משתמש:Ofir.salomon/פיוט יהודי דמשק

.

הפיוט הוא הכינוי המקובל לשיר קצר. במקור נועדו הפיוטים להחליף את נוסח הקבע של התפילות, בדרך כלל בימים מיוחדים (שבתות וחגים) אך גם בימי חול ובשמחות. מקור המילה פיוט בשורש היווני ποιητής (יצירה), ממנו נגזרת גם המילה "פואטיקה".

בשירת ימי הביניים ניתן למצוא כללים ברורים ואחידים, קישוטים קבועים החוזרים על עצמם. ככול שהשיר ירבה בקישוטים, כן יגדל יופיו (וכן לגבי הפיוטים הדומים בחוקים ובכללים לשירת ימי הביניים). מבנה השיר בעל כללים ברורים וידועים, ועל הפייטן (מחבר הפיוט) לשמור בקפדנות על כללים אלה. הכללים של שירת ימי הביניים הושפעו ונלקחו מהשירה הערבית, שהייתה בשיא פריחתה בתור הזהב.

סוגי הפיוטים הנפוצים ביותר הם:

• ספרותיות
• קרובות
• סליחות

היסטוריה

כבר בתלמוד נמצאים קטעי שירה שסגנונם דומה לסגנון הפיוט. הפייטן הראשון הידוע בשמו הוא יוסי בן יוסי, שחי ככל הנראה בארץ-ישראל במאה ה-5. מתקופה זו ואילך הייתה פריחה של יצירה פיוטית בארץ ישראל, כאשר בין חשובי הפייטנים היו יניי ורבי אלעזר בירבי קליר. בין החידושים שהונהגו על ידיהם ואשר התקבלו גם בתקופות המאוחרות יותר היו האקרוסטיכון והחריזה.

החל מן המאה ה-10 הופיעו מרכזים חדשים של יצירה פייטנית. המרכז החשוב ביותר שקם היה בספרד ובפרובנס (דרום צרפת). משוררי תור הזהב של יהדות ספרד סללו להם דרכים חדשות ביצירתם ודחו כמעט לחלוטין את שיטת הפיוט הארץ ישראלית. ביתר ארצות אירופה (כגון: צפון צרפת, אשכנז, איטליה, יוון) ההשפעה הארץ-ישראלית הייתה חזקה יותר והמשיכו ליצור פיוטים בצורות הפיוט הארץ-ישראליות, אם כי נכתבו גם יצירות בהשפעת המרכז הספרדי. חלק מן הפיוטים, בעיקר פיוטי סליחות וקינות, משקפים את תנאי החיים הקשים של יהדות אשכנז, ועוסקים בתיאור הצרות והרדיפות שעברו עליהם. בתקופה זו הפיוטים כבר אינם מחליפים את נוסח הקבע של התפילה, אלא משולבים בתוכו. פיוטים שנכתבו במאות מאוחרות יותר כבר לא שולבו בכלל בתפילה אלא נאמרו בהזדמנויות אחרות, למשל כזמירות בסעודות השבת.

הפיוטים נחלקים לסוגים שונים, בהתאם למקום שבו נועדו להשתלב בתפילה. כך, הפיוטים המושרים על ידי החזן בחזרתו על תפילת העמידה מכונים "קרובות", ואילו אלו שנאמרים בברכת "יוצר אור" שלפני קריאת שמע נקראים "יוצרות". סליחות הן פיוטים שנאמרים לפני הימים הנוראים ובמהלכם ובתעניות ציבור, והקינות הן הפיוטים הנאמרים בתשעה באב. גם הסליחות והקינות היו בתחילה קרובות, ורק לאחר מכן הוצאו מחזרת הש"ץ.

הקרובות מתחלקות לשני סוגים עקריים: הקדושתא והשבעתא אשר נובעים מהמנהג הארץ-ישראלי הקדום שלא כלל קדושה בכל חזרת הש"ץ, אלא רק בימים שיש בהם חגיגיות מיוחדת, כגון שבתות וימים טובים. הקדושתא היא אם כן קרובה בעלת מבנה מורכב שנאמרה בחזרת הש"ץ, והכילה מספר רב של פיוטים לשלוש הברכות הראשונות של חזרת הש"ץ. השבעתא היא קצרה בהרבה, נאמרה בחזרת הש"ץ שלא כללה קדושה, והכילה פיוטים לכל שבע הברכות.

