אלווים

אלווים
Alevilik (בטורקית)

ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
(קפריסין הטורקית)
שפות
טורקית, טורקמנית, כורדית, אוזבקית, אזרבייג'נית, אורדו, אלבנית, בוסנית
דת
אסלאם

אלווים (בטורקית: Alevilik, Anadolu Aleviliği, Kızılbaşlık) הם קבוצה דתית אדוקה ותת-אתנית יוצאת-אסלאם המרוכזת בעיקר בטורקיה.

האלווים מתייחדים בדתם, הנחשבת לפלג התריסרי של האסלאם-השיעי. היא אינה מוכרת על ידי המוסלמים-הסונים כחלק מהאסלאם באמונות, זרמים ותרבותיות שונות. ישנם אלווים טורקים, כורדים וערבים, ומכל קבוצה אתנית אליה הם משתייכים, הם נבדלים ממנה מבחינה תת-אתנית.

האלווים נרדפו במשך מאות שנים בידי הרוב המוסלמי-סוני בקרבו חיו עקב אמונתם. האלווים היו נתונים לא פעם גם לאלימות קשה. בבתי הספר התלמידים האלווים לא נחשבו כמוסלמים ולא השתתפו בשיעורי הדת. האלווים פועלים כנגד אפליה זו. האלווים הערבים קרובים מאוד לעלווים בסוריה ומקיימים איתם קשרי משפחה ותרבות.

היסטוריה

מוצאם של האלווים אינו ברור, אך ההנחה המקובלת היא כי הם התפלגו בשלב זה או אחר מתוך העלווים.

ישנן ארבע קבוצות מרכזיות של אלווים בטורקיה:

1. אלווים-בקטשים שלפי כמה הערכות מספרם נע בין 10 ל-12 מיליון איש.
2. אלווים דוברי-ערבית הנמצאים בדרום טורקיה. מספרם בטורקיה הוערך ב-1995 בין 800,000 למליון. כמעט כל הערבים בטורקיה הם אלווים וכן להם זיקה גם לעלווים של סוריה. רובם מרוכזים במדינת האטיי שעד 1939 הייתה חלק מסוריה.
3. אלווים הדוברים בדיאלקט טורקי המעורבב עם מלים וביטויים מהשפה האזרית, החיים באזור העיר קארס שבאזרבייג'ן.
4. אלווים טורקים-כורדים, מרוכזים בלב אנטוליה במחוז דֶרסים (Dersim, שבימינו נקרא Tunceli Province), המהווים כשליש מאוכלוסיית הכורדים בטורקיה.

האלווים ברפובליקה הטורקית

אלווים בטורקיה

עם תום מלחמת העולם הראשונה והקמתה של טורקיה לא נשארו באנטוליה מיעוטים גדולים. במדינה הטורקית היה לכאורה שוויון אזרחי ופוליטי. המהפכה הכמאליסטית, סימנה את תחילתה של תקופה חדשה בהיסטוריה של האלווים. היחס העוין המסורתי כלפיהם מצד המדינה השתנה עם פעולות החילון של אטאטורק בהן הם תמכו בכל לב. בין השנים 1924 - 1938 הממשלה הרפובליקנית ביטלה את כל המכשולים בדרך לשילוב הדרגתי של האלווים בחברה הטורקית. האלווים תמכו בהפרדת הדת מהמדינה וייחסו כבוד רב לאטאטורק עד כי הם מקיימים פולחן לכבודו המורכב מאלמנטים דתיים. האנשים הפשוטים בכפרים היו משוכנעים כי הייתה ברית הדדית סודית בין אטאטורק לאלווים. תופעה זו מסמנת שינוי משמעותי בהיסטוריה של הקהילה ש הדימוי העצמי שלה במשך מאות שנים היה מבוסס על התנגדות לרשויות המדינה ומוסדותיה. זה נמשך כל עוד המדינה עצמה נשארה נאמנה לעקרונות החילון שנקבעו על ידי אטאטורק. לא פלא כי בכניסה לבית אלווי ניתן לראות לא פעם תמונות של האימאם עלי ושל הקדוש חאגי בקטש ולי לצד ציור של אטאטורק.

