לדלג לתוכן

ג'ו סקרבורו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ו סקרבורו
Joe Scarborough
לידה 9 באפריל 1963 (בן 61)
אטלנטה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
בת זוג
joescarborough.com
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית
3 בינואר 2001 – 5 בספטמבר 2001
(246 ימים)
6 בינואר 1999 – 3 בינואר 2001
(שנתיים)
7 בינואר 1997 – 3 בינואר 1999
(שנתיים)
4 בינואר 1995 – 3 בינואר 1997
(שנתיים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צ'ארלס ג'וזף סקרבורו (באנגלית: Charles Joseph Scarborough; נולד ב-9 באפריל 1963) הוא מנחה טלוויזיה אמריקאי, עורך דין, פרשן פוליטי ופוליטיקאי לשעבר. מנחה שותף של התוכנית "Morning Joe" (אנ') ב־MSNBC עם אשתו השלישית מיקה בז'ז'ינסקי ועם וילי גייסט (אנ'). בעבר הינחה את התוכנית "Scarborough Country" (אנ') באותה רשת. סקרבורו, חבר לשעבר במפלגה הרפובליקנית, היה חבר בבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המחוז הראשון של פלורידה בין השנים 1995 ל-2001. ב-2002 מונה ל"מועצה של הנשיא לכוח העבודה של המאה ה-21" והיה עמית אורח במכון הרווארד לפוליטיקה בבית הספר לממשל באוניברסיטת הרווארד.[1] נבחר ב-2011 בטיים 100 כאחד האנשים המשפיעים ביותר בעולם.[2]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקרבורו נולד באטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית בשנת 1963, בנם של מרי ג'ואנה (לבית קלארק) וג'ורג' פרנסיס סקרבורו, איש עסקים. יש לו שני אחים. ב-1969 עברה משפחתו למרידיאן, מיסיסיפי, ב-1973 לאלמירה, ניו יורק, וב-1978 לפנסקולה, פלורידה. סקרבורו למד בבית הספר התיכון הקתולי פנסקולה. הוא בוגר תואר ראשון בהיסטוריה מאוניברסיטת אלבמה ב-1985 ודוקטורט במשפטים מהקולג' למשפטים של אוניברסיטת פלורידה ב-1990. במהלך תקופה זו כתב מוזיקה והפיק דיסקים עם להקתו, דיקסון מילס, אימן כדורגל ולימד בתיכון. במהלך שנתו הראשונה בלימודי משפטים, כתב סקרבורו מחזמר "הבשורה על פי אסתר" על מטיפים אוונגליסטים בטלוויזיה. המחזמר הוצג לראשונה באוניברסיטת אלבמה וזכה לביקורות חיוביות.[3] מאוחר יותר הוצג המחזמר בפסטיבל שייקספיר של אלבמה.

קריירה משפטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקרבורו התקבל ללשכת עורכי הדין בפלורידה בשנת 1991[4] ועסק בעריכת דין בפנסקולה, פלורידה.

התיק המתוקשר ביותר בו עסק סקרבורו היה ייצוג זמני של מייקל פ. גריפין (אנ'),[5] שרצח את ד"ר דייוויד גאן ב-1993 כיוון שעסק בהפלות. אביו של גריפין היה חבר של חמו וחמותו של סקרבורו, והוא הסכים לייצג את גריפין עד שימצא ייצוג הולם.[6] סקרבורו ערך מספר הופעות בבית המשפט בזמן שייצג את גריפין ולאחר מכן הפסיק את הטיפול בתיק.[7] מאוחר יותר אמר (תרגום חופשי): "לא היה שום סיכוי שאני אשתתף במשפט אזרחי, שלא לדבר על משפט עם עונש מוות", בהתייחסו לכך שהתובעים דרשו שגזר הדין נגד גריפין יהיה עונש מוות.[8] עם זאת, סקרבורו סייע לגריפין בבחירת ייעוץ אחר מבין רבים שהציעו את שירותיהם, ועזר להגן על המשפחה מפני החשיפה התקשורתית פרו בונו.[9]

ב-1993 סייע להגשת עצומות והוביל מרד מס שביטל העלאה של שישים וחמישה אחוזים של הארנונה של פנסקולה.[10]

בית הנבחרים של ארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקרבורו ב-1995

בשנת 1994 נבחר סקרבורו לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הראשון של פלורידה (אנ'), והפך לרפובליקני הראשון שייצג את צפון מערב פלורידה (אנ') מאז תקופת השיקום שאחרי מלחמת האזרחים האמריקנית. המושב התפנה לאחר שהדמוקרטי ארל האטו (אנ') פרש אחרי 8 קדנציות. בבחירות הכלליות ניצח סקרבורו את המועמד הדמוקרטי, עורך הדין של פנסקולה וינס "ויני" ויבס ג'וניור, עם 61 אחוז מהקולות. זכייתו של סקרבורו חפפה לגל רפובליקני גדול שאפשר לרפובליקנים לזכות ברוב בבית הנבחרים, לראשונה מזה 40 שנה.

