ארסלנטפה
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |||
| פסל אריה נאו-חתי בכניסה לאתר, שהעניק למקום את שמו המודרני | |||
| שמות נוספים | מליד, מלידיה | ||
|---|---|---|---|
 אתר מורשת עולמית | |||
| |||
| מידות | |||
| שטח |
4.85 הקטאר  | ||
| אתר ארכאולוגי | |||
| מצב |
הריסות | ||
| מיקום | |||
| מדינה | טורקיה | ||
| קואורדינטות | 38°22′55″N 38°21′40″E / 38.38194°N 38.36111°E | ||
 | |||
  | |||
ארסלנטפה (טורקית Arslantepe - "תל האריה") או מליד (הידוע גם בשמות החתיים מלידיה או מידואה, ובלטינית Melitene - מליטנה) היתה עיר עתיקה במישור מלטיה שבמרכז אנטוליה, כ-12 ק"מ דרומית-מזרחית לפרת. מהעיר שרד תל בשטח של 4.5 הקטאר ובגובה של 30 מטרים. עדויות ארכאולוגיות באתר מעידות שהיה נושב החל באלף ה-6 לפנה"ס ועד לסוף התקופה הרומית. תקופת השיא של האתר הייתה התקופה הכלקוליתית המאוחרת עת נבנה בו המתחם המכונה "הארמון"; ומערכי קברים מלכותיים השתמרו גם מתקופת הברונזה המוקדמת. שכבות מאוחרות יותר הן מהתקופה הפלאו-אשורית והתקופה החתית, כולל ממצאים מתקופת הממלכות החתיות החדשות. מספר מחקרים מאז תחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 חשפו את המבנה הסטרטיגרפי של התל, המתחיל מסוף האלף החמישי לפנה"ס - שכבה שסומנה VIII; ומסתיים בתקופה החתית החדשה בשכבות I ו-II.
כיום ירשה את העיר מליד מלטיה.
בשנת 2021 הוכרז התל כאתר מורשת עולמית.
שם העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקורות נאו־אשוריים קרויה העיר מֶלִיד (Melid). במקורות אוררטיים נקראת מֶלִיטֶיַה (Meliṭeia). השם הילידי של המקום נכתב בהירוגליפים לוויים, והגייתו משוחזרת מַלִיזִי (Malizi); לשחזור זה ניתן להוסיף את הכתיב העיצורי (ללא תנועות) הארמי "מלז". שמות אלה התייחסו לעיר ולמישור שבמסביבה עד לפרת.[1]
ממצאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שכבה VIII, כלקולית מאוחר 1–2, 4300–3900 לפנה"ס - מתקופה זו שרדו מבנה בן שלוש קומות, ובו עדויות לכלים להכנת מזון, כגון מספר תנורים וממצאי חרס. החרסים הם מייצור מקומי אך עם קשר לדרום-מזרח טורקיה, ולכן נחשבים לחלק של קרקמיקת תקופת עובייד במובנה הרחב, עם קשרים למסופוטמיה עילית.
שכבה VII, כלקולית מאוחר 3–4, 3800–3400 לפנה"ס - שלב הבניין המוקדם ביותר של תקופה זו הוא בדמות מבנה מונומנטלי יחסית, שנחשב למגורי העלית. במבנה שאריות ציורי קיר ועמודים מטיוייחים בלבן לאורך הקירות. מאידך, בשכבה זו נמצאו בתי חומר פשוטים בעלי ממדים קטנים, הכוללים חדר עד שלושה חדרים. באחד החדרים התגלה ציור גאומטרי המורכב ממשולשים לבנים ושחורים לחלופין. בחלקה המאוחר של שכבה זו חשפו החפירות שני מבנים מונומנטליים מפוארים (3600-3400 לפנה"ס) שסביר בהחלט כי שימשו כשני מקדשים. בשני אלה המכונים מקדשים C ו-D התגלו חותמות על מאות כלי חרס וכן מאות קערות חרס אשר שימשו, ככל הנראה, לחלוקת מזון.
