גדעון מר

גדעון מר
לידה	1894; פוניבז', ליטא
פטירה	22 במרץ 1961 (בגיל 67 בערך)
ענף מדעי	אפידמיולוגיה
מקום לימודים	אוניברסיטת היידלברג
מוסדות	האוניברסיטה העברית בירושלים

"בית מר" בראש פינה - ביתו של גדעון מר, ששוחזר ושומר ומשמש כיום כמוזיאון על אודותיו

גדעון גירונימוס מֵר (Gideon G. Mer;‏ 4 בפברואר^[1]‏ 1894 – 22 במרץ 1961) היה רופא וחוקר ישראלי בעל שם עולמי שחקר את מחלת המלריה בארץ ישראל. פרופסור לאפידמיולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

קורות חיים

גדעון גירוֹנִימוּס מר נולד בעיירה פּוֹסְבוֹל (פּאָסוואָל) שבקרבת פוניבז' שבליטא (אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית). אביו אהרן שכניאל היה רופא ועסקן ציבור, ואמו רופאת שיניים ועסקנית בתחום הבריאות.^[2] לאחר סיום לימודיו בגימנסיה רוסית, החל ב-1912 ללמוד רפואה באוניברסיטת היידלברג, וכעבור שנתיים, ב-1914, הפסיק את לימודיו ועלה לארץ ישראל. שם עבד כפועל במושבות, אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורש על ידי השלטונות העות'מאניים למצרים בהיותו נתין מדינה עוינת. מר הצטרף ל"גדוד נהגי הפרדות" והיה במשך זמן-מה שלישו של יוסף טרומפלדור. יחד עם הגדוד לחם במערכת גליפולי ונפצע. עם תום המלחמה שב לארץ ישראל ותקופה מסוימת היה חבר בגדוד העבודה בקיבוץ תל יוסף.

מר השלים את לימודי הרפואה בצרפת וחזר לארץ ישראל. בשנת 1927 נשלח על ידי הבריטים וועד הצירים לראש פינה כ"מפקח ראשי למכון לחקר המלריה". מחלה שפגעה קשות בניסיונות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. מר הקים את מעבדתו בבית ששימש בזמנו את פקידי הברון רוטשילד ("בית הפקידות השני"), שניתן לו מחברת פיק"א. בבית זה גר עם אשתו זינה (לבית רבינוביץ'; 1900-1969) ושתי בנותיהם. במחקרו חקר את מנגנון העברת המחלה של "הקדחת הרביעונית", המתבטאת במחזורי קדחת בני ארבעה ימים (לעומת מחזורים של שלושה ימים בהתבטאות אחרת של המחלה), את האקולוגיה של יתוש האנופלס ושיטות לבקרת תפוצת המחלה. גדעון מר שיתף פעולה עם רופאים נוספים, בהם ד"ר ישראל יעקב קליגלר, ד"ר הלל יפה וד"ר חיים שיבא, במאמצים להדברת המלריה בארץ ישראל על ידי נקיטה בצעדים של רפואה מונעת והדברת היתושים.

עם הקמתה של האוניברסיטה העברית בירושלים הצטרף מר למחלקה לרפואה מונעת. במאמר שפרסם בשנת 1932, "קביעת גיל האנופלס לפי ההבדלים במידת צינור הביציות",^[3] תיאר שיטה להגדרת קבוצות גיל באוכלוסיית נקבות האנופלס. אבחון גיל הנקבה חשוב לקביעת רמת הסיכון האפידמיולוגי מאוכלסיית חרקים על ידי בחינת מספר קטן של פרטים, ולהערכת יעילות השיטות למלחמה בהם. מאמר זה נחשב בעל חשיבות גדולה וצוטט רבות במחקרים עשרות שנים לאחר מכן. ב-1935 התמנה לפרופסור באוניברסיטה העברית בזכות תגליתו בשטח העברת המלריה הקוורטנית (רביעונית). כחלק ממחקרו הוא הדביק גם את עצמו וגם את רעייתו בהיותה בהריון, כדי להוכיח שהקדחת וגלולות הכינין אינם גורמים להפלה.

במאורעות תרפ"ט שימש מר כמפקד "ההגנה" בראש פינה, ולאחר מכן שימש בתפקיד דומה במאורעות תרצ"ו כשהוא מחזיק בביתו ובגינתו סליק לנשק.

במלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי כיועץ לעניין המלריה למפקדת המזרח התיכון. בשנים 1941–1942 הקים מעבדות מחקר באיראן ובעיראק. בהמשך המלחמה (1943) נשלח לבורמה כדי לעזור בהדברת המלריה על ידי ריסוס ב-DDT, שפותח באותה תקופה. השתחרר בדרגת לוטננט קולונל (סגן-אלוף) וקיבל תואר קצין מסדר האימפריה הבריטית (OBE). בכך היה לבעל הדרגה הגבוהה ביותר מבין מתנדבי היישוב.

מאוחר יותר הביא לארץ את ה-DDT כדי למגר את יתושי האנופלס באגם החולה לפני ייבושו. בהמשך חקר גם את הבקרה על תפוצתם של חרקים אחרים, כגון זבוב הסוס.