סקרבורו נבחר מחדש עם 72% מהקולות ב-1996, ב-1998 וב-2000.

קביעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2000, במהלך הקריירה שלו בקונגרס, קיבל דירוג של 95 אחוז לכל החיים מהאיגוד השמרני האמריקאי (אנ').[11] הוא חתם על החוזה עם אמריקה (אנ'). סקרבורו היה חבר בוועדת השירותים המזוינים (אנ'), מערכת המשפט, הרפורמה הממשלתית והחינוך. ב-1998 מונה ליו"ר ועדת שירות המדינה.[12]

סקרבורו היה אחד מקבוצה של כ-40 מחוקקים רפובליקנים טריים שכינו את עצמם "הפדרליסטים החדשים" (אנ') על שם כתבי הפדרליסט. סקרבורו נבחר למנהל הפוליטי של המחוקקים החדשים. הפדרליסטים החדשים קראו לקיצוץ גורף בממשלת ארצות הברית, כולל תוכניות " להפרטה, לוקליזציה, איחוד, [או] חיסול" של משרדי המסחר, החינוך, האנרגיה והשיכון ופיתוח עירוני. יו"ר בית הנבחרים, ניוט גינגריץ', פנה לסקרבורו לעמוד בראש כוח משימה רפובליקני בנושא חינוך, וסקרבורו הכריז: "המטרה שלנו היא להוציא כמה שיותר כסף, כוח וסמכות מוושינגטון ולהכניס כמה שיותר כסף, כוח וסמכות לכיתות." ג'ון קאסיץ', אז יו"ר ועדת התקציב של בית הנבחרים, אימץ את השפה של סקרבורו וסגר את מחלקת החינוך הפדרלית בהחלטת התקציב של בית הנבחרים של 1996. התקציב עבר בהצבעה של 238–193. סקרבורו והקבוצה מילאו תפקיד מרכזי בהפעלת לחץ על גינגריץ' לקיים את ההבטחה לאזן את התקציב הפדרלי.[13]

סקרבורו תמך במספר עמדות נגד הפלות בזמן תפקידו בקונגרס.[14] הוא הצביע בעד חוק נפגעי אלימות שטרם נולדו (אנ'), שהפך לפשע פגיעה בעובר במהלך ביצוע פשעים אחרים.[15]

סקרבורו נתן חסות להצעת חוק שתאלץ את ארצות הברית לפרוש מהאו"ם תוך תקופת מעבר של ארבע שנים[16] ולהחליפו בארגון בינלאומי של מדינות דמוקרטיות.[17] הוא הצביע בעד הפיכת התאגיד לשידור ציבורי (אנ') לעצמאי על ידי ביטול המימון הפדרלי. הוא גם הצביע בעד "חוק השימור של מדיקר של 1995", אשר חתך את הצמיחה החזויה של מדיקר ב-270 מיליארד דולר במשך עשר שנים. סקרבורו היה אחד הרפובליקנים הבודדים בבית שהצביעו נגד המאמצים של גינגריץ' לקצץ במימון מדיקאייד והרפובליקני היחיד במשלחת בפלורידה שהצביע נגד הקלות בתמלוגים לקידוחי נפט, שסקרבורו טען כ"רווחה תאגידית".[18] הוא הצביע נגד "חוק הגנת משרות לעסקים קטנים משנת 1996" (אנ'), שהעלה את שכר המינימום ל-5.15 דולר. לסקרבורו היה מאזן הצבעה שמרני בנושאים כלכליים, חברתיים ומדיניות חוץ, אך הוא נתפס כמתון בנושאי סביבה וזכויות אדם, כולל תמיכה בסגירת בית הספר של אמריקה והגנה על הטרוריסטית הנאשמת לורי ברנסון(אנ').[19] סקרבורו גם חבר למנהיגי זכויות האזרח במאמץ שנוי במחלוקת לשנות את שמו של רחוב פנסקולה ההיסטורי לרחוב על שם מרטין לותר קינג, ג'וניור.

