מקדשי אבו סימבל
_31.jpg) | |||||
| חזית המקדש הגדול | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידות | |||||
| שטח |
41.7 הקטאר  | ||||
| היסטוריה | |||||
| תרבויות |
מצרים העתיקה | ||||
| נבנה |
1274 לפנה״ס קביעה עם תאריך גרגוריאני מלפני 1584 | ||||
| מאורעות |
העתקת המבנים (1963–1968) | ||||
| אתר ארכאולוגי | |||||
| התגלה |
1813 | ||||
| מיקום | |||||
| מדינה |
מצרים | ||||
| קואורדינטות | 22°20′13″N 31°37′32″E / 22.336944444444°N 31.625555555556°E | ||||
  | |||||
אבו סימבל (בערבית: أبو سمبل או أبو سنبل) או איפסמבול[1][2] הוא אתר ארכאולוגי ביישוב אבו סימבל (אנ')[3] בקרבת הגבול מצרים־סודאן, הכולל שני מקדשים מתקופת השושלת ה־19 במצרים העתיקה, אשר נחצבו בסלע בנוביה. המקדשים נבנו במאה ה־13 לפנה"ס על ידי רעמסס השני. האתר כולל מקדש גדול המוקדש לרעמסס השני ומקדש קטן יותר צפון מזרחית לגדול המוקדש לאשתו החשובה של רעמסס, נפרתרי ולאלה חתחור. אבו סימבל הוכר בשנת 1979 כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקדשים אלה הוקמו בידי הפרעונים סתי הראשון ורעמסס השני, בין השנים 1284 לפנה"ס ל־1264 לפנה"ס לערך. המקדשים הוקמו לזכר המלחמה עם החיתים בקרב קדש על האורונטס בשנת 1289 לפנה"ס לערך, שהסתיימה ללא הכרעה צבאית, אבל המצרים הציגו אותה כניצחון. הקומפלקס המדובר הוא אחד משישה מקדשים חצובים בסלע שנבנו בנוביה במהלך כהונתו של רעמסס השני, אשר נבנו על־מנת להרשים את שכנותיה הדרומיות של מצרים וכן לחזק מחדש את הדת במצרים. האתר נחשף בשנת 1817 על ידי ג'ובאני בלזוני.
מיקום מחדש
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1959 החל מבצע תרומות בינלאומי לשימור המבנים בנוביה. השרידים הללו, שהם הדרומיים ביותר לאותה ציוויליזציה מצרית עתיקה, נמצאו תחת סכנה ממשית בעקבות הצטברות מי הנילוס מדרום לסכר אסואן (אשר נבנה בדיוק למטרה זו – אגירת המים מדרומו). מבצע ההצלה של מקדשי אבו סימבל החל ב־1964, ועלותו נאמדת בכ־40 מיליון דולר. בין 1964 ו־1968, האתר כולו נחתך לבלוקים גדולים, פורק וכונס מחדש באתר חדש – 65 מטר גבוה יותר ו־200 מטר הרחק מהנילוס על־מנת להצילו משקיעה באגם נאצר בשעה שזה הלך והתמלא מאחורי הסכר, באחד המבצעים שנמנה עם ההישגים הגדולים והחשובים ביותר של ההנדסה הארכאולוגית בימינו. אחת התוכניות הראשונות לשימור המקדשים הייתה בנייה של חלון זכוכית ענק שיקיף את המקדשים מכל עבריהם ולתוכם אפשר יהיה להוריד תיירים דרך פתח עילי, אך תוכנית זאת לא מומשה.
אדריכלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המקדש הגדול באבו סימבל
[עריכת קוד מקור | עריכה]שער הכניסה למקדש נמצא בין שני פילונים. המעבר בין שני הפילונים היה כמו כניסה לתוך נקיק תלול ועמוק במדבר. בסמוך לפילונים מוצבים פסלים ענקיים המגדירים את הכניסה למקדש. אלה הם ארבעה פסלים של רעמסס השני כביכול. בין רגליו של הפרעה מוצגים בני משפחתו בגודל זעיר ביחס אליו, סמל לכך שפרעה נישא מכל אדם. מעל פתח הכניסה ישנו פסל של האל אמון (רע).
