מוות (עולם הדיסק)

מוות
Death

]
המוות של עולם הדיסק רוכב על סוסו בינקי מוות הוא התגלמות דמוית-אנוש של תופעת המוות שנוצרה על ידי האמונה של האנושות. עם הזמן הוא פיתח אישיות ואף על פי שהוא מבצע את תפקידו ביעילות רבה, הוא ידידם הטוב ביותר של החיים. צויר על ידי Catskind
סוג	דמות ראשית
שם ספר	עולם הדיסק
הופעה ראשונה	צבע הכשף
יוצרים	טרי פראצ'ט
גילום הדמות	כריסטופר לי, רוב בריידון
מידע
כינויים	ביל דלת (Bill Door), מר סקרוב
גזע	ישות על-טבעית נצחית, האנשה של המוות
מין	זכר
מקצוע	מלאך המוות של עולם הדיסק
מומחיות	מוות, זמן, קציר בחרמש
כוחות	ישות נצחית אל-זמנית ועל-מציאותית, אלמוות, תנועה בלתי-מוגבלת במרחב ובזמן, זיכרון דו-כיווני וידע רב
כלי נשק	חרמש וחרב
כלי רכב	סוס לבן בשם בינקי
סגנון לחימה	לוחם וקוצר מיומן מאוד בחרמש
דמויות קשורות
משפחה	סוזן (נכדה מאומצת), איזבל (בת מאומצת, מתה), מורט (חתן, מת)
חברים	עזראל (מפקד), המוות של החולדות, המוות של הפרעושים, קוות' (עורב), אלברטו מאליך (משרת אישי), בינקי (סוס), חמשת פרשי האפוקליפסה של עולם הדיסק, רנטה פליטוורת'
אויבים	המשגיחים של המציאות, המוות החדש

מוות הוא דמות קבועה בסדרת ספרי הפנטזיה הפרודית "עולם הדיסק" של הסופר האנגלי טרי פראצ'ט. הדמות מהווה פרודיה אוהדת על ההאנשות של המוות ומוצגת בחיוב. דמותו של מוות נחשבת לפופולרית במיוחד והיא מופיעה כמעט בכל הספרים. דמותו של מוות החלה כמלאך המוות של עולם הדיסק ותו לאו, אך עם הזמן, דמותו של מוות פיתחה אישיות ומשפחה, ובין השאר אף יוחדה לה מעין "מפה" מיוחדת המתארת את ביתו של מוות. דמותו של מוות הפכה לאחת הדמויות הפופולריות ביותר בעיני מעריצי הסדרה.

דמותו של מוות מתוארת בספרים כמעין פרודיה אוהדת על ההאנשות של המוות, ומוצגת כשאובה ממוחותיהם של בני האנוש וחזותה כשלד עוטה גלימה שחורה ובעל חרמש. על פי הספרים, תפקידו של מוות לקחת את נשמות המתים ברגע מותם ולנהל את המוות בעולם הדיסק. על אף תפקיד זה, דמותו של מוות איננה מצטיירת כאכזרית אלא כמקצועית גרידא, והוא עצמו רואה בתפקידו שירות חשוב לציבור. למעשה, יחסו כלפי האנושות הוא יחס של סקרנות מהולה באמפתיה וחיבה. חיכוכו המתמיד של מוות עם בני האנוש גורם לו לנסות לחקות מנהגיהם, נושא עיקרי החוזר על עצמו בעלילות הדמות אשר הוצגו בסדרת הספרים, ובכך היא משמשת את הסופר לשיקוף התרבות האנושית וערכיה.

דמותו של מוות

דמותו של מוות הופיעה לראשונה בספר "צבע הכשף" (Colour of Magic), שהיה הראשון בסדרה. מאז חזרה דמותו להופיע כמעט בכל הספרים בסדרה הקנונית וכמו כן במופעי "ספין אוף" אשר נוצרו לה. הדמות הייתה לראשית לראשונה ב"איש הקציר" (Reaper Man), הספר ה-11 (עשירי בתרגומים העברים מאחר ש-Eric לא תורגם עד כה), אשר עסק בניסיון להדיח את מוות מתפקידו. הוא שב והיה לדמות ראשית ב"אבא חורף" (Hogfather). כמו כן, הוא הופיע במספר ספרים כדמות עיקרית, על אף שלא ראשית, והם: "תרועת מוות" (Mort), "מוזיקת נשמה" (Soul Music) ו"גנב הזמן" (Thief of Time).

