מאיר פלסנר

אין תמונה חופשית

מאיר (מרטין) פלסנר (בגרמנית: Martin Plessner;‏ 30 בדצמבר 1900, פוזן – 27 בנובמבר 1973, ירושלים) היה מזרחן ופילולוג יהודי-גרמני אשר חקר את תולדות המדעים באסלאם ומחברו של ספר הלימוד הראשון לערבית לבתי ספר עבריים.

חייו ופועלו

בגרמניה (1900–1933)

מאיר (מרטין) פלסנר נולד בעיר פוזן, הקיסרות הגרמנית, ליצחק ורוזה. אבי-סביו היה שלמה (סולומון) פלסנר, דמות חשובה ומשפיעה ביהדות האורתודוקסית הגרמנית במאה ה-19. כשהיה בן ארבע עברה המשפחה לברסלאו. הוא למד בגימנסיה קלאסית בעיר זו, והמשיך ללימודים גבוהים בה ובברלין, בהתמקדו בשפות שמיות ומדעי האסלאם, לצד עיסוק בבלשנות קלאסית, תולדות ימי הביניים, תולדות האמנות ופילוסופיה. במהלך לימודיו, בשנים 1921–1922, היה עוזר-ספרן במחלקה האוריינטלית בספריית המדינה הפרוסית בברלין, תחת ניהולו של גוטהולד וייל.

בראשית 1925 עבר בהצלחה את בחינת הדוקטור לפילוסופיה באוניברסיטת ברסלאו, בהנחיית גוטהלף ברגשטרסר. את עבודת הדוקטורט כתב על המקור היווני הסמוי בחיבור הערבי 'תדביר אל-מנזִל'. לאחר קבלת התואר, הוזמן להמבורג, לשמש כעוזרו של המזרחן הלמוט ריטר במכון לתולדות המזרח בעיר. בשנת 1927 חזר פלסנר לברלין ושימש עוזר מדעי במכון לחקר תולדות מדעי הטבע, אשר אותו ניהל יוליוס רוסקה. בשנת 1929 הוזמן על ידי ריטר להיות אורחו באיסטנבול למשך כחצי שנה, שם סייע לריטר להשלים את העבודה על פרסום מהדורה מדעית לספר תכלית החכם (Picatrix). עם שובו לגרמניה, עבר פלסנר לעיר בון, שם שימש עוזר מדעי וספרן בסמינר האוריינטלי, תחת ניהולו של פאול קאלה. כעבור שנה, בסתיו 1930, הוזמן לאוניברסיטת פרנקפורט על ידי הפרופסור לשפות שמיות, יוסף הורוביץ, ובראשית שנת 1931 השלים את הקריטריונים הנדרשים להביליטציה.

לאחר עליית הנאצים לשלטון, והחלת החוק להשבת הפקידות המקצועית על כנה, פוטר פלסנר באופן מיידי ממשרתו באוניברסיטת פרנקפורט ובאפריל 1933 היגר לפלשתינה.

בחיפה (1933–1945)

מכיוון שלא נמצא מקום עבורו במכון למדעי המזרח באוניברסיטה העברית, הגיע פלסנר לחיפה והחל לשמש מורה לערבית בבית הספר הריאלי בעיר. בשנת 1934 קיבל מהאוניברסיטה העברית את הפרס ללימודי ערב ע"ש הלורד הרברט פלומר. הוא התגורר עם משפחתו בשכונת הדר הכרמל. עם ראשית עבודתו ביקש ממנו מנהל בית הספר, ד"ר ארתור בירם, לחבר ספר לימוד עברי לשפה הערבית, הראשון מסוגו בעברית מודרנית. פלסנר השלים משימתו זו באביב 1935, ופרסם את הספר 'תורת הדקדוק הערבי'. במקביל לעבודתו בבית הספר הריאלי, הפך פלסנר מעורב בחיים הפוליטיים ביישוב – הוא היה מיודד עם אנשי ברית שלום כגרשם שלום וארנסט סימון ושימש חבר פעיל באגודת איחוד, ממשיכתה הרעיונית של 'ברית שלום', לכשזו הוקמה בשנת 1942 ולמשך שנים רבות אחר כך. בנוסף, היה פלסנר חבר הסניף החיפאי של מפלגת עלייה חדשה.

בירושלים (1945–1973)

בשנת 1945 עבר פלסנר עם משפחתו להתגורר בשכונת קטמון בירושלים. מעבר זה אפשר לו לחדש את פעילותו האקדמית, אשר לדבריו "הופסקה במידה ניכרת במשך 12 השנים של היותי בחיפה". בשנים הראשונות בירושלים המשיך פלסנר ללמד ערבית – עתה, בבית הספר התיכון הדתי 'מעלה' שבעיר – אך במקביל השתתף במפעלים אנציקלופדיים עבריים שונים, בהם האנציקלופדיה המקראית והאנציקלופדיה העברית (בה היה עורך מדור האסלאם), והיה העורך המדעי של הספר "הרצאות על האסלאם", בתרגום יוסף יואל ריבלין.

