תשליך

יהודים מבצעים תשליך בראש השנה. ציור מאת אלכסנדר גיירימסקי

תשליך הוא טקס תפילה יהודי לראש השנה. במהלך תפילת ה"תשליך" משליכים המתפללים באופן סמלי את חטאיהם למקור מים זורמים. הטקס כולל עריכת תפילה על יד מקור מים, ומקורו במאה ה-15 באשכנז. יש מי שמסמיכים מנהג זה לדברי הנביא מיכה: ”וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם”.

מקור המנהג

מנהג התשליך לא מוזכר בכתבים יהודיים לפני המאה ה-14 ואף לא בשולחן ערוך או בספר הזוהר, אך במאה ה-2 ציין טרטוליאנוס כי היהודים עורכים תפילה בציבור על שפת הים ביום הכיפורים, שניתן לראות בה מנהג דומה. היו חוקרים ששיערו שמקורו של המנהג בפולחן כנעני עתיק, בו הושלכו חטאי העם לממלכתו של רהב אל הים והנהרות כדי להסתירם מהאל הראשי, וקישרו בין טקס זה לטקס שילוח השעיר לעזאזל, בו הושמו חטאי העם על ראש תיש שנשלח למדבר, ממלכתו של עזאזל.

בתקופת הגאונים התקיים בערב ראש השנה מנהג שמזכיר שילוב של התשליך עם מנהג הכפרות: היו מסובבים מעין עציצים אישיים סביב ראשיהם של בני הבית ומשליכים אותם לנהר.

...בתשובת הגאונים מצאתי שעושין חותלות מכפות תמרים וממלאין אותם עפר וזבל בהמה. ועשרים ושנים או חמישה עשר יום לפני ראש השנה, עושין כל אחד ואחד לשם כל קטן וקטנה שבבית. וזורעים לתוכן פול המצרי או קיטנית וקורין לו פורפיסא וצומח. ובערב ראש השנה נוטל כל אחד שלו ומחזירו סביבות ראשו שבע פעמים ואומר "זה תחת זה, וזה חליפתי, וזה תמורתי" ומשליכו לנהר.

— רש"י, מסכת שבת, דף פ"א, עמוד ב'

מקור התשליך המקובל הוא בקהילות אשכנז ונראה שמקורו במאה ה-15. יש חוקרים המשערים שמנהג התשליך נוצר אצל יהודי אשכנז בהשפעת מנהג דומה שידוע שהיה נהוג בקרב הנוצרים שבעיר קלן שבגרמניה במאה ה-14. המנהג לא מופיע בראשונים מלבד ספר המנהגים לרבי אייזיק מטירנא והמהרי"ל, אחד מגדולי פוסקי יהדות אשכנז, שהזכירו:

מה שנוהגים לילך בראש השנה אחר הסעודה אצל ימים ונהרות, להשליך במצולות ים כל חטאותינו, משום דאיתא במדרש זכר לעקידה שעבר אברהם אבינו בנהר עד צוארו ואמר "הושיעה ה' כי באו מים עד נפש" והוא השטן שנעשה כמו נהר לעכב אותו מן העקידה.

החל מהמאה ה-16-17 התקבל המנהג כמעט בכל הקהילות הספרדיות בהשפעת רבי חיים ויטאל ששיבח את המנהג. בור מים מיוחד לאמירת תפילת תשליך נמצא בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם. בית כנסת זה נבנה בשנת 1675, ויש המוכיחים מכך שכבר אז היה המנהג מוכר וידוע גם בין הספרדים. אך יש סוברים שהבור לא נבנה לצורך מנהג התשליך, אלא כפריט עיצובי, כי בית הכנסת נבנה בתוך רובע התעלות של אמסטרדם, ואין שום בעיה למצוא שם מקור מים לתשליך.

גם אצל קהילות איטליה נתקבל מנהג זה.

תיאור המנהג

תפילת תשליך בראש השנה, בפארק מרום נווה ברמת גן

מבנה המשמש לתפילת תשליך, בכניסה לבית הכנסת "בית יוסף", בשכונת מקור חיים בירושלים.

הולכים ביום הראשון של ראש השנה, אחרי הצהריים, לשפת הים או לנהר, בעדיפות למקום שבו מצויים דגים, ומתפללים שם תפילה מיוחדת ששמה תשליך, שהיא בקשה להשלכת העבירות אל מצולות ים, על-פי הפסוק ”...וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם” (מיכה ז', יט). בקרב חלק מעדות הספרדים מכנים את התפילה "ותשליך" ולא "תשליך" כפי הניסוח בפסוק. מקובל לנער את שולי הבגדים כסמל להתנערות מהעוונות.