בשנת 1928 עם ביטול הסעיף בחוקה שהכריז כי האסלאם הוא דת המדינה הטורקית נעשה צעד נוסף בכיוון החילון והדת הפכה לעניין אישי. הדבר תאם לתפיסת האלווים את הדת כאיזוטרית. באופן מסורתי הדת היא עבורם עניין שבלב. שנות מלחמת העולם השנייה הביאו להתגברות האוטוריטאריות של המדינה וזו השפיעה מצדה על מעמד המיעוטים. המשטר הכמאליסטי, שנקט מדיניות חלונית קשוחה, אטאטיזם כלכלי קיצוני, לא תאם תמיד את האינטרסים והלוך רוחם של בני המיעוטים. הצלחת המפלגה הרפובליקנית בשנת 1950 הייתה ניצחון למיעוטים והפרידה מן הכמאליזם הנוקשה נמשכה ואף גברה עם עלות הדמוקרטים לשלטון, דבר שתאם בהחלט את מאווייהם של המיעוטים, המוסלמים כמו גם הלא-מוסלמים.

האלווים תמכו ברפובליקה, כמו שתמכו בעקרונות היסוד של החילוניות והלאומניות, משום שזה נראה להם האמצעי הטוב ביותר כדי להתגבר על מעמדם הנחות כמיעוט דתי. העידן החדש הציע למעשה לאלווים להתקדם ברמה החברתית, הכלכלית והפוליטית במדינה בתנאי שלא ידגישו בציבור את זהותם הדתית הנבדלת. אבל, החסרונות של הרפובליקה לאלווים היו כפויים לרפובליקה עד לשנת 1960 . כש דור חדש גילה שהמרקסיזם הוא אמצעי טוב הרבה יותר להשגת שוויון, החלו רבים מהאלווים לחפש דרכים מדיניות חדשות.

בין שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 התקיימה הגירה גוברת מן הכפר אל העיר בשל חוסר תעסוקה, מצוקה כלכלית וחוסר תקווה ממשית לשינוי. כל אלה, בתוספת השפעת תנועות מהפכניות רדיקליות מרחבי העולם, החלו נותנות בהדרגה את אותותיהן בזירה הפוליטית. הדבר התבטא, בעיקר בסוף שנות ה-60, בקבוצות מחתרת רדיקליות ומיליטנטיות מימין ומשמאל. הכפריים דיברו על זמנים יותר קשים מבחינת מים ושדות, אנשים היו מאבדים אפילו ציוד חקלאי בעיקר בחשד שנגנבו. הם אמרו גם שהיה קשה יותר למצוא אדמה לעבד, והיו גולשים לטריטוריה של כפרים אחרים. כל זה היה מוביל לעיתים קרובות לוויכוחים והידרדרות מצבים לאלימות, דבר שירד בצורה משמעותית בימינו. הקשר המתגבר של הכפריים עם העולם החיצוני הפחית את ההומוגניות של האנשים בקהילה. מה שעוד הפחית את האלימות זה היעדר התחרות בעסקי החקלאות ועלייה בשיתופי הפעולה כדי ללמוד דרכים להצליח בעולם החיצוני.

עד לתחילת שנות ה-80, האלווים לא היו על המפה הטורקית, אך מאז הקהילה חוותה תקומה מסיבות שונות, חברתיות ופוליטיות, בין הוצאה לאור של חומרים תקשורתיים, עד למעבר האנשים לערים הגדולות, והרדיפה אחר עתיד כלכלי ומשגשג. במושגים כללים אפשר לצמצם את הגורמים הפוליטיים לשלוש סיבות:

1. הנפילה של התנועה הסוציאליסטית שהייתה פופולרית בקרב הדור הצעיר והבינוני שחלק גדול מהם היו גם בתנועה השמאלנית.
2. עלייתה של תנועה אסלאמית פוליטית בטורקיה.
3. הבעיה הכורדית מאחר שהרבה אלווים הם כורדים, אז הנטייה הייתה להזדהות דרך הזרם הפוליטי.

ההתחדשות של העדה, היא להיות בעלת חשיבה דמוקרטית, חילונית ופרוגרוסיבית.