בזמן שהותו בקונגרס, סקרבורו קיבל מספר פרסים, כולל "פרס ידיד משלם המיסים" מאת אמריקאים לרפורמת מס (אנ'); פרס "שומר העסקים הקטנים" מהפדרציה הלאומית לעסקים עצמאיים (אנ'); "פרס רוח הארגון" של לשכת המסחר של ארצות הברית (אנ'); "פרס גיבור משלם המיסים" מטעם האזרחים נגד פסולת ממשלתית (אנ'); ו"פרס זכויות שומר הגיל השלישי" מטעם עמותת 60 פלוס (אנ'). בשנת 1996, סקרבורו נאם בארוחת המועצה של אגודת ג'ון בירץ' בוודלנד הילס, לוס אנג'לס.[20]

סקרבורו היה אחד מ-228 חברי בית הנבחרים שהצביעו בעד הדחת ביל קלינטון בדצמבר 1998.[21]

חברות בוועדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפטרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2001, חמישה חודשים לתוך כהונתו הרביעית בקונגרס, סקרבורו הצהיר על כוונתו להתפטר כדי לבלות יותר זמן עם ילדיו. על התפטרותו אמר סקרבורו, "הבנתי שילדיי נמצאים בשלב קריטי של חייהם ואני מעדיף להישפט בסוף חיי כאבא מאשר כחבר קונגרס".[22] באוקטובר 2001 נערכו בחירות מיוחדות להחלפת סקרבורו. מאז שקל סקרבורו מספר פעמים לחזור לפוליטיקה.[23][24][25] בשנת 2017 עזב את המפלגה הרפובליקנית כדי להפוך לעצמאי.[26]

קריירה תקשורתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999, בעודו משרת בקונגרס, הקים סקרבורו את העיתון השבועי החינמי באזור פנסקולה "The Florida Sun". העיתון התמזג ב-2001 וכיום ידוע בשם "Independent News".

לאחר שעזב את הקונגרס, סקרבורו עבד כעורך דין סביבתי בפלורידה.[27]

Scarborough Country

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2003, התוכנית "Scarborough Country" (אנ') עלתה לשידור לראשונה כתוכנית פריים טיים לילית ב-MSNBC. התוכנית סיקרה פוליטיקה ותרבות פופולרית.

ב-2005 סקרבורו שידר את התוכנית מבילוקסי, מיסיסיפי מיד לאחר הוריקן קתרינה. לאחר שלושה ימים של דיווחים על המצב, קרא סקרבורו למצב באזור חוף המפרץ "לא פחות מביזיון לאומי".[28] ה"טיימס-פיקיון" כתב כי חוויותיו של סקרבורו "הכניסו אותו לרשימה הקצרה של אושיות רשת וכתבים שהמשימות שביצעו במהלך קתרינה ומיד לאחריה הוכחו כמצילות חיים".[29] בשל הביקורת שהשמיע סקרבורו על הנשיא בוש, קבע ה"סן פרנסיסקו כרוניקל" שסיקורו את קתרינה "הפך לצפיית חובה".[30] ההיסטוריון הנשיאותי דאגלס ברינקלי כתב בספרו על קתרינה, "המבול הגדול", כי "ג'ו סקרבורו עסק בעיקר בהרס לאורך חוף המפרץ... והאבחנה שלו לגבי הכשלים הייתה מדויקת מאד".[29]

רדיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בדצמבר 2008, סקרבורו ומיקה בז'ז'ינסקי החלו לערוך תוכנית רדיו של שעתיים בערוץ WABC (770 AM) בניו יורק.[31][32][33] ב-26 באפריל 2010, תוכנית הרדיו הוצאה "להפסקה", על מנת לפתח מחדש את הפורמט לתוכנית חדשה של שלוש שעות.[34] התוכנית לא חזרה.

Morning Joe

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקרבורו ב־Morning Joe עם המארחת המשותפת (כיום אשתו) מיקה בז'ז'ינסקי

במאי 2007 החל לארח את התוכנית "Morning Joe", אותה מארח גם כיום.[35]

"Morning Joe" היא תוכנית חדשות ושיחות אירוח של MSNBC המשודרת בימי חול מ-6 בבוקר עד 10 בבוקר שעון המזרח. התוכנית כוללת את סקרבורו המספק דיווחים ארגוניים ודיון בחדשות היום, בפורמט של פאנל עם המארחים המשותפים מיקה בז'ז'ינסקי ווילי גייסט. התוכנית כוללת דיונים מעמיקים שעוזרים להניע את השיחה הפוליטית של היום. הביקורות הראשוניות היו חיוביות. ה"ניו יורק טיימס" אמר שזה "לא דומה לשום דבר אחר בטלוויזיה הבוקר"[36] וב"אמריקן ג'ורנליזם ריוויו" אמרו שהתוכנית "קבעה את סדר היום לחדשות היום".[37]

בשנת 2007, הצטרף ראש עיריית ניו יורק מייקל בלומברג לגייסט, לבז'ז'ינסקי, לנשיא MSNBC פיל גריפין ולסקרבורו כדי לגזור את הסרט בסט החדש של Morning Joe בבניין קומקאסט.[38]