על אף שכדמות חשובה היה רק בחמישה ספרים, הופעתו החוזרת של מוות בכל ספרי הסדרה, להוציא "בני החורין הקטנים" (Wee Free Men), הייתה לקרקע פורייה עבור פיתוח הן הדמות עצמה והן הבנת הקוראים אותה. עם הזמן הפך מוות מדמות ללא כל רגש לדמות מורכבת אשר הפגינה לא אחת רגשות אנושים שונים ונאלצה להתמודד עם קונפליקטים רגשיים. עוד התפתחה המקצועיות של מוות והגדרת תפקידו, לעיתים לפי טרנדים חדשים או גישות מדעיות חדשניות. שני הדברים, אישיותו של מוות ואופן ביצוע עבודתו, השתלבו לעיתים והיו לגורם המניע עבור עלילות חלק מהספרים. השניים אף באו לידי ביטוי ב"ממלכתו של מוות", המקום בו שם הוא את משכנו כפי שמתואר בספרים. לכאורה הממלכה עצמה לא השתנתה כמעט במהלך הספרים, אך חלקים מסוימים ממנה, כמו גם דריה האחרים מלבד מוות עצמו, משקפים את השינויים שחלו בדמות.

בספרים מוצגים כל אלו כתוצרם של דבר אחד ויחיד, והוא תפיסת בני האנוש את מוות, כמושג וכדמות מיתולוגית. על כן אישיותו של מוות, אופן פעולתו במסגרת מילוי תפקידו ועיצוב ממלכתו או אופי דריה האחרים - כולם מהווים כלים ראשיים בידי הסופר להעביר מסריו בנוגע לטבע האנושי. האספקטים השונים עבור דמותו של מוות לרוב משקפים באופן אבסורדי את בני האנוש וחושפים אמיתות מסוימות, לטעם הסופר לכל הפחות, במערומיהן. הדבר ניכר בעיקר בדרך התמודדותו של מוות באישיותו המתפתחת או בדרישות המסתבכות והולכות של תפקידו, כמו גם מערכות היחסים שהוא מנהל עם שאר דרי ממלכתו. לעיתים המסר מתבהר בעקיפין, דרך התנהגותם של אלו האחרונים.

מוות (האישיות)

מוות הופיע לראשונה בספר "צבע הכשף", הראשון בספרי הסדרה. בספר זה, כמו גם המשכו הישיר "אור מופלא" (The Light Fantastic) דמותו של מוות, כמו גם החוקים תחתיה היא עובדת, מעט שונים מאשר בשאר ספרי הסדרה. בספרים אלו מוות מתעניין במיוחד באחד מגיבוריו הידועים האחרים של פראצ'ט, וגיבור שני הספרים - המכשף הלא מוצלח סתמרוח. מוות מנסה לרדוף אחריו, ואף מבקש לסייע לו כדי להגיע למקום ולמועד בו, לפי תוכניותיו, סתמרוח אמור למות. כאשר זה מסרב לסייע במותו שלו לפי התוכנית של מוות, מוות מתרגז ואף מקלל אותו. הבעת רגשות כזו התמעטה בספרים הבאים בסדרה, אם כי הופיעה לעיתים, כמו בספר הראשון אשר סבב סביב דמותו - "תרועת מוות" (Mort).

התמונה הכללית אשר נוצרת לעיני הקורא בדבר אישיותו של מוות היא לא כדמות אכזרית, אלא יעילה. מוות עצמו רואה את עבודתו כשירות חיוני לציבור. כאמור, דברים אלו לא היו נכונים בספר הראשון בסדרה, שם דווקא הודגמה אכזריות מקרית של מוות והוא אף הורג אחת הדמויות השוליות כבגחמה.

