הארצה

המחשת אמן: הארצת כוכב הלכת מאדים, בארבעה שלבים.

הַאֲרָצָה (באנגלית: Terraforming) של כוכב לכת או של גוף יְרֵחי היא התהליך ההיפותטי של שינוי האטמוספירה, הטמפרטורה והאקולוגיה של הגוף, כדי שתנאים אלה יהיו זהים, או לכל הפחות קרובים, לאלה השׂוררים על פני כדור הארץ. כך יהפוך גרם השמים למתאים לאכלוס בני אדם. לעיתים משתמשים במונח הארצה באופן כללי יותר, באורח מוטעה, כמילה נרדפת ל"הנדסה פלנטרית".

מושגים קרובים או דומים למושג "הארצה" מושרשים הן ביצירות מדע בדיוני והן במדע העכשווי. המושג הלועזי הוא הלחם של המילים Terra (ארץ, בלטינית) ו־Form (עיצוב). המושג נטבע, ככל הנראה, בידי ג'ק ויליאמסון, בסיפור מדע בדיוני שפרסם בשנת 1942 במגזין "מדע בדיוני מדהים" (Astounding Science Fiction), אך הוא לא הראשון שהשתמש ברעיון זה. כבר ב־1930 סיפק אולף סטפלדון דוגמה לכך בסיפורו "בני האדם האחרונים והראשונים", המתאר שינוי שעבר כוכב הלכת נוגה לאחר מלחמה עם יושביו.

נכון לתחילת המאה ה-21, אין עדיין בידי בני האדם אמצעים טכנולוגיים או כלכליים הדרושים להארצתו של כוכב לכת או ירח אחר. על בסיס הידע שנצבר על פני כדור הארץ ידוע כי הסביבה הטבעית ניתנת לשינוי, ועם זאת עדיין לא ברור אם יש בכוחנו ליצור בכוכב לכת אחר ביוספרה פלנטרית פתוחה (שלא במרחב סגור), המחקה את סביבת כדור הארץ. במערכת השמש שלנו, מאדים נחשב בעיני רבים המועמד הסביר ביותר להארצה. האפשרות לחמם ולשנות את האטמוספירה שלו נחקרה רבות, ונאס"א אף ערכה דיונים בנושא. עם זאת, מסגרת הזמן הארוכה הדרושה להארצתו – והישימות של ביצועה המוצלח – הן עדיין נושאים לדיון. גם סוגיות אתיקה, לוגיסטיקה, כלכלה, פוליטיקה ומתודולוגיה הכרוכות בשינוי יזום של סביבת עולם זר נותרו פתוחות.

קורות המחקר העיוני והמינוח

במאמרו "כוכב הלכת נוגה" שפורסם בכתב העת "Science" ב־1961, הציע האסטרונום וסופר המדע הפופולרי קרל סייגן ליישם כלים של "הנדסה פלנטרית" על כוכב הלכת נוגה. סייגן העלה בדמיונו את זריעת האטמוספירה של נוגה באצות, שיסירו ממנה פחמן דו־חמצני, ובזה יצומצם אפקט החממה עד אשר תרדנה טמפרטורות פני הקרקע לרמות נוחות יותר. לפני שלושה מיליארד שנים הייתה אטמוספירת כדור הארץ מורכבת מדו־תחמוצת הפחמן. אצות כחוליות־ירקרקות יחד עם אידוי גובר של מים חברו יחדיו והביאו לשינוי הרכב האטמוספירה של כדור הארץ לתערובת של גז חמצן וגז מימן. תגליות מאוחרות יותר על אודות התנאים השׂוררים בנוגה העלו כי גישה מסוימת זו היא חסרת תוחלת, כיוון שמסתו האטמוספירית של כוכב הלכת נוגה רבה מכדי כושרו לעבדה ולכלאה בשדה כבידתו. אף אם היה אפשרי שאצות אטמוספיריות תשגשגנה בסביבה העוינת של האטמוספירה העליונה של נוגה, היה כל הפחמן המקובע במבנה האורגני משתחרר שוב כפחמן דו־חמצני ברגע נפילתו חזרה לאֲזורים הנמוכים, החמים יותר.

