חול המועד

חול המועד (בראשי תיבות: חוה"מ) הוא כינוי ביהדות למועדים מהתורה שבהם לא ציוותה התורה על איסור מלאכה. לפיכך, ימים אלה נחשבים מבחינה הלכתית במעמד שבין יום טוב ליום חול. ימים כאלה קיימים בשני חגים בלבד, הנמשכים שבוע בסך הכל: חמישה ימים בין היום הראשון של פסח לשביעי של פסח ושישה ימים אחרי היום הראשון של סוכות.

בחול המועד ישנן הגבלות הלכתיות שונות על מלאכה, אך הן מעטות ביחס למלאכות האסורות ביום טוב ולמלאכות האסורות בשבת. בנוסף ישנן הגבלות על נוהגי אבלות שונים. את ימי חול המועד מכבדים באכילה ושתייה ובלבישת בגדים חגיגיים. רבים מנצלים ימים אלו כדי לנפוש ולבלות, ובישראל מקומות עבודה רבים מוציאים את העובדים לחופשה מרוכזת בימים אלו.

בשל יום טוב שני של גלויות, בחו"ל נגרע יום אחד מחול המועד (שהוא היום הראשון של חול המועד בארץ ישראל). במרבית השנים חלה שבת באחד מימי חול המועד, והיא מכונה 'שבת חול המועד'.

המצוות המיוחדות לחג כולו נוהגות בימי חול המועד. בחול המועד סוכות חלות מצוות הישיבה בסוכה, נטילת לולב ואמירת הלל, ובחול המועד פסח חל איסור חמץ.

במקורות

בפרשת המועדות המופיעה בספר ויקרא (פרשת אמור) נאמר כי חג הסוכות וחג הפסח חלים שמונה ושבעה ימים (בהתאמה), כאשר היום הראשון והאחרון בהם הם 'מקרא קודש' או 'שבתון', אך אין התייחסות לתוכן הימים שביניהם, מלבד ציווי להקרבת קורבנות מיוחדים בימים אלו.

חול המועד סוכות

• ”בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה, חג הסכות שבעת ימים לה'. ביום הראשון מקרא קודש – כל מלאכת עבודה לא תעשו. שבעת ימים תקריבו אישה לה', ביום השמיני, מקרא קודש יהיה לכם, והקרבתם אישה לה', עצרת הוא, כל מלאכת עבודה לא תעשו.” (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים ל"ד–ל"ו)
• ”אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי, באספכם את תבואת הארץ, תחוגו את חג ה' שבעת ימים; ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון.” (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ט)

חול המועד פסח

• ”ובחמשה עשר יום לחדש הזה, חג המצות לה', שבעת ימים מצות תאכלו. ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם – כל מלאכת עבודה לא תעשו. והקרבתם אישה לה' שבעת ימים; ביום השביעי מקרא קודש – כל מלאכת עבודה לא תעשו.” (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים ו'–ח')

בתורה שבעל פה

בתורה שבעל פה, ישנה מסכת מיוחדת במשנה ובגמרא העוסקת בחלקה הגדול בדיני חול המועד – מסכת מועד קטן. בספרא ובגמרא מסכת חגיגה הובאו מדרשי הלכה על פיהם חול המועד אסור במלאכה. חלק מהראשונים הבינו ממדרשי ההלכה כי חלק מאיסורי המלאכה בחול המועד הם איסורים מהתורה, אך הדעה המקובלת בין הפוסקים היא כי דרשות אלו הן אסמכתאות, ולעיקר איסור המלאכה בחול המועד תוקף של דרבנן, ולא מהתורה. שיטת הרמב"ן היא להבחין בין מלאכה שאינה לצורך המועד או לצורך דבר האבד, שהיא אסורה מהתורה, ואילו מלאכת אומן לצורך המועד או מלאכת דבר האבד הכרוכה בטירחה אסורה רק מדרבנן.

איסור מלאכה

ערך מורחב – איסורי מלאכה בחול המועד

לפי ההלכה, ישנן מלאכות שאסור לעשותן בחול המועד. בתלמוד, איסור זה נדרש מהמקרא, אולם ישנה מחלוקת בין הראשונים אם האיסור הוא מדאורייתא, כלומר נובע מפרשנות של המקרא, או מדרבנן, כלומר חידוש של חז"ל שרק הסמיכו אותו על המקרא.

קיימת מחלוקת בפוסקים, האם ל"ט המלאכות האסורות בשבת ויום טוב משום יצירה, אסורות באופן כללי גם בחול המועד מלבד אותן מלאכות שהותרו, או שבחול המועד אסורות רק מלאכות שיש בהן טרחה. על כל פנים, מסחר ודברים שיש בהם טרחה מרובה אסורים.

מלאכות שהותרו בחול המועד

בחול המועד הותרו שבעה סוגי מלאכות:

אוכל נפש

ערך מורחב – מלאכת אוכל נפש

הכנת מזון למועד. מותר מעשה אומן, מותר לתכנן מראש מלאכה זו במועד, ויש אומרים שמותר לעשותה בשכר לאחרים. מותר גם לעשותה בפומבי, אם ניכר שעושה לצורך המועד.