מאז אמצע שנות ה-90, כתוצאה מהתחזקותה של התנועה האלווית החדשה, לעומת ביקורתיים לגבי היחס שלהם כלפי הכמאליזים הפכו למיעוט חזק. לאחר הכורדים, האיסלמיסטים ואפילו חלקים של צבא הפנו גבם לכמאליזם. נותרו הקבוצה היחידה החברתית להגן על קולקטיב זה. בזמן שכל הכפריים נהנים מטקסים אלו, רוב המשתתפים משתייכים יותר לפלג השמאלי החברתי הדמוקרטי שהיה דומיננטי בין 1970 ל־1990. מדגישים את האוניברסליות של האלווים בכך שזה מתמקד באדם או באנושות, והדרך המתאימה לחיות בעולם המודרני. עניין זה לא הפסיק להתקיים אחרי שהפלג הדמוקרטי החברתי הפסיד בבחירות 1999, ובנוסף עזיבתם של הרבה נציגים של הקהילה.

לאחרונה כמה מהבכירים בדת האליווית התייחסו לעצמם כאל דת האסלאם האמיתית. מבחינה דתית האלווים קרובים יותר לשיעים, אך בפוליטיקה יותר לסונים. עוד קבוצה שמנסה לשחרר את האלווים מהמסורת הרגילה זוהי קבוצה של מאמינים חילוניים. מעבר לקבוצות אלו ישנן גם שתי קבוצות שמנסות לגשר בין המסורת הרגילה לדור החדש. בכל המקרים חוזר העניין של המוצא של כל אלווי, מאין הגיע. הדידיים של האלווים תמיד מתגאים בזה שהם צאצאים של הנביא מוחמד ושנים עשר האימאמים, מה שנותן להם סמכות מוחלטת לכל עניין. הדור החדש מדבר על הפצתה של הדת, בכוונה להגיע למקומות חדשים שבהם אנשים לא אלווים ילמדו על האלווים, ויגיעו למצב של להתגאות במעבר של אותם נוצרים או סונים לאלווים.

אורח החיים האלווי והאמונה האלווית מתאימים באופן כללי יותר לחיי הכפר, המבודדים והמרוחקים מכל צורה של שלטון, לפי כללים עצמאיים נוקשים. אולם כיום כל מי שרוצה ומאמין יכול להצטרף לאלווים. הצמיחה של הדור החדש, והדרך בה הצעירים מחליטים לבסס את אמונתם אינה קשורה למה שהדדיים (מנהיגים רוחניים) מציעים, ולכן כוחם של אלה דעך וכמעט נעלם.

מאז תחילת המאה ה-21 חלה מגמה של נישואים מחוץ לקבוצה, במיוחד בקרב גברים ש למדו באוניברסיטאות או חיו באזורים אחרים של טורקיה. נישואים כאלו מקובלים כל עוד לא מדובר בנשואים של נשים מחוץ לקבוצה, שכמו אצל קבוצות אחרות אינם מקובלים.

האלווים נוטים לתמוך בצד השמאלי של המפה הפוליטית בטורקיה. עם זאת יש אנשים באזורים כפריים (בדרך כלל בני משפחות של אלווים בולטים) שתומכים במפלגות שמרניות "מפלגת נתיב האמת" (שנות ה-90).

דת

הדת האלווית היא דת יוצאת האסלאם-השיעי והיא סודית, והאלווים אינם מפרסמים את כתבי הקודש שלהם. רוב האלווים אינם יודעים הרבה על תוכנם של כתבי הקודש או של התאולוגיה האלווית, הנשמרים בידי מעמד מצומצם של שותפי סוד. בגיל 15 או 16 מקבלים הבנים האלווים שיעורי דת, אך עליהם מוטל להחליט האם הם רוצים להמשיך בלימוד הדת, להיות תלמידיו של שייח', ולהתחיל בדרך ארוכה ללימוד סודות הדת האלווית. בכך ובדברים נוספים קיימת הקבלה בין האלווים לבין דתם של הדרוזים.