במאמר אחר, "הנדסה פלנטרית במאדים", שפורסם ב־1973 בכתב העת, דמיין סייגן גם את הפיכת סביבתו של המאדים לראויה לִמגורי אדם. אחרי שלוש שנים העלתה נאס"א באופן רשמי את נושא ההנדסה הפלנטרית במחקר, אך, לשם ההבדלה, נקטה את המינוח "אקו־סינתזה פלנטארית". המחקר קבע שאין שום מגבלה ידועה על היכולת לשנות את הסביבה הטבעית של מאדים. באותה שנה ארגן אחד החוקרים, ז'ואל לוין, את מושב הוועידה הראשון על אודות נושא ההארצה, שבזמנו כונה "מִדּוּל פלנטרי" (באנגלית: Planetary Modeling).

במרץ 1979 ארגן ג'יימס אוברג, סופר ומהנדס בנאס"א, את "הקולוקוויום הראשון להארצה", מושב מיוחד בנושא, שנערך במסגרת ועידת יוסטון למדְעי הירח ולמדעים פלנטריים. בספרו משנת 1981 הפיץ אוברג בָּרבים את עקרונות ההארצה ומונחיה, שנדונו באותו קולוקוויום. ב־1982 שימשה לראשונה המילה "הארצה" בכותרת מאמר שיצא לאור בעיתון – המאמר "הארצת המאדים" שכתב הפלנטולוג כריסטופר מק'קיי, לכתב העת של החברה הבין־פלנטרית הבריטית. באותו מאמר נדונה היתכנות יצירת ביוספרה בעלת כושר ויסות עצמי. בעקבות מק'קיי נקלטה המילה "הארצה" (בלועזית, כאמור) ונעשתה למונח המועדף המיוחס לתהליך.

ב־1984 פרסמו ג'יימס לאבלוק ומייקל אלאבי את הספר "הוֹרָקַת המאדים" (Greening of Mars). ספרו של לאבלוק היה לאחד הספרים הראשונים שתיארו שיטה חדשנית לחימום המאדים – הוספת פחמנים כלורו־פלואוריים לאטמוספירה. בעידוד ספרו של לאבלוק פעל הביופיזיקאי רוברט היינס מאחורי הקלעים כדי לקדם את נושא ההארצה, ותרם ללקסיקון המקצועי את המילה "ecopoiesis" (ביוונית "אקו" פירושו בית, ו"פויאסיס" פירושו יצירה).

החל מ־1985 פרסם מרטין ג'יי פוג מספר מאמרים על אודות הארצה. הוא גם ערך גיליון מיוחד ומלא על אודות ההארצה, שנכתב לכתב העת של החברה הבין־פלנטרית הבריטית ב־1991. ב־1999 הוציא לאור את ספרו "הארצה: הנדסת סביבות פלנטריות". פוג השתמש בהגדרות האלה להיבטים שונים הקשורים בהארצה:

הנדסה פלנטרית: שימוש בטכנולוגיה כדי להשפיע על תכונותיו הגלובליות של כוכב לכת.
גיאו־הנדסה: הנדסה פלנטרית כפי שהיא מיושמת בכדור הארץ בפרט. כולל עקרונות של מקרו־הנדסה העוסקים בשינוי של פרמטר גלובלי מסוים, כמו אפקט החממה, הרכב אטמוספירי, שטף הקרינה מהשמש.
הארצה: תהליך הנדסה פלנטרית, שנועד לשפר את כושרה של סביבה פלנטרית חוץ־ארצית להכיל חיים. היעד האולטימטיבי של הליך ההארצה הוא יצירת ביוספרה פלנטרית עצמאית ומתמידה, המחקה את כל הפונקציות המתקיימות בביוספרה של כדור הארץ ושתתאים לאכלוס אדם.
הנדסה אסטרופיזית: חזון של פעילות מוצעת, הקשורה באכלוס עתידי, שאמור להתבצע בקנה מידה גדול יותר מזה של הנדסה פלנטרית "קונבנציונלית".