שינוי מהותי בהתנהגותו של מוות הורגש החל בספר "איש הקציר" (Reaper Man), הספר השני בו היווה דמות עיקרית. בספר מוות מורד ממעמדו ומוצא לפרישה לגמלאות, אשר משמעותה היא הפיכתו לאדם ובן תמותה בעוד שישות אחרת מתגבשת ותופסת את תפקידו. במשך תקופה זו מוות מבלה את זמנו כקוצר בחווה חקלאית, מתאהב מעט בבעלת החווה, מתיידד עם ילדה בת המקום ובכלל עובר תהליך בו הזדהותו עם המין האנושי הולכת וגוברת. עם זאת, עוד לפני כן מוות ניסה לחקור את האנושות, וכבר בספר "תרועת מוות" אנו מגלים כי אימץ ילדה קטנה בשם איזבל כבתו, לקח לעצמו משרת בשם אלברט ומבלה לעיתים את זמנו בחקר מנהגים אנושיים שונים. חקר זה, כפי שמתגלה בספרים מאוחרים יותר, שינה את מוות ויצר אצלו תכונות אנושיות, ובראשן הרצון לאהוב. בשל כך הוא שוכר שוליה, נער גמלוני בשם מורט, כדי שיחליף אותו כאשר מוות לוקח חופשה לחקור את האנושות.

בספר Soul Music, אשר עד כה לא יצא לאור בתרגום לעברית, אנו מגלים רבות על מוות דרך נכדתו המאומצת, סוזן - בתם של איזבל ומורט. סוזן, הנזכרת בביקור שערכה בממלכתו של מוות כילדה קטנה, מראה כיצד מוות ניסה למצוא חן בעיניה ולשמש לה כסבא אמיתי לכל דבר, דבר אשר לכאורה לא תואם את קווי האישיות העיקרים של מוות. יתרה מזאת - במהלך הספר מוות מנסה לשכוח את יגונו ואבלו על כך שנאלץ לקחת את נשמותיהם של איזבל ובעלה. הפגנת רגשות אלו, אשר נדמית כעומדת בסתירה לעיקרי הדמות, מוסברת באופן חלקי לאורך הספרים - בתחילה בהערות הסובבים את מוות, כי עקב סקרנותו "נדבק" ברגשות אנושיים ולאחר מכן באופן מפורש יותר. עם זאת, דברים אלו לא מסבירים מדוע זה מוות, אשר מלכתחילה לא הייתה אמורה להיות לו כל אישיות, מפגין בכלל סקרנות.

תשובה לכך ניתנת לבסוף על ידי מוות עצמו בספר ה-26 בסדרה, Thief of Time. בספר מוות מנסה לקבץ את ארבעת פרשי האפוקליפסה, שכן סוף העולם מגיע ועליהם למלא את תפקידם המיתולוגי וכדבריו - "לרכב". מוות נתקל באכזבה פעם אחר פעם, כאשר הוא מגלה שכל הפרשים לא מעוניינים לבצע זאת ומעדיפים לפרוש לגמלאות. לבסוף מסיק מוות בעצמו כי מכיוון שנוצרו ממוחותיהם של בני האנוש - כך גם שאבו מתוכם את רגשותיהם, כמו פחד או חוסר ביטחון. מוות עצמו לא משכיל להסיק זאת גם לגבי עצמו.

מוות (העבודה)

מוות כפוף לעזראל - ישות קוסמית נצחית שמתוארת הן כמרחב-זמן והן כ"המוות של כל היקום". פניו הם שעון עצום ממדים שבו המחוג הקטן משלים רק סיבוב אחד. תפקידו העיקרי של מוות הוא להסדיר את כל הקשור במוות בעולם הדיסק ובפרט לקחת את נשמות המתים וללוות אותן אל העולם הבא. למוות עוזרים רבים כמו מגפה, צרעת, שיטפון וגרדת. עם זאת, במסגרת עבודתו מוות מבצע לעיתים ביקורים אישיים, שבהם הוא מטפל באופן אישי בנשמתו של הנפטר ואף משוחח עמו. רק מכשפים, מכשפות, ילדים קטנים, אנשים בעלי מודעוּת גבוהה למה שבאמת קיים וחתולים יכולים לראות את מוות לפני שבא יומם. לפי הכללים, מוות מחויב לערוך ביקור אישי למכשפים, מכשפות ומלכים, אך הוא מטפל גם בפשוטי העם וזאת כדי לבדוק שהכל מתנהל כשורה. בעוד שאת רוב הנשמות הוא קוצר בחרמש, המלכים זוכים לטעם החרב. מוות מתנייד ממקום למקום באמצעות סוס לבן (חי) בשם בינקי (ראו בהמשך).