מקום התשליך

הולכים למקום שבו ישנם דגים משום שבני ישראל נמשלו לדגים. דגים מהווים סימן ברכה ש'אין עין הרע שולטת בהם' 'ושיפרו וירבו כדגים'. בספר חמדת ימים מובא טעם המתייחס למים – להמתיק את הדין של ראש השנה באמצעות חסד, שכן מים מסמלים בקבלה חסד. יש מנמקים שכפי שהדגים נשפטים על ידי הדייג ורשתו, כך נשפטים בני ישראל בראש השנה על ידי הקב"ה.

במקומות שבהם לא היו מקווי מים קרובים, נהגו להכין בור מים מיוחד בחצר בית הכנסת לאמירת תפילת תשליך. במקומות אחרים נהוג לעלות למקום גבוה שממנו צופים על המים, או במקרה הצורך להסתפק בפתיחת ברז המים בכיור בית הכנסת ולומר על מים אלו את התפילה. בקרב יהודי כורדיסטן היה מנהג לקפוץ למים עם הבגדים, לאחר אמירת התשליך. חלקם הסתפקו באמירת התשליך כשהם עומדים על רפסודות בנהר חבור.

זמן התשליך

במקרה שהיום הראשון של ראש השנה חל בשבת, נהוג בקהילות האשכנזיות, האיטלקיות וחלק קטן מן הספרדיות (כגון בגאורגיה) לדחות את אמירת תשליך ליום השני של ראש השנה, בשל החשש שיטלטלו את מחזורי התפילה אל מחוץ לתחום העירוב. ברם, ברוב הקהילות הספרדיות נהוג לומר תפילה זו אפילו בשבת. חלק מהקהילות החסידיות נוהג לקיים את המנהג בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.

התפילה המלווה את התשליך

התפילה לקוחה מתוך פסקת הסיום של ספר מיכה (מיכה, ז', י"ח–כ'). זו תפילת נחמה וגאולה שנכתבה בזמן גלות בבל, וצורפה לספר של הנביא מיכה (שניבא במאה ה-8 לפני הספירה) כדי לשוות סיום חיובי לנבואותיו.^{[דרוש מקור]}

מִי-אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעֹבֵר עַל-פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא-הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי-חָפֵץ חֶסֶד הוּא. / יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲו‍ֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם. / תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם.

התנגדות למנהג

בחלק קטן מהקהילות הספרדיות לא התקבל המנהג (למשל בקהילה הספרדית של צאצאי האנוסים בלונדון), כמו גם אצל רוב יהודי תימן. הגר"א לא היה הולך לנהר או לבאר לומר תשליך, וכך אכן נוהגים הפרושים צאצאי תלמידי הגר"א בירושלים. גם ר' יחיאל אפשטיין, בספרו ערוך השלחן ממליץ שלא לנהוג כך, וכן רבי אליהו מקאליש, האדר"ת ואחרים.

לקריאה נוספת

• דניאל שפרבר, מנהגי ישראל, ג, ירושלים ה'תשנ"ה, עמ' קיט–קכא.
• משה דוד הר, "ענייני הלכה בארץ ישראל במאה השישית והשביעית לספירת הנוצרים", תרביץ, מ"ט (ה'תש"ם), עמ' 72, הערות 51–52.
• ישי רוזן-צבי, ההיסטוריה הסודית של חגי ישראל, כנרת, זמורה - מוציאים לאור, 2023, הפרק "תשליך", עמ' 47–56.

קישורים חיצוניים

• הרבה פרופ' דליה מרקס, / שיעור על התשליך, סדרת שיעורים על הימים הנוראים, בית אביחי, אתר יו טיוב
• הרב גרשום הרפנס, ‏תשליך, באתר "דעת"
• תשליך, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• הרב אליעזר מלמד‏, תשליך, באתר פניני הלכה
• תשליך, באתר משרד החינוך
• תפילת תשליך בפארק הלאומי ברמת גן, סרטון באתר יוטיוב
• רחל דרוק, תשליך – משליכים ומתאחדים, באתר בית התפוצות, ספטמבר 2016
• תשליך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מידע על תשליך בקטלוג הספרייה הלאומית

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.