פוג ניסח גם הגדרות עבור כוכבי לכת, לפי דרגות משתנות של התאמה לאכלוס אנושי:

עולם מתאים לאכלוס (HP - Habitable Planet): עולם בעל סביבה דומה מספיק לסביבת כדור הארץ, המאפשר אכלוס נוח וללא מגבלות בבני אדם.
עולם מתאים לחיים (BP - Biocompatible Planet): עולם בו מתקיימים הפרמטרים הפיזיים החיוניים לשגשוג חיים על פניו.
עולם פשוט להארצה (ETP - Easily Terraformable Planet): עולם שאפשר להתאימו בקלות יחסית להכיל חיים, ואף לאכלסו בבני אדם, ולשומרו במצב כזה תוך שימוש בשיטות של הנדסה פלנטרית, עם משאבים מוגבלים של חללית או משימת גישוש רובוטית מקדימה.

פוג מתאר את המאדים ככוכב לכת שנחשב בראשית ימיו כעולם מתאים לחיים, ושכיום לא משויך לאף אחת משלוש קטגוריות אלה במצבו הנוכחי, מכיוון שניסיון להאריץ את המאדים עשוי להיות משימה יחסית קשה יותר. מייסד "החברה למאדים", רוברט זוברין, טווה תוכנית לחזרה למאדים בשם "Mars direct" שאמורה לתקוע יתד במאדים, לשמור על נוכחות אנושית קבועה על פניו, ולתעל מאמצים להוצאתה אל הפועל, בסופו של דבר, של תוכנית הארצה.

הטעם העיקרי המצדיק ביצוע הארצה בעולמות אלה טמון באפשרות ליצור בהם מערכות אקולוגיות, היכולות, ברבות השנים, להתאימם למחיית אדם. עם זאת, מספר חוקרים גורסים כי בניית מושבות חלל היא גישה חסכונית יותר לכיבוש החלל. אם יימשך בקצב הנוכחי המחקר בננוטכנולוגיה ובתהליכים כימיים מתקדמים, ייתכן שיהיה אפשר להאריץ כוכבי לכת תוך מאות שנים ולא תוך אלפי שנים. מצד שני, ייתכן כי יהיה אפשר להתאים בני אדם גנטית, כך שלא יצטרכו לחיות בסביבת אטמוספירה של חמצן וחנקן ובשדה כבידה שווה בעוצמתו לזה של כדור הארץ. אם תאומץ גישה זו, יפחת הצורך להאריץ עולמות, ולכל הפחות, אפשר יהיה לבצע הארצה מוגבלת בהיקפה, המספיקה ליצירת ביוספרה טובה מספיק, שתסביר פנים לאותם בני אדם משובטים.

תנאים הכרחיים לקיום חיים

התנאי ההכרחי המוחלט היחיד לקיום חיים הוא מקור אנרגיה זמין. עם זאת, מעצם קיום המושג "כושר אכלוס של כוכבי לכת" משתמע כי בטרם יוכלו החיים לשגשג או בכלל להיווצר על פני שטחו של גוף אסטרונומי, עליו לעמוד בקריטריונים גאופיזיים, גאוכימיים ואסטרופיזיים לא מעטים. ענייננו נתון בפרט בצירוף הגורמים הסביבתיים המאפשרים התפתחותם ושגשוגם של בעלי חיים רב־תאיים מורכבים ולא רק אורגניזמים חד־תאיים על פני כוכב הלכת. המחקר והעיון בהיבט זה הם כיום מרכיב במדעים הפלנטריים ובמדע האסטרוביולוגיה החדש יחסית. קיימות אף תאוריות המתייחסות לגיל ולסוג הכוכב אותו מקיף כוכב הלכת האמור, ולא רק לתנאים הפלנטריים השוררים באותו כוכב לכת.