שכבה VIA, כלקולית מאוחר 5, 3400–3100 לפנה"ס - מקדשים C ו-D ננטשו בתקופה זו, שבמהלכה הגורם הדתי - אף שהיה עדיין קיים - איבד מחשיבותו המכרזית; מנגד מופעים ציבוריים החלו מתבצעים בחצר גדולה לפני מבנה חילוני כלשהו. המבנה הגדול ביותר שאותר מתקופה זו מכונה "הארמון הציבורי" - מבנה גדול במיוחד למגורי עלית ולשימושים שלטוניים, שהשתרע על פני שטח של 3,500 מ"ר. ציורי הקירות לא נועדו רק לשימושים אסתטיים ונודע להם תפקיד בארמון; הם כללו מוטיבים פיגורטיביים וסצינות של ממש, וצוירו על הדלתות ולאורך הפרוזדור המרכזי. הסברה היא כי הם כללו אידאולוגיות ומסרים בעל משמעות שכוונו לכל מי שנכנס אל הארמון. בחפירות מאוחרות ייתכן ונחשף גם חדר כס, והראיות מראות על כך שהייתה גישה ציבורית אל מתחם הארמון. קיימות ראיות לקיומם של תהליכים כלכליים ריכוזיים, ולמהלכים להנהגתה של מדינה מוקדמת; אך הארמון עלה באש והושמד בשנת 3100 לפנה"ס לערך ועימו נעלמה המערכת הפוליטית הקשורה אליו.
כל המבנים בתקופה זו נבנו על טרסות לאורך המדרונות, גובהם השונה מכריע את מיקומם ביחס לתפקידיהם והקונטקס הסימבולי שלהם. המבנים הוקמו על יסודות אבן, נבנו מחומר ועץ וקורו בחרסית. בין הממצאים מתרופה זו כלי חרס רבים וקבוצה של תשע חרבות מסגסוגת של נחושת ארסנית או כסף וכן 12 דוקרנים, וזהו ממצא החרבות המוקדם ביותר בתקופת הברונזה המוקדמת.
שכבה VIB1, תקופת הברונזה המוקדמת A1, 3100–3000 לפנה"ס - תקופה זו שהחלה עם הריסתו של המבנה המכונה "הארמון הציבורי", הייתה תקופה של שינוי. את סביבתו של הארמון תפסו מבני עץ ומכלאות לבעלי חיים; ומבנה חומר חדש בסגנון שונה קם מעל הארמון הקודם. תקופה זו התאפיינה גם בסוג ייחודי של חרסים שיוצר ביד מחומר אדום -שחור. הממצא המשמעותי ביותר מתקופה זו מכונה "הקבר המלכותי" - זהו ארון קבורה שהנח בקצה התל ומולא במתנות למת, כולל חפצי מתכת, כלי עבודה, תכשיטי נחושת, כסף וזהב.
שכבות VIC ו-VID 2750–2000 לפנה"ס - בתקופה זו אורגן היישוב בצורה שונה, דבר המציע שאוכלוסייה חדשה בנתה יישוב חדש על היישוב הקודם. תופעה זו מכונה "תקופת העיור השני". עם זאת ברי כי שרידיהם של חומת העיר ומגדל חצי מעוגל שרדו מהיישוב המקורי. בשכבה VID ניכר תהליך חדש של התפשטות הדרגתית של היישוב. תהליכים אלה של ארגון מחדש והתפשטות ממשיכים עד תקופת הברונזה התיכונה (שכבה VA, 2000–1750 לפנה"ס). חומות היישוב השתמרו אל תוך תקופת הבהרזל, אולם העיר החתית החדשה הושמדה בידי סרגון השני מאשור ב-712 לפנה"ס. כמות דלה יחסית של ממצאים המשיכה ונמצאה באתר גם בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית.
המחקר באתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]החפירות באתר החלו בשנות ה-30 של המאה ה-20 בידי משלחת צרפתית, והמשיכו בשיתוף משלחת איטלקית מאוניברסיטת לה ספיינצה בשנות ה-60 של המאה ה-20. משלחת זו ממשיכה וחוקרת את האתר עד היום. ב-45 שנות החפירה הראשונות התמקדו החפירות בממצא הפרה-היסטורי והפרוטו-היסטורי של התל, בעיקר בצידו המערבי והדרום-מערבי שבו שכנה ההתיישבות המוקדמת במקום. בשנת 2008 החלו חפירות בצד הצפון-מזרחי של התל ואלה מתמקדות בהתרחבות היישוב החתי ובמעבר אל התקופה החתית החדשה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ John David Hawkins, Corpus of Hieroglyphic Luwian Inscriptions, Vol. 1: Inscriptions of the Iron Age, De Gruyter, 2012, עמ' 284