כאשר אינו נוטל נשמות של בני-אדם באופן אישי, מוות עסוק בהשגחה על שעוני החול ונגיעה באלה שזמנם אזל (ובכך לקחת את נשמתם של בעליהם). בכל בוקר מוות עובד על חיבור ההקשרים של הסיבתיות על מנת לדאוג שהמציאות מתנהלת כשורה. מדי פעם הוא יוצא לחופשה, דבר שלעיתים גורם לבלגן.

אף על פי שמוות עוסק בעיקר בהסדרת נושא המוות בעולם הדיסק, הוא עסוק גם בתפקידים אחרים שבהם הוא מוודא שעולם הדיסק פועל כשורה ושומר על האנושות. כך למשל, כל בוקר הוא עובד על חיבור ההקשרים של הסיבתיות על מנת לדאוג שהמציאות מתנהלת ללא סתירות. בספר תרועת מוות, מוות מספר שיש לו שיג ושיח עם האלים ושבסוף גם הם זוכים לביקורו. בספר מעשי קסמים מוות מתעקש שהמכשף איפסלור האדום לא יקבע את גורלו של בנו באופן מוחלט אלא ייתן לו הזדמנות לקבוע את גורלו בעצמו, מוות מסביר שקביעת גורל מוחלטת עלולה להרוס את עולם הדיסק ושבכל נבואה חייב להיות סדק או פרצה. כמו כן, מוות הוא אחד מחמשת פרשי האפוקליפסה של עולם הדיסק. בספרים "אבא חורף" (Hogfather) ו"גנב הזמן" (Thief of Time) מוות מגייס את סוזן (נכדתו) ועוזר לה לסכל את תוכניותיהם של משגיחי המציאות (בעברית תורגם למאזיני המציאות) להשמיד את עולם הדיסק ובפרט את האנושות.

ממלכתו של מוות

מוות חי בעולם חוץ-ממדי שבו לא קיים זמן אמיתי, אלא רק מעין-זמן (אין שם עבר, אין שם עתיד - רק הווה מוקדם יותר והווה מאוחר יותר) שאותו הוא בנה באמצעות העתקת הדברים שראה בעולם הדיסק. בגלל מגבלותיו היצירתיות כל הממלכה צבועה בגוונים שונים של שחור: כולל הצמחייה, המים, הפרחים והשמים. במרכז ממלכתו של מוות נמצא ביתו, בית מהודר בסגנון גותי ויקטוריאני המעוטר בעצמות וגולגולות, בית בו מוות עובד. הבית נקרא Mon Repos והוא יותר גדול מבפנים מאשר מבחוץ (כי מוות לא שולט באומנות של פרופורציות וסקאלה). הבית כולל חדר שינה אף על פי שמוות לעולם לא ישן (על פי הספרים, זאת כי כל בית צריך חדר שינה), ספרייה (שרובה מורכבת מאוטוביוגרפיות של כל היצורים החיים הנכתבות תוך כדי חייהם), חדר עבודה, כן למטריות המחזיק חרמשים וחדר מלא שעוני חול המייצגים את הזמן הנותר לכל יצור חי. בסוף הספר איש הקציר מוסיף מוות לממלכתו שדה דגן זהוב ענקי, זכר לימיו כקוצר בחווה של גברת פליטוורת'. באופן מפתיע שדה הדגן הוא בצבע זהוב לעומת שאר הממלכה שהיא בגוונים של שחור.

מוות מעסיק משרת, רב-מג גדול בשם אלברטו מאליך (בקיצור: אלברט), שפחד מהמפלצות והשדים שמחכים לו אחרי המוות ולכן סגר עסקה עם מוות בה הוא משרת אותו מחוץ לזמן במקום למות. מוות גם אימץ בת בשם איזבל, ולתקופה מסוימת שכר שוליה בשם מורט. השניים התחתנו והולידו בת בשם סוזן. כשהייתה קטנה, לקחו אותה הוריה לבקר את סבה והוא בנה לה נדנדה שעוברת דרך גזע עץ. כתוצאה מכך הוסר חלק הגזע המפריע לנדנוד, והחלק העליון של העץ נותר "מרחף" באוויר. הקשרים בין מוות לנכדתו לא היו טובים מאוד, מאחר שסוזן ניסתה להיות נורמלית, על אף שנולדה עם כוחות על-טבעיים (כמו היכולת לצאת מ"מעגל הזמן" או לעבור דרך קירות) הנובעים ממורשתו של סבה השלדי.