שלבי הארצה נוספים

כאשר הופכים התנאים השוררים בכוכב הלכת בו מתבצעת הארצה למתאימים לקיומן של מערכות ביולוגיות פשוטות מכדור הארץ, ניתן להתחיל "לייבא" אליו חיידקים, אשר יסייעו ליצור שם סביבה הדומה יותר לזו של כדור הארץ. בשלב הבא, ניתן לשתול בו גם צמחים ואלה יאיצו את קצב הפקת החמצן. בסופו של דבר, על פי המודלים התאורטיים הקיימים, כוכב הלכת יוכל להסביר פנים לצורות חיים מורכבות יותר ואף לבני אדם.

מועמדים להארצה במערכת השמש

מאדים

ערך מורחב – הארצת מאדים

המחשת אמן: מאדים לאחר תהליך הארצה על פניו. משערים כי אוקיינוסים בעומק של כ־2 קילומטרים עשויים לכסות את מישוריו הנמוכים של המאדים, אם וכאשר תתבצע בו הארצה.

בקרב הקהילה המדעית יש ספק האם תיתכן כלל הארצה של מאדים, ואם כן, עד איזו מידה יהיה האקלים בו יציב. ייתכן כי לאחר ביצוע הארצה על פניו, בטווחי זמן בקנה מידה גאולוגי, עשרות אלפי שנים או מיליוני שנים, יאבד המאדים שוב את המים והאטמוספירה שעל פניו, כנראה עקב אותם תהליכים ש"דרדרו" אותו למצבו הנוכחי. ואכן, הסברה הרווחת היא כי סביבתו של המאדים, בראשית ימיו, דמתה מאוד, באופן יחסי, לסביבת כדור הארץ - שכבה אטמוספירית עבה וצפופה ומים בשפע, שאבדו לאורך מאות מיליוני שנותיו הראשונות של המאדים. המנגנון העומד מאחורי דלדול זה במים ובאטמוספירה אינו ברור, אף כי הוצעו מספר מנגנונים שונים היכולים להסביר זאת. ייתכן כי בהיעדרה של מגנטוספירה העוטפת את המאדים, חלה הידלדלות אטמוספירית בהשפעת הרוח הסולארית, ולזאת חברה גם השפעתו של שדה הכבידה החלש של המאדים, שהגביר את קצב אובדן הגזים הקלים, מהאטמוספירה לחלל.

היעדר פעילות של טקטוניקת לוחות על פני המאדים היא גורם אפשרי נוסף לכך, כי אז לא ניתן להזין את המשך תהליך מיחזורם של גזים הכלואים במשקעים לאטמוספירה ובחזרה. ליבתו של המאדים, המורכבת ברובה מברזל, קיימה בעבר שדה מגנטי שעטף את המאדים. עם התקררות הליבה, נחלשה עוצמת שדה מגנטי זה. ייתכן כי היעדרם של שדה מגנטי ושל פעילות גאולוגית על פניו הן תוצאה של גודלו הקטן יחסית של המאדים, שאיפשר לפנים המאדים להתקרר בקצב מהיר יותר, יחסית לקצב ההתקררות האיטי של פנים כדור הארץ. עם זאת, תהליכים אלה עדיין אינם מוכרים בפרטי פרטים. חימום מחדש של ליבת המאדים נחשב לפתרון בלתי מעשי.