ישנם שישה עקרונות אמונה של האלווים:

1. אמונה באל אחד: האלווים מאמינים כי האל הוא השליט, קובע הכל, הכל בידיו. המטרה שלהם היא לעמת את אמונתם עם אמונה של קבוצות דתיות אחרות. האמונה שלהם היא כי מי שעושה מעשים טובים אלוהים יגמול לו בחיי נצח בגן עדן. העונש של הכופר, לעומת זאת, הוא שרפה לנצח בגיהנום.
2. אמונה במלאכים: האלווים מאמינים במלאכים טובים ורעים. האלווים מאמינים במלאך גבריאל שהוא השליח של אלוהים לנביא מוחמד במהלך הורדת הקוראן. עם זאת מרביתם לא מאמנים בקיום העל-טבעיות ואומרים כי השטן קיים^{[דרושה הבהרה]}.
3. אמונה בכתבי קודש: האלווים מדברים על ארבעה ספרים קדושים – תורה, בשורה, תהילים, וקוראן. ספרים אלו שייכים לדתות המונותואיסטיות כלומר: היהדות, הנצרות והאסלאם. כמעט כל האלווים אומרים כי ארבעת ספרי הקודש היו "השלחה מן השמים אל נביאים מסוימים: תורה למשה, תהילים לדוד, הבשורה לישו, והקוראן למוחמד". הם מאמינים כי הספרים הקדושים הם התגלות אלוהית וההתגלות האחרונה הייתה בקוראן. הקוראן אם כך, מכיל את שלושת הספרים הקודמים. האלווים בדרך כלל קוראים את הקוראן בטורקית ולא בערבית כדי להדגיש כי חשוב לאדם להבין את מה שהוא קורא.
4. אמונה בנבואה: האלווים מאמינים בנביאים המוזכרים בקוראן שהם אנשים שנבחרו על ידי האל לזמנים מסוימים: משה, דוד, ישו ומוחמד אלה שקיבלו את ספרי הקודש מהשמים. מאמינים בנביאים אחרים: נוח ואברהם. האלווים מאמינים שהנביאים הם ייצוגים אנושיים של האל. הם בעיקר מאמינים ומחשיבים את מוחמד וישו כנביאים האחרונים. ישו- כמו כל הנביאים האחרים נחשב למשיח. הם מאמינים שהוא נולד למריה הבתולה והנס הוא תחייתו מהמוות. מחשיבים אותו כי הוא פעל נגד הכופרים בימיו. יש גם כמה אלווים שמאמינים שישו הוא האדם השני שהגיע לכדור הארץ כמו המהדי האמאם השנים עשר. מוחמד- האלווים מאמינים במוחמד שהוא הנביא האחרון והוא המקלט של הקוראן ובן דודו של עלי.
5. אמונה ביום הדין: האלווים מאמינים שאלוהים ישפוט האנשים על ביצוע הפולחן הדתי במהלך חייו, אם אדם הוא צדיק ומאמין הוא יכנס לגן עדן ואם לא הוא יכנס לגיהנום לנצח.
6. אמונה בגורל: האלווים מאמנים כי אלוהים שופט את הכל וקובע הכל, הוא המקור של הטוב והרע.

מיסטיקה

האלווים מאוד קשורים לדת ובכל דבר בחיים הם תמיד חוזרים לשורשי הדת בזיקה חזקה למיסטיקה. פרשנות זאת נקראת "סופיות" (סוּפיזם), בדומה לשאר הזרמים באסלאם. האלווים מאמינים בעלי ומחשיבים אותו כערך עליון ומחשיבים גם את קרב כרבלא, ושנים עשר האימאמים. אך הם לא רואים עצמם כשיעים והם מרגישים שהם מרוחקים מהשיעה של איראן.

הדרכים של האלווים לחזרה בתשובה נקראות "ארבעה דלתות וארבעים רמות":

1. "חוקי הדת".
2. " דרך הרוחניות".
3. "ידע רוחני וקישורים רוחנים".
4. "האמונה הרוחנית".

כל רמה בתוך הדלת נקראת "מקאם" על מנת לחזור בתשובה על האלווים לעבור בדלת הראשונה ולהמשיך להתקדם בכל הדלתות הבאות כדי לקבל הסמכה רוחנית שהיא עמוקה ומבוססת. אצל האלווים האדם האידיאלי הוא אדם הקשור לדת ויש לו זיקה מיוחדת אליה, וכל הזמן הוא ממשיך בהשלמות הנפש בצדק, אבל הניתוח העכשווי לאדם השלם זה ששולט בכל הדחפים והצרכים שלו וזה שמשווה בין בני האדם ומשרת את האינטרסים של האחים. נקודה חשובה במיסטיקה האלווית שאדם המגיע לרמה של צדק האומנות: שקיפות, מציאות ואלוהית. הם חוזרים ומספרים את הסיפור של מנסור אל-חק שכינה את עצמו "אני הצדק."