במלחמת העצמאות היה רופא בצה"ל בדרגת סגן-אלוף. בתפקידו הקים את השירות הרפואי של חטיבת עודד, אשר פעלה במשך רוב המלחמה סמוך לאזור מגוריו. לאחר קום המדינה, בעשור האחרון לחייו, שימש כיועץ לענייני מלריה למשרד הבריאות וכמנכ"ל בפועל בשנים 1956–1957.

גדעון מר נחשב מומחה עולמי בתחומו. בשנת 1956 הוא מונה לחבר בוועדת מומחים לקוטלי חרקים של ארגון הבריאות העולמי.^[4] במסמך של ארגון הבריאות העולמי משנת 1961 נאמר בין השאר: "הצלחת השליטה על המלריה בישראל וההתקדמות הבולטת הנוכחית במסע לביעור המלריה באותה ארץ, היא הודות ליוזמתו, ניסיונו, האנרגיה וההתלהבות של ד"ר מר שהועברו לאלה ששפר מזלם לעבוד עם האיש החכם, הנדיב והצנוע הזה."

בשנת 1951 יזם ביחד עם רופאים אחרים, בהם ד"ר חנה סנה, אשתו של ד"ר משה סנה, כינוס רופאים מטעם הוועד למען השלום לדיון בתוצאות מלחמה אפשרית בעולם נוכח התפתחות הנשק להשמדה המונית.^[5]

מר חתן פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית מטעם עיריית תל אביב לשנת 1956,(ביחד עם ד"ר משה נאמן).

ביתו ומעבדתו בראש פינה שוחזרו, המקום קרוי "בית מר", ומוצגת בו תערוכה על אודותיו.

מתלמידיו: הד"ר יעקב יפה^[6]

גדעון מר נפטר בניסן תשכ"א (1961) ונטמן בבית העלמין בראש פינה.

משפחתו

בתו מִיה מר-עפרון (1926–2007), נולדה בנאפולי שבאיטליה, לוחמת חיל העזר לנשים והפלמ"ח, אמם של התסריטאית-במאית והמשוררת ליהי חנוך (גרושתו של שלום חנוך), והמוזיקאי רן עפרון.
בתו ארנה מר חמיס (1929–1995), פעילה פוליטית, אמו של השחקן והבמאי ג'וליאנו מר ח'מיס שנרצח בג'נין בשנת 2011.
בנו זמי (זלמן) מר (1938–2004) היה מראשי הקיבוץ הארצי, לשעבר חבר בית ניר.

לקריאה נוספת

גדעון ג' מר: האיש ופעלו: במלאת שנה לפטירתו / השתתפו בעריכה: לוי דרור, מריסה בת מרים, שלמה בן אפרים, נתן גולדבלום, ירושלים: משרד הבריאות, תשכ"ב-1962.
מר, גדעון, פרופ' ,"רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, עמוד 292.

קישורים חיצוניים

פרופ' מר ותרומתו למפעל ההתיישבות בגליל העליון - ד"ר אסתי ינקלביץ, סרטון באתר יוטיוב
שמעון נוי, ראש לוחמי המלאריה בארץ: ליובלו של פרופ' גדעון מר, על המשמר, 11 במאי 1954
ד. דיוקנאי, פרופ' גדעון מר, מעריב, 21 בדצמבר 1956, המשך
פרופסור גדעון מר, דבר, 23 במרץ 1961
דוד שליו, פרופ' גדעון מר ז"ל, דבר, 23 במאי 1961
ג. גרשוני, צייד החידקים, מעריב, 14 ביוני 1961
נקרולוג לזכרו, British Medical Journal, 29, יולי 1961
תמונות מאוסף גדעון מר מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה

הערות שוליים

^ Eva Telkes-Klein, L’Université hébraique de Jérusalem à travers ses acteurs: la première génération de professeurs (1925-1948), Paris: H. Champion (Bibliothèque d’études juives. Série Histoire), 2004, p. 249.
^ על אמו ראו: חנה מר ע"ה, הצופה, 2 בספטמבר 1945.
^ "The determination of the age of the "Anopheles by differences in the size of the common oviduct
^ מדענים ישראליים לועדות בינלאומיות, דבר, 3 ביולי 1956
^ כינוס רופאים מטעם הועד למען השלום, דבר, 9 באוגוסט 1951
^ נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", איתי בחור - הוצאה לאור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, ערך :יפה, יעקב, עמודים 238-239

[1] Eva Telkes-Klein, L’Université hébraique de Jérusalem à travers ses acteurs: la première génération de professeurs (1925-1948), Paris: H. Champion (Bibliothèque d’études juives. Série Histoire), 2004, p. 249.

[2] על אמו ראו: חנה מר ע"ה, הצופה, 2 בספטמבר 1945.

[3] "The determination of the age of the "Anopheles by differences in the size of the common oviduct

[4] מדענים ישראליים לועדות בינלאומיות, דבר, 3 ביולי 1956

[5] כינוס רופאים מטעם הועד למען השלום, דבר, 9 באוגוסט 1951

[6] נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", איתי בחור - הוצאה לאור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, ערך :יפה, יעקב, עמודים 238-239

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]