"משפחתו" של מוות

איזבל (Ysabell)

איזבל היא בתו המאומצת של מוות. היא אומצה על ידו לאחר שהוריה נהרגו כשניסו לחצות את "הקערה הגדולה" לדבריה מפני שמוות "חשב עליה צער". מכיוון שהזמן לא עובר בממלכתו של מוות איזבל נשארה בת 16 כבר 35 שנים. איזבל מתוארת כנערה גותית עם נטייה לדרמה וטרגדיה, כנראה בעקבות כל הספרים (שהם למעשה אוטוביוגרפיות של בני האדם החיים בעולם הדיסק) שהיא קראה ובהם מתוארות נערות יפות וצעירות המתאבדות בגיל צעיר בגלל אהבה נכזבת. היא מתעקשת להראות יפה, מסתורית ודרמטית - ולובשת שמלות בהתאם - אך פראצ'ט כותב שבעוד שנערות גותיות "חיות על אוויר" איזבל "חייה על שוקולד, הרבה שוקולד" - רמז לכך שמדובר בנערה מלאה. על פני השטח היא מתנשאת, מעליבה ומעצבנת, אך כשחודרים את המעטה הקוצני שלה מגלים את מעלותיה. איזבל די אוהבת את מוות, אביה המאמץ, ומכירה לו תודה, היא הודפת כל ביקורת נגדו בטענה שהוא "מאוד משתדל".

איזבל מופיעה לראשונה בספר אור מופלא, שם היא מנסה להרוג את סתמרוח במכת חרמש כדי שיישאר בעולמו של מוות ויארח לה חברה, אך תיבת המטען Luggage מצילה אותו. לאיזבל תפקיד נכבד בספר תרועת מוות, בו מוות שוכר שוליה, נער צעיר בשם מורט. מוות מנסה לשדך בין השניים בצורה עקיפה, אך נראה שמורט ואיזבל עסוקים בעיקר בלהחליף עלבונות אחד כלפי השני. לאט לאט היחסים ביניהם מתחממים והופכים משנאה הדדית להערכה ולבסוף לאהבה. התפנית מתרחשת אחרי שמוות לא חוזר מחופשתו, ועל מורט ואיזבל לתקן את המציאות: מורט לוקח על עצמו למלא את התפקיד של מוות בנטילת נשמות החיים בעוד שאיזבל מחברת את ההקשרים של הסיבתיות, מלאכה שלמדה ממוות, ובכך מונעת מעולם הדיסק לקרוס.

מאוחר יותר התחתנה עם מורט וילדה בת בשם סוזן, לפני שהיא ומורט מתו בתאונת כרכרה.

מורט (Mort)

מורט הוא השוליה של מוות. בספר תרועת מוות, מוות שכר את מורטימר (בקיצור: מורט) לעבוד אצלו כשוליה ואחר כך כממלא מקום בזמן שמוות יצא לחקור את האנושות. מורט, שנדרש לקחת את חייה של נסיכה יפהפייה, העדיף תחת זאת להצילה ובכך יצר בעיה במציאות. בסופו של דבר מוות שב לתפקידו וסידר את הבעיה. מורט פוטר מעבודתו והתחתן עם איזבל (בתו של מוות) והשניים הוכתרו על ידי הנסיכה קלי כדוכס ודוכסית של סטו-הליט. הם הספיקו להוליד ילדה בשם סוזן, לפני שמתו בתאונת כרכרה.

בתחילת הספר מורט מתואר כנער ג'ינג'י גמלוני ומגושם, "עם הרבה ברכיים שלא נמצאות במקומן הנכון" וחסר ביטחון עצמי. אחרי שמוות שוכר אותו בתור שוליה ומלמד אותו את סודות המקצוע, מורט מגלה בתוך עצמו עוצמות חדשות, ובהמשך - עם התגברות ביטחונו העצמי - הוא נהפך לפחות מגושם, ואף כמעט מצליח לנצח את מוות בדו-קרב. מוות תיאר את מורט כ"נלהב" ו"מהיר תפישה".

סוזן (Susan)

סוזן סטו-הליט

סוזן היא נכדתו המאומצת של מוות, בתם של מורט (לשעבר העוזר של מוות) ואיזבל (בתו המאומצת של מוות), הדוכסים של סטו-הליט. כתוצאה מייחוסה המשפחתי היא בעלת כוחות על-טבעיים, כולל נטייה טבעית למקצוע של סבה.