מכשירי אוכל נפש

ערך מורחב – מכשירי אוכל נפש

שימוש בציוד להכנת מזון וטיפול בצרכי הגוף, וכן לשם רפואה והיגיינה, גם תיקון הציוד מותר, ומותר לעשות בשכר לאחרים. אך אם תכנן מראש מלאכתו למועד, מותר רק מעשה הדיוט.

מכשירי מכשירים, כגון תיקון רשתות שצדים בהם עופות מותר לעשות בהם רק מלאכת הדיוט ולא מלאכת אומן.

שאר צורכי המועד

לדוגמה שטיפת רצפה או תיקון רכב – מותר מעשה הדיוט בלבד, ובתנאי שלא תכנן מלאכתו למועד. אסור לעשות לאחרים בשכר.

מלאכת דבר האבד

ערך מורחב – דבר האבד

מלאכה שאם לא תיעשה, ייגרם לאדם נזק או הפסד. מותר גם מעשה אומן, ולאחרים בשכר. כל זאת רק בתנאי שלא דחה את המלאכה בכוונה לחול המועד כשהיה יכול לעשותה מקודם.

מלאכה לצורך מצווה

מעשה אומן מותר אם עלול להפסיד את ההזדמנות לקיום המצווה, ואפילו אם תכנן מראש את המלאכה למועד. לעשות בשכר לאחרים, מותר רק אם זמן המצווה במועד, וישתמש ברווח לשמחת המועד. מעשה הדיוט מותר גם לצורך אחרי החג, אם לא יהיה לו זמן.

צורכי רבים

לדוגמה לתקן דרכים או מקווה. מותר גם מעשה אומן לצורך המועד, לתכנן מראש מלאכתו למועד, ולעשות לאחרים בשכר.

פועל שאין לו מה לאכול

מותר לו לעשות כל מלאכה בשכר עבור אחרים. ומותר לשכור אותו גם למלאכות האסורות בחול המועד. ישנה מחלוקת בין האחרונים האם מדובר על פועל שאין לו מה לאכול כלל, אפילו לחם ומים, או שמדובר על פועל שאין לו את הצרכים הדרושים לו לחג, כגון בשר ויין.

מנהגי כבוד החג

אבלות

אין מתאבלים ואין מספידים נפטרים בחול המועד.

הנחת תפילין

דין הנחת תפילין בחול המועד אינו מפורש בחז"ל, יש שכתבו לדייק מדבריהם שיש להניח, ואכן רוב הראשונים נהגו להניח, אך ראשונים רבים אחרים סברו שאין להניח תפילין בחולו של מועד. רבי יוסף קארו בספרו 'בית יוסף' כתב שמאחר ובתלמוד לא נתפרש דין זה, יש לעשות על פי פסק רבי שמעון בר יוחאי בזוהר ולא להניח..

כיום, המנהג הנפוץ בארץ ישראל שאין מניחים תפילין בחול המועד, כפי שאין מניחים בשבת ויום טוב, אמנם יש שמניחים בצנעה, ובשנים האחרונות יש שהקימו מניינים נפרדים להניח תפילין, בהסכמת פוסקים מסוימים. בחוץ לארץ רבים מניחים תפילין, חלקם בברכה, וחלקם בלי ברכה, ויש, בעיקר מבין החסידים, שאין מניחים. קיימים מנהגים נוספים בעניין כגון מנהג המחלק בין רווקים לנשואים, ועוד.

איסור כביסה, גילוח ותספורת

חכמים אסרו לכבס, לגלח ולהסתפר בחול המועד. סיבת האיסור היא מפני כבוד הרגל (חג), כדי שאנשים לא ידחו את הכביסה, התספורת והגילוח לחג, ויכנסו לחג כשהם מנוולים בשיער מגודל. מי שלא התגלח או הסתפר מסיבות מובנות, כגון שהיה שבוי או בבית כלא, התירו לו חכמים לגלח במועד. בימינו, כשרבים נוהגים להתגלח בכל יום, יש מתירים להתגלח כיוון שגם מי שהתגלח בערב החג צריך להתגלח שוב בתוך המועד, על מנת שלא יראה מנוול במועד, אך פוסקים רבים אוסרים זאת.

קציצת ציפורניים

נחלקו התנאים האם מותרת קציצת ציפורניים בחול המועד. לדעת רבי יהודה אסור הדבר, ואילו לדעת רבי יוסי היא מותרת. ההלכה נפסקה כדעת רבי יוסי. בתלמוד מובא שיש איסור לקצוץ בקוצץ ציפורניים, אך לדעת הרי"ף והרא"ש איסור זה נאמר לגבי דיני אבלות ולא לגבי חול המועד. בשולחן ערוך נאמר שקציצת ציפורניים מותרת, ואילו הרמ"א כתב שקציצת ציפורניים אסורה. הנוהגים כרמ"א מקלים בכמה מקרים: בקציצת ציפורניים בפה, בקציצתם לילד קטן, בקציצתם כאשר קצץ אותם בערב החג, בקציצתם לצורך טבילת אישה, ויש מתירים לקצצם גם בערב שבת למי שרגיל בכך.

