה מאלף שנים. באתר הארכאולוגי תל א' דר שבסוריה נמצאו זרעי כמון המתוארכים לאלף השני לפני הספירה[1]. בתחילה גידלו כמון בפרס ובאזור הים תיכוני. באופן היסטורי הייתה פרס הספק הראשי של כמון. בתנ"ך (ספר ישעיה, פרק כ"ח, פסוק כ"ז) נזכר הצמח כתבלין ללחם וגם כמנחת מעשר לכוהנים.
הכמון מילא תפקיד חשוב לא רק כתבלין אלא גם ברפואה[2].
במצרים העתיקה ובאימפריה הרומית הוא היה פופולרי הן כמקור לתיבול מיני מאכלים והן כצמח מרפא לטיפול במחלות לב. במצרים השתמשו בו גם כמרכיב בחניטת המומיות וביוון ורומא נהגו להחזיקו בקערת תיבול על שולחן הסעודה בדומה לפלפל השחור כיום. לעיתים שימש הכמון כתחליף זול לפלפל השחור.
באירופה היה הכמון תבלין נפוץ בימי הביניים, ובנוסף הוא היווה גם סמל לנאמנות ולאהבה. בני זוג נהגו להחזיק את הצמח בידיהם בעת נישואיהם כי האמינו שזו ערובה לחיי נישואים ארוכים ומאושרים. חיילים נהגו לקחת איתם לקרב כיכר לחם כמון שהוכנה על ידי רעייתם כסמל לאהבתה. לאחר ימי הביניים ירדו חשיבותו ומידת השימוש בו באירופה.
מקור השם כמון בשפות אירופיות הוא בערבית ולכן משערים שהערבים הם אלו שהכניסו את הצמח למדינות אירופה. במקורות ערביים מצוין שהשימוש בכמון בשילוב עם דבש ופלפל מעורר את החשק המיני.
הספרדים הביאו עמם את הכמון ליבשת אמריקה.
ההרכב הכימי
המרכיב העיקרי בשמן האתרי של הכמון הוא קומינל(אנ'). הריח האופייני מתקבל בשילוב עם מרכיבים אלדהידיים נוספים. הכמון מכיל כמות גדולה יחסית של ברזל.
לעיתים נעשה שימוש במוצרי מזון בקומינל שיוצר במעבדה באופן סינתטי.
בכמון נעשה גם שימוש בתעשיית מוצרי הריח.
כמון כגידול חקלאי
כיום המגדלות העיקריות של כמון הן הודו, איראן, פקיסטן, סרי לנקה וסוריה. מדינות נוספות המגדלות כמון הן טורקיה, אוזבקיסטן, טג'יקיסטן, מרוקו, מצרים, סין, מקסיקו וצ'ילה.
הכמון כצמח תרבות צריך קיץ ארוך של כשלושה עד ארבעה חודשים עם טמפרטורת יום של 30 מעלות בממוצע. הפירות נאספים לרוב באופן ידני בגלל שהצמחים רכים וקטנים וקשה לקצור אותם באופן ממוכן. שלושה סוגי זרעים עיקריים קיימים בשוק האיראני, ההודי והמזרח תיכוני. הזרעים שונים בצבעם, בטעמם ובכמות השמן האתרי שהם מכילים.
שימושים כתבלין
לכמון טעם ייחודי ואינטנסיבי הנובע בעיקר מהשמן האתרי קומינל (cuminaldehyde). הוא ממלא תפקיד חשוב בבישול המזרח-תיכוני, הטורקי, ההודי, התימני, הפרסי, הסיני, הברזילאי והמקסיקני. הכמון הוא מרכיב בולט בפלאפל ובחומוס.
בבולגריה ובטורקיה משתמשים בכמון לתיבול בשר לגריל, לתיבול פסטרמה וגם לתערובת בשר לנקניקים. הכמון משמש כמרכיב בסיסי בתערובות התבלינים ההודיות, המסאלה ובתערובת התבלינים התימנית, החוויאג'. בהולנד ובפלנדריה, גבינת הכמון היא מעדן ידוע. גם תערובת התבלינים לצ'ילי קון קרנה מכילה כמות רבה של כמון.
לעיתים מערבבים את אבקת הכמון עם אבקת קימל.
שימושים רפואיים
כיום משמש הכמון בעיקר כתבלין, אך ישנם מספר שימושים מוכרים ברפואה העממית. באופן מסורתי השתמשו בפירות שנקלו והורתחו להקלה על כאבי בטן והאצת פעילות העיכול (הכמון מאיץ הפרשת אנזימי לבלב הדרושים לעיכול טוב). בעבר הוסיפו כמון לחלב חם כהקלה על הצטננות והגישו תה כמון לזירוז בוא הצירים לנשים הרות. ברפואה העממית הפרסית השתמשו בכמון נגד כאבי שיניים.
השמן האתרי המופק מפירות הכמון הוא בעל תכונות אנטי-בקטריאליות.
כמון שחור
קיימים שני מיני צמחים המכונים כמון שחור שאינם קשורים למין הכמון:
- Nigella sativa - הקצח התרבותי, ממשפחת הנוריתיים, מכונה גם קימל שחור. הוא גדל בר באזור הים-תיכוני וזרעיו משמשים לתיבול.
- Bunium persicum(אנ')- גם הוא ממשפחת הסוככיים.
הכמון במקורות היהדות
הצמח נזכר שלוש פעמים בספר ישעיהו ביחד עם ה'קצח' כצמח שנזרע ב'זריקה' והוא נדוש בשבט, ולא באופן עגלה (ישעיה כח כה-כז). הכמון מזוהה חד משמעית בכל התרגומים והפירושים. שמו השמי השתמר גם ביוונית ולטינית. גם הזיקה לקצח אינה מקרית: זרעיהם שימשו כתבלין והקצח כונה בשפות שונות "כמון שחור". הכמון נזכר בשם זה בספרות חז"ל ובמקורות הערבים, ושימושו זהה גם בימינו[3].
קישורים חיצוניים
- כמון, באתר ITIS (באנגלית)
- כמון, באתר NCBI (באנגלית)
- כמון, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- כמון, באתר Tropicos (באנגלית)
- כמון, באתר GBIF (באנגלית)
- כמון, באתר The Plant List (באנגלית)
- כמון, באתר IPNI (באנגלית)
- כמון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מידע מפורט על הכמון
- שימושים רפואיים באתר איור-ודה
הערות שוליים
- ^ Zohary, Daniel; Hopf, Maria; Weiss, Ehud (2012). Domestication of Plants in the Old World: The Origin and Spread of Domesticated Plants in Southwest Asia, Europe, and the Mediterranean Basin. Fourth edition. Oxford University Press, p. 206
- ^ מסכת שבת, פרק תשעה־עשר, מִשנה שְׁנִיָּה ("עושין כל צָרְכי מילה... ונותנין... וכמון").
- ^ זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים, תשע"ב, עמ' 97