מאפייני לשון הפיוט הקלירי

מאפייני לשון פיוטיו של רבי אלעזר בירבי קליר אשר שימשו יסוד לדורות של פייטנים שבאו אחריו:

• מעבר של פעלים בזמן עבר מכל הגזרות אל גזרת ע"ו: סָע במקום נָסַע, עָשׂ במקום עָשָׂה, בָּט במקום הִבִּיט ועוד רבים
• החלפה חופשית של בניינים ומשקלים: עִבֵּר במקום העביר, רֶדֶם במקום תרדמה; יש נטייה להשתמש הרבה במשקלים הסגוליים
• גזירת שמות מפעלים ופעלים משמות: הִמְגִיד ממֶגֶד, עֶתֶר מהֶעְתִּיר
• צורות מקוצרות והפיכת נקבה לזכר: מַעַשׂ במקום מעשה, תַחַן במקום תחינה

ביקורת על לשון הפיוט

משוררי תור הזהב הסתייגו מלשון הפייטנים הארצישראליים וממגמת קיצוצן וקיצורן של המילים בכלל. אברהם אבן עזרא הביע את דעותיו בנושא זה בספרו "שפה ברורה" ובפירושו לקהלת (ה, א). ראב"ע ראה בכך ניסיון מלאכותי לכפות על המילים את סד האקרוסטיכון והחרוז. סגנון זה פגם לדעתו בשלמותה וביופיה של שפת הקודש, ולכן היה פסול בעיניו. כדי להדגים את רתיעתו מסגנון זה הציע באירוניה תֶפֶל כתחליף לתפילה.

גם אנשי תנועת ההשכלה ואנשי תחיית הלשון העברית הקלו ראש בסגנונו של הקליר, הבכיר שבפייטני ארץ ישראל. מנדלי מוכר ספרים טבע את הפועל "מתאצקוצצים", על רקע הפיוט שנאמר בשבת זכור שלפני פורים, אץ קוצץ, כדי ללגלג על סגנונם הסתום - בעיניו - של הפייטנים. ביאליק כינה את הסגנון "אבני חצץ של אץ קוצץ".

בעקבות המחקר שהחל במאה ה-19 והתגבר במאה ה-20, בעיקר לאחר גילוי אוצר גדול של פיוטים בגניזת קהיר, התבררו עושרו ומורכבותו של סגנון הפיוט בכלל ושל סגנונו של הקליר בפרט. מילים רבות שנתחדשו בפיוטיהם של הקליר ושל בני דורו נכנסו אל העברית החדשה.

הפיוט לעדותיו

• ״פיוט יהודי דמשק״ -

קהילת יהודי דמשק חיה ופעלה ברובע הקטן של הקהילה בדמשק ובכפרים שמסביב. בית הכנסת העתיק ביותר של יהודי דמשק נמצא בכפר ג׳בר, המפורסם ביותר, כולל את המערה החשובה המקושרת לאלישע הנביא. האר״י שנחשב המייסד של תורת הסוד והקבלה במאה ה16 ולכן דמשק נהפכה למקום חשוב ומקודש. אחד מתלמידיו של האר״י, ר׳ חיים ויטאל, נפטר בדמשק אך עיר הולדתו הייתה צפת (קברו משמש עד היום לעלייה לרגל). אדם נוסף שנחשב מאוד הוא ר׳ ישראל נאג׳רה, משורר גדול ומוכר. מכירים את השירים שלו בכל רחבי העולם, היהודי בעיקר. שיריו השפיעו רבות על התפתחות השירה הדתית של עמנו. עד היום יש המשתמשים בשיריו לזמירות שבת ותפילות. השירה נחשבה בצפת למשהוו מאוד רוחני ומקובל ולכן הרבה מקובלים אהבו את שיריו של נג׳ארה. שיריו של נג׳ארה זכו להצלחה גדולה באותם ימים. לא ברור האם הלחנים הינם מקוריים של אותה התקופה, אך בהחלט ניתן לשמוע ששיריו מיועדים לשירה ויחסית קל להלחין אותם. מלבד נג'ארה, היו משוררים ומזמרים אחרים מחכמי העיר וגם מדלת העם כגון ר' דוד, ר' יוסף אל-טרס ובנו נסים, ר' שלמה יעקוב חכם ומשורר, ר' שלמה ברכה שליח צבור ור' ישועה.

שירת הבקשות שירת הבקשות היוקרתית התפתחה בהשפעת תורת הסוד של מקובלי צפת ומהר מאוד התמסדה עם קהילות נוספות בעולם. עד היום ממשיכה להתקיים ב2 מקומות מרכזיים - סוריה ומרוקו. בסוריה התבלט במיוחד המרכז החלבי שטיפח אותה בצורה שיטתית והיה בין יוזמי תפוצתה מסוף המאה התשע עשרה הן בארץ ישראל והן בארצות הברית. בדמשק ישנם עדיות של קיום שתי בקשות בשתי שבתות בלבד והמשיכו לערוך בקשות בשבתות שבין סוכות לפסח.