בצעירותה למדה בבית ספר יוקרתי לנערות בעיר קווירם, שנוסד במטרה לחנך נשים צעירות להיות חכמות ועצמאיות. היא אהבה במיוחד את שיעורי הלוגיקה והמתמטיקה ופחות את שיעורי ההיסטוריה. כבר אז היה ביכולתה להיעלם מתודעתם של אחרים כאשר לא רצתה שיבחינו בה.

סוזן היא נערה גותית חכמה, המוצאת לעצמה קריירה כאומנת ואחר כך כמורה, בניסיון לחיות חיים נורמליים. סוזן מתגלה כמוצלחת ביותר עם ילדים, בייחוד מאחר שהיא לא מזלזלת ביכולתם, אלא מאתגרת אותם. כמו כן היא נעזרת בכוחותיה לשם כך. טרי פראצ'ט תיאר אותה כ"מרי פופינס גותית".

למרות ניסיונה "להתגבר" על כוחותיה המוזרים (עצירת הזמן, שימוש בטון הדיבור של מוות, מעבר דרך קירות, זיכרון של העתיד וכו') היא מוצאת את עצמה משתמשת בהם שוב ושוב. למרות רצונה לשמור על ריחוק מסבה מוות, היא מודה שבסך הכול מדובר בטיפוס די חביב וטוב לב (באופן מטפורי כמובן).

כאשר יש צרות בעולם הדיסק והמשגיחים של המציאות מנסים להתנכל לחיים, מוות מזמן את סוזן לעזור, בדרך כלל באמצעות המוות של החולדות ועורבו המדבר קוות', זאת מאחר שבדרך כלל אסור לו להתערב ישירות (לפי החוקים). סוזן נרתמת להצלת העולם באי-רצון גדול, אך במהלך המסע לתיקון הדברים היא מגלה דברים חדשים על עצמה ועל סבה.

אלברט

אלברט היה מכשף גדול (בשם: אלברטו מאליך) שלא רצה למות (מאחר שחשש מכל השדים והמפלצות שמחכים לו אחרי המוות עקב כל הקללות שקיללו אותו מכשפים בכירים) והגיע להסדר עם המוות: הוא ישמש כמשרתו האישי בממד של מוות ובתמורה שעון החול המייצג את הזמן הנותר לו לחיות יקפא (כל עוד הוא נמצא בממלכתו של מוות). אלברט נוטה להיות ציני לגבי ניסיונותיו של מוות לפתח אישיות ולחקור את בני האדם ודואג כל הזמן שזה יפגע בכושר השיפוט של מוות ובביצוע עבודתו.

המוות של החולדות

המוות של החולדות (Death of Rats) נוצר בספר "איש הקציר", כאשר משגיחי המציאות שלחו את מוות לגמלאות וכל סוג חיים פיתח כתחליף מוות משל עצמו. בסופו של דבר, מוות החזיר אליו את כל "המוותים הקטנים", למעט מוות החולדות ומוות הפשפשים. מאז משמש מוות החולדות כבן לוויה למוות, כאשר הוא רוכב על עורב מדבר בשם קוות' (Quoth, פארודיה על "העורב" של אדגר אלן פו). דיבורו של מוות החולדות נשמע פשוט כ-SQUEAK ורוב בני האדם לא מבינים את דבריו, לכן הוא משתמש בעורב קוות' כמתורגמן. בספרי "עולם הדיסק", מוות החולדות ועורבו קוות' מטרידים לעיתים את סוזן, וזאת במטרה להפנות אותה אל סבה, מוות.

בינקי

בינקי הוא סוס הרכיבה של מוות, ונקרא כך כי מוות חשב ש"זה שם נחמד". בינקי הוא סוס חי ואמיתי. מוות ניסה סוסים שלדיים אך אלה נטו להתפרק. מוות ניסה גם סוסי אש אך אלה הציתו את האורווה ואת גלימתו.

בינקי חכם יותר מרוב הסוסים, וצבעו לבן טהור (במספר ספרים מצוין שבינקי הוא חריג לחוק הביולוגי של סוסים "אפורים"). בינקי יכול לעוף על ידי יצירת משטח קרקע עבורו ויכול לנסוע בזמן ואף לעבור דרך ממדים שונים, לעיתים תוך כדי השארת עקבות פרסה זוהרות בשובל נתיבו (פרסותיו יוצרו והותקנו על ידי ג'ייסון אוג, נפח לנקרסטיאני עם מיומנות מיתולוגית). פרט לכך הוא סוס רגיל. בינקי הוא לא בן אלמוות, אך כל עוד הוא בשירותו של מוות הוא לא מזדקן. בינקי זוכה לחלק מכוחותיו על ידי שיתוף עם יכולותיו ואיכויותיו של מוות: הוא הרבה "יותר אמיתי" מאשר דברים רגילים כמו קירות, מרחקים גדולים או זמן כך שהוא יכול להתעלם מהם.