התייחסות האלווים ליסודות האסלאם והאמונה בהם:

1. התפילה: בתפילה של האלווים מתקיימת מערכת יחסים עמוקה עם מנהיג רוחני עד לדרגת הסופיות (סוּפיזם) ויש להם מנהגים שונים "חאג' בקטש ולי". יש להם מנהגים שונים בתפילה רוקדים ושרים ביחד גברים ונשים, וטקסים שלא מתקיימת באסלאם.
2. צום: האלווים בדרך כלל בצום בחודש רמדאן אבל הם מקיימים צום בשנים עשר הימים הראשונים של חודש מוחרם, ש מגיע עשרים יום אחרי חג הקורבן. הם בדרך כלל צמים שלושה ימים בחודש פברואר.
3. אל-שהאדתין: "אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא השליח של אללה", אמירה הנדרשת מכל מוסלמי אבל האלווים הוסיפו לאמירה זו את האמירה "עלי הוא השליח של אלוהים והוא נאמן למוחמד."
4. נדיבות (זקאת): אין נוסחה קבועה מהסכם צפוי נדבות בין האלווים. השיטה הנפוצה לצדקה היא באמצעות תרומת מזון, הקרבת בעלי חיים, תרומת כסף לעניים ולתמיכה בדת, פעילות חינוך וסיפוק מלגות לסטודנטים.
5. עלייה לרגל: ביקור בקבר הקדוש חאג' בקטש ולי במטרה להתנקות רוחנית ולזכות לברכה רוחנית לעצמך ולאחרים. עלייה זו מתקיימת בכל שנה ב-16 באוגוסט.

חגים

• סמאח: ריקוד פולחן המאופיין בסיבובים וריקודים משותפים לגברים ולנשים כאחד בליווי מוזיקה מסוימת. סמאח היא חלק בלתי נפרד של הטקס "סים" (Cem). מסמל את דחיית העצמי ואיחודו עם אלוהים.
• צום חודש מוחרם: האלווים צמים בדרך כלל ב-12 הימים הראשונים בחודש מוחרם. ותחילתו 20 יום אחרי חג הקורבן. האלווים צמים ב-12 ימים אילו מהזריחה עד לשקיעה. יש אנשים שמתנזרים בדרך שהם גם לא שותים מים כל היום ולילה שהם צריכים הנוזלים בלילה, במהלך הצום הם נמנעים מכל הנאה או מנוחה. צום מחרם מצוין לזכר מות חוסיין (בן עלי) בקרב כרבלא.
• עשוראא: בסיום הצום של מוחרם יש סעודה מיוחדת הנקראת עשוראא בה אוכלים מבחר גרעינים, אגוזים ופירות. יש המון מנהגים ששיכים לחגיגות אלה לזכר הצלת צאצאי חוסיין זין-אלעבדין בקרב כרבלא, ש המשיכו את השושלת של הנביא מוחמד.
• צום היזיר: חלק גדול מהאלווים צמים שלושה ימים באמצע חודש פברואר לכבוד היזיר, כי הם מאמינים בעל-טבעיות האל ששלח את הייסורים לאורך כל ההיסטוריה.
• חג הקורבן: מקריבים כבש ומחלקים אותו לשאר האנשים כחלק מהחגיגות של הקורבן. האלווים גם מקריבים כבש ומשתתפים בסעודות לזכר יקיריהם שמתו. לפי המסורת קוראים לו קורבן עבד מוסא. אנשי הכפר האלווים מתאספים פעם בשנה בחודשי החורף כדי להקריב קורבן (כבש), וכדי לבקש רחמים וברכות מהאל. האלווים המתגוררים בערים מתאספים במסגדים כדי לבצע משימה זו. הם מבקרים אחד את השני ומשתתפים בסעודה של בשר כבש ואורז, לצד משקה יוגורט בשם "איירן".
• אל-נירוז: חג החל ב-21 במרץ. חג זה ידוע אצל האלווים כיום החידוש, הפיוס, וכן כתחילת האביב. יש גם המאמינים כי זה יום הולדתו של האמאם עלי; שזה יום החתונה של עלי ופאטמה; כי זה היום בו הוציאו את יוסף מהבאר; או אף יום בריאת העולם.