שיטה "פרקטית" אפשרית (אך ללא תוחלת טכנולוגית, כיום לפחות) היא להציב מעין עדשה מגדלת ענקית מעל לכוכב הלכת, כדי להמיסו, ואולי להחזיר את גלעינו למצב צבירה נוזלי. עם זאת, תהליכים אלה שתוארו מעלה, אינם ניתנים לביצוע בשנות חייהם של רוב צורות החיים, ואף לא במסגרת הזמן של קיום ציוויליזציה אנושית. ניתן למנוע את הידלדלותה האיטית של השכבה האטמוספירית, תוך ביצוע פעולות הארצה שגרתיות, במידה מתונה של פעילות. תהליך הארצת המאדים עשוי לכלול שני מרכיבים קשורים המזינים זה את זה: בנייתה של האטמוספירה וחימומה. שני התהליכים חוברים יחד והשפעתם זה על זה מתגברת - שכבה אטמוספירית עבה יותר, המורכבת מדו־תחמוצת הפחמן או מגזי חממה אחרים, עשויה לכלוא באטמוספירה אנרגיה רבה יותר שמקורה בשטף הקרינה של השמש, שבתורה גורמת לפליטה רבה יותר של גזי חממה לאטמוספירה וחוזר חלילה.

נוגה

כדי "להאריץ" את נוגה, צריך לבצע בו שתי תמורות עיקריות:

הסרת מרבית התכולה האטמוספירית של פחמן דו-חמצני. אטמוספירה זו דחוסה מאוד ושורר בה לחץ רב (9 מגה־פסקל).
הורדה משמעותית של הטמפרטורה על פני שטח הפלנטה, שהיא גבוהה מאוד, ביחס לכדור הארץ (500°C).

שני התהליכים קשורים זה בזה, מכיוון שהטמפרטורה הקיצונית השוררת בנוגה נובעת מאפקט החממה שנגרם כתוצאה מהאטמוספירה הדחוסה של כוכב הלכת. "העלמתו" של הפחמן הדו־חמצני מתערובת הגזים באטמוספירה עשויה לפתור גם את בעיית הטמפרטורה.

הירח אירופה

אירופה, אחד מירחיו של צדק, גם הוא מועמד פוטנציאלי להארצה. אחד מיתרונותיו הבולטים של אירופה הוא קיומם של מים נוזליים, תחת מעטה הקרח שעל פניו, אשר עשויים להיות לעזר רב, אם וכאשר יובאו אליו אורגניזמים מורכבים. הקשיים הם רבים; אירופה נמצאת בתחומיה של חגורת קרינה גדולת ממדים סביב צדק, ובן אנוש עלול למות ממנות קרינה קטלניות לאחר כ־10 דקות של שהות על פניו. כדי להתגונן מקרינה זו, תידרש בנייתם של מתקנים מחזירי קרינה, ולכל הדעות, מטלה זו היא בלתי מעשית כיום. בנוסף, אירופה מכוסה בקרח ויידרש לחממו וגם לספק חמצן לבנייתה של אטמוספירה, שתוכל לקיים גם ביוספירה.

גופים נוספים במערכת השמש

מועמדים נוספים לביצוע הארצה על פניהם, ככל הנראה בהיקף מוגבל או תוך הסתפקות בבניית חממות ענק (פארא־טרפורמציה), הם הירח טיטאן, כוכב הלכת חמה (התיישבות באזורים מסוימים בקטבים בהם לא חם מדי ולא קר מדי), הירח גנימד, הירח איו, הירח קליסטו, הירח של כדור הארץ, ואף כוכב הלכת הננסי קרס. עם זאת, לרוב הגופים האלה מסה קטנה מדי מכדי יכולת לקיים אטמוספירה העוטפת אותם לאורך זמן (אף כי אפשר, אך לא בוודאות, כי אטמוספירה שתעטוף אותם תשרוד במשך עשרות אלפי שנים, ותמולא מחדש באופן יזום, במידת הצורך). יתר על כן, להוציא את הירח, עולמות אלה, ברובם, מרוחקים במידה רבה כל כך מהשמש, עד שהמשימה לחממם במידה הדרושה תתגלה כקשה ביותר, אף יותר מניסיון לעשות כן במאדים.