התוכנית הפכה פופולרית בוושינגטון והופיעה על המסכים בחדר הכושר של הקונגרס ובמטוסי הממשלה. סקרבורו סיקר את הבחירות והכנסים לנשיאות. בעקבות היכרות רבת שנים עם סקרבורו היה דונלד טראמפ מרבה להתקשר לתוכנית במהלך הקמפיין הראשון שלו לנשיאות. כמו כן, דווח כי הנשיא ביידן מתקשר לסקרבורו לעיתים קרובות כדי לקבל את דעתו של המארח בנושאים שונים. Morning Joe היא התוכנית האהובה על הנשיא, והיא משפיעה על הדמויות להן מקשיב ועל התנהלות הבית הלבן.[39]

על פי דירוג נילסן בשנת 2016, ל-"Morning Joe" היה את מספר הצופים הגבוה ביותר של MSNBC[40] סקרבורו הוא גם אורח קבוע בתוכניות החדשות של NBC ו-MSNBC והופיע ב"Meet the Press" מספר פעמים.[41]

בשנת 2023, "Morning Joe" הייתה תוכנית הבוקר מספר 1 בכבלים בניו יורק ובוושינגטון הבירה. ברמה הלאומית היא מדורגת במקום השני בכל הטלוויזיה בכבלים במשבצת הזמן שלה זו השנה השביעית ברציפות. באוגוסט 2023, Adweek דיווחה כי התוכנית הייתה תוכנית חדשות הבוקר הנצפית ביותר בכבלים.

הסכסוך עם טראמפ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסיו של טראמפ עם מגישי התוכנית morning Joe ובפרט ג'ו סקרבורו שהיו טובים בהתחלה הידרדרו למתקפות ארסיות במיוחד של טראמפ על סקרבורו ובז'זינסקי.[42]

ב-2015 ראיין סקרבורו את טראמפ כמועמד הרפובליקני לנשיאות ועצר את הריאיון בפתאומיות,[43] אך חידש אותו לאחר הפסקת הפרסומות.

במאמר ל"וושינגטון פוסט" באוגוסט 2016, סקרבורו טען שהמפלגה הרפובליקנית חייבת "לזרוק את דונלד טראמפ" כמועמד לנשיאות שלה. בהתייחס לדבריו של טראמפ על הילרי קלינטון והתיקון השני, כתב סקרבורו: "נחצה קו עקוב מדם שאי אפשר להתעלם ממנו. סוף סוף, דונלד טראמפ לא הותיר למפלגה הרפובליקנית שום אפשרויות מלבד לפעול בנחישות ולעצור את הרכבת הפוליטית הזו מלהרוס את הפסים לפני שמשהו נורא יקרה".[44]

ביוני 2017, סקרבורו ובז'ז'ינסקי היוו יעדים לציוצים של הנשיא טראמפ, שבתגובה לסיקורם את הממשל שלו, כינו את סקרבורו כ"פסיכו ג'ו" וכינו את בז'ז'ינסקי "מיקה מטורפת עם מנת משכל נמוכה", תוך טענה שהיא "דיממה קשות ממתיחת פנים" כאשר נתקל בה בעבר במאר-א-לאגו. הזוג הגיב במאמר ב"וושינגטון פוסט" שבו ציינו כי פקידי הבית הלבן אמרו להם שהנשיא יבטל מאמר שעמד לצאת ב"נשיונל אינקוויירר" אם הם יתנצלו בפני טראמפ על הסיקור השלילי שלו.[45][46][45][47][48] ציוציו של הנשיא זכו לביקורת ממחוקקים רפובליקנים רבים, כולל יושב ראש הבית פול ריאן, הסנאטורים ג'ון מקיין, סוזן קולינס, בן סאס, לינדזי גרהאם וליסה מרקאוסקי.[49]