בינקי זוכה לטיפול טוב ממוות והוא נאמן לו ולסוזן. כשסוזן הייתה קטנה מוות נתן לה סט מתנה של "My Little Binky" (פארודיה על צעצועי "הפוני הקטן שלי") אך הוריה החזירו את המתנה למוות מתוך חשש שזה יפריע לסוזן לגדול כילדה נורמלית.

עזראל

עזראל הוא ישות קוסמית עצומה שלמעשה מתפקדת כמוות של כל היקום.

מוות בספרי עולם הדיסק

בספר, המלל או הקול של מוות מאופיין בכך שהוא כתוב רק ב"אותיות גדולות" (Capital letters או ליתר דיוק SMALL CAPS) וללא מירכאות. קולו שנשמע רק לנפטר העתידי נשמע כקול רעם עמוק ומרטיט או כקול חריקות שלדים על קרקעית מרתף לח. בתרגום העברי המלל או הקול של מוות מאופיין בהדגשה בלבד וללא מירכאות.

הספרים אשר עוסקים במוות או במשפחתו ומציבים אותם כדמויות הראשיות נוטים להתעסק בשאלת תפקידו של המוות בחיים ובשאלת מקומו של הצדק בתחום זה. בנוסף עוסקים חלק מספרים אלה במלחמתם של המאזינים של המציאות נגד החיים של עולם הדיסק. המאזינים של המציאות (משגיחי המציאות, Auditors) הם יצורים אמורפיים וחסרי אישיות שמשגיחים על המציאות ומוודאים שהכל פועל בסדר לפי החוקים, וזו הסיבה מדוע הם שונאים את החיים היצירתיים והדי כאוטיים ומתנכלים פעם אחר פעם למוות, אישיות הנכבשת בקסמי האנושות, ולעולם הדיסק. למרבה האירוניה, מגינם הגדול של החיים כנגד המשגיחים הוא מוות בעצמו, כאשר הוא נעזר בנכדתו סוזן לעקוף את החוקים האוסרים על התערבות ישירה.

מוות מופיע כמעט בכל ספרי עולם הדיסק והוא אחד מהדמויות הפופולריות והאהובות ביותר על הקוראים.

סדרת מוות

סדרת מוות היא תת-סדרה של ספרי עולם הדיסק המתרכזת במוות ומשפחתו, סדרה זו כוללת את הספרים:

• תרועת מוות (Mort) – מוות לוקח לעצמו שוליה בשם מורט, אך האחרון מסתבך כאשר הוא חס על חייה של נסיכה יפהפייה ובכך משנה את ההיסטוריה, שלא שמחה במיוחד להשתנות. מורט נעזר בבתו המאומצת של מוות, איזבל, בניסיון לסדר את העניינים ולהציל את הנסיכה מגורלה, לפני שמוות יחזור ממסעו בעולם בני האדם וייקח את העניינים לידיו.
• איש הקציר (Reaper Man) – מוות זוכה לחיים אחרי שהוא מפוטר מעבודתו על ידי משגיחי המציאות. בזמן שהוא לומד על החיים דרך עבודה בחווה שכוחת אל, החוסר במוות יוצר בעיות רבות בעולם הדיסק, ומחליפו מתגלה כרודן שלא יודע לבצע את מלאכתו כראוי.
• מוזיקת נשמה (Soul Music) – מוזיקה חדשה ("מוזיקה עם אבנים", פארודיה על מוזיקת רוק) סוחפת את עולם הדיסק ואת מוות, המתאבל על מותם של איזבל ומורט (אותם נאלץ לקחת בעצמו אחרי שנהרגו בתאונת כרכרה), ועל סוזן, נכדתו, למלא את מקומו, בזמן שאלברט ומוות החולדות מחפשים את מוות שישיב את הסדר על כנו.
• אבא חורף (Hogfather) – משגיחי המציאות מנסים לחסל את אבא חורף (הגרסה של עולם הדיסק לסנטה קלאוס) במטרה לחסל את חיי עולם הדיסק, אך מוות מתערב ומחליף את מקומו לכבוד ליל שמירת החזירים, בזמן שסוזן מנסה להציל את אבא חורף ולהחזיר את הסדר על כנו.
• גנב הזמן (Thief of Time) – על סוזן וזוג נזירי היסטוריה - מטאטא רצפות חכם ומתלמד שנחשב לעילוי בזמן - למנוע את בנייתו של שעון כה מדויק שילכוד את הזמן ויהרוס את ההיסטוריה, בזמן שמוות מתאחד עם חמשת פרשי האפוקליפסה (אחד פרש לפני שהם התפרסמו) לקרב אחרון על עולם הדיסק.