איור מראה אפשרי של הירח מוארץ, כפי שהוא עשוי להראות בתצפית מכדור הארץ

בטרם הארצה - חממות ענק

קיימת גם גישת ביניים (Paraterraforming), לפיה אפשר ליישב כוכב לכת לפני שננקטות בו פעולות הארצה, או במהלכן. גישה זו מכונה באנגלית "Worldhouse Concept", והיא מערבת את בנייתו של מתחם חממה כיפתי גדול ממדים, סגור ומבודד, על פני כוכב הלכת. ברבות השנים, גדלה אוכלוסיית החממה ואפשר להרחיב עוד את המתחם. הכיפה אמורה להיות שקופה ויכולה להתנשא לגבהים של קילומטר אחד או יותר מעל פני השטח. בטרם מאכלסים את הכיפה, דוחסים לתוכה אטמוספירה מלאכותית המאפשרת נשימה. התקרה מקובעת בנקודות עגינה, המופרדות במרווחים מתאימים, ומהן נמתח מערך כבלים ותחתן מוצבים מגדלי מתיחה, התומכים יחד בכיפה. יש הטוענים כי הטכנולוגיה הדרושה לבנייתה של כיפה כזו כבר קיימת מאז שנות ה־60.

לגישת חממות הענק יתרונות רבים יותר מאלו שטמונים בגישה "המסורתית" (הארצה כוללת), ואחד מהם הוא התשואות המיידיות למשקיעים; חממת הענק מכסה אמנם בתחילה שטח יחסית קטן (נאמר, בסדר גודל של עיר), אך יתרונה הוא בכך שניתן לאכלסה כבר מלכתחילה. יתרון נוסף טמון בכך שהיא מאפשרת התפשטות מודולרית, המותאמת על פי צורכי המחייה המשתנים של אוכלוסיית הכוכב. בנוסף, בבנייתן של חממות ענק נדרשת דחיסה של גאזים לנפח שהוא יחסית קטן וגם מתאפשרת בקרה יחסית קלה של התנאים האטמוספיריים המלאכותיים בתוככי החממה. לעומת זאת, בתהליך הארצה מלא, כאשר יוצרים סביב כוכב לכת שכבה אטמוספירית, נדרשת אספקה של כמויות גדולות ביותר של גזים.

עוד יתרון בגישת ה"Worldhouse Concept" טמון בפוטנציאל לבנות כיפות כאלה גם בגופים שמימיים בעלי מסה קטנה ביחס לזו של כוכבי לכת או ירחים (לדוגמה, אסטרואידים). גופים כאלה אינם יכולים לקיים שכבה אטמוספירית דחוסה דיה, מפאת פוטנציאל גרביטציוני יחסית נמוך סביבם.

קיימים גם חסרונות, ואחד מהם הוא הדרישה להתמיד בפעילות מתמשכת של בנייה ותחזוקה. במידה מסוימת, אפשר לצמצם את העלויות הכרוכות בכך, תוך שימוש בשיטות ייצור אוטומטיות והנחלה של הרגלים ומנגנונים מתאימים של תחזוקה ותיקון. בנוסף, ברורה פגיעותה של חממה כזו לכשלים חמורים במקרה של פרצה משמעותית, אף שאפשר לצמצם סיכון זה על ידי נקיטה בבידוד אגפים ובצעדי בטיחות אקטיביים. כמו כן, קיים הסיכוי לפגיעות מטאורים, בהיעדר שכבת מגן של אטמוספירה חיצונית, היכולה לשרוף מטאורים בעת מעופם לפני פגיעתם בפני השטח.