טראמפ גם דחף תאוריית קונספירציה הכוללת "האשמות פרועות ורמזים נטולי עובדות"[50] בעקבות תקרית מתקופתו של סקרבורו בקונגרס. ב-20 ביולי 2001, בזמן שסקרבורו שהה בוושינגטון,[51] אחת מהעוזרות של סקרבורו, לורי קלוסוטיס, נמצאה מתה על רצפת משרדו בקונגרס בפורט וולטון ביץ', פלורידה.[52][53] נתיחה שלאחר המוות קבעה שאי סדירות במסתמי הלב שלא אובחנה גרמה לבת ה-28 לאבד את הכרתה יום קודם לכן, ליפול ולפגוע בראשה בקצה השולחן.[52][54] אמצעי התקשורת שעסקו בספקולציות לגבי המוות, קושרות אותו לעיתים קרובות עם התפטרותו של סקרבורו מהקונגרס, עליה הודיע במאי.[55] הטענה שסקרבורו היה מעורב במוות קודמה על ידי המו"ל מרקוס מוליצס ועל ידי יוצר הסרטים מייקל מור, שרשם את שם הדומיין JoeScarboroughKilledHisIntern.com.[56] מאז 2017, טראמפ החיה את השמועה שהופרכה וקרא לחקירה נוספת. ה"וול סטריט ג'ורנל", ה"ניו יורק פוסט" ו"דה וושינגטון אקזמינר" גינו את דבריו של טראמפ. "זה מדהים שיש לנו נשיא שמנסה לגרום למישהו להעמיד לדין את האדם שהוא מחשיב כמבקר הראשי שלו בתקשורת", הגיב סקרבורו ב-2020. "זה מה שפוטין עושה. זה מה שאורבן עושה. זה מה שאוטוקרטים עושים במשך מאות שנים".[51] במאי 2020, האלמן של קלוסוטיס כתב מכתב למנכ"ל טוויטר , ג'ק דורסי, והתחנן בפניו למחוק את הציוצים של טראמפ ואמר "הנשיא טראמפ צייץ ביום שלישי לכמעט 80 מיליון העוקבים שלו תוך שהוא רומז לשקר שהופרך שוב ושוב שאשתי נרצחה על ידי הבוס שלה, נציג ארצות הברית לשעבר ג'ו סקרבורו".[57] קארה סווישר המשיכה במאמר ב"ניו יורק טיימס" ב-26 במאי 2020, וקראה לטוויטר לנקות את הכתם של טראמפ.[58] באותו יום, טוויטר החלה לבדוק את הפוסטים של טראמפ ולהחיל אזהרות על הציוצים שלו בהם העלה טענות שגויות לגבי הצבעה בדואר.[59]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1986, סקרבורו התחתן עם מלאני הינטון. לזוג נולדו שני בנים[60] והם התגרשו ב-1999. בזמן שראיין את רוברט פ. קנדי ג'וניור ביוני 2005, הביע סקרבורו דאגה לגבי האפשרות שאחד מבניו סבל מנזק בעקבות חיסון. סקרבורו אמר, "לבני, יליד 1991, יש צורה קלה של אוטיזם שנקראת אספרגר. כשעסקתי בעריכת דין וגם כשהייתי בקונגרס, ההורים היו כל הזמן באים אליי, והם היו מביאים לי קלטות וידאו של הילדים שלהם, וכולם היו בערך בגיל של הבן שלי או צעירים יותר. אז משהו קרה ב-1989".[61]

באוקטובר 2001 התחתן סקרבורו עם אשתו השנייה, סוזן וורן, עוזרת לשעבר של מושל פלורידה ג'ב בוש ועובדת לשעבר בוועדת הקונגרס. בתם נולדה באוגוסט 2003; בנם נולד במאי 2008. סקרבורו וורן התגרשו בינואר 2013.[62]

נכון לשנת 2016 סקרבורו מתגורר בניו כנען, קונטיקט. בבעלותו גם בית בג'ופיטר, פלורידה.

בתחילת 2017, במהלך טיול לאנטיב, צרפת, התארס סקרבורו עם מנחת הטלוויזיה שלצידו מיקה ברזז'ינסקי. הזוג התחתן ב-24 בנובמבר 2018 בוושינגטון, די.סי, בטקס שהונחה על ידי אלייז'ה קמינגס.[63][64]

דעותיו הציבוריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2019, סקרבורו ספג ביקורת לאחר שפרסם ציוצי קונספירציה על מותו של ג'פרי אפשטיין, מולטימיליונר פיננסי אמריקאי ועבריין מין מורשע. סקרבורו צייץ בטוויטר: "בחור שהיה לו מידע שהיה הורס חיים של גברים עשירים וחזקים בסופו של דבר מת בתא הכלא שלו. כמה צפוי... רוסי".[65]

בינואר 2021, סקרבורו יצא נגד משטרת גבעת הקפיטול על כך שאפשרה את התקיפה בקפיטול של ארצות הברית על ידי תומכי דונלד טראמפ. הוא טען שמדובר במוסר כפול שכן אילו העבריינים היו שחורים או מוסלמים, סביר להניח שהם היו מטופלים בצורה קשה יותר.