פולחן האשקאנטה

פולחן האשקאנטה (באנגלית: Rite of AshkEnte) הוא טקס קסום עתיק שמזמן וקושר את מוות אל תוך מעגל ומונע ממנו לעזוב עד שהוא מקבל אישור המכשפים המזמנים. ברם, תיאור זה של תוצאת הטקס הוא בעצם "wishful thinking" מצד המכשפים, שכן בספר "אריק" מוות מופיע מחוץ למעגל ומאחורי המכשפים, ואילו בספר "איש הקציר" מכשף מעיר שמוות נשאר בתוך המעגל רק מטעמים אסתטיים. הטקס לא מכוון למוות עצמו, אלא למי שממלא את תפקיד המוות באותו זמן, למשל: מורט כמעט זומן למעגל, וסוזאן (נכדתו) זומנה ונקשרה. דבר זה לא השפיע על מוות עצמו.

מאחר שמוות מעורב מקצועית כמעט בכל דבר שמתרחש איפשהו בעולם הדיסק, המכשפים בדרך כלל מבצעים את הפולחן כדי לזמן את מוות שיסביר להם תופעות מוזרות ובלתי-מוסברות בדרך אחרת. הפולחן נעשה כאשר כל שאר הדרכים לברר את ההסבר נכשלו שכן רוב המכשפים החזקים הם די זקנים והם לא מעוניינים למשוך את תשומת לבו של מוות.

מוות עצמו שונא את הפולחן ושונא להיות מזומן מאחר שהוא תמיד מוזמן בזמן הכי גרוע מבחינתו, למשל כאשר הוא באמצע מסיבה.

ישנן תשע דרכים לבצע את הפולחן, אך שמונה מהן גורמות מוות מיידי ואת התשיעית קשה מאוד לזכור. אף על פי שהפולחן יכול להתבצע בידי שני אנשים עם שלושה מקלות קטנים, ארבעה cc של דם עכברים או אפילו עם ביצה טרייה ושני מקלות קטנים, המכשפים של עולם הדיסק מעדיפים לעשות זאת בדרך המסורתית, עם ציוד כבד הכולל נרות מטפטפים, אוקטוגרם מצויר על הרצפה, מחתה ועוד אמצעים של העל-טבעי. הם חושבים שזה לא מספיק "מכושף" אם זה לא מרשים מספיק.

בסדרת ספרי עולם הדיסק פולחן האשקאנטה בוצע מספר פעמים:

• בספר "אור מופלא" מוות זומן כדי להסביר למכשפים חזון המדבר על השמדת עולם הדיסק. מוות מסביר להם כיצד למנוע את האסון ואז חוזר למסיבה.
• בספר "תרועת מוות" אלברט חוזר לזמן קצר לעולם הדיסק ומזמן את מוות, שלקח חופשה, כדי ליידע אותו על הבלגן שיצר השוליה שלו מורט כאשר החליף אותו. כאשר הפולחן בוצע הוא כמעט זימן את מורט עצמו במקום את מוות.
• בספר "אריק", מוות זומן ונשאל על הפרעה מוזרה שהתבררה כסתמרוח.
• בספר "איש הקציר" כאשר מוות מפוטר על ידי מאזיני המציאות, בטקס הזימון מופיע אחד מהמאזינים במקום מוות כדי להסביר למכשפים את המצב.
• בספר "מוזיקת נשמה", כאשר מוות לוקח חופשה מהעבודה, הפולחן מזמן את סוזן, שתפסה את מקומו.

ראו גם

• האנשה של המוות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מוות בוויקישיתוף