קוקייה מזרחית
 קוקייה מזרחית
| |
|---|---|
.jpg)
קוקייה מזרחית
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | קוקאים |
| תת־סדרה: | תרופודה |
| משפחה: | קוקייתיים |
| סוג: | קוקיה |
| מין: | קוקייה מזרחית |
| שם מדעי | |
 Cuculus optatusגולד, 1845 | |
| |
קוקייה מזרחית (שם מדעי: Cuculus Saturatus) היא מין עוף ממשפחת הקוקייתיים המצויה ממזרח אירופה וסיביר עד צפון-מזרח אוסטרליה. הקוקייה מקננת באזורים מיוערים וביערות צפופים.
תיאור חיצוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]גודלה של הקוקייה נע בין 34-30 ס"מ. היא בעלת גוון צהוב-בז', ותחתית כנפיה בצבע חלודה. הקוקייה בעלת מקור כבד.
בית גידול
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקוקייה מקננת בעיקר באזורים מיוערים וביערות צפופים של אורן ואשוחית.[2]
מסלול נדידה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקוקייה המזרחית יש טווח נדידה גדול ביותר. היא נודדת מרוסיה ליפן המערבית ומשם לצפון סיביר. בחורף, הקוקייה המזרחית נודדת ברחבי אינדונזיה, הפיליפינים ובצפון מזרח אוסטרליה.[3]
קולות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקוקייה המזרחית מפיקה סדרת זוגות של תווים בעלי דגש שווה, קריאתה של הקוקייה דומה לקריאת הדוכיפת, היא מקדימה לפני קריאתה לרוב ב-4–8 תווים – "פופופופופו" פרט לזכר. הנקבה משמיעה סלסול כשל קוקייה אירופאית[4].
התנהגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקוקייה מאופיינת כעוף חמקן וחשדן, היא טפילת קנים וניזונה בעיקר מחרקים.[4][2]
רבייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעונת הרבייה נחבאת הקוקייה באמירי אילנות ודוגרת לרוב בטייגה וביער סבוך.[4][2]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "החי והצומח של ארץ ישראל – אנציקלופדיה שימושית מאוירת כרך 6 עופות"
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קוקייה מזרחית, באתר ITIS (באנגלית)
- קוקייה מזרחית, באתר NCBI (באנגלית)
- קוקייה מזרחית, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- קוקייה מזרחית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- קוקייה מזרחית, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קוקייה מזרחית באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 3 הציפורים - מגדיר שדה שלם, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975
- ^ לקסיקון החי והצומח של ארץ-ישראל, משרד הביטחון, 1995
- ^ 1 2 3 קיליאן מולארני, לארס סוונסון, דן צטרסטרום, פיטר ג'. גרנט, דן אלון, יוסי לשם, אבי ארבל (ע), לקסיקון מפה: הציפורים - המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, מפה הוצאה לאור, 2003