המקדש הקטן באבו סימבל
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקדש זה הוקדש למלכה נפרתרי אשתו החשובה של רעמסס השני ולאלה חתחור. המקדש שוכן 100 מטר צפון־מזרחית למקדש הגדול. זו הייתה הפעם השנייה בהיסטוריה של מצרים העתיקה שמקדש הוקדש למלכה, הפעם הראשונה הייתה המקדש שאחנתון בנה לאשתו נפרטיטי. על אחת הקשתות במקדש רשומה הכתובת ”מקדש שהוא מונומנט גדול ואדיר למלכה המלכותית הגדולה נפרתרי מריאטמות, למען השמש שתאיר, נתנה חיים ואהובה”
על קשת אחרת רשומה הכתובת הבאה: ”המלך של דרום וצפון מצרים, רעמסס; הוא שבנה את המקדש על ידי חפירה בהר, העבודה לנצח בנוביה, שהמלך של דרום וצפון מצרים עשה עבור האישה המלכותית הגדולה נפרתרי מריאטמות בנוביה, לנצח נצחים”
בחזית המקדש במרכזו נמצא הפתח למקדש, מכל צד ניצבים שלושה פסלים ענקיים בגודל מעל 10 מטר. במרכז של כל שלישית פסלים נמצא פסל ענק של נפרתרי, הפסלים זהים בגודלם לפסלי רעמסס השני. דמותה של נפרתרי מוצגת מחזיקה בידה כלי נגינה סיסטרום (רעשן), לבושה בשמלה ארוכה, ועל ראשה עיטור האופייני לאלה חתחור, קרני פרה המקיפים את גלגל השמש. בתוך המקדש נמצא היפוסטיל הנתמך על ידי שישה עמודים, המעוטרים על ידי סצנות המראות את נפרתרי משקשקת בסיסיטרום יחד עם האלים הורוס, ח'נום וח'ונסו ועם האלות חתחור, איזיס, מע'ת, מות ותאורת.
כתובות לא מצריות באתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנוסף לכתובות מצריות עתיקות, נחרטו על רגלי פסלי המלכים באתר גם כתובות יווניות ופיניקיות (אנ').[4] באחת הכתובות ניכרת השפעת הארמית על חלק מהאותיות.[5] חמש כתובות אחרות מוקדשות ל"ר לחמס" (קיצור של "רבים ליעחמס") בעלי שמות פיניקיים, שייתכן שמקושרים, לפי תארוך הכתובות, צורת הכתב, מיקומן והקשרן, למושבה הצבאית היהודית ביב. אריסטיאס מספר כי גדודים יהודים נלמחו בצבאות המצרים נגד כוש באותה תקופה.[6] הכתובות היווניות באתר מספרות שהחילות המצריים שיצאו מיב כללו שלושה גדודים: מצריים, יוונים ו"לועזים" (αλλογλοσσοι, דוברי שפות זרות), וכן נזכרו בהן המפקדים היוונים. נחום סלושץ סבר שבגדוד ה"לועזי" שרתו כנענים (פיניקים) וישראלים, והכתובות הכנעניות מהאתר מגלות טפח קדום מהמושבה היהודית ביב.[7]
כתובות המפקדים הכנענים הן:[8] ”עבדסכן בן פתיחו אש על ר לחמס”, ”גרהכל בם חלם אש על שד כש ר לחמס” ו”גרהכל בן חלם ש על ר לחמס שד כ[ש]”, ”כשי בם עבדפעם אש על שד כש ר לחמס” ו”כשי בם עבדפעם”.
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
החדר הפנימי במקדש הגדול מואר בקרני השמש פעמיים בשנה -
חזית מקדשה של נפרתרי -
פסלים בחזית מקדש נפרתרי -
פסל רעמסס השני בחזית המקדש הגדול -
-
-
-
בתוך הגבעה המלאכותית העשוייה בטון -
דגם המראה את מיקום מערכת המקדשים לפני ואחרי העתקתם כהגנה מפני ההצפה שנגרמה עם הפעלתו של סכר אסואן
_-_Egypt-10B-026.jpg)
_Inschriften_aus_Abusimbel_(Ab%C3%BB_Sunbul)._Gr._513-530;_Phoenic._2-6;_Kar._(-)_1-3_(NYPL_b14291191-44327).jpg)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבו סימבל: פלאי הזריחה, באתר "מסע אחר"
- איזה מקדש ענק הועבר כולו ממקום למקום?, באתר אנציקלופדית אאוריקה
- מקדשי אבו סימבל, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 62
- ^ Definition of Ipsambul, Dictionary.com (באנגלית)
- ^ אבו סימבל מונה כ-2,600 תושבים נכון לספירה ב-2013, ראו: World Gazetteer – Assuan: Die wichtigsten Orte mit Statistiken zu ihrer Bevölkerung.
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 62–64
- ^ היא CIS I 111; ראו נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 62
- ^ אגרת אריסטיאס, י"ג (ראו בתרגום לעברית)
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 63–64
- ^ CIS I 112 a, b1, b2, c1, c2
 | |
|---|---|
|