סקרבורו הוא עיתונאי הידוע בתמיכתו בישראל לאורך השנים.[66][67] מאז המתקפה על ישראל באוקטובר 2023 תקף סקרבורו בחריפות את תפקודו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.[68][69][70][71]

ספרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סקרבורו הוציא את ספרו הראשון, "Rome Wasn't Burnt in a Day: The Real Deal on how Politicians, Bureaucrats and other Washington Barbarians are "failing America,[72] ב-4 באוקטובר 2005.
  • בספרו השני, "The Last Best Hope",[73] שיצא ב-9 ביוני 2009, סקרבורו התווה תוכנית שתעזור להנחות את השמרנים בחזרה לרוב פוליטי לאחר תבוסותיהם בבחירות אמצע הקדנציה ב-2006 ובבחירות לנשיאות ב-2008.
  • ב-12 בנובמבר 2013, סקרבורו הוציא את ספרו השלישי, "The Right Path: From Ike to Reagan, How Republicans Once Mastered Politics - and Can Again".[74]
  • ב-24 בנובמבר 2020, סקרבורו הוציא את ספרו הרביעי, "Saving Freedom: Truman, the Cold War, and the Fight for Western Civilization".[75]

פרסים וכבוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סקרבורו נבחר ברשימת האנשים המשפיעים ביותר בעולם לשנת 2011 טיים 100.
  • לצד מיקה בז'ז'ינסקי, בשנת 2012 נבחר סקרבורו ברשימת "שחקני כוח המדיה המובילים" של ואניטי פייר.
  • בשנת 2016, סקרבורו נכנס להיכל התהילה של הכבלים עם מיקה בז'ז'ינסקי.
  • בשנת 2017, הרווארד העניקה לסקרבורו ולבז'ז'ינסקי מלגת ביקור במכון לפוליטיקה של בית הספר הרווארד קנדי.
  • סקרבורו זכה עם בז'ז'ינסקי ב-2018 בפרס התיקון הראשון של קרן הרדיו הטלוויזיה הדיגיטלית של לאונרד זיידנברג על תרומה גדולה להגנה על חירויות התיקון הראשון.
  • בשנת 2022, סקרבורו, בז'ז'ינסקי ווילי גייסט זכו בתואר המשפיעים ביותר של Mediaite במדיה החדשות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ו סקרבורו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Gavel, Doug. "MSNBC'S Morning Joe Hosts Joe Scarborough and Mika Brzezinski Join Harvard Kennedy School's Institute of Politics as Fellows". Harvard Kennedy School. The President and Fellows of Harvard College. אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2017. נבדק ב-31 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "The 2011 Time 100". Time. 21 באפריל 2011. אורכב מ-המקור ב-24 באפריל 2011. נבדק ב-28 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ "'Scarborough Country' for May 27", NBC News Archives, 28 במאי 2004, נבדק ב-8 בספטמבר 2023 {{citation}}: (עזרה)
  4. ^ "Scarborough, Charles Joseph". Biographical Directory of the United States Congress. נבדק ב-18 במרץ 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ William Booth (11 במרץ 1993). "Doctor Killed During Abortion Protest". p. A01. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Barrett, Wayne (2009-06-05). "Barrett: Morning Joe Finally Breaks His Silence About Defending Abortion-Doc Killer". The Village Voice. נבדק ב-2023-08-28.
  7. ^ Berke, Richard L. (24 באוקטובר 1994). "The 1994 Campaign: The South". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Barrett, Wayne (1 באפריל 2008). "Bruise Brother". The Village Voice. אורכב מ-המקור ב-5 ביוני 2009. נבדק ב-22 ביולי 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ Kaczor, Bill (2 בנובמבר 1994). "Abortion an Unmentionable Issue in District Hit by Anti-Abortion Violence". Associated Press. נבדק ב-30 באוגוסט 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "The Miami Herald 10 Nov 1994, page 362". Newspapers.com (באנגלית). נבדק ב-2023-08-28.
  11. ^ "2000 U.S. House Ratings". אורכב מ-המקור ב-25 ביוני 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "MSNBC Host Highlights Blackburn Institute's 20th Anniversary Symposium". University of Alabama. 12 באוגוסט 2014. נבדק ב-24 באוגוסט 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Gray, Jerry (1995-12-29). "Battle Over the Budget: The Overview: Gingrich Returns to Fimer Stand on Budget Accord". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-08-28.
  14. ^ "Joe Scarborough on the Issues".
  15. ^ "Final vote results for roll call 89". clerk.house.gov. נבדק ב-7 בדצמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Not Dead Yet, web.archive.org, ‏1997-02-22
  17. ^ Lippman, Thomas W. (1995-11-06). "Florida GOP Freshman Moves to Scuttle the U.N." Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2023-08-28.
  18. ^ "GOP's Scarborough breaks with party on oil drilling". Tampa Bay Times (באנגלית). נבדק ב-2023-08-28.