ראיית נגעים בחול המועד

הכהן אינו מטמא את הנגע במועד, משום שמביאו לידי צער, ונחלקו התנאים אם יכול לראות כדי לטהר ואם יהיה טמא ישתוק, או שברגע שראה אסור לו מצד הלכות נגעים לשתוק.

סדר התפילה

מעמד ברכת כהנים בכותל בחול המועד סוכות תשס"ט

בתפילות שחרית, מנחה וערבית מתפללים תפילת שמונה עשרה רגילה ומוסיפים בה את תפילת יעלה ויבוא. אחרי חזרת הש"ץ של תפילת שחרית, קוראים את ההלל (בפסח הלל בדילוג ובסוכות הלל שלם, ונוספת נטילת לולב לפני ההלל והושענות אחרי), ולאחר מכן קוראים בתורה ומחלקים את הקריאה לארבעה קוראים. אחרי קריאת התורה מתפללים תפילת מוסף של חג. גם בברכת המזון מוסיפים יעלה ויבוא.

הנחת תפילין

בימות החול הרגילים נוהגים להניח תפילין בזמן תפילת שחרית. בחול המועד נחלקו המנהגים, יש נוהגים להניח את התפילין כרגיל אבל לחלוץ אותם לפני ההלל ויש הנוהגים שלא להניח תפילין כלל וכך המנהג הרווח בארץ ישראל.

שבת חול המועד

גם בשבת מתפללים תפילת עמידה בשחרית, מנחה וערבית בלא שינויים, למעט יעלה ויבוא. בקהילות אשכנז ואיטליה אומרים פיוטים בברכות קריאת שמע. אומרים הלל, ובסוכות ברוב הקהילות אומרים הושענות, אלא שנוהגים שלא להקיף את הבימה כבשאר ימים. בקהילות האשכנזים, קוראים מגילת שיר השירים בשבת חול המועד פסח, ומגילת קהלת בשבת חול המועד סוכות.

בקריאת התורה בשחרית קוראים פרשה מיוחדת לשבת חול המועד (ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק י"ב עד פרק ל"ד, פסוק כ"ו), ולמפטיר קוראים בקרבנות החג כמו בשאר הימים. בחול המועד סוכות, מפטירים ברוב הקהילות ספר יחזקאל, פרק ל"ח, פסוק י"ח עד פרק ל"ט, פסוק ט"ז; אצל התימנים והאיטלקים מפטירים ספר יחזקאל, פרק ל"ח, פסוקים א'–כ"ג. בחול המועד פסח, מפטירים ספר יחזקאל, פרק ל"ז, פסוקים א'–י"ד (והתימנים מתחילים פרק ל"ו, פסוק ל"ז). תפילת מוסף היא בנוסח של יום טוב, אך מזכירים בו שבת.

במנחה קוראים את תחילת הפרשה של הפרשה הבאה – בסוכות פרשת וזאת הברכה, ובפסח – בשנה פשוטה פרשת שמיני, ובשנה מעוברת פרשת אחרי מות או פרשת קדושים.

עלייה לרגל

ערך מורחב – עלייה לרגל

בזמן בית המקדש, מי שאיחר מלהקריב עולת ראייה ביום טוב הראשון, היה יכול להשלים ולהקריב בימי חול המועד.

כיום, רבבות נוהרים אל רחבת הכותל המערבי בימי חול המועד כדי לקיים זכר למצוות העלייה לרגל. פעם בשבע שנים מגיעים במוצאי שנת השמיטה, בחול המועד סוכות, לקיום זכר למצוות הקהל.

כמו כן, אלפים מגיעים בחול המועד למעמד ברכת הכהנים לכותל המערבי המסורתי, בו מאות כוהנים מברכים את העם. עם זאת לדעת חלק מהפוסקים קיום זכר לעליה לרגל הוא רק בראיית רצפת הר הבית כך כתוב גם בשו"ת תשובות והנהגות שכתב הרב משה שטרנבוך^{[דרוש מקור]} וכן הורה רב העיר העתיקה הרב אביגדור נבנצל^{[דרוש מקור]}.

לקריאה נוספת

• בנימין שלמה המבורגר, שרשי מנהג אשכנז, כרך ה, בעניין הנחת תפילין בחול המועד, בני ברק תשע"ח.

קישורים חיצוניים

• הלכות חול המועד בקיצור שולחן ערוך
• חול המועד, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• הרב מרדכי אליהו, הלכות חול המועד, באתר ישיבה
• הלכות חול המועד, אתר דין
• ברוך גיאן, סתם יום של חול... המועד, בבלוג "עונג שבת", אפריל 2015
• הרב אוהד פיקסלר, כיבוס בחול המועד, באתר ישיבת הר עציון
• קריאת התורה בפסח, באתר "פרשת השבוע"
• קריאת התורה בסוכות, באתר "פרשת השבוע"
• חול המועד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מידע על חול המועד בקטלוג הספרייה הלאומית
• הערך "חול המועד", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• מאמרים בנושא חול המועד, באתר ספריית אסיף

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.