הסגנון המוסיקלי הדמשקאי יש להניח כי המסורת הדמשקאית הושפעה מן המתכונת משירת הבקשות החלבית ובמידה מסוימת במבנה ובהיבטים בסיסיים. אך בסוף יש לראות בה כצורה שונה לסגנון החלבי. יש במסורת הדמשקאית שינויים וקוים מייחדים בביצוע ובפירוש הלחנים. השוני מתבטא בנימה סגנונית של עתיקות ופשטות. במסורת החלבית בולטת יותר השפעת אמנות המוסיקה הערבית ובדגש ששמים בניה על קיום כללי המקאם המהווה גולת הכותרת במוסיקה האומנותית הערבית. ניתן להתרשם מהשוני שבין הסגנון החלבי והדמשקאי בביצועים לפיוט אל מסתתר. במסורת דמשק מצוי בעיקר באמירות הזמרתיות למיניהן ובמידה מסוימת גם בשירת הפיוטים, בספרו הצרפתי של ז׳אן פירסו, טוען שראה אור בשנת 1901 הוא מספר שהגיע לקהילת יהודי דמשק משום שסבר כי "קהילה שקיומה לא פסק מעולם, מסורתה המוסיקלית והפולחנית אמורה להיות קדומה ביותר". בסיועו של מנהל בית הספר "כל ישראל חברים" הוא רשם בתיווי מערבי לחני קריאה במגילות שיר השירים ואיכה, קריאות במשלי, איוב ופרקי אבות וכן לחניהם של שבעה פיוטים לחגים. המידענים שלו היו: חכם יהודה שטאח, תופיק ששון ויוסף יאתשה. על הקריאות הזמרתיות (הרצ'יטטיבים כלשונו) כתב שהם מצטיינים בטוהר מלודי וחופש קצבי, ולדעתו יש בהם כדי לבסס את התיזה הגורסת השפעה עברית בעיצובו של השיר הליטורגי המערבי. הוא מביא מספר מקבילות לקריאות באיכה, איוב ופרקי אבות להוכחת הנחתו וגם מצביע לשם כך על אנלוגיות מסוימות בלחנים המסולסלים של הפיוטים. בסיכומו של דבר הוא כותב: התעודות האלה [הדמשקאיות] יכולות לסייע לנו להוכיח שהמורשת המוסיקלית אשר הכנסייה הנוצרית קיבלה מן המזרח מספקות לנו – אם לא נעימות שלמות – לפחות תבניות מלודיות מוגדרות ולא טיפוסי פסלמודיה פשוטים ביותר. מן הארג של תבניות אלה, שפותח יותר מאוחר, נתגבשו המזמורים של הרפרטואר הגרגוריאני הנוכחי. (״הזמנה לפיוט - מאמרים וכתבות״)

• [1] - שמיעת פיוטי יהודי דמשק

• [2] - אירוע השקת שירת הבקשות - נוסח קהילות דמשק

סוגי פיוטים

מקובל לחלק את הפיוטים לסוגים שונים, לפי מיקומם בתפילה, תוכנם או סגנונם. להלן רשימה חלקית של כינויים, לפי סדר א"ב:

• אהבה - פיוט שנאמר לפני חתימת "הבוחר בעמו ישראל באהבה".
• אופן - פיוט שנאמר לפני הקטע "והאופנים וחיות הקודש" בברכת יוצר.
• גאולה - פיוט שנאמר לפני החתימה "גאל ישראל" בברכות קריאת שמע.
• הושענות - פיוטים הנאמרים בסוכות במהלך ההושענות.
• זולת - פיוט שנאמר לאחר "ואין אלוהים זולתך" בברכה שאחרי קריאת שמע של שחרית.
• יוצר - פיוט שנאמר בברכת יוצר שלפני קריאת שמע של שחרית.
• מאורה - פיוט שנאמר לפני חתימת "יוצר המאורות".
• מגן - פיוט הנאמר בברכת אבות ("מגן אברהם").
• מחיה - פיוט הנאמר בברכת גבורות ("מחיה המתים").
• מי כמוך - פיוט הנאמר אחרי "מי כמוך באלים ה'" בברכת גאל ישראל; פיוט הנאמר במהלך תפילת נשמת כל חי בפסוק "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך".
• מעריבים או מערביות - פיוטים שנאמרים בברכות קריאת שמע של תפילת מעריב.
• משולש - סדרת פיוטים הנאמרים בתחילת ברכת קדושת השם לפני קדושה (ובו קדושה משלושת: "קדוש, קדוש, קדוש"). הפיוט האחרון הסמוך לקדושה מכונה "סילוק".
• נשמת - פיוט הנאמר לפני תפילת נשמת כל חי.
• סילוק - הפיוט האחרון שלפני קדושה. סילוק מפורסם הוא "ונתנה תוקף".
• סליחה - פיוט העוסק בבקשת מחילה על חטאים.
• עבודה - פיוט המתאר את סדר עבודת הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים.
• עקידה - פיוט שעוסק בעקידת יצחק.
• פזמון - פיוט המכיל פזמון חוזר.
• פתיחה - פיוט הפותח סדר סליחות, לפני אמירת י"ג מידות.
• קדושתא - פיוט הנאמר בברכות הראשונות של חזרת הש"ץ.
• קינה - פיוט המביע אבל כבד, נאמר בעיקר בתשעה באב.
• קרובות - שם כללי לפיוטים שנאמרים בחזרת הש"ץ.
• רשות - בקשת רשות של החזן לפני תחילת אמירת הקרובות. אצל פייטני ספרד קיימות גם רשויות לנשמת, שאינן קשורות לקרובות.
• שבעתא - שבעה פיוטים לחזרת הש"ץ של מוסף כנגד שבע הברכות שכלולות בה.
• שלישייה - פיוט המורכב מבתים של שלוש פיסקאות.
• שלמונית - פיוט המורכב מבתים של ארבע פיסקאות.
• שניה - פיוט המרוכב מבתים של שתי פיסקאות.
• תקיעתא - פיוט הנאמר בברכות מלכויות זכרונות ושופרות בתפילת מוסף של ראש השנה.

פייטנים מפורסמים

• ארץ ישראל: יוסי בן יוסי, יניי, רבי אלעזר הקליר
• בבל: רב סעדיה גאון, ר' שלמה הבבלי
• מרוקו :רבי דוד חסין , רבי דוד בוזגלו, רבי חיים שושנה
• תימן: רבי שלום שבזי
• ספרד: דונש בן לברט, רבי יהודה הלוי, רבי שלמה אבן גבירול, רבי אברהם אבן עזרא, רבי משה אבן עזרא
• אשכנז: מאיר ברבי יצחק ש"ץ, שמעון בן יצחק, רבנו גרשם מאור הגולה,
• איטליה: רבי שלמה הבבלי, רבנו שפטיה, ר' אמיתי בן שפטיה, ר' אליה בן שמעיה
• מקובלים: האר"י, רבי ישראל נג'ארה, רבי שמעון לביא, רבי אלעזר אזכרי, רבי יוסף חיים
• נשים פייטניות: פריחא בת יוסף, אסנת ברזאני.

פיוטים מפורסמים

• אדון עולם
• אהבת הדסה
• אהוב מהר המור
• אקדמות
• ונתנה תוקף
• יגדל אלוהים חי
• ידיד נפש
• לך אלי תשוקתי
• מעוז צור
• עת שערי רצון להפתח
• שחר אבקשך
• שיר הכבוד (אנעים זמירות)
• שלום עליכם
• בר יוחאי
• ואמרתם כה לחי
• חביבי יה חביבי
• אגדלך אלהי כל נשמה

ראו גם

• שירת ימי הביניים של יהדות ספרד
• שירת הבקשות
• שירת הקודש של ביתא ישראל
• תקופת הביניים של העברית

קישורים חיצוניים

• הפיוט מהו? הגדרות ותולדות, מאת אפרים חזן, באתר הזמנה לפיוט
• ראשית הפיוט - סדרת מאמרים של פרופ' אהרן מירסקי.
• בשמת חזן הפיוט - מוזיקת הנשמה היהודית, דעות 25, שבט תשס"ו באתר נאמני תורה ועבודה
• אתר הזמנה לפיוט - אוסף פיוטים ומאמרים בנושא
• פיוט באנצילופדיה יהודית דעת.
• הורדת פיוטים ממסורת יהודי מרוקו באתר תורת אמ"ת
• שולמית אליצור, ‏לגלגולי החידתיות בפיוט המזרחי – מראשיתו עד המאה הי"ב, פעמים 59, אביב תשנ"ד
• יאיר הראל, עשרה דברים שהראוני הפיוטים, דעות 30, באתר נאמני תורה ועבודה

הערות שוליים

* קטגוריה:ליטורגיה יהודית קטגוריה:שירה קטגוריה:סוגות שיריות