  19. ^ Mary McGrory (1 ביולי 2001). "Captive Parents". The Washington Post. נבדק ב-4 בינואר 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ "Congress Today: A Speech by Freshman Congress Joe Scarborough". Podomatic. 29 במרץ 2023. נבדק ב-31 באוגוסט 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Roll Call: See How Your Representative Voted". 20 בדצמבר 1998. נבדק ב-1 בספטמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Kaczor, Bill (21 במאי 2001). "U.S. Rep Scarborough to resign". The Florida Times-Union. אורכב מ-המקור ב-24 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "'Scarborough Country' for March 9 – Morning Joe – NBC News". NBC News. 3 באוקטובר 2006. נבדק ב-22 במאי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Jeremy Wallace (9 בפברואר 2009). "Morning Joe or Sen. Joe". Sarasota Herald Tribune. נבדק ב-9 בפברואר 2009. {{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, August 2023)
  25. ^ Vigdor, Neil (16 ביוני 2015). "Scarborough ponders return to politics after MSNBC - Connecticut Post". Ctpost.com. נבדק ב-25 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ Cummings, William (11 ביולי 2017). "'Morning Joe' Scarborough is leaving the Republican Party". USA Today. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "Scarborough Country". NBC News. 30 באוקטובר 2003. נבדק ב-27 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "Katrina: Joe Scarborough Calls Situation A "National Disgrace"". www.adweek.com (באנגלית אמריקאית). 2005-09-02. נבדק ב-2023-11-20.
  29. ^ 1 2 Times-Picayune, Dave Walker, NOLA com | The (2009-11-19). "MSNBC's 'Morning Joe' comes to New Orleans to promote volunteerism". NOLA.com (באנגלית). נבדק ב-2023-11-20.
  30. ^ Goodman, Tim (2005-09-07). "In the madness of hurricane and its aftermath, TV is the..." SFGATE (באנגלית). נבדק ב-2023-11-20.
  31. ^ "Joe Scarborough & Mika Brzezinski Begin Radio Show Monday". TV Newser. 5 בדצמבר 2008. אורכב מ-המקור ב-7 בדצמבר 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ Stelter, Brian (5 בדצמבר 2008). "TV Decoder: 'Morning Joe' Hosts Add Radio to Routine". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ "Tom Brokaw is Joe & Mika's First Radio Guest". TV Newser. 8 בדצמבר 2008. אורכב מ-המקור ב-11 בדצמבר 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ Hinckley, David (26 באפריל 2010). "Joe Scarborough and Mika Brzezinski take 'brief hiatus' from radio show to develop new program". Daily News. New York. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ Weprin, Alex (24 בספטמבר 2007). "MSNBC Makes It Official: Dan Abrams, Morning Joe Join Lineup". Next TV. נבדק ב-27 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ STEINBERG, JACQUES (2008-06-05). "Joe Scarborough Is in His Prime With MSNBC's Morning Audience - NYTimes.com". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-13 באפריל 2014. נבדק ב-2023-12-20. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "American Journalism Review - Archives". ajrarchive.org. נבדק ב-2023-12-20.
  38. ^ "Morning Joe celebrating its fifth birthday". MSNBC. 15 בספטמבר 2012. נבדק ב-17 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ Thompson, Alex (2 פבר' 2024). "Inside Biden's Obsession with "Morning Joe"". Axios. נבדק ב-25 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  40. ^ "MSNBC Delivers Most-Watched Year Ever". NBC Media Village. נבדק ב-15 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ "MTP Guest Hosts for Sunday April 1". Arizona Daily Star. באפריל 2012. נבדק ב-1 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Patrick Doyle, Joe Scarborough Details Trump Falling Out: 'He Screamed at Me', Rolling Stone, ‏2017-06-29 (באנגלית אמריקאית)
  43. ^ Joe Scarborough hangs up on Donald Trump live on air, נבדק ב-2024-04-07
  44. ^ Scarborough, Joe (9 באוגוסט 2016). "The GOP must dump Trump". The Washington Post. נבדק ב-10 באוגוסט 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ 1 2 טראמפ ממשיך לתקוף את זוג המגישים: "הוא משוגע, היא סתומה כמו סלע", באתר כלכליסט, 1 ביולי 2017
  46. ^ אתר למנויים בלבד מנחת הטלוויזיה שטראמפ לעג לה: מדאיג שכל כך קל להשפיע על הנשיא, באתר הארץ, 30 ביוני 2017
  47. ^ "טראמפ איים שיפורסם עלינו תחקיר", באתר ynet, 30 ביוני 2017
  48. ^ אתר למנויים בלבד טראמפ על מנחת טלוויזיה: ראו שהיא מדממת ממתיחת פנים, באתר הארץ, 29 ביוני 2017