אלווים לעומת עלווים

ראו גם – עלווים

שתי הקבוצות התפלגו מהאסלאם השיעי אך הם שונים בשמם, במנהגיהם ובאמונתם. האלווים נחשבים כיותר קרובים לשיעים מאשר העלווים, שעליהם נטען לעיתים קרובות שהם למעשה בני דת נפרדת. האלווים התבססו בטורקיה (כעשרים אחוזים מהאוכלוסייה), בעוד העלווים התבססו באזור סוריה של ימינו ומהווים פחות מרבע אחוז מהאוכלוסייה הטורקית.

העלווים נחשבים בעיקר בעיני הסונים ככופרים לכל דבר, היות שהם מאמינים בהתגלמותו של האל בבני האדם, על פי העלווים האל התגלם בבני אדם במשך שבעה שילושים קדושים לאורך ההיסטוריה, בדומה לנצרות. הדת האלווית, לעומת זאת, משלבת בין האמונה השיעית למיסטיקה המוסלמית, הסופיות (סופיזם). בניגוד לעלווים, האלווים אינם מאמינים בשילוש, או בהתגלמות האל בבני אדם, אלא שמוחמד ועלי הם שליחיו של האל.

ארגונים אלווים

בטורקיה יש ארגונים ובתי תפילה רבים של האלווים. כמעט בכל חודש נוסדים ארגונים ואגודות חדשים בכל רחבי הארץ במטרה לשמר המסורת של האלווים ושל חאג' בקטש ולי. רבים מהאלווים היגרו לשכונות בערים הגדולות בטורקיה שם הם נוטים לא פעם להתקבץ בריכוזים. המרכזים האלווים משמשים לא רק לתפילה כי אם גם למטרות חברתיות ותרבותיות. להלן חלק מהפעילויות והשירותים הניתנים על ידי הארגונים האלוויים:

1. טקס פולחן שבועי.
2. קורסי הכשרה להתעמקות בזרם הדת החדש (יוצא האסלאם).
3. בתי ספר ציבוריים ללימודי השלמה.
4. שיעורי עזר בשפות.
5. קורסי מלאכה ומיומנויות לנשים.
6. רפואה ורפואת שיניים.
7. שירותים למסיבות חתונה ושמלות כלה.
8. קורסים וימי עיון על האלווים הבקטשים.
9. מלגות לאוניברסיטאות ולימודים.
10. מכירת ספרים וקלטות.
11. מחקרים ספרותיים.
12. הוצאת ספרים וכתבי עת.
13. תוכניות טלוויזיה ותחנות שידור ברדיו.
14. שירותי הלוויות וקבורות.

ראו גם

• עלווים

לקריאה נוספת

• Shindeldecker, John. Turkish Alevis Today. Istanbul: Sahkulu Kulliyesi Vakfi,1998.
• Shankland, David. The Alevis in Turkey: The Emergence of a Secular Islamic Tradition. London: Routledge Curzon, 2003.
• White, Paul J. Turkey's Alevi Enigma: A Comprehensive Overview. Leiden: Brill,2003.
• The Lion and the Gazelle, 2009) dvd).
• Alevi Identity: Cultural, Religious and Social Perspectives: Papers Read at a Conference Held at the Swedish Research Institute in Istanbul. Istanbul: The Swedish Institute, 1998.
• דוד קושניר. "מיעוטים וזהות לאומית לאומית בטורקיה של ימינו", בתוך שפר, מירי ומיכאל וינטר (עורכים). טורקיה: העבר העות'מאני והווה הרפובליקני. תל אביב: מרכז משה דיין, אוניברסיטת תל אביב, 2007, עמ' 319–337.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלווים בוויקישיתוף

• Kurds, Martin van Bruinessen, Turks and the Alevi revival in Turkey