תמונת תקריב של תפרחות עם תחילת בצבוץ הפרחים. ניתן להבחין בפרחים הצהובים מבצבצים מבין החפים האדומים.
דם-המכבים האדום הוא צמח רב-שנתי המגיע לגובה של 40–60 ס"מ. גבעוליו ועליו מכוסים לבד לבן. בתחילת החורף יוצאת שושנת עלים, ובאביב יוצאים ממנה גבעולים זקופים ומסתעפים, ובקצותיהם קרקפות פריחה. כל תפרחת עטופה בעלים קרומיים אדומים (חפים), הנראים כטיפות דם, ואינם נובלים גם לאחר שהפריחה מסתיימת. בסוף מאי מבשילות הקרקפות, ומבין החפים האדומים מבצבצים הפרחים עצמם - עשרות פרחים צינוריים שצבעם צהוב. ביוני הפרחים נפתחים וצבעם דוהה לצהבהב-חיוור כעין קש.
דם-המכבים האדום לקראת פריחה (משמאל) ובפריחה (מימין)
הקשקשים האדומים נשמרים זמן רב אחרי סיום הפריחה וצבעם אינו דוהה בייבוש. עובדה זו משותפת לכל המינים בסוג דם המכבים, והופכת אותם לנוחים לשימוש בסידורי פרחים יבשים. קטיף מוגבר לצרכים אלה הביא את הצמח לידי סכנת הכחדה. כיום דם-המכבים האדום מוכרז בישראל[2] כערך טבע מוגן על פי חוק, ואוכלוסייתו משתקמת.
דם-המכבים האדום
Helichrysum sanguineum
_%D7%95%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%97%D7%94_(%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F).jpg)
שירה מייקין, איך הפך פרח דם המכבים לסמל מוות ולמייצג של יום הזיכרון הישראלי, באתר הארץ, 20 באפריל 2023