  49. ^ Daniella Diaz (29 ביוני 2017). "GOP lawmakers blast Trump's 'Morning Joe' tweets". CNN. נבדק ב-24 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ "Trump Pushes a Conspiracy Theory and Falsely Accuses a TV Host of Murder - The New York Times". The New York Times. 2020-05-27. אורכב מ-המקור ב-27 במאי 2020. נבדק ב-2023-12-20. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ 1 2 Baker, Peter; Astor, Maggie (26 במאי 2020). "Trump Pushes a Conspiracy Theory That Falsely Accuses a TV Host of Murder". The New York Times. נבדק ב-27 במאי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  52. ^ 1 2 "Stories from 2001 related to Scarborough aide Klausutis' death - Fort Walton Beach, FL". Northwest Florida Daily News. נבדק ב-28 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ Sarkis, Stephanie (24 במאי 2020). "Why Trump Falsely Accuses Scarborough Of A Death". Forbes. {{cite news}}: (עזרה)
  54. ^ Adair, Bill (28 באוגוסט 2001). "State: Aide found dead had said she felt ill". St. Petersburg Times. אורכב מ-המקור ב-16 באוקטובר 2008. נבדק ב-28 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ McLaughlin, Tom (11 בדצמבר 2017). "Trump tweet dredges up conspiracy theories about Joe Scarborough aide". NWF Daily News. {{cite news}}: (עזרה)
  56. ^ Mirkinson, Jack (17 ביוני 2015). "Remember When a Dead Intern Was Found in Joe Scarborough's Office?". Gawker. {{cite news}}: (עזרה)
  57. ^ ועכשיו: טראמפ מפיץ עלילות רצח בטוויטר, באתר ynet, 26 במאי 2020
  58. ^ Swisher, Kara (26 במאי 2020). "Twitter Must Cleanse the Trump Stain". The New York Times. נבדק ב-20 בדצמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ Breuninger, Dan Mangan,Kevin (2020-05-26). "Twitter fact-checks Trump, slaps warning labels on his tweets about mail-in ballots". CNBC (באנגלית). נבדק ב-2023-12-20.
  60. ^ "CNN 1998 Election Biography". CNN. 9 באפריל 1963. נבדק ב-22 במאי 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  61. ^ "A coverup for a cause of Autism? – Morning Joe – NBC News". MSNBC. 22 ביוני 2005. נבדק ב-22 במאי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  62. ^ "Joe Scarborough and Susan Waren divorce in January 2013". tmz.com. נבדק ב-16 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  63. ^ Firozi, Paulina (4 במאי 2017). "'Morning Joe' co-hosts Scarborough and Brzezinski are engaged". The Hill. נבדק ב-4 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  64. ^ Birnbaum, Emily (25 בנובמבר 2018). "Brzezinski and Scarborough tie the knot in secret wedding ceremony". The Hill (באנגלית). נבדק ב-26 בנובמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  65. ^ "MSNBC News Host Joe Scarborough Criticized For Tweeting Conspiracy Theories Following Jeffrey Epstein's Apparent Suicide". Newsweek. 10 באוגוסט 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  66. ^ JONATHAN TOPAZ, Scarborough explains Israel remarks, Politico, ‏31 ביולי 2014
  67. ^ Haaretz (2015-09-11). "WATCH: Joe Scarborough accuses the American left of anti-Semitic rhetoric on Iran deal". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2024-04-05.
  68. ^ אתר למנויים בלבד רפאלה גויכמן, ניסיתם להעלות את הסרטון על נתניהו לפייסבוק והוא נמחק? יש לכך סיבה (וגם פתרון), באתר TheMarker‏, 19 בדצמבר 2023
  69. ^ צפו: המראיין תהה על מימון חמאס באישור נתניהו - ברקת גמגם במשך 6 דקות, באתר ynet, 5 באפריל 2024
  70. ^ גמגומים בחסות ברקת: זאת התשובה שקיבל המגיש האמריקאי על מימון חמאס ע"י נתניהו, באתר מעריב אונליין, 5 באפריל 2024
  71. ^ Joe Scarborough Tears Into ‘Incompetent’ Benjamin Netanyahu, Declares Israeli PM ‘Responsible’ for October 7th Attack, Mediaite, ‏2023-12-13 (באנגלית)
  72. ^ "Rome wasn't burnt in a day". NBC News. 7 בספטמבר 2004. נבדק ב-14 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ Gillespie, Nick (12 ביולי 2009). "Book Review – 'The Last Best Hope – Restoring Conservatism and ..." The New York Times. נבדק ב-14 בנובמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  74. ^ Scarborough, Joe (12 בנובמבר 2013). "The Right Path". Random House. נבדק ב-27 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  75. ^ Scarborough, Joe (24 בנובמבר 2020). "Saving Freedom". HarperCollins. נבדק ב-25 בנובמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27ו_סקרבורו&oldid=39679361"