סוגיות אתיות

מתקיים שיח פילוסופי בתחומי הביולוגיה והאקולוגיה בשאלת אתיות ביצוע הארצה בעולמות אחרים. בצד מצדדי תהליך ההארצה אנשים דוגמת רוברט זוברין, מרטין ג'י פוג וריצ'רד ל. ס. טיילור הסבורים כי חובתה המוסרית של האנושות לדאוג להתאמתם של עולמות אחרים למחיה, תוך עידוד המשכיות תהליכי התמרה אקולוגית בידי אורגניזמים, גם בסביבות מחיה מעבר לזו שבכדור הארץ. אלה גם מעלים את האפשרות להרס סביבתי מוחלט בכדור הארץ, אם האנושות לא תשנה את דרכיה ביחס לסביבה. ועל כן, בטווח הארוך, אפשר כי תישארנה שתי אפשרויות בלבד - יצירת מקלט לצורות החיים הארציות בעולמות אחרים, או לחלופין הכחדות מוחלטת של אלה. בכל מקרה, מציינים מצדדי הרעיון, הארצתם של כוכבי לכת עקרים אינו מעשה שגוי מוסרית, בהיעדר סביבה אקולוגית להתערב בה ולשנותה. הוגי דעות זהירים יותר גורסים כי הארצה היא בגדר התערבות בלתי אתית בטבע, ולאור עברה רווי המחדלים של האנושות בשמירת הסביבה בכדור הארץ, מוטב לאדם להימנע מהתערבות בסביבתם של כוכבי לכת אחרים. יש גם הוגים, דוגמת כריסטופר מק'קיי, המצדדים בגישה של פשרה, הטוענת כי הארצה היא אתית, במידה סבירה, רק בתנאי שנקבע בוודאות כי אין מתקיימים בכוכב הלכת הזר תהליכי חיים משלו; אם כן, לא זו בלבד שאסור לנו לנסות לעצב את כוכב הלכת לצרכינו, אלא אף נדרש מאיתנו להתאים את סביבתו לטיפוח צורות החיים הילידיות שעל פניו.

סוגיות כלכליות

העלות ההתחלתית של מיזמים מעין אלה עשויה להרקיע שחקים. הטכנולוגיה הדרושה עדיין לא קיימת וגם לא אפשרית מבחינה כלכלית. ג'ון היקמן הצביע על העדר זווית ראייה כלכלית בשיטות ההארצה התאורטיות הקיימות, וגם התריע מפני גישה אופטימית מדי כלפי מודלים אלה. היתכנותם הכלכלית של מיזמים מעין אלה תלויה בגישה חופשית ובלתי מוגבלת למשאבי החלל הבלתי נדלים, אף שכרוכה בכך השקעה התחלתית גבוהה (ראו לדוגמה - מעלית חלל).

מבין המצדדים ביישוב החלל, יש הטוענים כי את ההשקעה הכספית הדרושה להארצת המאדים או נוגה אפשר למצער לנצל ליצירתם של מרחבי מחיה מרווחים יותר במושבות חלל. אלה טוענים כי ציוויליזציה שפיתחה את היכולת לחיות בחלל יכולה לשרוד בכל מקום במערכת השמש, ולעומת זאת, בחירה בהארצתם של כוכבי לכת משמעותה הגבלת תחום המחייה. יש הסבורים כי הארצתם של כוכבי לכת היא ביטוי של "שוביניזם פלנטרי".

סוגיות פוליטיות

להארצתו של כוכב לכת עשויות להיות לא מעט השלכות, כגון שאלת הבעלות על השטח החדש בכוכב הלכת המדובר. בין טוענים אפשריים לריבונות כזו ניתן למנות ממשלות, ארגונים בינלאומיים (דוגמת האו"ם), תאגידים או המתיישבים עצמם. יישובים כאלה עלולים להיות בלב סכסוכים בינלאומיים בין מדינות הטוענות לריבונות על שטחים אלה. יריבות בין מדינות היא גורם מעצב רב חשיבות עבור מיזמי חלל.