לאחר שהושלמה המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות, הועסק פלסנר על ידי בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי במיון וקטלוג ספרים וכתבי עת מהספריות הפלסטיניות הנטושות במערב העיר. הוא השתתף בפרויקט בשנים 1949–1950, ובשנת 1951 החל לעבוד כספרן המכון למדעי המזרח. במקביל, החל ללמד בשנת 1952 במכינה לערבית של האוניברסיטה העברית, ובשנת 1955 מונה לפרופסור חבר בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה. עם שובו לאקדמיה, שב פלסנר גם לפעילות מחקרית שוטפת, ובשנת 1962 יצא לאור תרגומו המדעי לגרמנית (בשיתוף עם הלמוט ריטר) של ספר תכלית החכם. ב-1963 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין ומונה לראש החוג לתרבות האסלאם, תפקיד בו כיהן עד פרישתו בשנת 1969.

בזירה הציבורית, לאחר קום המדינה לא הצטרף פלסנר לאף מפלגה קיימת אך השמיע את דעותיו היוניות על גבי העיתונים בישראל. בשנת 1958 נאם במסגרת ועידה שנערכה בעיר פירנצה על הערכים המשותפים לדתות המונותאיסטיות. הוא ספג ביקורת קשה בישראל לאחר שלא פרש מן הוועידה יחד עם חברי המשלחת הישראלית, אשר מחלקם נמנעה תחילה הכניסה לדיונים. בראשית שנות השישים היה ממובילי הקריאה לכינון יחסים מדעיים עם גרמניה, ואף נסע להרצות בפרנקפורט עוד בשנת 1962, טרם כינון היחסים הדיפלומטיים הרשמיים בין ישראל לגרמניה.

פלסנר הלך לעולמו בשנת 1973 בירושלים. בנו, פרופ' יקיר פלסנר (1935–2014), היה פרופסור לכלכלה, היועץ הכלכלי של שר האוצר והמשנה לנגיד בנק ישראל. בתו, פרופ' חגית לבסקי (ילידת 1939) היא היסטוריונית החוקרת את תולדות היישוב וציונות יהודי גרמניה. פריטים מעזבונו מצויים בארכיון הציוני המרכזי ובארכיון הספרייה הלאומית.

ספריו

• תורת הדקדוק הערבי: ספר עזרה לבתי ספר עבריים, חיפה: הוצאת בית הספר הריאלי העברי בחיפה, תרצ"ה

• Die Geschichte der Wissenschaften im Islam als Aufgabe der modernen Islamwissenschaft, Tübingen: J. C. B. Mohr, 1931
• Der OIKONOMIKOC des Neupythagoreers "Bryson" und sein Einfluss auf die Islamische Wissenschaft, Heidelberg: Carl Winter, 1928
• Picatrix: das Ziel des Weisen, von Pseudo-Maǧrīṭī, translated into German from the Arabic by Hellmut Ritter and Martin Plessner, London: The Warburg Institute, 1962
• Vorsokratische Philosophie und griechische Alchemie in arabisch-lateinischer Überlieferung: Studien zu Text und Inhalt der Turba philosophorum, nach dem Manuskript ediert von Felix Klein-Franke, Wiesbaden: Franz Steiner, 1975

ראו גם

• שלמה דב גויטיין
• דוד צבי בנעט

לקריאה נוספת

• המכון ללימודי אסיה ואפריקה, על פרופסור מרטין מ' פלסנר ז"ל: דברים שאמרו לזכרו פ' שנער, פ' קליין-פרנקה, מ"י קיסטר ביום השלושים לפטירתו וביבליוגרפיה של כתביו, ירושלים: המכון ללימודי אסיה ואפריקה, האוניברסיטה העברית, תשל"ה
• עמית לוי, "מהפכה פנימית שלמה": מאיר מרטין פלסנר (1900–1973) והאוריינטליזם היהודי-גרמני בין מפגש טקסטואלי למפגש פיזי, עבודת גמר לקבלת תואר "מוסמך אוניברסיטה", ירושלים: האוניברסיטה העברית, 2016

• Amit Levy, A Man of Contention: Martin Plessner (1900–1973) and His Encounters with the Orient, Naharaim 10.1 (2016), pp. 79-100

קישורים חיצוניים

• קטלוג ארכיון פלסנר, באתר הספרייה הלאומית
• מאיר מרטין פלסנר (1900-1973), דף שער בספרייה הלאומית